ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שעבאני דימה נגד בטוח לאומי-סניף :

1

בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 011308/08

בפני:

כב' השופט אייל אברהמי

נציג ציבור (ע) מר ממליה נוריאל

נציג ציבור (מ) מר ברוך פיקל

03/08/2009

בעניין:

שעבאני דימה

ע"י ב"כ עו"ד

א. מזאוי

התובעת

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

י. רוטשילד

הנתבע

פסק דין

פתח דבר

בפנינו תביעה להכרה בליקויי התובעת כפגיעה בעבודה עקב אירוע תאונתי לפי ס' 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי

1. התובעת, ילידת 1967, עבדה כמורה להתעמלות בבית הספר אלאח'ווה בירושלים משנת 1995 ועד ליום 23.3.07. ביום 28.1.06 אירע לתובעת, לטענתה, אירוע תאונתי בבית הספר (להלן: "האירוע"), כאשר לדבריה בשעה 8:30 במהלך שיעור התעמלות, עת הדגימה לתלמידים תרגיל מסוים, התעקמה רגלה והיא נפלה. התובעת לא הלכה לקבל טיפול רפואי באותו יום אלא במועד אחר. הצדדים הגישו מסמכים שונים מהם עולה מצבה של התובעת בנוגע לליקויה של התובעת בקרסולה השמאלי והבדיקות שערכה, אשר לחלקם נתייחס בהמשך דברינו.

2. ביום 26.4.07 הוצאה לתובעת תעודה ראשונה לנפגע בעבודה (נספח ו לתצהירה). ביום 14.1.07 הגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי תביעה להכרה באירוע הנטען כפגיעה בעבודה.

גדר המחלוקת

3. הפלוגתאות כפי שנקבעו ביום 16.11.08 על ידי כבוד השופט (בדימוס) נויגבורן הן אלה:

1. האם ביום 28.1.06 אירע לתובעת אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתה אשר גרם לה נזק פיזיולוגי של אי כושר לעבודה.

2. האם יש לדחות את התביעה כולה או מקצתה בשל שיהוי.

4. השאלה העיקרית שבפנינו היא השאלה העובדתית בדבר קיומו של האירוע התאונתי מיום 28.1.06 כנטען על ידי התובעת. מטעם התובעת העידו בפנינו התובעת עצמה והמנהל מר ראזי אל צורי (להלן: "המנהל"). לבית הדין הוגשו בין היתר אישורים רפואיים שונים, תביעתה והודעתה של התובעת לנתבע וכן יומנו של המנהל.

דיון והכרעה

5. התובעת תיארה את האירוע הנטען בסעיף 3 לתצהירה כך:

"הפגיעה אירעה ביום 28.1.2006, בשעה 8:30 בבוקר ובמהלך שיעור התעמלות רגיל בחצר בבית הספר, עת ניסיתי להדגים בפני הילדים תרגיל התעמולתי (כך במקור, א.א.) מסוים, ובשל משטח ההתעמלות הלקוי, עיקמתי את רגלי השמאלית ונפלתי ארצה"

לדברי התובעת, לאחר שנפלה הלכו הילדים לקרוא למנהל בית הספר אשר הגיע למקום והושיבה על כיסא "לאחר שהייתי שרועה על הרצפה ולא יכולתי לזוז מרוב כאבים בקרסול רגל שמאל".

6. נציין כי גרסתו של המנהל לאירועים בעדותו היתה מעט שונה מזו של התובעת (ומזו שלו בתצהירו) ולפיה התובעת כבר ישבה כשבא לראותה וכן סירבה ללכת לרופא מאחר שהכל בסדר:

"שהיא נפלה ב 28.1.06 באו הילדים אמרו המורה נפלה הלכתי ראיתי אותה יושבת שאלתי אם רוצה שאקח אותה לרופא היא אמרה לא. אין בעיה הכל בסדר."

(פרוטוקול מיום 18.2.09 עמ' 6 ש' 14-16) (ההדגשות שלי, א.א.)

וכן:

ש.ת. אני ראיתי אותה יושבת במגרש היא אמרה שנפלה בעבודה.

(פרוטוקול עמ' 6 ש' 20) (ההדגשה שלי, א.א.)

7. התובעת העידה כי סירבה להצעת המנהל להתפנות לקבלת טיפול רפואי מכיוון שחשבה שפגיעתה קלה ואינה מצריכה טיפול ועל כן אמרה למנהל כי ככל שתזדקק תפנה לרופא למחרת (סעיף 5 לתצהירה). במאמר מוסגר נציין כי תמוה במקצת הכיצד הדבר מתיישב עם תיאורה כמובא לעיל באשר לאי יכולתה לזוז עקב הכאבים.

לגרסת התובעת, היא הלכה לרופא למחרת האירוע הנטען, מאחר שיום המחרת היה יום ראשון שהוא יום מנוחה בבית הספר (סעיף 6 לתצהירה וכן בהודעתה שצורפה לכתב ההגנה). התובעת חזרה על הסיבה לדחיית ביקורה אצל הרופא מספר פעמים ומדובר בפרט מהותי בגרסתה לגבי האירוע.

אולם, מסתבר כי גרסתה זו איננה מתיישבת עם העובדות כפי שהן עולות מהמסמכים שהוצגו בפני בית הדין, שכן האישור הרפואי (נ/1) הראשון לאחר התאונה הינו מיום 31.1.06, שלושה ימים לאחר התאונה, קרי: ביום שלישי, ולא מיום ראשון ה-29.1.06. התובעת אישרה זאת בעדותה:

ש. יש לך מ 28.1.06 מסמך פורמלי שרשמו את התאונה הזאת באותו יום.

ת. זה לא באותו יום כי יום למחרת היה חופש לכן העדפתי לא לצאת מהעבודה אותו יום והלכתי ביום החופשי שלי לרופא.

ש. יש לי מסמך מקופ"ח שהלכת לרופא מ 31.1.06 ד"ר עימאן עבידי הכוונה למסמך הזה.

ת. כן.

(פרוטוקול עמ' 2 ש' 10-15)

עצם העובדה שהתובעת לא הלכה מיידית לרופא לאחר האירוע מעלה תמיהה, לא כל שכן הליכתה רק לאחר שלושה ימים, כאשר זאת בניגוד לדבריה החוזרים ונשנים – בהודעתה בתצהירה ובעדותה כדלעיל - לפיהם הלכה לרופא למחרת האירוע, ביום ראשון, בשל היות אותו היום יום מנוחה. התרשמנו כי ענין זה פוגם במהימנות גרסתה של התובעת.

8. לגופו של האישור הרפואי מיום 31.1.06, הרי שאין בו כל אזכור לנפילה כגורם לכאבים. התובעת נשאלה על כך והשיבה:

כן הייתי אצל הרופא וסיפרתי לו שנפלתי אבל הסיבה העיקרית שרציתי לדעת מה קורה.

(פרוטוקול עמ' 3 ש' 16-17)

9. לטעמנו, מדובר בפגם היורד לשורשו של ענין, שכן אף אם לא סברה התובעת כי עליה להזכיר את האירוע בעבודה לשם הכרה באירוע כפגיעה בעבודה, כי אם חשבה אך על טיפול רפואי כדלעיל הרי שאין בכך הצדקה לאי אמירה בדבר חבלה כלשהי, שכן דווקא טובת הענין מהבחינה הרפואית מחייבת דיווח מלא בנוגע לגורמי הכאבים. בשל חשיבות הענין סביר להניח כי לו נאמר הדבר לרופא, היה מופיע ברישומיו. מכל מקום, גם לו יצוייר שאכן התובעת ספרה לרופא באותו ביקור על החבלה והוא לא רשם, הרי ודאי שבביקורים הבאים, לו אכן היה האירוע הנטען נקודת ההתחלה לכל הסיפור, היתה התובעת מאזכרת זאת – וסביר שבהתאם הרופא היה מציין זאת (עוד לפני התעודה הראשונית לנפגע בעבודה שהוצאה רק ביום 26.4.07). אולם, באישור מיום 6.11.06 (נ/3) מפרט הרופא וכותב לסיבת הביקור מפורשות ההפך:

בת 39, כאבים קרסול שמאל מזה שנה ללא חבלה או מאמץ חריג.

(ההדגשה אינה במקור, א.א.)

התובעת נשאלה על כך בעדותה וענתה כי מסרה לרופא שנפלה וכי מטרת ביקורה היה לדעת מדוע מצב הקרסול הוא כך (פרוטוקול עמ' 4 ש' 19-23). לא מצאנו סיבה בשלה ירשום הרופא דבר כה מפורש בדבר העדר חבלה, כאשר המטופלת מסרה לו על אירוע תאונתי.

10. כידוע, בית הדין נוטה לייחס משקל רב למסמכים הרפואיים המתעדים התנהלות התובעת עובר לאירוע. הסיבה לכך היא ההנחה המסתברת כי חולה ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון. הפסיקה חזרה ושנתה בדבר החשיבות הנודעת לרישומים הרפואיים, ובעיקר רישומים מבית החולים (אמנם שלא כבענייננו), בשל היותם מהימנים ומדויקים. (דב"ע מב/160-0 אבו ערב עלי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 281; דב"ע מט/64-0 בינאשוולי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע מט/ 0-23 המוסד לביטוח לאומי - שמעון הירשהורן פד"ע כ 349; עב"ל 232/09 יוסף חוש נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, ניתן ביום 6.7.09) ועוד).

11. משכך, אנו מבכרים את העולה מהרישומים הרפואיים המוקדמים בזמן אמת, לפיהם לא היתה חבלה או אירוע חריג, על פני גרסת התובעת המאוחרת שעלתה לראשונה רק בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה מיום 26.4.07 (נספח ו' לתצהיר התובעת).

12. נציין כי התובעת ביקרה אצל רופא בנוגע לכאבים בקרסול שמאל כבר קודם לתאונה, ביום 24.11.04 (נ/2). התמונה העולה היא כי התובעת לא העלתה בפני הרופאים סיפור של אירוע תאונתי בו נחבל קרסולה, כי אם מצב בעייתי מתמשך של כאבים בקרסול שמאל, ורק פרק זמן ממושך לאחר מכן, ב-26.4.07, עת בקשה התובעת תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, עלה דבר קיומו הלכאורי של האירוע התאונתי. התרשמותנו אפוא היא כי יש לדחות את גרסת התובעת המאוחרת אשר אינה עולה מהמסמכים הרפואיים (נ/1, נ/3) בדבר קיומו של אירוע תאונתי.

13. כאמור, בנוסף לעדות התובעת בפנינו, העיד המנהל ותמך בעיקרי גרסתה של התובעת בדבר קרות האירוע התאונתי. כמו כן התובעת הציגה אישור בכתב יד מאת מנהל בית הספר ביחס לקרות האירוע מיום 28.1.06, שנכתב ביום 16.8.07. המנהל העיד כי נתן לתובעת אישור זה על סמך תיקה של המורה ועל סמך יומנו שלו (פרוטוקול עמ' 6 ש' 3-4, ש' 18-19). תיקה של המורה לא הוצג בפנינו ואילו יומן המנהל הוגש כראיה.

14. עיינו היטב ביומן המנהל המתעד את האירוע. נאמר בזהירות רבה, כי אמנם היומן נחזה כאותנטי, אך לא ניתן להסיק פוזיטיבית מהרישומים ביומן ביחס לתאריך כתיבתם, לאור מיקום ההערות ביומן ללא סדר כרונולוגי בתוך העמוד. אכן, השאלות שהעלה הנתבע בסיכומיו ביחס לרישום ביומן המנהל הן שאלות משמעותיות שלא נענו – בשים לב למועד הגשת הראיה. יש להצר על כי ענין היומן לא עלה קודם ולכל הפחות בעת דיון ההוכחות, כאשר ניתן היה ללבן את הסוגיה. לפיכך, אין אנו מייחסים משקל משמעותי לרישום ביומן כראיה לתמוך בגרסתה של התובעת. יודגש, במענה לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו, כי אין אנו פוסקים שנעשה זיוף חלילה, אלא שמדובר בראיה המעוררת ספיקות שלא נפתרו ועל כן משקלה איננו רב. משהנטל מוטל על התובעת להוכיח תביעתה ובכללה קיומו של האירוע התאונתי, אנו קובעים כי התובעת לא הרימה את הנטל האמור ודין תביעתה להדחות.

15. בשולי דברינו נתייחס בקצרה לטענת השיהוי. כאמור, התובעת הגישה תביעתה ביום 14.10.07, כאשר האירוע הנטען אירע לדבריה ביום 28.1.06, כ- 21 חודשים קודם לכן. ס' 296 לחוק מורה על מסגרת זמן של תריסר חודש ממועד היווצרות העילה להגשת תביעה, כך שעל פניו חרגה התובעת ממסגרת זו. כפי שפורט לעיל, לא מצאנו לנכון לדחות תביעת התובעת כולה או מקצתה בשל שיהוי, כי אם לגופה של תביעה. עם זאת, כעולה מהאמור לעיל, לא ניתן להתעלם מכך שהתביעה נגועה בשיהוי, שאף אם אינו יורד לשורשו של ענין, הרי שהוא מעיב על גרסתה של התובעת בכללה ומקשה על בחינתה.

סוף דבר

16. לאור כל האמור לעיל, נמצא כי גרסת התובעת באשר לאירוע הנטען איננה מהימנה ואינה מתיישבת עם האמור במסמכים הרפואיים. משכך, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה. לפיכך, אין מנוס מדחית התביעה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום י"ג באב, תשס"ט (3 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

נציג ציבור

נציג ציבור

אייל אברהמי, אב"ד

שופט


מעורבים
תובע: שעבאני דימה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: