ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלינה חייפץ נגד "רמות"ליד :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב -יפו

דמ 004325/09

בפני:

כב' הרשמת דגית ויסמן

26/08/2009

בעניין:

אלינה חייפץ

התובעת

נ ג ד

רמות ליד אוניברסיטת ת"א בע"מ

הנתבעת

פסק דין

1. התביעה שבפני הינה לתשלום הלנת שכר בגין שכר ששולם לתובעת בתקופה שמסיום עובדתה בפועל אצל הנתבעת ועד שהתקבל היתר לפיטוריה, לפי חוק עבודת נשים, תשי"ד -1954.

2. אין מחלוקת לגבי העובדות העומדות בבסיס התובענה -

א. התובעת עבדה אצל הנתבעת כעוזרת מחקר, מאוקטובר 2002 ועד 31.12.08.

ב. התובעת הועסקה בחוזים שנתיים שהתחדשו מדי שנה, כאשר המינוי האחרון היה לשנת 2008, מיום 1.1.08 ועד 31.12.08.

ג. בעקבות הפסקת מימון הפרוייקט המדעי על ידי החברה המסחרית שמימנה אותו, ניתנה לתובעת הודעת פיטורים.

ד. ביום 1.12.08 התובעת הודיעה לנתבעת כי הינה בהריון והנתבעת פנתה לקבלת היתר לפיטורי התובעת.

ה. מיום 31.12.08 התובעת לא עבדה עוד בפועל אצל הנתבעת.

ו. ההיתר ניתן ביום 16.3.09.

ז. מאחר שההיתר לא ניתן בדיעבד, ביום 1.4.09 הנתבעת שילמה לתובעת את שכרה, מיום 1.1.09 ועד יום 16.3.09 (היינו, ממועד הפסקת העבודה בפועל ועד מתן ההיתר).

3. התובעת טענה כי יש לראות בסכום ששולם לה כשכר לכל דבר ועניין והפנתה לטופס הזימון ממשרד העבודה, בו נרשם שאין לפגוע בתנאי השכר של העובדת. התובעת טענה כי מאחר שלא פוטרה, כיוון שלא ניתן היתר לפיטוריה, בחודשיים וחצי בהם לא עבדה, עד שניתן ההיתר לפיטורים, היא זכאית היתה לקבל שכר ומשלא שולם במועד, היא זכאית לפיצויי הלנת שכר.

4. הנתבעת טענה כי תהליך קבלת ההיתר לא היה בשליטתה והוא ארך זמן רב מהמצופה. עוד טענה כי על פי הדין, מאחר שהתובעת לא עבדה בתקופה הרלוונטית, אין לראות בתשלום ששולם לה כשכר הנושא הלנה. הנתבעת הסתמכה על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה.

5. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי יש לדחות את התביעה. טענותיה של הנתבעת מעוגנות בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, לפיה תשלום שנועד לפצות עובד או עובדת על אי קבלת שכר בתקופה שבה לא עבדו ועד שניתן ההיתר לפיטוריהם, אינו שכר עבודה לעניין הזכאות לפצויי הלנת שכר. משאין חולק כי התובעת לא עבדה בפועל מסיום תקופת החוזה (1.1.09) ועד שההיתר לפיטוריה ניתן (16.3.09), אין לראות בסכום ששולם לה כשכר.

לעניין זה ר' – דב"ע מח/ 8-3 אבנר קופל–סוכנות לביטוח - וייס-ארלוביץ, פד"ע כ 57 (1988); דב"ע נב/ 201-3 אוחיון – ביוטי סנטר נהריה בע"מ, פד"ע כה 150 (1992); דב"ע נב/ 24-3 מזרחי – קירור ירושלים בע"מ, פד"ע כה 417 (1993); עע (ארצי) 307/99 אופיר טורס בע"מ – גולדנברג-חייט, פד"ע לח 170 (2002); דב"ע מז/ 10-2 סרטי דדש בע"מ – מורי, פד"ע יט 85 (1987).

6. למעלה מהצריך יוער, כי גם אם היתה מתקבלת טענת התובעת כי היתה מוכנה לבצע כל עבודה אצל הנתבעת (טענה שהוכחשה על ידי הנתבעת), התשלום שהיה משולם לה בגין העובדה כי היתה מוכנה ומזומנה לעבוד, אך לא ניתנה לה עבודה, היה נחשב כפיצוי ולא כשכר הנושא הלנה.

7. לסיכום כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך 750 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

8. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 15 ימים.

ניתן היום ו' באלול, תשס"ט (26 באוגוסט 2009) בהיעדר הצדדים.

דגית ויסמן, רשמת


מעורבים
תובע: אלינה חייפץ
נתבע: רמות ליד אוניברסיטת ת"א בע"מ
שופט :
עורכי דין: