ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם נגד בטוח לאומי-סניף ירושל :

1

בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 010330/08

בפני:

כב' השופטת שרה שדיאור

נציג ציבור (מ) מר אלבראנס

נציג ציבור (ע) גב' לוי

03/08/2009

ע"י ב"כ עו"ד

תאבת מונעם

תובע

נ ג ד

בטוח לאומי-סניף ירושלים

ע"י ב"כ עו"ד

ויויאן קליין-בנימין

נתבע

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובע נהג מונית ומנהל עסק עצמאי, להכיר באירוע חריג שהביא לאוטם שריר הלב, שהתפתח ביום 8.5.07 וארע לו ושבגינו הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה.

הנתבע טען כי לא ארע כל "אירוע חריג" בעבודת התובע ביום 8.5.07, ומדובר באירוע רגיל בעבודתו כנהג מונית ועל כן אין קשר סיבתי בין האוטם בשריר הלב לבין עבודתו וכים גם אם השפיעה עבודתו היתה זו השפעה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים כגון עישון כבד, היסטוריה משפחתית וכו' ועל כן יש לדחות תביעתו לפגיעה בעבודה בגין האוטם שהופיע על רקע תחלואתי טבעי.

העובדות

  1. התובע בן 52 בעל מונית העובד לפרנסתו כנהג מונית.
  2. בתאריך 8.5.07 התפתח אוטם שריר הלב.

המחלוקת

בשלב זה המחלוקת היא האם אירע לתובע "אירוע חריג", כדרישת הפסיקה שבגינו התפתח אוטם שריר הלב.

הכרעת הדין

  1. בקשת התובע מבית הדין היא להכיר בתנאים שקדמו לאוטם שריר הלב שהתרחש, כפגיעה בעבודה לפי סעיף 79 לחוק הבטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, (להלן: "החוק").
  1. הוראות החוק קובעות כי נדרש אירוע "תוך כדי ועקב" העבודה ונדרש "אירוע חריג".

עלינו לבדוק אפוא מהי ההתרחשות ביום 7.5.07.

עוד נדרש לשאלה האם קיננה בגופו של התובע מחלת לב כלילית והיו גורמי סיכון אשר במילא היו גורמים לאוטם להתרחש – שאלה זו היא רפואית ונוגעת לקשר הסיבתי. לפיכך נטל ההוכחה הראשוני – על התובע להצביע על אירוע חריג.

  1. כדי להוכיח אירוע חריג דורשת הפסיקה כי יהיה מדובר באירוע המלווה דחק נפשי חריג בעוצמתו ביחס לחיי העבודה השגרתיים של מבוטח, סובייקטיבית למבוטח לסוג העיסוק, ולהתרחשויות היומיומיות בסוג עיסוק זה לבריאותו, אישיותו ותנאי עבודתו הרגילים בעת האירוע הנטען.
  1. א. התובע טען בתצהירו כי השתלשלות הדברים היא כדלקמן:

"4. ביום 7/5/07 בשעה 18:20 או בסמוך לכך, סיימתי נסיעה ברחוב שלום יהודה – תלפיות. משם המשכתי את נסיעתי לכיוון תחנת המוניות – בחצייתי את רחוב דרך חברון וכיוון רחוב דרך בית לחם. באותה עת התנועה בכביש הייתה עמוסה, וזרמה לאיטה.

  1. בעודי מאותת לצד ימין, ניסיתי להשתלב לצידו הימני של הכביש. תוך כדי הנסיעה, נסע אחרי רכב מסוג טרנזיט. נהג הטרנזיט, לא הפסיק "לנדנד" בצפירות ובהאצה שאפנה לו את הדרך כשהתנועה לא מאפשרת זאת. הבחנתי כי נהג הטרנזיט היה מאד לחוץ ועצבני אך לא יכולתי לעשות מאום.
  1. בשלב כלשהו, נהג הטרנזיט ירד מרכבו כשבידו מברג, ניגש ונפנף לעברי כשהוא כועס ועצבני מאוד, נהג הטרנזיט צעק לעברי: "למה אתה לא מתקדם ונוסע". נהג הטרנזיט איים עליי מילולית שאם לא אעשה כך לא סע יותר בחיי". (הטעות במקור ש.ש.)
  1. בעוד נהג הטרנזיט עושה, כמתואר לעיל, סגרתי את החלון והתקדמתי לצד הדרך על מנת לאפשר לו לעבור. בהמשך עצרתי את רכבי אחרי תחנת האוטובוס.
  1. התנהגותו של נהג הטרנזיט כמתואר לעיל, גרמה לי לבהלה רבה ולפאניקה.
  1. מיד לאחר עצירת הרכב, חשתי מבוהל ולחוץ, הגוף של רעד, חשתי לחץ בחזה והתחלתי להזיע. בעודי במצבי כאמור, שיניתי את יעד הנסיעה שלי ונסעתי לביתי על מנת להירגע.
  1. לאחר מנוחה בבית שנמשכה כשעתיים, נרגעתי, חשתי שמצבי מאפשר לי לשוב לעבודה. החלטתי לצאת על מנת להשלים את יום העבודה. בדעה כי כך ישתפר מצבי.
  1. אציין כי שהותי בבית, לא שינתה את מצבי ותחושתי הכללית. גם כאשר חזרתי לעבודה, המשכתי להזיע ולחוש לחץ בעבודה. באותה עת, לא ידעתי להעריך נכונה את מצבי הבריאותי.
  1. בשעה 00:30 או בסמוך לכך, עת נסעתי ברחוב האומן לכיוון רחוב יוסי בן יועזר, חשתי כי הלחץ בחזה גובר, חשתי חולשה והזעת יתר גבוהה מאוד, עצרתי את המונית מיידית בצד הדרך. זכור לי כי לא חשתי ברגל ביד שמאל, ולא יכולתי לתפקד. הרכב כבה, מאחר ולא יכולתי ללחו על המצמד וכבות את הארורות. (הטעויות במקור ש.ש.)
  1. בעודי יושב ברגל וסובל מכאבים עזים בחזה, סדרן התחנה קרא לי במשדר והודיע לי כי בני אבי מבקש כי אתקשר אליו. באמצים רבים, חייגתי לבני אבי וביקשתי שיגיע למקום הימצאי. באותם רגעים, חלפה במקום ניידת משטרה. השוטרים שהיו בניידת ניגשו אליי, שאלו לשלומי ובאם אני זקוק לעזרה. השבתי כי בני ברך אליי והודיתי להם. (הטעות במקור ש.ש).
  1. לאחר דקות קצרות הגיע בני אבי, והבחין מיד במצבי החמור, עזר לי לצאת מהמונית, העביר אותי לרכב בו הגיע ונסע לבית החולים שערי צדק, שם קיבלתי טפול רפואי. מצ"ב תיעוד רפואי".

5. א. מכתב השחרור מבית החולים מיום 11.5.07 (נ/4) אינו מדבר כלל על אירוע חריג או אירוע בעבודה כלל.

במסמך כתוב :

"ללא רקע קרדיאלי ידוע אך מס' גורמי סיכון. מהיום משעה 23:00 לח בחזה חזק אם חולה לא התלונן למשפחה ורק בשעה 01:35 פנה לחדר מיון בתמונה של אוטם תחתון חריף. לאור התמונה הוחלט על צינתור דחוף".

הפסיקה, נתנה דעתה אין ספור פעמים לחשיבות האנמנזה ולכתוב בה.

במקרה זה אין כל אזכור ולו בחצי מילה של אירוע בשעות אחה"צ באותו יום אף לא על לחץ בשעה 24:00 עוד עולה מהמסמך הרפואי כי ישנם מספר גורמי סיכון כמו ספור משפחתי, עישון, השמנה בטנית.

בסוף המסמך נאמר "החולה גוייס למחקר INPROVE TT הבודק טפול אינטנסיבי להורדת כולסטרול בחולים עם תסמונת כלילית חריפה ומקבל סטטין במינון רגיל או גבוה".

עולה מהמסמך כאמור, שאין כל איזכור לאירוע האיש עם המברג או לאירוע חריג בעבודה או אפילו ויכוח. עולה עוד כי יש מחלה כלילית חריפה וגורמי סיכון.

ב. התובע כותב בנ/1 טופס התביעה:

"לאחר הורדת נוסע מהמונית (ברח' האומן) נסעתי לכוון התחנה – רח' ש"י עגנון 20, דרך רח' בן יועזר... לפתע חשתי כאבים בחזה העזת יתר. עצרתי את הרכב בצד על מנת להירגע. לאחר כחצי שעה, חלפה במקום ניידת תנועה. נשאלתי עם ידם האם הכל בסדר וצריך עזרה. עניתי שלא כיון שבני היה בדרך אלי". (הטעות במקור).

בטופס התביעה אין כל אזכור לכל הסיפור בתצהיר בדבר איומי הנהג.

ג. טופס התביעה משום מה אינו כולל את התיאור המפורט בתצהיר. אין בו כלל את הסיפור על האיש עם המברג. היעדרות סיפור זה מטופס התביעה מצביעה על כך שעניין זה ככל שהתרחש לא הרשים את התובע במועד הגשת התביעה באופן שימצא מקום לרושמו.

טופס התביעה נרשם ב- 24.5.07 בתכוף לאחר קרות האירוע ב- 8.5.07 – התאריך שצוין בנ/1 כתאריך הפגיעה (יום ג' שעה 24:00 ככתוב שם).

העובדה כי טופס התביעה הוגש בסמוך לאירוע ואין בו את התיאור צריכה לקבל מבחינתנו דגש שכן היה זה המועד הטרי ביותר לאחר קרות האירוע, ומבחינה זו יש להתייחס לטופס כסוג של אנמנזה שלגביה אומרת הפסיקה שיש ליתן לה משקל.

ד. שני מסמכים אלו נ/1 ונ/4 הם הסמוכים לאירוע ומבחינת בית הדין, והלכות הפסיקה, מצביעים על ההתרחשות הנכונה ובה אין כל אירוע חריג.

ראה דבע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי נ' שמעון הרשהור פדע ז' 349.

מטעם זה יש לדחות את התביעה ולקבוע כי לא התרחש כל אירוע חריג.

6. אולם בכך לא די.

א. בתאריך 18.6.07 שלח התובע את נ/2 לנתבע מכתב ובו לראשונה מתוארת השתלשלות עניינים לפיה ב –5.7.07 בסביבות השעה 18:30 אירוע האירוע של האיש עם המברג.

בתיאור זה לראשונה, במכתב יזום מצידו, אחרי הגשת התביעה מסופר תיאור המקרה.

התובע מציין כי חזר לביתו לנוח ואחרי שעתיים יצא שוב לעבוד.

בנסיעה זו לא לקח כל נוסע, נעמד בצד – לפיכך ספק אם נסיעה זו בה לקה באוטם היתה "תוך כדי ועקב" העבודה.

ב. עוד ממסמך נ/2 עולה כי עשה הפסקת מנוחה אחרי האירוע לכאורה, בביתו, למס' שעות, כך שאין סמיכות זמנים בין האירוע גם אם היה לבין קרות האוטם. גם לפי התיאור שלו מה"אירוע" נסע הביתה ונח ולא לבית החולים, וגם אחרי שנח יצא לעבודה ולא לבית חולים.

לפיכך גם אם היינו מקבלים את גרסת האירוע, שכאמור נדחה על ידינו, עדיין קרות האירוע עצמו לא היה תוך כדי ועקב העבודה ואף לא בסמיכות לאירוע הנטען.

ג. זאת ועוד, בחקירתו, (נ/3), מ 18.9.07 שלושה חודשים אחר נ/2 הוא מתאר את האירוע לחוקר ואומר בעצמו "הוא חזר לאוטו שלו ואני המשכתי לנסוע ואז עמדתי בצד התחלתי להזיע חשבתי שזה לחץ רגעי שהיתי בו..." (עמ' 2 ש' 5). (דגש שלי ש.ש.).

ראשית לא נוצר כלל מגע בינו לבין הנהג עם המברג כי הוא סגר חלון ולכן האיום הנטען כלל לא הגיע לויכוח או למגע ושנית, הוא בעצמו חשב זה ענין רגעי, כיון שחיי נהג מונית רצופים בהיתקלויות יומיומיות של מתח ואיומים על הכביש. כך שגם לדברי עצמו לא היה הדבר בר חשיבות.

ובהמשך הוא אומר (עמ' 3 ש' 9): "ת. הייתי מאד לחוץ מעצם הלחץ הזה כל היום על הכבישים, הלחץ הזה והוא הפתיע שירד מהאוטו לא חשבתי על זה לקחת את המספר של הרכב, לא הגשתי תלונה, אין לי תשובה הייתי לחוץ מדי". ובהמשך: "כן זה חלק מהעבודה וחלק מהיום אנו 12,13 שעות על הכביש יש כל הזמן כמעט באופן יום יומי ויכוח או תנועת ידיים כעסים כלשהם בנושא התנועה". (עמ' 3 ש' 17-15). (דגש שלי ש.ש.).

ולגבי חריגים כגון האירוע הספציפי עונה:

"יכול להיות שבעבר ירד מישהו מהרכב לכוון שלי אבל אני לא זוכר משהו ספציפי שדמה לאותו היום". (דגש שלי ש.ש.).

דהיינו מחקירתו עולה שמדובר באירוע, ככל שהיה, שהוא שגרתי לעבודת נהג מונית וייתכן שארע בעבר.

עוד הוא מציין כי לא סיפר בבית את האירוע כשחזר הביתה ולכן אין לכך איזכור ברישום הרפואי (עמ' 4 ש' 14 ואילך). כלומר, התובע לא ייחס לדברים חשיבות בזמן אמת וראה אותם כחלק מעבודתו הרגילה.

גם בכך יש להצביע שגם אם התרחש אירוע כלשהו, לא היה זה כלל וכלל "אירוע חריג"
במשמעותו הנדרשת על פי הפסיקה, וגם לא בעיני התובע עצמו.

כלומר, התובע לא ייחס לדברים חשיבות בזמן אמת וראה אותם כחלק מעבודתו הרגישה.

גם בכך יש להצביע שגם אם התרחש אירוע כלשהו, לא היה זה כלל וכלל "אירוע חריג" במשמעותו הנדרשת על פי הפסיקה, וגם לא בעיני התובע עצמו.

  1. מבחינה נורמטיבית נקבע בפסיקה כי טענת אירוע חריג, טעונה ראיה חיצונית, או סיוע פרט לעדות התובע עצמו. במקרה זה אין בפנינו עדות או סיוע נוסף והמסמך הבלתי תלוי היחידי, מכתב השחרור מבית החולים (נ/4) לא רק שלא תומך בגרסת האירוע החריג אלא שלטעמנו מפריך את טענת האירוע החריג, כמופיע בטקסט ובלוחות הזמנים המופיעים במכתב השחרור, ובנוסף מופרך ענין האירוע גם בקיום רקע תחלואי אישי, כלילי חריף וסיכונים טבעיים.

לעניין זה ראה עבל 663/08 אהרן זילבר נ' המוסד (פורסם בנבו) וכן עבל 458/99 פלבסקו מאיר נ' המוסד.

הנתבע טען כי הפסיקה קובעת שאין די בעדת יחיד להרים את הנטל הרובץ על כתפי התובע להוכיח אירוע חריג. (בל 10808/04 בו – דודסון קלוד אריאל נ' המל"ל והאסמכתאות שם) אולם אין אנו נצרכים לסוגייה זו, כי גם בגרסת התובע עצמה נתגלו בקיעים כאלו אשר אינם מאפשרים להכיר באירוע החריג.

  1. בנוסף, התובע לא עשה דבר שמצביע על היות האירוע משמעותי, סיפר בטלפון לסדרן בן חמו- אך לטענת הנתבע מר בן חמו העיד עליו שהוא איש עצבני.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית בדבר הגשת חקירת מר בן חמו ללא חקירתו (פרו' מיום 7.1.09).

המשקל שינתן לה בנסיבות אלו ללא חקירה עליה ויתר בא כח התובע יהיה מועט, אולם מר בן חמו ספר כי בסביבות 20:00-21:00 דיבר אתו התובע בטלפון וסיפר לו את הסיפור. בנ/3 התובע ציין שסיפר לסדרן בערב אולם שניהם לא יחסו לכך חשיבות.

לכן לדברי מר בן חמו גם כשראה אותו ב G.P.S עומד לא ייחס לזה חשיבות (חקירת בן חמו עמ' 1 ש' 12-13).

עוד הדגיש כי התובע לא אמר לו שלא מרגיש טוב בעקבות האירוע (עמ' 2 ש' 17-18). כלומר התובע לא סיפר על תחושה לא טובה בזמן אמת.

לגבי ויכוחי העבר אומר בן חמו כי התובע עצבני וויכוחים הם עניין מוכר עם התובע (עמ' 3 ש' 2-4) ולבסוף אף מספר שהיה לתובע סיפור שחטפו אותו עם מונית ערבים ואיימו עליו כך שבאופן יחסי אין ספק שהאירוע המתואר בהליך זה ע"י התובע אינו אירוע חריג.

כאמור לא נתנו לחקירת מר בן חמו משקל אולם יש בה כדי לחזק את מה שקבענו קודם על סמך כל שאר הראיות.

סוף דבר,

  1. לנוכח כל האמור לעיל הגם שאירע לתובע סבל אוטם שריר הלב, כמתואר במכתב השחרור נ/4, מצאנו כי לא היה כל אירוע חריג אשר גרם לאוטם זה (נ/1, נ/4) מצאנו גם כי לו היתה ההתרחשות הנטענת, לא היה בה כדי להיות אירוע חריג, בהקשר לתובע ולנוכח מקצועו, אופיו, וסוג עבודתו היומיומיים.
  1. המכתב נ/2 והחקירה נ/3 התרחשו לאחר חלוף זמן ולטעמנו נוצרו או הועצמו לצורך התביעה לאחר זמן ומעבר למציאות.
  1. בנסיבות אלו דין התביעה להדחות.
  1. כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום י"ג באב , תשס"ט ( 3 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

______________ ____________ ________________

נציג ציבור, מר אלבראנס נציג ציבור, גב' לוי שרה שדיאור, שופטת


מעורבים
תובע: אברהם חיים
נתבע: בטוח לאומי-סניף ירושלים
שופט :
עורכי דין: