ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ"י נגד זידאן :


בתי-המשפט

1

בית משפט השלום ירושלים

בש 011591/09

לפני

כבוד השופטת אילתה זיסקינד

תאריך:

14/08/2009

בעניין:

מדינת ישראל

המבקשת

נ ג ד

זידאן זיאד

המשיב

החלטה

הרקע וההליך

1. לפניי בקשה להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בת"פ 3504/09 בגין עבירות איומים, כניסה לישראל שלא כדין, היזק בזדון, בשני אישומים כלהלן:

אישום 1: ב-11.6.09 בשעה 03:00 בבית אשתו התקשר המשיב לאשתו המתלוננת ואיים עליה כי אם לא תפתח לו את הדלת הוא ישבור את הדלת ויהרוג אותה. הנאשם פרץ את הדלת בבעיטות, נכנס לבית ויצא רק כשהגיע שכן ששמע את צעקות המתלוננת. באותן נסיבות המשיב שהה בישראל שלא כדין.

המשיב מואשם בעבירות איומים וכניסה לישראל שלא כדין.

אישום 2: ב-17.6.09 בשעה 23:30 פרץ המשיב לבית המתלוננת לאחר ששבר את דלת הבית ברגליו ובידיו, הודיע כי אינו מעונין בגירושין ורוצה לחזור הביתה, וכשהמתלוננת אמרה לו כי אינה מעוניינת לדבר בבית, הוא אחז בסכין והחל לחתוך את ידו השמאלית. המתלוננת פינתה את המשיב לביה"ח, שם הוא אמר לרופא כי הוא אוהב את המתלוננת, רוצה בה ולאחר שישתחרר יקח חבל יכרוך אותו מסביב לראשו ויתאבד. בהמשך הוא התקשר למתלוננת והודיע לה כי אם לא תחזור הביתה הוא ילך למחסום א-זעיים, יכנס במחסום עם הרכב, אך לפני כן יהרוג אותה.

המשיב מואשם בעבירות של היזק הזדון, 3 עבירות איומים וכניסה לישראל שלא כדין.

2. המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לגבי עבירות השהייה בישראל שלא כדין, אך חולק על קיומן של ראיות לכאורה לגבי שאר העבירות.

ראיות לכאורה

אישום 1

  1. בהודעתה במשטרה תיארה המתלוננת את התנהגות המשיב ביום 11.6.09 :

"בא אלי בלילה שעבר, שבר את הדלת עם בעיטות ונכנס פנימה, אני צעקתי ואז בעל הבית הגיע ושמו מוחי ראשיד רמדאן... הוא הרגיע אותנו וסיכמנו שהוא יעזוב את הבית. אחרי שהוא יצא ואחרי זה הוא חזר מאוחר, ישן ובבוקר הלך לעבודה כאילו לא היה כלום".

ולגבי עבירת האיומים אמרה:

"בטלפון לפני שנכנס לביתי הוא אמר לי שאם אני לא פותחת את הדלת, הוא ישבור אותה ויהרוג אותי".

השכן מוחי מוסטפה חמדאן העיד במשטרה כי ביום 11.6.09 בשעה 24:30 הוא שמע את המתלוננת קוראת לו והגיע לביתה:

"...נכנסתי ואז ראיתי את וופא אומרת לבעלה זיאד תצא החוצה, הוא אומר לה בואי נדבר ונסתדר... ניסיתי להסדיר את הענין ביניהם וופאא לא הסכימה ואמרה שאם זיאד לא יוצא היא תצא. זיאד אמר לה אל תצאי אני יוצא והוא הלך וזה הכל".

לגבי הדלת הוא טען כי לא ראה שהדלת שבורה.

4. לטענת הסניגור עדות השכן אינה תומכת בטענת המתלוננת כי המשיב שבר את הדלת. נהפוך הוא היא מעידה כי המשיב הלך לקראת המשיבה. לא הסכים כי תעזוב את הבית והסכים לעזוב בעצמו. כך שאין עדות אובייקטיבית התומכת בגירסת המתלוננת. בנוסף אין ראיה באישום זה לשהיית המשיב בישראל שלא כדין, שכן תעודת עובד הציבור שבתיק מתייחסת רק לאישום 2.

5. אמנם השכן מוחי טוען כי לא ראה אם הדלת היתה שבורה, אולם המשיב בהודעתו מיום 9.8.09 מודה בשורה 2 כי שבר את דלת הכניסה הראשית של הבית, מודה כי: "שברתי את דלת הכניסה הראשית של הבית שלי בעיסוויה. לא איימתי על אשתי, היה ויכוח קולני בינינו, היא קיללה אותי ואני קיללתי אותה חזרה ...". גם בשורה 8 הוא חוזר על שבירתו את הדל בתארו כי דפק בדלת, דחף אותה והיא נשברה.

6. בנסיבות אלה סבורני כי קיימות ראיות לכאורה, לכל הפחות לעניין שבירת הדלת, לעובדה כי המשיב דחף את הדלת ודפק אותה עד שנשברה, ולכך שיצא מהבית רק לאחר שהשכן הוזעק על ידי המתלוננת לדירה וניסה להרגיע את הרוחות. נסיבות אלה תומכות לכאורה בטענת המתלוננת כי המשיב איים עליה, הפחיד אותה ואף שבר את הדלת. עם זאת מקובלת עלי טענת הסניגור כי אין ראיות לשהייה בישראל שלא כדין באישום 1.

אישום 2

7. לטענת הסניגור התיאורים בכתב האישום לגבי איומי המשיב כי יתאבד, או על דברים שאמר לרופא (כי יכרוך חבל סביב ראשו ויתאבד), אינם נתמכים בראיות לכאורה וקיים כאן מחדל חקירתי וראייתי, משום שהרופא לא אותר ולא נחקר על ידי המשטרה, כדי לבדוק טענות אלה ולתמוך בגירסת המתלוננת, ולמרות שחלפו חודשיים מהאירוע, המשטרה לא עשתה די בענין, כשמאידך המשיב הכחיש במשטרה כי אמר דברים אלה, ועובדה כי הוא לא הכחיש באופן גורף הכל, והודה כי היה ויכוח וצעקות בינו לבין המתלוננת.

8. מאידך, בהודעתה מיום 18.6.09 טוענת המתלוננת כי:

"אתמול בשעה 23:30 בערך הוא שבר את הדלת של הבית שלנו בסיוע הגוף שלו עם הרגליים והידיים, הוא דחף ואחר כך נכנס לתוך הבית, אמר שהוא לא רוצה גירושים, לא רוצה בעיות, רוצה לחזור הביתה, אני אמרתי לו שלא רוצה לדבר איתו בבית, הוא נזרק על הרצפה כאילו הוא מת ואחר כך עשה תנוחה כאילו רוצה להקיא... אמרתי לו אם תעשה שוב פעם ככה אני אתקשר למשטרה. אחר כך הוא תפס סכין שהיתה בבית, ואם תהרוג אותי אני אהרוג אותך. אמרתי לו שאתקשר למשטרה, הוא תפס את הסכין והחל לחתוך את היד השמאלית, ירד דם מהיד, לקחתי אותו לבי"ח מוקאסד לטיפול ברכב שלי, הרופא במוקאסד אמר לי אנחנו לא נזמין משטרה. אם את רוצה משטרה תלכו להדסה הר הצופים. שאל הרופא בשם יאסר למה הוא פצוע ביד ועניתי כי הוא חתך את עצמו . הוא אמר לרופא שהוא אוהב אותי רוצה אותי ובגלל זה הוא עשה זאת... ואחרי שישחררו אותו הוא ילך לבית שלו יקח חבל יכרוך אותו סביב לראש שלו ויתאבד...".

9. המשיב בהודעתו כפר כי החזיק סכין ואיין להרוג את המתלוננת, אך הודה כי שהה על הרצפה ובעקבות דברי המתלוננת תפס את הסכין, ואמר:

"... אני שהיתי על הרצפה. היא התחילה להגיד לי קום ואל תעשה הצגות, אני התעצבנתי יותר, תפסתי את הסכין שחותכים ירקות, סכין עגולה עם ידיות בצדדים והתחלתי לחתוך את עצמי בידיים (הערת חוקרת: מראה סימנים של חיתוך בזרוע יד שמאל). אחר כך עלינו ביחד לבי"ח מוקסאד ועשו לי תפרים וחזרנו לבית".

המשיב כפר כי אמר לרופא כי יכרוך חבל מסביב לראשו ויתאבד.

10. אמנם התנהגות המשיב שמודה כי חתך את עצמו בסכין, מלמדת על התנהגות בלתי נשלטת שעל אף שמדובר בפגיעה בעצמו, יש בה משום מעשה איום על המתלוננת בעצם המעשה. מעשה זה תומך לכאורה בגירסת המתלוננת כי המשיב מאיים עליה באמצעים שונים ומניפולטיביים. עם זאת, לאור העובדה שגירסאות המתלוננת והמשיב סותרות זו את זו, הרופא לא נחקר, ולכן קיימת חולשת ראיות מסוימת, לא ניתן לקבוע כי לא קיימות ראיות לכאורה. בנוסף קיימת באישום 2 קיימת תעודת עובד ציבור כראיה לכאורה על עבירת הכניסה לישראל שלא כדין. לפיכך קיימות ראיות לכאורה גם באישום 2.

עילת מעצר

11. אין ספק כי התנהגות המשיב הפוגע בעצמו לנגד המתלוננת, מגלה עילת מסוכנות. איומיו בניסיונות פגיעה מניפולטיביים בעצמו, שהם בבחינת 'תחילת מעשה', המעלים חשש למימוש באיומים ומלמדים על מסוכנות כלפי המתלוננת. גם שבירת הדלת בבית תומכת במסקנה זו.

12. עם זאת מטענות הסניגור עולה כי המתלוננת מתגוררת דרך קבע בעיסוויה, בעוד המשיב מתגורר רוב הזמן בביר נבאללה, שם נמצא עסקו באיטליז, כשמדי פעם בני הזוג מתראים.

13. בנסיבות אלה סבורני כי ניתן למנוע את הקשר בין בני הזוג בדרך של הרחקה ומעצר בית. אשר על כן אני מורה על שחרור המשיב בתנאים הבאים:

א. מעצר בית בבית המשיב בביר נבאללה, כאשר המשיב רשאי לצאת לעבודתו באיטליז בין השעות 07:00 – 19:00, ומשעה זו ועד למחרת בשעה 07:00 המשיב ישהה במעצר בית.

ב. המשיב ישלח לאשתו מדי תחילת חודש מזונות למימון צרכי הילדים והבית, וכן יעשה מיד עם שחרורו.

ג. הפקדה בסך 10,000 ₪.

ד. ערבות עצמית ושתי ערבויות צד ג' של תושבי ישראל בעלי השתכרות מוכחת כל אחת ע"ס 10,000 ₪.

ה. השחרור יכול להתבצע בפני קצין משטרה או קצין שב"ס מוסמך.

ו. אם לא יעמוד בתנאים יובא בפני שופט תורן בעוד 48 שעות.

ז. השב"ס יאפשר למשיב שיחות טלפון לבני משפחתו ולבנק להשגת הערבויות.

ניתנה היום, כ"ד באב, תשס"ט (14 באוגוסט 2009), במעמד ב"כ המאשימה, עו"ד יאיר קורן, המשיב ובא כוחו עו"ד אוסאמה חלבי בשם עו"ד רבאח.

אילתה זיסקינד, שופטת

קלדנית: סימונה בירון


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: זידאן זיאד
שופט :
עורכי דין: