ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אזולאי נגד בטוח לאומי-סניף ירוש :

1

בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 011234/08

בפני:

שופט: גולדברג דניאל

נ.צ. (ע) רייכמן יעל

נ.צ. (מ) חפץ רמה

04/08/2009

בעניין:

אזולאי דורון

תובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

ויויאן קליין

נתבע

פסק דין

1. התובע הינו ד"ר לפיזיקה. הוא עובד האוניברסיטה העברית בירושלים (להלן: "האוניברסיטה") משנת 1999. תחילה הועסק כעוזר הוראה. במשך השנים התקדם והועסק בדירוג האקדמי הזוטר בהיקפי משרה משתנים והחל מ-1.2.07 הועסק בדירוג האקדמי הבכיר. עבודת התובע היתה בהיקף של משרה מלאה מחודש 4/06 עד 1/08.

2. בשל מחלת סרטן בה לקה התובע בסוף שנת 2007 הוכרו לו 100% נכות רפואית מ-1.9.07 עד 31.12.08. התובע המשיך לעבוד במשרה מלאה מספר חודשים לאחר שאובחנה אצלו מחלת הסרטן, אך החל מחודש 2/08 ירד היקף משרתו ל-50% בשל הטיפולים הכימוטרפיים שהיה עליו לקבל.

3. בהתאם להסכם קיבוצי בין האוניברסיטה לבין ארגון הסגל האקדמי באוניברסיטה, שולמו לחברי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה, החל מחודש 1/08, תוספות שכר כדלהלן:

א. עדכון השכר המשולב בשיעור 1.4%.

ב. עדכון תוספת אקדמית, ביגוד וטלפון ב-1.4%.

ג. ביטול הקטנת שכר על פי הסכם משנת 2006 בשיעור 0.25%.

ראו: מוצג ת/3.

4. התובע הגיש לנתבע תביעה לקצבת נכות כללית ביום 1.5.08. התביעה נדחתה בהחלטת הנתבע מיום 16.7.08 בנימוק שהתובע אינו עונה על הגדרת "נכה" בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, בשל כך ששיעור הצמצום בהשתכרותו עומד על 46.25% בלבד, ואינו מגיע כדי 50% הנדרשים בהגדרה.

5. הגדרת "נכה" בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, בנוסח שחל על עניינו של התובע (לפני תיקונו בחוק הביטוח הלאומי (תיקון מס. 109), התשס"ח-2008), קובעת:

"נכה" - מבוטח, למעט עקרת בית, שכתוצאה מליקוי מתקיים בו אחד מאלה:

(1) אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד ואינו משתכר סכום השווה ל- %25 מהשכר הממוצע;

(2) כושרו להשתכר מעבודה או ממשלח יד, וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-50% או יותר, הכל לפי כללים ומבחנים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה (לאי-כושר או לצמצום הכושר כאמור ייקרא להלן - אי-כושר להשתכר); לענין פרק זה יראו כנכה גם מי שהיה עובד קטין בתכוף לפני שנגרם לו אי-הכושר להשתכר;

6. אין מחלוקת בענייננו כי התובע אינו ממלא אחר החלופה (1) שבהגדרת "נכה". המחלוקת נוגעת לחלופה (2). על פי חלופה זו נדרשים שני תנאים: צמצום הכושר להשתכר מעבודה וממשלח יד ב-50% או יותר וכן צמצום ההשתכרות בפועל ב-50% או יותר. הסעיף קובע סמכות לקביעת כללים ומבחנים לקביעת צמצום בהשתכרות אשר טעונים אישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

7. בהתאם לסמכות שנקבעה בסעיף 195 לחוק (בנוסח המשולב התשכ"ח-1968 סעיף 127 כא לחוק), התקין שר העבודה והרווחה את תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות), התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות הצמצום בהשתכרות"). תקנה 2 לתקנות הצמצום בהשתכרות קובעת:

"לשם קביעת שיעור הצמצום בהשתכרותו של מבוטח, לענין הגדרת "נכה" שבסעיף 127כא לחוק, תובא בחשבון הכנסתו של המבוטח מעבודה או ממשלח יד בתקופה הקובעת, וכן הכנסתו החודשית מעבודה או ממשלח יד לאחר התאריך הקובע, כדלקמן :

(1) ההכנסה שהיתה למבוטח בתקופה הקובעת תחושב באחוזים מהשכר הממוצע כפי שהיה בתוקף באותה תקופה (להלן - ההכנסה הקובעת);
(2) ההכנסה שהיתה למבוטח לאחר התאריך הקובע תחושב באחוזים מהשכר הממוצע כפי שהיה בתוקף בתקופה שבה היתה למבוטח אותה הכנסה (להלן -הכנסה לאחר התאריך הקובע);

(3) שיעור הצמצום יקבע בהתאם לנוסחה הבאה:

X 100 הכנסה לאחר תאריך קובע

_______________________ - 100

ההכנסה הקובעת


הגדרת "התאריך הקובע" בתקנות צמצום ההשתכרות מפנה להגדרה בסעיף 195 לחוק, שהיא:

"התאריך שבו, עקב הליקוי, נגרם למבוטח אי-כושר להשתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות, ובלבד שלא ייקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 15 החדשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה למוסד, ולא יובא בחשבון אי-הכושר להשתכר אלא בתקופה של 15 החודשים האמורים".

הגדרת "התקופה הקובעת" בתקנות צמצום ההשתכרות מפנה לתקנה 3 לתקנות, שזו לשונה:

"התקופה הקובעת היא:

(1) לגבי מי שלפני התאריך הקובע היה עובד - שני רבעונים שבחר מתוך 18 החדשים הרצופים שקדמו לתאריך הקובע";

8. יישום הנוסחה שבתקנות צמצום ההשתכרות לגבי תביעת התובע, נעשה על ידי הנתבע כך:

א. "התאריך הקובע": לתובע נקבע "תאריך קובע" משוער – 2/07 (ראו סעיף 5 להודעה מטעם הנתבע מיום 23.4.09).

ב. "התקופה הקובעת" שנבחרה עבור התובע היתה שני הרבעונים החל מחודש 2/07 ואילך. לעניין זה יצויין כי על פי אישור האוניברסיטה מיום 30.3.08 שצורף לתביעת התובע לקצבת נכות (שצורפה לכתב ההגנה), השכר החייב בדמי ביטוח לאומי עלה בחודש 2/07 לסך 11,503 ₪ (בחודש 1/07 הוא עמד על 8,928.54 ₪) והוא נותר בשיעור זה עד לסוף שנת 2007. בהתאם לכך השכר הרבעוני בשני הרבעונים ב"תקופה הקובעת" עמד על 34,509 ₪ (ראו מוצג נ/2 וכן תדפיס שצורף לכתב ההגנה).

ג. השכר הממוצע הרבעוני בשני הרבעונים הנ"ל היה 22,611 ₪ (מוצג נ/2 וכן התדפיס שצורף לכתב ההגנה). בהתאם לכך, האחוז של השתכרותו של התובע ב"תקופה הקובעת", מתוך השכר הממוצע, היה 152.62%.

ד. בשים לב לכך, בחן הנתבע אם הכנסות התובע לאחר 2/08 נפלו מ-50% מסך המהווה 152.62% מהשכר הממוצע במשק, דהיינו, אם הוא נפל משיעור 76.31% מהשכר הממוצע. הואיל ועל פי הנתונים שבאישור המעסיק שצורף לתביעת התובע משכורתו החייבת בחודשים 2/08 ו-3/08 היתה 6,306 ₪, והואיל והשכר הממוצע באותם חודשים עמד על 7,663 ₪ (מוצג נ/2), התוצאה שהתקבלה היתה שהשתכרותו של התובע לאחר 2/08 עמדה על 82.29% מהשכר הממוצע.

ה. על פי הנוסחה שנקבעה בסעיף 2(3) לתקנות ההשתכרות, קבע הנתבע ששיעור הצמצום בהשתכרות התובע היה 46.25%.

ו. כמו כן, נעשה חישוב של צמצום ההשתכרות של התובע לפי תקנה 6 לתקנות צמצום ההשתכרות ולא נמצא כי שיעור הצמצום הגיע כדי 50%.

טענות הצדדים

9. המחלוקת בתיק זה היא האם כדין קבע הנתבע כי התובע אינו עונה על הגדרת "נכה" בשל כך ששיעור הצמצום בהשתכרותו אינו מגיע כדי 50%. לטענת הנתבע, הצבת נתוני השתכרותו על פי הנוסחה לחישוב צמצום בהשתכרות לפי תקנות הצמצום בהשתכרות מביאה לתוצאה אליה הגיע הנתבע, דהיינו, ששיעור הצמצום בהשתכרות התובע הוא 46.25%.

10. לטענת התובע, הנוסחה האמורה מחטיאה את מטרת החוק בשל כך שאין היא משווה את השכר אותו הוא משתכר בפועל, לאחר שחלה, עם השכר שהיה משתכר באותו מועד לולא המחלה אלא היא משווה את השכר אותו הוא משתכר בפועל, לאחר המחלה, עם השכר שהוא השתכר לפני המחלה. המשמעות המעשית של השוואה כזו בעניינו של התובע היא שלמרות שאין חולק על כך ששיעור משרתו צומצם ב-50% בשל מחלתו, הרי שבשל העובדה המקרית שהשכר בדירוגו של התובע עלה במקצת בין אבחון מחלתו לבין המועד בו חל הצמצום בהיקף עבודתו, השוואת השתכרותו לאחר מחלתו עם שכרו טרם מחלתו מביאה לתוצאה של צמצום בהשתכרות שנופל מ-50% אך במעט. תוצאה זו אינה צודקת והיא ממחישה את העיוות שבנוסחה שנקבעה בתקנות צמצום ההשתכרות.

11. התובע מוסיף וטוען כי היה על האוניברסיטה להפחית במחצית את קצובת הנסיעות ששולמה לו. כן טוען התובע כי עמדת הנתבע אינה ראויה באשר היא תביא לעידוד אי יציאה לעבודה של נכים.

הכרעה

12. התובע אינו חולק על כך שיישם באופן מדוייק את נוסחת החישוב של הצמצום בהשתכרות כפי שזו נקבעה בתקנות הצמצום בהשתכרות. אין התובע חולק על הנתונים שהציב הנתבע בנוסחה שנקבעה בתקנות. אלא מאי? התובע טוען כי התקנות מחטיאות את מטרת החוק.

13. ניתן "לתרגם" את טענת התובע, שייצג את עצמו, לטענה שמהותה היא ששר העבודה והרווחה חרג למעשה מסמכותו כפי שהוגדרה בחוק בעת שקבע את נוסחת הצמצום בהשתכרות כפי שקבעה, שכן הפרשנות הנכונה של המלים ""וכן השתכרותו בפועל, צומצמו.." שבסעיף 195 לחוק היא השוואת השכר שהמבוטח היה משתכר לולא "הליקוי" במועד בו חל הצמצום בהשתכרותו אם השתכרותו בפועל באותו מועד, ולכן משקבע השר בתקנות צמצום ההשתכרות כללים לחישוב הצמצום בהשתכרותו של מבוטח, לצורך סיווגו כ"נכה", תוך השוואת השכר הממשי שהשתכר המבוטח לפני השפעות הליקוי על השתכרותו עם השכר הממשי שהשתכר עקב הליקוי, פעל בניגוד לכוונת המחוקק.

14. טענה זו אינה מקובלת עלינו מהטעמים הבאים:

א. איננו מוצאים בלשונו של סעיף 195 או במטרתו הגבלה על סמכות השר, כנטען על ידי התובע. מדובר בסעיף הקובע סמכות לקביעת כללים ומבחנים לקביעת צמצום בהשתכרות, והעובדה שהשר ראה להעדיף השוואת נתונים קונקרטיים על פני השוואת נתון קונקרטי עם נתון היפותטי (השכר שהמבוטח היה משתכר לאחר הליקוי לולא הליקוי) ודאי אינה מחטיאה את מטרת החוק (השוו: שם/644-01 אברהם טל נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג 136).

ב. זאת ועוד, מדובר בתקנות שהתקין השר באישור ועדה מועדות הכנסת. היקף התערבותם של בתי המשפט בחקיקת משנה שאושרה על ידי ועדה מועדות הכנסת הוא מצומצם ביותר (בג"צ 4769/90 זידאן נ. שר העבודה והרווחה, פ"ד מז (2) 147).

ג. טענת התובע עלולה להפוך חרב פיפיות בתקופות (שהמשק הישראלי הכיר ומכיר) של הפחתות שכר. על פי פרשנות התובע, המוסד לביטוח לאומי יוכל לטעון לכך שמבוטחים שהשתכרותם הממשית צומצמה ביותר מ-50% למעשה אינם "נכים" בשל כך שהרף של 50% נחצה ב"זכות" הפחתת שכר. נראה לנו שאי הצדק שהיה נגרם למבוטח במקרה כזה ודאי אינו נופל מאי הצדק שהתובע טוען שנגרם לו.

15. אנו סבורים כי מקרה זה הינו אחד מאותם מקרים בהם דיבר בית הדין הארצי לעבודה בעבל 139/08 המוסד לביטוח לאומי נ. לירון יונינה (לא פורסם – פס"ד מיום 27.4.09):

"אכן, מקרים אלה בהם מבוטחים לוקים קשות בבריאותם, אך הכנסתם על פי הכללים שקבע החוק לא מזכירם בקצבה, הם קשים, אך זו גזירת הדין".

16. לא מצאנו ממש בטענת התובע בענין שיעור קצובת הנסיעה ששולמה לו לאחר שהיקף משרתו ירד למחצית. אין בסיס לטענה שהאוניברסיטה היתה צריכה לשלם לו מחצית הקצובה.

17. התביעה נדחית.

18. אין צו להוצאות.

19. בשל טעות לא הובא תיק זה למתן פסק דין בסמוך לאחר שחלפו עשרת הימים שנקצבו לתובע בהחלטת בית הדין מיום 27.4.09 למתן תגובה להודעת הנתבע מיום 23.4.09. התיק הובא למתן פסק דין אך בפגרה ומכאן העיכוב במתן פסק הדין. על כך נתונה לצדדים התנצלות בית הדין.

20. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ____________________ בהעדר הצדדים.

_______________ ____________ ___________

ד. גולדברג, שופט נ.צ. עובדים נ.צ. מעבידים


מעורבים
תובע: אזולאי דורון
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: