ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לוי אליהו נגד בטוח לאומי-סניף ח :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה - חיפה

בל 002717/05

בפני:

כב' השופטת מ. אריסון-חילו

תאריך:

17/07/2008

בעניין:

לוי אליהו

ע"י ב"כ עו"ד

סודאי אורן

התובע

- נ ג ד -

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

רן ניסים

הנתבע

החלטה

1. בפני תביעה להכיר בליקוי השמיעה והטינטון מהם סובל התובע, לטענתו, כמחלת מקצוע ולחילופין כפגיעה בעבודה מסוג מיקרוטראומה.

2. התביעה נדחתה על ידי הנתבע מן הטעמים הבאים:

"אין כל קשר בין ליקוי השמיעה ממנו אתה סובל לבין היותך חשוף לרעש מזיק עד לפני כ- 10 שנים. "

"הנזק בשמיעתך התפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתך." (מכתב הדחייה מיום 22.12.04).

3. התובע טוען כי החל משנת 1983 ועד היום עבד ועובד הוא בעבודות אלומיניום. לטענתו, במהלך כל שנות עבודתו, הוא עבד בחשיפה לרעש מזיק. אמנם, מודה התובע, כי בשנים 2000 – 2004 עסק בעיקר בתפקיד גבייה, ברם גם אז, לטענתו, עבד מספר שעות מדי יום במסגריה, בחשיפה לרעש מזיק.

4. הנתבע מסכים כי עד שנת 2000 עבד התובע בחשיפה לרעש מזיק, ואולם בין השנים 2000 – 2004 עבד התובע בתפקידי גביה ולכן לא עבד בחשיפה לרעש מזיק. עוד טוען הנתבע, כי ליקוי השמיעה נגרם לתובע כתוצאה ממצב תחלואתי טבעי.

דיון והכרעה:

5. תנאי ראשון והכרחי להכרה בליקוי שמיעה כתוצאה של "פגיעה בעבודה" הנובעת מחשיפה לרעש, הוא הוכחת העובדה שהתובע עבד בחשיפה לרעש מזיק.

תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות עובדים ברעש), תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מגדירות רעש מזיק לו חשוף אדם, כרעש מתמשך או התקפי, בהתאם לטבלה המצורפת בתוספת השניה לתקנות.

6. כאמור, הנתבע מסכים כי עד לשנת 2000 עבד התובע בחשיפה לרעש מזיק ואולם משנת 2000 אין הוא חשוף עוד לרעש מזיק.

7. בדיון בפני בית הדין מיום 3.1.06, טען ב"כ התובע, כי בשנים 2000 – 2004 היה התובע חשוף לרעש מזיק במשך כ- 4-6 שעות ביום וכי משנת 2004 חשוף הוא לרעש מזיק כ- 8-10 שעות ביום. עם זאת, מאוחר יותר זנח התובע את טענותיו באשר לתקופה שמשנת 2004 ואילך, כך שלמעשה התקופה שנותרה במחלוקת בין הצדדים הינה התקופה שבין 2000 – 2004:

"ב"כ התובע:

גדר המחלוקת בתיק זה היא משנת 2000 – 2004 בעניין עבודתו של התובע בכולבו לתריס אלי בע"מ." (פרוטוקול מיום 5.9.07, שורות 11-13)

האם נחשף התובע לרעש מזיק בשנים 2000 – 2004?

8. בהודעה לחוקר מיום 21.4.04 ציין התובע כי:

"כיום אני יותר גובה כספים. אני עובד בעסק קרוב ל- 30 שנה. יותר אפילו. אני עובד כיום אין לי שעות לפי הגביה 6,7,8,9 שעות ליום. אני עוסק בנושא הגביה מהיום שהילדים נכנסו לעסק מזה כ- 4,5 שנים." (נ/2, עמ' 1, שורות 5-10)

כאשר תיאר את עבודתו ברעש מזיק, השתמש התובע בלשון עבר:

"לפני כ- 30 שנה הייתי מייצר תריסים מרכיב תריסים, עובד עם אקדח ירי מסמרי פלדה. היו לי מכבשים 2,3 מכבשים. הייתי דופק גלגלים, הייתי דופק פלחים עוסק בכל עבודות האלומיניום מה שצריך. עבדתי בזה קרוב ל- 15,20 שנה כמעט. עבדתי כל השבוע בין 11-14 שעות ליום. עבדתי בקניונים גם התקנתי תריסים גם יריות. אח"כ עברתי לניהול העסק גם היו לי חברות שקניתי בשותפות חברות לאלומיניום, חמרן למשל, הייתי בתקופה זו מפקח על העבודה אבל גם חותך אלומיניום, מסילות פרופילים. כרגע יש לי מסור חשמלי אחד גדול. בעבר היו לי 3 מסורים והמכבשים שהיו היו הכי הרבה רועשים וכן לפני 25,27 שנה היה אקדח הירי שהיה רועש ביותר. באקדח הירי השתמשתי קרוב ל- 10 שנים. יותר אפילו." (שם, עמ' 1, שורות 11-20 – עמ' 2, שורות 1-6)

גם מבדיקת הרעש שערכה גב' לודמילה חוטין, מהמוסד לבטיחות וגהות, ביום 21.4.04 עולה כי באותה עת עבד התובע במחסן לחלקי אלומיניום ולא היה חשוף לרעש מזיק:

"1. לבקשתך ביקרתי במפעל כל בו לתריס אלי בתאריך 21.4.04 ומדדתי עוצמת הרעש בנוכחותו של התובע ואלון לוי מנהל המקום (מחסן לחלקי אלומיניום).

2. להלן עוצמות הרעש המשוקלל שנמדדו ב- (A) LeqdB:

עמדה / תהליך

מפלס

משך חשיפה מותר

הערות

1. במשרד התובע

65
--

איש שווק

2. בשטח המחסן

75
--

3. ליד מלגזה עובדת

82
--

3. לדברי המנהל והתובע המקום שבו ביצעתי מדידות עד לפני כ- 5 שנים היה מפעל לייצור מוצרי אלומיניום בתהליכי חיתוך, כבישה, עיבוד מכני כמו פריזר, הברגה וכד'.

התובע עבד במפעל בתור פועל ומנהל כ- 30 שנה. ..." (ההדגשות אינן במקור).

אכן, הגב' חוטין הוסיפה וציינה כי במפעלים למוצרי אלומיניום "נמדדו מפלסי רעש מזיק כהגדרתו בחוק", ואולם, כעולה מהדו"ח, התובע ציין בפניה כי המקום אינו משמש כמפעל מזה כ- 5 שנים ובתקופה זו, מסכים אף הנתבע כי התובע היה חשוף לרעש מזיק, כך שאין בכך להוכיח חשיפה בתקופה השנויה במחלוקת.

ואולם, בתצהירו, שינה התובע את גירסתו וטען כי גם במסגרת עבודתו בכל בו לתריס אלי בע"מ בשנים 2000-2004 עבד בחשיפה לרעש מזיק, הן במסגרת עבודות הגביה והשיווק שביצע והן במסגרת עבודות ייצור שביצע כ- 4-6 שעות ביום. עוד הוסיף שמאז שנת 2004 עובד הוא בחשיפה לרעש מזיק במפעל אלום-אלמג בע"מ.

כאמור, התובע זנח טענותיו באשר לתקופה שמשנת 2004 ואילך ואין אני נדרשת לדון בה. בחקירתו הנגדית נשאל התובע על הסתירה בין הדברים שאמר לחוקר ובין האמור בתצהירו באשר לתקופה שבין 2000 – 20004 והשיב כי:

"אמרתי לחוקר שלפעמים אני עובד 14 שעות ביום, ומזה 8 שעות ביום אני חשוף לרעש. אני גובה כספים לאחר סיום העבודה, או לפעמים בבוקר לפני שאני מגיע לעבודה.

ש. מה הם שעות עבודתך?

ת. אני יוצא מהבית בשעה 7.00 בבוקר. אני יכול להגיע לעבודה בשעה 8.00 אבל בדרך אני גובה כספים. אני מגיע למפעל בשעה 8.30 או 9.00 ועובד במפעל עד השעה 15.00 או 16.00. יכול להיות מצב שפתאום מישהו מזמין 40 פרופילים, ואז אני צריך להכין לו את זה. זה אופי העבודה שלי.

כל יום אני עובד שעות אחרות. כל יום יש לי ממוצע רעש בעבודה של 7-8 שעות. בשנות ה- 80 עבדתי 20 שעות ביום.

כל יום אני גובה כספים, כ- 4-5 שעות ביום." (פרוטוקול מיום 5.9.07, עמ' 6, שורות 20-29)

אין בידי לקבל גירסה זו של התובע; מדבריו בהודעה לחוקר עולה מפורשות כי בזמנים הרלוונטיים עבד הוא כאיש גביה ברובו המכריע של הזמן. דברים אלה מקבלים משנה תוקף מהאמור בבדיקת הרעש שערך המוסד לבטיחות וגהות - דברים שנכתבו מפי התובע ובנו.

כך גם אין אני מקבלת את גרסת התובע כי לא הראה לגב' חוטין את כל המפעל "כי היא לא ביקשה". התובע ידע היטב כי הגב' חוטין באה לבחון את עוצמות הרעש להן הוא נחשף, מכאן סביר להניח כי הציג בפניה את כל העמדות בהן הוא עובד. התמקדותו במחסן ובמשרדו יש בה כדי לחזק את הגירסה לפיה הוא עובד בעבודות גביה ואינו חשוף לרעש מזיק.

ככל שנתגלעו סתירות בין גירסת התובע בתצהירו ובעדותו בבית הדין לבין הגירסאות שמסר התובע בהודעתו לחוקר ולמוסד לבטיחות וגיהות – אני מעדיפה את הגירסאות הראשונות על פני הגירסה המתוקנת והמשופצת, כפי ששוכללה לקראת הדיון המשפטי, לאחר שנדחתה תביעתו לדמי פגיעה והובהר לו הנימוק לדחיה.

בעניין העדפת הגירסה שמסר התובע לחוקר, על פני עדותו בבית הדין, נאמר בדב"ע נז/37-0 חיים אוחנה נ. המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לא(3) 66:

"צדק בית הדין קמא בקביעתו כי קיימת סתירה מהותית בין גרסאות המערער וכי יש להעדיף את גרסת המערער בהודעה בפני חוקר המשיב על פני גירסתו בפני בית הדין.

מסקנה זו נשענת על פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה.

לענין זה ראה: דב"ע נב/13-0 מירון - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 82, 87:

'עם זאת, רשאי בית הדין לא להאמין לעדים המעידים לפניו, כאשר הוא מצביע על "הסתירות בין דבריהם בבית הדין לבין תשובותיהם לחוקר המוסד כדו"חות שהוגשו לבית הדין' (דב"ע לא/ 78-0 בעמ' 159). ועוד נאמר בעניין זה כי דברים שנאמרו בהודעה לחוקר 'יכולים לסייע בהתדיינות לעמוד על מהימנות עד, כך שסתירה בין עדות ובין "הודעה" יש להסביר וליישב" (דב"ע מא/72-0).

ועוד נאמר על העדפת דברים שנאמרו לחוקר המוסד, בדב"ע מח/42-0 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט בעמ' 473:

"בית הדין האזורי שמע את המערער, שהיה העד היחיד שהעיד במשפט, התרשם מעדותו, ורשאי היה להעדיף את דבריו בפני חוקר המוסד על אלה שאמר לפני בית הדין, מה עוד שהתרשם שגרסותיו של המערער בבית הדין הן גרסות מאוחרות ו"משופצות" לצורך הדיון."

לעניין זה יפים גם דברי כב' השופט פליטמן בעב"ל 104/99 גבריאל ברדה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 241, בעמ' 248 – 249:

"עד היום פסיקתם העקיבה של שופטי בית-הדין הארצי הייתה כי המסכת העובדתית במקרים מעין אלה ראוי לה שתיקבע קודם כול על-פי הודעתו של הנפגע לחוקר המוסד, בטרם היותו ער להשלכה של גירסתו על זכאותו.

משום כך, אין להסתמך על תצהירו של המערער ועדותו, כמעשה חברתי, טרם בחינת גירסתו לגבי נסיבות התאונה בהודעתו לחוקר. וכללו של דבר – יש להעדיף במקרה של סתירה את האמור בהודעה על פני הגירסה המאוחרת והמשופצת בתצהיר ובעדות".

משמעדיפה אני את גירסתו הראשונית של התובע, זו שניתנה לחוקר המוסד - הנני קובעת כי בתקופה שבמחלוקת (2000-2004) התובע לא היה חשוף לרעש מזיק בעבודתו. לפי בדיקת עוצמות הרעש, מפלס הרעש במשרד התובע עמד על 65 דציבל, בשטח המחסן עמד על 75 דציבל וליד מלגזה עובדת עמד על 82 דציבל. עוצמות רעש אלה נמוכות מהעוצמות שנקבעו בתקנות ולכן אין מקום למנות מומחה בשאלת מחלת מקצוע בגין תקופה זו.

2. ב"כ התובע טוען, לחילופין, כי יש למנות מומחה בגין תקופה זו בשאלת הקשר הסיבתי בעילת מיקרוטראומה. אמנם, לאור הפסיקה כיום, כדוגמת עב"ל 1188/02 שי שטיינבלט נ' המל"ל (טרם פורסם), יש למנות מומחה רפואי בשאלת הקשר הסיבתי, כשעוצמת הרעש מתקרבת ל-85 דציבל ואולם לעניין הוכחת מיקרוטראומה נקבע בפסיקה כי:

"על מנת להוכיח מיקרוטראומה אין צורך להוכיח כי הרעש נוצר מרעש בתדירות של למעלה מ- 85 דציבל. כוונת פסק הדין בעניין המוסד לביטוח לאומי – שלמה ניסים הנ"ל היא, כי יש להוכיח קיום רעש על מנת לבסס טענת המיקרוטראומה. רעש מעל 85 דציבל בממוצע משוקלל הוא מחלת מקצוע ואין צורך להתייחס למיקרוטראומה, שהיא פיקציה הבאה להרחיב גם למחלות שאינן מוגדרות כמחלות מקצוע" (דב"ע נה/194-0 לוי מדינה נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).

הנה כי כן, גם לעניין הוכחת פגיעה בשמיעה כתוצאה ממיקרוטראומה, יש להוכיח חשיפה לאורך זמן לרעש המזיק.

בענייננו התובע לא השכיל להוכיח חשיפה רצופה וממושכת לרעש בשנים 2000-2004.

בתקופה השנויה במחלוקת, גם אם מדי פעם נחשף התובע לרעש במפעלים אליהם נסע במסגרת עבודות השיווק והגביה ו/או בעבודות שנדרש לבצע מעת לעת במפעל, אין המדובר בחשיפה קבועה או רצופה אשר ניתן להעריכה בזמן, כל שכן להעריכה כחשיפה "ממושכת". כאמור, עיקר עבודתו של התובע בתקופה זו הייתה בגביה ושיווק, כך שאין ספק כי חלקה הגדול מתבצע במשרדים ו/או נסיעות ולא בעבודה בעמדות הייצור.

מכאן שלא הוכחה תשתית מספקת לבחינת קיומה של פגיעה גם על פי הלכת המיקרוטראומה בשנים אלה.

3. לסיכום, העובדות העולות מחומר הראיות שבפנינו הן:

(א) התובע, יליד 1950, עבד כעובד בענף האלומיניום משנת 1983.

(ב) בין השנים 1983 - 2000 עבד התובע בחשיפה לרעש מזיק בעוצמה של 85 דציבל ומעלה במשך 11- 14 שעות ביום. משנת 2000 אין התובע חשוף לרעש מזיק.

(ג) בשנת 2001 החל התובע, לטענתו, להרגיש ירידה בשמיעה מלווה בטנטון תמידי.

4. משנקבע כאמור לעיל, וכדי להכריע בשאלות הדרושות הכרעה, היינו מהו הנזק שנגרם, אם נגרם לתובע בתקופת עבודתו מ – 1983-2000 והאם התקיימו בו התנאים להכיר בנזק זה כפגיעה בדרך של מחלת מקצוע או כפגיעה בדרך של מיקרוטראומה, אני ממנה את ד"ר א. ברקו, לשמש מומחה-יועץ רפואי (להלן – "המומחה"). המומחה מתבקש ליתן את חוות דעתו ככל האפשר, בתוך 30 ימים מקבלת החלטה זו.

5. המומחה מתבקש להשיב לשאלות הבאות:

(א) מהי המחלה באוזניו ממנה סובל התובע.

(ב) האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק). בחלק ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, פורטה מחלת המקצוע הנוגעת לענייננו כדלקמן:

שם המחלה העבודות ותהליכי הייצור

נזק לאוזן הפנימית הנגרם על ידי עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע

חשיפה לרעש, שהביא לירידה בכושר ומשוקלל של לא פחות מ- 85 דציבל.

השמיעה בתדירויות הדיבור.

אם לא -

(ג) האם ניתן לקבוע שכל אחד מהרעשים להם נחשף התובע, כמתואר לעיל, גרם לו לפגיעה INJURY?

(ד) האם כל פגיעה ופגיעה כמתואר לעיל, גרמה לתובע פגיעה זעירה שלא ניתן להבחין בה, ושאפשר לייחס אותה לזמן מסויים?

(ה) במקרה שכן - ההיתה הפגיעה הנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך, כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים?

(ו) אם לא, היש לראות במצב הקיים תוצאה של הליך תחלואי רגיל?

(ז) במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין הליך תחלואי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת המחלה; וככל שכן האם השפעת תנאי העבודה על ליקוי השמיעה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים?

6. המומחה מתבקש להתייחס לטענת הנתבע כי בשנת 1972 נפגע התובע בתאונת דרכים וקיבל מכה בראשו.

7. להחלטה זו מצורפים המסמכים הבאים:

(א) תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה.

(ב) בדיקות שמיעה מתאריכים: 14.12.03, 4.1.04, 23.5.04.

(ג) בדיקת הדים קוכלאריים מיום 24.5.04.

(ד) חוות דעת רפואית של ד"ר שרל חדד מיום 10.1.04.

(ה) תיק רפואי א.א.ג. מד"ר שרל חדד.

(ו) תיק רפואי כללי מקופ"ח כללית.

8. לתשומת לב הצדדים:

(א) אין צד רשאי לפנות באופן ישיר אל המומחה בכל עניין שהוא, ובכלל זה אינו רשאי להמציא מסמכים באופן ישיר למומחה.

(ב) ככל שצד מסויים סבור כי יש מקום לפנות למומחה בעניין מסויים או להגיש לו מסמכים - עליו להגיש, תחילה, בקשה מנומקת לבית הדין, תוך המצאת העתק לצד השני, וכל פניה אל המומחה, ובכלל זה המצאת מסמכים, תעשה על ידי בית הדין, זולת אם בית הדין הורה אחרת.

(ג) ככלל אין המומחה, אשר מונה על ידי בית הדין, בודק את בעל הדין, שעניינו הופנה אליו, אלא אם המומחה מבקש זאת או בעל דין הגיש בקשה מנומקת בעניין זה לבית הדין, תוך המצאה לצד השני, ובית הדין נעתר לבקשה.

9. שכר טרחת המומחה, ישולם מתקציב המדינה, באמצעות קופת בית הדין, כמקובל.

10. הדיון מתנהל במותב חסר משנציגי ציבור הוזמנו ולא התייצבו.

11. התיק יובא לעיוני בתאריך 21/9/2008.

ניתנה היום י"ד בתמוז, תשס"ח (17 ביולי 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

מ. אריסון-חילו, שופטת

002717/05בל 710 מ