ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גליזר נגד בטוח לאומי-סניף ירושל :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 011054/07

בפני:

כב' השופטת יפה שטיין
-דן יחיד-

26/08/2009

בעניין:

גליזר חנה

ע"י ב"כ עו"ד

גתאי יוסי

תובעת

נ ג ד

המוסד לבטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

אפרת לבנוני

נתבע

פסק דין חלקי

  1. בתיק זה התעוררה השאלה האם אירעה לתובעת תאונת עבודה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנה- 1995 (להלן: החוק), ביום 14/8/06.

  2. העובדות הרלבנטיות:

א. התובעת החלה לעבוד בחדר האוכל ובמטבח של מפעל אינטל בירושלים, בחודש אוגוסט 2006.

ב. במסגרת עבודתה נדרשה התובעת להרים ערימות גדולות של מגשים ושל צלחות לשולחנות ההגשה.

ג. לדברי התובעת, ביום 14/8/06, לאחר שעת הצהרים, בעת ההרמה של צלחות/מגשים חשה כאב עז של פריקה ביד שמאל, אך המשיכה לעבוד, ולא סיפרה לממונים עליה על התאונה. בבוקר שלמחרת פנתה למרפאת אינטל ונחבשה, אך לא הייתה יכולה להמשיך לעבודה, ונשלחה למרפאת מקור ברוך.

ד. התובעת הגיעה למרפאת מקור ברוך ב-15/8/06 ושם קיבלה טיפול רפואי. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מהמרפאה במקור ברוך הוצאה ביום 31/8/05 (התעודה סומנה כ-נ/2). לאור זאת מבקשת התובעת להכיר באירוע הנטען כתאונת עבודה.

  1. המחלוקות בתיק:
    הצדדים חלוקים בשאלה האם ארע לתובעת אירוע תאונתי ביום 14/8/06 אשר ניתן לאתרו בזמן ובמקום.
    במידה וכן – האם יש קשר בין הליקויים מהם סובלת התובעת לבין עבודתה, או שמא מדובר בתולדה של מצב תחלואי טבעי.

  2. טענות ב"כ הנתבע:
    לדברי ב"כ הנתבע, ישנן סתירות רבות בגרסת התובעת, ועל כן לא אין לקבל את טענתה כי אירעה לה תאונה במהלך העבודה. ע"פ הנטען, גרסת התובעת שונתה ושופצה מס' פעמים, הן לעניין השאלה מה בדיוק הרימה, והן בשאלת השעה בה ארעה התאונה. לדוגמא:
    ע"פ הפלוגתא שגובשה במעמד הצדדים השאלה שבמחלוקת הייתה "האם הרימה התובעת מגש מזון כבד ביום האירוע". בתצהירה טענה כי "הרמתי מגשים כבדים עמוסים בצלחות מהמטבח לחדר האוכל". בטופס לתשלום דמי פגיעה רשמה "העצם יצא מחוץ ליד שמאל תוך כדי מאמץ כי הרמתי מגשים וצלחות כבדים"
    עוד נטען כי על פי עדות התובעת לא ניתן להצביע על נקודה מסויימת על מישור הזמן, במהלכה אירע לה האירוע הנטען, ואין בתשובות התובעת כדי לענות על השאלה מתי בדיוק אירע האירוע, כשלדבריה, בבית הדין אמרה "קודם כל הרמתי את המגשים ואחר כך את הצלות" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 17), אולם קודם לכן העידה (עמ' 3 שור- 23-25) כי " העגלה כבר הייתה מוכנה עם המגשים ליד השולחן, העגלה עם הצלחות לא היו מוכנות ולכן לא היו עגלות להרים את הצלחות, לכן נאלצתי להביא את הצלחות בידיים שלי לשולחן ולקחתי גם כמות גדולה של מגשים".
    עוד טוענת ב"כ הנתבע כי התובעת לא סיפרה לאיש במועד האירוע על כך, והמתינה עד למחרת בבוקר לקבלת טיפול רפואי, מה גם שהטופס הראשון לנפגע בעבודה הוצא רק כשבועיים שלאחר מכן, ב-31/8/08.
    מכל האמור, ומשלא ניתן ע"פ עדותה של התובעת לקבל גרסה אחת סדורה וברורה, כולל לעניין שעת הפגיעה - מבקשת ב"כ הנתבע שבית הדין יקבע כי לא אירעה לתובעת תאונה בעבודה, כנדרש בחוק ובפסיקה, וכי על כן דין התביעה להידחות.

  3. דיון:

א. אין חולק כי התובעת החלה לעבוד באינטל ימים ספורים לפני האירוע הנטען, כשלדבריה, שנים ארוכות קודם לכן, לא עבדה. התובעת העידה לעניין זה בעדותה (עמ' 6 שורות 13-14) כי:
"לא רציתי לאבד את העבודה, אחרי כל כך הרבה שנים שלא עבדתי ועד שמצאתי את העובדה הזאת, רציתי להמשיך עם הכאב והפריקה ועם הכל". עוד העידה התובעת כי העבודה נעשתה בלחץ, שכן מנהל חדר האוכל והשף האיצו בעובדות להזדרז בעבודתן (עמ' 3 שורה 11-12).

ב. מנהלה של התובעת, מר גלעד שוסברג העיד בבית הדין (עמ' 12-13 לפרוטוקול) כי התובעת דווחה לו על האירוע לא באותו יום אלא למחרת וכי:
"לי ידוע הכל מיום אחרי... מסרו לי שהעובדת באה בבוקר וניגשה למרפאה בטענה שיש לה פגיעה ביד. ניסיתי לבצע תחקיר, נאמר לי שיום קודם לכן הרימה ערימה של מגשים כנראה יותר ממה שיכלה להרים, הרגישה כאב ביד. לי לא נמסר הדבר בזמן אמת". עוד העיד (עמ' 14 משורה 19), כי בימים המעטים שבהם עבדה, זכור לו כי ראה את התובעת מרימה דברים שחשב שהיו כבדים יותר ממה שסבר שהיא מסוגלת לעשות וכי העיר לה על כך, וכי "אני זוכר שכן אמרתי לתובעת ביומיים שלושה הראשונות (הטעות במקור), שאני לא רוצה לראות אותה מרימה משאות שהיא לא מסוגלת להרים."

ג. מעדותה של התובעת עולה, כי אכן לא ידעה לתאר באופן מדוייק ואף סתרה את עצמה בשאלה מה היה סדר הפעולות שעשתה בדקות שקדמו לאירוע הנטען, והאם הרימה מגשים או צלחות כבדות, ומה הפעולה שעשתה בזמן שהרגישה לטענתה את הפריקה ביד. כך גם לא דייקה בשאלה מתי בדיוק אירע הדבר. השאלה האם סתירות אלו מלמדות שלא היה כל אירוע תאונתי, כטענת הנתבע, או רק על כך שהתובעת לא יכולה הייתה לזכור פרטים מדוייקים בשאלה מה היו הפעולות שביצעה, אף שאכן היה אירוע תאונתי.

ד. כאמור, לדברי מנהלה, לא קיבל על כך דיווח בזמן אמת (כפי שגם התובעת העידה), אך על פי התחקיר שערך, נאמר לו שהיא הרימה באותו יום מגשים כבדים. יש לציין כי התובעת אמנם לא סיפרה לעובדים האחרים על האירוע באותו היום, אך כבר למחרת בבוקר הופיעה במרפאת אינטל, לפני תחילת העבודה, והתלוננה על כאבים חזקים.

ה. לאחר ששמעתי את העדויות, ולמרות סתירות מסויימות בעדותה של התובעת לעניין אופן קרות האירוע והשעה המדוייקת בו אירע (והאם באותו רגע הרימה צלחות או מגש/ מגשים או הורידה אותם וכד'), שוכנעתי בגרסתה של התובעת כי אכן ארע לה האירוע תאונתי בעבודה ב-14/8/06. לעניין זה, ולאור העובדה שנהגה להרים גם מגשים וגם צלחות – אין הדבר משנה מבחינה מהותית מה בדיוק הרימה ברגע בו חשה את הפריקה בידה.

ו. מקובל עלי כי חוסר הדיוק לא נבע מרצון לסלף את העובדות, אלא מלמד על חוסר שימת לב מלאה מצידה של התובעת לגבי הפעולה המסויימת שארעה סמוך לפני קרות האירוע, ואולי הדבר נבע בשל התרכזותה בכאב וברצון להמשיך ולסיים את יום העבודה, על מנת שלא תפוטר.

ז. לעניין זה יש לזכור, כי עבודתה של התובעת בחדר האוכל הייתה עבודה מונוטונית, יחסית, של הגשה, הרמת מגשים וצלחות והורדתם, ועל כן אי דיוקה בשאלה מה בדיוק הרימה באותו רגע, ובאיזה שעה מדוייקת אירע הדבר, לא מלמד בהכרח על רצון לשקר. לפיכך, ולמרות חוסר הדיוקים בעדותה, מקובלת עלי עמדתה כי אכן היה באותו יום, לקראת סיום העבודה אירוע בו חשה פריקה בידה השמאלית (באזור האגודל) אך המשיכה לעבוד. דברים אלו נתמכו כאמור, גם בדברי מנהל אינטל אשר העיד כי בתחקיר שעשה – אף שלא היה מדווח בזמן אמת - התברר לו כי אכן נשאה מגשים וצלחות מעבר ליכולתה.

ח. עוד יש לזכור כי מדובר בעובדת שאך לא מזמן החלה את עבודתה, ועל כן עשתה מאמץ, כפי שהעידה, להמשיך ולעבוד למרות הכאבים, מה גם שמדובר היה בשעת לחץ שבו נדרשה לסיים את העבודה בחדר האוכל במהירות, כפי שהעידה.

ט. התובעת הגיעה למרפאת אינטל מיד למחרת האירוע (ועוד בטרם שעת עבודתה), כשלדבריה עשתה כן בגלל התגברות הכאבים. פעולה זו, והרצון להגיע עוד לפני תחילת העבודה (ביום המחרת) לקבל טיפול רפואי, בשל הכאבים שהתחזקו – מחזקים את גרסתה, גם אם (מסיבה שלא הובררה דיה), התעודה הראשונה לנפגע בעבודה מולאה לאחר שבועיים.

י. לאור האמור לעיל – הריני קובעת כי ביום 14/8/06 לאחר שעת הצהרים, בהיות התובעת בעבודה, הרימה צלחות או מגשים כבדים, ואז ארע לה אירוע בו חשה פריקה בידה השמאלית באזור האגודל.

יא. לאור קביעה זו, יש להעביר את התיק למומחה רפואי אשר יקבע האם יש קשר בין מצבה הרפואי של התובעת בעניין היד לבין האירוע מיום 14/8/06. במסגרת חוות דעתו יתבקש המומחה להתייחס גם לשאלה האם תרמה העבודה ללקוי שבידה בדרך של החמרה.

יב. הצדדים יודיעו תוך 14 יום האם יש למי מהם חומר רפואי ו/או האם מבקשים שמזכירות בית הדין תזמין חומר רפואי ממרפאת מקור ברוך או ממקום אחר (שיצויין). לאחר קבלת החומר הרפואי יועבר התיק למומחה רפואי.


ניתן היום ו' באלול, תשס"ט (26 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

יפה שטיין, שופטת



מעורבים
תובע: גליזר חנה
נתבע: המוסד לבטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: