ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גולדברג נגד נטע :


בתי המשפט

בית משפט השלום ראשון לציון

א 001659/07

בפני:

כבוד השופט שוורץ אורן

תאריך:

26/08/2009

בעניין:

גולדברג יעקב

ע"י ב"כ

עו"ד גיא נוף

התובע

- נ ג ד -

נטע שני

ע"י ב"כ

עו"ד אמיר רנן

הנתבעת

פסק דין

הרקע לתביעה:

1. עניינה של התביעה שלפניי במחלוקת אודות הסייח סנטינו (להלן: "סנטינו").

הנתבעת התחייבה למסור לתובע סייח, פרי בטנה של סוסתה סנטנה (להלן: "סנטנה") בתמורה להרבעה, טיפול ואחזקה בסנטנה לתקופה של כשנה.

לאחר שהנתבעת שבה ארצה, נוכחה היא לדעת שסנטנה חולה והטיפול בה לא היה כנדרש. סנטנה מתה מספר חודשים לאחר שהמליטה את סנטינו. או אז, הודיעה הנתבעת לתובע על ביטול ההסכם, לנוכח הפרתו, ונמנעה מהעברת הסייח לידיו.

מכאן התביעה שלפניי, במסגרתה עתר התובע לאכיפת ההסכם: העברת סנטינו לידיו ולחילופין תשלום שוויו בכסף. הסעד הכספי בתביעה הועמד על סך 120,000 ₪.

טענות התובע:

2. התובע, מנהלה של "אורוות אפיקים", התקשר בהסכם עם הנתבעת, בעלת הסוסה סנטנה. בהסכם נקבע, שאפיקים תקבל את סנטנה לפנסיון שלה, תהא אחראית לטיפול השוטף בה ותישא בהוצאות אחזקתה. בתמורה, נקבע בהסכם, התובע יהא זכאי לבצע הרבעה בסנטנה ולקבל לידיו את הסייח שלה, כך שלאחר גמילתו תוחזר סנטנה לנתבעת.

3. אליבא התובע, כחודש לאחר חתימת ההסכם, חתמו הצדדים על תוספת להסכם לפיה החל מיום 1.10.05 תועבר סנטנה לפנסיון באורוות קיבוץ גבע. התובע המשיך, הלכה למעשה, לשאת בעלות אחזקתה של סנטנה וכן בתשלומים נוספים אשר נדרשו לאחזקתה. בעקבות התוספת להסכם, חתמה הנתבעת על הסכם נוסף מול קיבוץ גבע, בו אישרה שהטיפול הניתן בפנסיון מתאים לדרישותיה.

4. כ- 7 חודשים לאחר העברת סנטנה לאורוות גבע, ביקרה הנתבעת את סנטנה וגילתה גידול באזור הרקטום שלה. משכך, העבירה הנתבעת את סנטנה לווטרינר, ד"ר גיורא אבני, לצורך בדיקה וטיפול וכן להמשך אחזקתה בפנסיון של ד"ר אבני. שם, עברה סנטנה ניתוח להסרת הגידול, אשר הוסר רק בחלקו. התובע המשיך לשאת בהוצאות אחזקתה של סנטנה אף לאחר העברתה לווטרינר, זאת מידי חודש בחודשו, ואף שילם תוספת תשלום חודשית עבור תוספי מזון וחיסון הרפס.

5. ביום 22.7.06, כך לטענת התובע, המליטה סנטנה סייח בריא. אולם, במהלך חודש ספטמבר 2006, נותחה סנטנה בשל חסימה במעי ולאחר זמן מה נפטרה כתוצאה מוירוס קדחת הנילוס. או אז, הודיעה הנתבעת לתובע על החלטתה שלא להעביר את הסייח של סנטנה לידיו, בשל הפרה של ההסכם מצידו.

6. לטענת התובע, העברתה של סנטנה לאורוות גבע ולאחר מכן לד"ר אבני לא שינתה את מטרת ההסכם. כך, הנתבעת לא העלתה כל טענה באשר לתקפות ההסכם והמשיכה לגבות מהתובע כספים בגין אחזקתה של סנטנה עד ליום מותה. משכך, טענתה של הנתבעת להפרת ההסכם אינה אלא טענה שהועלתה בחוסר תום לב, תוך ניסיון לחמוק מהתחייבויותיה על פי ההסכם. כמו כן, פניות חוזרות ונשנות של התובע להעברת הסייח לידיו לא הועילו לו.

7. התובע טוען שאי העברת הסייח לידיו הינה בבחינת הפרה יסודית אשר מזכה אותו באכיפת ההסכם וקבלת הסייח לידיו. לחלופין בלבד, עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום ערכו של הסייח, שהועמד על סך 120,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ושכר טרחת עורך דין.

טענות הנתבעת:

8. הנתבעת עוסקת בגידול, טיפול, רכיבה ולימוד רכיבה על סוסים רוב שנות חייה. הנתבעת התקשרה בהסכם עם התובע, במהלך חודש יולי 2005, במטרה להפקיד בפנסיון אורוות אפיקים את סוסתה, סנטנה, למשך תקופת היעדרותה מן הארץ. התובע התחייב, במסגרת ההסכם, לדאוג לטיפול היומיומי בסנטנה וכן לרווחתה הנפשית והגופנית. כך, ניאותו הצדדים לאפשר את הרבעתה של סנטנה, כך שלאחר טיפולו המסור של התובע בה בתקופת הריונה, יוכל לקבל בסיום ההיריון והגמילה את הסייח לידיו.

9. ביום 2.8.05 הועברה סנטנה למשמורתו של התובע, לאחר שהצדדים וידאו שהיא אכן בהיריון. לאחר העברתה של סנטנה לידי התובע, הסתבר לנתבעת שהתובע מפר את הוראות ההסכם. כך, התובע שיחרר את סנטנה יחד עם סוסים אחרת, בניגוד להסכם, ובכך גרם לפציעתה; התובע לא דיווח לנתבעת על הפציעות של סנטנה; התובע סיפק לסנטנה תזונה לקויה. משכך, החליטה הנתבעת להעביר את סנטנה, ביום 22.9.05, לאורוות קיבוץ גבע.

10. לאחר העברתה של סנטנה לגבע, ביקש התובע מהנתבעת לאפשר לו לקיים את התחייבותו כלפי סנטנה באורוות גבע. הנתבעת אפשרה זאת, אך נאלצה לשלם מכיסה 500 ₪ מידי חודש בגין ההעברה לאורוות גבע. לטענת הנתבעת, בתקופת שהייתה בחו"ל, התובע לא קיים את חובת הביקורים, לא בדק את מצבה של סנטנה והזניח את הטיפול בה. עם שובה לארץ, התברר לנתבעת שסנטנה נפצעה פציעה חמורה ברגלה ונתגלה בגופה גידול קטלני. הווטרינר אליו פנתה הנתבעת הסיר את הגידול בחלקו וסנטנה המשיכה לשהות בסמוך אליו, באורוות גן יאשיהו, שם המליטה סייח. מייד עם לידתו של הסייח, הודיעה הנתבעת לתובע על ביטולו של ההסכם.

11. אליבא הנתבעת, סנטנה נזקקה לטיפול תרופתי יקר נגד מחלת הסרטן בה לקתה, טיפול אשר החליש את המערכת החיסונית שלה והוביל למחלה נוספת, אשר בסופו של יום הביאה לזיהומים קשים ולמותה של סנטנה. כל אותה העת, התובע לא התעניין בסנטנה או בסייח. לשיטתה, אם סנטנה הייתה מאובחנת במועד, היה הגידול מטופל באופן פחות תוקפני והיא הייתה חשופה לפחות זיהומים שהובילו למותה. כך, לתובע ברור כי מחדליו בטיפול בסנטנה הם אשר הובילו לנזקים הרפואיים שהוסבו לה והם מהווים הפרה של ההסכם. משכך, זכאית הנתבעת לבטל את ההסכם וכך עשתה כדין.

12. לעניין הנזק, טוענת הנתבעת, כי שווי הסייח נמוך בהרבה מסך התביעה ושוויו יכול להגיע לערכים כאלה רק בהיותו של הסייח בן מספר שנים. בכך, התובע מנסה להתעשר שלא כדין על חשבונה של הנתבעת.

13. בדיון שנערך לפניי העידו:

מטעם התובע – מר טל גורן (מומחה בענף רכיבה על סוסים), ד"ר עמוס פרישלינג (ווטרינר מומחה בתחום הסוסים) גב' אורטל לב יעקובסון (עובדת באורוות גבע), מר גלעד רם (מנהל אורוות גבע) ומיה גולדברג (בתו של התובע) והתובע.

מטעם הנתבעת – גב' שרון מייקליס (מדריכת רכיבה ומטפלת בסוסים), גב' גלי ברזילי (מגדלת סוסים ומטפלת בהם), ד"ר גיורא אבני (ווטרינר מומחה בתחום הסוסים), מר גידי גלבוע (מומחה לשמאות) והנתבעת.

דיון:

14. התובע הינו מנהל אורוות אפיקים (להלן: "אפיקים"), העוסקת בפעילות ספורטיבית תחרותית בענף הרכיבה על סוסים. במסגרת תפקידו, מטפל התובע בענייני אדמיניסטרציה של האורווה וכן דואג "לקדם את הרוכבים של אפיקים", עליהם נמנית בתו, גב' מיה גולדברג (להלן: "מיה"), שהינה "רוכבת סוסים מצטיינת". על מנת לאפשר למיה להגיע להישגים ניכרים בענף הרכיבה על סוסים, בתחום רכיבת הדרסז' (רכיבה אומנותית), חיפש התובע סייח "ברמה גבוהה", אשר יגדל, יעבור אילוף ויותאם לצרכיה וכישוריה של מיה.

15. הנתבעת עוסקת, אף היא, בתחום הגידול, טיפול ורכיבה על סוסים, והייתה הבעלים של סנטנה, סוסת ספורט מגזע הולנדי. הנתבעת חיפשה, במהלך יולי 2005, מקום בו תוכל סנטנה לשהות תחת השגחה קפדנית למשך תקופה של שנה, תקופה בה נמנע מהסוסה להתאמן עקב בעיית צליעה, וכן, על מנת שיתאפשר לנתבעת להעדר מן הארץ למשך תקופה זו.

16. לאור הנסיבות המתוארות לעיל, התקשרו הצדדים, ביום 12.7.05, ב"הסכם שמירה על הסוסה סנטנה" (להלן: "ההסכם"). בהסכם נקבע, שהאחריות לטיפול ולאחזקה של סנטנה תועבר לידיו של התובע, בתנאים שיקבעו בהסכם. כך, הוסכם שהתובע ירביע את סנטנה ויקבל את הוולד שלה, לאחר גמילתו מאימו, ואילו הנתבעת תהא פטורה מתשלום הוצאות אחזקתה של סנטנה באפיקים, בהתאם למפורט בהסכם.

להלן נוסחו של ההסכם:

"הסכם שמירה על הסוסה סנטנה.

· אפיקים תקבל למשמורת את סנטנה שסובלת מצליעה ברגל שמאל אחורית.

· אפיקים אחראית במשך כל התקופה לטיפול היום יומי שכולל: הברשה ו/או שטיפה, ריסוס נגד זבובים, מריחת שמן וקטרן בפרסות, ניקיון התא, מזון, וויטמינים.

· אפיקים אחראית להוציא את סנטנה יום יום לשחרור במנג לבד (!) ולא עם סוסים נוספים למינימום שעתיים ובהדרגה לזמן ארוך יותר – חצי יום מהבוקר עד הערב ואם יתאפשר גם יותר.

· טיפול ווטרינרי – טטנוס וכלבת באחריות אפיקים. שפעת ותילוע באחריות נטע. פציעות ומחלות שהטיפול נעשה במקום על ידי הווטרינר של החווה יהיו באחריות אפיקים.

כל טיפול רציני יותר שדורש נסיעה לבית החולים ישולמו על ידי נטע. בדיקות שנובעות מההריות ישולמו על ידי אפיקים (למעט בדיקת הריון ראשונה). כל טיפול ווטרינרי או פציעה ידווחו לנטע ולגיורא אבני הווטרינר של סנטנה.

· פירזול – במידה ונטע תביא מפרזל אחר אפיקים תשלם את עלות הפרזול הרגיל ונטע תשלם את ההפרש.

· חל איסור מוחלט במשך כל התקופה הנ"ל לרכב על סנטנה או לבצע איתה כל פעילות אחרת כולל לונג! מותר ורצוי ללכת איתה כהובלה ביד יום יום כחצי שעה.

· בתמורה לכל זה תקבל ארוות אפיקים ולד/ה.

כל ההוצאות עבור ההרבעה וטיפולים נוספים אם ידרשו בעקבות ההריון יהיו על חשבון אפיקים. ההמלטה תהיה באפיקים ולאחר הגמילה תחזור הסוסה לנטע. במידה ולאחר תום התקופה נטע תירצה להאריך את ההסכם הוא ישנה בסיכום בכתב בין הצדדים.

· ביטוח – סנטנה תמשיך להיות מבוטחת על ידי נטע.

· הפרת כל אחד מהסעיפים הנ"ל (כלומר- הטיפול בסנטנה לא מתבצע כפי שסוכם) תאפשר ביטול ההסכם והחזרת הוצאות ההרבעה ועלות חודשית של 400 שקל לחודש על ידי נטע לאפיקים.

17. לאחר העברתה של סנטנה לידיו של התובע, ביום 2.8.05, הגיעו הצדדים לידי הסכמה, לפיה החל מיום 22.9.05 תועבר סנטנה מאורוות אפיקים לפנסיון אורוות קיבוץ גבע (להלן: "אורוות גבע"). משכך, הוסיפו הצדדים, על גבי ההסכם, בכתב יד, את התוספת הבאה (להלן: "התוספת להסכם"):

"הסוסה עוברת מתאריך 1/10/2005 לגבע. סעיף אחרון במקום 400 ₪ 500 ₪ פנסיון.

כמו כן, הנתבעת חתמה על הסכם מול אורוות גבע, ביום 22.9.05, אשר הסדיר את תנאי אחזקתה של סנטנה באורוות גבע (להלן: "הסכם גבע") [נספח ז' לת/6].

18. התובע אינו חולק על כך שההסכם נותר בתוקף, לאחר המעבר של סנטנה לאורוות גבע [ס' 27 לת/6]. גם הנתבעת, המשיכה לראות בתובע ובמיה כ"אחראים לה כשהיא שם [באורוות גבע – א.ש.; ס' 24 לנ/5].

19. המחלוקת בין הצדדים נטושה, איפוא, אודות שאלת פרשנותו של ההסכם וממילא אודות אופן ביצוע החיובים המוטלים על כל צד, נוכח הוראות ההסכם ונוכח הוראות הסכם גבע, אשר קבע, בין היתר, שלאחר העברת סנטנה לאורוות גבע "הטיפול בסוס יבוצע על ידי הקיבוץ לפי שיקול דעתו המקצועי הבלעדי" [סעיף 5 נספח ז' לת/5].

פרשנות ההסכם:

20. ההלכה פסוקה היא כי "חוזה יש לפרש על-פי אומד-הדעת המשותף של הצדדים לו". כך, שנה זה מכבר בית המשפט העליון את הדברים הבאים:

"בעניין זה אין לבודד אפוא הוראות מסוימות מתוך החוזה ולפרשן על-פי לשונן בלבד, אלא יש לדלות את אומד-הדעת המשותף מתוך החוזה כמכלול, הבא להגשים את תכליתה האובייקטיבית של העסקה, בדרך שאנשים הגונים וסבירים היו נוהגים בה. הסביר השופט ברק: תכלית אובייקטיבית זו עניינה התכלית הטיפוסית המתחשבת באינטרסים המקובלים על צדדים הוגנים ליחס החוזי".

[ע"א 650/98 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נג(4) 433 (1999), סעיף 3 לפסק דינה של השופטת דורנר. יצויין שבאותה פרשה נמצאה השופטת דורנר בדעת מיעוט, אולם בחלק זה של פסק דינה היא מציינת את ההלכה הנוהגת לעניין פרשנות חוזה].

משכך, יש לבחון, אפוא, מהי התכלית שלשמה התקשרו הצדדים בהסכם זה ומהי נועדה להגשים, מבחינת האינטרסים והמניעים של כל צד להסכם.

21. התובע טען בתצהירו, שההסכם שנחתם בינו לבין הנתבעת הינו "הסכם לאירוח הסוסה סנטנה בפנסיון" הסוסים שלו. לטענתו, בהתאם "להוראות בהסכם ולרוחו", מחויבותו התמצתה בנשיאת הוצאות אחזקתה והרבעתה של סנטנה וכן בטיפול בסיסי בה כמפורט בהסכם. כמו כן, לאחר העברתה של סנטנה לאורוות גבע, אחריותו לה התמצתה בתשלום עלות אחזקתה, בהתאם לקבוע בתוספת להסכם. הטעם לכך, הוא שהסכם גבע, עליו חתמה הנתבעת, קבע ש"הטיפול בסוס יבוצע על ידי הקיבוץ לפי שיקול דעתו המקצועי הבלעדי..." [נספח ז' לת/6] ומשכך התייתר הטיפול מצד התובע בסנטנה.

התובע העיד לפניי ש"מעולם לא הכרתי את נטע" והיא "הופנתה אלינו ואנחנו היחידים שהסכמנו לקבל את הסוסה לאפיקים, ללא תשלום" [פר' עמ' 53 ש' 1-4] ו"בתנאים שהיא ביקשה". לדבריו, את "החוזה הזה, לא אני כתבתי", אלא הוא נכתב על ידי הנתבעת ואביה "ואני קיבלתי" אותו, שכן, ש"המטרה שלנו הייתה הוולד" של סנטנה ו"זאת האפשרות היחידה של האורווה לקדם את עצמה מבחינת רמת הסוסים" [פר' עמ' 57 ש' 17-19]. בעניין חיוביו על פי ההסכם, לאחר העברתה של סנטנה לאורוות גבע, מסר התובע ש"החובה שלי היתה בסה"כ, אם לשים את הדברים, לשלם את הכסף... אני לא הייתי אחראי" [פר' עמ' 65 ש' 9-12].

22. מיה מסרה בתצהירה שאביה התקשר בהסכם עם הנתבעת במטרה "לאפשר לי להשיג סייח, באיכות גבוהה על מנת לעזור לי לקדם את יכולתי בתחום הדרסז'... לסייע לי להגיע להישגים ניכרים בתחום" [סעיף 11 לת/5].

בעדותה לפניי, ציינה מיה, שלא הייתה מעורבת בתהליך המשא ומתן לעריכת ההסכם ו"זה היה יותר בין אבא שלי לנטע", אולם הוסיפה שהיא הייתה אחראית, כשסנטנה הייתה באפיקים, על "הטיפול השוטף בסוסה" [פר' עמ' 39 ש' 23-24]. מיה הדגישה, בעדותה, ש"מרגע שהסוסה הגיעה... היא [הנתבעת – א.ש.] רצתה שנוודא שבאמת הסוסה בסדר..." [פר' עמ' 40 ש' 3-4].

