ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טרוים נגד גאידמק :


39

בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא008134/09

בשא008732/09

לפני:

כב' הרשם ש. ברוך

תאריך:

26.8.09

בעניין:

יוסף טרוים

ע"י ב"כ עו"ד

שחר הררי

המבקש

נ ג ד

1. ארקדי גאידמק (אריה בר-לב)

2. אלכסנדר גאידמק

3. Antonella Properties Ltd (BVI)

ע"י ב"כ עו"ד

אייל רוזובסקי

המשיבים

החלטה

המבקש מנהל מזה מספר שנים הליכים משפטיים נגד המשיב מס' 1 (להלן: "גאידמק"). הסכסוך בין השניים הועבר לבוררות לפני השופט בדימוס דן ארבל, שפסק לחובת גאידמק וקבע כי על הלה לשלם למבקש סכום של 57 מיליון ש"ח. על פסק הבורר הוגש ערעור, בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים, וערכאת הערעור הפחיתה את סכום החיוב והעמידה אותו על סך של 32 מיליון ש"ח.

במסגרת הליך אישור פסק הבוררות הוטל עיקול על נכסי גאידמק, אלא שאז התברר כי שני נכסים, שעוד יפורטו בהמשך ושסביבם נסבה הבקשה הנוכחית, רשומים על שם המשיב מס' 2 (להלן: "אלכסנדר"), שהוא בנו של גאידמק וכן על שם המשיבה מס' 3 (להלן: "אנטונלה") שהיא חברה רשומה באיי הבתולה הבריטים, ומשמשת על פי הנטען, כחברת נאמנות עבור אלכסנדר.

במסגרת הליך דיוני שהתנהל בבית משפט זה, במסגרת הבקשות לאישור ולביטול פסק הבוררות, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה יגיש המבקש תביעה נפרדת בכל הנוגע לשני הנכסים, כמו גם בקשה להטלת עיקולים, ואכן הוגשה התובענה הנדונה במסגרת ההליך הנוכחי.

מאחר ולאלכסנדר טענה מקדמית הקשורה למהות ההליך אתייחס תחילה לתובענה עצמה.

בכתב התביעה, עתר המבקש לפסק דין הצהרתי לפיו נכס הרשום בלשכת רישום המקרקעין בנתניה, על שם אנטונלה, שהוא בית המצוי ברח' האשל 115, הרצליה (גוש 6668 חלקה 390) (להלן: "הבית בהרצליה") הינו נכס של גאידמק ומשכך ניתן לממשו לצורך פרעונו של חובו של גאידמק כלפי המבקש, על פי פסק הבוררות וכן לפסק הדין הצהרתי לפיו דירה הרשומה בלשכת רישום המקרקעין בתל אביב יפו, שעליה רשומה הערת אזהרה לטובת אלכסנדר, המצויה ברח' לוי אשכול 16, דירה 64 בתל אביב (גוש 7225 חלק מחלקה 1) (להלן: "הדירה בלוי אשכול"), אף היא נכס של גאידמק ומשכך, ניתן לממשה לצורך פרעונו של חובו של גאידמק כלפי המבקש, על פי פסק הבוררות.

במקביל להגשת התובענה (שהיא, כאמור, הליך שהוגש על-פי הסכמה דיונית בין הצדדים), הוגשה בקשה להטלת צו עיקול זמני על שני הנכסים האמורים.

ניתן צו עיקול כמבוקש על ידי כב' השופט אורנשטיין ובהמשך הוגשה בקשה לביטולו של צו העיקול האמור.

נקבע הדיון במעמד הצדדים, במסגרתו נחקרו המצהירים (המבקש, המצהיר מטעמו - מר פייר גרוטס והמשיב) ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

על פי הנטען בתובענה ובבקשה, הן הבית בהרצליה והן הדירה בלוי אשכול, הינם נכסים של גאידמק ומשכך, יש להטיל עיקול עליהם, להבטחת ביצועו של פסק הבוררות שניתן על ידי ערכאת הערעור, לכשזה יאושר.

על פי הנטען בבקשה, החזיקו האב ובנו חשבונות משותפים בבנק לאומי בתל אביב ובלוקסמבורג ולחשבונות אלה נכנסו כ-34 מיליון דולר מעסקאות נשק אותן ביצע גאידמק באנגולה. אותה עת היה אלכסנדר בן 21 ולא היה לו כל קשר לאותן עסקאות. בשלב מסוים, הגיע גאידמק לישראל כבעל הון, ומעת שהגיע לישראל בסוף שנות ה-90 של המאה שעברה, החל רוכש נכסים, שכולם ללא יוצא מן הכלל נרשמו על שם חברות זרות או על שמות ילדיו (אלכסדר ובת נוספת שאינה צד להליך).

כך למשל נרשמו חלקים מביתו של גאידמק בקיסריה על שם חברה בשם SADIKA הרשומה באיי הבתולה הבריטיים (BVI) עם מניות למוכ"ז, כשגאידמק הוא השולט בחברה והדירקטור היחיד בה. עוד נטען כי גאידמק רכש את נכס נוסף בקיסריה אותו רשם על שם בתו קטרינה והשתמש בנכס האמור כבטוחה להלוואה אותה נטל. הוא רכש נכס נוסף בהרצליה ורשם אותו על שם חברה זרה הרשומה באיי הבתולה, כשבנכס זה ניהל את עסקיו וכן הקים נציגות רשמית של ממשלת קזחסטן.

גאידמק היה גם בעל שליטה באפריקה ישראל השקעות בע"מ, שהיתה בעלים (ביחד עם אחרים) של הדירה בלוי אשכול, וכחלק מההטבות שניתנו לו כאחד מבעלי החברה, רכש את הדירה במחיר הנמוך ממחיר השוק, אלא שבעת הרכישה, נרשמה הערת אזהרה לזכות אלכסנדר. עוד רכש גאידמק 4 דירות בפרויקט ממילא בירושלים ורשם אותן על שם חברות נוספות באיי הבתולה שהיו בשליטתו.

בשלב מסוים הבריח גאידמק נכסים בשווי של 600 מיליון$ מבנק הפועלים ברח' הירקון לבנק בלוקסמבורג, הוא פתח קרנות בהם השקיע את הכספים האמורים וכספים נוספים. אף שגאידמק היה המוטב האמיתי באותן קרנות, נרשמו בהן מוטבים אחרים, אך בהסדרי מס שהושגו עבורו, הצהיר גאידמק שהכספים באותן קרנות הם כספיו והתחייב לשלם מיסים בגינם בישראל. החל משנת 2007, ביצע גאידמק שורה של רכישות עסקיות שכולן נרשמו על שם אחרים, חלק על שם חברות זרות ומקרה אחד על שם אלכסנדר. גאידמק אף רכש בעלות בקבוצת כדורגל באנגליה ואף שהמו"מ לרכישתה נוהל על ידו, הרי שבסופו של דבר, נרשמה הקבוצה על שם אלכסנדר.

לטענת המבקש, הרי שמדובר בדפוס התנהגות של גאידמק, לפיו הוא רוכש נכסים, רושם אותם על שמות אחרים (חברות זרות או ילדיו) ומצניע את בעלותו האמיתית בהם.

המבקש הוסיף וטען בנוגע לבית בהרצליה כי על פי מידע שמסר לו עוזרו האישי לשעבר של גאידמק, אחד יוסי מילשטיין, הבית האמור הינו בבעלות גאידמק אף שנרשם על שם אנטונלה. הוא הוסיף וטען כי בלשכת רישום המקרקעין לא נרשמה כל נאמנות מכוחה פועלת אנטונלה עבור אלכסנדר, כפי שנטען על ידי האחרון.

רכישת הבית בהרצליה נעשתה לאחר שכבר החלה הסתבכותו הכלכלית של גאידמק וכבר הוטלו עיקולים על נכסיו, כך שהוא בחר לנהוג כפי שנהג, מתוך מטרה להבריח את רכושו מאותם עיקולים אפשריים. אשר לדירה בלוי אשכול, שם נטען כי נסיבות הרכישה היו כפי שפורט לעיל, וכי לאלכסנדר לא היו כל אמצעים לרכוש את הדירה האמורה כשזו נרכשה. הדירה נרכשה אמנם על שם אלכסנדר, אך ביחד עם אחת "גולדה", אישה עלומה שזהותה לא ממש ברורה עד לרגע זה.

המבקש הוסיף ופירט את הסתבכותו הכלכלית של גאידמק עד שזה נמלט ובסופו של דבר מהארץ מאימת ההליכים הפליליים והאזרחים הרבים המתנהלים נגדו. עיקולים שהוטלו, הצליחו להניב למבקש סכומים נמוכים ביותר, מחמת עיקולים רבים נוספים שהוטלו על אותם נכסים שעקולו לבקשתו.

המבקש הוסיף ופירט על שום מה ולמה הוא סבור שיש להטיל את העיקול על שני הנכסים- הבית בהרצליה והדירה בלוי אשכול.

מעבר לתצהירו של המבקש, נתמכה הבקשה גם בתצהיר של מר פייר גרוטס. מר גרוטס הצהיר בתצהירו כי הוא המנהל של שתי קרנות אשר מנהלות הליכים אזרחיים נגד גאידמק ואחרים בבית המשפט המחוזי בירושלים. לדבריו, הוא היה יועצו הכספי של גאידמק בין השנים 1997–2005 ומשכך, מכיר היטב את עסקאותיו הכספיות ושיטותיו העסקיות, כמו גם את יכולותיו הכלכליות של גאידמק. הוא הוסיף והצהיר כי הוא מכיר את אכלסנדר ומכיר את יכולותיו הכלכליות בשנים הרלבנטיות.

על פי אותו תצהיר, לאלכסנדר אין ולא היו יכולות כלכליות משל עצמו וכל הכספים שבהם עשה שימוש היו כספי אביו. אלכסנדר לא קיבל כל החלטה עצמאית אלא עשה את שאמר לו אביו לעשות. הוא הוסיף והצהיר, כי יופתע מאד לגלות שאלכסנדר ביצע רכישה של נכסים בשווי מיליוני דולרים על דעת עצמו.

עוד הצהיר מר גרוטס, כי גאידמק נהג לנהל את עסקיו באמצעות מאות חברות Off shore דוגמת אנטונלה, שהוקמו עבורו על ידי אנשים שונים, לרבות בנו. הוא עצמו נהג לייעץ לחלק מאותן חברות, כשלפחות לגבי 27 מהן אין מחלוקת שגאידמק הוא האיש שעומד מאחוריהן על פי הצהרתו שלו, כפי שניתנה לפועלים שירותי נאמנות על פי דרישת הרשויות.

עוד הצהיר מר גרוטס, שסכומי כסף לא מבוטלים הועברו על ידי גאידמק לעו"ד אמנון זכרוני לצורך רכישת נכסים עבורו.

משניתן צו העיקול והוא הומצא למשיבים, הוגשה בקשה לביטולו.

ראוי לציין, כי אף שגאידמק ואנטונלה מיוצגים באמצעות אותו משרד פרקליטים המייצג את אלכסנדר (והגיש כתב הגנה בשמם), הרי שהבקשה לביטול צו העיקול הוגשה על ידי אלכסנדר בלבד. גאידמק ואנטונלה נמנעו מלהגיש בקשות, גאידמק נמנע מלהגיש תצהיר ולהתייצב לדיון בכך גם לא הוגש כל תצהיר מטעם אנטונלה או בעל תפקיד כלשהו בה.

במסגרת הבקשה לביטול העיקול, הועלתה טענה מקדמית, לפיה אין דרך ליתן צו עיקול במסגרת תביעה שכל כולה אינה אלא עתירה לסעד הצהרתי. לטענה זו אתייחס בהמשך בנפרד.

מעבר לכך, לגופם של דברים הטענה הבסיסית והעיקרית היא כי כל הנכסים בהם מדובר – הדירה בלוי אשכול והבית בהרצליה, הינם בבעלות אלכסנדר ורכושו שלו בלבד ולגאידמק אין כל חלק ונחלה בהם. משכך, אין לעקל את נכסיו של אלכסנדר במסגרת הליכים הננקטים נגד אביו.

לבקשה צורפו הסכם הרכישה, שבוצע על ידי אנטונלה וכן הסכם נאמנות בין האחרונה לבין אלכסנדר ודיווח על אותה נאמנות לרשויות המס.

לשיטת אלכסנדר כל הטענות המועלות על ידי המבקש הינן לא יותר מעדויות שמיעה, השאובות כולן מפי אנשים שיש להם טענות ומענות כלפי גאידמק ואשר לנוכח רצונם להתנקם בו תומכים בבקשה דכאן.

אלכסנדר הוא זה שרכש את הדירה בלוי אשכול, אותה גולדה אין לה כל קשר לעסקה, מדובר במי שהיא מזכירה של אלכסנדר שליד שמה נכתב טלפון בלונדון, ואין בינה לבין העסקה ולא כלום.

אלכסנדר הוסיף וטען כי הבקשה אינה עומדת בדרישות התקנות והפסיקה, ואין להסתמך עליה בצו עיקול ומשכך יש לבטל את צו העיקול הזמני שניתן על ידי כב' השופט אורנשטיין.

כאמור, טענתו הבסיסית של אלכסנדר היא אין ליתן צו עיקול ככל שמדובר בתביעה לסעד הצהרתי בלבד.

תקנה 374(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת:

"לא ינתן צו עיקול זמני אלא בתובענה לסכום כסף; ואולם בתובענה לדבר שבעין רשאי בית המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע".

פרשנות תקנה 374 לתקנות, כפי שנקבעה לא אחת בפסיקה, כך טוענים פרקליטיו של אלכסנדר, מחייבת את התוצאה שנזכרה לעיל, לפיה אין ליתן צו עיקול בנסיבות שכאלה, מה גם שמדובר בפגיעה קשה בקניינו של אדם שטרם הפסיד בדין, שהיא גם פגיעה בזכות חוקתית מוגנת - זכות הקניין, המוסדרת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

הסוגיה שהעלו פרקליטי אלכסנדר מעניינת ויפה, אך אני סבור שהיא אינה רלבנטית למקרה הנוכחי. במקרה דנן, קיימת וגם קיימת תביעה כספית ולמען הדיוק, זו אף הסתיימה בפסק דין לזכות המבקש. אין דרך לקרוא את התביעה ההצהרתית במסגרת ההליך הנוכחי, במנותק מהקשרה המקורי, קרי: ההליך שננקט על ידי המבקש נגד גאידמק, במסגרתו ניתן פסק בוררות, שנכון לעת הזו הינו בתוקף, המחייב את גאידמק לשלם למבקש 32 מיליון ₪. בנבדל מעתירה הצהרתית "טהורה", שאז לא מתלווה להצהרה כל סעד אופרטיבי – שזו היתה ההנמקה בבסיס הקביעה לפיה לא ינתן צו עיקול בנסיבות שכאלה – הרי שבמקרה הנוכחי מתלווה בהחלט סעד אופרטיבי, לפיו יאכף חיובו הכספי הקיים של גאידמק כלפי המשיב, ביחס למקרקעין נשוא התובענה.

אין לשכוח שצו העיקול המקורי ניתן אגב הליכי אישור פסק הבוררות ורק משהוגשה בקשה לביטול צו העיקול, הוסכם על נקיטת ההליך הנוכחי.

שלא כמו פרקליטי המבקש, איני סבור שהמהלך הדיוני יוצר מניעות מצידם של מי מהמשיבים לתקוף את צו העיקול, אך יש בכך כדי להמחיש את הקשר הישיר בין שני ההליכים – הליך נגד גאידמק במסגרתו חוייב כבר הלה לשלם 32 מיליון ₪ וההליך הצהרתי כאן, שמטרתו להבטיח אכיפה של אותו חיוב. מכאן, כאמור, שלא יידרש הליך נוסף היה וינתן פסק דין על פי התובענה, באופן שיש בו כדי להשמיט את אותו היגיון שעמד בבסיס ההלכות שניתנו במערכת נסיבות שונה לחלוטין מנסיבות המקרה הנוכחי.

לו היה מדובר בעתירה לסעד הצהרתי "טהור", בלא שקדם לה החיוב הכספי שבו חוייב גאידמק במסגרת הליך הבוררות, יתכן בהחלט שהיה טעם בטענות כפי שהושמעו, אך כאמור מערכת הנסיבות במקרה הנוכחי שונה בתכלית ואין לומר שמדובר באך ורק בתביעה לסעד הצהרתי "טהור" אלא לסעד הצהרתי שמלווה בסעד כספי ומשכך בהחלט ניתן להטיל צו עיקול זמני, היה ואקבע שמתקיימות בנסיבות המקרה הנוכחי העילות המצדיקות מתן צו שכזה.

עיון בהנמקה לגישה השוללת אפשרות מתן צו עיקול, במקרים בהם נתבע סעד הצהרתי כסעד יחיד, מלמד כי היא אינה רלבנטית לנסיבות המקרה שלפניי ולא תחול שעה שכבר קיים סעד כספי ולמען הדיוק – חיוב כספי של גאידמק כלפי המבקש, במסגרת פסק הבוררות שניתן נגדו.

אם ניקח את הדברים שנאמרו בע"א (י-ם) 3488/02 בראשי נ' בראשי , המתמצתים את ההלכה, נראה כי זאת תוצאת הדברים המתחייבת. באותו מקרה, אמר בית המשפט המחוזי:

"במקרה שלפנינו, המערער תבע סעד הצהרתי כסעד עיקרי ולחילופין תבע למנות מנהל שיחלק את רווחי הפרוייקט או לשתף את המערער בכשליש מרווחים כנ"ל. סעד הצהרתי כזה, גם אם יינתן, אינו מקנה למערער או לחברה זכות להיפרע מן המשיבים. לצורך כך תידרש פעולה משפטית נוספת (תביעה כספית) כדי לקבל סעד בעין. הסעד ההצהרתי הנדרש מהווה במקרה זה רק שלב ביניים בדרך אל הסעד אותו הבקשה באה להבטיח .לפיכך, לאור הוראות תקנה 374(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אין ליתן עיקול זמני בתובענה כמו זאת שלפנינו" .

תוצאת הדברים היא שהטענה המקדמית נדחית.

גם לגופם של דברים, יש להעדיף את טענות המבקש על טענות המשיבים ולהותיר את צו העיקול הזמני על כנו.

אין למעשה מחלוקת של ממש, שגאידמק הסתבך בשורה של עניינים – פליליים ואזרחיים כאחד. אין גם מחלוקת שהלה עזב את הארץ בבהילות, ככל הנראה מבלי שישוב אליה בעתיד הנראה לעין.

על נכסיו של גאידמק הוטלו עיקולים רבים, במסגרת תביעות אזרחיות בהן הוא נתבע, וסכום העיקולים עולה לאין ערוך על סכום החיובים האפשריים בגינם.

משכך, על פני הדברים, צפוי כל אחד מהנושים להפרע מתוך הנכסים המעוקלים אך סכום פעוט יחסית (אבסולוטית מדובר בסכומים ניכרים אך בשים לב להיקף החובות הנטענים, אחוז הפרעון האפשרי מתוכם נמוך).

יש לזכור, שאנו מצויים בשלב מקדמי של ההליך, הראיות הינן ראיות לכאוריות, אך אלה מצביעות על דפוס אפשרי של התנהגות, העולה בקנה אחד עם טענות המבקש ולא נסתר בראיות המשיבים. הוכח, לכאורה לפחות, שגאידמק אינו נוהג לרשום נכסים אותם הוא רוכש על שמו. לא מצאתי באיזו מן הראיות שהביא אלכסנדר, אינדיקציה לכך שאביו רשם ולו נכס אחד על שמו שלו. בפועל, מתבצע רישום כל הנכסים על שם שורה ארוכה של חברות off shore, שגאידמק הנהנה בהן (בין בעצמו ובין תוך שהוא עושה שימוש באחרים עבורו), כשבדרך כלל מדובר בחברות הרשומות באיי הבתולה הבריטיים (BVI), שהמניות בהן הינן מניות למוכ"ז, כך שהבעלות אפקטיבית מסורה למחזיק במניות שלא תמיד הינו ידוע, אך בפועל מוחזקת השליטה באותן חברות בידי גאידמק. כאמור, לא הובאה ראיה ולו לנכס אחד שהיה או עודנו בבעלות גאידמק עצמו, גאידמק לא נתן תצהיר בהליך ולא הגיע כמובן לבית המשפט וכך גם לא ניתן תצהיר מטעם אנטונלה, לטעמי לפחות, לצורך ההליך הנוכחי – לא בכדי.

השאלה בה יש להכריע (ושוב, איני נלאה מלהזכיר, כי מדובר בהליך ראשוני, על פי תשתית ראייתית לכאורית והקביעות כאן הינן לצורך הליך זה בלבד), היא האם בעלותו הרשומה של אלכסנדר בשני הנכסים הינה אמיתית או שמא פעל כחזית (Front man) עבור אביו.

לכאורה, יש לקבוע כי מדובר בנכסיו של גאידמק ולא בנכסיו של אלכסנדר.

אמנם, הרישומים הפורמליים מצביעים על כך שהנכסים נרכשו עבור אלכסנדר, אולם בפועל, קיימות תהיות רבות וקיימות אינדיקציות לא מועטות, המצביעות על כך שכל שעשה אלכסנדר היה עבור אביו, בכספו של האב וככלי בידיו.

ראשית, כפי שכבר ציינתי, נוהג קבוע אצל גאידמק הוא לרשום את נכסיו על שם אחרים, לרבות בית המגורים שבו התגורר בקיסריה, שלפחות בחלקים שלו היה רשום על שמו בתו ובחלקיו האחרים היה רשום על שם חברה זרה (Sadika).

חיזוק לנוהגיו העסקיים של גאידמק נלמד מתצהירו של פייר גרוטס, מי שניהל את עסקיו של גאידמק והשקיע את כספיו במשך קרוב לעשור.

מר גרוטס חיזק את התשתית העובדתית מטעם המבקש בשני עניינים:

הראשון, בכל הנוגע למנהגיו העסקיים של גאידמק, ושיטתו לא לרשום נכסים על שמו שלו;

השני, חוסר יכולות כספיות של אלכסנדר בזמנים הרלבנטיים לרכישת הבית.

למעשה, עלה מתצהירו של מר גרוטס ומחקירתו, שהסבירות לפיה היו בידי אלכסנדר כספים ממקורותיו שלו לביצוע עסקאות מקרקעין בהיקף העסקאות שבמסגרתן נרכשו הבית בהרצליה והדירה בלוי אשכול, הינה סבירות נמוכה.

אמנם, עו"ד רוזובסקי יצא חוצץ נגד מר גרוטס בסיכומיו, כשלשיטתו אין מר גרוטס יודע דבר וחצי דבר, בוודאי לא באופן אישי (מפסקה 17 לסיכומים ואילך), אולם לא מצאתי בטיעוניו התמודדות של ממש עם כל אותו מאגר ידע שצבר מר גרוטס בשנים בהן עבד עבור גאידמק והיה המוציא והמביא בכל הנוגע לעסקאות הכספיות והאחרות אותן ביצע גאידמק כמו גם יכולותיהם הכלכליות של בני המשפחה. כשנשאל במהלך החקירה הנגדית ליכולותיו הכספיות של אלכסנדר, היתה תשובתו נחרצת וברורה: He did not have any funds (עמ' 13 לפרוטוקול שורה 24).

בזמנים הרלבנטיים, היה אלכסנדר בחור צעיר, חסר השכלה פורמלית וחסר ניסיון עסקי, שייתכן (גם כאן, הדברים נטענו בעלמא) שהחל בצבירת ניסיון במסגרות כאלה ואחרות, בהיותו בנו של אביו, אך עדיין לא היה מסוגל להצביע על יכולות כלכליות מינימליות משל עצמו (ואין טענה שקיבל מתנות מאביו).

בנסיבות שנוצרו בתיק זה, שעה שמחד מדובר באיש עסקים רב פעלים (אך גם רב הסתבכויות) ועתיר ממון כמו גאידמק, שלו בן צעיר חסר יכולות וחסר ניסיון עסקי, כשהאב נוהג להרחיק עצמו מכל רכוש, אף כשמדובר ברכוש שהינו בעליל רכושו שלו (כמו בית מגוריו), מוטל היה הנטל על אלכסנדר, שהוא מבקש ביטול העיקול, להצביע על כך שמדובר בנכסים אותם רכש ממקורותיו שלו.

כאמור, הנתונים הראייתיים מלמדים על כך שלא רק שאין אלה פני הדברים, אלא שככל הנראה (לפחות לצורך השלב הנוכחי) פני הדברים הם כפי הנטען בבקשה ובתובענה.

מה היה יותר פשוט עבור אלכסנדר מלהציג את ההעברות הכספיות שביצע בגין שתי הרכישות? אין מדובר בסכומים של מה בכך. מדובר בסכומים משמעותיים. תיעוד קיים בודאי. מדוע נמנע אלכסנדר מלהציגו? תשובה לכך לא זכינו לקבל מפיו וההמנעות מהבאתו, זהה מבחינת משקלה הראייתי להמנעות מהבאת עד זמין לבית המשפט. ההיגיון מחייב את המסקנה, שלא בכדי נמנע אלכסנדר מלצרף מסמכים אלה.

אם משלבים את כל הנתונים עליהם עמדתי עד כה – הסתבכותו הכלכלית של גאידמק, בריחתו מן הארץ, העדר נכסים בישראל מהם ניתן להפרע, נוהגיו הכספיים והעסקיים בתקופה בה רכש נכסים, חוסר ניסיון עסקי וחוסר יכולת כלכלית של אלכסנדר, העדר מקורות נראים לעין (בוודאי העדר כל ראיה למקורות שכאלה) היכולים ללמד שלאלכסנדר היתה יכולת כספית לרכוש את הבית בהרצליה ואת הדירה בלוי אשכול ולכל אלה מצרפים גם את העובדה שמורא החוק אינו עליו (עובדה הנלמדת מעזיבתו את הארץ ומכך שעזב את הארץ ומעובדה שהבריח כספים חרף צו שיפוטי שאסר עליו לעשות כן) – הרי שתוצאת הדברים המתחייבת היא אחת ויחידה, הותרת העיקול הזמני על כנו, עד לסיום ההליכים בתיק העיקרי, על מנת לאפשר הכרעה בטענותיו של המבקש, שהן טענות רציניות ולכאורה לפחות – מבוססות.

אשר על כן, נדחית בקשת הביטול וצו העיקול הזמני, כפי שניתן ביום 19.4.09, יישאר על כנו עד למתן פסק דין בתיק העיקרי.

אלכסנדר ישא בהוצאות המבקש, לרבות עלות הגעתו של מר פייר גרוטס לישראל ושהותו בה (50% מהעלויות הללו, באשר מר גרוטס הגיע גם לצורך הליך נוסף, כך מסר בבית המשפט), וכן בשכר טרחת פרקליטי המבקש בסך 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל, כל זאת ללא כל קשר לתוצאת ההליך העיקרי.

ניתנה היום ו' באלול, תשס"ט(26 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים, בדואר רשום עם אישור מסירה, אך גם תודיע להם טלפונית על נתינתה.

ש. ברוך, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו



מעורבים
תובע: בעניין
נתבע: אלכסנדר גאידמק
שופט :
עורכי דין: