ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גארח נגד רשות השידור - לישכה :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

עב 002566/06

בפני:

כבוד השופטת שדיאור שרה

נציג ציבור (ע) מר ממליה נוריאל

נציג ציבור (מ) מר חביב אהוד

26/08/2009

גארח קטי

בעניין:

בעצמה

תובעת

נ ג ד

רשות השידור - לישכה משפטית

על ידי ב"כ עו"ד יאיר דוד

נתבעת

אגודת העיתונאים בירושלים

ע"י ב"כ עו"ד אופיר טל

עותר ציבורי

פסק דין

1. בפני בית הדין תביעת התובעת שהוגשה ביום 29.8.06 ע"י בא כח התובעת דאז עו"ד זיוה ארנסטי ושעניינה אפליית התובעת, חוסר קיום חובת תום הלב כלפיה על ידי המעביד, מניעת פיטוריה, מניעה בפגיעה בזכויותיה ומניעת התנכלות לה, שיבוצה בהתאם למלוא המכסה השבועית במשמרות ובהיקף שהיה לכתחילה וכן לאשר את כל הדו"חות הבלתי חתומים על ידי הנתבעת.

2. הנתבעת טענה כי פעלה כלפי התובעת בתום לב ולפנים משורת הדין וכי לא נפגעו זכויותיה וכי פוטרה עקב כשל וליקויים בעבודתה ולא הופלתה ולא היתה כלפיה כל התנכלות.

השתלשלות העניינים

3. על מנת להבין את ההליך העיקרי עלינו לסקור את השתלשלות העניינים בהליך הזמני שקדם לו ואשר בו הוגשו למעשה כתבי הטענות והתצהירים והמהווה מבחינת כתבי הטענות והתצהירים את הבסיס להליך העיקרי.

4. על ידי התובעת הוגשה בקשה לסעד זמני בתיק בש"א 2193/06 (להלן: "ההליך הזמני") ובה בקשה מבית הדין להורות לנתבעת רשות השידור, להמנע מהפסקת עבודתה של התובעת ולהמשיך לשבצה בסידורי העבודה של הקריינים בקול רדיו ישראל בערבית והכל עד לבירור התובענה העיקרית.

בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 14/4/08 החלטה המפרטת את השתלשלות העניינים שארעה ביחס לתובעת הכל כפי שהוכח לפני בית הדין שם.

5. על פי החלטת בית הדין מיום 29.4.08 הודיעה הנתבעת בהודעה מטעמה מיום 12.5.08 כי התגובה שהוגשה מטעמם לבקשה לסעדים זמניים במסגרת בש"א 2193/06 ("התנגדות המשיבה לבקשה לצו מניעה זמני על נספחיה") תשמש ככתב הגנה במסגרת התביעה העיקרית וכבוד הרשמת בהחלטתה מיום 18.5.08 אישרה זאת כמבוקש.

6. בתאריך 13.9.06 ניתן תוקף של החלטה ע"י כב' השופט א. אברהמי להסכמת הצדדים לפיה:

"לאור המלצת בית הדין הגענו להסכמה לפיה, מעמדה של התובעת, עד להודעה אחרת או החלטה אחרת ימשיך להיות כפי שהיה בעבר.

הצו שניתן כחלק מהסכמה על דחיית הדיון מסתיים בזה משיבים 2 ו- 3 ימחקו מהבקשה והתובענה. ב"כ התובעת תמסור הודעה תוך 60 יום האם היא עומדת על התובענה והבקשה אם לאו. כמובן ששמורה לה הזכות להגיש תובענה ו/או בקשה חדשה.

במהלך פרק הזמן הנ"ל יבחן על ידי הצדדים כיצד יש ללכת בהמשך הדרך בזיקה לתובעת".

7. ביום 6.12.06 הוגשה הודעת התובעת כי הוצעה לה הצעה לפרישה מוקדמת, לה סירבה, וכי הוזמנה לשימוע שאחריו תהא התמונה ברורה יותר.

במהלך הזמן חדלה התובעת להיות מיוצגת (הודעה מיום 9.10.07).

8. בתאריך 14.3.07 הגישה אגודת העיתונאים בירושלים באמצעות ב"כ עו"ד א. טל בקשר להתייצבות בהליך כעותר ציבורי.

9. בתאריך 15.3.08 הועבר התיק לטיפולי והתקיים דיון במעמד הצדדים.

10. עוד, התברר במועד זה כי בתאריך 14.3.07 נשלחה לתובעת הודעה על סיום עבודתה ברשות השידור (מש/1) וזאת על סמך שימוע שנעשה ביום 28.12.06. כמו כן, הוצגה בפני בית הדין תרשומת השימוע. בשימוע היתה התובעת עדיין מיוצגת על ידי עו"ד שנכחה בו.

בנוסף לשימוע ציין בפרוטוקול השימוע עו"ד י. דוד בפני התובעת כי היא רשאית להגיש בצורה מסודרת מסמכים תוך 14 יום. בשימוע עצמו הועלו בפניה התלונות לגבי התנהלותה ונתנה לה ההזדמנות להשיב.

11. בית הדין המליץ לצדדים להגיע להבנה ומעבר לכך נתברר כי יש צורך למצוא לתובעת ייצוג משפטי.

הייצוג המשפטי לתובעת היה מהותי שכן היה צורך למצוא מי שייסע לה בסידור הטענות והצגתן.

התובעת הגישה ביום 11.4.07 מסמך "צירוף מסמכים מטעם התובעת/המבקשת".

לאחריו הוגשו עוד כתבי טענות מטעמה אשר תקצר היריעה מלציינם, ולהם צורפו מסמכים שונים הנוגעים לתקופת העסקתה ולסיומה.

הדבר חזר ונשנה גם בהליך שבפנינו ובמסגרת ההוכחות שנוהלו בתיק העיקרי.

כתבי הטענות והמסמכים הועברו הן לידיעת רשות השידור והן לב"כ אגודת העיתונאים.

12. בתאריך 26.4.07 התקיים דיון במעמד הצדדים בהליך הזמני.

ב"כ אגודת העיתונאים, העותר הציבורי, הודיע כי חרף ניסיונות שנעשו לא צלחה הדרך ויש מקום לעשות שימוש בתקנה 24 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) בדבר מינוי אפוטרופוס לדין כדי שענייניה התובעת יטופלו כראוי וכי לא די בהתייצבות האגודה כעותר ציבורי.

ב"כ הנתבעת, רשות השידור נעתר לבקשת בית הדין במועד זה להאריך את העסקת התובעת על מנת שימצא לה ייצוג.

מפרוטוקול בית הדין ולשונו כפי שנכתבה מילה במילה סבר גם בית הדין כי יש מקום למינוי הציג וכי יש מקום לבקש אפוטרופוס לדין.

במועד זה נתנה החלטה ולפיה.

"5. ב"כ הנתבעת לאחר שנועץ בבעלי הסמכות ברשות השידור, נעתר להמלצת בית הדין שלא לממש את מכתב הפיטורים ולדחות את מועד כניסת הפיטורים לתוקף ליום 1.7.07."

כמו כן נקבע בהחלטה כי התובעת לא תפקוד את מתקני הרשות.

העותר הציבורי התחייב לאפשר לתובעת לבצע את הצילומים ולהיעזר באמצעים הטכניים של האגודה שתעמיד זאת לרשות התובעת לצורך ההליך.

לנוכח האמור הומשכה העסקתה עד 1.7.07.

13. בתאריך 7.5.08 ניתנה החלטת בית הדין בהליך הזמני הפונה לסיוע המשפטי ליתן לתובעת סיוע, כאפוטרופוס או על פי חוק הסיוע.

בתאריך 15.5.07 הודיע הלשכה לסיוע משפטי כי איננה מוסמכת לקבל אפוטרופסות על פי חוק הקמתה וכי התובעת לא עונה לקריטריונים על פי החוק. לפיכך סירבה לייצגה .

14. בתאריך 10.5.07 ניתנה החלטת בית הדין הפונה ליועץ המשפטי לממשלה לקבלת ייצוג לתובעת על פי תקנה 24 כאמור.

בתאריך 27.5.07 הגיעה תגובת הפרקליטות ולפיה הבקשה הועברה למשרד הרווחה.

לנוכח העיכוב שנוצר נתבקשה רשות השידור ליתן דעתה לבקשת בית הדין לאורכה נוספת להעסקת התובעת (החלטה מיום 29.5.07).

ב"כ רשות השידור הגיש תגובה (4.6.07) ולפיה, הוא מבקש כי הפיטורין יכנסו לתקפם ב-1.7.07 ונימק בקשתו.

בתאריך 29.6.07 הגיעה הודעת הפרקליטות כי המדינה אינה יכולה להעמיד לתובעת אפוטרופוס לדין וכי פניה ללשכת הרווחה העלתה כי "פקידת הסעד הגב' מיכל ברנשטיין הודיעה לגורמים מטעם משרד הרווחה כי לא נתן היה לערוך תסקיר פקיד סעד בעניין שבכותרת היות וגב' גארח קטי לא שיתפה פעולה עם גורמי הטיפול".

עוד ציינה הפרקליטות כי הפרקליטות פנתה לב"כ התובעת הראשונה, וזו לא הסכימה לייצגה עוד.

לפיכך, גם נסיונו זה של בית הדין לדאוג לייצוג התובעת בהליך הזמני לא צלח.

15. ב"כ אגודת העיתונאים פנה ביוזמתו לקרן לטיפול בחוסים בבקשה לייצגה.

לנוכח בקשתו לאורכה ניתנה החלטה ביום 2.7.07 ולפיה, "לא יכנסו הפיטורים לתוקף עד 8.7.07".

תקופה זו לא הוארכה עוד ולמעשה נכנסו הפיטורים לתוקף ב-8.7.07.

16. בתאריך 9.7.07 הודיע ב"כ אגודת העיתונאים כי אף הקרן לטיפול בחסויים סירבה ליטול על עצמה ייצוג משאין זה במומחיותה.

17. לנוכח האמור, ובאין מנוס נקבע התיק לדיון ביום 18.10.07. ולאחר מכן התקיים הדיון וניתנה החלטה בו. בתאריך 26.5.08 ניתנה החלטת בית הדין ובו מתבקש העותר הציבורי להבהיר אם הוא מבקש להיות צד בתיק העיקרי ואכן הוגשה הודעה מטעמו ביום 28.5.08 ולפיה אגודת העיתונאים בירושלים שהצטרפה להליך כעותר ציבורי תבקש להמשיך ולהיות צד גם בהליך העיקרי. בהודעה הודגש כי עו"ד טל לא היה צד להליך באופן אישי וכי המינוי כאפוטרופוס נעשה לצורך הגשת תביעה לממונה על הגמלאות ולצורך זה בלבד (ראה החלטה מיום 14.4.08).

18. לא למותר לציין, כי במהלך ההליכים המשפטיים בתיק העיקרי הוגשו מסמכים מטעם התובעת שכללו עשרות עמודים ושהודעו לנתבעים ונקבע כי הכל יידון בדיון.

בית הדין הבהיר לצדדים כי לנוכח כל המסמכים שהובאו בפניו בתיק ובהם עיין, ישנם הפרשים כספיים המגיעים לתובעת בגין תקופת עבודתה, עוד ציין כי יש לבדוק אפשרות להערכת הדווחים ותשלום על מנת שעניינה יקודם גם לגופו של עניין בנוגע לזכויותיה.

העניין עוגן בהחלטה מיום 18.10.07 (עמ' 6 ו –7 לפרו'). במועד זה גם הובהר לתובעת כי העסקתה הופסקה ב-8.7.07 וזאת בנוסף להחלטה שנשלחה אליה.

19. בית הדין הורה לעו"ד י. דוד ולב"כ אגודת העיתונאים עו"ד א. טל לבדוק בהליך הזמני את דווחי התובעת. נעשו חישובים על סמך המלצת בית הדין, והסכומים הועברו לחשבונה של התובעת על מנת להקל על מצוקתה, ולממש זכויותיה.

בכך גם דאגו להכנסה שוטפת לחודש אוגוסט עת חדלה לקבל שכר.

העניין בא לביטוי מפורש בהחלטה מיום 4.12.07 (עמ' 7).

20. במועד זה הסביר בית הדין לתובעת כי לשם קבלת הפנסיה לה היא זכאית עליה לחתום על מסמכים אולם היא סירבה.

בנסיבות אלה, וחרף מאמצי העותר הציבורי ובית הדין לשכנעה הוזמן לדיון נוסף הממונה על הגמלאות על מנת לקדם את עניינה הנוגע לפנסיה שעומדת לזכותה.

שוב הוגשו בקשות שונות מטעם התובעת והודעו לצדדים.

21. בתאריך 27.12.07, בהליך הזמני, נכח גם ב"כ הממונה על הגמלאות. במועד זה נעתר ב"כ העותר הציבורי לקבל על עצמו אפוטרופסות לדין לצורך חתימה על מסמכי הפנסיה.

החלטה מפורטת ומנומקת נתנה על ידי בית הדין בעניין זה (פרו' מיום 27.12.07 עמ' 29,30,31,32).

בית הדין מצא כי טובתה של התובעת מחייבת זאת לנוכח העובדה שבדרך כלל הפנסיה משולמת רק מיום הגשת המסמכים ולא רטרואקטיבית וכל עיכוב בעניין זה פוגע בזכותה לגמלה לתקופה בה לא הוגשו המסמכים ואינו מאפשר לה הכנסה שוטפת.

בעניין זה אכן יש לממונה על הגמלאות שיקול דעת והוא התבקש להפעילו ולשלם מ-8.7.07 ואילך.

התובעת ערירית בלא משפחה, הציגה בפני בית הדין עיקולים וקשיים כספיים שנערמו בהעדר הכנסה.

לא היה מנוס איפא ממתן אפוטרופסות לעניין זה והמלצה לממונה על הגמלאות לשלם גמלתה מיום 8.7.07 מועד בו נכנסו פיטוריה לתוקפם.

22. עוד יודגש כי ב"כ העותר הציבורי, עשה מעל ומעבר. המסמכים הוגשו על ידו לרשות השידור וזו העבירה אותם לממונה על הגמלאות, כמו כן פעל מול בנק יהב כדי למנוע פגיעה בתובעת למתן מסגרת אשראי עד שהפנסיה תוסדר.

23. כאן המקום לציין, כי אף שהתובעת לא הוכרזה פסולת דין, נדרשה לה עזרה זו, ולא הייתה כל דרך אחרת.

24. בית הדין קבע ישיבה נוספת לשמיעת העדויות בהליך הזמני בדבר מתן צו מניעה והחזרתה לעבודה ב-21.2.08. דהיינו דיון לגופו של ההליך הזמני וניתנה בו החלטה לאחר שמיעת ההוכחות.

25. בהליך העיקרי שבפנינו הגישה התובעת בקשה לגילוי מסמכים וכן בקשה להנפקת תעודת עובד רשות ובית הדין נתן החלטות מפורטות לעניין בקשותיה אלו לאחר קבלת תגובת הנתבעת. כמו כן נדרש גילוי מסמכים של תלושי התובעת והנתבעת המציאה אותם בהתאם להחלטת בית הדין.

26. בתאריך 13.1.09 הוזמנה התובעת אך לא התייצבה לדיון. הצדדים טענו פרוצדוראלית לעניין העובדה שכתב התביעה לא מתייחס לסעדים כספיים ועל כך ענה בא כח הנתבעת. באיחור התייצבה התובעת לדיון וכאמור בעמ' 4 לפרוטוקול בית הדין ניסה להסביר לתובעת את המשמעות שיש לאמור בכתב התביעה המקורי לעומת המצב העובדתי לאחר החלטת בית הדין בסעד הזמני. תגובתה היא כאמור בעמ' 5 לפרו' שהיא חוזרת ושונה שלא נסתיימו יחסי עובד-מעביד. בית הדין ניסה להסביר שוב ובהעדר ברירה ניתנה החלטה ביום 13.1.09 (עמ' 6-7 לפרו') אשר אפשרה לעותר הציבורי לשוחח עם התובעת ולשקול את תיקון כתב התביעה וניתנה לצדדים אורכה. גם החלטתו זו של בית הדין לא צלחה.

27. בתאריך 29.1.09 הגישה התובעת הודעה ובה היא מפרטת העברת מסמכים כמו כן היא

מבקשת לחייב את הנתבעת ב 10,000 ₪ בגין זלזול העותר הציבורי ברשות השידור

בהחלטות בית הדין והיא מבקשת לפסול את מסמכי הנתבעת ועוד ועוד בקשות שונות

שלא היה בהם דבר וחצי דבר עם העובדה שהתובעת נתבקשה להתייחס לתיקון כתב התביעה.

כך גם הגישה מסמכים שונים בבקשה זו המסומנים מA עד – I4 29.1.09

מסמכים אלה לא מהווים אסמכתא לתיקון כתב התביעה שכן הם אותם מסמכים שהוגשו גם על ידי הנתבעת בחלקם לפחות בכתב ההגנה כפי שנאמר לעיל. צורפו דוחות עבודה חודשיים, כתב ויתור, נייר עמדה של התובעת, מכתב מר צימרמן מ-8.1.06, תוכניות עבודה, וכו' מסמכים שאין בהם כדי להוות מבחינתנו בסיס לתיקון כתב תביעה או לשינויי סעדים.

28. בדלית ברירה, ולאחר הגשת בקשה מטעם העותר הציבורי לתיקון כתב התביעה ותגובת הנתבע ניתנה החלטת בית הדין הדוחה את הבקשה מהטעמים המפורטים בה ובשל כך שאין אמירה מפורשת כלשהי מטעם התובעת עצמה בקשר לבקשה לתיקון כתב התביעה ובהעדר הסמכות או מעמד לעותר הציבורי לבקשה ללא הסכמה מפורשת בכתב של התובעת או מיוזמתה או מטעמה ועל כן נדחתה הבקשה לתיקון כתב התביעה ביום 1.3.09.

29. בתאריך 29.3.09 התקיים הדיון להוכחות בהליך העיקרי המקורי. בית הדין הדגיש לפרו' כי אף לא אחד מהצדדים הגיש בקשה למינוי אפוטרופוס לדין בהליך העיקרי ובלית ברירה יתנהל הדיון בפרוצדורה המקובלת (עמ' 8 שו' 3-6).

30. פסיקתנו בהליך זה תהיה אפוא לפי הראיות שהושמעו בפנינו והמסמכים שהוגשו לנו ועל פי סמכותנו כמבוקש בכתבי הטענות.

גרסת התובעת וטענותיה

31. התובעת נחקרה בחקירה ראשית והגישה מסמכים רבים. התובעת תיארה באופן לא מסודר את השתלשלות העניינים ומדבריה לא ניתן היה לרדת לשורש הדברים. בא כח העותר הציבורי ביקש כי תצהיר המבקשת בבש"א יראה כמו תצהירה בתיק העיקרי בנוסף למה שתוסיף בעל פה (עמ' 10 שו' 5-6) ובית הדין נעתר לו ולנתבע שאף הוא ביקש כי תצהירי המשיבה בהליך הזמני יהיו כתצהירי עדות ראשית בתיק העיקרי (החלטה עמ' 10 לפרו'). בסופו של יום בקשה התובעת לקבל מליון ₪ + וגם 50,000 ₪ בעניין האפלייה (עמ' 11 שו' 22-24). התובעת לא נחקרה נגדית (עמ' 11 שו' 25-26).

32. בתצהירה של התובעת בהליך הזמני היא מציינת כי כל האמור בבקשה אמת. אין בתצהיר פירוט עובדתי על כן עלינו לפנות לגרסתה בבקשה לסעד זמני שהיא בסיס תצהירה.

א. בקשה זו נאמר כי ב 17.8.06 עם תחילת משמרתה גילתה שלא שובצה בסידור העבודה בשבוע שבין 20.8.06 ל 26.8.06. (נספח א' לבקשה). משניסתה לברר את פשר אי שיבוצה לא קבלה מענה. ולפיכך ביום 22.8.06 נשלח מכתב מבאת כוחה (נספח ב' לבקשה) לשיבוצה המיידי בסידור העבודה. חרף זאת , גם בסידור העבודה, מיום 27.8.06 עד 1.9.06 לא שובצה התובעת. בבקשה לסעד הזמני טענה התובעת, כפי שהיא מאשרת בתצהיר הלקוני, כי היא שובצה בתת מכסה בניגוד לנוהל 1.2 בדבר סדרי עבודה ותשלום תמורת עבודה בשעות נוספות- עובדים בדירוג העיתונאים, בדירוג עיתונות הפקה, ובדירוג המשולב (הנוהל צורף כנספח ד' לבקשה). לטענתה אף שבנוהל היה עליה להיות מועסקת על פי מכסה שבועית של 28 שעות שבועיות, או מכסה חודשית של 121.5 שעות וכי יום העבודה יהא בן 4.5 שעות (נספח ה' לבקשה), אשר הוארכו בנספח ו' ל-7 שעות בכל משמרת לא שובצה התובעת ב-4 משמרות לפחות כנדרש כדי למלא מכסה של 28 שעות שבועיות. התובעת טענה בבקשה כי מס' שנים היא משובצת בתת מכסה שבועית וחודשית.

כתימוכין להיותה משובצת בתת מכסה צירפה את נספח ז' מכתב מיום 21.5.06 מטעם רונית חן והתובעת תלתה את האחריות לסידור העבודה על הנתבעת שמנעה ממנה שיבוץ מלא. עוד טענה כי הנתבעת פגעה בשכרה בשיבוץ זה גם בכך שנשללה ממנה תוספת שכר בגין תת מכסה וגם קוזזו ממנה ימי חופשה שנתית.

לטענתה העמידה את עצמה לרשות הנתבעת בכל עת ואילו הנתבעת נמנעה במכוון מלשבצה במשמרות ובכך פגעה בשכרה והפלתה אותה לרעה.

ב. עוד טענה כי על פי הנוהל בנתבעת ישנן משמרות כוננות כשכל משמרת בת 8 שעות ועובד ששהה בביתו במשמרת כוננות ולא הופעל מקבל תשלום עבור 5.5. שעות אולם אם הופעל יקבל תשלום עבור 8 שעות.

לטענתה על פי סעיף 2.3 (ג) לנוהל (נספח ד' לבקשה) ניתן לשבץ עובד בכוננות רק לאחר שהשלים את מכסת השעות השבועיות ולטענתה הקריינים מקבלים בממוצע שתי משמרות כוננות בשבוע. התובעת טענה כי השימוש בסמכות בשיבוץ הקריינים נעשתה באופן מפלה ובלתי שוויוני כלפיה ובכך פגעה גם בזכותה לשעות הכוננות.

לטענתה אפילו כשקיימות משמרות כוננות בלתי מאויישות אין הנתבעת משבצת אותה. סימוכין לטענתה נתנה בנספחים ח1 ח2 לבקשה שהם מכתביה מ 21.12.05, 28.12.05, בהם היא מבקשת שיבוץ. לטענתה לא קבלה מענה לבקשותיה בכתב ואף לא שובצה.

ג. התובעת טענה כי בקשותיה לסידור עבודה נדחו וכי במשך שנים נהגה הגב' שפרה בל להתעלם מבקשותיה לסידור עבודה והקפידה לשבץ את התובעת דווקא במועדים בהם בקשה לא לשבצה. תימוכין לכך נתנו בסעיף 40 לבקשה ובנספחים י' ויא' לבקשה.

עוד טענה כי בדרך כלל סידור עבודה נעשה ביום חמישי ולאור בקשת התובעת הוקדם סידור העבודה והיא שובצה דווקא לתאריכים בהם בקשה לא להיות משובצת.

ד. ביחס לאי חתימה על דוחות שעות נוספות וכוננות טענה התובעת כי בהתאם לנוהל הפנימי המקובל בנתבעת לקראת סוף החודש ממלא עובד דו"ח שעות נוספות וכוננות שמוגש לממונה שאמור לחתום על הדוח ולהביאו לאישור המנהל. לטענתה אף היא מלאה מידי חודש את הדוח ובאופן שיטתי במשך שנה וחצי החזירה אליה הגב' שפרה בל את הדוחות בלא אישורה. כתוצאה מכך לטענתה גם משמרות הכוננות בהם שובצה לא שולמו לה. כסימוכין לכך צירפה את נספח י"ב לבקשה מכתבה של אתי זאדה מיום 5.4.06 ממנו עולה כי מאחר ולא נתקבל מקור מאושר וחתום על ידי הממונים לא בוצע תשלום דו"ח נוב' 2005. פה המקום לציין את נספח י"ג מכתבו של מר צימרמן מ 10.7.06 בו הוא מציין כי "הובא לידיעתי כי את טופסי השעות הנוספות והכוננות את נוהגת לאחרונה לשלוח ישירות למחלקת כספים. הואיל והטפסים מועברים ישירות בניגוד לכל נוהל מקובל – ללא אישור הממונים וללא בדיקת המינהל – לא נוכל בשום פנים לאשר את הטפסים לתשלום. אנא פעלי על פי המקובל והעבירי את הטפסים לאישור הממונים כדי להימנע מעוגמת נפש. מוחזרים בזאת הדוחות לחודש יוני 2006".

התובעת טענה כי העובדה שהדוחות הושבו אליה בחזרה פגעה ברמת שכרה במידה ניכרת ולכך הציגה טבלאות שצורפו כנספח יד1- יד5.

נציין כי טבלאות אלה לא הוסברו על ידה בתצהיר וגם לא יכלה להסביר אותם בעדות שבפנינו.

אולם, עולה מהם בבירור כי יש ירידה משמעותית במס' הכוננויות מ 98 ל 99, ו-99 ל2000 כמעט במחצית, וכן ירידה מהותית משנת 2005 עד ל 0 כוננויות בשנת 2006.

ה. בעניין מאזן ימי החופשה השנתית טענה התובעת כי באופן שיטתי לא קבלה את מאזן ימי החופשה והוא לא הופיע בתלוש השכר וכי הנתבעת ניכתה באופן שרירותי מימי החופשה.

ו. בעניין השיבוץ ביום המנוחה השבועי וחגי ישראל, טענה התובעת כי היא העובדת היחידה בקול ישראל בערבית שהינה יהודיה וכי הנתבעת נהגה באופן קבוע לשבצה במשמרות דווקא בימי החג של היהודים וביום השבת יום מנוחתה וזאת חרף בקשותיה שלא לשבצה ביום זה. לטענתה היא זמינה כל השבוע ואין בבקשתה לקבל את יום המנוחה בשבת כדי לפגוע בעבודה שכן יתר הקריינים הינם בני הדת המוסלמית או הנוצרית ויום השבת אינו יום המנוחה השבועי שלהם.

לטענתה חיובה לעבוד ביום השבת שהוא יום המנוחה השבועי שלה על פי דתה מנוגד לקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951.

ז. לטענתה של התובעת לא קודמה בדרגה מאז 19.12.97 עת קודמה לדרגה 42+. לטענתה למרות היותה בעלת הותק הרב ביותר מבין כל קרייני קול ישראל בערבית קודמו אחרים ללא ותק כשלה וללא תואר אקדמי לדרגות 43 ו 43+ ואף לדרגה 45. לטענתה בהתאם לנוהל העלאה בדרגה טעונה המלצת ממונה וביום 24.3.02 פנתה למר אדמונד סחייק מנהל קול ישראל בערבית להעלאתה בדרגה אולם לא קודמה.

ח. לאור כל האמור, טענה התובעת כי הנתבעת הפרה כלפיה את חובת תום הלב, וכי נהגה כלפיה באפלייה וכי ננקט כלפיה מסע התנכלות ורדיפה אישיים תוך פגיעה בעקרון השוויון ובזכות היסוד שלה לחופש העיסוק והכל ממניעים אסורים. התובעת טענה כי פנתה פעמים רבות בעניין והסתמכה על נספחים טו טז ו- יז לבקשה שהם פניות לנתבעת וכן חוות דעת פנימיות של משרד גלעד שר לתובעת עצמה.

גרסת הנתבעת וטענותיה

33. בדקנו את כתב ההגנה, את התצהירים שצורפו לו (התגובה שהוגשה לבקשה בהליך הזמני) ושמענו את עדויות ההגנה. נתייחס בהקבלה לכל אחת מטענות התובעת.

התובעת התקבלה לעבודה ברשות השידור כקריינית בערבית בראשית שנות ה-70.

א. הנתבעת טענה כי שנות עבודתה היו רצופות בעיות משמעת והפרות חוזרות ונשנות של נהלי העבודה. לכך צרפה הנתבעת את נספח א' שהוא מכתבו של מר סחייק מיום 10.10.04 ובו פירוט רב מאורעות לאורך השנים של אי עמדת התובעת בכללים שמחייבים קריינית.

ב. הנתבעת טענה כי בשנים האחרונות חלה הידרדרות בתפקודה המקצועי של התובעת כקריינית ואף אירעו תקלות בשידור כפי שנקבע בדוח מבקרת הפנים של הרשות מיום 29.10.01 (נספח ב' לתגובה).

ג. בסעיף 17 לתגובה ניתנו דוגמאות רבות לתקלות בשידור אשר גרמו לכך שנערך לתובעת בירור משמעתי ביום 31.8.03 ובו הוזהרה על ידי המנכ"ל כי עליה להישמע להוראות הממונים ולקבל את המשמרות כפי שנקבע בסידור העבודה (נספח ג' סיכום הבירור המשמעתי) ואף נשלחה לה התראת מנכ"ל (נספח ד' לתשובה) ביום 1.9.03.

ד. לטענת הנתבעת סרבה התובעת לבצע מטלות המהוות חלק אינטגרלי מעבודת

הקריאה כמו למשל להגיש דיווחי תנועה המהווים חלק בלתי נפרד מעבודתה.

ה. הנתבעת טענה כי לתובעת יחסי עבודה עכורים עם עמיתיה ועם הממונים עליה ובמהלך השנים למרות הנסיונות למצוא פתרון נגרם נזק לרשות ולעבודה עד כדי כך שהגב' שפרה בל אף קיימה ישיבה עם חברת ועד העיתונאים ברדיו להתייעצות בעניין. אולם, חרף ההתראות המשמעתיות הידרדרה בחודשים האחרונים רמת התפקוד של התובעת והתרבו תלונות עורכי החדשות וקבילות המאזינים ועל כן לא ניתן היה לשבצה בקריינות רצף ולמעשה לשבצה כלל. הנתבעת הסתמכה על נספח ה' מכתב מר מועדי למר סחייק מיום 9.8.06 שבו הוא פונה ספציפית לבקש להורות על אי שיבוצה במשמרות.

ו. התובעת זומנה בשני מכתבים מיום 8.6.06 ו 15.6.06 נספח ו' וז' לתגובה ולא הגיעה לפגישות ואף לא התנצלה.

ז. לאור האמור, נתקבלה החלטה ברשות על ידי מנהל הרדיו בערבית מר אדמונד סחייק ועל ידי מר צבי צימרמן סמנכ"ל כח אדם ומינהל (בפועל) ברשות כי התובעת לא תשובץ בסידור העבודה כקריינית. וזו ההנחייה שניתנה לגב' שפרה בל מנהלת חטיבת הביצוע ברדיו בערבית שלא לשבץ את התובעת בסידור עבודה החל מ 20.8.06.

ח. לטענת הנתבעת הגב' בל המתינה עד שהתובעת הגיעה למשמרת ביום 17.8.06 ובנוכחות הגב' עזרא מזכירת חטיבת הביצוע הודיעה לה את לשון החלטת הממונים בדבר אי שבוצה. בשל כך עוכבה הפצת סידור העבודה עד למתן ההודעה לתובעת.

ט. הנתבעת טענה כי למרות אי שיבוצה של התובעת המשיכה הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא משכורתה בגין מכסת שעות עבודה מלאה (121.5 שעות חודשיות) ללא שינוי.

י. הנתבעת טענה כי יש לדחות את הטענה לאפלייה בסידור העבודה או בחוסר תום לב בהם הואשמה וטענה כי ההפך הוא הנכון. על מנת למנוע פגיעה ברדיו ובשידוריו ומתוך אחריות ציבורית הפסיקה הנתבעת לשבץ את התובעת בסידור העבודה אך המשיכה לשלם לה את שכרה.

יא. הנתבעת הזכירה גם את ההליכים בדמ 7109/04 מיום 15.1.06 (נספח ח').

יב. באשר לסעדים המבוקשים על ידי התובעת טענה הנתבעת לסעד הזמני כי אין מקום לאכיפה ובעניין הסעדים בהליך העיקרי טענה כי לא נהגה בחוסר תום לב מאחר ויש התכתבות ענפה עם התובעת בעניין התנהלותה המשמעתית וכי אף לזימוני המנכ"ל לא נעתרה. וכי פעולותיה של הגב' בל נעשו לאחר הנחיה מפורשת של מנהל החטיבה וסמנכ"ל משאבי אנוש. עוד טענה הנתבעת כי מדובר בסעד של צו עשה שאין מקום להיעתר לו שהתובעת בקביעתה מתייחסת להתנכלות רבת שנים ולכן לא מדובר בהתנכלות או באפלייה בתקופה קצרה או ספציפית והעובדה שהתובעת לא פנתה עד ליום הבקשה לבית הדין מצביעה על כך שלא מדובר בהתנכלות רבת שנים אלא בהידרדרות של איכות עבודת התובעת שהנתבעת היתה צריכה להגיב לה בהינתן שמדובר בגוף ציבורי הנותן שירות לציבור מעל גלי האתר.

יג. הנתבעת טענה כי סידור העבודה מופץ ביום רביעי או ביום חמישי וכי הגב' בל הודיעה לתובעת בזמן ועוד לפני פרסום השיבוץ על הפסקת שיבוצה וכי התובעת הסתירה מבית הדין את כל ההליכים שקדמו לאי השיבוץ ובכך נהגה כדין.

יד. באשר לטענת האפליה טענה הנתבעת כי מבקרת הפנים של רשות השידור הגב' גרגור איתנה כתבה במפורש למנכ"ל הרשות כי "נמצא כי לתלונותיה של הגב' גראח לאפלייה, רדיפה והתנכלויות מצד הממונים אין בסיס". (נספח יא לתגובה).

טו. הנתבעת טענה כי המבקשת לא שובצה בתת מכסה עד לקבלת ההנחיה להסרתה מהשיבוץ וכי שובצה במהלך כל השנים בהתאם לנוהל וכי השלמת מכסה שבועית של 28 שעות שבועיות ניתנת להיעשות בכל חלוקה ואין חיוב לעבוד במס' משמרות מסוים וגם לא באופן המקנה לו זכות לקבלת שעות נוספות או כוננויות.

טז. עוד טענה הנתבעת כי הדרישה לשעות נוספות מחד והטענה לעבודה בתת מכסה מאידך הם דבר והיפוכו שנטענים בצוותא חדא על ידי התובעת והם חסרי היגיון.

עוד טענה הנתבעת כי פעלה לגביה במילא לפי הנוהל.

יז. לגבי ניכוי ימי החופשה פעלו לפי הנוהל והתובעת לא שובצה בתת מכסה לטענת הנתבעת התובעת הגישה "כרכים עבי כרס" של בקשות מתי לא לשבצה ובכל מקרה תפקודה היה רצוף תקלות מקצועיות.

יח. הנתבעת טענה כי שיבוץ הקריינים למשמרות כוננות נעשה לפי כישוריהם, מידת זמינותם, ובהתאם לצורכי העבודה, ומשהתובעת לא היתה מוכנה למלא מגוון רב של פונקציות שנדרשו ממנה כקריינית וגרמה לתקלות ולא השיבה לטלפונים לפני תחילת משמרת כוננות כך שאי אפשר היה להזעיקה לעבודה במידת הצורך ושיקול הדעת בעניין שיבוצה בכוננות היה פונקציה של מכלול רכיבים שנגעו לצורכי המערכת ולתפקודה. עוד טענה בצורה מובהקת כי הטענה של התובעת בעניין אפלייתה נבדקה על ידי מבקרת הפנים של רשות השידור אשר כתבה בנספח ח' לתגובה "נבדקו סידורי העבודה של כל הקריינים בחטיבת הביצוע, ברדיו בערבית, ולא נמצאה חריגה בשיבוץ הקריינים לצד המפלה לטובה או לרעה".

יט. לגבי דוחות השעות הנוספות והכוננות טענה הנתבעת כי התובעת מלאה אותם באופן שגוי מגמתי ומטעה ובניגוד לדרך שבה נהגה למלא בעצמה את הטפסים למלא כראוי שנים רבות קודם ועל כן בשל הליקויים בהגשת הטפסים, שהובאו לידיעתה ולתשומת לבה לתיקון, הוחזרו לה הטפסים אולם היא לא טרחה להגישם מתוקנים כראוי ובאופן חד צדדי מלאה את הדוחות באופן שגוי למרות השנים הרבות בהם מלאה אותם באופן תקין. הנתבעת הסתמכה על נספח יג ויד לתגובה וציינה כי מאחר ולא ניתן לאשר טופס שגוי לא ניתן היה לבצע גם את התשלום. התעקשותה של התובעת שלא לפעול על פי הנוהל צריכה לפעול כנגדה ואין להטיל אשמה זו על הנתבעת אשר דיווחי השעות הנוספות והכוננות היו צריכים מבחינתה להיות ממולאים על פי הנוהל.

כ. עניין מאזן החופשה השנתי הוא נשלח לתובעת ואף חזר עם הערותיה (נספח טו) ואף הוצא לבקשתה ונמסר לה פירוט תנועות חופשה ספציפי (נספח טז).

כא. באשר לשיבוץ ביום המנוחה השבועי ובחגי ישראל טענה הנתבעת כי יש לדחות את טענת התובעת וכי ברדיו קול ישראל בערבית ישנם עובדים יהודיים רבים לרבות רוב עורכי החדשות והקשבים הכתבים והמזכירות וכי העסקה בשבתות ובמועדים, בשל העובדה שהרדיו משדר שבעה ימים, הינה על פי דין ועל פי היתר מיוחד להעסקה במנוחה השבועית, שניתן לרשות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, וכי הנתבעת תמהה על תלונת התובעת לאחר שעבדה כך 31 שנה. עוד טענה הנתבעת כי למרות שהתובעת אינה פטורה מביצוע משמרות בשבת ובמועדים הרי שלפנים משורת הדין נעשה מאמץ על ידי הממונים שלא לשבצה במשך ה 5 שנים האחרונות בחגים והיא שובצה רק שבת אחת בחודש.

עוד טענה הנתבעת כי בשל סירוב התובעת להגיש דיווחי תנועה לא ניתן היה לשבצה בקריינות רצף במהלך אמצע השבוע שם נדרשת הקריינות בדיווחי תנועה.

הנתבעת טענה כי התובעת זכתה להתחשבות בחגי ישראל עד כדי כך שהופלתה היא לטובה ביחס לחבריה.

כב. באשר לקידום בדרגה טענה הנתבעת כי התובעת משובצת בדרגה הגבוהה מהדרגה המירבית בתקן ועל כן לא קודמה. כמו כן ציינה כי לא ידוע על קריין כלשהו בדרגה 45. כמו כן צוין כי אי קידומה נבע מתקלות ושיבושים בשידור שיצרה וליקויים בכישוריה שלא אפשרו ליתן המלצה להעלאתה בדרגה.

הכרעת הדין

חובת הנאמנות של מעביד

34. עלינו לבחון האם היתה התייחסות המעביד לזכויות העובדת, במקרה זה בפרט לאור מצבה כפי שראינו שהשתנה לרעה מבחינת יכולותיה להתמודד. היבט זה נבחן ביחס לטענת האפליה וההתנכלות שטוענת התובעת וביחס לקיום החוזה עמה בתום לב. חוזה ההעסקה ותנאי הפרישה הינם חלק מחוזה מורחב זה המחייב תום לב, גם אם הכללים לא עוגנו בחוק או בהסכם או בהסדר.

ביחסי עבודה מוטלות חובות שונות על מעביד כלפי עובדו ובוודאי החובה לדאוג לביטחון עובדו.

בפסק דין עפ"י 876/76 ויגרטל נ' מ.י. פד' לב' (2) 29 עמ' 35,36 נאמר:

"יחסים של עובד ומעביד מטילים על המעביד כידוע חובה מוגברת לדאוג לביטחון עובדו".

שם דובר על בטחונו הפיזי אולם יפים עוד יותר הדברים בעניין ביטחונו הסוציאלי כלכלי, בפרט בעת פרישה.

בהיבט זה של חובת הנאמנות נבדוק את התנהלות הנתבעת.

35. בהיבט זה גם נדגיש שבית הדין בראשית ההליך העיקרי הפנה את תשומת לב הצדדים כי אף לא אחד מהצדדים הגיש בקשה למינוי אפוטרופוס לדין.

36. לגופו של עניין, בדיקת המסמכים שהוגשו ע"י התובעת מעלה כי בחוו"ד משפטית פנימית שניתנה במשרד עו"ד שר לתובעת ביום 24.4.00 כבר נידונו תלונותיה בהן טענת ההתנכלות אולם בסעיף 2 בחוו"ד זו עולה כי יש יחסים עכורים בין התובעת לבין הממונים ולדבריו שם: "יאמר כבר עתה כי פתיחת דף חדש במערכת היחסים בין הצדדים תלויה אך ורק בצדדים עצמם. דהיינו-הך, בגב' בל, במר גרוס ובמר סחייק....". עם זאת נמצא בחוו"ד זו בסיס להתנכלות אך העצה המשפטית היתה שאין לכך טיפול משפטי ועליה לענות לכל מכתב המופנה אליה.

37. בתאריך 1/2/01 פונה ב"כ התובעת למר עמרם עמר סמנכ"ל כ"א ומינהל ומתריע על התנכלות ועל העברת מסמכים לתיקה האישי ללא ידיעתה ובניגוד לכל נוהל ומינהל תקין (נספח ט"ו לבקשה).

לא ראינו כל מענה לפנייה זו במסמכי הנתבעת.

עמדת משרד עורכי הדין חוזרת בחוו"ד מיום 3/6/04 המופנית לאגודת העיתונאים (נספח ט"ז) גם שם בסיכום נאמר "...שבעיותיה של גב' גארח אינן ניתנות, בהכרח, לפיתרון משפטי...", גם האגודה נתבקשה בחוו"הד לבדוק עובדתית את טענותיה לעניין האפליה (סעיף 13 לסיכום חוו"הד). העותר הציבורי לא הביא כל ממצא שנבדק לאור חוו"ד זו בעניין אפלייתה. כלומר לא הוצגו בפנינו ממצאי בדיקה של הועד או של האיגוד המקצועי.

עד כה ניתן לומר כי כבר משנת 2000 טוענת התובעת להתנכלות. כבר אז היה ברור לפי חוו"ד אלה שהוגשו מטעמה כי היא עצמה כמו האחרים שותפים ליחסים העכורים.

תימוכין לכך ניתן למצוא במסמכים שהתובעת עצמה הציגה במסגרת החקירה הראשית כמו למשל ת/9 (שני מסמכים), ת/12, ת/17, ת/16, ת/13, ת/18 מהם עולה כי התובעת ידעה שיש טרוניות כלפי התנהלותה.

כמו כן עולה בבירור כי התובעת היתה ערה לזכויותיה וכי היתה מודעת לנוהלים ולתשלומים ולא נוצר מצב בו המעביד הסתיר ממנה מידע (ראה ת/10, ת/11 וגם נספח ד' לבקשה, ה', ו', לבקשה).

38. נבדוק את התנהלות הנתבעת.

א. בחינת תצהירי ועדויות עדי הנתבעת מעלה כי הגב' בל פרטה בתצהירה את השתלשלות העניינים ליקויי עבודת התובעת זימונה לעניינים משמעתיים ונתנו דוגמאות אינספור מהם עולה כי אכן חלה הידרדרות הדרגתית בתפקודה של התובעת עד שלא היה מקום לשבצה כלל. יתר על כן, העדה טוענת כי לא רק שלא נתקיימה רדיפה כלפי התובעת אלא ניתנו לה הזדמנויות אינספור לתיקון התנהגותה. הדבר גם הוכח בנספחים שצורפו. כך גם לא הופלתה לרעה לטענתה בסידור העבודה. גם תצהירו של מר צימרמן שגובה במכתבים מצביעה על אורך רוח כלפי התובעת. עוד עלה מעדויות מר צימרמן, הגב' בל ומהנספח נ/1 שצורף על ידם כי היתה בעיה משמעתית עם התובעת.

ב. עניין זה בא לביטוי בפירוט האירועים במכתב מר סחייק מיום 10/10/04 ובו בקשה לפיטורים על רקע משמעתי. (נספח א' לתגובה) שם מפורטים אירועים עוד משנת 2000. האירועים מפורטים במקום ובתאריך עם תיאור המקרה ואינם כלליים מדובר באירועים הקשורים לתפקוד הרדיו בעת מתן השידורים, החדשות וקריינות הרצף ולא רק בשאלה של איחורים או דיווח. גם אם יש בחלק מהתלונות דקדקנות יתר מדובר במסכת מתמשכת של חוסר תפקוד ברמה המקצועית הנדרשת. רמה מקצועית שבה עמדה היטב שנים ארוכות של העסקה בתפקיד קודם לכן.

ג. בנוסף יש במסמך פרק על הטרדת עמיתיה לעבודה.

גם אם היינו מניחים כי יש התנכלות ממונים אין להניח הנחה כזו כלפי עמיתים ויש לסבור כי מדובר בתלונות של ממש. מדובר במספר עמיתים ולא באחד או שניים. עד שביום 10/10/03 שלחו הקריינים מכתב תלונה קולקטיבי למנכ"ל הרשות נגדה וזה לא היה המכתב היחיד מטעמם.

במכתב זה גם יש סקירה של מה שנעשה על מנת ליישר את ההדורים ולאפשר תפקודה כבר מיום 26/12/96!

ד. מכתב זה אינו עומד בפני עצמו הוא חלק מעדותה של גב' בל שהגיעה לתפקידה אחרי שנת 96 (תצהירה סע' 1 לפיו משמשת מ-98 בתפקידה בפועל), וגם מתצהיר מר צימרמן.

ה. תוכן הדברים נתמך בדו"ח המבקרת (נספח ב' לתגובה) מיום 29/10/01 בו נכתב לגבי תקלות בעבודה של "קריינית מסויימת" ומפורטות התקלות המתיישבות עם מכתב סחייק. בשל חשיבות הדברים ומאחר ועבודת המבקר היא אובייקטיבית ובלתי תלויה ומאחר ומדובר כבר בשנת 2001 יש להביא את הדברים כלשון המבקרת:

"תקלות בעבודה

נבדקו תקלות בשידור ושיבושים במהלך העבודה ע"י קריינים החל משנת 2000 ולא נמצאו מקרים בהם היו תקלות מלבד במספר מקרים של קריינית אחת ותקלה אחת טכנית.

להלן פירוט התקלות:

תקלות של קריינית מסוימת:

* בתאריך 1.11.00החלה קריינית לקרוא את מהדורת החדשות של השעה 14:30 והפסיקה לאחר מספר דקות. הדבר גרם להפסקת השידור למשך כשתי דקות ואחר המשיכה לקרוא את החדשות בקול חנוק.

* בתאריך 28.3.01 במהלך עבודתה בשעה 16:45 נשמעה בשידור כשהיא משוחחת בטלפון. במשך השידור נשמעה מידי פעם משוחחת בטלפון על גבי שיר ששודר באותה עת.

* בתאריך 20.12.02 במהלך עבודתה במשמרת צהרים נשמעה בשידור כשהיא עונה לטלפון על גבי שיר ששודר באותה עת.

* בשני מקרים (ב-7.9.01, ו-5.10.01) נשארה, לאחר שקראה את מהדורת החדשות, באולפן השידור והתווכחה עם הקריין שהחליפה. הדבר הפריע לעבודתו של הקריין ושיבש את תחילת שידור היומן.

היות והקריינית מעורבת בתקלות חוזרות ונשנות יש לנקוט כנגדה בצעדים משמעתיים".

לפי סע' 10 לחוק הבקורת הפנימית הדוח אינו ראייה אך אינו פסול משהוגש בהסכמה. מסקנת המבקרת היא כי יש לנקוט בצעדים משמעתיים נגד הקריינית.

ו. שנתיים לקח לרשות לפעול והבירור המשמעתי נעשה ב- 31/8/03. בדיון זה היתה התובעת מיוצגת ע"י עו"ד כעולה מהפרו' (נספח ג' לתגובה).

המנכ"ל בראל נקט בגישה לקולא עת קבע: "לגבי העבר אני רואה פרשה שנמשכה שנים והיא מיותרת-אני מציע לך לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר ולא לעסוק בדברים אחרים.

לכן אני מוצא לנכון לגבי כל האירועים שקרו בעבר לנקוט בצעד של התראה. צעד זה יאפשר סגירת העבר ופתיחת פרק חדש בעתיד תוך התנהגות מופתית מצידך." (דגש שלי ש.ש.).

כאילו קרא המנכ"ל את חוו"ד הפנימית של עו"ד טל הגיע לאותה מסקנה ופתח לתובעת פתח חדש והזדמנות חדשה. הוא כרך הכל יחד וצמצם למינימום את נזקה. ואכן עו"ד אייזנברג מטעמה מבהיר: "האם אני מבין שכל הבעיות שהיו בעבר מתחסלות עם ההתראה" ולאחר שבראל עונה: "הבהרתי זאת במפורש" עו"ד אייזנברג: "מסכים".

ברור אפוא כי התובעת ובא כוחה הסכימו להתראה והבינו משמעותה בפרט כשבראל מתריע: "אם תהיה בעיה בעתיד יש להתלונן בכתב ולהעביר העתק לנוכחים לא אתפשר בעתיד."

ז. שימוע זה נערך כאמור ב- 31/8/03. על רקע זה ניתן להבין את מכתב סחייק מיום 10/10/04 שישב בשימוע והיה מכותב למכתב ההתראה (נספח ד' לתגובה) שכן במכתב הוא אמנם סוקר מה שהיה לפני ההתראה אך מוסיף את האירועים המאוחרים לה.

לפחות לפי תוצאת השימוע של בראל עד למועד זה לא היתה כל התנכלות כי אם אורך רוח עד שאפילו בא כוחה הסכים לתוצאת השימוע.

חובת הגילוי והיידוע

39. חובה זו של המעביד נובעת מהוראת חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973,

בדבר החובה לנהוג לגבי זכות הנובעת מחוזה בדרך מקובלת ובתום לב, מכח חובת הנאמנות שחייבים מעביד ועובד זה כלפי זה.

(ראה דב"ע מו/ 118-3 תדירן בע"מ נ' טוביה שפיר פד"ע יח' 264.

חובת הגילוי נובעת גם מסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 שמגדיר מהו גדר חובת הגילוי של צד לחוזה:

"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, 'הטעיה' – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".

חובת הגילוי שבסעיף 15 כפופה לעקרון תום הלב, שהינו כלי אובייקטיבי לבחינת מחויבותו של כל אחד מהצדדים לחוזה כלפי הצד השני, כאשר תום-הלב המוגבר דורש גילוי מוגבר של פרטים רלוונטיים הידועים לצד אחד שאי-ידיעתו עלולה לפגוע בצד האחר.

עוד נקבע בפרשת רפופורט כי:

"על פי דיני ההשתק מי שהציג בפני הזולת מצג עובדתי בהתנהגות, בדיבור או במחדל המתבטא באי גילוי המושתת על יחסי הנאמנות המיוחדים, בנסיבות בהן ניתן היה לצפות שהזולת יפעל על סמך המצג והלה אכן עשה כן ושינה את מצבו לרעה, יהיה מציג המצג מנוע מלכפור בנכונות העובדה שהציג."

(בית הדין הארצי בע"ע 1341/01 רחל רפופורט – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי, פד"ע לח 630)

חובת הגילוי המוגבר כוללת חובת גילוי יזום (ראה י' אליאס בספרו דיני ביטוח (כרך א) [12], בעמ' 111 ואילך).

לכל עובד יש זכות לדעת מה הן זכויותיו [וראה: עב' 1925/99 (י-ם) רויטל סיסו לובטון נ' תנופה, עבודה אזורי, י"ג, 103]. חלק מאחריותו של המעסיק כלפי עובדיו היא יידועם לגבי זכויותיהם השונות, הן מפני שהמעביד אחראי או שותף לנתינתן ולשמירה עליהן, והן מפני שהמעביד הינו המקור המהימן ביותר לגבי מכלול זכויות אלו. חלק מזערי מחובת היידוע הזו מעוגן בחוקים ספציפיים [סעיף 24 לחוק הגנת השכר, סעיף 7 לחוק למניעת הטרדה מינית, סעיף 8ה לחוק ארגון הפיקוח על העבודה והתקנות שמכוחו], וכיום קיים חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002, המחיל על המעסיק חובה למסור לעובד הודעה בכתב המפרטת את תנאי העבודה של העובד עם קבלתו של העובד לעבודה ובכל מקרה בו חל שינוי בתנאי העבודה במהלך העבודה. חוק זה מעגן בדין, בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים את חובתו של המעביד, חובה שהיתה קיימת גם טרם חקיקת החוק, למסור לעובד מידע אודות תנאי עבודתו.

40. כפי שציינו לעיל התובעת היתה מודעת לזכויותיה וכן כל המידע היה בפניה גם בתלושי השכר גם בטופסי 106 שבקשה וקבלה למשל ת/4, ת/6, ת/3, כל מידע שבקשה התובעת ניתן לה על ידי הנתבעת לרבות בהליכים אלה ובגילויי מסמכים, כך גם היתה מודעת לכל תכניות העבודה לקריינים. כאן המקום לציין כי בדיקה של ת/14 (שני עמודים) וכן תכניות עבודה נוספות שהוגשו כולל ע"צ/1, מהם עולה כי התובעת שובצה לפחות ב-4 שיבוצים בשבוע וזאת בניגוד לטענתה כי לא שובצה כמספר הזה. אשר על כן, מבחינת חובת הידוע לא היה מסמך אותו בקשה התובעת ולא קבלה, ואשר לטענה הספציפית שלה כי לא שובצה כראוי הרימה הנתבעת את נטל ההוכחה לעניין טענתה כי התובעת שובצה במלוא המכסה כדין.

לאור האמור, נוכל לומר כי המעביד לא הפר את חובת תום הלב גם בהיבט זה של מסירת המידע לידוע העובד בדבר זכויותיו.

41. הוכחה לכך שהתובעת היתה מודעת לזכויותיה וכן לגורמים שיש לפנות אליהם היא כי התובעת לא קפאה על שמריה ובשנת 2004 התלוננה בפני מר אברהם נתן יו"ר הרשות על אפליה, רדיפה והתנכלות. מר נתן העביר את תלונתה לבדיקת מבקרת הרשות אשר כתבה לו מכתב ביום 13/10/04 ובו מציינת:

"לכבוד: מר אברהם נתן, יו"ר הרשות

שלום רב,

הנדון: תלונתה של הגב' קטי גארח

נמצא, כי לתלונותיה של הגב' גארח לאפלייה, רדיפה והתנכלויות, מצד הממונים, אין בסיס. נבדקו סידורי עבודה של כל הקריינים –בחטיבת הביצוע, ברדיו בערבית, ולא נמצא חריגה בשיבוץ הקריינים לצד המפלה לטובה או לרעה. כמו-כן נמצא כי לתביעתה בערכאות לקבלת תשלום על משמרת כוננות לא הייתה הצדקה בהיותה מנוגדת לנוהלי הרשות בעניין סדרי עבודה של משמרות כוננות לקריינים. התשלום שקיבלה מהרשות (בסך כ-300 ש"ח) היה צעד של התפשרות. גם הלשכה המשפטית של הרשות בדקה את תלונותיה של העובדת והגיעה למסקנה שהתביעה שהגישה הקריינית אינה צודקת.

לאחר בחינת המהלכים והאירועים, ולאור העובדה שבשלוש השנים האחרונות מתקבלים במשרדי הביקורת הפנימית מכתבי תלונה על העובדת, הקשורים לתקלות בשידורים חיים שבהם היא מעורבת, גם לאחר שקיבלה נזיפה ממנכל הרשות, נרה לביקורת כי העובדת לא מתאימה לשדר בשידורים חיים. מומלץ לנקוט בפעולה מידית להפסקת העסקתה בתפקידה הנוכחי, ולהציע לה, תפקיד אחר, כקריינית בשידורים מוקלטים. הטיפול בעניינה הועבר לטיפולו של בית הדין המשמעתי של נציבות שירות המדינה.

בישיבת וועדת הביקורת שהתקיימה ב-29.8.2004, בדיון על חטיבת הביצוע של הרדיו בערבית, הוא גם עניינה של הגב' גארח. הממונים עליה ציינו שהקריינית מעורבת בתקלות בשידורים. סמנכ"ל כח אדם ומינהל, מר צבי צימרמן דיווח לוועדה כי עניינה הועבר לבית הדין למשמעת לפני שלש שנים ובית הדין קבע שאפשר לנזוף בה ולא מעבר לזה. מר צבי צימרמן התחייב כי תהיה שוב פנייה לאפיק משמעתי בעניינה. כמו–כן עו"ד תומר קרני התבקש שהלשכה המשפטית תכין סקירה משפטית לישיבת וועדת הביקורת הבאה כדי שחברי הוועדה יוכלו להתרשם היכן המצב עומד במדויק מבחינה משפטית.

בברכה

איתנה גרגור"

(דגש שלי ש.ש.).

מכתב זה מדבר בעד עצמו ואין צורך להוסיף. כבר בשנת 2004 נבדקו טענותיה ונדחו ע"י מבקרת הפנים האמורה להיות חסרת פניות.

42. אפליה על פי הפסיקה יש להוכיח.

"20. בבסיסה של כל תביעה בשל הפליה פסולה והפרת עקרון השוויון עומדת הטענה בדבר יחס בלתי שווה לאנשים בעלי מאפיינים דומים. תביעה שכזו מניחה קיומה של "קבוצת שיויון", עליה נמנית המערערת, אשר בתוכה מתקיים יחס שונה בין חברי הקבוצה.

"חובת השויון, שבדרך כלל רואים אותה כמקשה אחת, היא בעצם חובה כפולה. כדי לצאת ידי חובה צריך, ראשית, להחליט מהי קבוצת השוויון. החלטה זו ניתנת לביקורת שיפוטית כמו כל החלטה מינהלית, אפשר לפסול אותה אם היא מבוססת על שיקולים זרים, לוקה בחוסר סבירות, וכיוצא באלה. שנית, לאחר שקבוצת השוויון נקבעה, חובה להחליט באופן שוויוני בתוך קבוצה זו. גם החלטה זאת, כמובן, ניתנת לביקורת שיפוטית; אפשר לפסול אותה אם היא מפלה על יסוד שיקולים זרים, וכיוצא בכך".

(דגש שלי ש.ש.).

[בג"צ 3792/95 תאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאומנויות, פ"ד נ"א (4) 259,284-283)".

לעניין זה, ראה גם ע"ע 222/06 שושנה כרם- מ.י., נעמ"ת ושדולת הנשים בישראל, סעיף 20 לפסק הדין.

וכן כאמור בבג"צ 637/89 "חוקה למדינת ישראל" נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191, סעיף 19 לפסק הדין:

"אם הרשות השלטונית קבעה מדיניות לפיה זכאים האחרים לטובת הנאה, הרי לאור הדמיון בין פלוני לבין אחרים, גם פלוני זכאי להיכלל במסגרת מדיניות זו כמובן שאם הרשות השלטונית הייתה נמנעת מראש מלהעניק לאיש טובת הנאה – ובהנחה שהחלטה זו כשלעצמה היא כדי – לא ניתן היה לבוא בטרוניה אליה. אך- משהחליטה הרשות השלטונית לקבוע מדיניות, לפיה האחרים זכאים לטובת הנאה מסוימת, הרי מחוייבת היא מכוח עקרון השוויון, להעניק טובת הנאה זו גם לפלוני. ההחלטה המפלה דינה להתבטל, ותחתיה חייבת לבוא החלטה המשווה את פלוני ואת האחרים". (דגש שלי ש..ש.).

43. לא די לטעון אפליה אלא יש לעגנה בעובדות. התובעת טענה לאפליה מבלי שהוכיחה ולו מקרה אחד בקבוצת הקריינים הדומים לה שהיחס אליה היה שונה או מועדף. העותר הציבורי ניסה להראות בע"צ/1, כי היתה העדפה לשיבוץ ביום ו' לקריין מסויים.

על כך ניתנה לו תשובתה של הגב' שפרה בל (בעמ' 19 שו' 17 עד 21). זאת ועוד בבקשה עצמה מלינה התובעת בסעיף 55 "המבקשת תטען כי באופן שיטתי נוהגת המשיבה 3 לשבצה למשמרות דווקא בימי החג של היהודים וביום השבת יום מנוחתה 56. המבקשת תוסיף ותטען כי המשיבה 3 עושה את האמור על אף פניותיה בכתב למשיבה 3, בבקשות שלא לשבצה ביום השבת". וכך הלאה שם. אשר על כן, דווקא ע"צ/1 מצביע על התחשבות בתובעת שבקשה שלא לשבצה ביום מנוחתה ביום השבת.

אולם הנתבעת מעבר לנטל המוטל עליה הפריכה כליל את טענת האפליה הן ע"פ דו"ח המבקרת שהוא מענה למר נתן על תלונת התובעת. שם נקבע מפורשות כי נבדקו שיבוציהם של כל הקריינים ולא נמצא כלפיה יחס מפלה והן בהכחשה הספציפית לגבי דרגתה והעובדה שאין קריין בדרגה 45 בניגוד לטענת התובעת בתצהיר בגצ"י שאינו נוקב בשם.

יתר על כן המבקרת מעלה את ממצאיה ולפיהם לא נהגה התובעת על פי ההתראה אלא בניגוד לה וכי התנהלותה מצביעה על בעיות משמעתיות מהותיות רבות. במקרה זה ניתן גם לומר כי לא מדובר באפלייה אלא באבחנה מותרת הנוגעת לשוני שבהתנהגות התובעת ובבעיות בעניין זה ביחס לקריינים אחרים.

44. התלונות לא פוסקות וב-2/1/05 שוב מתרחש אירוע (נספח יב לתגובה) מכתבה מגובה במכתב הקריין ובנוכחות הכתבן. כלומר אירוע שנכחו בו שלושה אנשים לפחות, ממונה, עמית ומישהו נוסף לא ניתן לטעון כי מדובר בהתנכלות ממונה.

45. נקבע בפסיקה כי נאמנות של עובד ומעביד זה כלפי זה וחובת תום לב והגינות ביניהם הם בסיס חובת תום הלב במשפט עבודה.

לעניין זה ראה דבע מו/ 118-3 תדירן בע"מ- שפיר פד"ע יח' 264,266, דבע מ/150-3 מ.י. – מצגר פדע יט' 237,241, מ.גולדברג "תום לב במשפט העבודה" ספר ברניק (1987) 189 וכן י. לובוצקי "חוזה עבודה וזכות העובד" פרק 10 עמ' 25.

חובת הנאמנות והיקפה נקבעו בכל מקרה על פי מכלול נסיבותיו (ראה נא' 3-3 עיריית באר שבע- אליהו דובן פדע כב' 510) ולפיכך בדקנו את תום הלב ההדדי בנסיבות הספציפיות ומכלולן כפי שהובאו בפנינו.

46. מצאנו כמכלול כי לא הוכחה התנכלות או אפליה. הוכח כי הנתבעת נקטה אורך רוח

לאורך זמן ואף שהיתה הישנות של התנהגות התובעת מול כל הדרגים הן הממונים, הן העמיתים שווי רמה ואף זוטרים יותר שהוטרדו מהתנהגותה. ניתנו לה הזדמנויות שלא נוצלו על ידה לשיפור היחסים והעבודה.

לאור האמור דין התביעה להידחות בהעדר עילה ומשלא הוכחה כל אפלייה על התנכלות.

47. אולם בכך לא די, עלינו לבדוק אם חייבת הנתבעת כספים כלשהם לתובעת.

התובעת טענה כי לא שולמו לה שעות נוספות וכוננויות. בהליך הזמני לשם קידום העניין ניתנה המלצת בית הדין ושולמו לה הפרשים בגין הדו"חות שהוגשו על ידה שלא כדין ושלא על פי הנוהל על סמך תקופה קודמת. בין היתר בהינתן שמצבה כפי שראו אותו כל הצדדים בהליך היה כזה שהצדיק עשייה כזו לפנים משורת הדין. מעבר לכך לא הוכחה בפנינו זכאות לסכום נוסף.

יש כללים לדיווח של שעות והתובעת ששנים רבות דיווחה על פיהם ושולם לה כדין על פי אותם דיווחים החליטה לשנות ממנהגה ולדווח שלא על פי הנוהל. עולה מהמסמכים בתגובה (נספחים י"ג, י"ד) וגם מנספחי התובעת (נספח י"ב,י"ג לבקשה) כי ההנהלה ביקשה מהתובעת חזור ובקש בכל דרג אפשרי שתגיש את המסמכים והדיווחים בגין השעות הנוספות והכוננויות על פי הנוהל וללא הועיל.

בתשלומים המבוצעים על סמך דיווח של העובד קובעת הפסיקה כי חלה החובה על העובד לדווח כדין ועל פי הנהלים על מנת שתקום לו זכות לתשלום. מהמסמכים של התובעת ומתגובת הנתבעת לא יכולנו להתחקות אחר השעות שכן בוצעו בפועל ולכן הנתבעת פעלה נכון בבצעה את התשלום בהליך הזמני כשהסכומים נבדקים במקביל ע"י העותר הציבורי מחוסר שיתוף פעולה מצד התובעת.

על כן בכך מוצתה זכותה לתשלומים לנוכח הפסיקה הקובעת כי חובתה לדיווח משלא מולאה על ידה לא מקימה זכות נוספת. רואים אנו בתשלום שבוצע את מלוא התשלום לו היתה זכאית ולא הוכחה בפנינו זכאות לסכום נוסף כלשהוא.

48. עם כן לא הוכח שיבוץ בתת מכסה. הוכח כי התחשבו בה בסידור העבודה, הוכח כי אי

החתימה על חתימות השעות הנוספות והכוננות של הממונים נבעה מהיות הדוחות שלא על פי הנוהל ובסופו של דבר שולמו לה הפרשים בהליך הזמני. גם לעניין מאזן ימי החופשה השנתית צורפו המסמכים למשל נספח טו לתגובה, נספח טז לתגובה מצביעים על כך כי לתובעת נמסרו בזמנם הדיווחים על מאזן החופשה כך שטענתה כי עניין זה לא גולה לה, נסתר במסמכי הנתבעת. כמו כן הצבענו לעיל כי אי שבוצה בחגי ישראל וביום המנוחה היה על פי בקשתה.

כן נסתרה טענתה לגבי אפלייתה באי קידום לדרגה.

49. סוף דבר,

השאלה הנשאלת היא האם בשלהי 2006 היה מקום לפטר את התובעת.

מצאנו כי השימוע שנעשה לתובעת נ/1 בו היתה עוד מיוצגת משקף את סיומה של סיטואציה רבת שנים שהגיעה למצב שבה גם מעביד ציבורי תם לב לא יכול לשבש את מהלך עבודתו החשופה לציבור בהיותה קריינות הנשמעת ברדיו, כלפי כולי עלמא, רק בשל העובדה שרחמיו נכמרים על עובד במצוקה ואין ספק שמדובר בעובד במצוקה.

בא כח העותר הציבורי לא חלק על כך שהיה קושי בהתאמה לתפקיד. לטענתו אי אפשר היה לפטר את התובעת בשל עבירת משמעת והיה לפעול אך ורק על פי התקשי"ר.

ערים אנו לפסק הדין שניתן זה עתה בעניין עס"ק 60/09 המועצה המקומית מזכרת בתיה נ' הסתדרות המעו"ף (ניתן 12.8.09) אולם אין דומה מי שפוטר על רקע משמעתי בלבד למי שעולה בבירור מהתנהלות הדברים שמדובר בשילוב של ליקויי משמעת יחד עם אי התאמה מובהקת ומתמשכת שניכרה גם בדיונים בפנינו. אין אנו נכנסים בנעלי המעביד ובשיקול הדעת שהפעיל אלא במקום שבו יש חוסר סבירות חוסר מדתיות או טעות על פניה. מהמסמכים שהוגשו בפנינו ומהאירועים שארעו בשידור חי סבורים אנו כי אי ההתאמה היא הדומיננטית ולכל הפחות שוות ערך לשאר באופן שהחלטת המעביד היא סבירה, מידתית ועומדת במבחני התקינות המנהלית הנדרשת.

בא כח העותר הציבורי טען כי לא הוצעה לתובעת בשנת 2004 עבודה חלופית אותה הציעה מבקרת הפנים. מצאנו כי משנת 2004 ועד להסלמה בשנת 2006 ואי הופעתה לזימונים בפני מר צימרמן ניסו לאפשר לה לתפקד במקום שבו היו כישוריה מיטביים קריינות בערבית.

גם בעניין זה לא מצאנו חוסר מידתיות או מקום להתערב בהחלטתה המבוססת של הנתבעת. עוד יודגש כי גם בשימוע מיום 28.12.06, בו היתה מיוצגת כאמור, נאמר לה כי "לאור סערת הרוחות שעלתה בשימוע, אולי תרצי לארגן את הדברים בצורה מסודרת. אנחנו מאפשרים לך תוך 14 ימים מהיום ותוכלי להגיש כל מסמך".

ותשובתה: "נעשה סידור אישי- יש לי פנייה בגלל נרות שבת. החומר שהבאתי מספיק".

גם במרבית אם לא כל המסמכים שהוגשו בפנינו בכתב יד, על ידי התובעת, בכל מהלך ההליך הזמני וההליך העיקרי, לרבות אחרי הסיכומים מיום 29.3.09 לא מצאנו אסמכתאות של ממש שיש בהם כדי ליתן סעד של אכיפה או כדי למצוא פגם העולה כדי בטלות הפיטורים.

עוד בקש בא כח העותר הציבורי כי יוחלו על התובעת התנאים שבהתאם להסכם הקיבוצי לפרישת העובדים שטרם נחתם ברשות ושהמו"מ עליו נערך בימים אלה וזאת על מנת להעניק לה סעד כספי במסגרת שיקולי הצדק של בית הדין.

לא מצאנו כל בסיס משפטי או אחר לעניין זה. התובעת מקבלת פנסיה מלאה כדין (70%) בגין פרישתה מהנתבעת שזוהי הזכות שקמה לה לנוכח שנות העבודה שלה וסיום יחסי עובד-מעביד. מעבר לכך אין מקום ליישום הסכם קיבוצי שטרם נחתם שגם לדברי בא כח הנתבעת לא היה נותן דבר פרט לחודשי הסתגלות. בעניין זה הנתבעת האריכה יותר מפעם את תקופת תשלום המשכורת ללא עבודה בפועל על פי בקשת בית הדין במסגרת ההליך הזמני ויש לראות בכך תקופה המקבילה לתקופת הסתגלות. מכל מקום, לא מצאנו מקור משפטי לתשלום מעבר לגמלה.

אין לנו אלא לקבל את דברי בא כח הנתבעת כי טובת הציבור והאיזון שבו צריכה לנקוט הרשות בין זכויות הפרט של התובעת כעובדת וכעובדת מסורה מרבית תקופת עבודתה מול האינטרס הציבורי, כספי הציבור, והצורך לשרת את הציבור באופן יעיל ומקצועי הביאו להחלטה להפסקת עבודתה ולתשלום כל זכויותיה על פי דין.

ועל כן, עם כל הצער שיש בלבנו בנסיבותיה של התובעת, לא מצאנו כי יש מקום לפסוק תשלום כלשהו גם לא תשלום בגין פיצוי לא ממוני על פי שיקול דעת בית הדין גם מהטעם שפיצוי כזה לא מופיע בסעדים המתבקשים בבקשה, וגם מהטעם שסקירת ההתנהלות לא מצביעה על בסיס לפיצוי נוסף מעבר לכל מה ששולם על ידי הנתבעת לתובעת.

כמו כן נדחית תביעת התובעת להשבתה לעבודה, סעד הניתן במשורה דרך כלל, בפרט בחלוף זמן כה רב, ובאופן ספציפי בשל אי ההתאמה שהוכחה בפנינו.

התביעה נדחית.

כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום ו' באלול, תשס"ט (26 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

______________ _______________ ________________

נציג ציבור, מר ממליה נציג ציבור, מר חביב שרה שדיאור, שופטת