ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליברטי נגד חברת מלון צפניה בע"מ :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

עב 001155/07

בפני:

כבוד השופטת שדיאור שרה

נציג ציבור (מ) מר אילן לוי

נציג ציבור (ע) מר נוריאל ממליה

26/08/2009

בעניין:

ליברטי מרדכי

ע"י ב"כ עו"ד

ז'ורנו נתן

תובע

נ ג ד

1 . חברת מלון צפניה בע"מ

2 . יצחק גלעדי

ע"י ב"כ עו"ד

כהן עופר

נתבעים

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע את הנתבעת 1 – חברת מלון צפניה בע"מ (להלן: "המלון" או "הנתבעת") ואת הנתבע 2 – מר יצחק גלעדי, לתשלום ימי חג, דמי חופשה שנתית, דמי הבראה ושעות נוספות בגין ארבעה חודשי עבודתו.

הנתבעים טוענים כי התובע לא ביצע בעבודתו שעות נוספות כלשהם וכי שולמו לו שכרו וכל הזכויות הסוציאליות המגיעות לו.

העובדות

1. המלון הינו מלון המאכסן חסרי בית הנקראים "דרי בית", על פי הסכם עם עיריית ירושלים.

2. התובע עבד במלון מחודש 4/06 ועד לחודש 7/06.

3. לתובע היה חדר במלון ושם הוא לן.

4. בין התובע למלון נחתם חוזה שכירות (נספח לתצהיר הנתבע).

5. התובע הסכים כי אינו זכאי לדמי הבראה (מוסכמה 4, עמ' 1 לפרוטוקול מיום 14.4.08).

המחלוקת

1. מי היה מעבידו של התובע ומי חייב בתשלום בגין העסקה זו.

2. מה היה תפקידו של התובע ואיזו עבודה ביצע במלון, באיזה היקף ובאילו שעות.

3. בהתאם לתשובה לשאלה הנ"ל, האם התובע זכאי לתשלום עבור שעות נוספות וגמול עבור עבודה בשבת כטענתו, או שמא קיבל את מלוא שכרו ואינו זכאי לסכומים הנתבעים, כטענת הנתבעים.

4. האם התובע זכאי לדמי חופשה.

הכרעת הדין

מיהו המעביד

1. בכתב התביעה נתבעו המלון וגם הנתבע 2 מר יצחק גלעדי, מנהל ועובד המלון.

לא נטענה כל טענה בדבר הרמת מסך וגם לא מצאנו הצדקה לה לאור עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. לגופו של עניין לא קיימת עילה משפטית כנגד מר גלעדי או יריבות בין מר גלעדי לבין התובע בענייני ההעסקה נשוא הליך זה.

יתר על כן, תלושי השכר נושאים את שם המעביד "חברת מלון צפניה בע"מ".

כמו כן, התובע לא הוכיח כי מר גלעדי פעל שלא כדין ביחס לחברה באופן המצדיק הרמת מסך.

לפיכך, התביעה חסרת כל הבסיס נגד מר גלעדי, נדחית על הסף.

קביעתנו להלן תתייחס לנתבע 1 – מלון צפניה בע"מ בלבד.

תפקידו של התובע

2. התובע טוען כי עבד ללא מחליף בתפקיד של פקיד קבלה ובמשך 24 שעות ביממה ברצף 7 ימים בשבוע ועל כן, זכאי הוא לתשלום עבור שעות נוספות.

המלון טוען כי התובע עבד במשמרות בתפקיד של פועל ניקיון ולא בתפקיד של פקיד קבלה וכי התובע קיבל את כל הסכומים המגיעים לו.

3. בעדותו אמר מר גלעדי כי התובע יכול להיות שעבד בתור פקיד קבלה אולם עבד כעובד ניקיון (עמ' 10 ש' 20-21 וכן עמ' 13 ש' 2) וכי לא היה לו כלל צורך בפקיד קבלה:

"... עקרונית איני צריך פקיד קבלה. לא היה. לא נכנסים אנשים באופן שוטף, הדיירים זה הכנסה גלובלית...

ש. בא אורח למלון מי מקבל אותו

ת. אם אני נמצא אני מקבל אותו ואם לא אז יוסי שטרית מקבלו. כל מי שנמצא באותו רגע מקבל אותו. יכול להיות שגם התובע מקבלו, אך עיקר עבודתו לא היה זה..."

(עמ' 16 ש' 23-26).

עוד אמר מר גלעדי כי התובע התקבל לעבודה בתפקיד של עובד ניקיון:

"... הוא התקבל כעובד ניקיון. הוא ניקה חדרים החליף מצעים, אם נכנס אורח הוא רשם אותו בגלל זה הוא פקיד קבלה? אם עיקר עבודתו 6 שעות ניקיון זה רחוק מלהיות פקיד קבלה..."

(עמ' 17 ש' 13-15).

מר שטרית אמר כי התובע עבד בנקיון מ-16-8 כל יום (פרו' מיום 12.10.08 עמ' 29 ש' 10-1).

4. מר סלע שהינו עובד בעמותת שק"ל כרכז המרכז לאבחון ושיקום של דיירי רחוב והיה אחראי על מלון צפניה, ודיירי הרחוב שבו, הובא לעדות מטעם המלון.

לדבריו: "קלטתי את יצחק ליברטי כדר רחוב והפניתי אותו לשלטר צפניה" (עמ' 23 ש' 18-17).

נציין כי מצאנו את עדותו מהימנה ביותר. אין הוא צד למחלוקת בין הצדדים ואינו בעל אינטרס ומתוקף תפקידו היה מעורב במתרחש במלון.

לדבריו: "אחרי תקופת מה נודע לי שהוא החליט לעבוד שם על דעת עצמו. תמיד התנגדתי שדיירים שלי על דעת עצמם יתחילו לעבוד במקום שהם ישנים, אך הוא בחר לעבוד שם" (עמ' 23 ש' 19-18).

מר סלע ביקר במלון מספר פעמים ביום והוא זה שקבע את סדר היום ואת ההתנהלות של המלון (עמ' 25 ש' 27). לפיכך, יש ליתן לעדותו משקל גבוה מאוד.

5. מר סלע בעדותו העיד כי התובע עבד כמנקה חדרים במלון וכי ראה שהתובע היה מנקה את חדרי המלון (עמ' 23 ש' 23-24, עמ' 24 ש' 21-23 ועמ' 25 ש' 21-22). נציין כי מר סלע היה מגיע למלון לפחות פעמיים ביום (עמ' 23 ש' 26 ואילך) ועוד כמה פעמים על דעת עצמו בלילות. היו לו מפתחות והגיע לביקורות פתע לפני או אחרי שעה 22:00 (עמ' 24 ש' 2-1).

עוד אמר כי במלון כל פעם מישהו אחר מתפקד כ"פקיד קבלה" (עמ' 26 ש' 23-25).

אף התובע בעדותו הודה כי במלון עבדו שני פקיד קבלה בתקופה בו הוא היה (עמ' 4 ש' 9-11). ובכך אישש את גרסת מר גלעדי ועדות מר סלע.

לא מדובר במלון רגיל. "ת. זה מלון שיש בו אוכלוסיה קשה. כלומר חלק שהיו דרי רחוב שקבלו את מימון סיוע לשכר דירה, חלק משתמשים בסמים, חלק סוחרי סמים...". (עמ' 24 ש' 12 ואילך).

מר סלע אומר חד משמעית: "ש. אמרת שאחרי 10 בלילה הוא לא עבד.

ת. מבחינתנו לא היתה אמורה להיות עבודה. הביקורים שלי בלילות היה כדי לוודא שאחרי 10 בלילה אין תנועה". (עמ' 24 ש' 20-18).

6. מר יוסי שטרית שעובד כאיש אחזקה במלון, העיד כי התובע עבד בניקיון (עמ' 29 ש' 10-11). וכי גם הוא היה מקבל אנשים למלון ולא התובע, וכי לא היה "פקיד קבלה" למלון אלא ישנו דלפק קבלה הפעיל בין השעות 20:00-16:00 ומאייש אותו מר מינל שרצר (עמ' 29 ש' 13-19).

הגב' נורית נוח בעדותה אף היא תמכה בגרסת הנתבעת ואמרה כי דוד שריקי היה פקיד הקבלה (עמ' 34 ש' 11-12). היא אישרה כי התובע עבד בניקיון (פרו' 15.1.09 עמ' 17 ש' 12, ש' 25) וכי מר שריקי המשיך לעבוד בקבלה (פרו' מיום 12.10.08 עמ' 34 ש' 14-15).

מר סלע אמר: "ש. במסגרת היום מהבוקר עד 10 בלילה כאשר הגעת בבוקר ובצהרים ראית את התובע עובד כל השעות האלה.

ת. רק בבוקר אחרי שהחבר'ה היו יוצאים היה מנקה את החדרים אחר כך אין יותר מה לעשות. כשהיה מסיים לנקות את החדרים היה חופשי עד אחרי הצהרים שהיה אמור לפתוח להם את החדרים".

אמירה זו של מר סלע לטעמו של בית הדין היא הגרסה המשקפת את המציאות של עבודת התובע ואת שעות עבודתו. הא ותו לא. עדות מר סלע היתה מבוססת, עקבית, ותאמה את המלון הספציפי הזה ואת גרסת הנתבע לגבי אופן ניהולו.

7. מכאן כי טענת התובע כי עבד בתור פקיד קבלה הופרכה בעדויות עדי הנתבע גרסת הנתבע הוכחה באמצעות עדיו ונתמכה חד משמעית על ידי מר סלע. למעשה עדות התובע עצמה תמכה בכך כי תפקידו היה בנקיון וכי היו פקידים אחרים בקבלה.

לפיכך מטעם זה בלבד יש לדחות את טענתו כי עבד כפקיד קבלה.

8. עוד, כתימוכין לטענתו, התובע טען כי הוציא קבלות למלון.

אין בידינו לקבל טענה זו.

מר גלעדי אמר בעדותו כי ישנן בין 6 ל-10 קבלות אשר אותן הוציא התובע (עמ' 17 ש' 17), כלומר התובע הוציא בממוצע שתי קבלות בחודש ואין ללמוד מכך כי עבד כפקיד קבלה ואף אם התובע מדי פעם קיבל כספים או הכניס אנשים למלון לאחר השעה 22.00, אין הדבר אומר כי עיקר עבודתו היתה כפקיד קבלה וכי עבד 24 שעות ביממה.

מר גלעדי הוסיף עוד כי מרבית הכספים שמגיעים לו, הוא מקבלם על ידי עמותת שק"ל או דרך עיריית ירושלים (עמ' 17 ש' 2), דהיינו לא נוצר צורך בקבלת תשלומים.

מר שטרית אמר כי אם התובע קיבל אנשים זה לא היה מתוקף תפקידו (עמ' 29 ש' 29) והוסיף כי כל עובדי הניקיון לאורך כל השנים קבלו כסף והעבירו לבעל המלון (עמ' 31 ש' 6).

9. הנתבע העלה טענה נוספת לפיה מדובר במלון שמאחסן בעיקר חסרי בית ומחוסרי דיור וכי ההסכם של המלון עם עיריית ירושלים קובע כי יש לנעול את דלתות המלון בשעה 22.00 בלילה ולכן לא נדרש כל תפקיד של פקיד קבלה לאחר שעה זו (עמ' 17 ש' 26-28).

מר סלע הפריך את גרסתו של התובע ואמר כי אין זה מלון שמקבל אורחים (עמ' 26 ש' 2) וכי לא איפשר כלל להכניס אנשים למלון לאחר 10 בלילה (עמ' 26 ש' 20-21) ו"אחרי השעה 10 בלילה המלון היה חשוך" (עמ' 24 ש' 5). ברור כי אלו הכללים שקבעה העירייה לחסרי הבית שבגינם משלמת העירייה למלון.

התובע בעדותו אישר שהמלון נסגר בשעה 22.00 בלילה (עמ' 4 ש' 19-20) וכי מי שהגיע לאחר מכן, צריך להיות מורחק כאמור בהסכם עם עיריית ירושלים (עמ' 5 ש' 28 ואילך). עוד אמר כי לאורחי מלון שאינם דרי רחוב יש מפתח והם יכולים להיכנס לאחר השעה 22.00 (עמ' 6 ש' 9-10). גם גב' נוח נורית אשרה זאת.

מר שטרית העיד כי "ת. הוא לא ישן בסלון אפילו פעם אחת. הוא ישן בחדרו, היה לו אינטרנט ובסופי שבוע היו באים ילדיו לחדר" (פרו' 12.10.08 עמ' 32 ש' 5-4).

משישן בחדרו הופרכה גרסתו לעבודה רצופה בקבלה.

דהיינו גרסתו של התובע על עבודה כפקיד קבלה 24 שעות הופרכה כליל בעדותו שלו ובעדות מר סלע שהיתה מהימנה כאמור, והוא זה שמתווה את הכללים לפיהם על המלון והדיירים לפעול. משכך, נשמט כל בסיס מהעילה לתשלום שעות נוספות.

לסיכום ביניים, לנוכח אופי המלון ותפקידו, וההסכמה של כלל העדים כולל התובע כי עבד בנקיון ולאור העובדה כי לא נזקקו לפקיד קבלה אלא היה דלפק קבלה והמלון ננעל בשעה 22:00 גרסתו לגבי עבודה 24 שעות כפקיד קבלה הופרכה והתשלום הנתבע בגינה נדחה.

גם אם עולה תמונה של עסק קטן ובו לעיתים עובדי המלון מבצעים מטלה זו או אחרת שאינה קשורה לתפקידם העיקרי, אין להסיק מכך כי התובע שהיה לן במלון והיה שם לאורך כל שעות היממה, אכן עבד 24 שעות ביממה ובתפקיד של פקיד קבלה.

לאור האמור, טענת התובע כי עבד בתפקיד של פקיד קבלה, נדחית.

שעות נוספות

10. התובע לא ידע להסביר את הסכומים הנתבעים על ידו בעניין שעות נוספות (עמ' 6 ש' 13-14).

11. תביעה ממונית צריכה על פי הפסיקה להיות מכומתת ולהתייחס לעבודה המבוצעת משלא הוכח הקשר בין הסכום לעבודתו וכימות כזה אינו מפורט בתביעה יש לדחותה.

12. התובע טוען כי הוכיח שעות עבודה "במתכונת קבועה" לפיהם עבד מסביב לשעון 24 שעות ביממה ולפיכך, יש לקבל את תביעתו לגבי רכיב זה.

המלון טוען כי התובע עבד בתור עובד ניקיון ולא פקיד קבלה ומשכך, שעות עבודתו היו מוגדרות וקבועות וכי לא נדרש מעבר לשעות עבודתו לבצע עבודה נוספת.

כפי שפירטנו לעיל, טענתו של התובע כי עבד 24 שעות ביממה במשך 7 ימים בשבוע אין לה כלל על מה להתבסס ומשכך, דינה להידחות. מדובר לכאורה בהעדר שינה משך 7 ימים בשבוע, גרסה מופרכת מעיקרה.

פרט לכך, אמירתו זו של התובע היתה כללית ולא מפורטת, ומלבד טענתו כי לעיתים היה מקבל כסף עבור המלון, לא הרחיב או פירט מה היו משימותיו במשך כל שעות היממה מלבד זאת.

מר סלע העיד כי התובע עבד בבוקר בניקוי החדרים והיה פנוי אחר הצהרים וכי המלון לאחר השעה 10 בלילה היו סגור וחשוך (עמ' 24 ש' 5-10) והתובע לא הוכיח אחרת.

13. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, להוכחת מתכונת עבודה קבועה.

בהתאם להלכה הפסוקה תביעה לשעות נוספות הנה תביעת ממון, וככזאת יש לכמתה במדויק, ולא על פי אומדן או ממוצע (דב"ע לב/3-23 מרלן פרוימוביץ נ' ישראל בר-אדון, פד"ע ד 39, 1972). אמנם, נקבע חריג לכלל זה לפיה קמה זכאות לגמול שעות נוספות כאשר הוכחה מתכונת עבודה קבועה. אולם נטל ההוכחה בעניין שעות נוספות מוטל על התובע אותן, ובעניינו לא עמד התובע אף בנטל ההוכחה הגמיש יותר להוכחת "מסגרת שעות נוספות". התובע לא הביא ראיות למתכונת עבודה כללית בה היה צורך בביצוע שעות נוספות וכלל לא הונחה בפנינו תמונת מצב כזו (ר' לעניין זה דב"ע לז/ 2-1 חלד מחמוד נ' דקל מרקט שותפות, פד"ע ח 343, דב"ע לג/12-3 צ'בוטרו נ' אטלקה אברהם, פד"ע ד 173).

עוד נקבע בפסיקה כי:

"...אי ניהול "פנקס שכר" כשלעצמו אינו מעביר לכתפי המעביד את נטל הראיה בתביעה לשעות נוספות, משום שהעובד הוא הנושא בנטל הוכחת השעות הנוספות שעבד. אין מקום בנסיבות שלפנינו ליישם את דוקטרינת ה"נזק הראייתי" ולהעביר את נטל השכנוע לכתפי המעביד, מקום בו התובע לא הביא ראשית ראיה לתביעתו."

(עב (ת"א) 3163/02 סופר מאיר נ' שיש פר ביטל בע"מ, 2006).

לאור האמור, מאחר וקבענו כי התובע לא עבד כפקיד קבלה ומאחר ולא מצאנו כי התובע הוכיח ולו בראשית ראיה מתכונת קבועה של עבודה בשעות נוספות, נדחית תביעתו של התובע לשעות נוספות.

14. לגבי העבודה בשבת העיד מר שטרית:

"ש. אמרת שבשבתות היית במלון.

ת. כן.

ש. ראית את התובע עובד במלון בשבתות.

ת. לא."

(פרו' מיום 12.10.08 עמ' 34 ש' 4-1).

כלומר מעדותו עולה שהתובע כלל לא עבד בשבת וגם טענתו זו הופרכה.

משכך הם פני הדברים, ומשלא הוכחה בפנינו כלל מתכונת עבודה, נדחית תביעתו של התובע גם לתשלום שעות נוספות בכלל וגם בגין עבודה בשבת.

15. יתר על כן, התובע אישר במכתב למלון הנושא תאריך 31.7.06 כי קיבל את כל תשלומי השכר המגיעים לו בעת סיום עבודתו בנתבעת (נספח לתצהיר גלעדי). יש בכך להוות חיזוק משמעותי לגרסת הנתבעת כי בצעה את כל התשלומים המוטלים עליה משחתם התובע על מסמך זה בו נאמר: "הריני מאשר כי קבלתי את כל תשלומי המשכורת שעבדתי במלון צפניה" לא למותר לציין כי את תביעתו הגיש ביום 25.1.07 כחצי שנה אחר כך.

דמי חופשה

16. התובע טען כי לא קיבל תשלום עבור חופשה.

המלון טוען כי התובע יצא לחופשות בתקופת עבודתו.

17. הפסיקה קובעת כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעביד. מחובתו של המעביד לנהל פנקס חופשה כמצוות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית ותקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), התשי"ז - 1957 ולרשום בו את הפרטים הרלוונטיים, ומכאן שעליו לדעת כמה ימי חופשה נתן לעובד ומה יתרת חופשתו (דב"ע לא/ 22-3 ציק ליפוט נ. חיים קסטנר, פד"ע ג' 215, 219; דב"ע נו/201-3 שמש ירושלים בע"מ נ. מאיר נסימיאן, מיום 26.5.97).

18. הנתבע לא הציג פנקס חופשות מסודר ותקין וגם בתלושים אין רישום לחופשות. הנתבע אף לא הציג כל גרסה משלו בנוגע לניצול ימי חופשה על ידי התובע, מלבד טענתו הכללית כי ניצל את ימי החופשה להם היה זכאי. יש לקבל את טענת התובע לגבי רכיב זה. עם זאת, מצאנו כי חישוב התובע בדבר רכיב זה אינו מבוסס מאחר וערך את חישוב על פי שכר של 24 שעות עבודה ביממה.

לאור האמור, ועל פי התלושים, שקיימת לגביהם חזקה משפטית כי תוכנם נכון ובעניין זה מכתב התובע מיום 31.7.06 כי קיבל את כל תשלומי המשכורת "חלקם במזומן וחלקם בהמחאות" תומך בתקינות התלושים, על המלון לשלם לתובע בגין רכיב זה סך של:

560 ₪ = 4 X 25 / 3,500

דמי חגים

19. התובע טוען כי לא שולמו לו דמי חגים, למרות שעבד בהם.

ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לתנאי שכר במשק הפרטי קובע כי "עובד חודשי לא יהיה זכאי לתשלום נפרד עבור ימי חג" (סעיף 6).

על פי תלושי השכר של התובע, שכרו עמד על סכום גלובלי של 3,500 ₪ בכל חודשי עבודתו ובחודשים בהם התקיימו חגים, למשל בחודש אפריל 2006, לא הופחת לתובע שכר, דהיינו, התובע לא עבד על בסיס שכר שעתי אלא על בסיס שכר חודשי גלובאלי ולכן אין הוא זכאי לתשלום נפרד עבור ימי חג.

20. לאור האמור, נדחית תביעתו של התובע לתשלום ימי חגים.

21. נציין כי בפנינו הוצגה מסכת יחסים אישית עגומה בין התובע למר גלעדי, שמטעמי צנעת הפרט אין מקום לפרטם ולא מצאנו כי יש להם רלוונטיות כלשהי לסוגיות המשפטיות בפנינו (ראה נספחים בנידון לתצהיר הנתבע).

אולם לא למותר לציין כי לתובע הוחזרו גם מלוא דמי השכירות על פי חוזה בסך 4,176 ₪ ביום 31.7.06 (נספח לתצהיר נתבע 1- צילום הצ'ק ששולם). עבור מלוא תקופת השכירות לחודשים אפריל, מאי, יוני, יולי 2006 אף שהתגורר שם בפועל. עולה אפוא, מבלי להכנס לסיבות לתשלום זה, שהתובע לא קופח ע"י מר גלעדי ואכן שולמו לו כל זכויותיו כדין אם לא למעלה מזה. ואכן כך מצוין במכתב מ-3.8.06 (נספח לתצהיר נתבע) "אין לי דרישות כספיות או תביעות".

סוף דבר

  1. התביעה נגד מר גלעדי נדחתה על הסף בהעדר כל עילה או יריבות.
  2. כל רכיבי התביעה כנגד הנתבע 1 חברת בית המלון נדחים כליל פרט לפדיון החופשה.
  3. על הנתבע 1 בלבד – חברת מלון צפניה בע"מ לשלם לתובע סך של 560 ₪ בגין ימי חופשה.

סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.1.07 ועד ליום התשלום בפועל.

כאמור, יתר רכיבי תביעתו של התובע, נדחים.

  1. בנסיבות אלו, של תביעת סרק נגד נתבע 2 ודחיית מרבית התביעה, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום ו' באלול , תשס"ט ( 26 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

______________ ____________ ________________

נציג ציבור, מר ממליה נציג ציבור, מר לוי שרה שדיאור, שופטת



מעורבים
תובע: ליברטי מרדכי
נתבע: חברת מלון צפניה בע"מ
שופט :
עורכי דין: