ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב ברוכים נגד רמי בר :


בעניין:

ע"י ב"כ עו"ד

נ ג ד

ע"י ב"כ עו"ד

נוכחים:

התובע

יעקב ברוכים

בעניין:

ברוכים מאיר

ע"י ב"כ עוה"ד

נגד

הנתבע

רמי בר

נזרצקי אנדריי

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין

1. לפניי תביעה לתשלום דמי תיווך, להם זכאי התובע לשיטתו, בגין עסקת תיווך למכירת ביתו של הנתבע (להלן:- "עסקת התיווך") אותה ביצע התובע במסגרת עבודתו כמתווך עבור הנתבע ואשר לא שולמה לו תמורה בעבורה בניגוד למוסכם, בהסכם התיווך.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

2. אין מחלוקת, כי בין הצדדים נחתם הסכם תיווך (להלן:- "הסכם התיווך") למכירת ביתו של הנתבע באמצעות שירותי התיווך של התובע; אין אף מחלוקת כי הנתבע לא שילם לתובע את דמי התיווך בגין עבודתו.

המחלוקת הנה סביב גובה דמי התיווך אשר סוכמו בין הצדדים בעבור אותה עסקת תיווך. בעוד שלגרסת התובע הסכום שסוכם בין הצדדים הנו סך השווה ל-2% בתוספת מע"מ מהסכום בו תימכר הדירה, כפי המופיע בהסכם התיווך, הרי שלגרסת הנתבע, סוכם על דמי תיווך בסך של 2,000$ כולל מע"מ.

בתביעתו שלפניי עותר התובע לתשלום דמי תיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ מהסכום בו נמכרה הדירה קרי מסכום של 120,000$ וזאת בהתאם לקבוע בהסכם התיווך וכן לפיצוי מוסכם בשל ההפרה בתשלום דמי התיווך, בהתאם להוראות הסכם התיווך.

3. הנתבע אינו מכחיש, כי חתם על אותו הסכם תיווך הכולל התחיבות לתשלום דמי תיווך בסך 2% בתוספת מע"מ מהסכום בו תימכר הדירה, אולם הכחיש את חבותו לשלם על פי אותו הסכם, שכן לשיטתו המדובר בהסכם תיווך נעדר פרטים המחויבים על פי דין כגון: תאריך, סוג העסקה המבוקשת ומחיר המבוקש לנכס בקירוב ומכאן שהתובע לא עמד בדרישות הדין בדבר תוכנו של הסכם התיווך. לחילופין, טוען הנתבע, כי התובע זכאי לדמי תיווך בסך 2,000$ בלבד, שכן במועד מאוחר יותר לחתימת הסכם התיווך, בפגישה עם קונה הדירה ועם התובע בה נכח גם הנתבע, הסכים התובע להסתפק בדמי תיווך בסך 2,000$ בלבד כולל מע"מ וזאת כדי לאפשר את ביצוע העסקה למכירת הדירה, היות שהמחיר שהוצע עבור הדירה על ידי הקונה שהביא התובע היה נמוך משמעותית מזה שהתבקש על ידי הנתבע.

4. יצויין, כי הנתבע הפקיד בקופת בית המשפט את הסכום שאינו שנוי במחלוקת מבחינתו, דהיינו, סך של 2,000$ ובערכו אז- 8,400 ₪ וזאת לאחר שהצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט לעשות כן בדיון מיום 18/03/07.

הראיות בתיק:

5. מטעם התובע בתיק הוגשו תצהיריהם של התובע ושל שותפו של התובע אז, מר יאיר שרעבי. מטעם הנתבע הוגשו תצהירים מטעם הנתבע וזוגתו הגב' עופרה בר.

המצהירים נחקרו על תצהיריהם, ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

תוקפו של הסכם התיווך:

6. המחלוקת בעיקרה הינה כאמור סביב גובה דמי התיווך. הנתבע אינו חולק על כך שבהסכם התיווך נקבע גובה דמי התיווך בשיעור 2% בתוספת מע"מ, אולם לטענתו ניתנה על ידי התובע הסכמה בעל פה, לאחר חתימת הסכם התיווך, לפיה "הוזיל" התובע את שיעור דמי התיווך ל-2000$.

7. אולם קודם בחינת סוגיה זו יש לדון בטענתו הראשונית של הנתבע, לפיה הוא כלל אינו מחויב לאותו הסכם תיווך, בשל העדר פרטים מהותיים בו.

לטענת הנתבע, התובע החתים אותו על הסכם תיווך הכולל התחייבות לתשלום דמי תיווך בסך 2% בתוספת מע"מ, אלא שאותו הסכם חסר, שכן הוא אינו נושא תאריך, אינו מפרט את סוג העסקה המבוקשת ואת המחיר המבוקש לנכס בקירוב. לפיכך על פי סעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ז-1996, יחד עם הוראות תקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), התשנ"ז-1997, הרי שאותו הסכם תיווך בו לא מולאו כל הפרטים המחויבים על פי דין, אינו מחייב את הנתבע בתשלום דמי תיווך. הנתבע תמך טענתו זו בפסקי דין אותם הביא בסיכומיו.

8. מנגד, טען התובע, כי בנסיבות מקרה זה, בהן אין חולק כי נערך הסכם תיווך, הנתבע חתם על ההסכם וכאשר הנתבע הכיר במחויבותו לשלם לתובע עבור פעילות התיווך, הרי שהעדר ציון סכום העסקה בהסכם התיווך, כאשר הנתבע העיד כי היה ידוע לשני הצדדים על איזה סכום מדובר וכאשר הנתבע אשר הינו בעל הסמכה בתיווך מילא בעצמו את הפרטים בהסכם התיווך, הרי שיש לחייב הנתבע בתשלום דמי התיווך על פי הסכם התיווך, הגם שההסכם חסר פרטים מסוימים. התובע תמך טיעוניו בפסיקה, לפיה על אף פגמים צורניים בהסכם התיווך, בחר בית המשפט לחייב את הלקוח בתשלום דמי תיווך.

9. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובמכלול הראיות שהוצגו לפניי, הגעתי למסקנה כי אין בהיותו של הסכם התיווך חסר פרטים בנסיבות המתוארות, כדי לפטור את הנתבע ממחוייבותו לאותו הסכם עליו הוא חתום.

10. בתצהיר מטעמו טען הנתבע, כי לא הוא אשר מילא את הפרטים הרשומים בהסכם. כך ציין

"...כשהוגש לי ההסכם לחתימה הוא כבר היה ממולא בפרטים המופיעים בו ולא ניתנה לי אפשרות אמיתית לעיון בתנאי ההסכם".

אולם במהלך חקירתו בבית משפט שינה הנתבע מגרסתו והעיד מפורשות ובאופן נוגד לחלוטין לאמור בתצהירו, כי פרטים בהסכם התיווך כן מולאו על ידו, כך העיד:

"לאחר שאני מעיין במסמך אני אומר שאני רשמתי את שמי, מס' זיהוי, כתובת, מס' חדרים. שיעור דמי התיווך זה לא בכתב ידי" (עמ' 13 לפרוטו' שורות 1-4)

בסיכומים ביקש הנתבע ליישב הסתירה בגרסאותיו בעניין זה בכך שהמדובר היה בטעות בפענוח כתב היד על ידו וכי רק במהלך חקירתו בבית משפט בבוחנו את ההסכם, שם ליבו כי זה כתב ידו וכי אין זו אלא טעות לא מכוונת בתצהיר ולא מעבר לכך.

אין ספק כי השוני בגרסת הנתבע בעניין כה מהותי בתובענה יש בו טעם לפגם ויש בו כדי לפגום במהימנותו של העד, כאשר שינוי הגירסה נוגע לא רק לעצם הרישום בכתב ידו של הנתבע, שאז ניתן היה לקבל את הסברו של ב"כ הנתבע לעניין, אלא גם לנסיבות מילוי ההסכם, כאשר על פי גרסתו הראשונה של הנתבע, כשהוצג בפניו ההסכם הוא כבר היה מלא ולא ניתנה לו ההזדמות לעיין בו.

אולם, מבלי להיכנס לשינוי הגרסה, הרי שעצם עדותו של הנתבע בבית המשפט, לפיה הוא מילא את הפרטים, יש בה כדי ללמד כי הנתבע היה מודע להסכם ולתנאיו.

11. העובדה שהנתבע הוא זה אשר מילא את כל הפרטים בהסכם התיווך, אך לא ציין את מחיר הדירה בקירוב, יש בה אף כדי לתמוך בעדותו של התובע, אשר העיד, כי הנתבע הוא זה אשר סירב למלא בהסכם את מחיר הדירה, שכן הוא חשש לפרשנות שתינתן להסכם במקרה בו הדירה תימכר במחיר נמוך מזה שהתבקש על ידו (שאז עלול היה התובע לדרוש דמי תיווך בשיעור של 2% משווי הדירה המצויין בהסכם). יש להניח, כי אם אמנם לא היתה מניעה לציין את מחיר הנכס בהסכם, היה הנתבע מציין בהסכם בכתב ידו את מחיר הנכס. בהקשר זה יצויין, כי לבד מהאמירה לפיה לא צויין מחיר הנכס בהסכם, לא ניתן על ידי הנתבע כל הסבר מניח את הדעת לכך שהצדדים לא ציינו את מחיר הנכס בהסכם, בפרט כשטופס ההסכם נרשם על ידי הנתבע (אשר להסבר שניתן על ידי הנתבע תינתן התייחסותי להלן בסעיף 25 לפסק הדין).

12. בהסכם התיווך לא נרשמו מחיר העסקה וסוג העסקה המבוקשת ועל כך אין חולק. אולם, לטענת התובע דיברו הצדדים ביניהם על סוג העסקה ועל סכומה ואכן הנתבע בעדותו מאשר זאת ומציין באופן ברור כי הצדדים דיברו ביניהם על סכום העסקה וכי דיברו על כך כי המדובר בעסקה למכירת דירת הנתבע. בעדותו ציין הנתבע:

"דיברנו על הפרטים וסכום שאני מצפה שהדירה תמכר, מדובר בדירה עם 78 דירות ונמכרו שם דירות... אז כן דיברנו על המחיר שאני מצפה לקבל עליה 130,000 דולר, ולא 110,000 ..." (עמ' 9 לפרוטו' שורות 29-32)

מכאן, על אף שלא נרשם סכום העסקה בהסכם התיווך הרי שאין חולק בין הצדדים כי היו מודעים למחיר העסקה בקירוב וכי דיברו ביניהם על המחיר. כן אין חולק, כי העסקה עליה דובר הינה עסקת מכר ולא עסקת שכירות ועניין זה אף נלמד מלשון ההסכם, שכן בעיסקת מכר, על פי נוסח ההסכם היה צריך לציין את שיעור דמי התיווך המוסכמים, כפי שאמנם נעשה על ידי הצדדים, בעוד שבעיסקת שכירות, שיעור דמי התיווך צויין בדפוס על גבי ההסכם.

13. זאת ועוד, הנתבע העיד בבית המשפט כי היה בעל הסמכה בתיווך. כך ציין בעניין זה:

"ש: רשיון מתווך היה לך.

ת: כן.

ש: לאיזה תקופה.

ת: לכמה שנים ברגע שאתה עובר את הבחינה הוא פג תוקף לפחות כבר שנתיים. גם לאישתי היה רישיון תיווך וגם הוא פג תוקף. במועד המכירה לא זכור לי אם הוא היה בתוקף. לפני זה כן, לא התעסקנו בזה אף פעם. בחיים שלי לא עשיתי עיסקת תיווך. כן עברתי את הבחינות" (עמ' 9 לפרוטו' שורות 13-19)

גם אם מדובר במתווך אשר לא ביצע מעולם עסקת תיווך, כנטען על ידי הנתבע, הרי שיש להניח כי יש בלימודי מקצוע התיווך אותם למד הנתבע כדי לתת לו מידע כללי, רקע או הבנה מסוימת בתחום התיווך בפרט כאשר מדובר במי שלמד ועבר את הבחינות בתחום בסיום לימודיו כפי שהעיד ולא ניתן לומר כי הנתבע משתווה או דומה ללקוח אחר בעסקת תיווך שלא למד מעולם תיווך. כמי שעבר את בחינות ההסמכה, יש לצפות מהנתבע, כי ידע את המשמעות של אי ציון פרטים מסויימים בהסכם התיווך והימנעותו של הנתבע מלציין פרט מהותי בהסכם, כאשר לאחר מכן טוען הנתבע לפסלותו של ההסכם מהווה חוסר תום לב מצידו של הנתבע ומעלה תמיהות באשר למניעים אשר הביאו אותו מלהמנע מציון אותו פרט חסר בהסכם התיווך.

14. בנוסף, הגם שמחיר הדירה החסר בהסכם התיווך במקרה שלפניי הינו מסוג הפרטים שחובה לציינם בהסכם כתנאי לזכאותו של מתווך לדמי תיווך, הינני סבורה, כי כאשר מדובר בתנאי, אשר אין בו כדי לפגום בהסכמת הצדדים ואין כל מחלוקת לגביו, אזי מקום בו התרשם בית המשפט, כי הצדדים היו מודעים לתנאי העסקה ואי ציון אותו פרט אינו פוגם בהסכמתם ובזכויותיהם או חובותיהם, וכשניתן הסבר לאי ציון אותו פרט בהסכם התיווך, הרי שכשיתר פרטי העסקה מצויים בהסכם, נתון לבית המשפט שיקול דעת האם לשלול מהמתווך את דמי התיווך, או האם לקיים את הסכם באופן שבו שבו לא יופטר הלקוח כליל מתשלום דמי התיווך, בשל תנאי שלא צויין בהסכם בידיעתו ובהסכמתו של הלקוח.

אמנם, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו בזהירות ובמקרים המתאימים, על מנת שלא לרוקן מתוכן את הוראות החוק, אלא שכאמור, במקרים המתאימים, שיקולי הצדק מחייבים דווקא קיומו של הסכם התיווך המשקף את רצונם האמיתי של הצדדים.

15. בנסיבות המקרה שלפניי, בהן אין מחלוקת בין הצדדים כי נעשה הסכם תיווך בין הצדדים, הנתבע חתם על ההסכם, הסכם התיווך כלל סעיף דמי תיווך בשיעור 2% בתוספת מע"מ ממחיר הדירה ואין מחלוקת לגבי זהות הצדדים, הרי שבנסיבות אלו ולאור האמור אני מוצאת לדחות טענת הנתבע, לפיה אינו מחויב להסכם התיווך בשל אי מילוי כל הפרטים בטופס, בפרט בנסיבות בהן העיד, כי הוא אשר מילא את הפרטים בהסכם התיווך.

ויודגש, הגם שישנה מחלוקת עובדתית בין הצדדים להליך שלפניי בנוגע לשווי הדירה המוערך בעת חתימת הסכם התיווך, הרי שלמחלוקת זו אין כל השלכה על ההכרעה במחלוקת שבתיק זה, שכן אין חולק בין הצדדים, כי הדירה נמכרה בסופו של יום בסכום של 120,000$, כאשר שיעור דמי התיווך הנתבעים על ידי התובע אינו עולה על 2% מסכום זה, כך שטענת התובע מתיישבת עם הוראות ההסכם, הגם שלא צויין בו מחיר הדירה.

16. יצויין, כי בפסקי דין רבים בהם נדרשו בתי המשפט לסוגיית הסכם חסר פרטים, מצאו להקל על דרישת הפירוט וזאת בשעה שאין מחלוקת לגבי זהות הצדדים לחוזה ומודעותם למחיר העסקה וקבעו כי כללי הצורה אכן חשובים אולם אין לדבוק בהם בנוקשות שעה שניתן להפעיל במקומם כללים רציונלים המשמשים להם תחליף. הפסיקה עליה הצביע הנתבע יפה ונכונה בעיקר למקרים בהם לא היה ניתן ללמוד ממכלול הראיות על הפרטים החסרים ולפיכך בהיות הסכם התיווך חסר פרטים וכאשר לא ניתן ללמוד לגבי אותם פרטים ממכלול הראיות הרי ששם נקבע כי הסכם התיווך החסר אינו מהווה הסכם מחייב, אך כאמור לא כך בענייננו ומכל מקום יש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו.

17. לאור כל האמור, הרי שמסקנתי היא כאמור, כי אין בהעדר הפרטים הנזכרים בהסכם התיווך כדי לפטור את הנתבע מתשלום דמי התיווך.

שיעור דמי התיווך:

18. משהוכרע, כי הסכם התיווך מחייב חרף הפרטים החסרים בו, אדון בגרסת התובע אל מול גרסת הנתבע באשר לטענת הנתבע לפיה סוכמה הנחה בין הצדדים בדמי התיווך לאחר חתימת הסכם התיווך.

19. טענת הנתבע הינה, כאמור, כי התובע אכן זכאי לדמי תיווך אולם בשיעור של 2,000$ בלבד, לאחר שהאחרון הסכים להסתפק בכך לצורך השלמת הסכם מכירת הדירה במחיר נמוך יותר ממה שסוכם מלכתחילה.

לטענת התובע, לא סוכם עם הנתבע על הנחה בדמי התיווך לאחר חתימת הסכם התיווך כנטען על ידי הנתבע, אלא טען, כי לאחר חתימת הסכם המכר, הגיעו הנתבע וזוגתו למשרד של התובע והיו נכונים לשלם דמי תיווך בשיעור 2% כולל מע"מ קרי 2,400$ אולם התובע סירב וביקש כי ישולמו לו דמי תיווך בהתאם להסכם התיווך בשיעור 2% בתוספת מע"מ ולפיכך נמנע הנתבע מלשלם לתובע את דמי התיווך להם זכאי על פי הסכם התיווך.

20. מטעם התובע העיד גם שותפו באותה עת בעסקי התיווך, מר שרעבי, אשר ציין כי נכח בעת שהנתבע חתם על הסכם התיווך וכי לאחר חתימת עסקת המכר עם הקונים וגם קודם לכן, לאחר שגובשה העסקה, הגיע הנתבע למשרד וביקש הנחה בדמי התיווך.

21. אין חולק לגבי היות הסכם התיווך- הסכם כתוב הכולל סעיף, לפיו דמי התיווך יעמדו על סך 2% בתוספת מע"מ מהסכום בו תימכר הדירה. אין חולק כי הדירה נמכרה בסכום של 120,000$.

הסכם התיווך הכולל את סעיף גובה דמי התיווך כאמור תומך באופן ברור בגרסת התובע, כאשר אין חולק כי אותו הסכם נחתם על ידי הנתבע. על הנתבע מוטל הנטל להוכיח, כי לאחר חתימתו של הסכם התיווך, החליטו הצדדים לשנות את תנאיו ולהעמיד את דמי התיווך על שיעור נמוך יותר.

22. הנתבע ציין מפורשות בתצהירו, כי התובע דרש 2% בתוספת מע"מ כדמי תיווך, כך בתצהירו: "התובע כן אמר לי שהוא דורש 2%+מע"מ מהעיסקה וזה גם מופיע בכתב יד באופן ברור על ההסכם" (סעיף 3 לתצהיר הנתבע). אלא שהמשיך הנתבע בתצהירו וטען, כי התובע הסכים בשלב מאוחר יותר להפחית את שכרו ולהעמידו בסך 2,000$ בתוספת מע"מ וזאת בפתק שהועבר אליו על ידי הנתבע.

בעדותו בבית משפט התייחס הנתבע לאותו פתק וציין כי רשם לתובע בפתק "118,000$", שזה הסכום שרצה שיישאר לו ביד. כך ציין:

"היו פתקים על השולחן לקחתי פתק ורשמתי 118,000 דולר..."

בהמשך נשאל והשיב:

"ש: אתה אמרת לו בפה שלך שאתה מוכן 118,000 דולר, או שרק רשמת לו על הפתק.

ת: אמרתי לו 118,000 דולר במחיר הזה. לפני שהקונים נכנסו. כשהקונים נכנסו לא מצאתי לנכון להמשיך את השיחה.

ש: למה כתבת לו 118,000 דולר ולא 2,000 דולר.

ת: כי אמרתי 118,000 דולר גם לפני שנכנס הקונה זה מה שאני מצפה שישאר לי ביד"

23. יצוין, כי בעניין אותו פתק נטען צירף התובע לחיזוק גרסתו תצהיר של זוגתו. זו העידה בבית המשפט, כי עוד לפני שישבו עם הרוכש הגישו פתק לתובע עם מחיר הדירה שהם רוצים. כאמור, בתצהירו של הנתבע צויין, כי הפתק הועבר בנוכחות הקונה וזאת בניגוד לדברי זוגתו בחקירתה. התובע מצידו הכחיש כלל קיומו של אותו פתק נטען.

עוד יצויין, כי בסעיפים 6, 7 לתצהירו טען הנתבע מפורשות, כי במהלך הפגישה עם הקונים ובנוכחותם ובנוכחות המתווך מטעם הקונים, ביקש מהתובע להעמיד את שיעור דמי התיווך על הסך של 2,000$. למרות האמור, לא טרח הנתבע להעיד אף לא אחד מהעדים לאותה שיחה.

מכל מקום לא הובאה על ידי הנתבע כל ראיה התומכת בטענה באשר לאותו פתק, בנוסף לא ניתן ללמוד מעדות הנתבע וזוגתו בעניין זה, כי התובע הסכים לאותה הפחתה כפי שנרשמה בפתק, ככל שנרשמה.

24. במהלך עדותו בבית המשפט העלה הנתבע גרסאות נוספות לזו המופיעה בתצהירו לעניין אותה הנחה בדמי התיווך לה הוא טוען. בחקירתו בבית משפט ציין הנתבע כי הייתה לו הרגשה שהתובע הסכים להפחית את שכרו, בעדותו ציין:

"הוא נתן לי להבין שבסוף זה ייסגר ב 2000 דולר כולל מע"מ" (עמ' 11 לפרוטו' שורה 6).

בהמשך ציין בעניין זה:

"אני התחלתי להרגיש, וזה לא היה ברור שההסכם יחתם... והוא נתן לי להרגיש אחרי שהעסקה תצא לפועל, המחיר הזה זה מה שיהיה. 2000 דולר" (עמ' 10 לפרוטו' שורות 25-29)

ברי כי לא ניתן להסתמך על אותה "הרגשה" לה טוען הנתבע וליתן לה משקל כשבפנינו הסכם תיווך כתוב וחתום על ידי הנתבע הכולל סעיף דמי תיווך אשר אין חולק לגביו, העומד בניגוד מוחלט לאותה הרגשה לה טוען הנתבע.

לכך יש להוסיף כי בהמשך חקירתו בבית המשפט בעניין זה משנה שוב הנתבע מגרסתו ומציין כי לא נאמר לו שהמחיר ייסגר ב-2,000 $ אלא שהמילה האחרונה שנאמרה לו שהם יסתדרו. כך בעדותו:

"זה בדיוק המילה האחרונה נסתדר. הם לא אמרו שזה יסגר ב-2000 דולר אלא אמרו נסתדר" (עמ' 11 שורות 13-14).

25. זאת ועוד, בהמשך חקירתו בבית המשפט השיב הנתבע לשאלת בית המשפט מדוע לא מילא את הסכום בהסכם התיווך והשיב כך:

"...אמרתי אם הבית ימכר ב- 130,000 דולר זה 2 אחוז מה שמגיע לו, ואם פחות זה יהיה 2,000 דולר. זה מה שסיכמנו ביום חתימת הסכם שכר הטרחה" (עמ' 12 לפרוטו' שורות 24/25).

גרסה זו של הנתבע, לפיה כבר בעת שמילא את הפרטים בהסכם התיווך, הועלתה ההתניה של גובה דמי התיווך אותם מוכן יהיה לשלם ביחס למחיר בו תימכר הדירה הועלתה לראשונה במהלך חקירתו בבית המשפט, בעוד שבתצהיר מטעמו צויין, כי סוכם על אותה הנחה בדמי התיווך רק במעמד המפגש עם הקונים. אם אכן אותה התניה נעשתה כבר בעת חתימת הסכם התיווך כנטען על ידי הנתבע בבית משפט, מה לנתבע היה לשוב ולבקש הנחה באמצעות פתק או בכל דרך אחרת בעת הישיבה המשותפת עם הקונים כפי הנטען על ידו כשההתניה כבר סוכמה בעת חתימת הסכם התיווך כטענתו? ואם אמנם כך הדבר, מדוע לא ציין הנתבע את אותה תנייה מפורשות בהסכם התיווך אלא ציין, כי שיעור דמי התיווך עומד על 2% משווי הדירה, ללא כל תניות.

26. הנתבע העלה מספר גרסאות אשר שונות זו מזו ובחלקן אף סותרות אחת את האחרת ולא הוכיח אף לא אחת מהן. הנתבע לא סתר את ראיות התובע שהוצגו, לא הובאה כל ראיה אשר יש בה כדי להפריך את טענות התובע אשר מוצאות תימוך בהסכם התיווך הכתוב, אשר אין חולק כי נחתם על ידי הנתבע.

27. הנתבע טען בסיכומיו, כי בניגוד לטענת התובע לפיה מעולם לא צויין סכום של 2,000$ בין הצדדים קודם ההתכתבויות בין עורכי הדין הרי שמתצהירו של התובע המופיע בבש"א 1257/06 בתיק ניתן לראות את טענת התובע, לפיה הנתבע ביקש להעביר לו סכום תוך וויתור על רכיב המע"מ, אולם התובע לא הסכים להעביר אליו את אותם 2,000$. מכאן, לשיטת הנתבע, ניתן ללמוד כי טענת 2,000$ של הנתבע הייתה קימת וידועה לתובע כבר אז. התובע בסיכומי התשובה התייחס לכך וציין כי סכום זה צוין בטעות ועל כך מעידה העובדה שבאותו סעיף ממש מצויין, כי הנתבע הסכים לשלם 2% כולל מע"מ.

אינני מוצאת כי ניתן ללמוד מכך או להסיק על נכונות טענת הנתבע ביחס להוזלת דמי התיווך ל-2,000$, הן בשל העובדה כי מקריאת הסעיף האמור בתצהיר ניתן לראות כי התובע אכן טען שהנתבע ביקש שדמי התיווך יהיו 2% כולל מע"מ ובהקשר זה נראה כי יתכן ואכן מדובר בטעות אחרי שטענת 2,000$ הועלתה כבר קודם בבקשת הנתבע באותה בש"א והן נוכח מכלול הראיות כפי שפורטו מעלה.

28. סיכומו של דבר, אל מול גרסת התובע אשר נתמכה בהסכם תיווך כתוב החתום על ידי הנתבע, הציג הנתבע מספר גרסאות להנחה הנטענת שסוכמה בין הצדדים לאחר חתימת אותו הסכם תיווך אולם כל גרסה שונה מהאחרת, לא הובאו כל ראיות לגבי אף אחת מהן והנתבע לא הצליח לסתור את גרסת התובע אשר הייתה איתנה, כאשר גרסאות הנתבע הן בעל פה אל מול גרסת התובע, אשר כאמור נשענת על סימוכין בכתב הוא הסכם התיווך.

לאור כל האמור ומשהנטל להוכיח את השינוי בתנאי הסכם התיווך רובץ לפתחו של הנתבע, הרי שהנתבע לא הרים את הנטל להוכיח טענותיו ואני מוצאת לפיכך ומנימוקיי לעיל, לקבל את גרסת התובע.

הפיצוי המוסכם:

29. התובע טוען, כי בנוסף לתשלום דמי השכירות, על הנתבע לשלם לו גם תשלום פיצוי מוסכם אשר נקבע בהסכם התיווך למקרה של הפרת תנאי ההסכם.

התובע העיד, כי הנתבע הגיע מיד לאחר חתימת הסכם מכר הדירה למשרדו של התובע על מנת לשלם את דמי התיווך שאינם במחלוקת, לשיטת התובע 2,400$ ולשיטת הנתבע 2,000$- סכום שהופקד לימים בקופת בית המשפט. הצעתו של הנתבע הועלתה גם במכתב בא כוחו מיום 4.5.06 והגם שניתנה הסכמת התובע להצעה, לא ברור מדוע בסופו של יום לא הגיעו הצדדים להסכמה בעניין זה ואף התובע לא נתן הסבר לעניין.

בנסיבות אלה ולאחר שהסכום שאינו שנוי במחלוקת הופקד בסופו של יום בקופת בית המשפט, הינני סבורה, כי אין מקום לחייב את הנתבע בתשלום הפיצוי המוסכם.

30. בתצהירו טען הנתבע, כי יש לבטל את הוראות ההסכם הנוגעות לשיעור הפיצוי המוסכם, גם בשל העובדה שהנתבע לא קיבל עותק מהסכם התיווך וגם כיוון שמדובר בחוזה אחיד וכן כיוון שמדובר בתנאי המהווה קיפוח לקוחותיו של התובע.

הגם שלא מצאתי מקום להורות על ביטול תנאי ההסכם כתנאים מקפחים בחוזה אחיד ונראה כי אף הצדדים זנחו ההתדיינות בהקשר זה, מצאתי מקום להעיר, כי אכן ראוי היה כי התובע היה מפרט העניין בהסכם התיווך באופן מודגש והיה טורח להסביר תנאי זה ללקוחותיו טרם החתימה על הסכם התיווך, לאחר שאף לא אחד מהצדדים העיד, כי הצדדים שוחחו או ניהלו משא ומתן בעניין זה וזאת בפרט, כאשר אף נוסח הסעיף אינו ברור, שכן לא ברור הקשר המילים המופיעות בהסכם התיווך: "כפל קנס", שעניינן מהדין הפלילי, למשמעות אותה מבקש התובע לייחס לדרישתו, בבחינת "פיצוי מוסכם".

31. לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את דמי התיווך בהתאם להסכם התיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ, דהיינו את הסך של 12,526 ₪, כפי שנתבע בכתב התביעה. סכום זה ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

מסכום זה לנכות את הסכום של 8,400 ₪ שהופקד על ידי הנתבע ביום 11/04/07, זאת בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום הפקדתו ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תעביר לידי התובע את סכום הפקדון.

כן ישא הנתבע בהוצאות התובע, וכן ישא בשכר טרחת ב"כ התובע בסכום של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ.

סכומים אלה ישאו ריבית חוקית והפרשי הצמדה כחוק, הוצאות המשפט מיום הוצאתן ושכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום ו' באלול, תשס"ט (26 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

סבין כהן, שופטת

001330/06א 135 סבין כהן


מעורבים
תובע: יעקב ברוכים
נתבע: רמי בר
שופט :
עורכי דין: