ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זלמנוביץ נגד בטוח לאומי-סניף :

1

בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 010394/08

בפני:

שופט: גולדברג דניאל

נ.צ. (ע)

נ.צ. (מ)

02/08/2009

בעניין:

זלמנוביץ ידידה

ע"י ב"כ עו"ד

ליפשיץ משה

תובעת

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

ויויאן קליין

נתבע

פסק דין

1. תביעה זו הוגשה נגד הודעת הנתבע לתובעת מיום 12.11.07 על פיה חוייבה התובעת בתשלום דמי ביטוח בסך 15,623 ₪ עבור התקופה 7/06 עד 12/06.

העובדות

2. בחודשים 1/06 עד 6/06 היתה התובעת "עקרת בית" כהגדרתה בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), וככזו היתה פטורה מתשלום דמי ביטוח על פי סעיפים 351 (ח) עד 351(י) לחוק.

3. בחודשים 7/06 עד 12/06 היתה התובעת "עובדת" ושולמו בעדה על ידי מעבידה דמי ביטוח מהכנסותיה מעבודה.

4. לתובעת זכויות בנכס הידוע כחלקה 120 בגוש 30035 ברחוב הסורג 1 בירושלים (להלן: "הנכס"). הנכס הושכר לחברת נכסי גולד-סילבר בע"מ על פי הסכם שכירות מיום 18.9.95.

5. בחודש 6/06 דיווחה התובעת למס הכנסה על תקבול בסך 150,000 ₪ שהתקבל על ידה מהשכרת הנכס והיא שילמה בגינו מקדמות בסך 43,500 ₪ (ראו פירוט חיובים וזיכויים חדשיים לשנת 2006 המאושר על ידי פקיד השומה אשר צורף לכתב התביעה וכן ראו חשבונית מס מיום 4.6.06 שצורף להודעת ב"כ התובעת אשר הוגשה לבית הדין ביום 18.6.09).

6. התובעת אינה חולקת על כך שסך 150,000 ₪ הנ"ל אינו ממצה את התקבולים שהתקבלו אצלה מהשכרת הנכס בתקופה מ-1.1.06 עד 30.6.06. התובעת טוענת כי בתקופה זו סך התקבולים מדמי שכירות שהתקבלו על ידה עומד על 165,282 ₪ (סעיף 1(א) לסיכומי התובעת).

7. סך התקבולים שהתקבלו אצל התובעת מהשכרת הנכס בשנת 2006 כולה עמד על 182,723 ₪ (ראו מכתבו של אגף ביטוח וגבייה מלא שכירים של הנתבע לתובעת מיום 12.11.07 שצורף לכתב התביעה [להלן: "הודעת אגף הגבייה"]).

8. סך התקבולים שהתקבלו אצל התובעת מעבודתה בתקופה בין 1.7.06 עד 31.12.06 עמד על 67,371 ₪ (ראו הודעת אגף הגבייה).

9. הנתבע הודיע לתובעת כי היא חוייבה בתשלום דמי ביטוח על הכנסותיה מדמי שכירות בשנת 2006 בסך 15,623 ₪ (ראו הודעת אגף הגבייה). הסכום שחוייב בדמי ביטוח היה 86,400 ₪, מתוך הכנסה בסך 91,361 ₪, המהווה מחצית מסך הכנסתה מדמי שכירות בשנת 2006 (182,723 ₪). בהודעת הנתבע מיום 30.6.09 נטען שהתובעת חוייבה בדמי ביטוח על מחצית מהכנסתה מדמי שכירות בשנת 2006 בשל כך שהיתה פטורה מדמי ביטוח במשך חצי שנה וחייבת בדמי ביטוח במשך חצי שנה, ואולם הסכום שחוייב בדמי ביטוח (86,400 ₪) הינו מעט נמוך ממחצית הכנסותיה של התובעת שאינן מעבודה (91,361 ₪). מכל מקום, לצרכי תיק זה, אין מחלוקת כי התובעת לא חוייבה בדמי ביטוח בעד סכום העולה על מחצית מהכנסותיה מדמי שכירות בשנת 2006.

המחלוקת וטענות הצדדים

10. התובעת טוענת כי חיובה בתשלום דמי ביטוח בגין שנת 2006 בסך 15,623 ₪ אינו כדין ויש לבטלו. לטענת הנתבע, החיוב הוא כדין ואין לבטלו.

11. להלן עיקרי טענות התובעת:

א. מאחר שהתובעת היתה "עקרת בית" בין 1.1.06 עד 30.6.06, היא פטורה מדמי ביטוח בגין הכנסותיה מדמי שכירות שהתקבלו אצלה בתקופה זו.

ב. מתוך הסך הכולל של הכנסות שאינן מעבודה לשנת 2006 (182,723 ₪), התקבל על ידי התובעת בתקופה בה היתה עקרת בית סך 165,282 ₪, וסך זה הינו פטור מדמי ביטוח.

ג. לגבי יתרת ההכנסות משכר דירה בשנת 2006 (סך 17,440 ₪), אשר התקבלו על ידי התובעת בין 1.7.06 ל-31.12.06, יש לערוך חישוב חודשי ולחלקה לששת החודשים בהם היתה התובעת "עובדת" (ובשל כך חייבת בדמי ביטוח) ולבחון אם הכנסתה מעבודה עלתה על הכנסתה מדמי שכירות או להיפך, וזאת בהתאם לתקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), תשל"א-1971 (להלן: "תקנות תשלום דמי ביטוח").

ד. הואיל ולפי החישוב האמור הכנסותה החודשית של התובעת מדמי שכירות בתקופה מ-1.7.06 עד 31.12.06, נמוכה מהכנסתה החודשית מעבודה באותה תקופה, הכנסותיה מדמי שכירות פטורות מדמי ביטוח על פי הוראת תקנה 15 לתקנות תשלום דמי ביטוח.

ה. עמדת הנתבע זוקפת בצורה מלאכותית ושלא בצדק הכנסות פטורות מדמי ביטוח, אשר התקבלו בתקופה בה היתה התובעת עקרת בית, כאילו התקבלו אצל התובעת במועד בו היתה חייבת בדמי ביטוח.

ו. עמדת הנתבע יוצרת אבסורד לפיו די בכך שמבוטח יהיה חייב בתשלום דמי ביטוח יום אחד בשנה על מנת שכל הכנסתו השנתית תחוייב בדמי ביטוח.

12. להלן עיקרי טענות הנתבע:

א. חיובה של התובעת בתשלום דמי ביטוח בגין הכנסתה מדמי שכירות בשנת 2006 הוא כדין ומתבסס על הוראת סעיפים קטנים א' ו-ב' של סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה-1995 לפיהם רואים כהכנסתו השנתית של מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, והכנסות מדמי שכירות הן בכלל זה.

ב. בהתאם לכך, אין רלוונטיות למועד בו התקבלה אצל התובעת ההכנסה מדמי שכירות במהלך שנת 2006, שכן חישוב ההכנסות של מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה הוא שנתי.

ג. מאחר שהחישוב הוא שנתי, היה על הנתבע לחייב את התובעת בדמי ביטוח על מחצית הכנסתה השנתית, זאת מאחר שהתובעת היתה פטורה מדמי ביטוח במשך מחצית שנת 2006 וחייבת בדמי ביטוח במחצית האחרת.

ד. לצורך יישום תקנה 15 לתקנות תשלום דמי ביטוח, היה על הנתבע לחלק את הכנסתה השנתית החייבת בדמי ביטוח של התובעת (סך שאינו עולה על מחצית ההכנסה השנתית של התובעת בשנת 2006 מדמי שכירות) ל-6 כדי לבחון אם במשך ששת החודשים בהם התובעת היתה חייבת בתשלום דמי ביטוח (בשל כך שחדלה להיות "עקרת בית" והיתה "עובדת"), עלו הכנסותיה מעבודה על הכנסותיה שלא מעבודה או להיפך.

ה. עמדת הנתבע נתמכת בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעבל 1353/04 ישע פרימס ואח' נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם – ניתן ביום 18.12.07 – להלן: "עניין פרימס").

ו. אין מקום לבחון את ההסדר החקיקתי לפי מקרי גבול קיצוניים. לפיכך הדוגמה שהתובעת הזכירה לפיה מבוטח יחוייב בדמי ביטוח בגין הכנסתו השנתית המלאה בשל יום אחד בו היה חייב בתשלום דמי ביטוח – אינה מדד לבחינת סבירותו או צידקתו של ההסדר.

הכרעה

13. במחלוקת בין הצדדים מקובלת עלינו עמדת הנתבע, מהנימוקים שיפורטו להלן.

14. פרק ט"ו לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מסדיר את נושא דמי הביטוח. בסעיף 334 לחוק, שהוא הסעיף הראשון של פרק ט"ו, הכולל הגדרות, מוגדר המונח "תקופת תשלום", כך: "פרק זמן שלפיו משתלמים דמי ביטוח". סעיף סעיף 335 לחוק קובע בעד אלו ענפי ביטוח ישתלמו דמי ביטוח עבור סוגי המבוטחים השונים. סעיף 336 קובע כלל לפיו "כל תקופת תשלום תסתיים בסופו של חודש", בכפוף לסמכות של השר לקבוע הוראות הסוטות מכלל זה.

15. סעיף 337(א) לחוק קובע:

"(1) שיעורי דמי הביטוח החודשיים לפי סעיף 335 לענין עובד הם אחוזים כאמור בלוח י', מהכנסתו החודשית.

