ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עולם הטניס סוכנויות (1988) בע"מ נגד גורנדמן ושות' חברה לשיווק מוצרי ספורט בע"מ ואח' :


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

א 2058/08

בפני:

כבוד השופט אבי זמיר

תאריך:

10/08/2009

בעניין:

עולם הטניס סוכנויות (1988) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

דר' שחר ולר

התובעת

נ ג ד

1. גרונדמן ושות' חברה לשיווק מוצרי ספורט בע"מ

2. אבי שפר

3. ישראל איגלניק

ע"י ב"כ עו"ד אורי גאון

4. The Basketbakk Marketing Comp. INC

ע"י ב"כ עו"ד חגי נצר

הנתבעים

החלטה

לפניי שתי בקשות - בש"א 9880/09 היא בקשה לסילוק על הסף או עיכוב הליכים מטעם הנתבעת 4, המבוססת על טענת פורום לא נאות וכן על תניית שיפוט ייחודית ותניית בוררות, ובש"א 6563/09 היא בקשה לתיקון כתב תביעה.

על פי כתב התביעה, התובעת עוסקת בייבוא של מוצרי ספורט לישראל ושיווקם, ובין היתר, היא בעלת זיכיון לשווק, להפיץ ולמכור בישראל מוצרי ספורט מתוצרתה של הנתבעת 4 (בשם המותג And One) החל משנת 2002. הנתבעת 1 משווקת, מפיצה ומוכרת בישראל מוצרי ספורט מתוצרת Puma , הנתבעים 2 ו-3 הם בעלי מניות ומנהלים של הנתבעת 1.

התובעת טענה, כי במרבית השנים נשוא התביעה, החוזה בין הצדדים לא עוגן בכתב, אך עם זאת, לטענתה, אין מחלוקת כי הנתבעת 4 העניקה לתובעת את הזכות האמורה. התובעת טענה, כי היא השקיעה משאבים רבים לשיווק המוצרים וכן התקשרה בהסכמי חסות עם צדדי ג', ובכללם אגודות ספורט שונות, במסגרתם התחייבה לספק להם ביגוד מתוצרת And One .

לטענת התובעת, בסוף שנת 2007 הודיעה הנתבעת 4 לתובעת כי היא מבקשת להתקשר עימה באמצעות חוזה כתוב. בין הצדדים התנהלה התכתבות מסויימת, וביום 23/2/08 שלחה הנתבעת 4 לתובעת נוסח חוזה, אשר לפיו התובעת היא המפיצה הבלעדית בישראל של המותג And One , עד ליום 31/12/10, כאשר כל אחד מהצדדים זכאי להאריך את התקופה החוזית בשנתיים נוספות ואין כל אפשרות להפסיק את ההתקשרות אלא בהתקיים נסיבות ספציפיות המצדיקות זאת.

במקביל, התנהל משא ומתן בין התובעת לנתבעת 1, שבמסגרתו העבירה התובעת לנתבעת 1 מסמכים רבים ומידע מפורט לגבי עסקיה, ובכלל זאת מידע עסקי חסוי. מהנטען בתביעה עולה, כי המשא ומתן בין התובעת לנתבעת 1 לא התגבש לבסוף לכדי הסכם מחייב, שכן הנתבעת 1 הודיעה באופן פתאומי על ניתוק ההתקשרות ועל אי רצונה להתקשר בחוזה.

בשלב מאוחר יותר, התברר לתובעת כי לאחר שהתובעת הציגה את הנתבעת 1 בפני הנתבעת 4 , החליטו הנתבעות 1 ו-4 לנשל את התובעת מזכויותיה ללא ידיעת התובעת, וזאת בחוסר תום לב.

במקביל, התנהל משא ומתן בין התובעת לבין הנתבעת 4 בקשר לחתימה על חוזה כתוב, עד שביום 19/9/08 מסרה הנתבעת 4 הודעה מסויימת שלטענת התובעת, משמעותה היא סיום היחסים החוזיים עימה. התובעת טענה, כי הרושם הוא שלמעשה, לנתבעת 4 לא היתה כל כוונה להפסיק את ההתקשרות עם התובעת, והטעם היחיד להפסקת ההתקשרות היה שהנתבעת 1 גרמה לנתבעת 4 לבכר את ההתקשרות עימה על פני המשך היחסים החוזיים עם התובעת.

התובעת עתרה להצהיר על תקפותו של החוזה עם הנתבעת 4; להצהיר כי לא קמה לנתבעת 4 כל עילה לבטל את החוזה עם התובעת, וככל שהיא התיימרה לעשות כן, הרי שאין להודעת הביטול כל תוקף; מתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת 4 להתקשר עם גורם כלשהו בישראל בהסכם הסותר את החוזה התקף בין הנתבעת 4 לבין התובעת; מתן צו אכיפה לפיו מחוייבת הנתבעת 4 לקיים את החוזה עם התובעת; מתן צו אכיפה לפיו מחוייבת הנתבעת 4 לקיים את החוזה עם התובעת; מתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים 1-3 או מי מטעמם מלהתקשר עם הנתבעת 4 בחוזה המתיר להם להפיץ או למכור מוצרים של הנתבעת 4 בישראל.

בבש"א 9880/09 טוענת הנתבעת 4, כי התביעה מבוססת על הסכם הכולל תניית בוררות ייחודית לערכאת בוררות שבמחוז אורנג' בקליפורניה (ערכאת הבוררות ידועה בשם JAMS, Judicial Arbitration & Mediation Services ), וכן כולל תניית שיפוט זר ייחודית לדון בכל עניין הקשור לבוררות (ההסכם צורף כנספח א' לבקשה, ומעיון בו ניתן להיווכח שהמדובר בנוסח הסכם ההפצה שנשלח מטעם הנתבעת 4 לתובעת (נספח ו' לתביעה)).

הנתבעת 4 מציינת, כי חוזה ההפצה אמנם לא נחתם ולא התגבש לכדי הסכם מחייב, אך למען הסר ספק, היא מצהירה כי היא מסכימה לקיים את הבוררות בארה"ב, תוך שהיא שומרת על זכויותיה להעלות במסגרת הבוררות כל טענה העומדת לה כנגד התביעה, מה גם שלשיטתה, במסגרת סעיף הבוררות, הוקנתה לבורר הסמכות להכריע גם בסוגיית תוקפו של החוזה, וכן בכל נושא הקשור לכך. הנתבעת 4 מבהירה, כי בכל הסכמי ההפצה מטעמה מעוגנת תניית בוררות המקנה סמכות לערכאת הבוררות שבמחוז אורנג' בקליפורניה, וזאת לאור הניסיון ליישם מדיניות אחידה, שנועדה למנוע מצב שבו סכסוכים ומחלוקות עם המפיצים יתקיימו במדינות זרות (טענות אלה נתמכו בתצהירו של מר Tom O'Riordan, נשיא ומנכ"ל הנתבעת 4).

ראשית, אני מוכן להניח, כי ניתן להסתפק בנכונותה של הנתבעת 4 להפנות את העניין נשוא התביעה לבוררות, למרות עמדתה בדבר העדר תוקפו המחייב של ההסכם נשוא התביעה, לצורך החלת תניית הבוררות או תניית השיפוט הייחודית.

תניית הבוררות הזרה הנטענת מעוגנת בסעיף 25.1 להסכם ההפצה הנטען, ולפיה-

Arbitration: Any and all disputes, controversies and/or claims arising out of or relating to this Agreement, including, but not limited to, any breach, terminatio, enforcement, interpretationor the validity of the Agreement, or any of its terms, provisions, or conditions, shall be submitted to arbitration. Such arbitration shall be held in Orange County, California and shall be administered by JAMS pursuant to its Comprehensive Arbitration Rules and Procedures (the "Arbitration Rules").

בסעיף 26 להסכם ההפצה הנטען מעוגנת תניית השיפוט הייחודית הנטענת-

This Agreement shall be governed by the laws of the State of California, U.S.A. without regard to its conflict of laws provisions. The parties hereto expressly submit to the personal jurisdiction of the federal and/or state courts sitting in Orange County, California, and agree that such courts may be utilized if necessary to obtain injunction relief hereunder.

אציין, כי לא לגמרי ברור מהו היחס בין שני סעיפים אלה, והאם תניית הבוררות הנטענת מייתרת, לעמדת הנתבעת 4, את תניית השיפוט הייחודית, אך מכל מקום, ניתן להתייחס לשני הסעיפים שבהסכם הנטען בהתאם לעקרונות הנורמטיביים של עיכוב הליכים, שכן ממילא ככל שיתקבל רכיב בקשה זה, יתייתר הצורך בדיון בסוגיית פורום לא נאות (ולהפך). .

סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), קובע-

" (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

ועל פי סעיף 6 לחוק הבוררות-

"הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בין-לאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן".

ברע"א 4716/04 Hotels com. נ' זוז תיירות בע"מ (7/9/05) נקבע כי צירוף סעיף 6 לחוק הבוררות יחד עם סעיף 2(3) לאמנת ניו יורק מוביל למסקנה לפיה מרחב התמרון של בית המשפט, בהקשר של הפניית עניין לבוררות חוץ, הוא מצומצם באופן משמעותי לעומת מרחב התמרון על פי סעיף 5 לחוק הבוררות. כלומר, כאשר העניין הנתון לבוררות כפוף לאמנת ניו יורק, ומתגבשים הקריטריונים שבסעיף 6 לחוק הבוררות ובסעיף 2(3) לאמנת ניו יורק, הרי שעל בית המשפט להורות על עיכוב הליכים והפניית העניין לבוררות, אלא אם כן מתקיים אחד משלושת החריגים שבסעיף 2(3) לאמנת ניו יורק .

ברע"א 4716/04 נקבע בנוסף-

"בהקשר זה עולה השאלה, כיצד על בית המשפט לנהוג במקרים בהם מוגשת בקשה לעיכוב הליכים על ידי חלק מן הנתבעים שהינם צד להסכם בוררות עם התובע, שעה שקיימים נתבעים אחרים אשר אינם צד להסכם זה...בפסק דין משנת 1993 אשר עסק בעניין זה נקבע בדעת רוב, כי על בית המשפט לבחון קיומם של שני תנאים (אשר זכו לכינוי "המבחן הדו-שלבי"): (א) האם צירופו לתובענה של הנתבע שאינו צד להסכם הבוררות הינו כן, היינו לא נעשה על מנת לאפשר התחמקות מן ההתחייבות ליישב את הסכסוך במסגרת בוררות (נחיצות דיונית); (ב) האם ניהולם של ההליכים כמקשה אחת, ללא פיצול, מהווה תנאי לכך שהתובע יוכל לזכות בסעד אפקטיבי (נחיצות מהותית). אם משתכנע בית המשפט כי יש להשיב בחיוב על שתי השאלות הנזכרות, הרי שמתקיים טעם מיוחד שלא להורות על עיכוב ההליכים...מכל מקום יש לזכור, כי במקרה דנא עסקינן בהסכמי בוררות הכפופים לאמנה, ולפיכך חל לגביהם סעיף 6 לחוק, ולא בהסכמי בוררות פנים מדינתיים, הנשלטים על ידי סעיף 5 לחוק. לגבי הסכמי בוררות מן הסוג הראשון יש לקבוע, כי עובדת קיומו של בעל דין אשר אינו צד להסכם הבוררות אינה נכללת בגדר איזה משלושת החריגים שבסעיף 2(3) לאמנה. היינו, נסיבה זו אינה מהווה, דרך כלל, טעם אשר בגינו יימנע בית המשפט מלהורות על עיכובם של ההליכים בכל הנוגע להסכמי בוררות הבאים בגדר סעיף 6 לחוק".

(ראו גם ת"א (מחוזי מרכז) 2878-01-08 Transityre B.V. נ' אשר חברה להפצת צמיגים בע"מ (3/8/09)).

בענייננו, הסכם ההפצה הנטען, ללא קשר לתוקפו המחייב, נערך בין התובעת לנתבעת 4, ואילו הנתבעים 1-3 אינם צד לו. מעורבותם העובדתית של הנתבעים 1-3 בהתרחשויות העובדתיות הרלוונטיות לתביעה אינה נופלת מזו של הנתבעת 4, ובהתאם לכך, המסקנה הדי מובהקת היא, שצירופם של הנתבעים 1-3 להליך לא נועדה "להתחמק" מהבוררות, אלא היא מהווה תנאי לדיון אפקטיבי בעניין נשוא התביעה.

עם זאת, נראה שאין מחלוקת, כי הסכם ההפצה הנטען כפוף לאמנת ניו יורק, כך שהסעיף הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 6 לחוק הבוררות, ולפיכך, לאור העיקרון שהובע קודם, אין רלוונטיות לכך שלהליך צורפו גורמים נוספים מלבד הצדדים הישירים להסכם הבוררות (כלומר התובעת והנתבעת 4).

בסעיף 2(3) לאמנת ניו יורק (שצוטט ברע"א 4716/04) נאמר- "בית המשפט של מדינה מתקשרת, שעה שהובאה לפניו תובענה על ענין שלגביו עשו בעלי הדין הסכם במשמעות סעיף זה, יפנה את בעלי הדין לבוררות, לפי בקשת אחד מהם, זולת אם הוא מוצא שההסכם האמור בטל ומבוטל, או משולל כוח פעולה או איננו בר ביצוע".

התובעת לא הוכיחה את התקיימותם של אחד משלושת תנאים אלה, ומכאן נובע שלא הוכח אחד החריגים להחלת סעיף 6 לחוק הבוררות.

לאור זאת, המסקנה המתחייבת היא, שיש להיעתר לבקשה לעיכוב הליכים, מפאת קיומה של תניית בוררות, וזאת על דרך פיצול הדיון בהליך כנגד הנתבעת 4 וכנגד הנתבעים 1-3.

בש"א 9880/09 מתקבלת, בהתאם לאמור. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת 4 בסך 15,000 ₪ + מע"מ.

בבש"א 6563/09 עותרת התובעת להתיר את תיקון כתב התביעה על דרך מחיקת הסעדים המנויים בסעיפים 72(ג)-72(ה) (צווי מניעה קבועים וצו אכיפה) וחלף זאת הוספת סעד כספי בגין הנזקים הנטענים וכן הבהרת טענת התובעת בדבר קיומו של הסכם הפצה בלעדי בין התובעת לנתבעת 4.

התובעת טוענת כי הצורך בתיקון נובע מדחיית בקשת התובעת לצו מניעה זמני, בהחלטתו מיום 1/12/08 של כב' סגן הנשיא יהודה זפט. לטענת התובעת, כתוצאה מדחיית הבקשה, היא החליטה להסתפק בסעדים כספיים ולוותר על דרישתה לסעד אכיפה וצו מניעה קבוע.

הנתבעים 1-3 מתנגדים לבקשה, לאור כלליותה והעדר פירוט בתצהיר המצורף לה, והנתבעת 4 מתנגדת גם היא לבקשה, לאור קיומה של תניית שיפוט ייחודית.

כאמור, ההליכים כנגד הנתבעת 4 עוכבו, ולכן תגובתה אינה רלוונטית.

בהחלטתו בבש"א (מחוזי תל אביב-יפו) 23254/07, ת"א 1354/06 ההסתדרות במרחב תל אביב-יפו נ' עיריית תל אביב-יפו (3/8/09) דן כב' השופט איתן אורנשטיין בבקשה לתיקון כתב תביעה על דרך הוספת סעד כספי, וסקר את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לתיקון כתבי טענות. בין היתר, קבע כב' השופט אורנשטיין- "אבן בוחן נוספת לעניין הכרעה בבקשה לתיקון כתב תביעה הינו האם התיקון נדרש מחמת נסיבות שלא היו בשליטת בעל הדין, בעת הגשת כתב הטענות המקורי. ככל שהבקשה מושתת על עובדות שאירעו לאחר מכן, יהיה בכך כדי להוות טעם לקבלת הבקשה".

בענייננו, דחיית הבקשה לצו מניעה זמני היא מעין נסיבה שלא היתה בשליטת התובעת במועד הגשת כתב התביעה המקורי, והדבר מהווה טעם המצדיק את קבלת הבקשה.

בנוסף, יש להתחשב בכך שהתביעה הוגשה ביום 28/9/08, ולכן הבקשה לתיקון כתב תביעה רחוקה מלהיות מאופיינת בשיהוי.

בש"א 6563/09 מתקבלת. לא ראיתי מקום לפסוק הוצאות. תקנות 93, 94 יחולו (יש לקחת בחשבון גם את תוצאת הדיון בבש"א 9880/09 הנ"ל).

ניתנה היום כ' באב, תשס"ט (10 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

בית המשפט המחוזי תל- אביב-יפו