ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כלל פקטורינג נגד יו אס אי מערכו :


158

בתי המשפט

בית משפט השלום כפר-סבא

א 001172/07

בפני:

כב' השופט דוד גדול

תאריך:

26/08/2009

בעניין

כלל פקטורינג בע"מ

ע"י ב"כ

עו"ד גיורא גרינברג

התובעת

נגד

1 . יו אס אי מערכות אריזה בע"מ

2 . יריב האפט

ע"י ב"כ

עו"ד יורם שטרית

הנתבעים

נגד

פולג תעשיות פלסטיק (1998) בע"מ

ע"י ב"כ

עו"ד רוני מתניה

צד ג'

פסק דין

א. עובדות

1. הנתבעת, תאגיד שהוקם לצרכי מכירה ושווק של מכונות אריזה וקשירה. הנתבעת עפ"י כתובתה ניהלה עסקיה בכפר תבור.

2. הנתבע, מנהלה ובעליה של הנתבעת, ואף הוא מתגורר בכפר תבור.

3. הנתבעת יבאה לישראל מכונת עטיפה מתוצרתה של חב' מימה מארה"ב.

4. במהלך השנים 1995-1996 החלה הנתבעת לפעול יחד עם פולג תעשיות – קיבוץ גבים (להלן: "פולג") כאשר הנתבעת מייבאת את מכונת העטיפה, בעוד פולג מספקת את חומר העטיפה עצמו, חומר שיוצר ע"י פולג.

5. עפ"י הסכם שהיה בשעתו בין פולג לבין הנתבעת, התחייבה פולג לשלם לנתבעת עמלה בגובה 10% מכל מכירה של חומר עטיפה (הידוע בשמו המסחרי סטרץ') ללקוחותיה של הנתבעת.

6. ביום 8.2.99 חתם הנתבע על כתב ערבות לפיו הוא ערב לחובות הנתבעת בסכום מוגבל של 100,000$ (להלן: "כתב הערבות").

7. פולג התאגדה בשעתו כשותפות מוגבלת ועם השינויים שחלו בקבוצים שינתה מעמדה משותפות מוגבלת לחברה בע"מ עפ"י חוק החברות (להלן: "חברת פולג").

8. חברת פולג מחזיקה בשיק מס' 591 משוך על בנה"פ סניף כפר תבור בחשבון המשותף לנתבע ורעייתו, שיק הנושא חתימת הנתבע, כאשר הוא מולא "על החלק" שכן לא מפורטים בו סכום ומועד פרעון (להלן: "השיק האישי"). המוטב עפ"י השיק האישי הינו פולג תעשיות פלסטיק (שמה של השותפות המוגבלת).

9. אין חולק כי הנתבעת קרסה כלכלית והיא חדלת פרעון.

10. ביום 22.4.02 חתמה חברת פולג על הסכם פקטורינג עם התובעת - שזהו עיסוקה. עפ"י ההסכם העניקה התובעת לחברת פולג אשראים שונים, כאשר הבטוחה לפרעון אותם אשראים היא המחאת זכות שהעניקה חב' פולג לתובעת בגין חובות שחבים לה רוכש טובין או שירותים ואשר שמו מופיע באישור קו פקטורינג הנספח להסכם (להלן: "הסכם הפקטורינג").

11. אם נעיין בנספח מס' 547-1 בקשה חברת פולג מהתובעת לקבל אשראי בגובה 200,000$ בגין חובות שחבה לה הנתבעת. באישור מיום 5.5.02 התובעת נאותה להקציב לחברת פולג אשראים בסך 130,000$ כאשר חברת פולג ממחה לתובעת את זכותה לקבל כספים מהנתבעת.

12. בחודש מאי 2003 נפגשו: נציגי התובעת, הנתבעת וחב' פולג. בהסכמה חתמה הנתבעת על 22 שיקים מעותדים בסך 25,000 ₪ כל שיק, ובסה"כ 550,000 ₪ המהווים את חובה של הנתבעת לחב' פולג.

13. אין חולק כי שניים מתוך השיקים נפרעו במועדים ויתרתם חוללו. השיק השלישי בסדרה הוחזר ע"י הבנק הנמשך בטענה כפולה כי אין כסוי מספיק בחשבון הנתבעת, וכן כי הנתבעת הורתה לבנקאי שלא לפרעו (נתקבלה הוראת בטול) עקב בעיה בתזרים מזומנים של הנתבעת.

14. יתרת 19 השיקים בסדרה חוללו נוכח העובדה שעסקיה של הנתבעת קרסו וחשבונה של האחרונה בבנק הנמשך הפך לחשבון מוגבל, כמשמעות המונח בחוק מושכי שיקים ללא כיסוי.

15. בכתב התביעה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה סכום השיקים שלא נפרעו בסכום כולל של 493,991 ₪ ואת הנתבע מכח ערבותו עפ"י כתב הערבות.

16. הנתבעים מצידם הגישו הודעת צד ג' כנגד חב' פולג שבה הם עותרים לחייב את חברת פולג בכל סכום שבו הם יחויבו, אם יחויבו, בהליך העיקרי.

17. א. למען שלמות התמונה העובדתית אוסיף כי ההליך בין הצדדים נפתח כבר בשנת 2004. התביעה הוגשה לביהמ"ש באשדוד וממנו הועבר לבימ"ש שלום בנצרת בהעדר סמכות מקומית.

גם במחוז צפון לא שפר גורלו של התיק, שכן אחותו של הנתבע מכהנת כשופטת במחוז זה, ועמיתינו שם פסלו עצמם מלדון בתיק.

ב. הנושא הועבר להכרעתה של כב' נשיאת ביהמ"ש העליון, וכב' הנשיאה החליטה כי נכון שהתביעה תשמע בבימ"ש זה, וביום 10.1.07 אכן נפתח ההליך דכאן.

ב. הדיון

1. התובעת טוענת כי:

א. יש לחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לה סכום התביעה, שכן במסירת השיקים המעותדים הודו בקיום החוב ובסכומו כלפי חב' פולג ומכח הסכם הפקטורינג היא נכנסה בנעלי חב' פולג.

ב. אין להאמין לנתבעת ו/או לנתבע כי קיים חוב כלשהו של חב' פולג כלפי הנתבעת בגין הסכם עמלות כלשהו בין הנתבעת לבין חב' פולג.

ג. בכתב ההגנה של הנתבעת לא הועלתה כל טענת קזוז מכח איזה הסדר עמלות שהופר.

ד. לא יתכן שאדם סביר ימסור שיקים בסכומים כה גבוהים למי שהוא טוען כי חייב לו נגדית סכומים בלתי מבוטלים.

ה. יש לחייב את הנתבע בגין ערבותו האישית לחובות הנתבעת. ערבות זו הומחתה יחד עם חובות הנתבעת לתובעת, במסגרת הסכם הפקטורינג.

ו. יש לדחות טענת הנתבע כי היה צורך בהסכמתו להמחאת הערבות, שכן האחרונה על פניה לא מכילה כל תנאי המגביל את עבירותה.

ז. טענתו של הנתבע כי ערבותו ניתנה אך להבטחת חובות הנתבעת כלפי השותפות המוגבלת ולא כלפי חברת פולג נגועה בחוסר תום לב מובהק, שכן היא באה להבטיח חובותיה של הנתבעת בגין רכישות מוצרי פלסטיק, ואין נפקא מינה אם הספק הוא השותפות המוגבלת או חברת פולג.

ח. טענת הנתבע לפקיעת ערבותו האישית כלפי חב' פולג נסתרת מהפקדת השיק האישי, כהגדרתו לעיל.

ט. הנתבע לא שלח מעולם כל הודעה בכתב, אליה או לחב' פולג, שממנה ניתן להבין כי הוא מבטל את ערבותו האישית.

2. הנתבעים טוענים כי:

א. 1. הנתבעת הייתה זכאית לעמלה בשיעור 10% מכל מכירה של חומר אריזה מתוצרת השותפות, ואח"כ חב' פולג ללקוחותיה.

2. חב' פולג הפחיתה את שיעור העמלה המגיעה לה באופן חד צדדי ושרירותי, תחילה ל-7% ומאוחר יותר ל-3%, ובסוף ל-2%.

3. היא שתקה בעת שחב' פולג הפחיתה את שיעור העמלות, לא כי הסכימה לכך, אלא ע"מ לשמר את יחסי המסחר שלה עם חב' פולג.

ב. הנתבעת אינה חבה מאומה לחב' פולג (עמ' 13, 14 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע), ומכאן שהתובעת לא זכאית למאומה.

ג. חב' פולג הונתה את התובעת כאשר לא גילתה לה עובר לחתימת הסכם הפקטורינג כי היא קשורה בהסכם עמלות עם הנתבעת, הסכם המפחית משמעותית תקבולים צפויים של התובעת.

ד. חב' פולג לא הודיעה לנתבע כי היא המחתה את ערבותו האישית (המוכחשת על ידי הנתבע) לתובעת.

ה. התובעת פועלת בחוסר תום לב כאשר היא מתבססת על הסכם הפקטורינג, שעה שהאחרון הופר ע"י חב' פולג עקב העדר גילוי נאות על קיומו של הסכם העמלות.

ו. חב' פולג הפרה סיכום בינה לבין הנתבעת כי השיקים מושא התביעה לא יועברו לצד ג' אלא לאחר סלוק חובה של חב' פולג אל הנתבעת בנושא העמלות.

ז. כתב הערבות נחתם על ידי הנתבע להבטחת רכישות שבצעה הנתבעת מול השותפות (הקבוץ) משעה שהרכישות התבצעו מול חב' פולג הערבות פקעה.

אם סברה חב' פולג שעל הנתבע לחתום גם כלפיה על ערבות אישית הייתה צריכה להחתימו על נייר מכתבים שלה.

ח. יש לקבוע כי עם המחאת החבות של חב' פולג לתובעת פקעה ערבותו של הנתבע לחובות הנתבעת.

ט. היה ובכל זאת יחייב ביהמ"ש את מי מהם בתשלום חוב כלשהו לתובעת, יש לפסוק כי הוא ישולם לתובעת ע"י חב' פולג מכח הודעת צד ג' ששלחו אליה.

3. חברת פולג טוענת כי:

א. הנתבע ערב לכל רכישה של מוצרי פלסטיק ולא משנה זהות היצרן, השותפות או היא כחברה.

ב. השיק האישי שחתם הנתבע הוצא לכל המוקדם בנובמבר 2002, ושם לא נרשם שמה של השותפות או של החברה, אלא בדיוק כפי שנרשם בכתב הערבות.

הטענה הבאה היום מפי הנתבע כי ערבותו לא קיימת כלפיה הינה נסיון לא מכובד למלט עצמו מתשלומים המגיעים לה, ובעקבות ההמחאה לתובעת.

ג. יש לדחות את הודעת צד ג' שהוגשה נגדה, שכן היא מבוססת על טענת מרמה ושולחי ההודעה לא הרימו את הנטל הנדרש מתובע הטוען למרמה.

ד. חרף המצאת כמות עצומה של מסמכים ממנה לנתבעים, האחרונים לא מפרטים מהו החוב הנטען כלפיה.

ה. נוכח המציאות הכלכלית שכפתה האינתיפאדה על המשק הישראלי ירדה רווחיותה והיא הורידה את גובה העמלות להן הייתה זכאית הנתבעת.

ו. עד הגשת התביעה הנתבעים או מי מהם לא מחו בפניה על הורדת גובה העמלות ומכאן ש"סברו וקבלו".

ז. אין לקבל טענת הנתבעים כסבירה שלא מחו על הפחתת העמלות לא בין השנים 2000 עד 2002 ובעיקר לא ערב קריסתה של הנתבעת בשנת 2003.

ח. הנתבעים לא פצו פה עד לישיבה מחדש מאי 2003, שבה נועדו נציגי 3 הצדדים למפגש המפורסם. הנתבעת, באמצעות הנתבע, הוציאה תחת ידה 22 שיקים ללא כל הסתייגות על פניהם. מכאן שגם לו הייתה לנתבעים טענה בנושא העמלות (טענה המוכחשת על ידה), הם מנועים מלהעלותה כיום.

4. הצדדים הופיעו באולמי בישיבת יום 26.2.09, שבה העיד עד אחד מטעמו של כל צד. מטעמה של התובעת העיד מנכ"לה שלומי שריד.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע ששמש מנכ"לה של הנתבעת.

מטעמה של חב' פולג העיד חשבה מר עמי שוקרון. כן זומן לאותה ישיבה רו"ח הורוביץ שמסר חוו"ד של מומחה מטעמם של הנתבעים. בסופו של יום רו"ח הורוביץ לא הופיע מנימוקים השמורים עם הנתבעים (ככל הנראה, חסרון כיס).

5. א. עם תחילת הדיון אבקש להוריד מן השולחן שתי טענות שהיו בפי ב"כ הנתבעים ומושאן של שתי טענות אלו הוא כתב הערבות, כהגדרתו לעיל.

לא יהיה באמור בסעיף זה כדי לומר שכתב הערבות עדיין בתוקפו ולכך אייחד דיון בהמשך.

ב. הטענה הראשונה של ב"כ הנתבעים מפנה אותנו לסעיף 8 לחוק המחאת חיובים תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק"). אין חולק כי המסגרת הנורמטיבית, היוצקת תוכן וחיות להסכם הפקטורינג, היא החוק הנ"ל.

טוען ב"כ הנתבעים כי ככל שהנתבע נותר ערב כלפי חב' פולג מכח ערבותו האישית כנ"ל, והוא מכחיש קיומה של ערבות כזו, ערבות זו פקעה עם המחאת החבות.

ב"כ יתר הצדדים מתנגדים לעמדתו המשפטית של ב"כ הנתבעים, שכן לטעמם החוק מתחלק לשני חלקים. תחילה דן החוק במצב בו נושה דוגמת חב' פולג ממחה את זכותו לקבלת כספים מחייב מסוים דוגמת הנתבעת.

בחלק השני של החוק דן האחרון במצב בו חייב מבקש להעביר חבותו (חובותיו) לצד ג' ולצאת מן התמונה ביחס למישור היחסים שבין החייב לבין הנושה. במקרה כזה אמנם רוכש הנמחה, מי שקבל עליו את חובותיו של הממחה, את כל זכויותיו של הממחה כלפי הנושה. אך ברור והגיוני כי ערבות שנתן חייב לנושה שכזה לא תוכל לעמוד והיא פוקעת עם המחאת החבות.

במחלוקת שבין הפרקליטים דעתי כדעתם של ב"כ התובעת וצד ג'. ברי, כי במקרה שלפנינו החייבת הייתה ועודנה הנתבעת, היא זו שמשכה את הסחורה מחב' פולג ולא שילמה עבורה. היא גם זו שמשכה את השיקים לטובתה של התובעת ולא פרעה אותם.

משמע, הסיטואציה המשפטית שלפנינו היא המחאת זכות של חב' פולג לתובעת, ועל כן ככל שנכריע כי הערבות האישית בתוקף, אזי הערבות לא נתבטלה מכח הוראות סעיף 8 לחוק שאינו ישים במקרה דנן.

ג. טענה שניה בפי ב"כ הנתבעים כלפי התובעת וזאת במישור הפורמלי של תוקף הערבות והוא מפנה לסעיף 5 לחוק.

לטענת ב"כ הנתבעים התובעת לא פנתה מעולם לנתבע בתביעה למימוש ערבותו האישית. זאת עשתה רק לאחר נתברר לה כי הנתבעת קרסה כלכלית.

התובעת לא הודיעה לנתבע בעת ביצוע הסכם הפקטורינג על כך שהוא נחתם וכי היא רואה בערבותו האישית כחלק ממערך זכויותיה עפ"י הסכם הפקטורינג.

ב"כ התובעת טוען, ודעתי כדעתו, כי יש לדחות את טענתו של ב"כ הנתבעים, שכן קבלת טענתו של האחרון חותרת תחת הרציונל והבסיס של החוק באותו קטע שבו הוא עוסק בהמחאת זכות.

האחרונה, עפ"י הגדרתה בסעיף 1 (א) לחוק, מתאפיינת בכך שהצדדים לה, התובעת כנמחה וחב' פולג כממחה, אינם זקוקים להסכמתו של החייב, בענייננו הנתבעת. האחרונה אינה טוענת (וטוב שכך) שהדין ו/או ההסכם בין חב' פולג לנתבעת אסר המחאה שכזו, או שיש בזכות עפ"י טיבה כדי לאסור על המחאתה.

מכאן אנו באים להוראות סעיף 2 לחוק, והוא מלמדנו מפורשות כי אין הצדדים לעסקה של המחאת הזכות חייבים להודיע לחייב מאומה על העסקה שביניהם. אך אם שלם החייב לממחה בשל חוסר ידיעתו על המחאת הזכות, לא יוכל הנמחה לשוב ולדרוש מהחייב פרעון החוב שהומחה אליו.

בעניננו אין כל טענה (וטוב שכך) שהנתבעת פרעה חוב כלשהו שלה לחב' פולג בהעדר ידיעה על העסקה בדבר המחאת הזכות.

מכאן אנו עוברים לסעיף 5 לחוק, המחיל עצמו על כל ערבות ושעבוד שניתנו להבטחת החוב שהזכות לגבותו הועברה מהממחה (חב' פולג) לנמחה (התובעת).

לא זו אף זו, הסיפא לסעיף מורה לממחה, לפי דרישת הנמחה, לעשות כל פעולה שנדרשת להפעלה יפה של המחאת הזכות.

ב"כ הנתבעים חקר את העד שריד בנושא הערבות, האם ועד כמה נלקחה ערבותו של הנתבע בחשבון בעת כריתת הסכם הפקטורינג. העד הודה כי לא ידע על הערבות בעת כריתת הסכם הפקטורינג, ולטעמי (כדעתו של ב"כ התובעת), אין כל מניעה שהתובעת תעשה שמוש בערבות זו, ככל שהיא עדיין בתוקפה, כפי שיובהר להלן.

העולה מן המקובץ כי אף טענתו זו של ב"כ הנתבעים ביחס לכתב הערבות דינה להדחות וכך אני מורה.

6. במנותק משאלת הערבות האישית, יש לבדוק את חבותה של הנתבעת לתובעת מכח הסכם הפקטורינג ובכלל.

טען ב"כ התובעת בסיכומיו, ודעתי כדעתו, כי מרשתו אוחזת ב-20 שיקים מעותדים שחתמה הנתבעת לטובתה כנפרע.

משמע, הואיל והתובעת היא היא הנפרע עפ"י השיקים, אזי מעת מסירת השיקים מהנתבעת לתובעת נוצרה חזית ישירה ועצמאית, במאובחן מעסקת היסוד הסכם הפקטורינג, זאת מכח דיני השטרות שעל פיהם, התובעת - בהיותה אוחזת כשורה בשיקים, זכאית לקבל תמורתם.

הנתבעת לא חלקה ולא הוכיחה כי התובעת לא נתנה תמורה במסגרת עסקת היסוד הסכם הפקטורינג.

טוענת הנתבעת כי חב' פולג לא מסרה לתובעת עובר לכריתת הסכם הפקטורינג כל מידע שהוא בדבר הסכם/סיכום/התחייבות שבין הנתבעת לחב' פולג בנושא כלשהו הקשור והכרוך לעמלות שחב' פולג אמורה/נדרשת/מחויבת להפריש לטובתה. בכך חב' פולג יצרה מעשה עוולה העולה כדי הגדרת מרמה, כמשמעותה בפקודת הנזיקין כלפי התובעת.

אני חייב לציין כי ב"כ הנתבעים שכנעני כי התנהגותה של התובעת, ובייחוד זו של מנהלה, תמוהה על פניה, אך לא יותר מכך.

מאידך, מנהלה של התובעת, נתן בעדותו בביהמ"ש הסבר סביר המאיין תמיהה זו, שעה שאמר כי התובעת עצמה אינה עוסקת בבדיקה לעומק של טיב הזכויות המומחות לה, לרבות פגמים העלולים להשפיע על הזכויות, זאת משום שהתובעת מוסרת את הבדיקה המעשית לגבי טיב החייבת והקשרים עם הנושה לחברה אחות שלה שהיא חברה לבטוח אשראי .

משהאחרונה מבצעת את בדיקותיה ומאשרת לה את העסקה, אין התובעת מפשפשת עוד בקרביה של חייבת או זכות המוענקת לה.

7. למעלה מן הנדרש וההכרחי, אני מקבל את טענת ב"כ התובעת הגורסת כי במפגש ממאי 2003 כבר בא לידיעתה קיום סיכום בנושא עמלות שבהן התחייבה בשעתו חב' פולג כלפי הנתבעת.

אולם, בנקודת זמן זו אני מקבל את דברי העד שריד, שלא הוכחשו ע"י מי מהעדים האחרים, ובעיקר לא ע"י הנתבע, כי המפגש התקיים באווירה נינוחה בין כל משתתפיה, לרבות במישור היחסים שבין הנתבעת לחב' פולג. בעיקר אני מאמין למר שריד כי באותו מפגש, שבו לובן חובה של הנתבעת כלפי חב' פולג ומכח הסכם הפקטורינג כלפי התובעת, לא השאירו הנתבעים כל מקום לספק שהשיקים שמסרו והסכומים הנקובים בהם יפרעו, כמו הסכום הכולל שלהם מבטא אמיתית ונכונה את המגיע מהנתבעת לחב' פולג.

8. כיוון שכך ונוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את עמדתה של התובעת הטוענת כי במסירת השיקים, שלא הוגבלה עבירותם ע"י המושכת, קיימת הודאה בדבר קיום החוב, גובהו ותאריכי פרעונו לשיעורין.

לא נטען ע"י מי מהצדדים כי נערך בסיומו של המפגש הסכם משולש, שבו הנתבעת מסייגת ו/או מכפיפה את זכות הפרעון של התובעת לכל זכות של הנתבעת ביחס לנושא פתוח ובמחלוקת שבינה לבין חב' פולג.

9. האמור בסיפא לסעיף 7 מקבל משנה תוקף, מבחינתי לפחות, בכך שפרקליטה המנוסה של הנתבעת הבחין בחושו הדק כי במישור יחסיו עם התובעת אין הסתייגויות נוספות, שכן אם כך היו פני הדברים, היה ב"כ הנתבעים מבקש לצרף את חב' פולג כנתבעת נוספת במעמד שווה ונוקט בנוסף ולחילופין, בהליך של משלוח הודעה לצד ג'.

משננקט ההליך של משלוח הודעה לצד ג' בלבד, משמע אין לנתבעים, ובעיקר לנתבעת, כל טענה כלפי התובעת, להבדיל ממישור יחסיה עם חב' פולג, שידון בנפרד ולהלן, ומכאן שדין התביעה של התובעת כלפי הנתבעת להתקבל במלוא הסכום, וכך אני מורה.

10. משהגענו עד הלום, יש לדון ולהכריע בשאלת כוחה המשפטי של הערבות האישית שחתם בשעתו הנתבע. לשאלה זו חשיבות מכרעת במישור מעשי בתיק, שכן חיובה של הנתבעת כאמור בסעיף 8 לעיל לא יניב פירות לאיש, ויהא בבחינת אות מתה עלי ספר, שכן אין חולק כי הנתבעת חדלת פרעון (לא הובאה ראיה שננקטו נגדה הליכי פירוק), ואם לא תוכרע שאלת חבותו של הנתבע לחיוב, ניתן לסיים דיוננו כאן ועכשיו.

11. א. אין חולק כי הנתבע חתם על ערבותו בשעה שחב' פולג טרם באה לעולם, ומכאן שלכאורה בפן המשפטי הצרוף צודק ב"כ הנתבע כי לערבות זו כערבות לא צריך שיהא תוקף משפטי מחייב כלשהו לחובות, שאין חולק כי הם, במישור היחסים שבין הנתבעת וחב' פולג בלבד ולא כלפי השותפות המוגבלת, כפי שזו הייתה בעולם בשעה שהנתבע חתם על ערבותו.

מוסיף וטוען ב"כ הנתבע כי לו התכוון האחרון שערבותו האישית תחול גם במישור היחסים שבין הנתבעת לחב' פולג, הוא היה צריך לחתום על ערבות חדשה על נייר מכתבים הנושא שמה של חב' פולג.

האמור בסיפא לא מקובל עלי על פניו, שכן אין נפקא מינה על איזה מסמך חתמה הנתבעת, ובלבד שהכוונה המשתמעת (לפחות ולמצער) תהא לחב' פולג.

ב"כ התובעת, ובעקבותיו ב"כ חב' פולג, טענו בסיכומיהם והדבר גם בא לידי ביטוי בחקירתו הנגדית של הנתבע , שבה הוא הודה כי אין לו כל מחלוקת שהערבות הייתה בתוקף בשעה שנחתמה בימי השותפות המוגבלת.

הנתבע הופנה לכך, ובעקבות השאלה גם תשומת לבו של ביהמ"ש שהערבות מעולם לא נשאה שמה המדויק של השותפות, אלא נאמר בה כי היא לטובת פולג תעשיות פלסטיק.

ב. הנתבע הודה בחקירתו הנגדית בביהמ"ש כי אין לייחס לשינוי שם זה משמעות מעשית, שכן הוא והשותפות התכוונו בשעתו לאותו דבר, ערבותו האישית לחובות שיווצרו מול היצרן יהא שמו אשר יהא.

כיוון שכך, אני בא למסקנה כי השם המדויק מבחינה משפטית לא עניין את הצדדים בשעה שכתב הערבות נחתם.

לא זו אף זו, המקרה דנן נופל לטעמי למשבצת הקרויה, לא אחת, בפסיקה של בתי המשפט לדרגותיהם "מנהג הסוחרים", שבו הסוחרים כסוחרים אינם נכנסים לדקדוקי עניות בנקיבת שם במסגרת יחסי המסחר והגומלין שביניהם.

כאן המקום להעיר כי הנתבע הודה בחקירתו הנגדית בביהמ"ש כי לדידו לא חל שינוי במערכת המסחרית בשעה שהשותפות המוגבלת פשטה צורה ובמקומה באה חב' פולג. כאמור, בלשון הנתבע, "אדם זה עזב ואדם זה הגיע אבל מבחינה בסיסית לא היה שום שינוי" (ראו עמ' 56 לפרוטוקול), ובהשאלה מדברי קהלת בן דוד "דור (אדם) הולך ודור (ואדם) בא והארץ (והערבות) לעולם עומדת".

הנתבע עשה עלי רושם בשעה שהעיד לפני, כי המדובר בסוחר משכבר הימים (הוא אינו עול ימים) הבקיא בהליכות מסחר וכן כי הוא היה סוחר הגון.

עסקיו של הסוחר כשלו, בין אם מחמת האינתיפאדה שהחלה בסוף שנת 2000, ובין מסבה כלשהיא אחרת שטיבה לא הוכח ולא הוברר. החובה הייתה מוטלת על הנתבע להביא ראיות ולשכנע את ביהמ"ש שכן הוא זה שמבקש למלט עצמו מן החבות.

ג. מכל האמור עד כאן יש להסיק כי אם נחיל על הצדדים את מנהג הסוחרים אזי התוצאה היא שהנתבע כערב לחובות הנתבעת מול השותפות המוגבלת ממשיך להיות ערב לחובות הנתבעת מול חב' פולג ובשרשור מכח הסכם הפקטורינג מול התובעת. מכאן שהאמור בסעיף 9 לעיל המחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה יחול יחד ולחוד גם על הנתבע.

12. היה ויסבור הסובר כי אין די בנימוק שהובא בסעיף 11 להסיק בדבר תקפותה של הערבות האישית, יש להוסיף נדבך נוסף או נימוק נוסף, והוא טעמם הכפול של ב"כ התובעת וצד ג' אשר טענו בסיכומיהם, וב"כ הנתבעים, כמו גם הנתבע עצמו, לא הכחיש שלא שלח בשלב כלשהו ובזמן כלשהו הודעה בכתב לחב' פולג ו/או לתובעת ו/או לשניהם כי הוא מבטל את ערבותו הואיל והשותפות המוגבלת שוב אינה פועלת מולו.

הטעם השני, והוא עיקר, המצטרף לטעם הראשון והיוצרים ביחד מארג עובדתי שלם כי הנתבע ראה עצמו מחויב אישית לחובות החברה, שכן הוא הודה כי הוציא שיק מחשבונו האישי והפקיד אותו בידי חב' פולג.

הנתבע הסביר בחקירתו הנגדית כי הוא מסר שיק זה כבטוחה לתשלום של 150,000 ₪ שבוצע בפועל מספר ימים לאחר מכן (ועל כך אין חולק).

צפיתי לקבל תשובה סבירה וטעם טוב מפיו של הנתבע מדוע לא בקש ו/או דרש ו/או תבע כי השיק האישי יוחזר לו.

צפיה זו נכזבה שכן לנתבע לא היה הסבר סביר להתנהלותו זו, ושוב אני חוזר על האמור לעיל, כי הנתבע הותיר עלי רושם של אדם הנטוע בלב לבו של עולם העסקים.

אם אכן היה ממש בטענתו כי השיק האישי נועד למטרה ספציפית, היה צריך לבוא כיתוב ע"ג השיק כי הוא מוגבל לעניין הספציפי עליו מדבר הנתבע, כמו גם לצרף מכתב לוואי או לכל הפחות לדרוש את השיק בחזרה מיד ובסמוך לסיום תכלית הוצאתו, או למצער השמעת מחאה כלשהיא.

נוכח כל האמור לעיל, אני בא למסקנה, אליה כבר הגעתי, בסעיף 11 (ג) לעיל, כי הנתבע ערב ועודנו ערב לחובות החברה כלפי הנתבעת במלוא סכום התביעה, וכך אני מורה.

13. בנקודת זמן זו ונוכח התוצאה אליה הגעתי עד כה, יש צורך להכריע בגורלה של ההודעה לצד ג' ששלחה החברה לחב' פולג.

במרכזה של ההודעה הטענה המפורטת בסעיף 13 ו-14 לתצהיר הנתבע (שניתן גם בשעם הנתבעת), כי עפ"י התחשבנות שזה ערך אזי חובה של חב' פולג אליה בגין עמלות עולה על חובם של הנתבעת והנתבעת כלפי התובעת ועל כן יואילו התובעת וחב' פולג להסתדר ביניהן, בלעדי הנתבעת והנתבע.

14. א. לנקודת זמן זו יש להביא לדיון את טענתו הכפולה והמקדמית של ב"כ חב' פולג.

האחרון טען, וטענתו לא נסתרה, כי במצב היחסים שבין הנתבעת לבין חב' פולג הופכת הנתבעת להיות תובעת, וצד ג' – נתבע.

כיוון שכך, המוציא מחבירו עליו הראיה.

ב. טען ב"כ צד ג', ואני מסכים עמו, כי עפ"י הכלל הנקוט בשיטתנו המשפטית והמובע בסעיף 54 לפקודת הראיות, אין להכריע תביעה אזרחית על בסיס עדותו של עד אחד, ובעיקר כשעד זה צד מעוניין, ובענייננו צד מעוניין ביותר.

לא זו אף זו, ב"כ הנתבעים בקש להסב תשומת לב ביהמ"ש לעובדה כי צד ג' שלח לעדות את מר עמי שוקרון ולא מי ממנהליה של חב' פולג המכיר את כל ההיסטוריה וטיב קשרי הצדדים מראשיתם.

בכל הכבוד הראוי, במחלוקת זו אני מקבל את עמדתו של ב"כ צד ג', הטוען כי הוא אינו התובע. זהותו של העד, כמו גם תוכן דבריו, היו ידועים לנתבעים זמן מספיק לפני ישיבת ההוכחות. אם סברו שיהיה בעדותו של מנכ"ל חב' פולג כדי למוטט את גרסתה שומה היה על הנתבעים לדרוש זימונו של עד זה כעד מטעמם ולא להלין על כך היום בשלב הסיכומים.

ג. כך יש לומר כי צודק ב"כ צד ג' בטענתו השניה הגורסת כי המוטיב המרכזי בטענת הנתבעים כנגד צד ג' במישור יחסיה עם התובעת היא התנהלות העולה עד כדי עוולת מרמה כנקוב בפקודת הנזיקין.

טענת המרמה שבפי הנתבעים מכוונת לעובדה כי חב' פולג לא גלתה אוזנה של התובעת, בזמן אמיתי, על קיומו של הסדר עמלות בין חב' פולג לבין הנתבעת, באופן הגורע משמעותית מנפקותו המעשית של הסכם הפקטורינג.

בעניין זה טוען ב"כ חב' פולג, והוא צודק, כי גם אם נקבל גרסתו של הנתבע בנושא, ונתעלם מהוראת סעיף 54 לפקודת הראיות ו/או נסבור שהנתבעים (כתובעים בהודעת צד ג') צלחו את המשוכה הראשונית והם משכנעים ברמת שכנוע המקובלת במשפט האזרחי (51%), אזי נוכח הוראות ביהמ"ש העליון בפסיקה ענפה ורבת שנים על הטוען טענת מרמה, אף אם מדובר במשפט אזרחי, אזי אין די ברמת השכנוע הרגילה של 51% ויש צורך לשכנע ברמה הקרובה לוודאי, ובענייננו, לטעמו של ב"כ צד ג', הנתבעים רחוקים מרחק רב מרמת שכנוע זו.

כפי שאמרתי לעיל, התנהלותה של התובעת עוררה על פניה תמיהה שיושבה בדוחק ע"י הסברו של מנכ"ל התובעת, שטען בעדותו כי התובעת לא הייתה זו שבצעה את הבדיקות הכלכליות של הנתבעים, אלא חברה אחות שעניינה בבטוח אשראי.

הואיל והמדובר ביחסים ישירים בשלב זה שבין הנתבעים לבין צד ג', אזי יש לומר כי במישור זה קיים טעם נוסף הפועל לחובת הנתבעים. אם טענתם נכונה והם מאמינים בה, אזי יש לומר כי הם שותפים למעשה העבירה לא פחות מהצד ג' שכן הצד ג' הוכיח ברמה סבירה הנדרשת מנתבע במשפט אזרחי שהנתבעים כתובעים ידעו בשלב די מוקדם על קיומה של עסקת הפקטורינג. אם לטעמם העסקה בין חב' פולג לתובעת נגועה במרמה, מדוע הם מיוזמתם לא צלצלו בפעמוני אזעקה וגילו את אוזנה של התובעת בשעה שהעסקים צלחו ביניהם.

יתרה מזו, טענו הן מנכ"ל התובעת והן מר שוקרון מטעמה של חב' פולג כי בשעה ששלושת הצדדים נועדו במפגש ממאי 2003, ע"מ לברר בינם לבין עצמם סלוק חובה של הנתבעת, ובעיקר ע"מ להיעתר לבקשות ארכה של הנתבעת, גם אז לא הועלתה טענה בנושא העמלות מפי הנתבע.

ד. העולה מן המקובץ בסעיפי המשנה של סעיף זה כי יש לקבל טיעונה של חב' פולג ולדחות את ההודעה לצד ג' ששלחה לה הנתבעת הואיל וטענת המרמה לא הוכחה, לא כדבעי ולא בכלל.

15. א. היה ויסבור הסובר כי טעיתי עד כה בנושא ההודעה לצד ג', יש לבחון את ההודעה לגופה.

הנתבע, בחקירתו הנגדית, הודה בלי חדווה, כי לא היה הסכם יסוד בין הצדדים שהסדיר את נושא העמלות בין הצדדים.

מאידך גיסא, שכנעני העד שוקרון כי חב' פולג הודיעה בכתב לנתבעת, וזאת ארע בפברואר 2000 כי היא מפחיתה את גובה העמלה מ-10% ל-7%. כל הטוען כי לאירועי האינתיפאדה יש השלכה על מצבן הכלכלי של שתי החברות עובר להודעה מפברואר 2000, אינו אלא טועה במקרה הטוב, ומנסה להטעות במקרה הגרוע יותר. אירועי האינתיפאדה החלו באוקטובר 2000 כך שאין כל קשר בין האירועים מאוקטובר למכתב בפברואר, שכן בפברואר איש לא צפה אירועים אלו.

ב. אם לא סגי בכך, חב' פולג לא אמרה די ובשלב מאוחר יותר הפחיתה את גובה העמלה מ-7% ל-3% ולא הסתפקה בכך. השלב האחרון היה הפחתה של אחוז נוסף מ-3% ל-2%.

ב"כ התובעת וצד ג', כ"א בתורו, לא ותרו לנתבע בנושא זה וחקרו אותו חקירה צולבת. הנתבע נאלץ להודות כי בכל שלב משלבי ההפחתה לא מחה, לא הסתייג ובחר לשתוק.

הפרקליטים נסו לחלץ מהנתבע הסבר סביר מדוע לא מחה בשעה שהנתבעת החלה בהדרדרותה כלפי מטה. נתן היה לקבל, ואולי בדוחק, הסברו של הנתבע כי לא מחה בשלב ההפחתה הראשוני, שכן חשש לגורלם של יחסי המסחר שבין הנתבעת לבין צד ג'.

משנשלחה ההודעה השניה המפחיתה את העמלה משיעור 7% ל-3%, קשה לקבל הסברו זה של הנתבע, שכן הפחתה בשיעור כה משמעותי ובפרק זמן קצר יחסית משיעור 10% ל-3% לא יכול לעבור בדממה כפי שהנתבעת דממה.

משמעה של שתיקה זו כי הנתבעים סברו וקבלו ולו בחריקת שיניים את ההפחתות והסכימו להם.

ג. די באמור בס"ק (א) ו-(ב) לדחות את ההודעה לצד ג' גם לגופה, אך יש להוסיף מעל הנדרש והנצרך לדון בטענתו של הנתבע כי עובר למסירת השיקים המעותדים ע"י הנתבעת לתובעת הבהירו הנתבעים כי אין בכוונתם לוותר לחב' פולג על המגיע לה מכח הסדר העמלות שפעל בשעה שהעסקים בין הצדדים עלו יפה . כן טען הנתבע כי גבייתו של כל שיק ושיק מן השיקים המעותדים הוכפפה לתשלום המגיע מאת חב' פולג עד לפרעונו של כל שיק ושיק.

בכל הכבוד הראוי לנתבעים, טענה זו אינה מתיישבת עם הגיון כלכלי סביר ובכלל.

ד. הפסיקה העדכנית של ביהמ"ש העליון בעניינם של שטרות דחקה פסיקה קודמת שבה הפריד ביהמ"ש העליון הפרדה גמורה בין השטר (שיק) לבין עסקת היסוד, וכיום נטשטשו להם הגבולות בין שני מישורים אלו.

אולם, שומה היה על הנתבעת (כתובעת בהודעת צד ג'), להמציא ראיות בסיסיות שיצרו תשתית ראייתית שממנה נוכל להסיק, ולו גם במשתמע, שהא (גביית השיקים) בהא (קיום הסכם העמלות) תליא. לבד מאמירתו של הנתבע בחקירתו הנגדית בביהמ"ש, לא הועלתה טענה זו בכתב ההגנה שהגיש, והעלאתה בשלב כה מאוחר דינה להדחות מטעם כפול: הן מחמת העובדה שמדובר בהרחבת חזית אסורה, והו מחמת העובדה שהנתבע לא סיפק הסבר סביר ולא בכלל מדוע הוא נזכר להעלותה בשלב זה באופן שהיה מאפשר לצד ג' להתגונן כיאות ולנסות להפריך טענה זו ככל שהיה עליו לעשות כן, משום שבל נשכח כי צד ג' הוא בבחינת נתבע, ובתור שכזה חובת מתן ההסברים חלה על הצד שכנגד, קרי על הנתבעת כשולחת ההודעה.

ה. נוכח כל האמור בסעיפים קטנים (א) עד (ג) של סעיף זה, אזי דין ההודעה לצד ג' ששלחה הנתבעת לחב' פולג להדחות, אף לעיצומה, וכך אני מורה .

ג. לסיכום

1. העולה מן המקובץ כי דין התביעה להתקבל ואני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך של 493,991 ₪ בלווית ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה בביהמ"ש באשדוד ועד ליום התשלום בפועל.

2. ההודעה לצד ג' נדחית.

3. כפועל יוצא מן האמור בסעיפים 1 ו-2 אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לכ"א מהתובעת וצד ג' את הסכומים הבאים: שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ בלווית מע"מ כחוק ביום התשלום בפועל, הוצאות משפט בסך כולל של 13,000 ₪ לתובעת ו-2,000 ₪ לצד ג'.

4. לסכומים הנקובים בסעיף 3 יתלוו ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל, אם אלו לא ישולמו עד ליום 30.9.09.

ניתן היום ו' באלול, תשס"ט (26 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים

דוד גדול, שופט


מעורבים
תובע: כלל פקטורינג בע"מ
נתבע: יו אס אי מערכות אריזה בע"מ
שופט :
עורכי דין: