ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אברהם אלון :


בתי המשפט

1

בית משפט השלום ירושלים

לפני כב' השופט דוד מינץ

בש 011831/09

26/08/2009

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ענף תביעות ירושלים

המבקשת

נ ג ד

אברהם אלון

ע"י ב"כ עו"ד זכריה שנקולבסקי

המשיב

נוכחים:

ב"כ המבקשת עו"ד שירה קרוואני ארד

ב"כ המשיב עו"ד זכריה שנקולבסקי והמשיב בעצמו

החלטה

לפני בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. במסגרת כתב האישום שהוגש כנגדו יוחס למשיב עבירות גניבה והתפרצות לדירת מגורים בכוונה לבצע גניבה, בכך שביום 16.08.09 הוא התפרץ לאור יום לדירת מגורים. המבקשת ציינה כי בעברו של המשיב 20 הרשעות קודמות בעבירות רכוש חמורות, עבירות אלימות ומרמה, עבירות סמים, ניסיון לשיבוש הליכי משפט, בריחה ממשמורת והפרת הוראה חוקית. את העבירה בגינה הוגש נגדו כתב אישום זה עתה הוא ביצע זמן קצר לאחר שסיים לרצות עונש מאסר בפועל וכאשר תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בן ששה חודשים.

ב"כ המשיב הסכים כי בנסיבותיו האישיות של המשיב ולאור עברו הפלילי הכבד קיימת עילת מעצר וכי אין בידיו להציע חלופת מעצר ראויה. עם זאת הוא טען לאי קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האשמה, שכן לדבריו, ראיות המאשימה מבוססות אך על הודעת המתלונן, בעל הדירה, אליה לפי כתב האישום ניסה המשיב לפרוץ. ברם, לדעתו, לא זו בלבד שאין בהודעה זו די כדי לבסס את אשמתו של המשיב, אלא שהמתלונן עצמו הודיע לחוקר המשטרה כי הוא עוזב את הארץ ואינו יודע מתי ישוב אליה. בנסיבות אלו טען שלא יעלה בידי המבקשת להוכיח את אשמתו של המשיב ממילא, ובוודאי שאין להשאירו במעצר לתקופה ארוכה התלויה בחזרתו של המתלונן לארץ, אם בכלל.

מהודעת המתלונן עולה כי חברו עזב את הדירה בשעה 16:30 והשאיר את מפתח הדירה על משקוף הדלת מבחוץ (עובדה זו אושרה על ידי חברו של המתלונן מר יוסי גסון בהודעתו). המתלונן עצמו הגיע לדירה בחלוף כרבע שעה וכשהוא נכנס לבניין הוא הבחין במשיב אוחז במפתחות הדירה בידו. לדבריו, המשיב סיפר לו כי הוא אוסף תרומות במקום ומצא את המפתחות על רצפת חדר המדרגות. כמו כן אמר לו המשיב, כי הוא ישוב בעוד שעתיים ואם המתלונן יגלה שחסר לו משהו בדירה הוא ישלם לו עבורו.

המשיב גם סיבך את עצמו בביצוע העבירה בהודעה שמסר במשטרה ביום 16.08.09, בכך שלדבריו, הוא ניסה להרגיע את המתלונן וטען בפניו שבין כה אין בדירה משהו שווי ערך שיכול היה להיגנב. זאת על אף שלכאורה, לא היה אמור להיות לו מידע כלשהו אודות הדירה ותכולתה. הוא גם אמר בהתייחס "לבאלגן" שהיה בדירה, שלמעשה לא נלקח ממנה דבר.

אמרות אלו של המשיב, מצביעות לכאורה על חשד כבד שהוא הספיק להתפרץ לדירה לפני שנתפס על ידי המתלונן.

ברם, למרות שהמשיב הודה כי החזיק במפתח הדירה של המתלונן, אין ראייה שהמשיב אחז בו בכוונה לגנוב אותו או להשתמש בו לצורך כניסה אסורה לדירה. אין גם כל ראייה שהמשיב אכן נכנס לדירה, ולא נבדקו ולא נמצאו טביעות אצבע של המשיב בדירה, אף שהוא אמר בהודעתו כי כשנכנס יחד עם המתלונן לא נגע בדבר. גם דבריו של המשיב יכולות להתפרש אחרת ולא מצביעות דווקא על אשמתו. כך למשל כשהואשם על ידי המתלונן בכניסה לדירתו והוא השיב לו: "תחפש, אני אומר לך לא חסר כלום בבית", אין כדי ללמד בהכרח כי הוא פרץ אל הדירה וייתכן כי אמר למתלונן אך דברי הרגעה. גם דברי המשיב בהודעה בה אמר כי "מה יש לו לקחת בבית בכלל, דלתות מלפני שנים אפילו אין לו רב בריח", אינם מלמדים בהכרח על נוכחותו של המשיב בדירה לפני הגעתו של המתלונן אליה. מההודעה ניתן גם להבין שדברים אלו נאמרו לחוקר, כשבשלב החקירה אין מחלוקת כי המשיב כבר היה בתוך דירתו של המתלונן יחד עימו.

בנסיבות אלו, חוזקן של הראיות לביסוס האשמה עומד בשאלה ויש ממש בדברי הסניגור שבמארג הראייתי הקיים ישנם בקיעים משמעותיים אשר בשקלול כולל מובילות למסקנה כי חרף עברו הפלילי הכבד ביותר של המשיב יש לשחררו בתנאי ערובה.

אני מורה אפוא, על שחרור המשיב בתנאי שיפקיד סך של 3,000 ₪, יחתום על התחייבות עצמית בסך 5,000 ₪ ויעמיד ערב צד ג' שיחתום על ערבות בסך של 5,000 ₪.

ניתנה היום ו' באלול, תשס"ט (26 באוגוסט 2009) בנוכחות המתייצבים.

דוד מינץ, שופט