ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מכון המקדש נגד מ.א.ד.פ סחר ושירותים :


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

בש"א 1638/09

(ת.א. 22246/08)

בפני:

כב' הרשם אורי פוני

תאריך:

26/08/2009

בעניין:

1. מכון המקדש

2. בית האומן העברי

3. מקובר מנחם

המבקשים

נ ג ד

1. מ.א.ד.פ סחר ושירותים בע"מ

2. תרשיש מסחר והשקעות בע"מ

המשיבות

החלטה

1. המשיבות הגישו תביעה כספית על סך של 351,587 ש"ח כנגד המבקשים.

2. המבקשות מספר 1 ו- 2 הינן עמותות העוסקות בשיחזור כלי מקדש, תשמישי קדושה וכו'. המבקשת מספר 1 כך לטענת המשיבות הינה עמותת אם, כאשר המבקשת מספר 2 הינה עמותת בת שלה. המבקש מספר 3 הינו מנכ"לה של המבקשת מספר 2.

3. סכום התביעה מורכב מהרכיבים הבאים:

א. על פי הסכם מיום 13.8.01 נטלו על עצמן המשיבות לשווק את מוצרי המבקשות 1 ו- 2 לחו"ל. על מנת שתוענק למשיבות בלעדיות על מוצרים אלו היה עליהן לרכוש סחורה ולשלם מראש סך של 15,000 דולר. בפועל הן משכו סחורה ששוויה כ 5,530 דולר.

ב. בסוף שנת 2001 ביקשו המשיבות מהמבקשות מספר 1 ו- 2 לספק להן 18 אלף לוחות שנה. בשל מצבן הכלכלי הן פנו בהצעה למשיבות כי הן יממנו מכספם את עלויות ההדפסה ורק לאחר שיווקם על ידי המשיבות יועברו למבקשות 1 ו- 2 תגמולים, כפי שסוכם על ידי הצדדים.

בגין עסקה זו שילמו המשיבות סך של 77,274 ₪.

ג. ביום 1.1.02 העמידו המשיבות לידי המבקשים הלוואה בסכום של 25,000 וזאת על חשבון עסקאות עתידיות למכירת מוצרי המבקשת מספר 1. במידה והעסקה לא תצא לפועל היו המבקשים אמורים להחזיר את ההלוואה.

ד. בסוף שנת 2003 ביצעו המשיבות הדפסה נוספת של כ 7,000 לוחות שנה. המבקשים אמורים היו לשלם סך של 3,500 דולר כתגמולים.

ה. במהלך שנת 2003 הודפסה כמות נוספת של 1,000 לוחות שנה. המבקשים אמורים היו לשלם תגמולים בסך של 11,500 דולר.

ו. המשיבות סיפקו לחנות המנוהלת על ידי המבקשות ברובע היהודי בירושלים לוחות שנה ודיסקים. בגין סחורה זו אמורות המבקשות לשלם סך של 6,710 דולר.

4. לטענת המשיבות המבקשות לא סיפקו כל סחורה ממוצרי מכון המקדש, לא החזירו את ההלוואה ולא שילמו כל סכום בגין ההזמנות.

5. המבקשות הגישו הן בקשה למחיקת כותרת והן בקשה לרשות להגן.

6. בבקשה למחיקת כותרת במסגרת בש"א 1637/09 נטען כי התביעה הוגשה ללא ראיות מספיקות לצורך הגדרת סכום קצוב כנדרש על פי התקנות. עוד נטען כי לא הוגש כל דו"ח המעיד כי הסכומים הנתבעים הינם קצובים. עוד נטען כי התביעה מתייחסת לקיזוזים שונים ללא קבלת הסכמה בכתב לכל סכום. עוד נטען כי ההסכם מתייחס לעסקאות עתידיות ללא פירוט סכומים קצובים ומוסכמים.

7. הבקשה לרשות להגן נתמכת בתצהירים של מר יהודה גליק ומר מנחם מקובר הוא המבקש מספר 3.

מר גליק בתצהירו טוען כי המבקשת מספר 2 הינה חלק מהמבקשת מספר 1 ואינה מהווה גוף משפטי עצמאי.

לגרסתו לאחר שעבר על סכומי התביעה הוא מצא כי הסכומים הנתבעים מורכבים מחישובים כספיים בלתי מדויקים. כמו כן, נטען כי לא ידוע על הלוואה הרשומה בספרי המבקשות 1 ו- 2 כמצוין בכתב התביעה.

עוד הוא מוסיף כי ההסכם נערך למעלה מ 7 שנים ולפיכך על דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

מר מקובר טוען כי בתקופה הרוולנטית הוא שימש לתפקיד מנהל אצל המבקשת מספר 1 כאשר המבקשת מספר 2 הינה חלק בלתי נפרד ממנה.

עוד הוא מכחיש כי ערב באופן אישי להתחייבות המבקשת מספר 1. אף הוא בדק את הנטען בכתב התביעה והוא מצא כי החישובים הכספיים אינם מדוייקים והם נעשו ללא התחשבות בכספים המגיעים למבקשת מספר 1. עוד נטען כי מעולם לא נחתם הסכם הלוואה בין הצדדים אלא המשיבות שילמו מקדמה על חשבון עבודה עתידית בסכום של 25,000 דולר וכנגד ביצעו עבודות וסיפקו מוצרים. הסכומים אשר נתבעים על ידי המשיבות אינם מגובים על ידי רואי חשבון.

8. לאחר שעיינתי בחומר ובתגובת ב"כ המשיבות לעניים הסעד של מחיקת כותרת דעתי היא כי יש לדחות את הטענה.

ההסכמים שצורפו חתומים על ידי המבקשת מספר 2 ועל פי החותמת מדובר בגוף מיסודה של המבקשת מספר 1. האמור בחותמת יש בו כדי לגלות כי המדובר בשני גופים קשורים בקשר הדוק בינהם. כך אף ניתן ללמוד מיתר המסמכים שצורפו לכתב התביעה המדובר בחשבוניות מס שהופנו למי מהמשיבות.

אף נספח ד' החתום על ידי המבקש מספר 3, מדבר על הלוואה ובצידה התחייבותו של המבקש מספר 3 להחזר הכספים.

מסמכים אלה למעט ההסכמים נקובים בסכומים, העובדה כי המבקשים מכחישים סכומים אלה או אינם מסכימים עימם עדיין אין פוסלת את היות המסמכים מתאימים להגשת תביעה בהליך של סדר דין מקוצר.

9. התצהירים אשר צורפו לבקשה לרשות להגן מצטיינים כחוסר פירוט. על פי ההלכה הפסוקה על התצהיר להכיל פירוט עובדתי של גרסת ההגנה. למעט הכחשה כללית וגורמת לגבי הסכומים הנקובים בכתב התביעה אין כל גרסה נגדית או תחשיב חשבונאי נגדי מטעם המבקשות. דרך ניסוח זה מקשה לגלות את גרסתם המדויקת של המבקשים ואת התחשיב המדויק מטעמם על מנת שניתן לבודקו מול המסמכים המפרטים את סכום התביעה. המדובר בגרסה חלשה עד מאוד שאינה עומדת בדרישות ההלכה הפסוקה.

10. חרף האמור לעיל ועל מנת לאפשר למבקשים את יומם בבית המשפט אין מנוס בנסיבות אלה להתנות את הבקשה על פי הסמכות הנתונה מכוח הוראת תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי.

11. לאור האמור לעיל אני קובע כדלקמן:

א. בש"א 1637/09 נדחית.

ב. בש"א 1638/09 מתבקבלת בכפוף לכך כי המבקשות מספר 1 ו- 2 יפקידו בקופת בית המשפט את הסכום של 150,000 ₪ בתוך 20 יום מיום קבלת ההחלטה.

ככל שסכום זה לא יופקד במועד, תידחה הבקשה לרשות להגן מטעמם.

ג. המבקש מספר 3 יפקיד בקופת בית המשפט סך של 50,000 ₪ בתוך 20 י ום מיום קבלת ההחלטה.

ככל שסכום זה לא יופקד במועד תידחה הבקשה לרשות להגן מטעמו.

ניתנה היום ו' באלול, תשס"ט (26 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לצדדים.

אורי פוני, רשם



מעורבים
תובע: מכון המקדש
נתבע: מ.א.ד.פ סחר ושירותים בע"מ
שופט :
עורכי דין: