ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד זהדה :


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

בש 011876/09

לפני כב' השופט דוד מינץ

26/08/2009

מדינת ישראל

בעניין:

המבקשת

ע"י ענף התביעות ירושלים

נ ג ד

זהדה וספי

המשיב

ע"י ב"כ עו"ד אוסמה רג'בי

נוכחים:

ב"כ המבקשת עו"ד שירה קרוואני ארד

ב"כ המשיב עו"ד אוסמה רג'בי והמשיב בעצמו

מתורגמנית בית המשפט

החלטה

לפני בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. במסגרת כתב האישום שהוגש כנגד המשיב יוחסה לו עבירה של תקיפת אשתו באופן אכזרי וברוטאלי, בכך שבין היתר, משך בשערותיה, גרר אותה הלוך ושוב, נטל נעלי בית והיכה אותה, קרע את בגדיה מעליה, בעט בה, חנק אותה באמצעות מגבת שכרך על צווארה עד שהיא התעלפה ואיים עליה שיהרוג את אחיה ואביה ושישפוך חומצה על פניה. את כל זאת עשה המשיב לפי הנטען בשעה שהייתה האשה בחודש הרביעי להריונה.

ב"כ המשיב חלק הן על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האשמה והן על קיומה של עילת מעצר והחלופות לו.

תחילה אפוא, לשאלת הראיות. האישה מסרה הודעה מפורטת אודות האלימות שהמשיב נהג כלפיה, והחוקרת שגבתה את עדותה הבחינה בסימני אלימות חמורים בגופה של האישה. הסימנים גם גובו בתעודה רפואית, כשהמתלוננת הגיעה לבית החולים. ברם, ב"כ המשיב העלה מספר טענות באשר לראיות אלו. ראשית, שבעיקרו של דבר הן מבוססות אך על גרסתה של האישה ועל מסמך רפואי של בית החולים. שנית, הוא קבל על כך שההודעה של האישה תורגמה על ידי אביה ולא על ידי מתורגמן אובייקטיבי. שלישית, הוא הצביע על כך שבבקשה למתן צו הגנה שהגישה האישה כנגד המשיב בבית המשפט לענייני משפחה ביום 9.08.09, היא מסרה גרסה שונה, סתמית ולא מפורטת. רביעית, הוא הצביע על מחדלי חקירה של המשטרה בחקירת האירוע, הן בכך שלא חקרה את אמו של המשיב, על אף שלטענת האישה היא ברחה אל ביתה של חמותה לאחר שהותקפה על ידי המשיב, והן בכך שלא חקרה מי מחברי המשיב או שכניהם אשר לפי טענת האישה היא הוכתה על ידי המשיב בפניהם.

ברם, אין בכל אלו כדי לאיין את כוחן הלכאורי של הראיות בשלב זה. ראשית, אין פסול בכך שהתשתית הראייתית העיקרית מבוססת רק על עדותה של המתלוננת. מעשים בכל יום הם, ועל פי רוב זהו המצב במקרים של אלימות במשפחה, שמעשי האלימות מבוצעים בחדרי חדרים ואין איש מלבד בן זוג המכה ובן הזוג המוכה נוכח עימם בחדרם. גם בקשתה של האישה לקבלת צו הגנה בבית המשפט לענייני משפחה אינה סותרת במאומה את הודעתה במשטרה. אכן, באותה בקשה היא טענה את הדברים באופן כוללני ללא פירוט, אך עיקרי הדברים זהים בשני המקומות. גם בבקשתה לצו הגנה טענה האישה כי המשיב משך בשערה, הכה אותה, איים על חייה וחנק אותה. כמו כן, גם בגיליון הרפואי של בית החולים הדסה מיום 8.08.09 נכתב כי נצפו סימני חבלה על פני המצח של האישה מימין, סימני חנק קווים לרוחב הצוואר, חבלות יבשות על פני שתי הכתפיים וכן חבלות עם סימן בברך ימין ושמאל ובקרסוליים, ויש בתיעוד זה כדי לתמוך בגרסת האישה.

ובאשר למחדלי החקירה. זיכוי נאשם מפאת מחדלי חקירה אינו דבר אוטומטי, אלא כאשר טוען נאשם לקיומם של מחדלי חקירה, שומה על בית המשפט לבחון האם אכן התקיימו מחדלים והאם הם מקימים חשש כי קופחה הגנתו של הנאשם באופן המקשה עליו להתמודד עם חומר הראיות נגדו (ע"פ 10943/05 לוי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים). בבוא היום אפוא, תעשה בדיקה על ידי בית המשפט אם קיימים מחדלי חקירה במקרה זה ואם אותם מחדלים מעוררים ספק סביר ביחס לאשמתו של הנאשם שיש בכוחו להביא לזיכויו, כאשר המבחן המנחה הוא "קיפוח הגנת הנאשם" (וראה י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, מהדורה מעודכנת, תשס"ט – 2009, בעמ' 1355-1356). לכן אפוא, עוד חזון למועד לקבוע כי המשיב ימצא זכאי בדינו בשל המחדלים עליהם הצביע סניגורו, ודי לומר כי יש בשלב הזה בחומר הראיות הקיים כדי לבסס לכאורה את האמור בכל כתב האישום. ובשולי הדברים ייאמר כי גם טענת תרגום הודעתה של המתלוננת ייבדק בבוא היום.

ובעניין עילת המעצר. קיימת עילת מעצר סטטוטורית בשל העובדה שמדובר בעבירת אלימות בבן משפחה לפי הוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. עם זאת ב"כ המשיב טען כי לא נשקפת לאישה סכנה מהמשיב. כראייה הצביע על כך שעל אף שניתן צו הגנה כנגד המשיב ביום 9.08.09 והמשיב הגיע לתחנת המשטרה לקחת את הצו לידו, הוא לא נעצר על אף שהיה דרוש לחקירה. גם בחלוף ארבעה ימים נוספים התקיים דיון בבית המשפט לענייני משפחה בנוכחות המשיב, והוא והאישה הופנו למשרד הרווחה לצורך הגשת תסקיר, והוא לא נעצר. במשך כל התקופה ההיא, המשיב לא יצר קשר עם האשה, לא איים עליה ולא הפר את צו ההגנה. לכן, לוּ המשיב היה כה מסוכן לאישתו, לטענת הסניגור המשטרה הייתה לוודאי פועלת לעוצרו.

ברם, אין באלו כדי לשכנע שלא נשקפת סכנה למתלוננת מהמשיב. העובדה שהמשיב הילך חופשי מבלי שנעצר מאז שהאישה הגישה את תלונתה אינה מוכיחה דבר אלא לכל היותר את אזלת ידה של המשטרה. מעשים כגון אלו שיוחסו למשיב הם חמורים ביותר שלא ניתן לעבור עליהם לסדר היום. מי שבועט (לכאורה) באשתו, מכה אותה, חונק אותה ומושך בשערותיה, דינו אחד – להימצא מאחורי סורג ובריח. לכן, בשים לב לכל האמור, בשלב הזה דינו של המשיב להיעצר, וודאי לפני שתוצענה על ידו חלופות מעצר אשר תיבדקנה בקפידה על ידי שירות המבחן.

התוצאה היא אפוא, כי אני עוצר את המשיב עד לתום משפטו. עם זאת, אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר אודות המשיב כשהציפייה היא שהמשיב יציע לשירות המבחן חלופות מעצר ראויות לשם בדיקה. התסקיר יוגש תוך 21 יום מהיום. במידה ותהיה המלצה לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, יתקיים "עיון חוזר" בהחלטה זו על פי בקשת הסניגור.

המזכירות מתבקשת להעביר עותק ההחלטה לשירות המבחן.

ניתנה היום ו' באלול, תשס"ט (26 באוגוסט 2009) בנוכחות המתייצבים.

דוד מינץ, שופט