הדבר מצא את ביטויו ב"עוד ועוד דרישות" מצד הנתבעת, ב"טענות וטלפונים" ובכך ש"כל שריטה הכי קטנה להודיע" לה. אף לשיטתה, "ברגע שהסוסה עברה לגבע, זה לא היה חלק מענייני להתערב לגילגיל או לאורטל בטיפול" [פר' עמ' 46 ש' 23-24].

23. הנתבעת טענה מנגד בתצהירה, שההסכם בינה לבין התובע היה "הסכם להשגחה, לטיפול ולמשמרת מסורה על הסוסה". לשיטתה, היא נאותה לאפשר את הרבעתה של סנטנה כך שרק לאחר טיפול מסור של התובע בסנטנה, בתקופת ההריון, יוכל התובע לקבל בסיום ההריון והגמילה את התמורה - הוולד של סנטנה. הנתבעת הדגישה שהסתמכה בחתימתה על ההסכם על המצג שהציג התובע, לפיו הפנסיון שלו הינו המקום הטוב ביותר עבור הסוסה שלה:

"הרעיון שלי היה למצוא מישהו אחראי וטוב עם סוסים שיהיה לו אינטרס להרביע את סנטנה על מנת לקבל את הוולד שלה בתמורה... לטיפול בה וללקיחת על ההוצאות והאחריות עליה במהלך כל תקופת ההריון ועד לגמילה (15 חודשים)... רציתי לדעת שיש מישהו שדואג לסנטנה בזמן שאני לא נמצאת בדיוק כמו שאני דואגת לה".

[סעיף 15 לנ/5]

24. הנתבעת העידה לפניי. בעדותה הדגישה את הטעם בגינו התקשרה עם התובע בהסכם. אלו הם דבריה:

"זה לא מספיק שסוסה נמצאת בפנסיון ואו שכן או שלא מטפלים בה טוב, אלא שיש מישהו מהצד שהוא כמו הבעלים שלה ומגיע ודואג ורואה מה קורה עם הסוסה".

[פר' עמ' 171 ש' 3-7]

עוד העידה הנתבעת, שהעברתה של סנטנה מאורוות אפיקים לאורוות גבע "לא מעקר שום דבר מהאחריות של יעקב והחוזה ביני לבין יעקב נשאר אותו דבר… עדיין האחריות שלו לסוסה נשארה" [פר' עמ' 170 ש' 13-17]. כך, לשיטתה, הסכם גבע אינו מפחית ממחויבותו של התובע לבקר את סנטנה ולבדוק את מצבה, שכן, "זה כמו שאני אשים את הסוסה שלי בפנסיון, ועדיין אלך לשם כל יום כדי לטפל בה ולראות מה שלומה" [פר' עמ' 169 ש' 24-25].

25. לאחר ששקלתי את העדויות והראיות האחרות שהובאו לפניי, הנני סבור שדין טענתה של הנתבעת להתקבל. שוכנעתי שתכליתו של ההסכם איננה מסתכמת בפעולה טכנית של תשלום התחזוקה השוטפת וטיפול בסיסי בסנטנה. תכליתו של ההסכם נועדה להבטיח מתן תשומת לב מיוחדת, טיפול מדוקדק, מסור ביותר ויחס "אישי" לסנטנה, בדומה לטיפול בבן משפחה ובתמורה לכך, יימסר לתובע סייח, פרי בטנה של סנטנה, שישמש את בתו מיה, הרוכבת המצטיינת בתחום הדרסז'. למסקנה זו מספר טעמים:

א. הוראות ההסכם: כותרתו של ההסכם הינה "הסכם שמירה על הסוסה סנטנה" [ההדגש הוסף – א.ש.]. ההסכם נוקב, באופן דקדקני, בפעולות אשר נועדו להבטיח את הדאגה והטיפול המסור בסנטנה. כך פעולות יומיות: הברשה, שטיפה, ריסוס, מריחת שמן וקטרן בפרסות הסוסה, מזון, ויטמינים, ניקיון תא. עוד נקבע שסנטנה תשוחרר במנז' (מגרש רכיבה), מידי יום, לשעתיים (בנפרד מסוסים אחרים). תנאים אלה נדרשו בדקדקנות גם בשיחות שהתקיימו בין הנתבעת ומיה, כפי שעלה מעדותה של מיה לפניי: "שתאכל דשא ושפול ישטוף אותה כמה פעמים ולשים גם שמן זית...כל שריטה קטנה להודיע....." [פר' עמ' 41 ש' 24-27 וכן ראו ס' 20 לת/6].

ב. המצג שהציגו הצדדים והתנהגותם בקיום ההסכם: התובע מסר בתצהירו ש"לאורוות אפיקים יצא שם טוב... מאחר והרוכבים והמטפלים של האורווה הם בני נוער אשר נמצאים עם הסוסים כל הזמן ומטפלים בהם במסירות רבה... רבים מלקוחותינו מציינים לטובה את השירות והטיפול המסור והחם שמקבלים סוסיהם", וכן מסר ש"נטע ציינה כי היא פונה אלינו בגלל השם הטוב של אפיקים" [ההדגשים הוספו – א.ש., עמ' 2 לת/6]. עוד ציין התובע, שהתייחס להסכם "באופן חריג" והסכים שלא יעשה בסנטנה "שום שימוש לקידום אפיקים" ושהיא תטופל "במסירות מלאה" אף בעניין ההוראות שהפנתה הנתבעת לבתו מיה ולא הופיעו בהסכם.

התובע העיד לפניי, בהקשר זה, שדאג אף להביא לאפיקים את הפוני של הנתבעת, "פליפר", על מנת להראות לנתבעת "את המחווה והרצון הטוב שלנו ללכת גם לקראת נטע, בגלל שאנחנו נותנים בית אוהב".

גם הנתבעת העידה, שחיפשה "מישהו אחראי וטוב עם סוסים... שדואג לסנטנה בזמן שאני לא נמצאת בדיוק כמו שאני דואגת לה". בעדותה לפניי, הדגישה שהיא ציפתה מהתובע שיחוש "כמו הבעלים" של סנטנה והסתמכה על המצג שהציג לה התובע, לפיו אורוות אפיקים הינה המקום הטוב ביותר עבור סנטנה.

ג. מהותה של התמורה: עבור שני הצדדים התמורה שהובטחה לתובע הייתה בעלת משמעות רבה ויש בה כדי להעיד על חשיבות מתן טיפול "אישי" ומסור לסוסה סנטנה. הנתבעת, מצידה, התחייבה למסור וולד של "סוסה שהשקעתי בה את כל הנשמה שלי", על מנת שיהיה לו לתובע "אינטרס אמיתי לתת לסוסה את הטיפול הטוב ביותר". הנתבעת אף העידה לפניי ש"האינטרס הזה [בקבלת הסייח – ההוספה שלי א.ש.] קסם לו" לתובע, והוא "גדול יותר מכמה שזה עולה להחזיק את הסוסה".

גם התובע, מצידו, ציין שהתקשר בהסכם עם הנתבעת "על מנת לאפשר לבתי מיה להגיע למצב שבו יהיה לה סייח", וכן הדגיש, בעדותו, "שהסיכוי שלנו להגיע לסוס איכותי שמאיה תוכל להגיע איתו למה שתגיע באמצעים שיש לנו, זה האפשרות היחידה שהייתה לנו" [פר' עמ' 54 ש' 19-21].

הנה כי כן, אם תכלית ההסכם הייתה כגרסת התובע לביצוע פעולה טכנית של תשלום, לא היה צורך בתובע וממילא לא הייתה הצדקה למתן תמורה של סייח.

נפקות העברת סנטנה לאורוות גבע:

26. לגרסתו של התובע, הנתבעת בחרה מרצונה להעביר את סנטנה לאורוות גבע, שם עבדה חברתה "אורטל". לטענת התובע, הטען לכך היה ההיכרות בין אורטל לנתבעת ורצונה של הנתבעת שסנטנה תהיה בטיפולה של אורטל [ס' 24 לת/6].

התובע טען שבתקופה בה שהתה סנטנה באפיקים, מיה טיפלה בה "במסירות, ומלאה אחר כל הוראותיה של הנתבעת", בין אם הם הופיעו בהסכם ובין אם נתנו על ידי הנתבעת בעל פה, אלא שהנתבעת הייתה "לקוחה טרחנית אשר הציפה אותנו חדשות לבקרים בדרישות ובקשות שונות" [כך במקור – א.ש.; סעיף 25 לת/6].

מיה מסרה בתצהירה, שבתקופה בה שהתה סנטנה באפיקים "הקפדתי לקיים את כל ההנחיות שנקבעו בהסכם ולפנים משורת הדין גם את אלה שהתבקשו על ידה ושלא נזכרו בהסכם... נטע עמדה איתנו בקשר טלפוני וכל פרט קטן דווח לה והיא אף הייתה מגיעה לאפיקים כל מס' ימים לבדוק את מצבה" [סעיף 15 לת/5].

מיה העידה לפניי, שהנתבעת הייתה לקוחה "טרחנית", שכן "כל פעם זה היה עוד ועוד דרישות ומה לא בסדר, וכל הזמן רק היו לה טענות וטלפונים ומה פה ומה שם... זה המון דברים קטנים. שעות שהסוסה תהיה משוחררת, שהיא תאכל דשא ושפול ישטוף אותה כמה פעמים ולשים גם שמן זית... כל שריטה הכי קטנה להודיע" [פר' עמ' 40 ש' 5-6, עמ' 41 ש' 24-27].

התובע שמח על בחירתה של הנתבעת שהייתה לקוחה טרחנית [ס' 25 לת/6]. לשיטת התובע, לא היה במעבר הסוסה לאורוות גבע, כדי לשנות את ההסכמות בין הצדדים, כפי נקבע בהסכם הראשון.

27. גרסתה של הנתבעת שונה.

אליבא הנתבעת, בעת שהותה של סנטנה באורוות אפיקים היא נוכחה בהפרות ההסכם מצד התובע: התובע ובתו "שיחררו את סנטנה עם עוד סוסים... היא נפצעה מספר פעמים... על אף אחת מהפציעות לא דווח לי... סנטנה קיבלה הרבה יותר מידי מזון מרוכז (תערובת)..." [ת/5 סעיפים 21-22]. הנתבעת העידה לפניי בהקשר זה ופירטה מדוע לא הייתה שבעת רצון מאופן הטיפול בסנטנה באפיקים:

"מעבר לחוסר הדיווח של הפציעות שהיו לה ומעבר לזה שהם הפרו את החוזה ושחררו את הסוסה עם עוד סוסים, זה היה הממשק, שזה אומר האכלה וכמות אוכל וזה היה איך שהתא שלה נראה".

[פר' עמ' 174 ש' 21-25]

משכך, ביקשה הנתבעת, לבטל את ההסכם. רק הפצרות התובע ורצונו להשאיר את ההסכם בתוקף, תוך שהוא ייקח על עצמו חלק מהגדלת העלויות עקב העברת הסוסה לאורוות גבע ויהיה אחראי לסוסה גם כשהיא באורות גבע, שכנעו את הנתבעת שלא לבטל את ההסכם [ס' 24-25 לנ/5].

28. מיה העידה לפניי, שהייתה מודעת לכך שהיו לנתבעת תלונות באשר לדרך בו טופלה סנטנה באפיקים וכן הוסיפה, ש"אני לפחות ניסיתי לשפר את מה שהיא ביקשה. גם אני חושבת שגבע אורווה מסודרת מאוד, אני לא יכולה להאשים אותה שהיא רצתה להעביר לשם" [פר' עמ' 50 ש' 5-6, ש' 11-14].

על כך אף העיד התובע:

"ש. ברור לך שבשלב די מוקדם ועוד כאשר נטע היתה בארץ, היא הגיעה למסקנה שהטיפול שאתה נותנים לסוסה שלה לא טוב ורצתה להעביר אותו [צ"ל אותה] למקום אחר, נכון?

ת. כן".

[פר' עמ' 51 ש' 24-27]

29. עדויות אלה, של התובע ומיה, אינן מתיישבות עם הגרסה הראשונה, שמסרו בתצהיר מטעמם, לפיה הטעם להעברתה של סנטנה לאורוות גבע נעוץ בזהות המטפלת-אורטל, שהיתה לטענתם חברתה של הנתבעת. גרסה זו אף אינה מתיישבת עם העובדה שאורטל שימשה כעדה מטעמו של התובע.

עדותה של מיה, בדבר הטעם בגינו הועברה סנטנה לאורוות גבע, לא הייתה סדורה ועקבית ויש בה כדי להחליש את גרסתו של התובע. שכן, בתחילה מסרה שהנתבעת החליטה להעביר את סנטנה בגלל "הפוני שלה שהיה באפיקים" ובהמשך עדותה מסרה שהטעם להעברה לא נמסר לה אלא הנתבעת "פשוט באה והודיעה, קבעה עובדה בלי להסביר, אני לא יותר מידי נכנסתי לפרטים הקטנים" [פר' עמ' 50 ש' 5-6].

30. בכל אלה, יש כדי לתמוך בגרסת הנתבעת, שהטיפול שניתן לסנטנה באפיקים לא נעשה בהתאם להסכם וממילא לא ענה על דרישותיה של הנתבעת. על כך יש להוסיף, שלא הובאה לפניי כל ראיה המעידה על כך שבאפיקים ניתן לסנטנה טיפול "מסור וחם", כנטען על ידי התובע, כך באמצעות מסמך פרטי הטיפולים שניתנו לסנטנה באפיקים (כגון, מועדי ריסוס, שטיפה, האכלה, שעות בהן שוחררה לטיול וכו') וממילא לא הובאה לפניי כל עדות המפרטת את אופן ביצוע הטיפולים הללו בסנטנה.

הודאתו המפורשת של התובע, בדבר חוסר שביעות רצונה של הנתבעת מהטיפול שניתן לסנטנה באורוות אפיקים, סותרת את גרסתו בתצהיר ומחזקת מאוד את גרסת הנתבעת, שהמעבר לאורוות גבע, נעשה על רקע הפרות ההסכם מצד התובע ועל רקע נסיעתה הקרבה של הנתבעת לחו"ל.

יתירה מכך, לא התרשמתי שקיימת חברות מיוחדת בין הנתבעת לאורטל, כזו שיוצרת יחסי אמון מיוחדים בין השתיים. להתרשמותי מדובר בהיכרות על רקע מקצועי, הא ותו לא.

זאת עוד, גרסת התובע, כאילו סנטנה הועברה לגבע על רקע העדפתה של הנתבעת, אינה עולה בקנה אחד עם הותרת ההסכם הראשון בתוקף – שתכליתו מסירת הסייח כנגד טיפול ייחודי ואישי בסנטנה בתקופת החלמתה של הסוסה מהצליעה, בזמן שהותה של הנתבעת בחו"ל.

בנסיבות אלה, ולאחר שהתרשמתי מגרסת הנתבעת הנני רואה לנכון לדחות את גרסאות התובע ומיה, שאינן מהימנות עליי.

31. לנוכח גרסת התובע, בחקירתו הנגדית וגרסת הנתבעת, הנני קובע שהמעבר של סנטנה לאורוות גבע היה תולדה של חוסר שביעות רצונה של הנתבעת מהטיפול שניתן לה באפיקים, ומהווה הלכה מעשה מתן הזדמנות לתובע לתקן את ההפרות בהסכם.

הואיל ומהותם של היחסים החוזיים בין הצדדים לא השתנתה לאחר העברתה של סנטנה לאורוות גבע, מבחינת סוג השירות שסיפק התובע לנתבעת ולנוכח התוספת להסכם, אשר אינה מסייגת את החיובים המוטלים על כל צד (למעט נושא התשלום הכספי), הנני קובע שגם בתקופה בה שהתה סנטנה באורוות גבע חל ההסכם על היחסים בין הצדדים.

האם הופר הסכם עת שהתה סנטנה בגבע:

32. הנתבעת הדגישה בתצהירה, שנתנה לתובע הזדמנות לתקן את ההפרה מצידו, "ברגע האחרון" לפני יציאתה לחו"ל, והתובע התחייב בפנייה "שסנטנה תעבור לגבע" והוא ובתו, מיה, "יהיו אחראים לה כשהיא שם" [סעיף 24 לת/5]. אלא מאי, כששבה הנתבעת לארץ, כעבור 6 חודשים, בעת שביקרה את סנטנה באורוות גבע, נוכחה לדעת שסנטנה פצועה ברגל שמאל אחורית והתפתח גידול גדול "מתחת לזנב ליד פי הטבעת", גידול אשר גרם להסטה של פי הטבעת הצידה. ליקויים פיזיים אלה בסנטנה לא דווחו לנתבעת. יתירה מכך, מנהל אורוות גבע "גיל גיל", מר גלעד רם (להלן: "גלעד"), אמר לנתבעת שסנטנה לא נבדקה על ידי ווטרינר באשר לפציעה.

33. עוד מסרה הנתבעת בתצהירה, שלאחר שממצאיה אובחנו על ידי ווטרינר, נמצא שסנטנה סבלה משבר קשה ברגלה ומגידול קטלני בפי הטבעת. בעיות רפואיות אלו, לשיטתה של הנתבעת, הינן תוצאה ישירה של הפרת ההסכם מצד התובע אשר נמנע מלבקר את סנטנה, לבדוק ולדווח לנתבעת על מצבה.

עוד ציינה הנתבעת, בתשובותיה לשאלון [סעיף 12 לת/9], שהן הפציעה והן הגידול בגופה של סנטנה היו בולטים לעין, כך "שבלתי אפשרי לפספס בטיפול יומיומי פשוט". עוד מסרה הנתבעת בעדותה, שבתקופה בה שהתה סנטנה באורוות גבע, התובע לא פיקח עליה ונמנע מ"להבריש את הסוסה, לטפל בה, לראות שהיא בסדר". לא זו אף זו, בהתאם לדיווחים הטלפוניים שנמסרו לנתבעת מאורוות גבע, כאשר התקשרה מחו"ל לשאול לשלומה של סנטנה, היא אף הבינה "שהוא [התובע – ההוספה שלי א.ש.] לא מגיע לראות אותה".

34. לחיזוק גרסתה, בדבר הימנעותו של התובע מלפקח על מצבה של סנטנה בעת שהייתה באורוות גבע, צירפה הנתבעת את תצהירה של גב' גלי ברזילי (להלן: "גלי"), מגדלת ומטפלת בסוסים. גלי נכחה בבדיקות ובטיפולים שניתנו לסנטנה לאחר העברתה מאורוות גבע ל"מדיסוס", קליניקה המנוהלת על ידי ד"ר גיורא אבני (להלן: "ד"ר אבני").

גלי מסרה בתצהירה, שבבדיקה של סנטנה "נראה בבירור (בהרמת זנב פשוטה ועדינה) גוש קשה בגודל של כאגרוף מעל האנוס בצד ימין, וכן נראה עיוות בצורת המבושים של הסוסה (הגוש "דחף" את כל האזור הצידה)" [סעיף 4 לנ/2]. כך, ציינה גלי, ש"הנפיחות ברגל האחורית הייתה נוקשה וגלויה לעין. הסוסה נראתה צולעת באופן קל והגיבה בכאב למישוש הרגל בבדיקה" [סעיף 5 לנ/2]. לשיטתה, סוס השוהה באורווה מסודרת ומטופל באופן סדיר, עליו להיות מוברש, נרחץ ומטופל בכל חלקי גופו. משכך, היה ניתן לאתר סימנים אלה, אשר אף היה בהם להצדיק פניה לווטרינר ודיווח לבעלת הסוסה.

35. גלי העידה לפניי בהקשר זה ש"אני מעידה על מה שראיתי, באופן חיצוני בסוסה", וכן שהגוש היה בולט האופן ויזואלי "אפילו מהצד". לדבריה, "בבדיקה יומיומית של סוס שאתה עובר על כל הגוף, במיוחד סוס שהוא לא, אין לו את הבעלים שלו שרוחץ אותו ומבריש אותו ורוכב עליו, אז אתה מסתכל ובודק את הסוסים האלה" [פר' עמ' 89 ש' 10-13], זאת גם אם מדובר בסוסה שאינה עובדת, לא רוכבים עליה ואין צורך לרחוץ אותה עם מים. גלי אף הוסיפה, "שסוס שאתה מכיר אתה גם עומד מאחורי הסוס", שכן "כשאתה יודע את העבודה שלך ואתה עושה את זה ואתה מכיר את הסוס ואתה יודע לראות את סימני האזהרה, אתה עושה את הדברים ואתה נזהר" [פר' עמ' 91 ש' 22-24].

36. בנוסף, צירפה הנתבעת את תצהירה של גב' שרון מייקליס (להלן: "שרון"), מדריכת רכיבה טיפולית על סוסים. שרון מסרה בתצהירה, שהטיפול באחוריו של הסוס הינו "הכרחי וצריך להתבצע" על מנת להעניק לסוס את הטיפול הטוב ביותר [סעיף 5 לנ/1]. כך, הוסיפה, שסוסים בחוות מסודרות מטופלים בתכיפות יומיומית על ידי הבעלים שלהם או על ידי מי שאחראי לסוס ו"גם הטיפול בחלקו האחורי של הסוס הינו חלק מהרוטינה" [סעיף 6 לנ/1].

בעדותה לפניי ציינה שרון, ש"לפעמים צריך למדוד חום ועושים את זה בצורה רקטלית... בדיקת קרציות... באזור פי הטבעת. שטיפת זיעה בין הרגליים האחוריות" [פר' עמ' 70 ש' 11-12, עמ' 71 ש' 8-10] הגם שפעולות אלה לא נעשות בהכרח על ידי ווטרינר. כך, לשיטתה, סוס "שאני מכירה, אז אני יכולה לצפות את ההתנהגות ולדעת אם זה בטוח לעמוד מאחוריו או לא" [פר' עמ' 75 ש' 19-20].

37. עוד צירפה הנתבעת, להוכחת טענתה בדבר הפרת ההסכם על ידי התובע והזנחת של סנטנה על ידו, את תצהירו של ד"ר גיורא אבני (להלן: "ד"ר אבני"), הווטרינר שטיפל בסנטנה "מאז הובאה לארץ על ידי נטע ועד מותה".

38. ד"ר אבני, וטרינר מומחה לסוסים ששמו הולך לפניו, מסר בתצהירו שסנטנה אובחנה על ידו, בטרם הועברה לאפיקים, כסובלת מצליעה כרונית קלה ברגל אחורית שמאלית ועל כן המליץ על טיפול תרופתי ומנוחה למשך תקופה של שנה. אלא מאי, כאשר הובאה אליו סנטנה מאורוות גבע, הוא גילה שבר ברגל האחורית שמאלית, אשר אינו קשור לבעיית הצליעה שקדמה לו. לדבריו, הפציעה של סנטנה לא נבדקה בזמן על ידי ווטרינר, היינו מייד לאחר אירוע הפציעה. כמו כן, הוסיף ד"ר אבני, שגילה שני גידולים בגופה של סנטנה, הממוקמים "מתחת לזנב" ו"ברגל ימין אחורית". לדבריו, הגידול מתחת לזנב היה בולט לעין, כך שהיה ניתן לגלות אותו "כבכל סוס אחר שזוכה לטיפול שגרתי (הברשה ו/או שטיפה)". לשיטתו, הגילוי המאוחר של הגידול מנע מסנטנה "סיכוי גבוה יותר" להצלת חייה.

39. ד"ר אבני העיד לפניי ומסר שהוא זה אשר ביצע את הניתוח להסרת הגידול שנתגלה אצל סנטנה ולקח את כל "ההחלטות הקליניות" שנגעו אליה. כך, מסר, שהצליעה אשר אובחנה אצל סנטנה בטרם הועברה לאפיקים הייתה בדרגה של "1 מ- 5" ואילו לאחר שהועברה אליו מאורוות גבע הצליעה אובחנה בדרגה של "3 מ- 5". לשיטתו, השבר שנתגלה ברגלה של סנטנה, האחורית שמאלית, אינו תולדה של בעיית הצליעה, שכן "אם היה שם שבר לפני זה, זה היה ניתן לטיפול וחזרה לעבודה תוך מספר שבועות, מקסימום 3 חודשים" ואילו במקרה של סנטנה ניתנה מנוחה של שנה, ש"היא משהו שקורה... בפגיעות שהן כרוניות, שעברו טיפולים ולא הגיבו" [פר' עמ' 108 ש' 12-13].

40. עוד העיד ד"ר אבני, שהוא אינו יודע לקבוע האם בדק את סנטנה ווטרינר, לאחר שנפצעה ברגלה, אולם "אם אנחנו רואים את כל החומר אז היינו מקבלים דוח של הוטרינר" [פר' עמ' 112 ש' 1-2]. כך, באשר לגידול שנתגלה בגופה של סנטנה, מדובר בגידול ממאיר ואגרסיבי מסוג "לימפוסרקומה תת-עורי". יחד עם זאת, כמו "כל גידול ממאיר, כמה שאתה מסיר אותו יותר מהר, כמה שאתה מזהה אותו יותר מהר ומסיר אותו יותר מהר... אתה מגדיל את הסיכויים לעצור את ההתפשטות שלו" ובמצב בו הגיעה סנטנה לקליניקה "ברגע שהוצאת כבר [את הגידול – ההוספה שלי א.ש.] ראינו שיש אזור אחד שהוא צמוד מאוד לעמוד השדרה... לא יכול להגיד בביטחון שאפשר היה שם הרבה שוליים להוציא" [פר' עמ' 119 ש' 23-27]. ד"ר אבני הדגיש, בסוף דבריו, שהוא "לא יכול להגיד בוודאות ממה היא מתה", אך "אני חושב שהפגיעה העצבית שהיה לה בסוף מאוד יכולה להיות קשורה" [פר' עמ' 123 ש' 8, 25-26].

41. התובע, ציין שלאחר המעבר לאורוות גבע, הוא ומיה דאגו לעקוב אחר מצבה של סנטנה וקיבלו דיווחים שוטפים על מצבה ו"מיה אף ביקרה את סנטנה מספר פעמים ובדקה את מצבה והיא לא התרשמה באף ביקור כי הסוסה אינה מטופלת כראוי" [סעיף .. לת/6].

לדברי התובע, באפיקים "אנחנו מילאנו אחרי כל ההוראות. יותר מזה... אנחנו נתנו חיסונים שלא היינו צריכים, לא כתובים בחוזה, אנחנו נתנו, שילמנו על ויטמינים, אנחנו השתתפנו בהוצאות שהיה גם בעקבות ההריון הגבוה וגם בעקבות היציאה של הוולד". יחד עם זאת, לא היה ברשותו של התובע מסמך המתעד את התשלומים אשר הוציא במסגרת הטיפול בסנטנה הואיל והם נעשו "במזומן, נותן לנטע עם הפירוט שהיא כתבה". כך, בעניין הטיפול שניתן לסנטנה באורוות גבע, הוסיף התובע את הדברים הבאים:

"אני קיימתי את החוזה... בהתאם למה שדיווחו לי, הסוסה היתה בגבע, קרא בבקשה את החוזה של גבע ותבין שאני לא יכול לבוא לבן אדם שהוא בעל מקצוע ברמה יותר גבוהה משלי כמו גיל רם ולחלוק על הדברים. אני ידעתי את הדברים השטחיים, לא היה פה שום דבר רציני הוא גם אמר לך בעדות שלו שהוא טיפל בסוסה וחבש אותה".

[פר' עמ' 64-65 ש' 22-1]

42. מיה פירטה בתצהירה, שלאחר העברתה של סנטנה לאורוות גבע, היא קיבלה עדכונים שוטפים על מצבה "הן ממדריך הרכיבה והן מאורטל... אותה הייתי רואה בתחרויות רכיבה" [סעיף 24 לת/5]. באופן זה, היא קיבלה דיווח אודות הפציעה ברגלה של סנטנה באורוות גבע ו"סמכתי עליהם כי הם מטפלים בפציעה". באשר לגידול שהתגלה בגופה של סנטנה, ציינה מיה, שלא ניתן היה לגלות אותו "נוכח העובדה כי ככלל עמידה ליד אחוריי הסוס די מסוכנת ומטפלים סבירים לא יבצעו מישוש כאמור" [עמ' 4 לת/5].

43. לחיזוק גרסתו של התובע, לפיה מילא אחר הוראות ההסכם, אף בתקופה בה שהתה סנטנה באורוות גבע, צירף התובע את תצהירה של גב' אורטל לב (להלן: "אורטל"), מטפלת בסוסים אשר עובדת באורוות גבע.

אורטל מסרה, שהיא וגלעד דאגו לסנטנה ו"כשהיה לה פצע, טיפלנו בה". לטענתה, היא לא הבחינה בגידול שהתפתח בגופה של סנטנה הואיל ו"זה הצריך פעולה שלא מגלים בטיפול יומיומי כי צריך להרים את הזנב, לדחוף את האצבע למעלה חזק ולעמוד מאחורי הסוסה שזה סוג של סיכון". יחד עם זאת, ציינה ש"אני בדרך שטיפלתי לא עליתי על זה" [פר' עמ' 30 ש' 1-3, ש' 22], למרות שדאגה לשטוף את סנטנה גם "מאחורה". עוד מסרה בעדותה, שלא זכור לה שהתובע או מיה באו לבקר את סנטנה בגבע, אך הם "פגשו אותי ושאלו לשלומה...".

44. כך, גלעד מסר בתצהירו שמצבה של סנטנה באורוות גבע "היה טוב" ולא היו "בעיות עם הטיפול בה". כך, הדגיש, שהתובע ומיה היו מקבלים עדכון שוטף אודות מצבה של סנטנה ממדריך בשם אסף אשר עבד במקביל הן באורוות גבע והן באורוות אפיקים. לשיטתו, לא ניתן היה לאתר את הגידול באחוריה של סנטנה הואיל ו"הטיפול השוטף אינו דורש מישוש של האיזור האמור בגוף הסוס ואף לא את הרמתו של הזנב לגובה שהיה מאפשר לראותו" [סעיף 11 לת/4].

45. גלעד העיד לפניי. לדבריו, נמסרו לתובע דיווחים אודות מצבה של סנטנה, שכן, "אחד ל-10 ימים, יש מדריך שפוקד אותנו כל שבוע, נוסע הלוך-חזור אפיקים וחזרה", זאת "חוץ ממתי שיעקב עצמו ביקר או טלפונית" [פר' עמ' 34 ש' 21-27]. יחד עם זאת, ציין גלעד, שהתובע "סמך עלינו בעיניים עצומות" בכל הנוגע לטיפול בסנטנה. גלעד הוסיף, לעניין הגידול והפציעה ברגלה של סנטנה, ש"לא היה שום גידול גדול מאחורי הזנב. דבר שני, הסוסה נפצעה זמן קצר לפני זה כמו שהרבה סוסים נפצעים, היתה חבושה, רופא בדק אותה, אמר לשים איזשהו נוזל..." [פר' עמ' 37 ש' 14-17].

46. לאחר שבחנתי את העדויות והראיות שהובאו לפניי, ובהתחשב בתכליתו של ההסכם, הרי שהגעתי לכלל מסקנה כי התובע הפר, הפרה יסודית, את הסכם ואף לא תיקן את ההפרות בהן לקה, כאשר סנטנה שהתה באורוות אפיקים.

47. מיה, היא אשר מונתה על ידי אביה להיות אחראית בפועל על הטיפול השוטף בסנטנה. מיה אישרה בעדותה לפניי, שנמנעה מלדווח לנתבעת אודות "החתכים" ו"שריטה פה, שריטה שם" שנגרמו לסנטנה באפיקים. לגרסתה של מיה, לא היה מדובר ב"משהו רציני". דבריה אלו עומדים בניגוד לטענתה בתצהיר, לפיו דיווחה לנתבעת על "כל פרט קטן".הפרת חובת הדיווח אינה מתיישבת עם ההוראה בהסכם המחייבת דיווח על כל פציעה של סנטנה לנתבעת או לד"ר אבני.

48. הדברים אמורים, אף ביתר שאת, לעניין תקופת שהותה של סנטנה באורוות גבע.

מיה מסרה בתצהירה, שלאחר העברתה של סנטנה לאורוות גבע היא זו אשר קיבלה את הדיווחים השוטפים על מצבה. כך, ציינה, שלאחר שקיבלה דיווח מאורוות גבע אודות הנפיחות ברגלה של סנטנה היא נמנעה מליידע את הנתבעת, הואיל ו"סמכתי עליהם כי הם מטפלים בפציעה". בעדותה לפניי, אף הגדילה ואמרה ש"זה לא היה חלק מענייני להתערב" לאחר שסנטנה עברה לגבע. עדותה של מיה מתיישבת עם עדותו של התובע, לפיה "ידעתי את הדברים השטחיים", אך נמנע מלדווח כי "לא היה פה שום דבר רציני", שכן גלעד (מאורוות גבע) "טיפל בסוסה וחבש אותה" "והחובה שלי הייתה בסה"כ... לשלם את הכסף".

49. לנוכח העדויות שפירטתי לעיל, הנני קובע שהתובע לא קיים את חובת הדיווח בהסכם המורה על כך ש"כל טיפול ווטרינרי או פציעה ידווחו לנטע ולגיורא אבני הווטרינר של סנטנה". אי קיום חובת הדיווח מהווה הפרה יסודית של ההסכם, שכן, מהות ההסכם הינה הפיקוח על שלומה של סנטנה, כך שכל שינוי לרעה במצבה יובא, בהקדם האפשרי, לפני הנתבעת או לפני נציגה המקצועי-וטרינרי, ד"ר אבני.

פעולת הדיווח לנתבעת הינה פעולה טכנית ופשוטה, של הרמת טלפון (בעלות שיחה מקומית!) ואף אינה מהווה התערבות בטיפול השוטף שניתן לסנטנה באורוות גבע. כך, ניתן היה למלא אחר חובת הדיווח, גם מבלי לאתר את הנתבעת בחו"ל ולהסתפק בפנייה לד"ר אבני, בדיוק כפי שנקבע בהסכם.

50. כפי שקבעתי, אף בתקופה בה שהתה סנטנה באורוות גבע הייתה מוטלת על התובע האחריות לפקח על סנטנה ולדאוג לכך שהיא מקבלת את הטיפול ההולם, בהתאם לחיוביו בהסכם. בהקשר זה, התובע טען שקיבל עדכונים שוטפים אודות מצבה של סנטנה מעובדיה של אורוות גבע. כך, נקבו התובע ומיה, בתצהיר מטעמם, בשמו של עובד בשם אסף, אשר בנוסף לעבודתו באורוות גבע עבד במקביל באורוות אפיקים, ועדכן את התובע אודות מצבה של סנטנה באורוות גבע. אלא מאי, אותו עובד בשם אסף לא זומן לעדות לפניי.

51. בהקשר זה, ההלכה הפסוקה קובעת שהעדרו של עד חיוני - יכול שיפעל נגד בעל הדין שאמור היה להביאו, ומעמידו בחזקת מי שעדות העד היתה עלולה לפגוע בו ולהזיק לו ולכן נמנע מהבאתו [ראו: ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר, פד"י מד (4) 602, ע"א 465/88 בנק למימון וסחר בע"מ נ' מתתיהו, פד"י מה (4) 651, ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג ואח', פד"י מז (2) 605].

חזקה זו עומדת לחובת התובע. כך, בהיותו "המוציא מחברו עליו הראיה", היה עליו לבסס את טענתו, לפיה התעדכן אודות מצבה של סנטנה בעת שהייתה באורוות גבע, כך למשל, על ידי פירוט מועדי קבלת הדיווחים, פירוט שמות העובדים אשר מסרו כל דיווח וכיוב'.

52. לו זו אף זו, מגרסת העובדים באורוות גבע, אורטל וגלעד, עולה שהתובע "סמך עליהם" ומיעט בהתערבותו בעניין אופן הטיפול בסנטנה. כך, לפי עדותה של אורטל, התובע או בתו מעולם לא ביקרו את סנטנה!

וכך נשאלה והשיבה אורטל בחקירתה הנגדית:

"ש. לא עלית על זה. כשיעקב ומאיה היו באים לטפל בה, הם היו בודקים מאחורי הזנב?

ת. לא.

ש. מתי הם היו? למה את עונה לי לא? הרי הם לא היו. למה את עונה לי לא.

ת. כי הטיפול נעשה על ידי והם התעניינו בשלומה של הסוסה.

ש. נכון. היו פוגשים אותה. אז למה את פתאום אומרת לי – לא, הם לא בדקו....

ת. אני עונה לך על השאלה שאתה שואל אותי.

ש. הבנתי. אז האמת היא שהם לא היו, נכון?

ת. האמת היא שהם פגשו אותי ושאלו לשלומה.

(...)

ש. מישהו מהם נגע בה אי פעם? את ראית אותם נוגעים בה בקצה האצבע?

ת. לא, אני אישית לא ראיתי."

[פר' עמ' 30 ש' 23-27, עמ' 31 ש' 1-12]

53. הנני מעניק משקל רב לעדותה של אורטל, אשר הייתה "בשטח" עם סנטנה וטיפלה בה ב"אופן אישי" משך כל תקופת שהייתה של סנטנה באורוות גבע. אורטל לא הבחינה בנוכחותם של התובע או בתו בסביבתה של סנטנה. עדותה של אורטל עולה בקנה אחד עם עדותם של התובע ומיה, לפיה לאחר העברתה של סנטנה לאורוות גבע, לא מצאו לנכון להתערב בטיפול שניתן לסנטנה. דבר זה עומד בניגוד חזיתי להוראות ההסכם ולתכליתו – מתן יחס "אישי" לסנטנה.

54. כאן המקום להדגיש, שסנטנה שהתה באורוות גבע פרק זמן ארוך יחסית (כ-6 חודשים). יוצא, אפוא, שבמשך תקופה זו, התובע נמנע מלבדוק או להתרשם, באופן פוזיטיבי, ממצבה של סנטנה באורוות גבע. שכן, בדיקה או התרשמות אמיתית ממצבה יכלה להיעשות לו היה התובע מבקר את סנטנה ובוחן את מצבה בפועל, בהגעתו ל"שטח" בו שהתה. הרושם הוא שאף הדיווחים שנמסרו לתובע, על ידי עובדי אורוות גבע נעשו באופן מאולתר, "על הדרך", כאשר נתקלו התובע או מיה באותם עובדים של אורוות גבע בתחרויות רכיבה, כפי שמסרו לפניי. בנסיבות אלה יש כדי להעיד על זניחתה של סנטנה באורוות גבע וכדי לחזק את המסקנה בדבר הפרתו היסודית של ההסכם, אף בעניין אחריותו של התובע לפקח על מצבה של סנטנה.

55. אינני מעניק משקל רב לעדותו של גלעד, לפיה התובע התעניין לשלומה של סנטנה "זאת חוץ ממתי שיעקב עצמו ביקר או טלפונית" [פר' עמ' 34 ש' 27].

ראשית, גלעד מסר שהתובע "סמך עלינו בעיניים עצומות", אמירה אשר יש בה להעיד על התעלמותו של התובע מחובתו לפקח על הטיפול שניתן לסנטנה, לאחר שהועברה לאורוות גבע. שנית, גלעד הינו עד בעל אינטרס, שכן, העיד לפניי שיש לו הכרות ארוכת שנים עם התובע, "יחסים חמים וקרובים" ו"התחשבנות שוטפת לאורך השנים". יתירה מכך, לא הובאה לפניי כל ראיה המעידה על התעניינותו של התובע בשלומה של סנטנה בתקופה בה שהתה באורוות גבע ואף לא הובא לפניי כל מסמך המתעד שאכן ניתן לסנטנה, באורוות גבע, טיפול הרפואי על ידי ווטרינר לאחר פציעתה ברגלה.

56. על נסיבות אלה יש להוסיף את הראיות שהובאו לפניי, מטעם הנתבעת, המחזקות את הרושם לפיו הטיפול בסנטנה, באורוות גבע, נעשה בלא תשומת לב מיוחדת, עד כדי הזנחה, כל זאת בניגוד גמור להוראות ההסכם.

57. ד"ר אבני, אשר טיפל בסנטנה משך כל חייה, כמו גם ביצע את הניתוח להסרת הגידול והטיפולים התרופתיים שלאחריו, העיד לפניי אודות מצבה של סנטנה עת הגיעה לקליניקה שלו מאורוות גבע. לדבריו, היה במצבה הגופני של סנטנה כדי להצדיק הפנייה מיידית לווטרינר. בהקשר זה, עדותו של ד"ר אבני, בדבר הטיפולים שהגיש לסנטנה, נתמכה במסמכים רפואיים אשר צורפו לתיק בית המשפט במסגרת הליך גילוי מסמכים. בראיות אלה יש כדי לבסס את עדותו של ד"ר אבני.

58. גלי, אשר עבדה בקליניקה של ד"ר אבני עת הגיעה סנטנה לקליניקה מאורוות גבע, העידה לפניי שמצבה הגופני של סנטנה, כמו גם התנהגותה ותגובותיה במהלך הבדיקה שנערכה לה, הצדיקו התייחסות מיוחדת מצד המטפלים באורוות גבע.

59. זאת ועוד, גלי ציינה בעדותה שדרישותיה של הנתבעת, בדבר אופן הטיפול בסוסה, משקפות את הסטנדרט הנהוג לטיפול בסוס בכל חווה מקצועית. לדבריה, " זה דברים שהגיוני ומתבקש שיסתכלו על הסוס שלך כל יום, יברישו אותו פעם, פעמיים, שלוש בשבוע... אין שום דבר מעבר למה שמקובל בעולם ובחוות מקצועיות בארץ. אני מאוד נהניתי לעבוד עם נטע כי היא ידעה מה היא רוצה, היא השקיעה בסוסה שלה כמו שצריך..." [פר' עמ' 96 ש' 20-25]. התרשמתי לחיוב מעדותה של גלי, ועדות זו מהימנה עליי.

60. כאן המקום לומר, שאינני רואה צורך להכריע בשאלת סיבת מותה של סנטנה או בעניין הקשר בין ההידרדרות במצבה הגופני לבין אופן הטיפול שניתן לה באורוות גבע. די בנסיבות שתוארו בפירוט ובאופן מהימן על ידי ד"ר אבני וגלי, שהתרשמו מסנטנה באופן בלתי אמצעי ובחנו את מצבה "בזמן אמת", כדי להעיד על הזנחת הטיפול בסנטנה בעת שהייתה באורוות גבע. משכך, מתייתרת חוות דעתו של ד"ר פרישלינג, אשר צורפה על ידי התובע בעניין סיבת מותה של סנטנה, ואין בה כדי לשפוך אור על פעולותיו של התובע לקיום חיוביו על פי ההסכם.

61. משקבעתי שהתובע הפר את ההסכם, אזי קמה לתובעת הזכות לבטל את ההסכם. הואיל והנתבעת מסרה הודעת ביטול, יש לבחון אם זו ניתנה כדין.

האם ההסכם בוטל כדין:

62. התובע טען, שזמן קצר לאחר שסנטנה המליטה את הסייח הוא קיבל מסרון (SMS) מהנתבעת ובו היא הודיעה על הרדמתה של סנטנה ועל כך שאינה יכולה "נפשית" לתת לו את הסייח. זמן קצר לאחר מכן, שלחה הנתבעת את הודעת הביטול [נספח א לנ/5], אשר נוסחה בזו הלשון:

"הריני להודיעך על ביטול ההסכם ביננו, אשר נושא תאריך 12.7.05, בגין הפרתו... כידוע לי בגין ביטול ההסכם עלי להחזיר לך את הוצאות ההרבעה ועלות חודשית של 400 ₪, כפי שקבוע בסעיף האחרון בהסכם. לצורך כך ולסיום הנושא הנך מתבקש ליצור עמי קשר על מנת להסדיר את אופן התשלום".

63. התובע טען שביטול ההסכם "זמן קצר לפני שהיה על נטע להעביר את הסייח לידינו", מהווה חוסר תום לב וניסיון לחמוק מהתחייבויותיה של הנתבעת על פי ההסכם. כך, הוסיף, שהטענה בדבר הפרת ההסכם לא הועלתה על ידי הנתבעת עד לרגע בו נדרשה, בהתאם להוראות ההסכם, להעביר לידיו את הסייח.

64. התובע העיד לפניי בהקשר זה. אלו הם דבריו:

"אם היא היתה רוצה להפסיק, היא היתה יכולה להודיע במועד שהיא העבירה לגבע שהיא מפסיקה את החוזה... אני החזקתי את הסוסה בעצם עד שהיא מתה. כולל. ואת הוולד, 3 חודשים. הוולד הוא שלי, אני התייחסתי לזה ככה".

[פר' עמ' 62 ש' 6-11]

יחד עם זאת, הוסיף התובע, ש"לא קיבלתי מהצד השני" את המצג לפיו הסייח שייך לו. כך, תיאר, ש"כשבאתי לבקר את הסייח אחרי ההמלטה ותיאמתי זה לא עם דר' אבני אלא עם השותף שלו... אז קיבלתי טלפונים זועמים – איך אני מעיז לבוא לראות את הסייח שלי" [פר' עמ' 62 ש' 13-16].

65. הנתבעת מסרה שמיד לאחר ההמלטה של סנטינו, ביום 22.6.06, היא פנתה אל תובע, במסגרת מפגש "אליפות הארץ", והעלתה את רצונה לבטל את ההסכם. לדבריה, התובע לא שיתף עימה פעולה, "נהייה מאוד לא נעים בדיבור והרים את הקול ותוך כדי דחף לי ליד מעטפה עם כסף... על החודשים שסנטנה נמצאת אצל גיורא" [סעיף 31 לנ/5].

  1. הנתבעת, בעדותה לפניי, מסרה שדיברה עם התובע על רצונה לבטל את ההסכם לאחר שנתגלה הגידול בגופה של סנטנה. לדבריה, "אני דיברתי עם יעקב פעמיים, ואמרתי לו שאני רוצה לבטל את ההסכם, אבל הוא לא נתן לי לדבר" [פר' עמ' 204 ש' 16-17] הוא "הלחיץ אותי" ודיבר "בקולניות". כך, ציינה שלא העלתה את נושא הפרת ההסכם מצידו הואיל ו"אני לא ממש חשבתי על הצד החוזי בינינו עד לאותו רגע אני די ניסיתי לפנות אל הלב של יעקב ושיבין כמה קשה לי ברגע שנודע לי שלסוסה שלי יש סרטן" [פר' מ' 205 ש' 11-13].

67. מספר שבועות נוספים לאחר ההמלטה, פנתה בשנית אל מיה והסבירה לה שהיא מעוניינת בביטול ההסכם, אך מיה השיבה פניה ריקם וענתה "שאין לה מה להגיד". לשיטתה, בהזדמנויות אלה, בהן נפגשה עם התובע או בתו, "לא חשבתי על הצד החוזי בינינו – על זה שהם הפרו את החוזה ושלמעשה אני רשאית... לבטל את החוזה", ומשכך לא העלתה בפניהם את נושא הפרת ההסכם.

לאחר שקיבלה הנתבעת ייעוץ משפטי, החליטה היא, ביום 28.9.06, לשלוח לתובע הודעה על ביטול ההסכם. הנתבעת הדגישה שהסתמכה, בביטול ההסכם, על הסיפא של ההסכם (להלן: "סעיף הפרת ההסכם"). סעיף הפרת ההסכם קובע בזו הלשון:

"הפרת כל אחד מהסעיפים הנ"ל (כלומר - הטיפול בסנטנה לא מתבצע כפי שסוכם) תאפשר ביטול ההסכם והחזרת הוצאות ההרבעה ועלות חודשית של 400 שקל לחודש על ידי נטע לאפיקים".

68. סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") קובע, שביטולו של חוזה שהופר יהיה "בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה". השאלה מהו "זמן סביר" תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. כך, הבהיר השופט ברק, כתוארו דאז, כי "יש ותקופה קצרה של מספר ימים תראה כבלתי סבירה ויש ותקופה של שבועות וחודשים תיראה כסבירה" [ע"א 760/77 בן עמי נ' בנק לאומי, פ"ד לג(3) 575, 567; רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים, פ"ד נו(5) 779 (להלן: "עניין מעלה אדומים")]. בפרט ראוי לאזכר את פסק דינו של השופט בך, בע"א 674/83 דניאלסה נ' גד שט, פ"ד מא(4) 113, 128 (1987), שם הוכרה תקופה של 14 חודשים, כסבירה לצורך סעיף 8 לחוק התרופות:

"נראה לי, כי הודעת הביטול לא נשלחה באיחור כזה, החורג מהסביר ונוגד את סעיף 8 הנ"ל. אמנם, מאז ההפרה ועד למשלוח הודעת הביטול (ב- 4.6.82) חלפה תקופה ארוכה למדי של כ- 14חודשים.

אך הלכה היא מלפני בית משפט זה, כי -

"סבירותו של הזמן לצורך מסירת הודעת הביטול איננה נמדדת על-פי אמות מידה כלליות ומופשטות, המנותקות מההקשר העובדתי... אלא נבחנת בכל מקרה לאור מכלול נסיבותיו, אם כי יש, כמובן, תקופות, שהן כה ארוכות עד שהן בלתי סבירות בכל הנסיבות"...."

69. הנתבעת מסרה שעם חזרתה לארץ לקראת סוף חודש מרץ 2006, היא נוכחה במצבה של סנטנה ועיקר מעייניה היו נתונים לטפל בסנטנה, על מנת שתקבל את הסיוע הרפואי הנדרש לטיפול בפציעה ברגלה ובניתוח להסרת הגידול בגופה.

הלכה למעשה, הנתבעת הוציאה את סנטנה מאורוות גבע, בראשית אפריל 2006, ונטלה אותה תחת חסותה, אצל מרפאת מדיסוס שמנוהלת על ידי ד"ר אבני. בתאריך 11.4.06 סנטנה נותחה להסרת הגידול הסרטני. סנטנה המליטה את הסייח בהמלטה קשה וארוכה בתאריך 22.6.06.

כפי שעולה מהתיק הרפואי של סנטנה, אשר צורף לתיק בית המשפט, סנטנה הייתה במעקב רפואי מתמיד, החל מיום 2.4.06 ועד יום מותה (26.9.06), ולרוב חלו שינויים דראסטיים במצבה הרפואי.

בעובדות אלה יש כדי להסביר את ההמתנה הממושכת של הנתבעת, עד מתן הודעת הביטול המלאה והמנומקת בכתב, ביום 28.9.06 [נספח ח' לת/6].

70. אין ספק שהוצאת סנטנה מאורוות גבע והעברתה למדיסוס, על ידי הנתבעת, מהווה צעד מהותי ביותר ובעל משקל רב במערכת היחסים החוזית בין התובע לנתבעת. צעד זה מעיד על משבר אמון מצד הנתבעת, המלמד על הבאות. התובע העיד לפניי, שלאחר ההמלטה, הנתבעת לא הסכימה שיבקר את הסייח. מערכת היחסים בין התובע לנתבעת התדרדרה עד כדי כך שלאחר ההמלטה התובע פגש בנתבעת באליפות הארץ. אז העלתה הנתבעת את רצונה בביטול ההסכם, אולם התובע הגיב בחריפות ו"דחף" לנתבעת מעטפה ובה 1,000 ₪, בגין השתתפותו באחזקת סנטנה לאחר המעבר מגבע. בחקירתה הנגדית הדגשה הנתבעת את מצבה הנפשי הקשה על רקע מחלתה של סנטנה ואת החשש שלה מהתובע באותו מעמד [ס' 31 לנ/5; פר' עמ' 216 ש' 4-14]. התובעת אף העידה בחקירתה הנגדית, שניסתה פעמיים לשוחח עם התובע אודות ביטול ההסכם, אך נהדפה מילולית על ידי התובע [פר' עמ' 204 ש' 16-17]. הנתבעת הסבירה בחקירתה שלא ידעה כיצד להתמודד "מול אדם שעומד מולי וקצת מפחיד ומדבר בקולניות.." [פר' עמ' 208 ש' 1-3].

71. בסופו של יום, לאחר מותה של סנטנה, שלחה הנתבעת מסרון בדבר ביטול ההסכם ולאחר כיומיים שלחה את המכתב בו הודיעה על ביטול ההסכם מחמת הפרתו.

72. בנסיבות חריגות אלה, אני סבור שהודעת הביטול נמסרה, תוך זמן סביר. הודעת הביטול לא ניתנה בהפתעה: תחילתה בפעולת חירום של הוצאת סנטנה ממשמורת התובע, המשכה בניסיונות הנתבעת לבטל את ההסכם בהסכמת התובע וסיומה במתן הודעה מנומקת אודות ביטול ההסכם. פעולות אלה של הנתבעת אינן מעידות על זניחת זכותה לביטול ההסכם. נהפוך הוא.

את חלוף הזמן בעניינו, כ – 6 חודשים, יש להסביר על רקע מצבה הרפואי של סנטנה ופעולות הנתבעת להצלתה ולהצלת הסייח סנטינו. במהלך זמן זה, התובע לא שינה את מצבו לרעה. ממילא לא היה בביטול ההסכם על ידי הנתבעת, כדי להעניק לה יתרון בלתי הוגן על פני התובע.

73. הנני דוחה את טענת התובע, כאילו עם המעבר לאורוות גבע, איבדה הנתבעת את זכותה לבטל את ההסכם. הפרתו של התובע את ההסכם הייתה הפרה יסודית ואף נמשכת, הואיל והתובע נמנע מקיום התחייבויותיו אף לאחר שנתנה לו הנתבעת הזדמנות לתקן את ההפרה, לאחר העברתה של סנטנה לאורוות גבע. בנסיבות בהן הפרת החוזה נמשכת, והמפר מתמיד בסירובו לקיים את התחייבותו, עומד לנפגע ברירת הביטול, לפחות כל עוד מתמיד המפר בהפרה:

"ההלכה הינה כי עם חלוף הזמן הסביר למתן הודעת ביטול אין לבטל החוזה אם ניתן לפרש את חלוף הזמן כוויתור הנפגע על זכות הביטול. לעומת זאת, אם חרף חלוף הזמן הסביר אין הנפגע מוותר על זכות הביטול, כי אז המפר איננו רוכש לעצמו חסינות מלאה מפני ביטול. אכן, ההלכה הינה כי אם ההפרה בעינה עומדת בזמן שבו מבקש הנפגע לבטל את החוזה, ובלבד שהוא מעניק למפר ארכה סבירה לקיימו ומבטל את החוזה בתוך זמן סביר לאחר מתן הארכה..."

[עניין מעלה אדומים, בעמ' 786-787; וכן ראו: ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים, כרך ב' עמ' 1100 (הוצאת אבירם – 1992); ע"א 442/83 קם נ' קם פ"ד לח(1) 767, 777].

74. סיכומו של דבר – הנני קובע כי הנתבעת ביטלה את ההסכם כדין. משכך זכאי התובע להשבה של הכספים אותם השקיע במסגרת ההסכם, כקבוע בסעיף 9 לחוק התרופות: החזר הוצאות ההרבעה והחזר העלות החודשית לאחזקתה של סנטנה.

75. סנטנה שהתה באורוות אפיקים החל מחודש אוגוסט 2006 ועד לסוף חודש ספטמבר, כאשר העלות החודשית הועמדה על סך 400 ₪ - סה"כ 800 ש"ח.

סנטנה שהתה באורוות גבע החל מסוף חודש ספטמבר 2006 ועד ליום 1.4.06 (מועד העברתה לקליניקה של ד"ר אבני), כאשר העלות החודשית, בהתאם לתוספת להסכם, בחלק בו נשא התובע, הועמדה על סך 500 ₪ - סה"כ 3,000 ש"ח.

הוכח לפניי שהתובע מסר לנתבעת מעטפה ובה 1,000 ₪, לאחר שסנטנה הועברה למדיסוס. סכומים אלה מצטברים לסך 6,800 ₪.

התובע זכאי, איפוא, להשבת סכומים אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן הודעת הביטול (28.9.06).

76. באשר להוצאות ההרבעה של סנטנה, התובע צירף "אישור להרבעה" [נספח ו' לת/6] על סך 1,000 דולר. על הנתבעת להשיב לידי התובע סכום זה לפי שער יציג לדולר ליום הודעת הביטול (28.6.06). סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד.

77. לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות.

78. סוף דבר – הואיל וקבעתי שההסכם בוטל כדין, התביעה נדחית. על הנתבעת להשיב לתובע את הסכומים המפורטים בסעיפים 75-76 לעיל, לא יאוחר מיום 5.10.2009.

בנסיבות העניין, אינני משית על התובע הוצאות משפט. עם זאת, הנני רואה לנכון לחייבו בשכ"ט ב"כ הנתבעת, על הצד הנמוך, בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

ניתן היום ו' באלול, תשס"ט (26 באוגוסט 2009) בהיעדר הצדדים.

אורן שוורץ, שופט



מעורבים
תובע:
נתבע: נטע שני
שופט :
עורכי דין: