ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מירנה קורפוס נגד עזבון המנוח חדד שמעון ואח' :


מדינת ישראל

בית הדין האזורי לעבודה

ב ב א ר - ש ב ע

עב 2375/08

בפני:

כב' הנשיא מיכאל שפיצר

26/08/2009

בעניין:

ורד ג`מיל

ע"י ב"כ עוה"ד:

ניר פרידפרטיג

התובעת

נ ג ד

יוליה יעל עשור

ע"י ב"כ עוה"ד:

ברקאי שלומי

הנתבעת

פסק דין

1. התובעת, גב' ורד ג'מיל - יעקבי, עבדה במכון לעיצוב שיער של הנתבעת, גב' יוליה יעל עשור מיום 7/12/05 ועד ליום 2/8/07.

2. ביום 17/6/07 הסתבר לתובעת כי היא מצויה בחודש השני להריונה וכי בו ביום בישרה על כך למעסיקתה הנתבעת ולבעלה מר מוטי עשור.

3. לטענת התובעת, תגובתם של הנתבעת ובעלה לעובדת הריונה היתה עוינת ושלילית והתבטאה באמירות קולניות וזועמות וכן בהתנכלות כלפיה שעה שנדרשה "לבצע עבודות מאומצות ביותר, כגון : הרמת שק מגבות בעל משקל גדול, ניקיון מדפים בגובה 2 מטר ומטלות שונות ומשונות..." (סעיף 6 לכתב התביעה).

4. התנהלות זו של הנתבעים כלפיה נמשכו לטענת התובעת עד ליום 2/8/07 מועד בו נדרשה לבצע מטלות חריגות ובהן הרמת שק "ענק" של מגבות, ניקיון אבק ממדפים גבוהים וסידור של למעלה מ- 60 מוצרי שיער על מדפים גבוהים, שעה שקודם לכן נעשתה עבודה זו על ידי כל העובדים, וכשהסבירה למוטי עשור כי קשה לה במצבה לטפס על סולם, השיב לה כי אם לא טוב לה "קחי את הרגליים שלך ותלכי הביתה" (סעיף 7 לתביעה).

5. התובעת ניסתה לדבר על ליבו של עשור, אולם הוא חזר על דברים אלו בטון בוטה ולעיני לקוחות - והתובעת נטלה את חפציה והלכה לביתה.

6. כעבור מספר ימים, ביום 7/8/07, פנתה התובעת טלפונית לעשור וביקשה ממנו לשוב לעבודה, אולם הוא סירב והודיע לה כי מכתב הפיטורים והמשכורת ממתינים לה במספרה.

7. התובעת הגיעה למספרה עם בת דודתה כדי לקחת את מכתב הפיטורים, אולם משקיבלה אותו לידיה התברר לה כי "מר מוטי כתב במכתבו כי התובעת התפטרה מרצונה החופשי", וכשדרשה ממנו מכתב שישקף את עובדת פיטוריה, לקח ממנה את המסמך, קימט אותו וזרק אותו לפח ואמר לה כי לא תקבל שום מכתב, וגם אחותה שהגיעה בהמשך אותו אירוע, לא הצליחה לשכנע את עשור לשנות את דעתו.

8. התובעת מציינת כי ביום 27/8/07 התקשרה אל המכון וביקשה לחזור לעבודה, וכי מוטי עשור טען באותה שיחה שאין הוא יודע במה מדובר, שכן התובעת כלל לא פוטרה.

התובעת שמחה למשמע דברים אלו והתייצבה למחרת בשעה 09:00, אלא שאז להוותה נמסר לה על ידי עשור כי אין הם זקוקים לה אלא רק למשמרת בת שעתיים, אחת לשבוע בשעות הערב.

9. התובעת הסבירה, כי בשל היותה מטופלת בילד קטן אין היא יכולה לעבוד בשעות הערב, וכי היא דורשת לעבוד באותו היקף שעות - היינו 15:00 - 09:00, אולם התשובה שקיבלה מעשור היתה כי זה מה שהוא צריך כעת.

10. לטענת התובעת, פיטוריה נעשו שלא כדין ומבלי שנתקבל להם אישור של הממונה על עבודת נשים כדלקמן :-

א. הפיטורים נעשו תוך הפרת סעיף 9 לחוק עבודת נשים.

ב. התובעת הופלתה לרעה ופוטרה ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע.

ג. הנתבעת הפרה את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ופגעה בעבודתה של התובעת ובזכותה להיות מועסקת.

11. הסעדים הנתבעים הם איפוא:-

א. הפרשי שכר, בתוספת פיצויי הלנת שכר כחוק -.34,680 ₪.

ב. הפרשי פיצויי פיטורים בתוספת פיצויי הלנת

פיצויי פיטורים כחוק -.9,392 ₪.

ג. הודעה מוקדמת -.2,890 ₪.

ד. דמי הבראה -.3,180 ₪.

ה. הפרשי פדיון חופשה בתוספת הפרשי הצמדה

וריבית כחוק -.2,664 ₪.

ו. דמי נסיעות -.2,556 ₪.

ז. דמי חגים -.1,512 ₪.

ח. פיצויי בהתאם לסעיף 13 א' לחוק עבודת נשים -.52,020 ₪.

ט. פיצוי בגין הפרת חוק שוויון זכויות בעבודה -.30,000 ₪.

סה"כ - -.138,894 ₪.

ההגנה

12. בפיה של הנתבעת גירסה שונה בתכלית. התובעת לטענתה הודיעה על הריונה רק בחודש 7/07 וכי התובעת הועסקה במספרה שבבעלותה כעובדת כללית ולא כמעצבת שיער.

13. הנתבעת מתארת בכתב ההגנה כי זהו הריונה השני של התובעת במהלך עבודתה אצלה, וכי גם במהלכו של ההיריון הראשון שהסתיים בחודש 10/06, לא חל שינוי כלשהו בעבודתה של התובעת וכי התובעת שהתה בחופשת לידה כמקובל, ממנה שבה לעבודתה כרגיל.

14. בחודש 6/07 עברה המספרה למקום גדול ומפואר יותר, וכך גם הוכתבו שעות הפעילות של העסק לאחר המעבר. התובעת החלה להתלונן על כך שריח חומרי הניקוי חריף לה, והנתבעת אישרה לה לעבוד ללא חומרי ניקוי.

15. הנתבעת אף הציעה לתובעת להישאר בעבודה שעות מאוחרות יותר, בהן יש יותר פעילות במספרה, אולם התובעת סירבה לכך, והנתבעת לא עמדה על כך שהתובעת תשנה את שעות עבודתה.

16. כאמור, לטענת הנתבעת הודע לה על ההיריון בחודש 7/07 והיא השתתפה בשמחת התובעת, שכן במהלך הזמן התיידדה עמה, בין היתר על רקע העובדה שלה ולתובעת היו ילדים באותו גן.

17. ביום 1/8/07 השתתפה הנתבעת בתחרות עיצוב תספורות בתל אביב והותירה בידי התובעת רשימת מטלות לביצוע לאותו יום (אליו לא זומנו לקוחות), ומשהגיעה למחרת

(2/8/07) למספרה, התחוור לה שהתובעת לא ביצעה את המטלות שהוטלו עליה.

מוסיפה הנתבעת כי "התובעת נשאלה מדוע לא עשתה דבר ממה שהוטל עליה, היא ענתה כי לא היה לה כח וכי היא תשושה. בשלב זה היא נתבקשה לבצע את המטלות אשר היה לבצע ביום הקודם, אך התובעת בחרה להתפרץ על בעלה של הנתבעת ולצעוק עליו תוך הבעת מורת רוח מכך שכל מה שהיא עושה זה רק לנקות וכי לא נותנים לה תפקידים אחרים. בעלה של הנתבעת אמר לתובעת כי אם קשה לה לצבוע שיער ללקוחות אז לפחות שתנקה ותסדר, ובתגובה התובעת צעקה על מר עשור כי היא איננה המנקה שלו ועזבה את המקום" (סעיף 7.11 לכתב ההגנה).

18. הנתבעת ניסתה ליצור קשר עם התובעת למחרת היום אך ללא הצלחה, וביום 5/8/07 הגיעה התובעת למספרה תוך שהיא מציינת כי היא חשה עייפות ומעדיפה לקבל דמי אבטלה - ועל כן ביקשה מכתב פיטורים.

באותו מעמד הנתבעת שילמה לתובעת את כל המגיע לה ומסרה לה את גיליון הנוכחות עליו צוין כי סיימה לעבוד ביום 2/8/07.

19. הנתבעת לדבריה החליטה שלא לשתף פעולה עם ניסיונה של התובעת לקבל דמי אבטלה שלא כדין, ועל כן הוכן לה מכתב ולפיו התפטרה מהעבודה, וזהו המכתב שנמסר לה.

ביום 7/8/07 הגיעה התובעת למספרה יחד עם אחותה והחזירה את המכתב תוך שהיא מבקשת שהנתבעת תחתום על מכתב פיטורים, אולם הנתבעת סירבה לכך.

20. מוסיפה הנתבעת כי ביום 8/8/07 שבה אחותה של התובעת ופנתה אליה בבקשה להחזיר את התובעת לעבודה, והנתבעת הסכימה לכך, אולם "ביקשה שהתובעת תעבור לעבוד אחר הצהריים בהיקף שעות הדומה להיקף עבודתה כבעבר" (סעיף 7.16 לכתב ההגנה).

21. למחרת, הגיעה התובעת למספרה וביקשה לקבל בכתב את הסיכום שהושג עם אחותה, ומסמך ברוח זו נמסר לה - נספח "ב" לכתב התביעה, אליו נתייחס להלן.

22. התובעת לא שבה לעבודה בין הימים 9/8/07 ו- 26/8/07, ועל רקע זה הניחה הנתבעת כי התובעת החליטה שלא לשוב לעבודה.

23. אלא שביום 27/8/07 הגיעה התובעת למספרה והמציאה אישורי מחלה לתקופה שמיום 5/8/07 - 26/8/07, וביקשה לעבוד בשעות הבוקר, ואז הובהר לה כי לאור השינוי בשעות העבודה של המספרה, עליה לעבוד אחר הצהריים וזאת ללא פגיעה כלשהי בתנאי העסקתה, אולם התובעת סירבה לכך ומסרה באותו מעמד מכתב בו היא מודיעה על סיום יחסי העבודה ביניהן.

24. לדעת הנתבעת, השינוי בהיקף שעות עבודתה של התובעת הוא בגדר פררוגטיבה ניהולית, מה גם שכאמור לא נלוותה לשינוי זה פגיעה כלשהי בתנאי העסקתה של התובעת.

25. לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה את מלוא הסכומים המגיעים לה בגין תקופת העסקתה, וכי אין היא זכאית לדמי נסיעה בשל קירבת מגוריה למספרה.

26. התובעת הגישה תצהירה ותצהיר אחותה גב' מזל ג'מיל ומטעם הנתבעת הוגשו תצהירה ותצהיר בעלה מר עשור. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

תצהיר נוסף שהוגש מטעם התובעת, הוצא מהתיק בהסכמה.

הכרעה

27. שתיים הן השאלות בהן עלינו לפסוק, והן :-

א. האם פוטרה התובעת או שהתפטרה.

ב. האם שונו תנאי העסקתה לרעה בניגוד לחוק עבודת נשים.

28. לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, סבור אני כי גרסתה של התובעת לוקה בחוסר עקביות, ולמעשה התובעת פעלה שני מישורים מקבילים :-

א. מסלול "הפיטורים" - היינו טענה כי פוטרה מעבודתה.

ב. מסלול ההתפטרות בשל ההרעה בתנאי עבודתה.

29. לבד מסתירות משמעותיות שמצאתי בגרסת התובעת ושאליהן אתייחס להלן, הרי שנתתי משקל רב לשני הנתונים הבאים :-

א. הודאתה של התובעת במהלך חקירתה הנגדית ביום 1/8/07 כי לא נאמר לה שהיא מפוטרת, וזאת בניגוד לאמור במכתבה, נספח ג' לתביעה, וכן לאמור בסעיף 13 לתצהירה ולפיו נאמר לה כי מכתב הפיטורים ממתין לה במספרה.

ב. העובדה כי התובעת הוציאה אישורי מחלה לתקופה שמיום 5/8/07 ועד ליום 26/8/07 - אישורי מחלה שלא הוצגו על ידיה לנתבעת, אלא רק ביום 26/8/07 וזאת לאחר כ-3 שבועות בהן ניתקה קשר עם מעסיקתה. (התובעת מודה בחקירתה כי לא הביאה לידיעת הנתבעת את דבר קיומם של אישורי המחלה - עמ' 7).

אילו ראתה עצמה התובעת כמפוטרת, כבר ביום 2/8/07, כפי שהיא טוענת - הרי שלא היה לה צורך לקבל אישורי מחלה אלו, וודאי שלא להציגם לנתבעת במועד שחל 3 שבועות ויותר לאחר מועד פיטוריה הנטען.

30. אישורי מחלה אלו מצביעים בעיני על כך שהתובעת לא פוטרה מעבודתה, ואף היא לא ראתה עצמה כמפוטרת.

31. כזכור, התובעת הגיעה למספרה ביום 7/8/07 כדי לקבל לשיטתה מכתב פיטורים, ובאותו יום בדיוק פנתה לקופת חולים כדי לקבל אישור מחלה שניתן לה ל- 4 ימים מ- 7/8/07 ועד 10/8/07 (ובהמשך ניתנו לה אישורי מחלה נוספים).

32. נושא זה של קבלת אישורי מחלה, מצביע בעיני על דואליות בה נקטה התובעת כלפי הנתבעת - בבחינת "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך".

33. עיון בנספח "ג" לכתב התביעה, מכתב התובעת לנתבעת מיום 30/7/07 תומך אף הוא בגרסת הנתבעת במספר נקודות :-

א. במכתב האמור נכתב במפורש כי התובעת הודיעה על הריונה בחודש יולי 2007, וזאת בניגוד לטענתה כי עשתה כן עוד ביום 17/6/07 (וכן ראו סעיף 8 לתצהירה).

מכאן שהתובעת מאשרת בעניין זה, שהוא רב חשיבות בהקשר של עובדת בהיריון, את גרסת הנתבעת וסותרת מיניה וביה את גרסתה שלה.

ב. בעוד שבסעיף 2 למכתב מצוין כי "הודעת לי ביום 2/8/07 על פיטורי"- בעדותה חוזרת בה התובעת מדברים אלו, וכלשונה :-

"באותו מועד הנתבעת לא אמרה לי שאני מפוטרת וגם מוטי לא אמר לי שאני מפוטרת וגם מוטי לא אמר לי שאני מפוטרת. ביום המחרת 2/8/07 דיברתי עם מוטי והוא אמר לי תשבי בבית" (עמ' 6 לפרוטוקול).

בפי התובעת בעדותה גרסה אחרת וסותרת, ולפיה:-

"נאמר לי שאני מפוטרת באותו רגע שהגעתי לקחת את המכתב. הוא כתב שני מכתבים, במכתב אחד הוא רשם שהלקוחות לא מרוצים מהעבודה שלי, ולכן הוא מפטר אותי, ובמכתב השני הוא כתב שאני רוצה לעזוב מיוזמתי. לא רציתי לעזוב." (עמ' 6 לפרוטוקול)

(וכן ראו סעיף 14 לתצהיר התובעת, שבו אין זכר למכתב פיטורים בנושא שהלקוחות אינם מרוצים ממנה).

34. בהקשר זה אני מעדיף את גרסת הנתבעת ובעלה על זו של התובעת. גרסתם היתה עקבית, ולפיה בעקבות הויכוח שהתעורר על רקע אי ביצוע המטלות שהוטלו עליה - קמה התובעת ועזבה במפגיע את העבודה.

35. כאן המקום גם לציין, כי גרסת התובעת ולפיה לאחר שמסרה למעסיקתה על ההיריון החלו להטיל עליה מטלות של עבודות מאומצות ביותר, אין בהן אמת ואף מעדותה שלה עולה בבירור כי ביצעה אותן עבודות גם בעבר (ראו עמ' 4-5 לפרוטוקול) ואך טבעי בעיני שעם המעבר למספרה החדשה והגידול בהיקף העבודה, חל שינוי שאין לו שום קשר להריונה של התובעת, גם בהיקף המטלות שנדרשה להן.

דוגמא בולטת לכך ניתן למצוא בעובדה כי התובעת מתארת שנדרשה לעלות לקומה השניה של המספרה עם שואב אבק, אלא שבדיעבד התברר כי במספרה כלל לא הייתה קומה שניה (עמ' 4 לפרוטוקול).

36. לדעתי, התובעת בהתנהגותה ובעובדה שלא ביצעה את המטלות שהוטלו עליה יום קודם לכן, לקראת יום 2/8/07, שבו הייתה המספרה מושבתת בשל השתתפות הנתבעת בתחרות תסרוקות, גרמה לכך שהנתבעת עת חזרה למספרה, נוכחה לראות כי התובעת לא עשתה דבר ועל רקע זה התעורר הויכוח בין התובעת לבין בעלה של התובעת.

לכך יש להוסיף את העובדה כי התובעת, כפי שאף אישרה בעדותה (עמ' 4), רצתה לשדרג את מעמדה במספרה ולבצע עבודות ספרות מקצועיות, אלא שעניין זה ניתן היה להסדיר רק אילו הייתה התובעת מסכימה לעבור לעבוד בשעות אחר הצהריים.

37. גרסתה של התובעת כי הריונה הוא הנימוק לעימות בינה לבין הנתבעת אינו נכון. יש לזכור כי לנתבעת ולתובעת ילדים בגילאים זהים, וכי את הריונה הראשון עברה התובעת במספרה ללא כל פגיעה או התנכלות.

אדרבא - לא פעם הלכו היא והנתבעת או בעלה להוציא את ילדיהם מגן הילדים, מציאות שפיתחה קירבה וידידות ביניהן.

38. עובדה זו- שגם הריונה הראשון של התובעת במהלך עבודתה אצל הנתבעת, עבר "חלק" וללא "תקלות" כלשהן, מוסיפה מימד נוסף לאמון שרחשתי לגרסתה של הנתבעת.

39. שאלה נוספת שבחנתי בהקשר זה - האם לפנינו סיטואציה של "עידנא דריתחא" - היינו, התלקחות רגעית ופתאומית של ויכוח שגרם לתובעת לקחת את חפציה ולעזוב, ולאחר שהתקרר להט הויכוח, רצתה לחזור לעבודה ותשובתי לשאלה זו - שלילית.

40. יש לזכור שגרסת התובעת היא כי פוטרה מעבודתה ביום 2/8/07, כך שאין אנו יכולים לשים בפיה גרסה חדשה שהיא עצמה לא טוענת לה.

כאמור, התובעת ניסתה לבנות מציאות עובדתית כפולה, היינו לטעון כי פוטרה וכן להמשיך ולקבל אישורי מחלה על מנת להניח תשתית לכך שהתפטרה עקב הרעה בתנאי העסקה, אלא שגם בהקשר זה הופרכה בעיני טענתה כי נדרשה לעבוד שעתיים אחר הצהריים פעם בשבוע, גרסה שאינה הגיונית בעיני ואינה מתיישבת גם עם עדותה שלה בפני.

41. התובעת אכן חפצה לשדרג את מעמדה המקצועי, אולם לצורך כך נדרשה לעבור לעבוד בשעות אחר הצהריים - שבהן הפעילות במספרה רבה יותר.

משנכזבה תוחלתה זו של התובעת - שהייתה מטופלת בילד קטן, נבצר ממנה לעבוד בשעות אלה באופן סדיר, בחרה היא מיוזמתה לעזוב את העבודה תוך שהיא מנסה להוציא ממעסיקתה מכתב פיטורים, מהלך שלא צלח בשל סירובם של הנתבעת ובעלה למסור לה מכתב שתכליתו לאפשר לה קבלת דמי אבטלה.

42. משלא עלה בידי התובעת מהלך זה, פנתה לדפ"א ב' - הנחת תשתית למצב של התפטרות בשל הרעת תנאי עבודתה - הרעה שאף היא אסורה על-פי חוק עבודת נשים.

43. כאמור, ביום 7/8/07 סירב מוטי עשור למסור מכתב פיטורים לתובעת, חרף ניסיונות השכנוע שלה ושל אחותה ובת דודתה שנלוו אליה למספרה, לעשות כן.

למחרת, שבה אחותה וביקשה מעשור להחזיר את התובעת לעבודה, ולאחר התייעצות משפחתית, אכן הוסכם כי תחזור לעבודה בשעות אחר הצהריים.

44. מקובלת עלי גרסת עשור בסעיף 22 לתצהירו כי נושא זה הוסכם על ידי אחות התובעת והתובעת עצמה, ומנגד לא יכולתי לתת אמון בגרסת התובעת (סעיף 22-21), ממספר טעמים :-

א. אין חולק שהמכתב (נספח ב' לכתב התביעה), בו מתייחס עשור להעסקתה של התובעת בשעות אחר הצהריים, נמסר באופן אישי לידיה של התובעת.

מכתב זה נפתח במילים "לבקשתך אני נותן לך מכתב זה". אילו אכן עמד המכתב האמור בסתירה לרצונה של התובעת, כפי שהיא טוענת - חזקה עליה - כפי שלדבריה עשתה בנושא מכתב הפיטורים - כי לא היתה מסכימה לקבלו לידיה.

הנתבעת ובעלה סברו בתום לב כי המכתב משקף הסכמות שהושגו, ואשר גם שיקפו את רצון התובעת להתקדם בעבודה, ועל כן מסרו לה מכתב זה.

אין ספק שאילו היה ממש בטענה זו - ועל רקע הויכוח המתואר בתצהירה, לא היתה מקבלת מכתב "מפליל" בנוסח זה לידיה, מכתב המשקף את השיח בנושא עבודתה של התובעת אחר הצהריים, שיח שהוחל בו עוד בטרם נודע דבר הריונה.

ב. המכתב סותר כליל את גרסת התובעת שבסעיף 18 לתצהירה ולפיה הופתעה ביום חזרתה לעבודה (28/8/07) לגלות שהנתבעת חפצה להעסיקה "שעתיים בלבד, פעם בשבוע בשעות הערב !" (ההדגשות במקור - מ.ש.).

כזכור, במכתב זה מתבקשת התובעת "לעבור למשמרת הערב משעה 15:00 ועד לשעה 20:00 בהתאם למספר השעות שעבדת בעבר".

45. חשוב לציין כי במהלך עדותה התברר שהתובעת פעלה על פי ייעוץ שקיבלה וכלשונה "התייעצתי עם מישהי ממשרד העבודה שהנחתה אותי לבקש את כל זה ואז התחיל הויכוח על שעות בוקר או צהריים" (עמ' 7 לפרוטוקול).

46. בהקשר זה אוסיף כי גרסת הנתבעת הופרכה גם ביחס לטענתה כי נהגה לעבוד 6 שעות ביום מ- 09:00 ועד 15:00. גרסה זו נסתרה בגיליונות הנוכחות לחודשים 1/07 - 4/07 (נספח ג' לכתב ההגנה) וכן מוצגי נ/1 ו- נ/2 - גיליונות הנוכחות לחודשים 6/07- 7/07.

עיון בגיליונות הנוכחות מצביע בבירור על כך כי עבודתה של התובעת בחלקה המכריע היתה בהיקף של 5 שעות ליום, ועל כן ההצעה שניתנה לה במכתב הנתבעת משמרת את תנאי עבודתה.

47. טענות התובעת כלפי גיליונות הנוכחות אין בהן ממש והן נוצרו בדיעבד, ואין חולק שעל בסיסן שולם שכרה, מבלי שהיו בפיה טענות כלשהן במהלך קופת עבודתה.

48. אמנם- קיים שינוי בתנאי העבודה החדשים שהוצעו לתובעת המהווים הרעה מבחינתה - המעבר מעבודה בבוקר לעבודה אחר הצהריים, אולם כאמור שוכנעתי כי התובעת הסכימה למעבר לשעות אלו, בין היתר על רקע פוטנציאל הקידום בעבודה הגלום במעבר.

אלא שבדיעבד התברר כי התובעת לא התכוונה לעבוד בשעות אחר הצהריים אלא להכין תשתית לצורך הכנת תביעתה זו.

49. התובעת היא זו שהפרה את אותה הסכמה שעה שהתייצבה לעבודה בשעות הבוקר, ומשנדרשה לכבד את אותה הסכמה - שלחה למחרת את מכתבה נספח "ג" לכתב תביעה.

50. עוד אציין כי למרות שהתובעת התייעצה עם מישהי במשרד העבודה, לא מצאה היא לנכון לפנות לערכאות או לממונה על עבודת נשים בהקשר לסיום עבודתה בהיותה בהריון, אלא כאמור במכתבה מיום 30/8/07 כותבת היא כי "הריני להודיעך על סיום יחסי העבודה בינינו".

התובעת גם המתינה עם תביעתה עד לאחר הלידה, התנהגות שאינה מתיישבת עם חובת תום הלב - ועם תכלית החקיקה שבחוק עבודת נשים לאפשר לנשים הרות להמשיך ולעבוד בפועל בעבודתן.

51. אין צורך לשוב ולהזכיר מושכלות ראשונים כי לא ניתן להעלות טענה סותרת של פיטורים והתפטרות בהעלם אחד, וכאמור קביעתי היא שהתובעת התפטרה מעבודתה תוך שהיא מנסה תחילה ליצור מצג של פיטורים, ובהמשך התפטרות על רקע הרעה בתנאי העבודה, אלא שכאמור גרסותיה לא היו נאמנות עלי כלל ועיקר.

52. אשר על כן, נדחות תביעותיה הכספיות של התובעת בכל הקשור בחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה (שכלל לא חל בענייננו שכן מדובר במקום עבודה שמונה 3-4 עובדות).

53. כן נדחות תביעותיה לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

54. באשר ליתר תביעותיה הכספיות של התובעת, הרי שניתן לראות כי התובעת עבדה בחלקיות משרה, אותה לא לקחה בחשבון בתביעותיה הכספיות בנושא דמי הבראה וחופשה ומשלא הצביעה על חישוב המצביע על זכאותה לסכומים העולים על אלו אשר הודתה כי קיבלה, יש לדחות תביעתה זו וודאי שאין לפסוק לזכותה הפרשים בגין התקופה שלאחר יום 2/8/07, מועד התפטרותה.

כך גם נדחית התביעה בגין אובדן שכר והפרשי זכויות סוציאליות ממועד סיום העבודה ועד ללידה.

באשר לתביעתה לתשלום דמי חג, הרי שהתובעת לא הוכיחה כי עבדה יום לפני ויום אחרי החג ואת מועדי החגים (ככל שלא חלו בשבת), ועל כן תביעה זו נדחית אף היא.

55. בהתייחס לדרישה לתשלום דמי נסיעה, הנתבעת לא הוכיחה טענתה ביחס לקרבת מגוריה של התובעת למקום עבודתה, ועל כן אני מחייב אותה לשלם לתובעת את דמי הנסיעה בסכום של 2,556 ש"ח וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

56. סוף דבר - למעט החיוב בתשלום דמי נסיעה כמפורט לעיל, נדחית התביעה על כל רכיביה.

57. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסכום של -.4,000 ש"ח בצירוף מע"מ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום ו' באלול, תשס"ט (26 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.



מעורבים
תובע: מירנה קורפוס
נתבע: עיזבון חדד שמעון ז"ל
שופט :
עורכי דין: