ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מילגרוד חיה נגד בטוח לאומי-סניף :


1

בית הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה ת"א - יפו

בל 001769/08

בפני:

כבוד השופטת חנה טרכטינגוט

נ.צ. גב' אלה בלאס

26/08/2009

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד דלית מילוא

המשיב

פסק דין

1. לפנינו ערעור על החלטת ועדת רשות עליונה לנצרכים מיום 9/10/2007 הדוחה את בקשת המערערת לתגמול מיוחד.

2. המשיב הגיש כתב הגנה ובדיון מוקדם שהתקיים ביום 6/5/2008 הוטל על המערערת להגיש תצהירי עדות ראשית.

3. מתצהיר המערערת עולות העובדות הבאות:

3.1 המערערת נפגעה בפיגוע התופת שאירע במסעדת "סבארו" בירושלים ביום 9/8/2001.

3.2 המערערת שהתה במסעדה עם אמה, אשר נהרגה בפיגוע זה.

3.3 למערערת נקבעה דרגת נכות בשיעור 54%.

3.4 המערערת לא עבדה מאז הפיגוע ולטענתה אינה מסוגלת לכך.

3.5 בקשתה לקבל תגמול נצרך נדחתה. דחיה זו הוא מושא הערעור.

4. בקדם משפט נוסף שהתקיים ביום 9/9/2008 ביקשו ב"כ הצדדים לקבוע את התיק להוכחות.

5. ביום הדיון, לשאלת בית הדין לגבי אופן ניהול ההליך, טענה ב"כ המשיב כי יש לנהל את ההליך כפי שמנהלים הליך נגד החלטת ועדת הרשות לנכה נזקק, כלומר על דרך טיעונים, כאשר ביקורתו של בית הדין היא ביקורת מינהלית, ודהיינו על בית הדין לבחון אם נפל פגם משפטי בהחלטה.

המשיב הסתמך על פסק הדין בתיק בל' 6944/03 הדן בתקיפת החלטת ועדת רשות לצורך נכה נזקק.

לגופו של ענין הודיעה ב"כ המשיב כי היא מוכנה כי עניינה של המערערת יוחזר לועדת רשות עליונה לנצרכים, כפי שיפורט בהמשך.

6. לשאלת ב"כ המערערת למקור סמכותה של ועדת הרשות העליונה לנצרכים, הודיעה ב"כ המשיב ביום 31/3/2009 כי מקור הסמכות היא הוראת אגף שיקום נכים מס' 40.7 (להלן-גם ההוראה).

לטענת ב"כ המשיב מכוח סעיף 8 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תש"ל – 1970 (להלן- חוק התגמולים) הקובע כי דין נפגע כדין נכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תש"ט – 1959 [נוסח משולב] (להלן- חוק הנכים) פועל המוסד לביטוח לאומי בעניין נפגעי איבה כמשרד הבטחון לעניין הנכים, ולפיכך הוקמה ועדה לנצרכים הבוחנת זכאות נפגע איבה לתגמול נצרך.

הרכב הועדה באגף נפגעי איבה הינו אחראית שיקום במשרד הראשי, סגנית מנהלת אגף נפגע איבה ורופא שיקומי או תעסוקתי.

7. טענות ב"כ המערערת בקשר לאופן ניהול ההליך כפי שבאו לידי ביטוי בדיון בפני ובתגובה להודעת המשיב –

7.1 למערערת נגרם עינוי דין שכן רק לאחר שתי ישיבות קדם משפט והגשת תצהירים טען המוסד לביטוח לאומי כי אין לברר את ההליך על דרך של תצהירים וחקירות.

7.2 נפל פגם באי זימונה של המערערת לועדה.

7.3 מדובר בהחלטה של פקיד תביעות ולא החלטה מקצועית.

7.4 על פי ההוראה עליה הסתמך המשיב הרי הסמכות לאשר תגמול נצרך היא לקצין התגמולים. ערעור על החלטת קצין התגמולים היא לועדת הערעורים שליד בית משפט שלום.

7.5 בערעור על החלטת קצין התגמולים נבחנת הזכאות לתגמול נצרך ולא סבירות החלטת הועדה הממליצה לקצין התגמולים כיצד להחליט.

7.6 ערעור על החלטת קצין התגמולים שונה לחלוטין מערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה.

7.7 בעניננו פקיד התביעות דומה לקצין התגמולים ולכן ערעור על החלטתו היא בדומה לערעור על החלטת קצין התגמולים.

לא המלצת הועדה עומדת לדיון אלא החלטות פקיד התביעות.

8. דיון והכרעה –

נקדים ונאמר כי את דרך ניהול ההליך יש לבחון על פי הדין , ואם נגרם למערערת עינוי דין בעקבות שני קדמי משפט בהם נטען כי יש לשמוע ראיות הרי שהדבר יבוא לידי ביטוי בהוצאות.

סעיף 4 לחוק התגמולים קובע:

"נפגע שכתוצאה מפגיעת איבה נגרמה לו נכות ודרגת נכותו נקבעה כאמור בסעיף 5 יהיה זכאי לתגמול והוראות סעיפים 4 ; 4א', 4ב', 4ג', 4ד', 4ה', 4ו, 5, 6, 7, 7א', 7ב', 8, 16, 17, 18 (ד), ו-(ה'), 20 א', 22, 35, 35ב', 25ג', 36ב', 37, 39א', 40, 41, 42, ו-44 לחוק הנכים יחולו עליו בשינויים המקובלים".

סעיף 8 לחוק קובע –

"דין נפגע או בן משפחה כדין נכה לפי חוק הנכים והתקנות לפיו או בן משפחה כמשמעותו לפי חוק משפחות חיילים והתקנות לפיו לענין כל חיקוק אחר המעניק טובת הנאה, פטור או הנחה".

סעיף 13 לחוק קובע –

"לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 תהיה הסמכות היחידה לדון בכל תביעה לתגמול לפי חוק זה ובכל תביעה להחזרת תגמול שניתן בטעות או שלא כדין, הכל בכפוף לאמור בסעיף 12".

סעיף 7 לחוק הנכים קובע –

"(א) נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-50% והוא נצרך ישולמו לו במקום התגמולים האמורים בסעיפים 5 ו-6 153.2% מסך כל המשכורות המשתלמות לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 22 של הדירוג המינהלי ....

"נצרך" מוגדר בסעיף 1 לחוק הנכים –

"אדם שאינו מסוגל להשתכר למחיתו ואין לו הכנסה מספקת למחיתו".

סעיף 7 לחוק הנכים אומץ באופן מפורש על ידי סעיף 4 לחוק התגמולים.

אגף השיקום הוציא את הוראות אגף שיקום נכים מס' 40.07 ביחס לתגמול לנצרך.

בהתאם להוראה זו הסמכות לאשר תגמול נצרך הינה של קצין התגמולים במטה האגף המסתייע בהמלצתם של הגורמים המקצועיים החברים בועדת הנצרכות. (סעיף 12 להוראה).

בקשה לאישור תגמול מועברת לטיפול ועדה מחוזית שהיא המוסמכת להמליץ לקצין התגמולים במטה אם לראות את הפונה כמי "שאינו בר שיקום".

סעיף 23 להוראה קובע –

"היתה המלצת הועדה כי הפונה "בר שיקום" ולכן אינו זכאי לתגמול נצרך והחליט קצין התגמולים במטה לאמץ המלצתה – רשאי הפונה לערער על החלטת קצין התגמולים בפני ועדת הערעורים שליד בית משפט השלום".

הוראה זו עולה בקנה אחד עם סעיף 33(א) לחוק הנכים הקובע:

"תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה כל שהיא של קצין תגמולים רשאי לערער עליה לפני ועדת ערעור תוך שלושים יום מהיום שבו הגיעה אליו ההודעה על החלטת קצין התגמולים ..."

סעיף 34(א) לחוק הנכים קובע –

"(א) התובע או קצין התגמולים רשאים לערער על החלטת ועדת ערעור לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד.

7. ב"כ המערערת טוען כי יש ללמוד מסעיף 23 להוראה כי ההחלטה היא החלטת קצין התגמולים וכי בערעור לועדת הערעורים שליד בית משפט השלום נדונה הזכאות לתגמול.

לטעמנו אין ללמוד מסעיפים אלה על אופן ניהול ההליך בכל הנוגע לנפגע פעולות איבה.

הזכאות לתגמול מיוחד לנכה נצרך נקלטה מחוק הנכים באופן מפורש אך לא דרך תקיפת ההחלטה.

אכן בחוק הנכים המחליט הוא קצין התגמולים כאשר על החלטתו קיימות שתי ערכאות ערעור. האחת הינה ועדת הערעורים שליד בית משפט השלום והשניה בית משפט מחוזי שדן בערעור על החלטת ועדת הערעור בשאלה משפטית בלבד.

סעיפים 33 ו34 לחוק הנכים לא נקלטו על ידי החוק התגמולים ולבית הדין האזורי לעבודה הסמכות לדון בכל תביעה לתגמול.

השינוי הוא הן באינסטנציה והן בעובדה כי קיימת רק ערכאות ערעור אחת, ולפיכך אין מקום ללמוד מאופן ניהול הערעור על ידי ועדת הערעורים שליד בית משפט השלום, וכפועל יוצא אין ללמוד גזירה שווה מכך שעל פי חוק הנכים מדובר בהחלטת קצין התגמולים.

לטעמנו מהעובדה כי ההחלטה בדבר הזכאות לתגמול נצרך מתקבלת במוסד לביטוח לאומי על ידי ועדת רשות עליונה יש ללמוד דווקא מאופן ניהול הליך כנגד החלטת ועדת רשות לנכה נזקק.

בעניין זה נפסק בבל' 3944/03 טלמה סטארצ'ו נ' המוסד לביטוח לאומי כי ועדת הרשות הינה גוף מעין שיפוטי ו"ביקורתו של בית הדין על החלטת הועדה תהא ביקורת מינהלית במסגרתה תיבחן סבירותה ותקינותה בהיבט המנהלי וכן השאלה האם נפלו בה פגמים משפטיים ותו לא".

קיים דמיון רב בין החלטת ועדת הרשות לענין נכה נזקק הקובעת כי לנכה אין סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב פגיעה לבין החלטת ועדת הרשות העליונה לנצרכים שמטרתה לבחון אם הנפגע אינו מסוגל להשתכר למחייתו.

לפיכך יש להקיש מדרך ההשגה על ועדת הרשות לנכה נזקק לועדת הרשות העליונה לנצרכים.

מדובר בשני המקרים בועדות מקצועיות המורכבות ממומחים בתחום השיקום התעסוקה והרפואה.

מכתב פקיד התביעות הינו הודעה על החלטה זו ופקיד התביעות אינו מפעיל כל שיקול דעת.

10. לפיכך עלינו לבחון האם נפלו פגמים משפטיים בהחלטת הועדה.

בטרם נתייחס להסכמת המשיב להחזרת הענין לועדה, מעלה המערערת פגם נוסף לטעמה והוא העובדה כי לא זומנה לועדה לטעון את טענותיה.

לענין זה טען המשיב כי פקיד השיקום מקיים פגישות עם הנפגע ומכין דו"ח סוציאלי מפורט המועבר לועדה.

לטענת המשיב, מאחר ומועבר דו"ח סוציאלי כאמור, לא מוזמנים הנפגעים לדיון בועדה לנצרכים, ולפיכך לא נפל פגם, באי זימון המערערת לועדה.

אין בידינו לקבל טיעון זה.

משועדת הרשות העליונה היא המחליטה בעניין הזכאות לתגמול נצרך הרי לנפגע האיבה קמה הזכות לטעון טיעוניו בפניה ואין די בטיעונו בפני פקיד השיקום.

מאחר וכפי שיפורט מוחזר עניינה של המערערת לועדת הרשות העליונה לא מצאנו להרחיב בענין זה, והמערערת תוזמן לדיון בפני הועדה.

11. אשר לגוף ההחלטה –

הועדה תארה את הרקע הסוציאלי של המערערת.

"מדובר באישה שתפקדה באופן חלק (כך במקור ח.ט) בעבודה תקופה של 5 שנים לפני הפיגוע, מטופלת במכון ברקאי באופן אינסטנסיבי, לא מצליחה לחזור למעגל העבודה.

בהסתמך על סיכום מכון ברקאי, נראה שבשלב זה הנ"ל אינה מסוגלת להשתלב בעבודה".

הנמקת הועדה הדוחה את הבקשה לתגמול נצרך הינה:

"מדובר באישה שלא היו לה דפוסי עבודה משמעותיים קודם לפיגוע. איננו רואים היום מקום לראותה כמי שאינה בר שיקום מאחר ואחוזי הנכות הנפשית המוכרת אינה גבוה ואינה מעידה על בעיה תפקודית. יתכן והבעיה התפקודית נובעת ממקורות אחרים. במידה והנ"ל תשתלב בעבודה ולו חלקית ניתן יהיה לשקול תשלום תגמול מיוחד בניכוי הכנסה".

כאמור, המשיב הסכים להחזיר את עניינה של המערערת לועדת הרשות העליונה לנצרכים על מנת שתתיחס גם למגבלותיה הפיזיות והאם קיימת אפשרות לשלבה בעבודה נוכח מגבלות אלה, בצירוף למגבלה הנפשית.

זאת גם בהתייחס לכך שהמערערת כן עבדה בתקופה שלפני הפיגוע.

12. לאחר שבחנו את כל טיעוני המערערת והסכמת המשיב אנו מורות כי עניינה של המערערת יוחזר לועדת הרשות העליונה לנצרכים אשר תקיים את ההנחיות הבאות:

א. הועדה תזמין את המערערת לטעון בפניה. המערערת רשאית להופיע בלווית בא כוחה.

ב. הועדה תתיחס לעובדה כי המערערת עבדה בתקופה שלפני הפיגוע.

ג. הועדה תתיחס למכלול מגבלותיה של המערערת לרבות העובדות כי למערערת נכות פיזית בנוסף על נכותה הנפשית וסה"כ נכותה היא בשיעור 54%.

ד. הועדה תנמק החלטתה במפורט.

בנסיבות הענין ישלם המשיב למערערת הוצאות שכ"ט בסך של 3,000 ₪

בצירוף מע"מ.

ניתן היום כ"ט באב, תשס"ט (19 באוגוסט 2009) בהיעדר הצדדים.

נ.צ. גב' אלה בלאס

חנה טרכטינגוט, שופטת

קלדנית: אסתר תורתי