ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלאבנה סולמיאן נגד ג'ראפי אביאל :


1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה ת"א – יפו

דמ 008577/07

עד דמ 8581/07

בפני:

כב' הרשמת דגית ויסמן

25/08/2009

בעניין:

1. שלאבנה סולמיאן (התובע בתיק דמ 8577/07) – נמחק

2. שריף מוחמד (התובע בתיק דמ 8578/07)

3. שאער נסר (התובע בתיק דמ 8579/07)

4. מעאמדה מאמון (התובע בתיק דמ 8580/07) – נמחק

5. אבו תנהא וג'יה (התובע בתיק דמ 8581/07)

ע"י ב"כ עו"ד

חליליה רושדי

התובעים

נ ג ד

ג'ראפי אביאל

ע"י ב"כ עו"ד

דבור אסד

הנתבע

פסק דין

1. זוהי תביעתם של שלושה תובעים שעבדו בצוותא חדא בשני אתרי בניה – באור יהודה ובבית שמש. מלכתחילה התביעה הוגשה על ידי חמישה תובעים, אך תביעתם של שניים מהם נמחקה לאחר שלא התייצבו להעיד בבית הדין (ר' החלטה מיום 29.1.09).

התביעה הינה לשכרם של התובעים בגין מספר ימים בתחילת חודש יוני 2006 ולפדיון חופשה של התובעים שריף מוחמד ושאער נסר וכן תשלום של תוספת שכר עבר הסעת הפועלים לתובע השלישי, וג'יה אבו תנהא.

2. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה אם הנתבע היה מעבידם של התובעים. לטענת הנתבע, לא העסיק עובדים, אלא התקשר עם קבלן משנה בשם עליאן דרע והוא זה שהעסיק את התובעים. עוד טען כי בתקופה הרלוונטית לתביעה לא העסיק כלל עובדים.

3. בפני בית הדין נשמעו עדויות התובעים, הנתבע ורו"ח זכנון ג'אן, עד מטעם הנתבע.

רוה"ח של הנתבע, מר זכנון ג'אן, העיד בתצהירו כי משנת 1995 לא היה לנתבע תיק ניכויים בשל העסקת עובדים בשכר וכי אינו מעסיק עובדים שכירים ואף לא העסיק בעבר. לא היה בעדות זו להוסיף על טיעוני הנתבע כי לא העסיק עובדים בתקופה הרלוונטית.

העובדה כי הנתבע לא ראה עצמו כמעסיקם של התובעים ולא דיווח עליהם לרשויות, אינה רלוונטית אם בסופו של יום יוכח כי הנתבע הוא שהעסיק את התובעים. לכל היותר, יש בכך להעיד על האופן שבו הנתבע ראה את מצב הדברים בזמן אמת.

4. כל אחד מהתובעים העיד בנפרד, כאשר חבריו ממתינים מחוץ ללשכה.

מר וג'יה אבו תנהא העיד כי הוא הכיר את הנתבע דרך עליאן דרע, אליו התקשר כאשר חיפש עבודה. שני התובעים האחרים הגיעו לעבודה דרך התובע הראשון, וג'יה אבו תנהא. כל התובעים העידו כי הנתבע קיבל אותם לעבודה והוא זה שסיכם איתם את תנאי העבודה והשכר (ר' למשל, עדות אבו תנהא בעמוד 3 לפרוטוקול, שורה 18 ואילך; עדות מוחמד שריף בעמוד 8 לפרוטוקול, שורות 9-10).

התובעים העידו כי הנתבע היה זה ששילם להם (עדות אבו תנהא, עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 7), כי הנתבע שנתן להם את הציוד (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 12) והוא זה שנתן את סידור העבודה (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 12). גם עבור הנסיעה בכביש 6 שילם הנתבע (שם, בשורה 17).

כל התובעים העידו שהתחילו לעבוד בסוף חודש אפריל ועבדו עד תחילת חודש יוני 2006.

התובע, מר מוחמד שריף, העיד כי את המו"מ על השכר היומי, ניהל עם הנתבע ("בהתחלה הציע לי 280 ₪ ולא הסכמתי ואז סוכם בינינו שאעבוד על 300 לכיס כל יום" (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 9-10).

התובעים אף העידו כי הם לנו בתחנת הדלק, קיבלו כסף מהנתבע לקנות לעצמם מזון ולפעמים אשתו של הנתבע הביאה להם מזון למקום העבודה.

התובעים הסתמכו על רישום שצורף לכתב התביעה (טבלה שנרשמה בכתב יד על גבי עמוד מתוך לוח שנה). העובדות העולות ממסמך זה לא נסתרו בעדותם של התובעים.

5. לעומת עדותם של התובעים, שלא נסתרה ועדות שלושתם התיישבה כל אחת עם רעותה, עדותו של הנתבע לא הותירה רושם מהימן. די אם יצוין שבתחילת עדותו של הנתבע הוא טען כי לא הכיר כלל את התובעים ("אני לא מכיר את התובעים שהם כביכול טוענים שהם עבדו אצלי" (עמוד 15 לפרוטוקול, שורה 4) ובחקירתו החוזרת העיד כי הוא זה ששילם לתובעים את שכרם, ישירות ולא באמצעות עליאן דרע (שלטענתו, העסיק את התובעים) – "אחת הסיבות ששילמתי לעובדים באופן אישי באור יהודה, לקחתי את הכסף המזומן, קראתי לעובדים, ואמרתי להם שזה הכסף שישנו ואני מחלק לכם אותו כי ידעתי שאם הכסף עובר לידיים של עליאן הם לא היו רואים גרוש... הרגשתי אחריות עליהם כבן אדם" (עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 9-17).

בנוסף, בתמיכה לטענה כי לא העסיק את התובעים, הנתבע הציג שתי חשבוניות של מר עליאן דרע, שהוצאו כביכול בגין קבלנות משנה באתרים בהם התובעים עבדו. חשבוניות אלה מתייחסות לתקופות שונות שאינן תקופת העבודה של התובעים (נ/1 – מרץ 2008; החשבונית שצורפה לכתב ההגנה - אפריל 2005).

זאת ועוד - הנתבע טען בעדותו, שבגין תיקון רכב שבו נסעו התובעים, הוא נתן לתובעים כספים שלו במזומן וצ'ק נוסף לתיקון הנזק. נושא זה לא עלה כלל בהגנתו של הנתבע או בתצהירו. גם התובעים לא נשאלו בחקירתם הנגדית על הצ'ק, על התאונה או על תיקון הרכב. העובדה כי הנושא כלל לא הוזכר עד העדות בבית הדין, למרות שיש בו להעיד על קשר עבודה כלשהו בין התובעים והנתבע, מצטרפת לרושם הבלתי אמצעי מעדות הנתבע בבית הדין, של מי שמתמחק ממתן תשובות ישירות ונמנע מהצגת גרסה עובדתית אחת סבירה ורהוטה.

6. אשר לקשר הנטען עם מר עליאן דרע - הנתבע הוא שטען כי העד שלא התייצב היה המעסיק האמיתי של התובעים. בניגוד לתובעים, הנתבע לא עשה כל מאמץ לזמן את העד לעדות, למרות שלגרסתו – היה בעדותו לתמוך בטענותיו. מחדל זה רובץ לפתחו.

בנוסף, מעדותו של הנתבע ניתן להבין כי ההתקשרות עם עליאן יתכן שהיתה בסוג מסוים של שותפות ולא קבלנות משנה אמיתית. "עליאן נתן הצעות מחיר יחד איתי באור יהודה ובבית שמש ... לי ולעליאן יש הסכם ואנחנו עובדים באחוזים. לי יש רווח של 15-20 אחוז והוא עושה את העובדה בקבלנות משנה ומגיש לי חשבוניות" (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 12-15 ור' גם בעמוד 17 לפרוטוקול, שורות 5-6).

זאת ועוד, בתיק בית הדין נמצא הסכם קבלנות של הנתבע עם מזמין בשם "אמנון עדן" (שמו גם עלה בדיון). לפי ההסכם הנ"ל (סעיף 38 להסכם), על הקבלן (הנתבע) "להתייצב מדי יום בצורה רציפה מלבד ימי שישי ושבת עם 5 פועלים לפחות." האמור בהסכם מתיישב עם עדותו של התובע, מר וג'יה אבו תנהא, לפיה הנתבע בקש שיהיו חמישה פועלים ("הוא אמר שהוא רוצה את האוטו מלא בפועלים, חמישה פועלים, אמרנו לו שאנחנו נביא ואתה תעשה איתם את ההסכם לגבי היומית שלהם." עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 21-22).

מעבר לכך, העובדה שלא הוצג הסכם דומה עם עליאן דרע, (לגביו נטען כי הוא העסיק את התובעים), מחזקת את המסקנה כי הנתבע הוא שהעסיק את התובעים ולא אחר.

7. סוף דבר – התביעות מתקבלות.

על הנתבע לשלם לתובעים את הסכומים הבאים –

א. לתובע מס' 1, מר וג'יה אבו תנהא, שכר עבודה ותשלום בגין הסעת פועלים, בסך 9,450 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום לפועל.

ב. לתובע מס' 2, מר שריף מוחמד, שכר עבודה בסך 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום לפועל וכן פדיון חופשה בסך 900 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום לפועל.

ג. לתובע מס' 3, מר שאער נסר, שכר עבודה בסך 3,190 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום לפועל וכן פדיון חופשה בסך 870 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום לפועל.

ד. לכל אחד מהתובעים – הוצאות משפט בסך 500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד לכל שלושת התובעים, בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

8. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 15 ימים.

ניתן היום ה' באלול, תשס"ט (25 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

דגית ויסמן, רשמת