ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יגופוב איגור נגד איזוטסט בע"מ :


בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

עב 005747/07

בפני:

כב' השופטת טרכטינגוט חנה

נ.צ. מר משה בנדה

26/08/2009

בעניין:

יגופוב איגור

ע"י ב"כ

עו"ד אריה (לב) גנדלמן

התובע

נ ג ד

איזוטסט בע"מ

ע"י ב"כ

עו"ד בכור שלמה

נתבעת

פסק דין

1. לפנינו תביעתו של איגור יגופוב [להלן- התובע] לתשלום שעות נוספות ולתשלום הפרשים בגין: הודעה מוקדמת, תשלומים לביטוח המנהלים, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה.

2. התובע הגיש תביעה ראשונה ביום 28.5.2006, אשר נידונה במסלול של דיון מהיר.

בהחלטה מיום 14.5.2007 התיר בית הדין לתובע לתקן את כתב התביעה והיא הועברה למסלול דיון רגיל.

בהתאם, הגישה הנתבעת כתב הגנה מתוקן בצירוף כתב תביעה-שכנגד.

3. על סמך חומר הראיות שהובא בפנינו, אלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת-

3.1. חברת איזוטסט בע"מ [להלן- הנתבעת] עוסקת בביצוע בדיקות ומתן אישורים שונים, לרבות אישורי תקינה, בתחום הבנייה, הקרקע והסלילה.

3.2. יחסי עבודה בין הצדדים התקיימו מחודש 8/01 ועד ליום 19.3.06 שאז פוטר התובע לאלתר תוך ששולמה לו תמורת הודעה מוקדמת.

3.3. בין החודשים 8/01-9/02 קיבל התובע תוספת שעות נוספות לפי דיווח, החל מחודש 10/02 שולמה לתובע תוספת גלובאלית בגין עבודה בשעות נוספות ששיעורה עמד על סך 2,000 ₪ כשבחודש 8/04 הועלה השיעור לסך 2,400 ₪.

4. תמצית טענות התובע

4.1. התוספת הגלובאלית שולמה ללא תנאי של עבודה בפועל, וללא קשר לכמות שעות העבודה שביצע בפועל. הגמול שולם גם בעת חופשה וגם כאשר השעות הנוספות שביצע בפועל לא עולות כדי התוספת ששולמה לו. היינו, מדובר בתוספת פיקטיבית שיש לראות בה חלק משכר העבודה ומשכך חישוב פיצויי הפיטורים, ההפרשות לביטוח מנהלים, ההודעה המוקדמת ופדיון החופשה השנתית היה צריך לכלול גם את התוספת האמורה.

4.2. שבוע העבודה היה בן 6 ימים: 8 שעות בימים א'-ה' ו-3 שעות ביום שישי, כשהתובע עובד שעות נוספות רבות ועל כך ניתן ללמוד גם מדו"חות הנוכחות. בגין העבודה בשעות נוספות הנתבעת לא שילמה תמורה כדין. אין בתוספת הגלובלית כדי להוות את מלוא התמורה בגין השעות הנוספות.

4.3. הנתבעת העבירה באיחור לחברת הביטוח את טופס 161. משכך, יש לחייבה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

4.4. הנתבעת לא שילמה את חלקה לביטוח המנהלים של התובע, ואף לא העבירה חלק מהסכומים שאותם ניכתה משכרו.

4.5. הנתבעת נותרה חייבת לתובע סך 261 ₪ בגין דמי הבראה שלא שולמו לו.

5. תמצית טענות הנתבעת

5.1. התוספת הגלובאלית ששולמה לתובע בגין שעות נוספות אינה תוספת פיקטיבית אלא גמול בגין עבודה בשעות נוספות ולכן אין תוספת זו חלק מבסיס השכר לחישוב פיצויי פיטורים, הפרשות לביטוח מנהלים, תמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה.

5.2. התובע קיבל גמול מלא עבור עבודתו בשעות נוספות. עד 9/02 קיבל התובע גמול שעות נוספות לפי דיווח. אלא שמאחר שלא הייתה לנתבעת כל אפשרות פיקוח על שעות העבודה של התובע שבוצעה מחוץ לחצרי הנתבעת ברחבי הארץ, הסכימו הצדדים בחודש 9/02 על שינוי בתנאי השכר כדלקמן [להלן- הסכם 9/02]:

א. העלאת שכר מ-4,000 ₪ ל-4,700 ₪;

ב. גמול גלובאלי עבור עבודה בשעות נוספות בסך 2,000 ₪;

ג. גמול עבודת לילה בימים שבהם יעבוד התובע בלילה.

5.3. דו"חות הנוכחות אינם משקפים את שעות העבודה בפועל, שכן הם אינם לוקחים בחשבון את ההפסקות שלקח התובע ואת העובדה ששעות עבודתו אינן ניתנות לפיקוח.

5.4. הנתבעת פעלה כדין והעבירה את כל האישורים הנדרשים לתשלום הפיצויים מאת חברת הביטוח. לחלופין האחור נבע מטעות כנה.

5.5. החוסר בהפרשות לביטוח המנהלים הושלם.

5.6. הפרשי דמי הבראה בסך 307 ₪ שולמו בתלוש השכר של חודש 4/06.

5.7. בגמר החשבון שנערך עמו אישר התובע כי כל הסכומים שקיבל מהנתבעת עם סיום העסקתו הנם סילוק מלא, סופי ומוחלט של כל חובותיה של הנתבעת כלפיו [להלן- כתב הוויתור].

6. בכתב התביעה-שכנגד טענה הנתבעת בתמצית כי הסכם 9/02 נועד ליתן לתובע פיצוי מלא ומוחלט בגין עבודתו בשעות נוספות. כנגד התמורה הגלובאלית התובע לא העלה כל טענה לא בגמר החשבון שנערך עמו ולא בתביעה הראשונה שהוגשה לבית הדין. לפיכך, ביקשה הנתבעת לחייב את התובע בהשבת הסכומים שקיבל על פי הסכם 9/02 ובסך הכול סך של 130,416 ₪.

7. בכתב ההגנה לתביעה-שכנגד טען התובע בתמצית כי הסכם 9/02 לא היה תוצאה של הסכמה בין הצדדים אלא החלטה של הנתבעת שנבעה מרצונה להפסיק לשלם את גמול השעות הנוספות לפי עבודה בפועל.

עוד טען התובע כי כתב הוויתור שנערך בין הצדדים נעדר תוקף, שכן הנתבעת – ללא התראה והכנה מראש - התנתה את תשלום פיצויי הפיטורים בחתימה עליו. התובע, שעלה כ-7 שנים קודם לכן לישראל ושליטתו בשפה העברית הייתה לקויה, נעתר וחתם בלית ברירה.

8. מטעם התובע העידו התובע עצמו ומר אלכסנדר ביסיאקוב שעבד בנתבעת, ומטעם הנתבעת העיד מר אמנון גיל המשמש סמנכ"ל בנתבעת.

דיון והכרעה -

9. עיקר המחלוקת בענייננו נחלק לשניים: ראשית, שאלת תוקפו של הסכם 9/02; היינו, שאלת תוקפו של הסדר תשלום תוספת השעות הנוספות הגלובאלית. שנית, שאלת סווגה של תוספת השעות הנוספות – האם תוספת פיקטיבית כטענת התובע, ולפיכך הִנה חלק משכר העבודה לעניין חישוב הזכויות הנובעות מסיום יחסי העבודה; או שמא עסקינן בתוספת אמיתית כטענת הנתבעת, ולפיכך היא אינה חלק משכר העבודה ולכן אין לקחת אותה בחשבון בחישוב הזכויות המגיעות לתובע.

תוקפו של הסכם 9/02 -

לטענת התובע הסכם 9/02 איננו תקף וכי היה על הנתבעת להמשיך ולשלם לו את גמול השעות הנוספות על פי דיווח ולא כתוספת גלובלית.

את חישוביו לגמול שעות נוספות מחלק התובע לשניים. התובע צירף לתצהירו 24 דוחו"ת נוכחות שנכתבו בכתב ידו, ולגבי יתרת החודשים עותר הוא לערוך חישוב על פי מתכונת עבודה מינימלית לפיה בימי חול עבד משעה 7:00 ועד 18:00 ובימי שישי וערבי חג עבד משעה 7:00 ועד השעה 11:00.

מחישוביו קיזז התובע את התוספת הגלובלית בסך 2,000 ₪ שהועלתה ל-2,400 ₪.

התובע מודה כי בחודשים יולי 2003 ואוגוסט 2005 שהה בחופשה ולכן לא ביצע שעות נוספות בתמורה לתוספת הגלובלית שקיבל בגין שעות נוספות.

מחודשים אלה מתעלם התובע בחישוביו.

10. סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 אוסר על תשלום שכר עבודה הכולל גמול עבור שעות נוספות כחלק מסך גלובלי. אלא שבענייננו אין המדובר בשכר עבודה כולל כאמור בסעיף 5 לחוק. הנתבעת הבחינה בין שכר העבודה לבין רכיב השעות הנוספות שאותו שילמה באופן גלובלי על סמך ממוצע של שעות נוספות שביצע כל עובד בתקופה שקדמה להסכם 9/02.

תשלום שעות נוספות גלובאליות כבר הוכר כתחליף להסדר הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951, אשר אינו בגדר "שכר כולל" אסור, וזאת בנסיבות מסוימות בלבד שבהן ייקבע תשלום נפרד בעבור עבודה בשעות נוספות והעובד לא יזכה לשכר נמוך מזה שהיה זכאי לקבל אילו נערך רישום של שעות עבודתו ופיקוח מדויק עליהן [עב (ת"א) 5640/06 רוך – אל-רץ הסעות וטיולים 1999 בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 20.11.08); דב"ע (ארצי) מד/34-3 אלון – בנק ישראל, פד"ע טז 76 (1984)].

בענייננו, רכיב השעות הנוספות אכן שולם כתשלום נפרד, עבור שעות נוספות שבוצעו בפועל.

לטענת התובע, התנאי השני לא התקיים. היינו, לוּ היה נערך רישום ופיקוח על שעות עבודתו היה מקבל שכר גבוה יותר.

לטעמנו לא הוכיח התובע טענתו זוֹ.

שיעורה של תוספת השעות הנוספות נקבע על פי ממוצע השעות הנוספות שעשה התובע במהלך השנה שקדמה להסכם 9/02 בהתאם לתלושי השכר [פרוטוקול מיום 10.7.08, ע' 15 ש' 17]. לפי נתוני הנתבעת הממוצע עמד על סך 1,829 ₪ והתובע לא הכחיש זאת. לאור נתון זה, נקבע שיעור התוספת הגלובאלית ששולמה לתובע על סך 2,000 ₪, ובהמשך הועלתה ל-2,400 ₪. התוספת לא היתה אחידה לכל העובדים וחושבה על פי ממוצע שעות הנוספות של כל אחד מהם. כך קיבל העד מר ביסיאקוב תוספת של 2,300 ₪ שהועלתה בהמשך ל-2,900 ₪.

התובע טוען כי בתקופה שלאחר הסכם 9/02 אכן ביצע יותר שעות נוספות ובטענתו זו נסמך בין היתר על דו"חות הנוכחות שמילא [נספח ב' לתצהיר התובע].

לעניין נטל ההוכחה בתביעה לגמול שעות נוספות כבר נפסק כי -

"התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב." [דב"ע (ארצי) לב/ 32-3 פרוימוביץ – בר אדון, פד"ע ד 39, 43 (1972)]

נטל הראיה הוגמש לאחרונה ונקבע כי במקרים מסוימים אין לדרוש כי עובד יכמת את תביעתו במדויק ודי אם יוכיח מתכונת קבועה של עבודה [ע"ע (ארצי) 1351/04 זרצקי – ש.א.ש. שירותי אבטחה ושמירה (תשמ"ו) בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 6.4.06); ע"ע (ארצי) 1113/02 טודוראנג'אן – מעיין (לא פורסם, ניתן ביום 25.1.04)].

הגמשה נוספת ניתן לראות בקביעה לפיה בהיעדר רישומים בקשר לעבודתו של עובד

יועבר נטל ההוכחה למעסיק [ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. בטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים (לא

פורסם, ניתן ביום 12.11.08)].

קביעה זו עוגנה בתיקון 24 לחוק הגנת השכר התשי"ח 1958, לפיו בהתקיים תנאים מסוימים יעבור נטל ההוכחה למעסיק ועליו יהיה להוכיח כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות העבודה הנוספות השנויות במחלוקת. תיקון זה לא חל על המקרה שלפנינו.

בענייננו, הנתבעת לא ניהלה רישום של שעות העבודה שכן לטענתה לא נזקקה לרישום לאחר ששיטת התשלום לפי דיווח הוחלפה בשיטת התשלום הגלובלי.

טעם זה לאי ניהולו של רישום שעות העבודה אינו סביר בעינינו. המעקב אחר שעות העבודה חיוני בכדי לוודא כי הסדר התשלום הגלובלי עומד בגבולות שהדין קבע, היינו כי העובדים אינם מקבלים פחות ממה שהיו מקבלים לוּ שעות העבודה היו מדווחות. נושא המעקב אחר השעות נמצא באחריות המעסיק שכן חריגה מהגבולות שנקבעו הופכת את ההסדר להיות מנוגד לחוק שעות עבודה ומנוחה ומחייבת את המעסיק בתשלום על פי דין. יתרה מכך, מעקב אחר שעות העבודה היה הכרחי בענייננו, לכל הפחות בנוגע לפן של תשלום תוספת עבודת הלילה שעוגנה בהסכם 9/02.

לא קיבלנו גם טענתו של מר גיל כי מדובר בגובלן שרקם התובע, שכן לא ידע להשיב כיצד היה התובע מדווח על שעות הלילה, ולא ידע מהי הטכניקה ומהו הטופס.

11. על אף שהנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה שכאמור מוטל לפתחה, אנו סבורים כי יש לדחות את התביעה לתשלום שעות נוספות.

ראשית, לא הוכח ביצוען של שעות נוספות רבות יותר, מהסכום ששולם.

מעדותו של מר ביסיאקוב עולה כי מתכונת העבודה לא השתנתה לאחר הסכם 9/02 [פרוטוקול מיום 10.7.08, ע' 9 ש' 1-2]; היינו, העובדים לא ביצעו לפתע שעות נוספות רבות יותר.

לפיכך לא סביר כי סכום זה לא מהווה תמורה לשעות הנוספות לאחר 9/02.

זאת ועוד: התובע מבקש להסתמך על דו"חות הנוכחות כמשקפים את שעות העבודה בפועל. אלא שהדו"חות האמורים לא אושרו על ידי הנתבעת. כמו כן, הדו"חות לא כוללים את הפסקותיו של התובע.

בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 14.5.07 נחקר התובע על בקשתו לתיקון כתב התביעה, ולשאלה האם עבודתו כללה הפסקות ענה חד וחלק "בוודאי" [ע' 3 ש' 2-3]. אמנם, נחרצות זו נסוגה בדיון ההוכחות מיום 10.7.08 שבו העיד התובע כי אכל ושתה תוך כדי עבודה, היינו לטענתו לא ניתנו לו הפסקות [ע' 5 ש' 1-2].

אי העקביות מחזק את הטענה כי שגרת יום העבודה של התובע כללה הפסקות, וכך אף עלה מעדותו של מר ביסיאקוב כי אכל ושתה במהלך העבודה (הגם שלא אישר הפסקה של לפחות מחצית השעה).

מר גיל טען כי סידור העבודה כלל פערי שעות גדולים במהלך יום העבודה:

"סדר היום שיש לו (לתובע – ח.ט.) יש חורים של שעתיים ביום, שלוש שעות ביום, אני הייתי במשך עשר שנים באותה עבודה שעבד התובע, ולי לא מספרים סיפורים".

[פרוטוקול מיום 10.7.08, ע' 13 ש' 21-22]

ועוד:

"... לתובע היו הפסקות. אותי זה לא עניין אם העבודה בוצעה, ושיעשה את הסידורים הפרטיים שלו, והם כולם עושים את זה, כל עוד העבודה מתבצעת".

[ע' 15 ש' 5-7]

אמנם לא קיבלנו את עדותו הכללית של הפסקות במשך שעתיים שלוש ביום אך שוכנענו כי היו קיימות הפסקות אשר התובע לא לקח בחשבון, ולפיכך אין לתת אמון בדו"חות אשר לא אושרו על-ידי הנתבעת.

כמו כן לא הוכיח התובע מתכונת עבודה הן לגבי החודשים בהם לא היו דו"חות והן לגבי כל התקופה.

עיון בדו"חות מעלה כי התובע סיים את עבודתו בשעות שונות ולעיתים אף לפני 18:00 בערב.

זאת ועוד, גם אם היה התובע מוכיח מתכונת קבועה היה עליו להפחית את ההפסקות, וזאת לא עשה.

12. התובע מוסיף וטוען כי דו"חות הנוכחות אמינים והראיה היא כי במקרים בהם ביצע עבודת לילה, שילמה הנתבעת תמורתה בהתאם לרשום בדו"חות.

אלא שאין בכך כדי להשליך על כל הדו"חות, וזאת משני טעמים.

ראשית עבודת לילה בוצעה לעיתים רחוקות וסביר להניח כי היה זה בידיעתה

ובשיתופה של הנתבעת, ושנית אין בכך כדי לנטרל את חוסר התייחסותו של התובע

בדיווחיו להפסקות.

13. טעם נוסף לכך שאין בידינו לקבל את התביעה לשעות נוספות הוא הסכמת הצדדים עצמם, והתנהגותם בעקבות ההסכמה במהלך שלוש וחצי שנים בהן נהג הסדר זה.

התובע טוען כי משזכותו לתמורה בגין שעות נוספות היא זכות קוגנטית, אין תוקף להסכם הבא לפגוע בה.

בדב"ע (ארצי) 3-97/237 שמואלי – רשות השידור פד"ע לו 577 (2001) [להלן- עניין שמואלי] עלתה שאלה דומה אשר נוסחה על ידי כבוד הנשיא אדלר כדלקמן:

"מה קורה כאשר סדר העבודה שנקבע בהסכם הקיבוצי הוא כזה שאמנם אינו תואם את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה , אולם אינו מקפח בהכרח?? את העובדים במכלול ענייני שעות עבודה. האם יש לערוך חשבון על פי מכלול ההסדר ולהתחשב בסכומים שקיבלו המערערים מעבר לנקבע בחוק או רק בשעות שעבורן קיבלו פחות?

וכך נפסק בעניין זה –

"כיוון שתכליתם של חוקי המגן הוא לקבוע תנאים מינימליים במטרה להגן על העובד, לא נראה לנו כי תכליתם מחייבת את התערבותנו לטובת העובדים שלא קופח מבחינת תשלום בגין שעות נוספות".

סגנית הנשיאה דאז כבוד השופטת אלישבע ברק הוסיפה בעניין שמואלי וקבעה כי אם בית הדין משוכנע כי אילו ידע המעביד כי החוזה ישונה בצורה כה מהותית מזה שהתקשר בו לא היה מתקשר בחוזה, יש לבית הדין שיקול דעת שלא לאכוף את הזכויות הקוגנטיות שהפכו לחלק מחוזה העבודה האישי וזאת מכח סעיף 3(4) לחוק החוזים ותרופות בשל הפרת חוזה תשל"א-1970. סעיף זה מאפשר שלא לאכוף את החוזה כאשר האכיפה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין.

הסכם 92 כלל בנוסף לתשלום גלובלי בגין שעות נוספות גם העלאה בשכר מ-4,000 ₪ ל-4,700 ₪.

יתירה מכך במהלך התקופה ש-9/02 ועד 3/06 עלתה גם התוספת הגלובלית ל-2,400 ₪ וגם השכר עצמו עלה בחודש 4/03 ל-5,500 ₪, ופעם נוספת בחודש 8/04 ל-6,093 ₪.

בעת המעבר להסכם 9/02, הסכם שהוחל בתנאים המתאימים על כלל העובדים, נתנה הנתבעת לעובדיה את האפשרות להמשיך בעבודתם בתנאים החדשים או להתפטר בדין מפוטר ולקבל את זכויותיהם על פי דין [פרוטוקול מיום 10.7.08 ע' 15 ש' 14-12].

התובע בחר להמשיך ולעבוד בנתבעת תוך שהוא נהנה מהעלאות בשכר ולא העלה ולו טענה כנגד ההסכם במשך כ-3.5 שנים.

עינינו הרואות כי השינוי שנערך במסגרת הסכם 9/02 היה שינוי מהותי מבחינת הנתבעת ודרש מצידה תכנון והיערכות מיוחדים. הנתבעת לא כללה את רכיב השעות הנוספות בשכר ושילמה בגנו באופן נפרד, כשהרכיב עצמו חושב באופן פרטני לכל עובד לפי ממוצע השעות שעבד במהלך השנה שקדמה להסכם. בנוסף לרכיב השעות הנוספות, הועלה השכר. כאשר ביצע התובע עבודת לילה שולמה תוספת בגין עבודה זו בנפרד. הנתבעת שהכירה בשינוי המהותי בשיטת תשלום השכר פתחה בפני עובדיה את האפשרות לסרב לשינוי, לסיים את יחסי העבודה ולקבל את זכויותיהם על פי דין.

משכך, לאור התכנון וההיערכות שנסקרו לעיל, שוכנענו כי אין במכלול התנאים כדי לקפח את התובע בתשלום השכר, וכי לוּ ידעה הנתבעת כי חוזה העבודה עם העובדים ישונה באופן שבו התובע עותר לוֹ, לא הייתה מתקשרת עמם מלכתחילה בחוזה זה, ובודאי שלא היתה ממשיכה להעלות את שכרו.

לאור כל האמור לעיל, התביעה לתשלום שעות נוספות - נדחית.

14. משנדחתה טענת התובע כנגד תוקפו של הסכם 9/02, לא מצאנו מקום להידרש לטענת הנתבעת לפיה יש לדחות את התביעה לתשלום שעות נוספות אף מהטעם כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על התובע שכן לא ניתן לפקח על שעות עבודתו. למעלה מן הדרוש נציין רק כי עניינו של מבחן הפיקוח הוא ביכולתו ובאפשרותו של המעסיק לפקח ולא אם היה פיקוח בפועל, כשעבודה מחוץ למשרד אינה מונעת לכשעצמה פיקוח על שעות העבודה של העובד [ע"ע (ארצי) 570/06 אגרון – כץ, פס' 8 (לא פורסם, 14.10.2007)]. בענייננו, לנתבעת הייתה יכולת לפקח על שעות העבודה של התובע אם באמצעות הלקוחות שבאתריהן עבד, אם באמצעות הביקורות שערכו מנהלי הסניפים בשטח ואם באמצעות תעודות הבדיקה שהגיש.

15. משנדחתה התביעה לתשלום שעות נוספות, נדחית אף התביעה-שכנגד.

16. אשר לסיווגה של תוספת השעות הנוספות-

הצדדים למעשה לא חלוקים כי התובע עבד בשעות נוספות, המחלוקת הנה לעניין שיטת התשלום. בעוד שהתובע טוען כי התשלום צריך להיות לפי דיווח בפועל, טוענת הנתבעת כי הוסכם על תשלום גלובאלי. משאין מחלוקת כי התובע עבד שעות נוספות (יש מחלוקת לעניין הוכחת כמות השעות הנוספות שעבד, אך לא לעניין עצם העבודה בשעות נוספות) וכי התוספת הגלובאלית ניתנה לו בגִנן, הרי שאין המדובר בתוספת פיקטיבית שכן כבר נפסק כי תוספת "שעות נוספות גלובאלית" המשתלמת תמורת עבודה בשעות נוספות אינה בגדר פיקציה אלא מדובר בתוספת אמיתית שאינה נכללת במשכורת לצורך חישוב פיצויי פיטורים [ראה למשל: דב"ע (ארצי) נו/224-3 ינקו רושו-כרמל מערכות מיכלים בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 12.12.1996); ע"ע (ארצי) 76/99 מרדכי אופיר – מועצה מקומית נווה מונסון (לא פורסם, ניתן ביום 6.6.2002)].

יתירה מכך, התובע עצמו בחישוביו לגמול לשעות נוספות מפחית את התוספת הגלובלית מסך השעות הנוספות. כלומר אף התובע עצמו מכיר בכך כי מדובר בתמורה בגין שעות נוספות הנפרדת משכרו הרגיל.

לאור האמור לעיל, משנקבע כי תוספת השעות הנוספות היא תוספת אמיתית שאינה חלק משכרוֹ של התובע, התביעה להשלמת פיצויי הפיטורים, ההפרשות לביטוח מנהלים, ההודעה המוקדמת ופדיון החופשה השנתית - נדחית.

17. התביעה לפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים

מלבד השלמת פיצויי פיטורים (רכיב שכאמור נדחה על ידינו), נתבע אף פיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים.

כאמור, מועד פיטוריו של התובע הוא יום 19.3.2006 בעוד שמכתבי שחרור כספי פיצויי הפיטורים מחברת הביטוח נתקבלו רק ביום 14.5.06.

לטענת הנתבעת, יש לדחות רכיב זה של התביעה מהטעם כי התובע חתם על כתב וויתור מיום 26.6.06 לאחר שהגיש את תביעתו הראשונה שכללה גם תביעה בגין הלנת פיצויי פיטורים.

לטענת התובע אין לכתב הוויתור תוקף, מן הטעם כי אינו בקיא בשפה העברית ומן הטעם כי הנתבעת התנתה את תשלום פיצויי הפיטורים בחתימתו של התובע על כתב הוויתור.

סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע:

"פשרה לענין פיצויי פיטורים והודאות סילוק לא יהא להם תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פיצויים".

כבר נפסק כי אין ויתור באין ידיעה על הזכות ואין נפקות לכתב ויתור כאשר העובד לא קיבל חשבון מפורט בדבר זכויותיו ולא ידע כיצד חושבו פיצויי הפיטורים.

על מנת להכריע האם יש נפקות לכתב הויתור שנחתם על ידי התובע יש לבדוק האם מתקיימים התנאים שלהלן:

"(1) הזכויות עליהן ויתר היו ידועות לו.

(2) נמסר למערער לפני חתימתו על כתב הסילוק חשבון ברור ומובן של הסכומים שקיבל ו/או הפוליסות שהועברו לו.

(3) כתב הסילוק ברור וחד משמעי".

[דב"ע (ארצי) נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון – הבנק הבינלאומי הראשון פד"ע כז 3 (1994)].

תנאים אלה לא התקיימו במקרה שלפנינו.

ראשית, כתב הוויתור לא מפרט את המועד שבו נמסרה לחברת הביטוח ההוראה להעביר את הפוליסה לתובע. סעיף זה נותר פתוח.

שנית, ברי כי כתב הוויתור נכתב תחת לחץ. התובע הוסיף בכתב יד את הרכיבים שלמיטב ידיעתו לא קיבל במלואם. אין בכך כדי להצביע על מודעות מוחלטת לזכויותיו, שאחרת היה מציין באופן מפורט מהן הזכויות המגיעות לו אלא הציון החפוז על גבי כתב הוויתור מלמד כי התובע היה נתון תחת לחץ לחתום על המסמך ולכן במהירות הוסיף כי לא כל הזכויות במלואן שולמו לו.

כמו כן מצאנו מקום לציין אף את העובדה כי השפה העברית אינה שגורה בפיו של התובע, קל וחומר במועד שבו חתם על כתב הוויתור.

לכל האמור לעיל נוסיף כי מושכלות ראשונים הן כי זכות שהוקנתה לעובד בחקיקת מגן אינה ניתנת לוויתור [דב"ע (ארצי) לח/ 59-3 סילשי – ארכיטקט אהרון דורון ושות' בע"מ, פד"ע י 32 (1978)], והמסקנה המתבקשת היא כי כתב הוויתור נעדר כל תוקף.

לאור האמור לעיל, ומאחר שלנתבעת אין הסבר מדוע ההוראה לחברת הביטוח לשחרר את כספי פיצויי הפיטורים ניתנה רק לאחר כחודשיים ממועד סיום העבודה, התביעה לפיצויי הלנה מתקבלת.

בהיעדר חישוב נגדי מצד הנתבעת מתקבל חישובו של התובע, ועל הנתבעת לשלם לתובע בגין רכיב זה סך 3,206 ₪.

18. תביעה בגין חסר ההפרשות לתגמולים

לטענת התובע, נוכו ממשכורתו תשלומים שלא הועברו לחברת הביטוח.

לאור אישורי העברות התשלומים שהמציאה חברת הביטוח "מנורה" לשנים 2002, 2003, 2004 ו- 2005 נתבע בגין רכיב זה סך 4,401 ₪.

אלא שהנתבעת העבירה אישור מיום 17.12.2006 של חברת מנורה ולפיו כל הפיגורים והחובות בפוליסה שעל שם התובע שולמו במלואם, כולל התשלום בגין חודש 3/06 [נספח ג' לתצהיר אמנון גיל].

בדיון מיום 10.7.08 התנגד בא כוחו של התובע להגשת האישור האמור, שכן זה הוגש שלא באמצעות עורכוֹ. אך לאחר מכן ביקש בא כוח התובע כי תישמר לו הזכות לפנות לחברת "מנורה" ולהגיש דו"ח מעודכן לגבי חסרים בתשלומים ככל שאלו קיימים [פרוטוקול הדיון, ע' 10 ש' 11-14]. ואכן, צירף התובע לסיכומיו את אישורי ההפקדות לשנת 2006 וטען כי החוב של הנתבעת אף גדול יותר מהנתבע על ידו.

בהסכמת ב"כ התובע להגיש דו"ח מעודכן יש משום ויתור על התנגדותו להגשת אישור מיום 17.12.06 לפיה כל הפיגורים והחובות בפוליסה שולמו.

האישור אשר צירף ב"כ התובע לסיכומיו אינו מלמד את שמבקש ב"כ התובע ללמוד ממנו.

מדובר במסמך ממוחשב שהודפס ביום 5.10.08 ומתייחס להפקדות לשנת 2006 ולמשכורות בגין חודשים בהם התובע לא עבד כלל (במנותק מתאריך ההפקדה).

אין במסמך זה כל התיחסות לאישור כי כל הפיגורים והחובות שולמו במלואם.

לפיכך נדחית התביעה בגין חוסרים בהפרשות לתגמולים.

19. דמי הבראה

התובע טוען כי הנתבעת חבה לו דמי הבראה בגין 0.85 ימים ובסך הכל 261 ₪, וזאת כעולה מתחשיב שערך [נספח י' לתצהירו].

הנתבעת טוענת כי תחשיב זה לא מביא בחשבון שני תשלומים העולים מתלוש שכר חודש ינואר 2006 (0.58 יום הבראה) ומתלוש חודש פברואר 2006 (0.58 יום הבראה).

אלא שהתובע מביא בחשבון בתשלום 8.59 ימים אחרונים את שני הסכומים אשר שולמו בחודשים ינואר ופברואר כאמור.

תחשיב הנתבעת מתבסס על התקופה מיום 1/05 ועד 19/3/06.

אין כל הסבר מדוע אין התיחסות לכל התקופה.

יש לציין כי אין התאמה בין המועד בו שולמו במהלך תקופת עבודה סכומים בגין דמי הבראה לבין התקופה שבגינה שולמו, שכן מדובר בתשלומים במועדים שאינם קבועים ובחסרים נגררים שהושלמו (אך לא לחלוטין) עם סיום העבודה.

לפיכך יש לקחת בחשבון את כל תקופת העבודה לצורך חישוב דמי ההבראה.

משלא ניתן הסבר לחוסר של 0.85 ימים תשלם הנתבעת לתובע יתרת דמי הבראה בסך של 261 ₪.

20. סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שלהלן:

פיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים בסך 3,206 ₪.

דמי הבראה בסך 261 ₪.

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

21. כמו כן תִשא הנתבעת בהוצאות שכר טרחת עורך דין של התובע בסך 1,000 ₪, בצירוף

מע"מ כדין.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום כ"ט באב, תשס"ט (19 באוגוסט 2009) בהיעדר הצדדים.

נ.צ. מר משה בנדה

חנה טרכטינגוט, שופטת

קלדנית: אסתר תורתי



מעורבים
תובע: יגופוב איגור
נתבע: איזוטסט בע"מ
שופט :
עורכי דין: