ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין 'אלי מרק נגד קו-אופ ואח :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

עב 002115/02

בפני:

כבוד השופטת שדיאור שרה

נציג ציבור (מ) מר קוגן

נציג ציבור (ע) מר מחלב

26/08/2009

בעניין:

אלי מרק

ע"י ב"כ עו"ד

אבירם מאיר

תובע

נ ג ד

1. קו-אופ ירושלים, אגודה צרכנית שיתופית

2.קו-אופ ירושלים רשת סופרמרקטים 1992 בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

פיינשטיין עופר, שרון קירמאיר

נתבעים

פסק דין

בפני בית הדין תביעתו של התובע כנגד קו-אופ ירושלים אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (להלן: "האגודה" או "נתבעת 1") וכנגד קו-אופ ירושלים רשת סופרמרקטים 1992 בע"מ (להלן: "הרשת" או "נתבעת 2" להלן: "הנתבעות") לתשלומים שונים הנובעים מפיטוריו מאחר ולטענתו אלה נבעו מגילויי שחיתות עליהם התלונן בפני רשם האגודות השיתופיות ומשטרת ישראל, וזאת על פי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), התשנ"ז-1977. (להלן: "חוק הגנה על עובדים"). עוד טען כי פיטוריו נוגדים את ההסכם הקיבוצי החל בנתבעות.

לפיכך ביקש כי יושב לתפקידו כמנהל אגף סחר וכן תבע סעדים כספיים משמעותיים.

הנתבעות טענו כי מעבידתו של התובע הוא נתבעת 2 הרשת בלבד וכי האגודה כלל לא היתה המעבידה שלו.

כן טענו כי התובע לא עמד בהתחייבותו שנתנה במכרז וכי לא השלים את הלימודים שלהשלמתם התחייב וכי הוצעו לתובע תפקידים חלופיים כיאה למעמדו, אולם הוא סירב ופוטר בסופו של דבר פיטורי צמצום. לטענתן התובע פעל בחוסר תום לב הן בהגשת התביעה והן באופן ניהולה.

עוד טענו כי לא היתה כל שחיתות וכי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בדבר חשיפת שחיתות ועדויות כל העדים לרבות אלו מטעמו הפריכו עניין זה של חשיפת שחיתות כלשהיא.

עוד נטען כי התובע קיבל סיוע וייעוץ של ההסתדרות אך לבסוף לא שעה גם לעצתם.

לפיכך לדעת הנתבעות יש לדחות את תביעתו.

העובדות

1. התובע עבד בנתבעת 2 הרשת.

התובע לא היה עובד של האגודה.

2. התובע עבד ברשת מיום 2.4.84 ועד ליום 13.6.2002.

התובע עבד במגוון תפקידים בין היתר עוזר מחסנאי, סגן מנהל סניף, מנהל סניף, מנהל מחסן המכולת בעטרות בתקופת ניסיון כמנהל אגף הסחר, ובסוף כמנהל מחסן בעטרות.

3. בתאריך 4.12.00 פורסם מכרז פנימי למנהל אגף הסחר. בדרישות המכרז נדרשה השכלה

תיכונית עם עדיפות לבעלי השכלה גבוהה.

4. התובע הגיש מועמדותו בנוסף לשלושה מועמדים אחרים, כולם ללא השכלה גבוהה.

5. בתאריך 1.5.01 הופיע התובע בפני וועדת המכרז ונבחר לתפקיד מנהל אגף הסחר, לתקופת ניסיון ובחירתו ושיבוצו הותנו בלימודי תעודה.

6. בתאריך 21.11.01 קיבל התובע מכתב ממנהלת המנגנון בדבר החלטת הוועדה לתקופת הנסיון ותנאי ההשכלה (נספח ו' לתצהיר התובע).

7. בהסכם הקיבוצי בין הנתבעת 1 להסתדרות מיום 15.2.82 (להלן: "ההסכם הקיבוצי") יש

הוראה בדבר תקופת נסיון בתפקיד (נספח א' לתצהיר מנדל).

8. התובע קיבל מכתבים בדבר חוסר שביעות רצון מתפקודו כמנהל אגף סחר אשר צורפו לתצהירי הנתבעות.

9. בתאריך 3.2.02 התכנסה הועדה פעם נוספת ובה נכחו ארבעה מבין חברי הועדה הראשונה אתי שי, גרשון ליפשיץ, אורי צרפי ורחמים רחמים. כמו כן נכח מר מנדל שלא היה חבר ועדת המכרזים הראשונה אך היה באותו תפקיד של מר קלעי כשנכח בה, ונכח גם עו"ד פינשטיין כמשקיף שאינו חבר הועדה.

בישיבת ועדה זו הוחלט שהתובע לא עמד בתקופת הנסיון והוועדה החזירה את התובע לתפקידו הקודם ברוב של 3 ובתוכם מר מנדל, כנגד 2.

שני חברי וועדה, אורי צרפי ורחמים רחמים, ביקשו כינוסה מחדש של הועדה. בתאריך 5.2.02 נשלח מכתבם. בקשתם נדחתה ע"י מר מנדל (נספח י' לתצהירי הנתבעות).

10. התובע הגיש בנובמבר 2001 (21/11/01 ו- 24/11/01) תלונה לרשם האגודות השיתופיות יחד עם מר צרפי (נספחים ט"ז 1- ט"ז 2 לתצהיר מנדל). בנוסף נפגש ביום 13/2/02 עם מר זרח יהב מרשם האגודות ופרוטוקול הפגישה הועבר לתגובת הנתבעות.

בתאריך 27/6/02 ו-3/7/02 נכתבו מכתבי תגובה מטעם עו"ד פיינשטיין על המשך תלונת התובע מיום 19/6/02.

11. בהתאם להחלטת מזכירות האגודה בישיבתה בתאריך 29/5/05, נסגרו מחסני הבשר, המכולת, והירקות בנתבעת 2. תאריך סגירת מחסן המכולת בניהול התובע נקבע ליום 13.6.02 מועד פיטוריו.

12. בתאריך 5.6.02 התקיימה פגישה בה השתתפו מר מנדל מר צרפי יו"ר ועד העובדים מר

אורנשטיין נציג ההסתדרות, ובה הוצע לתובע לעבור לנהל את סניף תלפיות מזרח (תלפ"ז).

יום לאחר מכן נפגש מר מנדל עם מר צרפי ובה דיווח לו כי הציע לתובע את ניהול סניף תלפ"ז והתובע דחה את ההצעה. (תרשומת נספח ד'2 לתצהירי הנתבעות).

13. התובע קיבל את מכתב הפיטורים ביום 13.6.02.

14. בתאריך 16.6.02 הוצא מכתבו של מר וורמברנד (נספח א' 8 לתשובה לבקשה למתן צו עשה).

15. בתאריך 17.6.02 יצא מכתב מר מנדל הדוחה את הפניה להשבתו של התובע (נספח א' 9

לתשובה לבקשה למתן צו עשה).

המחלוקת

1. מי המעבידה של התובע והאם הוגשה התביעה נגד שתי הנתבעות באופן מיותר כטענת הנתבעות או שמא עבדו שתי הנתבעות תוך ערבוב הפעילות שחייב לתבוע את שתיהן, כטענת התובע.

2. האם פיטורי התובע הם בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות), התשנ"ז-1997.

3. האם בנסיבות שנפרשו בפני בית הדין בדבר המכרז למנהל סחר והשבתו של התובע לעבודה במחסן ופיטורי התובע יש מקום ליתן צו מניעה או צו עשה לרבות צו המבטל את הפיטורין לפי החוק דלעיל או שיש להותיר את פיטוריו על כנם.

4. האם פיטוריו נעשו שלא כדין והם נוגדים את הוראות החוק וההסכם הקיבוצי או שבוצעו כדין מטעמי צמצום לאחר שהוצעו לו הצעות להמשיך לעבוד ברשת הצעות להם סירב.

5. כתוצאה מהמסקנות שיסיק בית הדין האם יש מקום לפסוק פסק הצהרתי הקובע כי פיטוריו הינם שלא כדין והם בטלים. האם היתה הפרת הסכם והאם יש לפסוק תשלום של 500,000 ₪ בגין הפרת ההסכם.

6. האם זכאי התובע לתשלום משכורתו המלאה לרבות ההפרש בין תפקידו כמנהל אגף סחר לתפקידו כמנהל מחסן בעטרות, החל מיום 12.9.02 ועד ליום פיטוריו, לרבות התוספות והמלגות, פלאפון, רכב וכיוצ"ב והלנת שכר, וכן הפרשות לקרן השתלמות וקרן פנסיה מסכום זה, או שמא פעלה המעבידה על פי ההסכם הקיבוצי ואינה חייבת כל תשלום וכל הפרש.

7. האם זכאי התובע להפרש פצויי פיטורין ופצויים מוגדלים בשיעור של 300%.

8. האם זכאי התובע לפיצוי לטענתו בגין פגיעה שנגרמה לו ולמשפחתו ועוגמת נפש עקב גילוי מעשה השחיתות בסך 500,000 ₪. או לחילופין האם התנהלותו מזכה את הנתבעות דוקא בהוצאות ושכ"ט עו"ד.

הכרעת הדין

1. תחילתו של הליך זה בבש"א 2225/02 (להלן: "הבש"א") בה נקבע על ידי סגנית השופט הראשי דאז ונציגי הציבור כי יאוחד הדיון בבקשה לסעד זמני עם הדיון בתביעה העיקרית. הליך משפטי זה התארך שלא לצורך בין היתר מחמת עיכובים והליכי ביניים שניהל התובע בשלבים השונים הן בבית דין זה והן בבית הדין הארצי לעבודה. נקדים ונציין כי התעלמנו מההשתלחות ההדדית של הצדדים ובאי כוחם זה בזה. היה בכך טעם לפגם ועומס מילולי מיותר בסיכומים, שלא לגופו של עניין.

מיהו המעביד

2. כתב התביעה הוגש כנגד שני תאגידים כאשר כבר בסעיף א' לכתב התביעה יש התייחסות לסטאטוס של כל אחד מהתאגידים תוך אמירה מפורשת שהנתבעת 1 – קואופ ירושלים אגודה צרכנית שיתופית בע"מ, היתה מעסיקתו של התובע. עוד נאמר בתביעה כי לצורך הזהירות מוגשת התביעה גם נגד נתבעת 2 חברת בת של התובעת, ביחד ולחוד עם הנתבעת 1.

3. בסעיף 6 לסיכומי התובע הוא מציין: "... מבלי להידרש בשלב זה לשאלה מי היא מעסיקתו של התובע, תביעתו הוגשה נגד הנתבעת 1 ביחד ולחוד עם הנתבעת 2. לאור האמור בכל מקום בו מצויין "הנתבעת", משמעות הדברים הינה "מי מהנתבעות"."

בסיכומיו אכן נמנע התובע מלהיכנס לפלוגתא מי מעבידתו אולם בנוגע לסוגיה זו שהיא הראשונה שצריכה היתה להידון בפנינו, היה עליו לפרט בסיכומיו.

4. הנתבעות טענו כי משלא התייחס התובע לכך בסיכומיו יש לראותו כמי שזנח טענתו כלפי התובעות ויש לקבל את טענת הנתבעות כי אך ורק הנתבעת 2 היתה המעבידה של התובע,

ואז בסיכומי התשובה התייחס התובע לזהות המעביד וטען כי אינו חוזר בו מתביעתו נגד נתבעת 1.

אכן יש בהעדר אמירה בסיכומי התובע משום זניחת הטענה מאחר ולא טען לגופן של המעבידות או מי מהן . גם נוכח הצהרתו של ב"כ התובע בדיון כי "אני מסכים שהחברה היא זו שהעסיקה את התובע" (עמ' 98 ש' 1) לא היה מקום לשנות מכך בסיכומי התשובה ולטעון כנגד שתיהן. בדיעבד בסיכומי התשובה נתלה התובע בסעיפי הסל (7-8) לסיכומיו כאילו לא זנח טענותיו לגבי נתבעת 1, כפי שטען באופן לא נכון לחלוטין התובע בתצהירו בסעיף 18, סעיף שהופרך. התובע בהתנהלותו לא היה עקבי.

5. לגופו של עניין השאלה במחלוקת הינה מהותית, לכתחילה בבש"א ולאחריה בהליך העיקרי, ועל בית הדין לקבוע עמדתו בעניין זה שכן מחובתו לקבוע על מי חלה החובה לנהוג כך או אחרת כלפיו ומכח אלו הוראות נורמטיביות, וככל שיהיו תשלומים על מי להטילם.

6. התובע טען בסיכומי התשובה כי לא היתה כל אבחנה בין הנתבעות וכי ההסכם הקיבוצי שנחתם בין נתבעת 1 להסתדרות הוא זה שחל על התובע בנתבעת 2 כך גם כל נספח א' לתצהיר הנתבעות. לטענתו רבים מבין המסמכים שנשלחו והוגשו כראיות נושאים לוגו של הקו-אופ ואחרים נושאים לוגו של "אגודה צרכנית שיתופית" מבלי שיש הסבר לשימוש השונה בכל פעם (לדוגמא נספחים כ"א ו- כ"ו לתצהירי נתבעות).

עוד ציין כי גם הפרוטוקולים של ישיבות מזכירות האגודה בהרכבה כנתבעת 1 עסקו ודנו בנושאים הנוגעים לנתבעת 2 ואף הוכרעו שם (נספח ג' לתצהירי נתבעות). לטענתו לא הוכח כי העובדים הועברו מהנתבעת 1 לנתבעת 2 וכי גם יו"ר האגודה לשעבר אישר שלא היתה הפרדה חדה ביניהם ומר מנדל לא הכחיש זאת.

7. מנגד טען ב"כ הנתבעות כי יש לעשות אבחנה בין הנתבעת 1 לנתבעת 2, לקבוע מי המעבידה ולחייב בהוצאות בגין התביעה כנגד הנתבעת האחרת.

לטענתו, הנתבעת 1 היא אגודה שיתופית בה חברים למעלה מ-15,000 חברים, אשר אינה מעסיקה עובדים ואף לא את התובע ואינה קשורה לתנאי העסקתו ופיטוריו, וניהול התביעה נגדה גרמה לה הוצאות מיותרות.

הנתבעת 2 היא מעבידתו של התובע גם על פי הודאת בא כוחו לפרוטוקול וגם כי היא חברה עצמאית והיא רשת המרכולים הפעילה המעסיקה את כל העובדים.

8. מהמסמכים והעדויות שהוצגו בפנינו, הגם שמדובר בשני תאגידים שונים, אגודה שיתופית וחברה בע"מ שהנתבעות עצמן הגדירו אותה חברת בת של נתבעת 1 שהיא אגודה, נוצר ערבוב בתפקוד של שני התאגידים ובביצוע ההתנהלות של שניהם במסמכים שיצאו תחת שתיהן בעניינו של התובע ובעניינים אחרים כמו ההסכם הקיבוצי שלא שונה בהתאמה עם הקמת החברה. למעשה הפעילות התנהלה בצוותא חדא ובהעדר הפרדה של ממש.

ההסכם הקיבוצי הכללי נספח יט לבש"א נושא כותרת "ברית הקואופרציה הצרכנית אגודה שיתופית מרכזית בע"מ". דהיינו ההסכם הקיבוצי החל על התובע ועובדי נתבעת 2 הוא ההסכם מיום 15.2.82 שנחתם בין הנתבעת 1 להסתדרות.

כך גם זכרון הדברים והנספחים להסכם (נספח א' לתצהירי הנתבעות).

מכתב החלטת ועדת המכרזים מיום 4.2.02 לאלי מרק בחתימת שלומית רשף מנהלת המנגנון נושא את הלוגו של קו-אופ ירושלים ללא אבחנה אם זה נתבעת 1 או 2. כך גם נספחים ו'-י' לבש"א.

9. מדברי מר יצחק קלעי שהיה מנכ"ל הנתבעת 2 ויו"ר האגודה שנים רבות "לא היה חתך אגודה לחוד וחברה לחוד", "לא היתה הפרדה חדה בין מזכירות האגודה לבין החברה", ו- "קשה היה להפריד בין האגודה לחברה". (עמ' 73 שו' 13-25).

כלומר אפילו מנכ"ל החברה לשעבר ראה את פעילותם משולבת או לכל הפחות לא מופרדת די צורכה.

הפרוטוקולים של המזכירות נושאים את הכותרת קואופ ירושלים אגודה צרכנית שיתופית בע"מ אף שהפעילות הנזכרת היא פעילות הרשת שהיא החברה (למשל נספח ג' בתצהירי התובעת- הכותרת וסעיף 2 לסדר היום).

גם במכתבו של עו"ד פיינשטיין למר זרח יהב מיום 10.12.01 (נספח ג' 1 לכתב ההגנה המתוקן) בסעיף 5 ג' הוא אומר: "כללי משפט אלה הינם שונים וכך פעילותה של קואופ ירושלים נשלטת על ידי דואליות נורמטיבית" (דגש שלי ש.ש.), ובהמשך בסעיף 5 ה' למכתב: "... החלטות מהותיות הנוגעות לפעילות החברה מובאות לדיון גם בפני המזכירות... ". (דגש שלי ש.ש.).

כמו כן התובע היה עובד והיה גם חבר מזכירות ולמעשה היטשטשו התחומים. מכל מקום, היה לו חוזה אחד והוא ביצע את עבודתו ברשת המרכולים, נתבעת 2.

10. אין מחלוקת כי החברה, הרשת, הנתבעת 2, היא זו שהעסיקה את התובע (עמ' 98 שו' 1 מיום 1.4.08).

תנאי מוקדם לבחינת השאלה האם נרקמו יחסי עובד-מעביד הוא האם במקרה הנתון, מתקיימים המאפיינים המקובלים לזיהוי המעסיק כפי שנקבעו בפסיקה. רשימת מאפיינים אלה מופיעה בפסק הדין בפרשת כפר רות ובהם – כיצד ראו הצדדים את ההסדר, בידי מי הכח לפטר, מי קיבל את העובד לעבודה, מי קובע את תנאי שכרו ועוד מאפיינים שפורטו באותו פסק דין (ראו שם בעמודים 541 –542). על פי מבחנים אלו החברה היא המוסמכת לפטר, היא שילמה את שכרו והיא הודתה בהיותה המעסיק.

11. האפשרות של מעבידים במשותף הוכרה בפסיקה אשר קבעה להלן:

"רק עת שניים "באים כאחד" כמעבידיו של פלוני, אפשר לראות יחסי עובד מעביד בין השניים "ביחד ולחוד" לבין העובד. ומתי יתקיים תנאי זה? התנאי יתקיים עת מדובר בשותפים, בפעילות 'משותפת' של השניים, או בהתקשרות חוזית של שניים על מנת לקבל 'עבודה' מפלוני. על כל פנים, ליחסים כאלה יהיה רק חוזה אחד והצדדים לו יהיו מצד אחד - "העובד" ומצד שני - שניים כ"אחד" שבשירותם מבוצע חוזה העבודה"

(דב"ע מג/22 - 2 יואב גבע - מדינת ישראל ואח', פד"ע טז 318, ע' 327, פסקה 7).

לעניין זה ראה גם דב"ע נו/308-3 אלי אבשלום - כור מתכת בע"מ, פד"ע ל 513; ע"ע 142/03, מוני סהר - פיקאסו הרצליה 1993 בע"מ, ניתן ביום 14.6.05).

איננו יכולים לקבוע כי התקיימו הדרישות למעבידים במשותף אך ניתן לומר שהרציונל של הפעילות המשותפת הוכח בפנינו ולפיכך גם אם התובע היה עובד של הנתבעת 2 רשת המרכולים וכל החיובים בהליך זה יזקפו ביחס אליה, עדיין יש לראות במהלך אותו נקט התובע בתובעו גם את האגודה וגם את החברה כמהלך משפטי סביר עקב העמימות שנוצרה בניהולם תוך עירוב הפעילות בפועל מחד והדואליות המשפטית מאידך.

12. לנוכח קביעתנו לעיל יש לדחות את טענת הנתבעות לחוסר תום לב בעניין ספציפי זה מטעם התובע ולדחות את תביעתם לחיוב בהוצאות בעניין זה. מתקבלת טענת הנתבעות כי הנתבעת 2 בלבד היא מעסיקתו.

תקופת עבודת התובע

13. תקופת עבודתו הנטענת של התובע על פי כתב התביעה הינה 21 שנה, כך גם לפי תצהירו (סעיף 20) אף שכבר ידע על פי כתב ההגנה שנשנו בסיכומי הנתבע כי עבד מיום 2.4.84 ועד 13.6.02 בלבד (18 שנים וחודשיים).

עניין זה הוסכם על ידי התובע בתגובתו לסיכומי הנתבעות מיום 26.2.09 (סעיף 7 לתגובה).

לפיכך קובעים אנו כי זאת תקופת עבודתו.

ראוי היה כבר אחרי כתב ההגנה שהתובע יתייחס לכך ובוודאי אחרי תצהיר הנתבעות שגיבה את תקופת העבודה במסמכים מפורשים.

האם חוק הגנה על עובדים חל על התובע?

14. התובע טען כי חוק זה חל עליו ומאחר וגילה שחיתות ולכן פיטוריו בוצעו שלא כדין. נבדוק את תחולת הוראות החוק על העובדות שהוכחו בפנינו ביחס לתלונתו ולמצב בפועל.

סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים קובע:

"לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד או שסייע לעובד אחר בקשר לתלונה כאמור".

המחוקק מקנה הגנה לעובדים על פי סעיף 4 לחוק:

"הגנות ותרופות לפי חוק זה ינתנו רק לגבי תלונה שהתקיימו בה כל אלה:

1. התלונה הוגשה בידי העובד בתום לב או שהעובד סייע בהגשת התלונה בתום לב;

2. התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה או הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעביד, ובגוף ציבורי – גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין.

3. התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונה או המוסמכת לבדוק בעניין המשמש נושא התלונה".

15. דרישת המחוקק בעניין הגדרת המעסיק מחייבת אותנו להיכנס לשאלה האם מדובר במעסיק ציבורי אם לאו שכן המחוקק מבחין לעניין גילוי השחיתות בין גוף ציבורי לבין גוף שאינו כזה וקובע כי לגבי מקום עבודה, התלונה צריכה להתייחס להפרת חיקוק בכלל או בקשר לעבודת העובד, עסקו או פעילותו, ובגוף ציבורי גם לפגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין.

16. סעיף 1 לחוק הגנה על עובדים קובע כי "גוף ציבורי" הינו גוף המנוי בתוספת.

הנתבעות ואף לא אחת מהן, אינן "גוף ציבורי" על פי התוספת לחוק. על כן יש לבדוק את תלונת התובע לפי נוסח רישא סעיף 4 (2) לחוק זה "התלונה הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעביד..." (דגש שלי ש.ש.).

17. מן הכלל אל הפרט, בנספח ד' לבש"א, מכתב בחתימת התובע ומר צרפי אורי, פונים שניהם ביום 15.11.01 למר רמי מנדל יו"ר מזכירות קואופ ירושלים לכינוס ישיבת מזכירות דחופה וזאת מכח תפקידם כחברים ונציגי עובדים בהנהלה. בקשתם היא בעניין:

"1. החלטות דירקטוריון הרשת לאישור שכר חריג לחבריו .

2. ביצוע החלטות ועדות ללא אישור המזכירות.

הננו תובעים לזמן את אנשי הנה"ח למסירת פרטים מעודכנים".

במכתב זה עצמו אין כל אמירה על הפרת חיקוק כאמור בסעיף 4(2) לחוק הגנה על עובדים והוא נמסר רק ב 20.11.01.

18. בתאריך 21.11.01 מוגשת לרשם האגודות השיתופיות בקשה לעריכת חקירה באגודה שיתופית קואופ ירושלים. חתומים מרק אלי נציג עובדים בהנהלה וצרפי אורי נציג עובדים בהנהלה ויו"ר וועד העובדים. תלונה זו מפרטת את הוראות החוק והתקנות על סמכן הוגשה.

בכותרת המסמך מפורט "עריכת חקירה על סמך הוראות "סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות", בקשה להורות על גילוי מסמכים והתנגדות להארכת מועד כהונת הועד.

סעיף 43 קובע:

"43.(1) רשאי הרשם על דעת עצמו, וחייב הוא עפ"י בקשת רוב חברי הועד, או עפ"י בקשת כל מוסד אחר שהורכב עפ"י תקנות האגודה או עפ"י בקשתם של לא פחות משליש החברים או עפ"י בקשה מברית הפיקוח שהאגודה מסונפת לה, לערוך חקירה או למלא את ידו של איזה אדם שהורשה לכך על ידו בכתב לערוך חקירה בענין הרכבה, דרכי עבודתה ומצבה הכספי של אגודה רשומה:

...

על כל פקידי האגודה וחבריה למסור ידיעות בנוגע לעסקיה של האגודה, כאשר ידרוש הרשם או האיש המורשה על ידו."

ברור אפוא כי התלונה עצמה הוגשה על סמך סעיף חוק המקים סמכות חקירה.

19. אולם בכך לא די. צריך שהעבירה המיוחסת תהיה ביחס לחיקוק, שלכאורה לא קויים.

"חיקוק" הוגדר בפקודת הפרשנות [נוסח חדש] בסעיף 1 בהגדרות:

" חיקוק" - כל חוק וכל תקנה בין שניתנו לפני תחילת תקפה של פקודה זו ובין שניתנו לאחריה; אולם מקום שהמלה "חיקוק" באה בפקודה או בתקנה שניתנו לפני תחילת תקפה של פקודה זו, תהא משמעותה כמשמעות שהיתה נודעת לה אלמלא פקודה זו;"


במכתב התובע הנושאים לחקירה הם:

"1. תשלום ליו"ר הועד בניגוד לתקנה 24 ג' לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה תשל"ה-1975) על פי מימצאנו מקבל יו"ר הועד מר רמי מנדל שכר חודשי קבוע של 4,000 ₪ ובנוסף מקבל כ-1,100 ₪ עבור כל ישיבה בדירקטוריון החברה".

לפחות בסעיף זה מדובר על תלונה בגין הפרת חיקוק במקום העבודה.

תלונה נוספת התייחסה לתפקוד הוועד וכינוסו לפי תקנה 24.

תקנה 24 הנ"ל קובעת:

"24(א) הועד יקיים את ישיבתו הראשונה תוך 30 יום מיום פרסום תוצאות הבחירות; לא כונסה ישיבת הועד הראשונה במועד האמור, רשאים לכנסה שני חברי הועד, או שליש ממספר חבריו, לפי המספר הגדול יותר.

תק' תשמ"

(ב) בישיבתו הראשונה יקבע הועד את סדרי עבודתו ויבחר מבין חבריו יושב ראש ובעלי תפקידים לפי הוראות תקנות האגודה, זולת אם נבחרו קודם לכן באסיפה הכללית. אולם לא ייבחר ליושב ראש הועד חבר המשמש מזכיר או גזבר האגודה או בעל תפקיד דומה בה, למעט באגודות מסוג קיבוץ או מושב שיתופי.

(ג) יושב ראש הועד לא יכהן בתפקיד מינהלי או ביצועי באגודה, לרבות תפקיד

בניהול עסקי האגודה. בנסיבות מיוחדות רשאי הרשם לפטור אגודה פלונית או סוג של אגודות מהוראה זו." (דגש שלי ש.ש.).

20. לאור האמור גם אם לא מדובר בגוף ציבורי כנדרש בחוק או דו מהותי בהוויתו יש בתלונה התייחסות להפרת חיקוק במקום העבודה או בקשר לעסקו או פעילותו של המעביד. לפחות בכך עמדה התלונה במסגרת סעיף 4 (2) לחוק הגנה על עובדים. התלונה מתייחסת לתשלום ששולם למר רמי מנדל שהיה יו"ר הועד וקיבל תשלום נוסף לטענת המתלוננים בניגוד לתקנה.

באותו נספח ה' ישנם תלונות גם לגבי אי אישור פעולות על ידי המזכירות או גורם מוסמך ואי הבאה לעיון המזכירות וכדו' שהם על פי תקנון האגודה. אמנם תקנון אינו חיקוק במשמע אך הוא מתחייב מהפקודה והתקנות על פיה.

21. בנוסף, באותו מכתב יש התייחסות לעסקה פסולה בדרך מינוי שונה.

העדר חוזה העסקה או העדר שקיפות של חוזה העסקה, דברים כגון אלו יש לראות כנוגעים להפרת חיקוק ישירות או בעקיפין.

כמו כן יש במכתב זה תלונה לעניין עריכת בחירות ועדכון פנקס החברים המוסדרים בפקודה ובתקנות.

22. מר מנדל מתייחס למכתבם במכתבו מיום 22.11.01 (נספח ז' לתצהיר התובע) ומאשר כי בקשתם והנושאים שהעלו במכתבם יובאו לדיון באחת הישיבות הקרובות.

דהיינו בקשתם במכתב לא נמצאה מופרכת או בלתי ראויה לדיון גם על ידי יו"ר המזכירות מר מנדל.

לפיכך כאמור עמדה התלונה לרשם האגודות השיתופיות בהוראות סעיף 4 לחוק הגנה על עובדים בהתייחסה לעבירות על פי חיקוק.

23. בנוסף, קיימת דרישה כי התלונה תוגש לרשות מוסמכת. לטעמנו, רשם האגודות השיתופיות הינו רשות מוסמכת וראויה לתלונה זו.

בתאריך 10.12.01 עונה עו"ד פיינשטיין על מכתבו של התובע מיום 21.11.01 ועל מכתביו של מר זרח יהב מרשם האגודות השיתופיות מיום 25.11.01 ו- 27.11.01 שהתקבלו באגודה ביום 29.11.01 ואליהם צורפו שני מכתבי תלונה של אלי מרק ואורי צרפי, חברי המזכירות.

במכתבו זה מפרט עו"ד פיינשטיין לגבי כל סעיף וסעיף את התייחסות האגודה.

במסמך זה בסעיף 2 ב' הוא מציין "החלטת כב' צריכה להינתן בהתאם לעובדות שיוכחו בפניו... " כלומר לכתחילה ראו הנתבעות את רשם האגודות השיתופיות כרשות מוסמכת לדון בתלונה.

במכתב עצמו בסעיף 5 ו' הוא מציין : "ונדגיש: סמכויות כב' הרשם הן לבדוק ולחקור את פעילות האגודה. הרשם אינו מוסמך כלל למנות חוקר אשר יבדוק פעילויות של חב' הבת, אף אם אלה אושרו לפנים משורת הדין על ידי האגודה". (דגש שלי ש.ש.).

אמירה זו מדגישה גם פה את העירוב בתחומי התאגידים הללו אך מעבר לכך גם בסיוג סמכות רשם האגודות השיתופיות יש הודאה באחריות האגודה אליה באו הדברים לאישור (ראה גם נספח ג' 1 לכתב ההגנה המתוקן סעיף 17ה' ו- 17 ז').

24. אכן הוגשה תלונה כאמור בסעיף 4 (3) לחוק ההגנה על עובדים לרשות המוסמכת.

בעוד לעניין מיהו המעביד, ראינו את המעבידה נתבעת 2 הרשת, הרי אין ספק לאור אופן התנהלותן המשותפת של האגודה השיתופית ושל החברה, רשאי היה רשם האגודות השיתופיות לדון בעניינים שהובאו בפניו גם אם הם קשורים ל"חברת בת" כדברי הנתבעות של האגודה שהוקמה מכח חוק אחר שלגביו לא הוסמך לדון.

משמתקיים תנאי זה שהוא תנאי מצטבר לסעיף 4 לחוק הגנה על עובדים נתן לומר כי אפשר להכיר בתלונה ככזו שהחוק חל עליה.

25. בא כח האגודה נותן מענה במכתבו אחת לאחת על התלונות. כלומר היתה התייחסות של הנתבעות לגופו של עניין והוכחשו הפעולות הנטענות נגדן.

כפי שציינו לעיל התלונה על תשלום ליו"ר הועדה נטענה על ידי התובע ככזו הנוגדת חיקוק, במכתב יש התייחסות לתקנה 24ג' לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה) תשל"ה-1975, ועולה מהמענה של עו"ד פיינשטיין כי מר מנדל לא קבל ואינו מקבל שכר עבודה מן האגודה אלא גמול בגין ישיבות מזכירות. במכתב גם מפורט השיעור ועדכונו (ראה גם נספחים ט"ז ,י"ז לתצהיר הנתבעות).

כלומר העבירה לכאורה נטענה בתלונה על פי חיקוק אולם לא נעברה כל עבירה, ככל שעולה מתגובת הנתבעות לבעל הסמכות, רשם האגודות השיתופיות. הטענות בישיבה נספח י"ז של התובע כנגד מר מנדל היו עקב עיסוק בשני כובעים של היו"ר.

רשם האגודות השיתופיות לא פסק ככל שהובא בפנינו, כי נעברה עבירה כלשהי או כי הופר חיקוק כלשהו ולמעשה נותרו בפנינו תלונת התובע ותשובת הנתבעות בפני הרשם בלא פסיקתו. מבחינת מה שהוכח לנו לא נעברה עבירה, גם אם בכל מה שהוצג היה כדי להרים את הנטל המוטל על כתפי התובע, שתלונתו נשענה על חיקוק.

אשר על כן, גם אם התלונה הוגשה על הפרת חיקוק, והרשם לא בדקה עדיין נתמלא התנאי הדרוש בחוק ההגנה על עובדים, לעניין חיקוק.

אולם כאמור לא הוכחה כל עבירה.

26. לא נכונים הדברים לעניין המינוי ליועץ המשפטי לנתבעות אשר אושר בדירקטוריון החברה ובמזכירות האגודה (פרו' מזכירות מיום 30.1.01 בדירקטוריון מיום 6.6.01). כך גם בענין שכר הטרחה שהוסכם ביניהם. אלו אינם מבוססים על חיקוק ולא נכנסים לגדר ההגנות שהחוק מקים למתלונן.

מכל מקום, גם מסמכי מינוי העו"ד שניהם נשלחו לרשם האגודות בדיעבד לאחר הגשת המכתב והרשם לא מצא בהם כל פסול.

אכן הרשם התייחס לתלונה ובדק אותה אולם באיחור וזאת לאחר שעו"ד פיינשטיין העביר ב- 3.7.02 מסמך מפורט המתייחס לכל התלונות המופיעות במכתבו (נספח ג' 2 לכתב ההגנה המתוקן).

כך שבשלב זה נשמט הבסיס לתלונות כולן משהרשם לא פעל באמירה כלשהיא ככל שהוכח בפנינו בדבר פגם בעניין כלשהו מאלו שהובאו בפניו.

27. התובע צדק בהיבט אחד בלבד והוא שמר קלעי ומר מנדל לא הסכימו לחשוף את ההסכמים בינם לבין החברה ואלה נותרו עלומים כשעמדת היועץ המשפטי של הנתבעות היא שאין לחברי המזכירות זכאות לראות את הסכמי העבודה שלהם.

חוסר שקיפות זה, היווה עילה לגרום לחששות או לפחות אי מתן מענה גלוי למערכת וחוסר וודאות לגבי המהלכים שננקטו באופן המצדיק בקשה לגילוי המידע דבר שהוא בסמכות רשם האגודות. אולם חובת גילוי זו של תוכן ההסכמים אינה מעוגנת בחיקוק ולכן לא קמה לתובע הגנת המחוקק על כך.

בנוסף לטענת ב"כ הנתבעות, המזכירות דנה בבקשתם והחליטה שאין ברצונה להראות את ההסכם לחבריה. המזכירות היא גוף מוסמך.

לטעמנו חוסר שקיפות זה לא ראוי, אך אינו מקים הגנה לתובע.

28. פניית התובע ומר צרפי באותה עת צריכה להיבדק במבחן תום הלב שהיא הדרישה הרביעית והאחרונה שדורש חוק ההגנה על עובדים. אנו סבורים כי פניית התובע ומר צרפי בשלב זה בנובמבר שהוא השלב הראשון היתה בתום לב על סמך מידע שהנתבעות לא חפצו לגלות ויצרו עמימות סביבו.

זאת רק בשלב ראשון זה בו הרשם ביקש מסמכים על סמך פנייתם.

אולם, מעת שהנתבעות הציגו מענה לשאלותיו אליהם צורפו גם מסמכים המעידים על פעולות בסמכות, תם השלב בו נתקיים תום הלב.

בשלב השני שהיה לאחר שב"כ הנתבעות נתן הסברים לרשם אכן חזר בו מר צרפי מהשותפות לתלונה שכן נחה דעתו ומר צרפי בחר שלא להמשיך בתהליך. גם בשאלת עדכון פנקס החברים עולה מהמכתב כי רשם האגודות מינה חוקרים לעדכון הפנקס כך שגם בעניין זה לא היתה לתובע בשלב זה סיבה להתלונן.

משלב זה דהיינו מנובמבר לטעמנו בכל התלונות הבאות גם מפברואר בו ישב עם מר זרח גם ביוני וגם בתלונה למשטרה, לא פעל התובע בתום לב ולכן כמכלול לא תקום לו הגנת החוק.

29. מסקנתנו אפוא עד כה היא כי בשלב ראשון עד נובמבר 2002, נתקיימו בתובע התנאים לחוק הגנה על עובדים בדבר תלונתו. אולם בשלב השני לאחר מתן המענה מהנתבעות וכשהרשם לא מצא לנקוט הליכים, חרגו תלונותיו ממסגרת החוק ומשלב זה לא נתמלאו התנאים. עוד מצאנו כי חוסר תום הלב של התובע בא לביטוי בדברים נוספים פרט לעיתוי.

ריבוי תלונותיו לרבות תלונות נגד מנכ"ל שלא כיהן זה מכבר מצביעות על כך שאין מדובר ברצון לחשוף שחיתות מסויימת אלא בבחינת ירי לכל הכוונים שאולי משהו יצליח (ע"ע 300151/98 שפירו נ. נציבות מס הכנסה). כלומר גם אופי התלונות וריבוי האנשים נגדם הופנו התלונות, לרבות חבריו, מצביע על חוסר מיקוד וחוסר תום לב.

30. זאת ועוד, בדיקת לוח הזמנים מעלה את אותם ספיקות שטענו הנתבעות לגבי תלונתו לרשם אף בשלב הראשון.

התובע הודה כי קיבל את נספח ג' לבש"א בו הודיעו לו על הארכת תקופת הנסיון והתניית התפקיד בלימודי התעודה ביום 21.11.01. מכתב זה היה לאחר מכתבו לקלעי מיום 7.11.01 בו כתב התובע שדוחה את הלימודים. כלומר התובע הבין כי הארכת תקופת הנסיון מתנה חיובו בלימודים למרות מכתבו (עניין זה יפורט באריכות בסעיף נפרד). אין ספק כי קינן בו חשש לגורל תפקידו כמנהל הסחר במועד בו הגיש תלונה לרשם.

יתר על כן ביום 22.11.02 מאשר מר מנדל כי נענית בקשת התובע וצרפי מ- 15.11.02 שהגיע ב- 20.11.02 ותובא לדיון באחת הישיבות הקרובות. חרף זאת עוד טרם ענה מר מנדל נשלח ביום 21.11.02 מכתב התלונה לרשם.

רואים אנו כי בלי קשר לתלונה לרשם נענה מר מנדל לפנייתם ומכל מקום היה עליהם להמתין לבירור הפנימי ולמיצוי ההליכים בנתבעות בטרם פניה לגורם חוץ. סמיכות הזמנים של תלונתו לרשם לתאריך קבלת המכתב בדבר הארכת תקופת הנסיון והחיוב בלימודים, מבחינת בית הדין מעוררת בהחלט ספק לגבי מניעיו האמיתיים של התובע בשולחו את התלונה. אין כן לגבי מר צרפי שאכן לאחר קבלת מענה מפורט משך ידו מהעניין.

31. התובע טען כי לכתחילה תוכננו פיטוריו על רקע תוכן מכתבו של עו"ד פיינשטיין ביחס לתלונות המייחס אותם למניעים אישיים של התובע וכך כותב עו"ד פיינשטיין:

"3. התלונות ממניעים אישיים כפי שיפורט להלן תלונה זו מונעת ממניעיו האישיים של אלי מרק החושש לתפקידו.

נקדים את המאוחר ונציין כי אלי מרק מונה לתפקידו הנוכחי כמנהל מחלקת הסחר בתחילת יוני 2001 לתקופת ניסיון של 6 חודשים והארכה של 6 חודשים נוספים כנהוג בהסכם הקיבוצי וזאת בתנאי שיעמוד בהצלחה בתקופת הנסיון ובלימודי תעודה בקורס ניהול שווק.

מר מרק חושש כי המנכ"ל הנבחר יורה על בחינת תפקודו בתקופת הניסיון ואת עמידתו בהתחייבותו ללמודי תעודה, ועל פי הממצאים יוחלט שלא למנותו לתפקיד באופן קבוע.

המנכ"ל הנבחר והנהלת הקואופ לא יירתעו ממכתבי תלונה והשמצה אלו ויבחנו את עמידתו של אלי מרק בתנאים באופן ענייני ומקצועי ובהתאם לכך יקבלו החלטה ללא כל פחד מאיום או רתיעה".

בית הדין סבור כי אין לראות בהתייחסות ב"כ הנתבעות במכתבו משום "נבואה המגשימה את עצמה" כדברי התובע אלא התגוננות מההאשמות ופירוט המצב המשפטי באותה עת. התיאור משקף את אשר התרחש כפי שנסקור בפרק הדן במכרז עצמו ומנגד התנהגות התובע אכן לטעמנו היתה נגועה במניעים אישיים.

32. חוסר תום הלב בתלונתו והקשר שלה לעניין תפקודו הכושל כמנהל סחר בא לביטוי גם בתלונתו מיום 27.11.02 נגד גב' שי. לכתחילה ניסה לצרפה להגשת התלונה (פרו' עמ' 8 ש' 17 עמ' 9 ש' 1-11) ומשסירבה התלונן נגדה. הגב' שי היא גם זו שכתבה לו מזכר בדבר לימודיו (נספח י"ז) וכן מסמכים בדבר ליקויי תפקודו מיום 1.11.02, 6.11.02 ובעיקר מה- 15.11.02 (נספחים י"א 1-3 בהתאמה). גם לוח הזמנים של מכתביה אליו ולקלעי המקדימים את תלונתו מצביעים על כך שתלונתו לרשם האגודות לא היתה חפה משיקולים אישיים שסבר שיקודמו אם יתלונן.

תלונתו הראשונה של התובע אכן היתה לאחר הערותיה של הגב' שי לתובע ויש בסיס לטענת הנתבעות שהתובע חש סכנה לשיבוצו עקב כשליו ונהג בטקטיקה של ההגנה הטובה ביותר היא התקפה.

לכן משנבדוק את פיטוריו נמצא כי אינם על רקע התלונה הראשונה, ולא תקום לו ההגנה מכח חוק הגנה על עובדים כפי שנפרט להלן.

33. לסיכום פרק זה יאמר כי אף שחלק מהתלונות עמדו בחלק מהקריטריונים שחוק ההגנה מעניק למתלונן, לא מצאנו שהיה ממש בתלונה ולא הוכח כי נמצאה כל עבירה בקשר לחיקוק. לפיכך, לא הוכח כי היתה תלונת אמת. עוד התעורר ספק בליבנו לעניין המניע לתלונות אותו ביססנו על מסמכים הנוגעים לתובע בעניין תפקודו שהובאו ידיעתו טרם תלונתו והפוגם בתום הלב הנדרש.

הפסיקה קובעת כי לא קיימת הגנה שעה שתלונה מוגשת בחוסר תום לב או אינה תלונת אמת (ראה בג"צ 6840/01 פלצמן נ. ראש המטה הכללי, ע"ע 259/06 רפי רותם נ. מדינת ישראל, ע"ע 502/05 אסף גרטי נ. מדינת ישראל).

על כן פוסקים אנו כי התובע אינו חוסה בצל הגנת החוק עקב תלונתו וגם לא הוכחה כל שחיתות. לפיכך, נדחים כל הסעדים הכספיים וכל פיצוי שתבע על פי חוק ההגנה על עובדים.

נסיבות הפיטורים

34. ההסכם הקיבוצי שלא היה שנוי במחלוקת (נספח א') בפרק חמישה עשר קובע בסעיף 1א כי:

"האגודה רשאית לפטר עובד מהעבודה מחמת אחת מהסיבות הבאות:

א. ריאורגניזציה, צמצום או ביטול משרה.

....

ו. אי התאמה לתפקיד

...

2. ההחלטה בדבר ביטול משרה מחמת צורך בצמצום או ריאורגניזציה היא בידי ההנהלה. פיטורי עובדים מסיבה זו (סעיף1משנה א')-ייעשו בהתייעצות עם וועד העובדים וסניף הסתדרות הפקידים המקומי בהתחשב בצרכי העבודה, התאמת העובד לתפקידו ומצבו הסוציאלי." (דגש שלי ש.ש.).

35. לטעמו של בית הדין תהליך פיטוריו תאם את הוראות ההסכם הקיבוצי כלשונו ונפרט את התנאים ככתבם:

א. היתה החלטה מפורשת של ההנהלה על רה אירגון שנבע משינוי בתפישה הכלכלית ובניהול הרשת. עניין זה בא לביטוי באופן ברור בנספח ג' לתצהירי הנתבעות. פרוטוקול דיון מיום 29.5.02 בעמ' 3 נאמר:

"סקירת המנכ"ל את פעילות הרשת- המנכ"ל הביא לידיעת החברים על ההחלטה העיסקית לסגור את המחסנים בשר ומכולת בעטרות ועל שינוי דרכי העבודה במחסן ירקות בגבעת שאול".

בהמשך יש סקירה של מר פיני שיטרית על השיקולים הכלכליים ופירוט העלויות.

תימוכין לכך יש גם בעדות מר אורנשטיין מההסתדרות בדבר השינויים הארגוניים (עמ' 38 ש' 16-17).

ב. החברים משתתפים בדיון ללא הסתייגות ומובן מהפרוטוקול שהרקע למהלך היה עסקי-כלכלי טהור ללא שום קשר לתובע.

ג. הנדבך הנוסף הנדרש בהסכם הקיבוצי הוא התייעצות עם הוועד.

ד. נספח ד' לתצהירי הנתבעות, תרשומת מפגישה מיום 5.6.02 בה השתתפו מר יורם אורנשטיין מזכיר חטיבת המסחר ואורי צרפי יו"ר ועד העובדים יחד עם מר רמי מנדל מנכ"ל הקואופ, מצביע שנתבקשה הסכמת ההסתדרות וועד העובדים שם נאמר "הוסבר למשתתפים כי לאור סגירת המחסנים הן בעטרות והן בגבעת שאול יבוצעו נסיונות העברה של עובדים לסניפים אחרים ובמידה ולא תהיה אפשרות תופסק עבודתם בהתאם להסכם הקיבוצי.

לגבי העובדים אלי מרק תוצע לנ"ל העברתו לתפקיד מנהל סניף תלפ"ז

...

מר יורם אורנשטיין הסכים למהלך זה."

עדות מר אורנשטיין תמכה בגרסת מנדל לחלוטין (עמ' 39 שו' 15-17 עמ' 40 ש' 8-12, 14).

ה. העתק נשלח למשתתפים על פי הכתוב בפרוטוקול. ממנו עולה כי הנתבעות ביקשו הסכמה אף שדי לפי ההסכם הקיבוצי בחובת היוועצות. והחשוב מכך, ניתנה הסכמה של מי שמוסמך.

משכך קיימו הנתבעות לגבי העברתו את המוטל על פי ההסכם הקיבוצי ובתום לב.

ו. בפגישה עם אורי צרפי מיום 6.6.02 (נספח ד'2 לתצהיר הנתבעות) עולה כי התובע סירב להצעת המנכ"ל לשמש כמנהל סניף תלפ"ז, אפילו שהובטחו לו כל הזכויות (עדות מר וורמברנד עמ' 27 שו' 23-19 עמ' 28 ש' 3,1, עמ' 29 ש' 5).

ז. על פי סיכום נספח ד', מרגע הסירוב רשאי היה מר מנדל לפטר את התובע גם על פי ההסכם הקיבוצי וגם על פי הסיכום לו הסכים מר אורנשטיין ודי היה בכך.

ח. אולם מר מנדל ניסה בכל זאת לשבץ את התובע. מהכתוב עולה שאורי צרפי "ידע על תשובת אלי מרק" כלומר לא הוכחש סירובו להצעת השיבוץ.

ט. תימוכין לכך נמצא בנספח ד3 לתצהירי הנתבעות, תרשומת שיחה עם מר וורמברנד מההסתדרות מיום 11.6.02, אודות הדיווח בדבר סירוב התובע והתייעצות לגבי גובה הפיצויים. בשל חשיבות האמור נצטט את התרשומת:

"בשיחה נמסר למר דודו וורמברנד נוסח הפגישה עם מר אלי מרק ובה שאלתי לעצתו והמלצתו על גובה הפיצוי שעלי להציע למר אלי מרק. הנ"ל מסר כי נהוג לתת 150% ואכן הבטחתי שזה מה שיוצע ע"י לאלי מרק בהמשך שאלתי שוב לעצתו במידה ותתקבל תשובה שלילית. תשובתו היתה שלאור כל התנהלות הדברים סגירת המחסן. הצעת העבודה החילופין ואי קבלת הצעת הפיצוי אין הוא יכול להתנגד למהלך הפיטורין".

מסמך זה נתמך בעדות מר וורמברנד ומצאנו את האמור בו משקף מהלך ראוי מצד הנתבעת 2.

י. המנכ"ל פעל בדיוק לפי הסיכום עם וורמברנד ושיקוף האמור מתבטא בנספח ד'4 בתרשומת פגישה מיום 11.6.02לפיו מר מרק שב וסירב לתפקיד וסירב גם להצעת הפיצוי ונתן את הצעתו. סוכם שלמחרת תינתן עמדת המנכ"ל להצעת מרק.

יא. אכן למחרת 12.6.02 בפגישה ביניהם שתרשומתה נספח ד'5 הציע המנכ"ל הצעתו, מר מרק הציע שני מיליון ₪ אותם דחה המנכ"ל וסוף התרשומת הוא: "אלי מרק הוסיף כי יתבע בתביעות את כל מי שהוא מוצא לנכון כולל את רשם האגודות עו"ד זליגמן.

ציטוט מדבריו, אני הולך להתאבד ואסחוב לשם את מי שאני יכול" הפגישה הסתיימה בנימה זו".

יב. התובע טען כי המנכ"ל נחפז בהחלטת הפיטורים. הוא סמך טענתו זו על מכתבו של מר וורמברנד מיום 16.6.02 (נספח א/8 לתגובה בבש"א) שנדחה במענה מר מנדל (מיום 17.6.02 נספח א/9 לבש"א).

אולם, סקירה מפורטת זו של התהליך מצביעה דווקא על אורך רוח מיצוי כל התהליכים מול ההסתדרות תוך מתן הזדמנויות חוזרות לתובע שעמד במריו, סירב לתפקיד, סירב לפיצוי שאפילו מר וורמברנד מההסתדרות חשב שהוא הנכון והמקובל ודבר זה נאמר לתובע מפורשות, ולבסוף איים על מנכ"ל הנתבעות. מכתב מר מנדל אכן משקף את התהליך, ובדיעבד, לא היה מקום לחזור בו, ומר ווורמברנד בעדותו מאשר "לא היתה לי מבחינה משפטית שום אפשרות לכפות עליו כי זה בניגוד להסכם" (עמ' 27 ש' 2-1).

סעיפים 94 ו-95 לתצהיר התובע מוכיחים בבירור כי גם בדיעבד לא חפץ בתפקיד. כך שאין לתובע, משסירב גם למנכ"ל וגם לדורשי טובתו בהסתדרות, להלין אלא על עצמו.

גם מעדות מר וורמברנד לפנינו עולה כי "התובע הודיע לנו בצורה חד משמעית שלא מוכן לקבל את זה" (עמ' 26,27 מיום 8.2.07) ובהמשך מסתייג "אני מתאר לעצמי שהדברים נאמרו בעידנא דריתחא". אמירתו זו לא מבוססת לאור התהליך שסקרנו בו ניתנו הזדמנויות חוזרות לתובע לחשוב ולהתחרט כפי שמציין צרפי בתצהירו. כמו שאומר אורנשטיין "לצערי מר מרק לא שקל את צעדיו ולא קבל את ההצעה שלנו שהיתה יכולה לסייע לו להיות 1 המובילים עד היום" (עמ' 41 שו' 12-11, שו' 17-16).

יג. משכך במענה לפלוגתא האם פוטר התובע כדין ועל פי ההסכם הקיבוצי התשובה חיובית. פיטוריו עמדו בכל הפרמטרים הנדרשים בהסכם ואף למעלה מכך.

יד. לא למותר לציין כי תום הלב נדרש בהליך גם ממנו. התובע הלין כי מצבו האישי סוציאלי לא נלקח בחשבון ע"י מקבלי ההחלטות. ראשית אם מצבו היה כה קשה תמוה בעינינו סירובו לניהול סניף תלפ"ז. ראינו מהפרוטוקולים שעוד מחסנים נסגרו ופונקציות בוטלו ואנשים פוטרו בלא הצעה חלופית, אשר מפאת צנעת הפרט לא מנינו שמותיהם בפסק הדין, אך ברור כי שפר גורלו שהוצעה לו הצעה , לכן אם כלכלית נזקק לה מדוע סירב?

טו. בנוסף מחקירתו הנגדית עלה בבירור כי באותה תקופה ניהל עסק מקביל אשר אף שניסה לטעון כי הוא של אשתו הופרכה גרסתו זו בחקירתו הנגדית ובנספחים ל"ב1, ל"ג1 בהם הובהר חלקו האישי בניהול העסק.

כך שגם טיעונו זה דינו להדחות ומעבר לכך סבורים אנו כי נטען לכתחילה בחוסר תום לב מטעם התובע.

טז. בנוסף יודגש כי מר צרפי נתן תצהיר מטעם הנתבע ובסעיף 6-16 לו הוא מאשר חד משמעית את גרסת מר מנדל ואת תהליך הפיטורים ותקינותו ואף מציין "התובע למעשה סירב לקבל תפקיד כלשהו מלבד תפקיד מנהל אגף הסחר ולא ניתן היה לנהל עימו משא ומתן אמיתי וכנה." ובהמשך: "כחבר של התובע דיברתי אל ליבו ...הסברתי לו כי מדובר בתפקיד בכיר ומאתגר וכדאי לו לנסות אפילו לתקופת ביניים..".

התובע לא שעה גם לשכנועי רעיו ועל כן גם גרסת נציג הועד וההסתדרות בתצהיר מטעם הנתבעות, תומכת בגרסה כי פוטר כדין על פי ההסכם הקיבוצי.

טז. לסיכום התובע פוטר בהליך מסודר בתיאום והסכמת כל הגורמים המוסמכים בנתבעות ובמעבידה נתבעת 2 ובהסתדרות. תביעתו זו נדחית גם בהיבט ההצהרתי וגם בהיבט של מתן סעד להשבתו לעבודה שנדחה מכל כל. הסעד לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין נדחה אף הוא.

המכרז למנהל אגף הסחר ותהליך קבלת ההחלטות בעקבותיו

36. בתאריך 1.5.01 התקיימה ועדת מכרזים למנהל אגף הסחר (נספח ה'). נכחו מר יצחק קלעי מנכ"ל, אתי שי סמנכל"ית, גרשון ליפשיץ חבר הנהלה יו"ר ועדת כח אדם, אורי צרפי נציג הועד ורחמים רחמים נציג ועד.

ביחס לאלי מרק נכתב: "2.אלי מרק-התרשמות טובה מתיאור הבנתו את התפקיד והצרכים להתמודדות. ניסיון בתפקיד מנהל מחסן מכולת של הרשת. מודע לצורך בהרחבת ידע והשכלה ומתחייב לקחת קורס מתאים בכל מקרה (אם יתקבל ואם לא).

הסתייגות: חוסר השכלה מתאימה, חוסר סדר, יסודיות והתמקדות בעיקר בניירת משרדית (לאור תפקידו כמנהל מחסן מכולת) סימן שאלה לגבי יכולת טיפולו במכלול גורמים ונושאים הקשורים זה לזה.

הערה-אורי צרפי שוחרר מהדיון במועמדותו של אלי בשל החברות והקרבה ביניהם." (דגש שלי ש. ש.).

חשובה עוד יותר החלטת הועדה:

"החלטת הועדה:

1. הועדה בחרה באלי מרק לתפקיד מנהל מחלקת סחר

2. תוקף כניסה לתפקיד מ-1/6/2001

3. התפקיד לתקופת נסיון של 6 חודשים והארכה ל6 חודשים נוספים וכנהוג בהסכם הקיבוצי.

4. התפקיד מותנה בלימודי תעודה: קורס ניהול ושיווק.

5. בתום תקופת הניסיון והגשת תעודה – ימונה לתפקיד קבע במידה והניסיון יעלה יפה."

(דגש שלי ש.ש.).

37. קריאה של הפרוטוקול ומסקנות הועדה מצביעות בבירור על הספקות הכבדים שהיו לועדה ביחס למסוגלותו למילוי התפקיד. היסוסי הועדה מובנים גם לנוכח נספחים כ"ט 1 עד כ"ט 4 מהם עולה כי כבר במחסן היו קשיי תפקוד ואתי שי היתה מודעת אליהם וכך גם השאר.

ברור כי אף שהלימודים לא היו תנאי במכרז הם היו תנאי מפורש, בהסכמתו המלאה, שקבעה הועדה לכניסתו לתקופת הנסיון. היה ברור כי אין לו את הכישורים לתפקיד ו/או הידע למרות נסיונו והלימודים אליהם "התחייב" במפורש כלשון הפרוטוקול היו למעשה הבסיס לאישור בחירתו לתקופת נסיון. הדברים עולים בבהירות גם ובעיקר מההחלטה ולפיה "התפקיד מותנה בלימודי תעודה: קורס ניהול ושיווק" (דגש שלי ש.ש.).

התובע טען כי תנאי זה משלא הופיע במכרז לכתחילה הוא בטל. אין אנו סבורים כך. ההיפך, הועדה נתנה לתובע הזדמנות, אף שכישוריו לא עלו כדי התפקיד, לעשות מאמץ בתקופת הנסיון ולרכוש את הכלים להתמודד עם התפקיד תוך שהוא התחייב לכך. לטעמנו לא "התנדב" להתחייב אלא הבין היטב שזו הדרך לזכות בתקופת הנסיון בתפקיד.

אף מר צרפי בסעיפים 17 עד 21 לתצהירו מאשר כי התובע "ידע בבירור כי המינוי הוא לתקופת נסיון וכי הוא מותנה בלימודי תעודה" (דגש שלי ש.ש.), וכחברו דאז יש להתבסס על אמירתו זו.

כאן המקום לציין כי אכן תקופת הנסיון היא על פי ההסכם הקיבוצי וכדין וכך גם נכתב במפורש בסעיף 3 להחלטה.

מצאנו את ההחלטה עצמה תקינה ואף באופן מובהק לטובת התובע שנתן התחייבות שעל סמכה נבחר לתקופת הנסיון, כך גם עולה מעדות מר ליפשיץ: "לתת לו צ'אנס כאחד מעובד המקום, ולתת לו מבפנים להתקדם ולתת לו את האפשרות להוכיח את עצמו וזו גם היתה הסתייגות שיעשה את הקורס לשווק וניהול..." (עמ' 20 ש' 13-11).

38. הארכת תקופת הנסיון אף היא כדין (נספח ו' מיום 21/11/01).

אכן נכתב בה: "3. להזכירך התפקיד מותנה בלימודי תעודה של קורס ניהול ושיווק".

כלומר לאורך כל הדרך היה ברור כי זה תנאי הכרחי.

בעדות הגב' שי היא מצביעה על כך שהפנתה אותו ללימודים.

עוד יצויין כי למכתב מכותבים כל מי שישב בועדת המכרזים על פי התפקידים שמנינו לעיל ועל כן ההנחה שהדבר על דעתם מבוססת ככתוב: "2.בהתאם להחלטת ועדת המכרזים הנ"ל מוארכת תקופת הנסיון שלך...".

מסקנתנו היא כי גם הארכת תקופת הנסיון נעשתה כדין, תועדה כראוי ומבוססת.

39. מנספח ז' עולה כי הועדה ביקשה לבחון אם עמד בתקופת הנסיון והזמינה את התובע להופיע בפניה.

התובע טען כי נוהל כזה לא בוצע מעולם בעבר ובכך הופלה לרעה וכי יש פגם היורד לשורשו בכך. את טענתו הפריך העד מטעמו מר ליפשיץ גרשון, שהיה בעבר מזכיר איגוד, כי בכל מכרז הועדה מחליטה אם מאשרת את הבחירה או לא. (עמ' 3 שו' 26 מיום 26.11.06). הגב' שי העידה שמר קלעי לא חשב שהוא בנסיון (עמ' 8 ש' 12-11). אך זה מנוגד להסכם הקיבוצי ולנוהלים ומאשרת את הנוהל בהמשך עדותה (עמ' 13 ש' 20-16). ראה גם עדות ליפשיץ (עמ' 20 ש' 15-14).

עוד טען כי הרכב ועדת המכרזים בנספח ח' לא תאם פרסונלית את הרכב הועדה שבחרה בו ועל כן החלטתה לבטל את מינויו בטלה (VOID). איננו מקבלים טענה זו.

זימונו מראש הותיר בידו אפשרות לתקוף את התכנסותה והרכבה כבר עת הופיע בפניה בנספח ח' מיום 3.2.02 והוא לא עשה כן. גם מכתב עו"ד שקד מיום 21.2.02, נספח לתצהירו, לא היה בו כדי לערער הרכבה ועובדה שאחרי מענה עו"ד פינשטיין עניין זה לא עלה עד אחרי הפיטורים.

על כן לנוכח השיהוי בטענה כלפי הרכב הועדה ועל פי תורת הבטלות היחסית, גם אם היה נופל פגם בהרכבה, לא היה בכך לבטל את התוצאה של החלטה משלא פעל התובע בזמן כפי שנדרש בועדות מכרזים על פי הפסיקה, אלא פעל בדיעבד משלא הסכים לתוצאתה. אולם בכך לא די.

40. חברי הועדה מבחינת הפונקציות שמילאו בתאגיד היו אותם בעלי הפונקציות בועדה המקורית. מר קלעי שכידוע וכעולה מכל המסמכים היה חולה, הוחלף זה מכבר ע"י מר מנדל שהיה באותה עת מנכ"ל נבחר. לפיכך, גם אם לא ישב בועדה מקורית, הוא מילא את אותה הסמכות המקבילה של קלעי בקבלת החלטות ולכן השתתפותו אינה בלתי סבירה או לא הגיונית מבחינת מנהל תקין. שאר המשתתפים היו אותם משתתפים בדיוק ולכן בהיותם רוב מכריע יש גם לדחות את הטענה כי הפגם יורד לשורש כל חבריה. כפי שיוכח בהמשך אכן נקטו שניים גישה עצמאית, כך שגם מטעם זה ובתורת הבטלות היחסית ארבעה חברי מקור הם רוב מוחץ ואין ליו"ר כל עדיפות בהצבעה או כל דרך להטות את הכף.

בשל כך נדחית טענת התובע כי הרכב הועדה פסול.

נוכחותו של היועץ המשפטי כמשקיף ללא כל זכות הצבעה אינה פגומה בפגם כלשהו משאין קולו נספר ודבריו נשקלים בשיקול דעתו של כל אחד מחברי הועדה שבידו הזכות להצביע.

41. לגופו של עניין בפרוטוקול מתנהל דיון ענייני ומוצגים בפני התובע כשלים:

"1. התנאי לתפקיד-לימודים, אלי לא יצא ללימודים.

2. היעדרות בזמן עבודה ללא אישור.

רק בחודש ינואר 02 קבלנו הערה מצידו שהיציאה היא לשם סידורים אישיים.

3. מצב עיסקי-מ-8/2001 ירידה חדה בפדיון של הרשת והפסד תפעולי.

אנו חייבים לדון ולהחליט אם אלי מסוגל להמשיך בתפקידו או שאינו מסוגל לכך".

42. התובע עונה לכל נושא בנפרד.

כאמור התובע אינו תוקף במקום את הרכב הועדה בה ישב אורי צרפי חברו שבוועדה הראשונה מצא לנכון לצאת כי הם "חברים" ובישיבה זו נשאר לשמור עליו ודי לחכימא.

בתשובתו לעניין לימודיו כי לא ראה בכך תנאי מצאנו אותה לא מספקת ולא עולה בקנה אחד עם התחייבותו המפורשת ועם לבטי הועדה הראשונה שפירטנו לעיל. התובע ידע שעליו ללמוד וכשל במשימה זו. הטענה במכתבו לקלעי ובתצהירו כי לא למד בשל קשיי הרשת נסתרה כליל בעדות גב' שי ובתצהיר צרפי מהם עולה שהרשת דווקא כן חפצה בלימודיו.

הגב' אתי שי בדיון עצמו מדגישה שזימנה אותו לעניין לימודיו ואף נתנה לו פרוספקט. נספח יד וט"ו תומכים בכך. מאשרת שאלי הודיע למנכ"ל שלא ייצא ללימודים. מדבריה לפרו' הועדה עולה כי התובע ידע היטב שהלימודים הם ברצון המעביד וטענתו בועדה וגם בפנינו שלא ידע שזה תנאי היא היתממות שאין לקבלה. תימוכין לכך מצאנו בנספח י"ג שם נאמר מפורשות בכתב יד של הגב' שי (עמ' 12 ש' 26-24, עמ' 13 ש' 6,4) שקלעי לא אישר לאלי לא לצאת ללימודים מכל סיבה שהיא וכי המכתב נכתב חד צדדית ללא תיאום והתחמק מפניותיה בניגוד לעמדת המנכ"ל דאז מר קלעי. ולו מטעם זה כשלעצמו החלטת הועדה שלא לקבלו לתפקיד מנהל הסחר מבוססת ויש להותירה על כנה. התובע לא עמד בהתחייבותו זו ואיך יעמוד בשאר המחויבויות של תפקיד מרכזי כזה? עדות גב' שי, שהובאה מטעם התובע, לגבי השתלשלות לימודיו מדברת בעד עצמה ותומכת לגמרי בגרסת הנתבעות (עמ' 12 ש' 20-4).

פרט לכך בהעדר לימודים נותרו אותם ספיקות ראשוניים לגבי יכולתו להתמודד עם התפקיד עצמו.

43. בעניין היעדרותו עונה כי צריך לקחת את בתו. בפני הועדה אינו טוען כי יש לו אישור קודם. עניין זה צץ רק בהליך לפנינו במכתב רטרואקטיבי של המנכ"ל הפורש רטרואקטיבית אחרי פרישתו (נספח י"א לתצהיר התובע) שאין לתת לו כל משקל.

היעדרויותיו לא מתיישבות עם תפקיד מנהל אגף סחר שמחייב להיות בשעות פעילות ולא בהשלמה בערב וביום ו'. עוד הוא מודה בפני הועדה כי לא החתים כרטיס והתחיל להחתים במשך הזמן. בנספח ל' יש תימוכין לטענות הועדה. גם מענה זה אינו משביע רצון מבחינת הועדה.

חיזוק לכך יש בדברי גב' שי בהמשך כי יציאותיו אינן באישור, כי לא חתם, והוער לו פעמים רבות מהן התעלם לדבריה. תימוכין לדבריה ניתן למצוא בנספחים כ"ו 1 עד כ"ו 10 ו-כ"ז 1 עד כ"ז 12, מהם עולה כי עניין נוכחות ואי הדיווח היה עניין מתמשך בהתנהלותו. אולם, התובע לא השכיל להבין כי כמנהל אגף סחר שהוא תפקיד בכיר ואחראי והמצוי מול גורמי פנים וחוץ, צריך הוא להוות דוגמא או לכל הפחות לנהוג על פי הנהלים והמשיך להתנהל כדרכו הקודמת גם ע"פ מסמכים כ"ו 9-11 ובפרט בתקופת הנסיון.

אתי שי העידה בפנינו כי העלתה בפני קלעי את הבעיות שעלו מתוקף עבודת התובע (עמ' 9 ש' 27-23 עמ' 10 ש' 5-1). מעדותה עולה כי אצל קלעי לא היתה משמעת ומר מנדל בקש לכנס את הועדה. יש לזקוף זאת למנהל תקין ולא להתנהלות אישית. עוד היא מחזקת את העובדה שמר מנדל כמנכ"ל נבחר היה צריך להיות בוועדה (עמ' 10 ש' 16-15).

הפסיקה קובעת כי בית הדין אינו שם עצמו ושיקול דעתו תחת שיקולי הועדה אך יש סבירות ומידתיות בהחלטה של הועדה ובחוסר שביעות הרצון מהתנהלותו ומתשובתו זו בעניין העדרוותיו ואי חתימת הכרטיס.

44. במענה לכשל בנושא המסחרי מפרט מעשיו אך תשובתו לגבי הירידה בפדיון המוצגת בפניו היא בנתונים המראים על הצלחה בניגוד לנתונים שהמנכ"ל מציג ואינו מתמודד עם שאלות המנכ"ל בעניין (עמ' 3 לדיון). ה"ה צרפי ורחמים מתייחסים לכך במכתבם (נספח י"ד לתצהיר התובע) אך נדחים בתשובת מר מנדל.

גב' שי סותרת דבריו בפני הועדה ביחס לתפקודו מול הסניפים עד ל"חוסר תקשורת". לדבריה, מתנהל באגרסיביות מול ספקים נוהג בחוסר מעש מול המחסנים, מצביעה על העדר מבצעים ובעיות משמעת מול בעלי תפקידים.

בהגינותה מאשרת בחקירתה הנגדית כי מצאה את תפקודו לקוי (עמ' 14 ש' 15-14 ושו' 20-19, 26, עמ' 12 ש' 2).

דבריה קיבלו חיזוק גם בנספחים י"א1 עד י"א 7, מנובמבר 2001 עד ינואר 2002 שנשלחו לתובע ולמר קלעי בקשר לאי תפקוד של התובע. לא כל מכתביה היו בהתייעצות עם היועץ המשפטי אלא מיוזמתה כמי שראתה כשלים בניהול. התובע ניסה להציג את מכתביה כמסכת יזומה אולם עיון בתוכנם מצביע על התייחסות למבצעים ופעולות שנדרשו בזמן אמת ועלו גם בישיבת הועדה והתובע לא התכחש לקשיים ולכשלים שעלו. המכתבים מתייחסים למגוון בעיות בפעילותו ויש בהם להראות קשיי ביצוע של התובע בתפקיד מנהל אגף הסחר בתקופת הנסיון.

חבר הוועדה מר ליפשיץ אומר:

"ת. לא ראיתי שעוד כמה חודשים זה ישתנה. התפקיד הוא תפקיד רגיש שצריך לבצע אותו ואם הוא לא יתבצע זה משפיע על הרווחיות" (עמ' 21 שו' 13-12).

45. בפני הועדה עמדה גרסתו המלאה מול גרסאות המנכ"ל ביחס לרווחיות וגרסת הגב' שי ביחס ללימודים ולתפקוד.

כאן המקום להדגיש כי הגב' שי היתה אמינה וכי נהגה במקצועיות שנדרשה גם בפני וועדת המכרז וגם במכתבים בהם התריעה לקלעי על קושי מול ספקים או חריגה מסמכות של התובע. מנגד התובע כלל לא טרח לענות עליהם כך שיש תימוכין גם לטענתה בועדה שיש בעיית משמעת מול הממונים. גם מר ליפשיץ אשר שהתובע לא התאים לתפקיד (עמ' 19 ש' 8-6).

בדיקת תוכן הפרוטוקול של הועדה השניה, עוד לפני התערבות היועץ המשפטי, מעלה כי התובע לא רק שלא נתן מענה לטענות נגדו בעניין חוסר מקצועיותו וחוסר עמידתו בנסיון לרבות סירובו ללמוד אלא שעולה רושם כי כלל לא הבין את משמעות הדברים שאירעו בתקופת נסיון בה היה עליו להוכיח עצמו ובדברים פשוטים כמו נוכחות ולא מצא לנכון להשתדל אפילו, ו"בזבז" בתקופה זו את האשראי שניתן לו. לכן, מבלי להיכנס לשיקולי הועדה מצאנו את החלטתה שלא למנותו למינוי בתפקיד סבירה נכונה ומידתית ועל כן טענתו לחוסר חוקיותה דינה להידחות.

46. באשר להתערבות היועץ המשפטי. אמירתו היא משפטית כללית הוא מתווה את הקריטריונים להפעלת שיקול הדעת (עמ' 3 סיפא לדיון הועדה) ומתמצת את מה שנשמע בפני הועדה.

המשפט "בארבעת המעגלים אלה בהם היה אמור להבחן – לא עומד בקריטריונים הבסיסיים" מוטב לולא נאמר שכן כמשקיף ה צופה בועדת מכרזים לא אמור לומר דעתו. אולם בסופו של דבר הוכח בפנינו וחד משמעית בפרוטוקול כי אמירתו לא פגעה בשיקול הדעת העצמאי של כל אחד מהחברים בועדה ולכן אף שהיה עליו להציג את הדברים ללא מסקנה לא היה בכך להטיל פגם היורד לשורשו בעבודת הועדה. הוכח על פי הכתוב בפרוטוקול עצמו שלא היה במחלוקת כי לאחר דבריו התנהל ויכוח ער לגבי הנושאים ע"י כלל החברים ועל כן ברור כי כל אחד גיבש דעה לעצמו .

יתר על כן בסוף אומר עו"ד פיינשטיין: "על הועדה לסכם ולהחליט" כלומר מציב בבירור את הסמכות והחובה בידי חברי הועדה. גם מטעם זה אין בהתערבותו לפגום כלל בעבודת הועדה.

47. יתר על כן, מר רחמים שהוא נציג העובדים מאשר שיש לאלי בעיה ביחסי אנוש ומאשר שאלי היה מחוייב ללמוד.

הוא מבקש הארכה לתקופת נסיון ואינו מבקש לשבצו בתפקיד מייד גם צרפי לא מבקש מינוי אלא הארכה של תקופת הנסיון בחצי שנה נוספת. כלומר באחדות דעים לא היה מקום לשבצו לתפקיד. המחלוקת בין הרוב למיעוט היתה האם רק אם להאריך את תקופת הנסיון או להחזירו על פי ההסכם הקיבוצי לתפקידו הקודם כמנהל מחסן.

לא למותר לציין כי אם היה פגם בועדה היה זה בהתנהלות מר צרפי שפסל עצמו בראשונה והפך עצמו אובייקטיבי לכאורה בשניה. אך גם בכך לא היה פגם היורד לשורשו או המבטל את מסקנתה להחזירו לתפקידו הקודם.

48. מכל מקום ההצבעה נעשתה כדין והרוב קבע השבה לתפקידו הקודם. על כן נספח ט' מיום 4.2.02 ובו ההחלטה ותמצית הנימוקים מתאר כהלכה את המתרחש בועדה ואת החלטתה ואכן כולם מכותבים לו.

התובע טען להתנכלות אך מר ליפשיץ מכחיש זאת בתוקף "אם היינו רוצים להתנכל לו לא היינו בוחרים בו". (עמ' 21 ש' 16-15). ומכחיש כל קנוניה בתוקף (עמ' 23 ש' 3,1) ואף מדגיש כי מנהל הסחר שנבחר אחריו קידם את הקואופ (עמ' 23 ש' 11).

הוצאה החלטה מסודרת לאלתר ויש לראות את עבודת הועדה השניה ותהליך קבלת ההחלטה בה כתקינה לחלוטין וככזו העומדת בנוהלי המעביד והכל על פי ההסכם הקיבוצי.

על כן בקשת ה"ה צרפי ורחמים מיום 5.2.02 נדחתה בצדק בנספח י' והאמור בו מדוייק משפטית.

49. בנוסף הנתבעות הוכיחו באמצעות נספח יב1 עד יב5 כי תקופת הנסיון ושקילת הצלחת התובע בתקופת נסיון אחרי שיבוץ הינו הליך שגרתי בחברה ונעשתה בשיבוצו בתפקידיו הקודמים עוד משנת 1984 כך שטענתו כי עשו זאת כקנוניה עקב תלונתו וכי אין שימוש בתקופת נסיון בנתבעות נסתרה והופרכה אפילו ע"י מסמכים הנוגעים אליו ישירות. טענתו זו אינה בתום לב שכן הנספחים הללו נמצאים בחזקת ידיעתו משמוענו אליו במהלך השנים בהם התקדם בחברה. עוד עולה כי נוסחם כמעט סטנדרטי ע"פ נוסח ההסכם הקיבוצי.

המסקנה היא כי יש לדחות את טענות התובע בדבר העדר כשרות בהחלטות וועדות המכרזים הראשונה והשניה ואנו קובעים כי שתי ההחלטות נתקבלו כדין על פי הנוהלים וההסכם הקיבוצי וכי לא מצאנו כל פגם היורד לשורשם או מצדיק ביטולן אף לא בחלקן. מצאנו כי ניתנה לתובע הזדמנות מלאה להצגת עמדתו לגבי המשך תקופת נסיונו ושיבוצו לתפקיד, הופעל שיקול דעת חברי הועדה וההחלטה נתקבלה ברוב כדין. התובע לא עמד בתקופת הנסיון במחויבויות התפקיד לרבות זו שהתחייב אליה מראש.

משכך נדחים גם כל הסעדים הכספיים שנבעו מעילתו זו.

50. ההסכם הקיבוצי קובע כי משלא עמד עובד בתקופת הנסיון יוחזר לתפקידו הקודם וכך בדיוק הוחלט.

סוף דבר

51. במענה לשאלות שפרשנו במחלוקת מסקנותינו פורטו בכל פרק ויובאו עתה בקליפת אגוז:

א. המעבידה היא נתבעת 2 הרשת אולם בשל ערוב הפעולות בין האגודה לחברה אף שנתבעו שתיהן, אין בכך חוסר תום לב של התובע ובעניין ספציפי זה לא יחויב בהוצאות.

ב. פיטורי התובע אינם בניגוד לחוק הגנה על עובדים. סקרנו את החוק והעובדות ומסקנתנו כי לא גילה כל שחיתות וכי לא פעל בתום לב לגבי מרבית התלונות וכי המניע מאחוריהם היה נגוע בעניין אישי שהוכח בתכתובות כנגד תפקודו שקדמו לתלונתו. עוד נמצא כי לא מיצה את התהליכים בחברה כנדרש בחוק ההגנה על עובדים ובפסיקה, בטרם פנייתו לרשם האגודות השיתופיות.

על כן אין מקום לתת צו מניעה כבקשתו ויש להותיר את הפיטורים על כנם.

ג. נסיבות פיטוריו כפי שנפרשו בפני בית הדין הצביעו במובהק על פיטורי צמצום עקב ביטול משרה ועל הצעה הוגנת לשבצו בתפקיד ראוי אחר שנדחתה על ידו ולא בעידנה דריתחא אלא מתוך נסיון לסחוט תשלום פיצויים מופרז ולא ריאלי אפילו לדעת ההסתדרות.

פיטוריו נעשו בדיוק על פי ההסכם הקיבוצי והוראותיו ואף ניתנה הסכמה מפורשת של כל נציגי ההסתדרות בהיררכיות השונות.

ד. לא היתה כל הפרת הסכם ולכן דין תביעתו לפיצוי בשיעור 500,000 ₪ נדחית.

ה. מאחר והחזרתו לתפקיד מנהל מחסן משלא עמד בתקופת הנסיון כמנהל סחר, נעשתה על פי ההסכם הקיבוצי וכדין, נדחית גם תביעתו הכספית להפרשי שכר, תוספות, מלגות פלאפון ורכב והפרשות לקרן השתלמות ופנסיה עבור התקופה המאוחרת להחזרתו לניהול המחסן כלומר מ12.9.02 ועד פיטוריו. תביעה זו נדחית במלואה לרבות תביעת ההלנה על סכומים אלה.

ו. התובע אינו זכאי לפיצויים מוגדלים בשיעור 300%.

לכתחילה היתה דרישתו של התובע לפיצויים מוגזמת ביחס למקובל כעולה מהצעת מר וורמברנד אותה אישר מר מנדל של שיעור 150%. בדיעבד מסתבר כי התובע קיבל את מלוא הפיצויים המגיעים לו ואלו שולמו במועד (נספחים כ"ב, כ"ג לתצהירי הנתבעות). הוכח כי שולם לו גם בגין הליך פלילי בו היה מעורב שכ"ט עו"ד (נספח כ"ד) ואף הוכח כי לא השיב את הרכב במועד חרף פיטוריו (נספח כ"ה) דהיינו הנתבעת 2 המעבידה ולמעשה שתי הנתבעות עמדו במלוא התשלום שחבו לתובע, שילמוהו ולא נותרו חייבות דבר.

נוסיף כי התנהלותו כפי שנסקרה וסירובו להמשיך לעבוד בתפקיד שהוצע לו לא הצדיקה כלל מתן סכום העולה על הקבוע בהסכם הקיבוצי.

ז. מסקנה ברורה מכל האמור היא כי התובע לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו בדבר זכאות ממקור כלשהו חוקי או אפילו פסיקתי שמגיע לו פיצוי על עוגמת נפש שלו או של משפחתו. הוא לא גילה מעשה שחיתות כלשהו שמצדיק פיצוי כלשהו וההתנהגות של הנתבעות והנפשות הפועלות מטעמה מולו היו תקינות ועל פי ההסכמים הקיבוציים המחייבים. לפיכך נדחית גם תביעתו זו.

ח. מנגד הנתבעות טענו לכתחילה כי יש לדחות את התביעה כולה וכן טענו כי לנוכח התנהגותו לפני פיטוריו במהלכם ולאחריהם לרבות הליך זה יש לחייבו בהוצאות משמעותיות ובשכ"ט כדי שיהלום את ההשקעה בהליך לרבות כל הליכי הביניים.

52. התביעה כולה נדחית לגופה בכל העילות ולכל הסעדים שנתבקשו.

לאחר ששקלנו, מצאנו כי בהליך זה יש לחייב את התובע בהוצאות משמעותיות מאחר וגם בהליך עצמו בפני בית הדין וגם קודם אל מול הנתבעות לא נהג בתום לב ובדרך מקובלת ואיומו כלפי מר מנדל כי יגרור את כולם איתו לערכאות מומש בפנינו הרבה מעבר לזכות היסוד של גישה לערכאות גם בעניין זימוני העדים (למשל עמ' 29 לפרו'), עמידה על קוצו של יוד לעניין נציגי הציבור (עמ' 49; פרו' מיום 26.11.06), הגשת בקשה לפסילת המותב כ-5 שנים לאחר שההליך התנהל, הגשת מסמכים בניגוד לכל כללי הפרוצדורה, וגם בהליכי ביניים אחרים עם ייצוג, או לכאורה בלעדיו, הכל לפי האינטרס האישי תוך הכפשת מרבית האנשים כולל חבריו, שלא מצאנו לה בסיס, והצגת קנוניות למיניהן אותן הכחישו העדים, אפילו אלה מטעמו, בעדותם (לדוגמא עמ' 27 ש' 8,7).

בל נשכח כי מדובר בחבר הנהלה ותיק ולא במי שלא ידע מה הוא עושה (עמ' 8 ש' 15-14).

לאור האמור התובע ישלם הוצאות לנתבעות יחדיו בסך 5,000 ₪. כמו כן ישלם שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪. שני הסכומים ישולמו תוך 30 יום. אם לא ישולמו במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום ו' באלול , תשס"ט ( 26 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

______________ ____________ ________________

נציג ציבור, מר מחלב נציג ציבור, מר קוגן שרה שדיאור, שופטת