(2) שיעורי דמי הביטוח השנתיים לפי סעיף 335 לענין מבוטח אחר הם אחוזים באמור בלוח י', מהכנסתו השנתית כשהיא מחולקת לתקופות שנקבעו לצורך תשלום מקדמות".

16. מסעיף 337(א) לחוק נובע כי "תקופת התשלום" של דמי הביטוח בגין "עובד" היא חודש ואילו "תקופת התשלום" של דמי הביטוח בגין מבוטח אחר היא שנה.

17. סימן ב' לפרק ט"ו לחוק כותרתו "הכנסה לעניין דמי ביטוח". סעיף 344 לחוק, שכותרתו "חישוב הכנסתו החדשית של עובד", מגדיר את הכנסתו החודשית של עובד. סעיף 345 לחוק, שכותרתו היא "חישוב הכנסתו השנתית של מבוטח אחר", קובע:

"(א) עובד עצמאי יראו בהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בפסקאות (1) ו-(8) של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה, ומי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי יראו כהכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2 האמור, והכל - בשנת המס שבעדה משתלמים דמי הביטוח (להלן - השנה השוטפת), ולאחר שנוכו ההוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה.

(ב) (1) ההכנסה בשנה השוטפת תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה באמור לאותה שנה לפני כל פטור, ניכויים וזיכויים לפי פקודת מס הכנסה (להלן - ההכנסה בשומה), בהפחתת סכומים אלה:

א..

ב..

18. שילוב תוכנם וכותרתם של סעיפים 334, 337, 344 ו-345 לחוק אינו מותיר מקום לספק כי הכנסתו של מבוטח שאינו "עובד" נמדדת במונחים שנתיים, באופן שאין רלוונטיות לבדיקת המעמד של המבוטח, כחייב או פטור מתשלום דמי ביטוח, במועד קבלת ההכנסה על ידי המבוטח במהלך השנה.

19. עקרון זה אושר בפסק הדין בעניין פרימס, ומקובלת עלינו טענת הנתבע כי פסק דין זה תומך בעמדתו. בעניין פרימס היו המערערים עובדים עצמאיים (עורכי דין) שחוייבו בדמי ביטוח על פי הכנסתם השנתית ממשלח ידם בשנת 2002. הכנסתם השנתית חולקה לשניים והופעלו על כל מחצית ממנה שיעורי ביטוח שונים, זאת לאור תיקון חקיקה על פיו הועלו שיעורי דמי הביטוח החל מתחילת המחצית השניה של אותה שנה. המערערים טענו כי יש להטיל את שיעורי המס שחלו במחצית הראשונה של השנה על ההכנסות שהתקבלו על ידם בפועל באותה מחצית שנה ואילו על ההכנסות שהתקבלו בפועל במחצית השניה של השנה יש להטיל את שיעורי דמי הביטוח החדשים, הגבוהים יותר. בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור וקבע שעל פי החוק ההכנסות של עובדים עצמאיים הן שנתיות ועל כן אין חשיבות לאיזה חלק מן השנה התקבלו ההכנסות בפועל על ידי המערערים.

20. בהתאם לכך, צדק הנתבע בקובעו כי יש מקום לחייב את התובעת בתשלום דמי ביטוח בעד לא יותר ממחצית הכנסתה מדמי שכירות במהלך 2006, הגם שחלק הארי של הכנסה זו התקבל על ידה בחודש 6/06, כאשר היתה "עקרת בית".

21. מקובלת עלינו טענת הנתבע כי אין בדוגמה שהתובעת הפנתה אליה כדי ללמד על חוסר סבירות של פרשנות הנתבע. הלכה היא כי אין בודקים את סבירותו של הסדר על פי מקרי גבול שעשויים להביא לתוצאה לא צודקת, אלא יש לבחון את ההסדר בכללותו (בג"צ 4769/90 זידאן נ. שר העבודה והרווחה, פ"ד מז (2) 147, סעיף 30 לפסק הדין). בהתאם לכך, אין די בכך שבדוגמה שהתובעת הפנתה אליה התוצאה עלולה לקפח את המבוטח, כדי לשלול את סבירות הפרשנות של הנתבע להוראות החקיקה הרלוונטיות.

22. הואיל וקבענו כי כדין חייב הנתבע את התובעת בתשלום דמי ביטוח בעד לא יותר ממחצית מהכנסתה מדמי שכירות בשנת 2006, הרי שדין התביעה להידחות. שהרי אין מחלוקת כי בהנחה שעמדת הנתבע בנוגע לאופן חישוב הכנסת התובעת מדמי שכירות בשנת 2006 תתקבל – חיוב הנתבעת עולה בקנה אחד עם תקנות תשלום דמי ביטוח.

23. התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

24. הערעור על פסק דין זה הינו בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב באב, תשס"ט (2 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

_______________ ____________ ___________

ד. גולדברג, שופט נ.צ. עובדים נ.צ. מעבידים


מעורבים
תובע: זלמנוביץ ידידה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: