ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין (..הרולד ג'קסון נגד אי"ש הקריה )בתיק אי"ש הקריה נגד הרולד ג :


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

בשא002819/07

בתיק עיקרי: א 008743/06

בפני:

כב' הרשם אורי פוני

תאריך:

26/08/2009

בעניין:

הרולד ג'קסון

המבקש

נ ג ד

1. אי"ש הקריה אפרת סופרמרקט בע"מ

2. איש"ע סופרמרקט בע"מ

המשיבות

החלטה

1. המשיבות הינן חברות בע"מ אשר הפעילו בזו אחר זו במועדים הרלבנטים לכתב התביעה סופרמרקט בישוב אפרת.

2. כל אחת מהמשיבות העסיקו את המבקש אצלן וזאת עד ליום 5.2.06, מועד בו הופסקה עבודתו.

3. מתוך כתב התביעה שהוגש בהליך של סדר דין מקוצר נטען, כי המבקש היה נוהג לרכוש מוצרי צריכה מהסופרמרקט בהקפה במשך מספר שנים ועד לתחילת שנת 2000.

4. בתחילת שנת 2000 עמד חובו של המבקש כלפי המשיבות עד סכום של 210,000 ₪. לאור דרישות המשיבות לפרוע את החוב הנ"ל, מסר להן המבקש 4 המחאות דחויות ע"ס של 52,500 ₪ כל אחת אשר נמשכו לפקודת המשיבה מס' 1. מועדי פרעון ההמחאות היו בתאריכים: 11.4.00, 11.5.00, 11.5.00 ו- 11.6.00.

לבקשת המבקש נאותו המשיבות שלא להציג את ההמחאות לפרעון שכן הן לא יכובדו, מאידך הבטיח המבקש לפרוע את החוב בתוך פרק זמן קצר. למשיבות הסתבר כי להבטחתו זו של המבקש אין כל כיסוי וכי הוא ניצל את טוב ליבן להמתין לסילוק החוב.

5. ביום 20.11.05 חתם המבקש על כתב התחייבות (נספח ב' לכתב התביעה) בו הוא מאשר, כי החוב בגין רכישת מוצרי הצריכה מהמשיבות הצטבר לסכום של 150,000 ₪, שלא שולם עוד משנת 2000.

עוד התחייב המבקש לפרוע את הסכום הנקוב בכתב ההתחייבות, הן באמצעות העברת פיצויי הפיטורין להם הוא זכאי ישירות אל המשיבות והן בגיוס מקורות אחרים, דהיינו הלוואות לכיסוי מלוא החוב לאחר ניכוי פיצויי הפיטורין.

6. המבקש כך לטענת המשיבות, לא פרע כל סכום סכום על חשבון חובו למרות שפיצויי הפיטורין הגיעו לידיו.

באין מנוס הוגשה התביעה בהתבססה על כתב ההתחייבות.

7. ביום 19.6.06 הגיש המבקש במסגרת בש"א 6908/06, בקשה לדחיית התביעה לאור הוראת 101 לתקנות סדר הדין האזרחי. הנימוק לבקשה היה, כי לאור יחסי העובד שהתקיימו כך, לטענת המבקש, בינו לבין המשיבות הרי שלאור האמור בסעיף 24 א' (1) לחוק בית הדין לעבודה התשנ"ט – 1969, הסכסוך מסור לסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה והוא זה אשר מוסמך בסכסוך.

בתצהיר שניתן בתמיכה לבקשה זו טען המבקש, כי לקיחת מוצרי הצריכה נלקחו על ידו לאחר שמנהלן של המשיבות אישר לו לקחתם כחלק וכהשלמה למשכורתו עבור השעות הנוספות בהם עבד ללא תמורה.

במסגרת אותה הבקשה צורף תצהירו של מר מיכאל שרון אשר היה בעל מניות במשיבה מס' 2, החל מיום הקמתה ועד ליום 30.12.99. בתאריך זה הוא חתם על הסכם על פיו הוא פרש מהמשיבה מס' 2 והעביר את מניותיו ליתר שני שותפיו הנותרים.

מר שרון הצהיר עוד, כי עובר לחתימת ההסכם הנ"ל כאשר נבדקו ספריה של המשיבה מס' 2 נאמר לו על ידי שני שותפיו, כי בספרי החב' רשום חוב של המבקש כלפיה בגובה של 250,000 ₪. שני שותפיו אף הסבירו לו כי החוב נוצר באופן שהמבקש לקח מוצרי צריכה כתמורה לתשלום עבור שעות נוספות אשר הגיעו לו. לבסוף הצהיר מר שרון כי הוצע לו למחול על חוב זה אשר, הלכה למעשה, אין חוב אמיתי ולפיכך הוא לא נלקח בחשבון הסופי במועד פירוק השותפות.

8. ביום 18.2.07 לאחר דיון לגוף הבקשה, דחה בית המשפט את בקשתו של המבקש להעביר את התביעה לבית הדין לעבודה, חייבו בהוצאות והורה לו על הגשת בקשה לרשות להגן.

9. במסגרת בקשה זו לרשות להגן, טען המבקש את הטענות הבאות:

א. המשיבה מס' 1 על פי רישומי רשם החברות נוסדה רק ביום 17.8.99 ובעלי מניותיה היו ה"ה ידידה עמדי ואליהו שירן. בחב' זו הוא כלל לא עבד ולפיכך אין זה הגיוני ומציאותי, כי הוא חב לה סכומים כלשהם כנטען בכתב התביעה.

ב. הוא עבד אצל המשיבה מס' 2 בין השנים 1993-1999. על פי רישומי רשם החברות היא הוקמה ביום 23.2.99. חב' זו הינה בבעלותם המשותפת של מר שרון ושני בעלי מניות של המשיבה מס' 1. על פי רישומי רשם החברות, החב' מחוקה. לאור מצבה המשפטי של המשיבה מס' 2, היא אינה גוף משפטי הרשאי לתבוע אותו.

ג. הוא אכן לקח בתקופת עבודתו אצל המשיבה מס' 2 מוצרי מזון אשר נרשמו על שמו, אולם הוא לא נתבקש לשלם עבורם שכן ערכם של מוצרים אלה היווה תשלום בגין השעות הנוספות שעבד בסופרמרקט וכי הדברים סוכמו במפורש.

ד. הוא אכן מסר למשיבות את ההמחאות המפורטות בנספח א' לכתב התביעה ואף חתם בחודש נובמבר 05 על נספח ב' הנ"ל, בו הודה בחוב. לטענתו, הוא המציא את ההמחאות וחתם על כתב ההתחייבות משום שהיה מושפע באופן משמעותי ממנהלי המשיבות ובמיוחד ממר שני והיה מוכן לחתום על כל מסמך למרות שהוא סבור כי אינו חייב את החוב הנתבע. כמו כן נבעה חתימתו על כתב ההתחייבות מאחר שחשש לאבד את מקום עבודתו.

ה. עומדת לזכותו זכות קיזוז מסכום התביעה, את כל הסכומים שחייבות לו המשיבות בגין שעות נוספות עבור עבודתו בשירותן בשנים 1993-1999. באותן שנים לטענתו הוא עבד כ-14 שעות ביום ובפועל שולמה לו משכורת בגין8 שעות עבודה בלבד.

10. אף לבקשתו לרשות להגן, צירף המבקש תצהיר נוסף מטעם מיכאל שרון. מר שרון הצהיר, כי חובו של המבקש החל משנת 1993 נצבר בתקופה בה הוא היה בעל מניות במשיבה מס' 2.

בתצהירו זה נקב מר שרון בחוב של המבקש ע"ס 210,000 ₪ בעוד שבתצהירו בתמיכה לבקשה לדחיית התביעה על הסף, נוקב סכום גבוה יותר של 250,000 ₪.

11. לאחר שעיינתי בחומר שתיק לרבות בפרוטוקול הדיון שבמסגרת בש"א 6908/06 ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין בפי המבקש הגנה אשר בעטיה מן הראוי להעתר לבקשה לרשות להגן.

לעניות דעתי, החלטתו של כב' השופט שמעון, במסגרת בש"א 6908/08 ובעיקר האמור בסעיף 4 ואילך יפים אף לצורך הכרעה במסגרת בקשה זו ועל מנת לא להאריך, אני מאמץ את האמור בהחלטה.

בנוסף לאמור לעיל, מתחזקת דעתי בדבר דחיית הבקשה לרשות להגן, לאור העובדות הבאות:

ראשית – המבקש הודה בחקירתו הנגדית במסגרת בקשה זו, כי במהלך כל שנות עבודתו אצל המשיבות, הוא לא החתים כרטיס נוכחות משום שלא סופק לו, למרות בקשתו.

וביתר פירוט העיד:

"ש. איך ביקשת, עבדת שם 12 שנה עבדת בלי כרטיס נוכחות למרות שבקשת, הסכמת לעבוד 12 שנה בלי כרטיס נוכחות.

ת. כן".

אם כך הם פני הדברים, הרי שאין פלא כי כאשר נשאל האם יש ברשותו אסמכתא כלשהיא בכתב, ממנה ניתן ללמוד בזמן אמת שהיו לו טענות בנוגע לתשלום שעות נוספות, השיב בשלילה.

אף החוב הנטען עבור השעות הנוספות, השתנה ללא הסבר. פעם אחת דיבר המבקש על סכום של כ- 300,000 ₪ ובמסגרת חקירתו הנגדית במסגרת בקשה זו הוא כבר שינה את הסכום למעלה מ- 500,000 ₪. אף סכום זה לא הוכח בראיות ולא בדל של ראיות למרות שלטענתו הוא ישב עם עורכי דין ורואה חשבון אשר הגיעו לסכום זה לאחר שסיפק להם נתונים.

שנית – בנוסף לעובדה כי כנגד המבקש עומדת החזקה אשר קבעה, כי אדם אשר חותם על חוזה או מסמך משפטי אחר, חזקה היא כי קרא והבין את תוכנו. חזקה זו לא נסתרה על ידי המבקש. אומנם המבקש ניסה לטעון כי חתימתו על כתב ההתחייבות נבעה מהשפעה קשה ובלתי הוגנת שהיתה כלפיו מטעם מנהל המשיבות ובעיקר מפני הפחד אבד את מקום העבודה, אלא שהמבקש העיד לגבי נסיבות החתימה באופן הבא:

"ש. כשאתה חתמתה על ההתחייבות הזו משהו איים עליך

ת. לא

ש. משהו כפה עליך פיזית לחתום

ת. לא"

(שרות 17-20 לפרוטוקול)

שלישית - המבקש ניסה לגייס בתמיכה לבקשתו את מר שרון אשר כבר נתן תצהיר לבקשתו במסגרת בש"א 6908/06, אלה שאף עדותה חסרת כל ערך. מר שרון בשני התצהירים שנתן בשתי הבקשות שהוגשו על ידי המבקש, נקב כל פעם בסכום שונה. לראשונה טען, כי עובר לחתימה על הסכם פירוק השותפות במשיבה מס' 1, חובו של המבקש למשיבות הינו בסך של 250,000 ₪ ואילו בתצהירו במסגרת בקשה זו, ירד הסכום ל- 210,000 ₪ ללא כל הסבר או ביסוס באסמכתא כלשהיא.

מר שרון חתום על מש/1 אשר צורף לסיכומי ב"כ המשיבות. מכתב זה נכתב על ידו לשותפיו בטרם נחתם הסכם פירוק השותפות בין המבקש לשותפיו. עיון במסמך הנ"ל ובעיקר בס' 5 שבו המתייחס לחובו של המבקש למשיבה מס' 2 מדבר בעד עצמו וסותר את גירסת המבקש בדבר עדותו, כי הסיבה לפירוק השותפות נבעה בגלל חוסר רצונו להמשיך הלאה שכן היה בדעת מיעוט לגבי התנהלות החברה בעתיד.

מכתב זה מעיד, כי אין מר שרון מעיד אמת ומעיד על פי נוחיות בלבד.

12. מנוסח כתב ההתחייבות ניתן להיווכח, כי הוא מופנה הן למנהלי המשיבה מס' 1, הם ה"ה ידידיה עמדי ואליהו שירן וכן לשתי המשיבות. בחותמו על מסמך כזה, ראיה היא כי הוא מופנה לכל אחד מהגורמים הנ"ל ביחד ולחוד. לבוא היום כאשר הוא נדרש לפרוע את כתב ההתחייבות ולטעון כי המשיבה מס' 1 הינה חב' מחוקה, היא טענה שלא בתום לב הבאה להראות על נסיונו של המבקש לחמוק מתשלום החוב אשר הוא חב בו.

אין ספק כי המשיבה מס' 1 על פלט רשם החברות שהמציא המבקש, הינה חב' פעילה ואף כלפיה מופנה כתב התחייבות. כך הם ודי ואלי שהינם בעלי מניותיה. בנוסף, כפי שמצויין על יד ב"כ המשיבות בסיכומיו, כי המבקש העביר חלק מכספי פיצוי הפיטורין להם היה זכאי בגין התחלופה שבין המשיבות וזאת על חשבון.

אף לו היתה נמחקת המשיבה מס' 2 מכתב התביעה, דבר שלא נתבקש, הרי שהמשיבה עדיין נותרה גוף משפטי חי אשר אף כלפיו ניתנה ההתחייבות.

13. לאור האמור לעיל, דעתי היא כי הגנת המבקש הינה הגנת בדים.

14. אשר על כן הבקשה לרשות להגן נידחת.

ניתן בזאת פסק דין לטובת המשיבות על פי כתב התביעה.

ב"כ המשיבות ימציא פסק דין לחתימה בתוך 7 ימים מיום קבלת ההחלטה.

המבקש ישא בהוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום ד' באלול, תשס"ט (25 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

אורי פוני, רשם



מעורבים
תובע:
נתבע: אי"ש הקריה אפרת סופרמרקט בע"מ
שופט :
עורכי דין: