ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלום בנישתי נגד בטוח לאומי-סניף :

1

בתי הדין לעבודה

בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע

בל 001597/09

בפני:

כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן

סגנית נשיא

05/08/2009

בעניין:

שלום בנישתי

המערער

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד

אילנית גדקר-אהרוני

המשיב

פסק דין

בפני ערעור על החלטת הועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 26/02/09 אשר קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור של 65%.

רקע עובדתי:

1. המערער יליד 1950, עבד בעבר בקריה למחקר גרעיני ופרש לפנסיה מוקדמת.

2. ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) מיום 23/11/08 קבעה למערער נכות רפואית יציבה בשיעור של 57% החל מיום 01/04/09, בגין דליות ולימפידמה, שינויים ניווניים בברך ימין, טנטון, ליקוי שמיעה, עודף משקל, כאבי ראש, יתר לחץ דם, סכרת מטופלת בכדורים, שבר ברדיוס דיסטאלי .

3. בהתאם לחוות דעת רופא מוסמך מיום 23/11/08 ובהתאם לחוות דעת עובדת שיקום מיום 15/09/08 ומיום 05/01/09 הומלץ, כי המערער מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים, ללא עמידה והליכה ממושכים, לא ברעש, ללא הרמת משאות. כמו כן, ציינה עובדת השיקום כי אצל המערער חל צימצום ניכר בכושר עבודתו והומלץ על עבודה חלקית בישיבה, על פי מגבלות, כגון: אריזה, מיון, הרכבות, והומלץ על אובדן כושר חלקי בשיעור של 65%.

4. המערער עמד ביום 06/01/09 בפני ועדת אי - כושר מדרג ראשון אשר קבעה בהסתמך על חוות דעת הרופא המוסמך וכן חוות דעת עובדת השיקום, כי יש להמשיך ולראות במערער כמי שאיבד מכושרו החלקי להשתכר לצמיתות בשיעור 65%.

5. המערער הגיש ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון, ועדה לעררים אשר התכנסה ביום 06/02/09, רשמה את תלונות המערער וציינה, כי מדובר במערער בן 59, פנסיונר מקמ"ג, בוגר 12 שנות לימוד, עבד בבנק כפקיד במשך 7 שנים, ועבד כ- 16 שנים בקמ"ג כעובד משק.

הועדה ציינה, כי המערער ידוע כלוקה בדליות ולימפידמה, שינויים ניווניים בברך ימין, טנטון, ליקוי שמיעה, עודף משקל, כאבי ראש, יתר לחץ דם, סוכרת מטופלת בכדורים, שבר ברדיוס דיסטלי.

לדעת הועדה, בהתחשב בכישוריו התעסוקתיים של המערער, ומגוון המחלות בהן הוא לוקה, הוועדה דחתה את הערר ואישרה החלטת הועדה מדרג ראשון, תוך שהסבירה, כי המערער מסוגל לבצע עבודות בלתי מקצועיות, ללא מאמצים פיזיים, ללא רעש וללא הליכה ועמידה.

טענות הצדדים

6. לטענת המערער, הוא סובל מליקויים רפואיים רבים ובעל נכות רפואית גבוהה. אי לכך, לא ברור כיצד הוועדה לעררים לעניין אי כושר קבעה למערער 65% אי כושר.

7. לטענת המשיב, החלטת הועדה מפורטת, מנומקת ועומדת בתנאי סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי. המערער לא הצביע על כל טעות משפטית בהחלטת הועדה ולכן יש לדחות את הערעור.

הכרעה:

8. סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 קובע:-

"(א) פקיד תביעות כאמור בסעיף 298 יחליט אם התובע הינו נכה ויקבע את דרגת אי כושרו להשתכר.

(ב) בהחלטתו יביא פקיד התביעות בחשבון גם את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוד העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך חיוו דעתם בכתב לעניין זה; פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה עבודה אם לא השתלב בעבודה כאמור.

(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב) רשאי פקיד תביעות לקבוע לתובע דרגת אי כושר להשתכר, שאינה פחותה מ-75%, אף ללא קבלת חוות דעת של פקיד שיקום".

על פי סעיף 209 (ב) פקיד התביעות צריך לקחת בחשבון את השפעת הליקוי על יכולתו של המערער לחזור לעבודה, או לבצע עבודה וזאת בהתעלם מכך אם הוצעה למערער עבודה או אם השתלב בה. לכן, אין כל משקל לעובדה שהמערער לא מקבל עבודה אלא אך ורק ליכולתו לעבוד.

ראה: דב"ע מ"ח/13-01 גילה גלאור נ' המוסד פד"ע כ', 122.

דב"ע נה/14-01 המוסד נ' רסין ארקדי פד"ע כ"ה, 541.

ועדה לעררים, להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, היא קובעת עובדות אשר לבית הדין כלים לבחינתם ואכן ישתמש בית הדין בסמכותו להתערב בהחלטתה רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות בחוק (דב"ע שמ/1318-01 יצחק עטיה נ' המוסד, פד"ע טו', 60).

הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא, מסורה לוועדה המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פני ההחלטה.

יש צורך להביא בחשבון סיבות אובייקטיביות הנובעות מהליקוי הרפואי שגרם לנכות והשפעותיו של אותו ליקוי על סיכוי ההשתלבות בעבודה של הנכה (דב"ע מח / 7-01 מחאג'נה עואני נ' המוסד פד"ע יט, 365 ;

ראה גם: עב"ל 327/03 עזאת מוהרה - המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום

15/4/04 (לא פורסם).

עב"ל 178/05 ירון שקיר - המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 3/3/05

בפסק דין עב"ל 327/03 עזאת מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי נקבע, כי:

"נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאת דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד.

מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת".

9. לאחר שבית הדין עיין בטענות הצדדים, בפרוטוקול הועדה נשוא הערעור, ובכל החומר אשר בתיק, הגיע לכלל מסקנה, כי לא נפלה כל טעות משפטית בעבודת הועדה ולפיכך, דין הערעור להידחות.

10. מתוך עיון בפרוטוקול הועדה נשוא הערעור עולה, כי הועדה היתה ערה למגבלותיו הרפואיות של המערער ולנסיבותיו האישיות וקבעה בהחלטה מנומקת, שפורטה לעיל, (סעיף 5 לפסק הדין) כי המערער איבד 65% מכושרו להשתכר.

11. עיון בתיק מעלה עוד, כי גם לדעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות, מסוגל המערער לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים, כמפורט בסעיף 3 לעיל.

ראה: חוות דעת רופא מוסמך - פרופ' פרן וד"ר בונין מיום 23/11/08.

12. עוד עמדה בפני הועדה חוות דעת של מחלקת השיקום מיום 05/01/09, אשר קבעה, כי המערער מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים וכי המערער איבד 65% מכושרו להשתכר.

13. באשר לטענות המערער לעניין מצבו הרפואי והעובדה, כי נקבעו לו אחוזי נכות גבוהים, במקרה שלפנינו, הערעור הוא על החלטת ועדה בעניין קביעת דרגת אי כושר, ועדה שכזו אינה קובעת דרגת נכות רפואית ותפקידה של הועדה הוא לבחון האם נכותו הרפואית מגבילה את המערער בכושרו לעבוד.

14. בנסיבות אלה, לאור ההלכות שצוטטו לעיל ונימוקי הועדה לעררים, לא מצאתי כל טעות משפטית המצדיקה התערבות בהחלטת הועדה, הועדה היתה מודעת למגבלותיו של המערער, מדובר בועדה מקצועית ולכן אין ספק שהיתה מודעת להשפעת הליקויים מהם סובל על כושר השתכרותו.

15. אשר על כן, הערעור נדחה.

16. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

17. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

18. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

19. ערעור על פסק דין ברשות בלבד, בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום ט"ו באב, תשס"ט (5 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

יהודית גלטנר-הופמן, שופטת

סגנית נשיא


מעורבים
תובע: שלום בנישתי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: