ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עו"ד יוהנה נגד עיריה רמת השרון :


1

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי תל – אביב יפו

בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים

עת"מ 1109/07

בפני:

כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן

26/08/2009

בעניין:

1 . עו"ד יוהנה

2 . עו"ד גרובר אבירם

3 . עו"ד שמואלי איריס

ע"י ב"כ עוה"ד אליהו ביטון ואיל מור

העותרים

נ ג ד

1 . עיריה רמת השרון

2 . רוכברגר יצחק- ראש עיריית רמת השרון

שניהם ע"י ב"כ עו"ד יצחק גל-אור

3 . עמותת בית הכנסת הספרדי המרכזי

ע"י ב"כ עוה"ד ורד לופו ובועז רווה

המשיבים

החלטה בעניין ההוצאות

ביום 28.1.07 הוגשה עתירה זו שעניינה הסכם שנחתם בין המשיבה 1, עיריית רמת השרון (להלן: "העירייה") לבין המשיבה 3, עמותת בית הכנסת הספרדי המרכזי, "סוכת שאול", רמת השרון (להלן: "העמותה") ביום 29.11.06, לפיו תקצה העירייה מקרקעין לעמותה בתמורה סמלית של 5 ₪ בחודש.

העותרים טענו כי הקצאת המקרקעין נעשתה שלא כדין, בניגוד להוראות סעיף 188 לפקודת העיריות (נוסח חדש), להוראות בג"צ בלומנטל (בג"צ 3638/99 בלומנטל נ' עיריית רחובות פ"ד נ"ד (4) 220), ולהוראות "נוהל הקצאת קרקעות ומבנים ללא תמורה או בתמורה סמלית" שהוציא משרד הפנים (להלן: "נוהל הקצאת קרקעות" או "הנוהל"). לפיכך, ביקשו העותרים להורות על ביטול החוזה וביטול הקצאת המקרקעין, ולהצהיר כי העירייה אינה רשאית להקצות את המקרקעין לעמותה, אלא על פי הנוהל.

המשיבים טענו כי אין מדובר ב"הקצאת מקרקעין", אלא במתן זכות שימוש ("זכות הפעלה") מוגבלת במקרקעין בלבד, ולכן לא נפל פגם בהתנהלות העירייה (שלא פעלה על פי הנוהל). כן טענו המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף בהעדר סמכות עניינית.

בהחלטתה מיום 19.8.07, דחתה כב' השופטת נורית אחיטוב (שדנה בעתירה טרם שהועברה אלי) את טענת המשיבים בדבר העדר סמכות עניינית, ובסיפא של החלטתה ציינה כי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה ייקבעו במסגרת ההליך העיקרי.

בדיון שהתקיים לפני ביום 13.12.07 המלצתי לצדדים שהעירייה תקיים את הליך ההקצאה על פי הנוהל, כאשר תוצאות הליך ההקצאה יקבעו את גורל החלקה נשוא העתירה, וזאת מבלי להכריע בשאלה האם העירייה מחויבת לפעול על פי הנוהל.

בהודעה שהוגשה מטעם העותרים ביום 15.9.08, הודיע בא כוחם כי הצדדים קיבלו את ההצעה והעירייה מקיימת הליך של הקצאה על פי הנוהל כאמור, וכי העותרים, כמו גם תושבים נוספים, הגישו התנגדות להקצאה, והעירייה קיימה הליך של שמיעת ההתנגדויות ביום 24.6.08. בהודעה טען ב"כ העותרים כי אמנם במועד הגשת הודעה זו טרם התקבלה החלטת ועדת ההקצאות של העירייה באשר לתוצאות הליך ההקצאה, אך קיום הליך ההקצאה על פי הנוהל למעשה מייתר את הדיון בעתירה, מאחר שהסעד העיקרי שביקשו העותרים הוא קיום הליך הקצאה בהתאם לנוהל, ללא קשר לתוצאות הליך ההקצאה.

לאור הודעה זו, בהחלטתי מיום 15.9.08 הורתי על מחיקת העתירה. כן הורתי לעותרים להגיש סיכומים לעניין ההוצאות.

בהודעתם מיום 28.10.08 הודיעו המשיבים כי בישיבה שקיימה ועדת ההקצאות של העירייה ביום 3.9.08 החליטה הועדה לדחות את ההתנגדויות ולהקצות קרקע לעמותה (נספח 1 להודעה). לאור הודעה זו ולאור בקשת המשיבים, בהחלטתי מיום 29.10.08 אפשרתי למשיבים להגיב לסיכומי העותרים בעניין ההוצאות.

להלן עיקרי טענות הצדדים שנטענו בסיכומים בעניין ההוצאות.

העותרים טוענים כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות על אף מחיקת העתירה מאחר שלטענתם הפשרה אליה הגיעו הצדדים הושגה בעקבות הגשת העתירה, כאשר המשמעות המעשית של הפשרה היא קבלת מלוא הסעד שהתבקש ע"י העותרים. לעניין זה מפנים העותרים לפסקי דין שבהם נפסקו הוצאות לטובת עותרים שעתירתם נמחקה לאחר שהצדדים הגיעו להסכם פשרה (בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון ואח' פ"ד מח (4) 217; בג"צ 1928/94 פרידה ויזנברג נ' דוד צור, מנהל הלשכה לשיקום נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם, ניתן ביום 19.9.94); ת.א 6276/04 (י-ם) מנהל מקרקעי ישראל נ' אזורים בניין (1965) בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 16.5.06).

העותרים מפנים לפסק הדין המנחה בנושא, בעניין נסאסרה שאוזכר לעיל, בו נקבעו מספר מבחני משנה לפסיקת הוצאות לעותר שעתירתו נמחקה, כדלהלן: האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם היה מיצוי ההליכים עובר להגשת העתירה, האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התבררה בבית המשפט.

העותרים טוענים כי מבחנים אלה מתקיימים בעניינם. לטענתם הגשת העתירה היתה מוצדקת כיוון שעובר להגשת העתירה פנו העותרים אל העירייה בכתב בו דרשו לבטל את הקצאת המקרקעין, אולם מכתבם כלל לא נענה, ואף בדיון שקדם להשגת הפשרה, עמדו המשיבים בדעתם כי אין מקום להיענות לדרישות העותרים. מכאן שהעותרים עומדים גם בקריטריון מיצוי ההליכים. כן טוענים העותרים כי לא היה שיהוי בהגשת העתירה, וכי המשיבים לא טענו לשיהוי בהגשתה.

עוד טוענים העותרים כי העתירה היא שהביאה לשינוי בעמדת המשיבים וקבלת הסעד המבוקש. בעניין זה טוענים העותרים, כי לאורך כל הדרך עמדת המשיבים היתה כי אין לקבל את העתירה וכי אין צורך בקיום נוהל ההקצאה. לעניין זה מפנה ב"כ העותרים לפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני כב' השופטת אחיטוב ביום 24.7.07, בו טען כי:

"מבחינתנו יש רק שתי אפשרויות: או שהעמותה והעירייה יגידו שאנו צדקנו וההליך שהם נקטו בו לא בסדר והם נוקטים בהליך חדש לפי הנוהל וישמעו את העותרים, אבל ההליך הזה יסתיים ובית המשפט צריך לפסוק לנו הוצאות או אופציה שנייה, שנמשיך לדון בעתירה" (עמ' 4, ש' 5-7 לפרוטוקול. ההדגשה שלי- מ' א' ג').

לטענת העותרים, רק בעקבות הגשת העתירה התקבל הסעד המבוקש במלואו, כאשר העמותה הגישה בקשה להקצאה, והעירייה החלה לפעול בהליך הקצאה על פי הנוהל.


לעניין זה מפנה ב"כ העותרים לדברי ב"כ העמותה שנאמרו בדיון שנערך במועד הנ"ל:

"אנו ליתר בטחון, בעקבות הגשת העתירה, הגשנו בקשה לעירייה להקצאה, שמא מישהו יחליט שלא ראוי הדרך הנכונה בלי החלטה של הקצאה, ולכן המשיבה ביקשה לקיים הליך של הקצאה וזאת בעקבות הגשת העתירה." (עמ' 3 ש' 3-5 לפרוטוקול. ההדגשות שלי- מ' א' ג').

לעניין היקף ההוצאות ושכ"ט עו"ד שמבקשים העותרים לפסוק לטובתם, טוענים העותרים כי יש להתחשב במספר פרמטרים. ראשית, בהיקף העתירה, מורכבותה, חשיבותה, וכן יש להתחשב בכך שמדובר בעתירה שעניינה מנהל תקין וכי מדובר בניסיון של המשיבים לעקוף הליכים מנהליים תקינים על מנת להקצות את החלקה נשוא העתירה. שנית, יש להתחשב בכך שבסופו של יום התקבל הסעד המבוקש במלואו. כן טוען ב"כ העותרים, כי עובר להשגת הפשרה התקיימו שני דיונים, כאשר ניתן היה להגיע לאותה תוצאה כבר בדיון הראשון. כן מציין ב"כ העותרים כי בקשת המשיבים לדחייה על הסף שנדחתה כאמור, כאשר במסגרת ההחלטה בבקשה קבע ביהמ"ש כי הוצאות הבקשה ייקבעו במסגרת ההליך העיקרי. לבסוף, טוען ב"כ העותרים כי מדובר בעותרים רבים, תושבי העיר שהתגייסו למען הכלל, וכי השפעת הליך זה אינה רק על המקרה הספציפי של הקצאת החלקה נשוא העתירה שהתבצעה על פי הנוהל, אלא גם על הקצאת קרקע ע"י העירייה מעתה ולהבא.

המשיבים טוענים כי בעקבות הפשרה לא זכו העותרים "במלוא הסעד" שביקשו, מאחר שהסעד העיקרי שהתבקש בעתירה הוא ביטול ההסכם עם העמותה וביטול הקצאת המקרקעין. כן טוענים המשיבים כי אין לקבל את טענות העותרים כטענות שהוכרעו לגופו של עניין, מאחר שלא התקיים כל דיון בעתירה לגופה, והפשרה הושגה על בסיס הסכמה שלא תהיה כל הכרעה בטענות העותרים לגופו של עניין.

לעניין הבקשה להקצאה שהגישה העמותה לעירייה, טוענים המשיבים כי העמותה יזמה את ההליך לפני שהושגה הפשרה בין הצדדים, מבלי לוותר על טענותיה לגופו של עניין, כאשר עוד בכתב התשובה שהגישה ציינה העמותה כי היא אינה מתנגדת לקיום הנוהל ככל שבית המשפט יקבע כי הוא תנאי לכניסתו לתוקף של ההסכם בינה לבין העירייה, וכי מטעמי זהירות, ועל מנת שלא לעכב את בנייתו מחדש של בית הכנסת, פנתה העמותה לעירייה בעניין זה עוד ביום 13.5.07 (נספח 13 לכתב התשובה מטעם העמותה).

עוד טוענים המשיבים, כי העובדה שהעירייה פעלה לפי הנוהל בהתאם להמלצת בית המשפט לא נבעה מכך שהמשיבים הסכימו לטענות העותרים, אלא לאור הצעת בית המשפט, ועל מנת לכבד את הבקשה שהגישה העמותה כאמור.

כן טוענים המשיבים, כי לא היה כל צידוק בהגשת העתירה, וחוזרים על טענותיהם לגופו של עניין, לפיהן לא מדובר ב"הקצאת קרקע" כמשמעה בנוהל הקצאת קרקעות.

עוד טוענים המשיבים כי מהעתירה עולה כי העותרים יצאו נגד עצם ההחלטה לאפשר את בנייתו מחדש של בית הכנסת הספרדי במקרקעין, כאשר לטענתם ההחלטה התבססה על קנוניה בין המשיבים, ולא על צורך ממשי של ציבור המתפללים ברמת השרון. המשיבים טוענים, כי היום ברור כי אין ממש גם בטענות אלה של העותרים.

על כן מבקשים המשיבים לדחות את בקשת העותרים לפסיקת הוצאות.

ראשית אדון בשאלה, האם הקריטריונים שנקבעו בפסק הדין המנחה בנושא בעניין נסאסרה שאוזכר לעיל, מתקיימים במקרה דנן. לעניין זה אני מפנה למכתב המפורט שנמסר לעירייה מטעם העותרים ביום 21.1.07 (נספח ה' לעתירה). במכתב טען ב"כ העותרים כי ההסכם שנחתם בין העירייה לעמותה נעשה בניגוד לדין, הן בשל הפגמים שנפלו בהקצאת המקרקעין לעמותה, והן משום שההסכם לא הובא לאישורם של מועצת העיר ושל שר הפנים. בסעיף 7 למכתב, דרש ב"כ העותרים מהעירייה לבטל את ההסכם, וכן לפעול בהתאם לנוהל הקצאת קרקעות טרם חתימת הסכם חדש עם העמותה בדבר הקצאת הקרקע נשוא העתירה. בסעיף 9 למכתב ציין ב"כ העותרים באופן מפורש כי העותרים אינם מבקשים לבטל את פעילותו של בית הכנסת או להצר את צעדיו, אלא שפעולות העירייה יתבצעו בהתאם לדין תוך מתן הזדמנות נאותה לתושבי השכונה להביע את עמדתם, הפעלת שיקול דעת סביר, וראיית טובת הציבור בכללותו לנגד עיניה. מהמכתב שלא נענה ניתן להסיק שהיה צידוק בהגשת העתירה, שהוגשה על מנת לברר את טענות העותרים, וזאת מבלי להכריע בטענותיהם לגופו של עניין. כן עולה מהמכתב המפורט כי העותרים פעלו למיצוי הליכים טרם שפנו לביהמ"ש. לא נטען לשיהוי ולכן איני נדרשת לדון בעניין זה.

עיקר המחלוקת בעניין הקריטריונים נסבה על השאלה, האם העתירה היא שהביאה לשינוי בעמדת המשיבים ולקבלת הסעד המבוקש בעתירה. העותרים טוענים כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב, שכן הסעד שביקשו היה הקצאת הקרקע נשוא העתירה על פי הנוהל, כאשר לכל אורך הדרך העירייה עמדה בסירובה לפעול על פי הנוהל וטענה כי ניתן להסתפק בהסכם שערכה עם העמותה. המשיבים טוענים כי הגשת העתירה לא הביאה לקבלת הסעד המבוקש, מאחר שהסעד העיקרי שהתבקש בעתירה הוא ביטול ההסכם עם העמותה וביטול הקצאת המקרקעין, כאשר ההקצאה אושרה בסופו של דבר.

בעניין זה אני מקבלת את טענת העותרים. עוד במכתבם שנמסר לעירייה בינואר 2007, ביקשו העותרים מהעירייה לפעול בהתאם לנוהל, ולעניין זה אני שבה ומפנה לדרישת העותרים כאמור בסעיף 7 למכתב הנ"ל. כן אני שבה ומפנה לדברי ב"כ העותרים שנאמרו עוד בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת אחיטוב ביום 24.7.07, כאשר הצהיר לפרוטוקול כי אם העירייה תפעל בהליך להקצאת הקרקע על פי הנוהל ההליך (דהיינו העתירה) יסתיים. אף ב"כ העמותה הודה באותו דיון, כי בעקבות הגשת העתירה, הגישה העמותה, ליתר ביטחון, בקשה לקיים הליך של הקצאת הקרקע.

יתרה מכך, בסעיף 6ח' לכתב התשובה שהוגש מטעם המשיבים 1 ו-2 ביום 27.11.07, טען ב"כ המשיבים באופן מפורש:

"בכל מקרה, למען הזהירות ועל מנת לזרז את ההליכים להקמת בית הכנסת, המשיבה נענתה לבקשה משיבה 3 והחלה בהליכים המתחייבים על פי הנוהל כנדרש-דבר המיתר את העתירה!"

(ההדגשה אינה במקור).

על כן, בענייננו, אני סבורה כי העתירה היא שהניעה את המשיבים לפעול על פי בקשת העותרים ולפתוח בהליך להקצאת הקרקע על פי הנוהל, שהוא למעשה, הסעד העיקרי שביקשו העותרים בעתירתם.

לאור האמור אני מוצאת כי מתקיימים בענייננו הקריטריונים לפסיקת הוצאות לטובת העותרים שעתירתם נמחקה בעקבות פשרה שאליה הגיעו הצדדים.

לעניין גובה ההוצאות, נקבע בפסק הדין בעניין נסאסרה כי בבואו של בית המשפט לשקול את גובה ההוצאות שיש להשית על משיב שהסכים להיענות לעתירת העותר, עליו להתחשב באלה: השלב שבו הוגשה הבקשה לביטול העתירה, מספר מועדי הישיבות שנקבעו לדיון ע"י ביהמ"ש טרם שהסכים המשיב לדרישת העותר, היקף העבודה שהושקעה בהכנת העתירה כפי שהוא משתקף מהחומר שנמצא לפני בית המשפט, והמאמצים שעשה העותר אצל המשיב טרם שהגיש את העתירה לבית המשפט.

בענייננו, היקף העבודה מבחינת העותרים מסתכם בהגשת העתירה על נספחיה, הופעה בשני דיונים שהתקיימו בעתירה והגשת הסיכומים בעניין ההוצאות. כן יש להתחשב בכך שבקשת המשיבים לדחייה על הסף בטענה של העדר סמכות עניינית נדחתה, כאשר במסגרת ההחלטה בבקשה נקבע כי הוצאות הבקשה ייקבעו במסגרת ההליך העיקרי.

לאור כל האמור לעיל, המשיבים ישלמו לעותרים הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום ו' אלול, תשס"ט (26 אוגוסט, 2009) בהעדר הצדדים

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ד"ר מיכל אגמון-גונן, שופטת


מעורבים
תובע: עו"ד יוהנה
נתבע: עיריה רמת השרון
שופט :
עורכי דין: