ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם אייזיק נגד יהודה בן יאיר :


39

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת

ה"פ 000106/09

בפני:

כב' השופט יונתן אברהם

תאריך:

26/08/2009

בעניין:

אברהם אייזיק

ע"י ב"כ עוה"ד

ארז בר ושאדי בחוס

המבקש

נ ג ד

יהודה בן יאיר

ע"י ב"כ עו"ד

עמיר פישר

המשיב

פסק דין

הבקשה

בפני בקשה בהמרצת פתיחה להצהיר כי:

א. הסכם בוררות שנערך ביום 02/10/07 (העתקו צורף לבקשה) אינו בר תוקף.

ב. פסק בוררות שניתן על ידי עו"ד עידן רייס ביום 23/07/08 (העתקו צורף לבקשה), ניתן על ידי מי שלא נתמנה כדין כבורר, ועל כן מבוטל הוא.

בנימוקי הבקשה נטען כי:

א. שמו של המבקש שורבב לבוררות בלא שידע על כך.

ב. הוא מעולם לא חתם על הסכם הבוררות, ומשנודע לו עליו ועל פסק הבוררות, פנה לבורר וזה הודה בפניו כי מדובר במסמכים מזויפים שנערכו עקב לחצים.

ג. המשיב ניהל עבור אחד בשם אדיב גבאי מטעים, זאת לאחר שהמבקש עצמו היה בעל זכות החכירה בהם קודם והעביר זכות זו לגבאי. הוסכם כי המבקש ימשיך להפעיל כשכיר את המטעים. תקופת מה מונה עו"ד רייס כמנהל מטעם גבאי, ואחר כך מונה תחת עו"ד רייס המשיב. זמן מה אחר כך פוטר המשיב על ידי גבאי, אולם המשיב טען שלא קיבל שכרו וניסה ללחוץ על המבקש שישלם לו את שכרו ואף תקף אותו בשל כך וגרם לו חבלות.

ד. מעבר לתיאור הנ"ל, נטען כי אין בין המבקש למשיב כל יריבות.

המבקש תמך טענותיו הנ"ל בתצהיר עדות ראשית מטעמו.

תגובת המשיב

בתגובתו פרט המשיב באריכות את הרקע העובדתי שיובא להלן.

המשיב אישר בתגובתו, כי הוא מונה כמנהל המטעים במקום עו"ד רייס, אך טען כי העברת החכירה במטעים לידי אדיב נעשתה עקב חובות כבדים שחב המבקש לאדיב בגין צ'קים שמסר לאדיב ולא נפרעו.

על כן, וכחלק מהסדר אותו חוב, סוכם בין אדיב למבקש על העברת החכירה לאדיב והעסקת המבקש כשכיר בתפעול המטעים.

לטענת המשיב, עם תחילת עבודתו גילה כי למבקש חובות כבדים של מיליוני ₪ לספקי תשומות למטעים הנ"ל, וכי אלה איימו לשבש את עונת הקטיף שקדמה לאוקטובר 2006.

הוא נאלץ על כן, לנהל עימם מגעים מטעם המבקש, להפחת החוב ולפריסתו וכך עלה בידיו לסיים את עונת הקטיף הנ"ל.

בסוף אותה עונה הודיע אדיב למשיב כי יפסיק לנהל את המטעים שכן אדיב שקל שלא להמשיך את ההסכם עם המבקש עקב הפרתו על ידי המבקש.

אדיב ביקש מהמשיב כי ימשיך לטפל עבורו רק בקבלת פיצויים בגין נזקי מלחמת לבנון השנייה בשכר מצומצם.

המשיב סירב והדבר נודע למבקש.

המבקש שחשש כי הפסקת ההתקשרות עמו תגרום לו נזק, הפציר במשיב שימשיך לעבוד עם אדיב ואף הסכים כי ישלם למשיב חלק מתוך משכורתו שלו, כך שבסופו של דבר, תישתוונה משכורותיהם המתקבלות מאדיב.

כן הציע המבקש למשיב 50% מתוך כספי הפיצויים, ואף הציע לו שלאחר תקופת ההסכם עם אדיב, ימשיכו לנהל את המטעים יחדיו כשותפים ויתחלקו ברווחים. לטענת המשיב סוכם בין אדיב למבקש כי בגין כל סכום שיעלה על 200,000 ₪, יקבל המבקש 25%.

המשיב הסכים להצעה ועבד עם המבקש לפי תנאיה.

נטען כי, עו"ד רייס שימש כ"צלע שלישית" בכל ההסכמות הנ"ל שנעשו בעל פה ולא בכתב, מתוקף תפקידו כבא כוחו של המבקש.

הצדדים החלו לעבוד בהתאם להסכם ביניהם.

זמן מה אחר כך נתקבלה מקדמת פיצוי בסך 300,000 ₪, שהועברה לאגודה השיתופית (שמה לא צוין), בהתאם להנחיות שהועברו למס רכוש.

לאחר קיזוז חובות המבקש מהסך הנ"ל, העבירה האגודה למבקש צ'ק על היתרה בסך 173,700 ₪.

המבקש העביר הצ'ק לחלפן לו היה חייב כספים, והורה לו לקזז מסכום הצ'ק 73,700 ₪ בגין חובותיו, וקיבל מהחלפן סך 100,000 ₪, אותם העביר לחברה שבבעלות אדיב.

כשנודע על כך למשיב הוא פנה למבקש וזה טען כי חובו לאגודה חולט שלא בשליטתו, וחובו לחלפן שולם בשל לחצים שהופעלו עליו, והתחייב כי חלקו של המשיב מתוך כספי הפיצויים, בהתאם להסכם ביניהם, ישולם מתוך החלק הבא מכספי הפיצויים שישולם.

ביוני 2007 נפטר אדיב ואת מקומו תפס בנו יצחק (להלן:- "יצחק"), שלא היה מעורב בענייני המטעים קודם לכן.

יצחק רצה לפטר את המבקש, אולם המשיב שכנע את יצחק כי פעילות המבקש נדרשת.

בעקבות כך פנה יצחק למבקש והציע הצעה הפוכה, לפטר את המשיב כדי לחסוך בהוצאות והמבקש הודיע ליצחק שאין הוא מתנגד לכך.

בסופו של דבר, ובשלהי עונת הקטיף (סוף יולי 2007), סיים המשיב עבודתו עבור יצחק, זאת לאחר שפנה למבקש וזה הסביר לו כי העדיף שיצחק יפטר את המשיב תוך שהמבקש יפריש חלק גדול אחר ממשכורתו למשיב שפוטר, תחת שיצחק יפסיק את ההתקשרות עם המבקש.

ב- 03/09/07 ביקש המשיב מהמבקש את מחצית שכרו לפי ההסכם, אולם המבקש טען כי הוא מעוניין "לעשות סדר" ביחסים ביניהם באמצעות עו"ד רייס שישמש כבורר. המשיב הסכים.

בו ביום התקיימה ישיבה בביתו של עו"ד רייס. הצדדים ביקשו מעו"ד רייס לשמש כבורר ביניהם, ולאחר שהשמיעו טענותיהם ונוהל פרוטוקול בכתב, פסק הבורר כי במידה שהמבקש חפץ להביא לסיום ההתקשרות עם המשיב, על המבקש לשלם למשיב 228,000 ₪ בתשלומים.

המבקש הודיע כי הוא חפץ בכך.

הצדדים חתמו על הסכם המפרט את האמור לעיל, והפקידו אותו בנאמנות בידי עו"ד רייס.

התשלום הראשון שנועד ליום 10/09/07 לא שולם והמשיב פנה וביקש מעו"ד רייס את ההסכם אך זה טען שאינו מוצא את ההסכם, וכינס את הצדדים לפגישה במשרדו שבביתו ליום 11/09/07.

פגישה זו נדחתה פעמיים ולבסוף נפגשו הצדדים ב- 19/09/07 בבית עו"ד רייס. גם פגישה זו נקטעה באמצע ופגישה נוספת שנקבעה נדחתה.

ביום 01/10/07 פגשה אשת המשיב באקראי את המבקש במלון ביסוד המעלה, היא קישרה טלפונית בינו לבין המשיב.

המשיב והמבקש נפגשו בתחנת דלק סמוכה, וכשהמשיב שאל אם המבקש הביא את כספו, החל המבקש לצעוק כי אין לו כסף, וכן החל לצעוק כי המשיב תוקף אותו וסוחט אותו.

לאחר שנרגע המשיכו השניים ללובי המלון, שם התנצל המבקש על שלא הביא את התשלום, השניים קבעו להיפגש עם עו"ד רייס בשעה 19.00.

לאחר שהמבקש הסיע את המשיב לקיבוץ הגושרים, ואף הצטרף אל משפחת המשיב לארוחה הוא נסע.

לאחר מכן, קיבל המשיב טלפון מעו"ד רייס וזה סיפר לו כי המבקש הודיע לו על פגישה לא נעימה שהייתה למבקש עם המשיב וכי המבקש בבית חולים.

המשיב נפגש עם עו"ד רייס בפיצריה סמוכה, לאחר פגישתם קיבל המשיב שיחת טלפון מהמבקש, כאשר בה הודע לו כי הוא משוחח עם שוטר ממשטרת ראש פינה וכי עליו להתייצב בתחנה לחקירה.

סמוך לאחר מכן, שוחח עו"ד רייס עם המבקש טלפונית, וכששב אל המשיב אמר למשיב כי המבקש מוכן לבטל התלונה וכי הצדדים יפגשו במשרד עו"ד רייס.

השלשה אכן נפגשו במשרד עו"ד רייס באותו ערב, ונוסח "הסכם בוררות" (שצורף כנספח א' לבקשת הביטול) על ידי עו"ד רייס, בתיאום מלא עם המבקש. בטעות נרשם תאריך שגוי

"02/10/09".

בתום הניסוח, חתמו עליו הצדדים, וגם הפעם נותר עותר ההסכם בידי עו"ד רייס.

ההסכם היטיב עם המבקש ביחס להסכמות הקודמות.

השלושה נסעו לתחנת המשטרה, שם הודיע המבקש כי הוא מבטל את התלונה.

על אף האמור, הפר המבקש התחייבויותיו על פי ההסכם החדש, עקב כך, ניסה המשיב לכנס פגישת בוררות נוספות במשרד עו"ד רייס. לאחר זמן מה, נקבעה פגישה, אולם המבקש לא הגיע אליה, אלא שלח נציג מטעמו בשם פאיז ספדי (להלן:- "פאיז"), אשר התקשר מצידו עם המבקש בהסכם לניהול המטעים לעונת 2008, במתכונת דומה להתקשרות עם אדיב.

נערכה התחשבנות עם פאיז לגבי סכומי החוב. פאיז לקח עותק מההסכם והבטיח שהמבקש ישלם. סיכום הישיבה נערך בכתב (צורף כנספח א' לתגובה).

המבקש שוב לא שילם. המשיב פנה לעו"ד רייס וזה הודיע שיפנה למבקש ובמידה שהמבקש לא ישלם יוציא עו"ד רייס פסק בוררות.

מאוחר יותר הוציא הבורר פסק בוררות (נספח ב' לתגובה), זאת ביום 23/07/08, ובו עיגן את סכומי החוב של המבקש למשיב.

עו"ד רייס אף המציא באופן אישי את פסק הבוררות למבקש ביום 24/07/08.

על אף האמור, לא שילם המבקש את חובו.

המשיב פנה בבקשה לאישור פסק הבורר הנ"ל לבית המשפט המחוזי בירושלים, אולם המבקש ביקש מבית המשפט הנ"ל להעביר את הדיון למחוז הצפון בשל העדר סמכות. במקביל הגיש המבקש את הבקשה דנן.

לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה על הסף בשל הגשתה לאחר המועד הקבוע בדין (45 יום).

המשיב טען כי, הסכם הבוררות אינו מזויף, אלא אמיתי והיות שטענת הביטול מבוססת כולה על העדר הסכם בוררות, הרי שיש לדחות את בקשת הביטול, ולאשר את הסכם הבוררות בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 28 לחוק הבוררות.

המשיב תמך טענותיו הנ"ל בתצהיר עדות ראשית מטעמו.

ראיות ועדויות

מטעם המבקש העיד המבקש.

מטעם המשיב העיד המשיב וכן זימן לעדות את עו"ד רייס, את פאיז ספאדי הנ"ל ואת הגב' קטיה בן יאיר, רעיית המשיב.

גדר המחלוקת שבין הצדדים

גדר המחלוקת בין הצדדים הוכתב כהסכמה דיונית לפרוטוקול ישיבת 01/03/09 כדלקמן:

"באי כח הצדדים: מוסכם כי העילה הנטענת לביטול פסק הבורר שבה צריך להכריע בית המשפט, הינה האם נחתם הסכם בוררות בין הצדדים, היינו, האם עובדתית חתם מר אייזיק על הסכם בוררות, כפי שנטען בסעיפים 42-40 ביום 03/09/07, וכן, האם הוא חתם על הסכם הבוררות השני מיום 02/10/08, והאם התקיימו 3 פגישות בוררות בנוכחותו, ואחת בנוכחות נציג מטעמו.

מחלוקת נוספת שעל בית המשפט להכריע בה, היא האם הומצא למבקש כדין פסק הבורר, שצורף לבקשה לביטול, שלטענת המשיב ניתן כדין, אם כן, באיזה מועד, ומה ההשלכות של העובדות הנ"ל על המקרה דנן לעניין מועדי הגשת בקשה לביטול הפסק".

אדון להלן בשאלות השנויות במחלוקת הנ"ל, הנוגעות לבקשה דנן.

אבהיר, כי אין אני דן כלל בסכסוך העיסקי בין הצדדים, אשר לפי טענות המשיב המפורטות בתצהירו, שימש בסיס לבוררות.

האם חתם המבקש על הסכם הבוררות מש/2?

לשאלה זו יש לטעמי להשיב בשלילה.

המבקש בעדותו טען כי מעולם לא חתם על מש/2.

המשיב העיד כי ההסכם נחתם על ידי המבקש לאחר שהמבקש הגיש תלונה במשטרה, ולאחר שבאותו ערב נפגשו הצדדים עם עו"ד רייס במשרדו והגיעו להסכמות.

עוד עולה מעדות המשיב, כי ההסכם נחתם ביום 01/10/07, בעוד שעל גבי ההסכם נקוב תאריך מאוחר יותר, 02/10/07.

הכלל הוא כי על הטוען לקיומה של חתימה של אחר, מוטל הנטל להוכיח את טענתו ואת אמיתות החתימה.

עדויות המשיב והמבקש עומדות בעניין זה כ"תרתי דסתריי".

גם עדות הבורר אינה תומכת באופן ברור בטענת המשיב בעניין זה.

בחקירתו בעדותו הראשית נשאל הבורר באופן ישיר "האם אכן חתמו הצדדים בפניך על הסכם" (עמ' 3 ש' 14).

לשאלה זו התנגד ב"כ המבקש כשאלה מדריכה שנשאלת בחקירה ראשית ומייד לאחריה נשאלה שאלה אחרת כללית, בה נתבקש עו"ד רייס לספר "על הנסיבות שקדמו לפסק הבוררות" (עמ' 4 ש' 1).

באופן מפתיע ועל אף ששמע קודם לכן את השאלה המדריכה, לא נאמר בשום מקום בהמשך דבריו, כי על הסכם הבוררות מש/2, חתם המבקש.

הוא העיד במפורש לעומת זאת כי:

"לאחר הגשת התלונה, היה לחץ מצד יהודה לבטל את התלונה והביע נכונות להתפשר על סכומים יותר נמוכים שקיבלו ביטוי בהסכם הנושא כותרת "הסכם" ובתחתיתו תאריך 02/10/07" (עמ' 4 ש' 26).

גם בהמשך דבריו בנוגע למש/2 לא העיד כי המבקש חתם עליו, אלא המשיב:

"אני הנחתי שההסכם הזה, משקף יותר נכון את החבויות ההדדיות שבין הצדדים והודעתי את עמדתי לאייזיק, כשבסופו של דבר הדברים הסתדרו בצורה שיהודה חתם על ההסכם הזה, אייזיק ניגש למשטרה וביטל את התלונה" (עמ' 5 ש' 6-4, ההדגשה שלי י.א.).

לאחר שמיעת כל הראיות כמעט נשאל המשיב (שהעיד אחרון), בתום חקירתו על ידי ב"כ המבקש, האם יסכים כי החתימה השנויה במחלוקת תיבדק על ידי גרפולוג, והשיב, באופן תמוה, בשלילה.

בנסיבות אלה, בפרט כאשר טוען המשיב כי ההסכם נחתם באותו ערב בו הגיש נגדו המבקש תלונה על תקיפה, שעה שאין חולק כי מועד הגשת התלונה, קדם למועד שרשום בהסכם, ושעה שמעדות עו"ד רייס (עמ' 8 ש' 30), עולה:

"... שהייתה פגישה אחת או שתיים לאחר התקיפה לכאורה, אצלי בבית, עד שהם חתמו על מש/2", והדברים סותרים לחלוטין את גרסת המשיב לפיה בו ביום הגשת התלונה נחתם מש/2 על ידי המבקש, לא שוכנעתי כי נכונה טענת המשיב לפיה חתום המבקש על הסכם הבוררות, ואני קובע כי היא לא הוכחה.

האם נתקיימו ישיבות בוררות לאחר שנחתם מש/2

יתר על כן, מעדות הבורר עצמו עולה כי לאחר שנחתם מש/2 על ידו (עדות בדבר חתימתו שלו על ההסכם נשמעה מפיו), "לא נערכו עוד פגישות משותפות ... למעשה אייזיק לא הסכים לשבת יותר עם יהודה, היו פגישה או שניים עם כל אחד מהם בנפרד ...".

אופן זה המתואר על ידי הבורר, של ניהול הבוררות במעמד צד אחד כל פעם, תמוה ביותר, שעה שמעדות הבורר עצמו עולה ספק רב, אם ניהל פרוטוקולים בכלל, ושעה שמעדותו שלו עולה כי אין בידו כלל פרוטוקולי הישיבות הנ"ל.

הדבר מנוגד גם להוראות סעיפים י"ג ו- י"ט לתוספת הראשונה לחוק הבוררות.

מכל מקום, על יסוד עדות זאת, אני קובע כי לא נתקיימו ישיבות בוררות משותפות כלשהן לאחר חתימת הבורר על מש/2.

אופן זה של ניהול בוררות נוגד במפורש את הוראות סעיף י' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות.

השאלה המקדמית

האם הומצא "פסק הבוררות" למבקש.

לטענת המשיב הומצא הנ"ל למבקש ביום 24/07/08 על ידי עו"ד רייס.

אולם עדותו של עו"ד רייס בפניי בעניין זה לא הייתה חד משמעית וברורה.

כך הוא נשאל והשיב:

"ש. יש אישור מסירה שאתה חתום עליו שמסרת את הפסק לאייזיק, אני מציג בפניך את האישור מסירה שבו רשום שאתה בעצם מאשר שמסרת לאייזיק את פסק הבוררות.

ת. אני חתום על המסמך, כנראה שביצעתי לו מסירה, בכל מקרה זה לא היה באותו מועמד, זאת אומרת לא הלכתי עם טופס כזה אליו הביתה, כנראה שמסרתי לו ואח"כ במשרד מילאתי לעצמי את הטופס שאתה מראה לי ". (עמ' 5 ש' 29 - עמ' 6 ש' 3).

בנסיבות אלה, לא שוכנעתי, ולא מצאתי לקבל את טענת המשיב כי "פסק הבוררות" הומצא למשיב כלל, או הומצא במועד שממנו חלף המועד הקבוע בדין להגשת בקשת ביטול.

אשר על כן, נדחית הטענה המקדמית של המשיב.

סוף דבר

משלא הוכח בפניי כי המבקש חתם על המסמך מש/2 הנחזה להיות הסכם הבוררות, הרי שלא הוכח שקיים הסכם בוררות בין הצדדים, ועל כן המסמך הנחזה להיות פסק בורר (מש/1 בצירוף מש/3) דינו בטלות, וכך אני מורה.

המשיב ישלם למבקש הוצאות הבקשה (לרבות שכ"ט עו"ד), בסך 10,000 ₪ ועליהם מע"מ כדין.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ו' באלול, תשס"ט (26 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

יונתן אברהם, שופט

סימי


מעורבים
תובע: אברהם אייזיק
נתבע: יהודה בן יאיר
שופט :
עורכי דין: