ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פנינה כרמל - בנק דיסקונט :

1

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

הפ 000452/08

בפני:

כבוד השופטת ד"ר דרורה פלפל / ס. נשיא

29/07/2009

בעניין:

פנינה כרמל

ע"י ב"כ עו"ד ש' פינקו

המבקשת

נ ג ד

1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ל' הר-צבי

2. אהוד כרמל

המשיבים

פסק דין

א. מהות התובענה

בית המשפט מתבקש ליתן פס"ד הצהרתי לפיו שטר המשכנתא בדרגה ראשונה מיום 26.4.2005 כלפי בנק דיסקונט (להלן: "הבנק"), הינו בטל ומבוטל, וכן להורות לבנק לא לפעול למימוש שטר המשכנתא.

ב. רקע וטענות הצדדים

המבקשת, כבת 90, הינה אמו של המשיב מס. 2, ומתגוררת בבית אבות "בית בכפר" בכפר סבא החל מתאריך 26.3.1991.

המשיב מס. 2 הינו בעלים של 50% ממניות חברת כרמל (ביחד עם שותף), שעסקה בתקופה הרלוונטית בתחום הנדל"ן והבניה (נספח א' לתגובה).

הבנק נושה בחברת כרמל בסכום של כ – 5 מיליון ₪ (ר' תדפיס יתרות החוב, נספחים ב' 1 – 2).

בתאריך 26.4.2005 נרשם לטובת הבנק שטר משכנתא בדרגה ראשונה, מוגבל לסכום של 250,000 דולר (קרן) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה וכיו"ב על זכויותיה של המבקשת בדירה בתל-אביב הידועה כגוש 6100, חלקה 238 (להלן: "הדירה").

שטר המשכנתא נועד, בין היתר, להבטיח חובות והתחייבויות של חברת כרמל לבנק (נספח ג'), ונחתם ע"י המשיב מס. 2 (שלא התייצב לדיון ולא הגיש כל תגובה) לפי יפוי כח כללי נוטריוני מיום 24.9.2003 (נספח ד').

יפוי הכח נחתם בפני עו"ד מנשה אליאס (עמ. 3).

ביום 2.9.05 בבית האבות בו מתגוררת המבקשת היא חתמה בפני עו"ד אליאס על מסמך הגילוי לערב מכח שטר המשכנתא (עמ. 3). עו"ד אליאס העיד כי במעמד החתימה המבקשת ידעה והבינה שהבנק דרש מסמך זה עקב דירתה ששועבדה ע"י בנה קודם לכן לטובתו. בנה של המבקשת שהיה נוכח באותו מעמד הוא זה שהסביר לה זאת.

טענות המבקשת -

הדירה ששועבדה הינה דירתה היחידה של המבקשת, שמושכרת כיום (החל מתאריך 1.11.07), כשהתקבולים המתקבלים מהשכרת הדירה מממנים את עלות שהותה בבית האבות.

דירתה של המבקשת שועבדה, כאמור, בתאריך 26.4.2005 בהיותה כבת 87.

לטענת המבקשת הדבר נעשה ע"י בנה – המשיב 2, ללא ידיעתה או הסכמתה, באמצעות יפוי כח כללי נוטריוני, לטובת הבנק. לטענתה יפוי הכח הנוטריוני הכללי ניתן לו ביום 24.9.2003 ולמטרה שונה (מכירת מניות קו-אופ, שהיו מוחזקות על-ידה).

גם הבנק לא הודיע לה אודות השעבוד וכן גם לא הודיע לה כי היא ערבה לחובות של החברה שהפעיל בנה וכי דירתה שועבדה לטובת הענין.

אילו היתה יודעת זאת, - לא היתה משעבדת את הדירה.

בתאריך 2.9.2005, כחצי שנה לאחר חתימת הבן על שטר המשכנתא, דרש הבנק מהמבקשת לחתום על "טופס הודעה לממשכן". היא חתמה על טופס זה בבית האבות, בנוכחות עו"ד אליאס.

למרות זאת העידה כי הפעם הראשונה שנודע לה אודות המשכון היה כשקיבלה מהבנק מכתב התראה שנשלח אליה ביום 18.2.2008.

טענות המשיב מס. 1 –

לטענת הבנק, עוד ביום 2.9.2005 כבר ידעה המבקשת, הבינה והסכימה לשעבוד שהוטל על דירתה, וזאת על סמך חתימתה על מסמך הגילוי ופרטיו, לרבות יתרות החובה של חברת כרמל לבנק.

לאחר מספר שנים, ביום 24.1.2008, עתרה חברת כרמל להקפאת הליכים. משמבוקשה זה לא ניתן לה, היא למעשה קרסה ועל כל פנים חדלה לפעול ואינה פורעת את חובותיה כלפי הבנק וכלפי יתר הנושים (נספח ח').

על רקע זה החל הבנק בפעולות גביה ופתח תיק הוצאה לפועל.

בחלוף כשנתיים מיום פתיחת התיק, ביום 6.5.2008, הוגשה בקשה זו.

גירסת הבנק היא, כי במסגרת התובענה לא טענה המבקשת כי לא הבינה את משמעות שעבוד הדירה או כי נפל פגם בכושר הבנתה, גם לא טענה כי בנה פעל בחריגה מהרשאתה.

מסמך הגילוי המאוחר יותר, למעשה, לטענת המשיב מס. 1, אישרר את מתן המשכנתא בדיעבד.

ג. חובת הזהירות של הבנקאי

אין מחלוקת כי הבנקאי חב חובת אמון מוגברת לבאים עמו במגע, מכח תפקידו המיוחד המחייב יחסי אמון, ומכח עבודתו המיוחדת שלו מיומנות בביצועה, מיומנות שחסרה לרוב האנשים שבאים עמו במגע.

על חובת הזהירות המוטלת על בנק כלפי הלקוחות המשתמשים בשירותיו וכלפי צדדים נוספים המושפעים משירותים אלה, ר' ע"א 5893/91 בנק טפחות נ' צבאח, (פ"ד מח (2) 573); דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט נ' פרוסט קוסטמן, (פ"ד מז (5) 31) (להלן: "פרשת פרוסט"); ולעניין חובת הגילוי ר' ע"א 7451/96 אביבה אברהם ואח' נ' בנק מסד בע"מ ואח', (פ"ד נג (2) 337 בעמ' 351); ת.א. (ת"א) 2370/02 רחמן-נוני נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, (תק-מח 2008 (2), 4692).

בפרשת פרוסט סקר השופט חשין את ההלכות האנגליות לגבי חובת הזהירות של הבנקאים והקופאים באנגליה, באלו המלים:

"חובתו הכול כוללת של בנק כלפי לקוחו - בגדרי החוזה שבין השניים - תיבחן על פי הלכת הרשלנות הרגילה, ובמקום שאותה הלכה אמורה להשתלט על מערכת שבה בנק משמש כ -PAYING BANK - כמי שאמור לכבד שיקים שנמשכו עליו- מצאנו שתי נוסחות לחובתו של הבנק: יש אומרים שחובתו של בנק תוגדר על פי התנהגותו של "הקופאי המפקפק" או הבנקאי הזהיר" ויש מוסיפים ואומרים כי קופאי סביר "יפקפק" או ראוי לו שיפקפק - ובנקאי סביר יועמד על המשמר ויקמט מצחו או ראוי לו שיועמד על המשמר וראוי לו שיקמט מצחו ויהסס - רק במקום שבו תעלה אפשרות רצינית וממשית כי מיופה הכוח עומד לרמות את מרשהו...".

עניינה של פרשת פרוסט היה בפעולות בנקאיות שנעשו בחריגה מההרשאה שניתנה על ידי לקוח הבנק. בפרשה זו קבע השופט חשין (ברוב דעות עם השופטים ברק ואור) כי:

"בגדרי החוזה שבין הבנק לבין לקוחו ... על הבנק לנהוג בזהירות ראויה בשמירה על האינטרסים של לקוחו" (שם, בעמ' 47).

כן נקבע כי חובת זהירות של הבנק נגזרת מסוג הפעולה - ככל שמדובר בפעולה בנקאית שגרתית, או פעולה אשר דורשת מהירות ויעילות על ידי הבנק - פרעון שיקים, למשל - חובת הזהירות של הבנק "מצומצמת". ואולם, ככל שמדובר בפעולות "מיוחדות" - פעולות אשר "מהוות מעין צמתים ביחסיו" של הבנק עם לקוחו, ואשר "אין הכרח לבצען במהירות, ולרשות הבנק פנאי" לחקור ולברר - תדרש מהבנק חובת זהירות מוגברת (שם, בעמ' 59-60). בין הפעולות הדורשות כי הבנק יחקור את מהותן, נמנים "פתיחת חשבון, יצירת שעבוד, המחאת זכויות, הוצאת כתב-ערבות". העולה מפסק הדין הוא שחובת הזהירות של הבנק כלפי לקוחותיו נגזרת משיקולים רבים, ובעיקרם - היעילות והמהירות הנדרשים מחד, וחובת הזהירות מאידך.

בענייננו, נראה שאין מחלוקת כי עובר לחתימת שטר המשכנתא, לא יידע הבנק את המבקשת בפרטי העיסקה המבוצעת, אלא הסתמך על יפוי הכח הכללי שהוצג בפניו. אין גם מחלוקת כי יפוי הכח הכללי אפשר ברמה העקרונית שעבוד הדירה.

ההודעה לערב מתאריך 26.4.05 (נספח ו') מציינת באלו המילים:

"הודע לנו על נכונותך לערוב לחובו של החייב כלפינו כמפורט לעיל – לאור זאת ועוד

קודם לחתימתך על כתב הערבות/כתב המשכון/אחרת...אנו מפנים את תשומת ליבך ומביאים לידיעתך את הדברים הבאים:

החייב הוא חברת כרמל את א. בסון בע"מ".

סעיף ב' להודעה קובע באלו המילים:

"ערבותך תחול על כל אחד ואחד מחיוביו של החייב לבנק דיסקונט לישראל בע"מ...ללא יוצא מן הכלל, בין כשהוא לבדו בין כשהוא ביחד עם אחר/ים ועל כל חלק בחיובים אלה, יהיו סוגם, מקורם ומועדם של חיובים אלה אשר יהיו ובכלל כל אלה (אך מבלי למעט) חיוב קיים או עתיד לבוא, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי קצוב, בין אם הוא ישיר ובין אם הוא עקיף, בין אם החיוב נקוב ו/או מחושב במטבע ישראלי ובין אם החיוב נקוב ו/או מחושב בכל מטבע אחר..".

אין מחלוקת כי במועד הודעה זו לערב, היה קיים חוב של חברת כרמל למשיב מס. 1.

מעדותו של עו"ד אליאס עלה כי כשבא להחתים את המבקשת על ההודעה: "ובנוסף גם אמרתי לה, שהבן עלול למכור לה את הדירה. הסברתי לה כל מה שצריך, המילים שאני זוכר שהיא אמרה הן: אודי הבן שלי וכל מה שהוא מבקש אני אתן לו" (עמ. 6).

אין מחלוקת שעו"ד אליאס אינו קשור לבנק בכלל, ושלא הוסמך ע"י הבנק לענין החתימה על הודעת הערבות, אלא הוזמן ע"י בנה של המבקשת, כדי לעמוד בדרישה נוספת זו של הבנק.

השאלה היא משולשת:

האם יכול המשיב מס. 1 להעביר את חובת הגילוי המוטלת עליו עפ"י הדין לעו"ד אליאס, למטרות ההודעה על הערבות, והאם עשה כן?

האם יכול המשיב מס. 1 להכשיר את העובדה שלא קיים את חובת הגילוי המוטלת עליו עפ"י הדין והפסיקה כלפי המבקשת, ע"י הודעה מעין זו, והחתמתה על הודעה מעין זו?

האם משמשת חתימה זו אישור בדיעבד לחתימה על שטר המשכנתא באמצעות מיופה הכח ו/או ויתור על חובת הגילוי בדיעבד?

לשאלה הראשונה –

ברמה העקרונית, איני סבורה שהבנק יכול בדרך אגבית להשתחרר מחובת גילוי שמוטלת עליו;

כחלק מחובת הגילוי המוטלת עליו, על הבנק להסביר, באמצעות פקיד ו/או עו"ד מטעמו, את הסיכונים במתן משכנתא, ישירות לנותן המשכנתא;

ובמיוחד כשהמדובר בנסיבות מצטברות בענייננו, קרי:

- יפוי כח כללי (ולא ספציפי לשעבוד);

- יפוי הכח נחתם כשנתיים לפני ביצוע העיסקה וברור שלא ניתן לצורך עיסקה זו;

- המדובר באשה מבוגרת, שלבקשת הבן עקב גילה לא מן הראוי להטריחה לבנק לצורך חתימה אישית.

כל אלה מעידים על כך שאין מדובר בפעולה בנקאית שגרתית ועל כן היו צריכים להדליק אור צהוב מהבהב בעיניו של הבנקאי, ולגרום לכך שיבדוק באופן אישי האם בנסיבות מעין אלה, הוא ממלא את חובת הגילוי הפרטני הנדרש ממנו לגבי כל חותם וחותם; מה גם שלא עלה מהראיות שחובת גילוי בוצעה כלפי מיופה הכח ע"י הבנק, ברמה כזו או אחרת (ואני ערה לשטר המשכנתא שנחתם בטאבו שם נכתב כי הוסברו לחותמים התוצאות המשפטיות הנובעות מהחתימה על שטר המשכנתא).

אין זה אומר שהבנק לא יכול להעביר בצורה מסודרת את חובת הגילוי לעו"ד או לפקיד מטעמו שניגש לביתו של החותם או למקום מושבו ומחתימו על הטפסים מטעם הבנק ולא מטעם בן משפחה, שאז ההדגשים לצורך החתימה, - עלולים להיות שונים.

מכאן שעובר לחתימה לא מילא הבנק את חובת הגילוי לא כלפי מיופה הכח, ועל אחת כמה וכמה גם לא כלפי המבקשת.

האם נרפאה טעות זו בכך שהמבקשת חתמה על ההודעה לערב, בנוכחות עו"ד (ושוב לא מטעם הבנק), שאמר לה מהם הסיכונים של ערבות לחוב החברה?

הבנק הגיש בקשה למימוש משכנתא וכן גם בקשה למתן הוראות לביצוע מיידי של שטר משכנתא. לבקשות לא הוגשה ההודעה לערב (ר' נספחים א' ו – ב' להמרצה). מכאן שהסתמכות הבנק היא על שטר המשכנתא, והשאלה חוזרת – האם ניתן לאחר החתימה ל"רפא" פגם שחל בחובת הזהירות של הבנק?

אני סבורה שבנסיבות, לפחות, לא ניתן לעשות זאת, ממספר סיבות:

- הראשונה – חובת הגילוי חלה עובר לחתימה על המסמך ולא בדיעבד.

- בנסיבות, עלה חשש מה בלב פקידי הבנק והם ביקשו חתימה אישית של המבקשת על מסמך נוסף, שלפחות מסמך אחד יהיה בחתימתה. זה מביאני למסקנה, שגם הם חשבו, בזמן מסוים, כי התנהלותם לא היתה כדין, וניסו להכשירה באמצעות חתימה אישית.

- בפתיח לכתב הערבות נכתב כי ההודעה בדבר הנכונות לערוב, היתה קודם לחתימה על כתב המשכון (ההדגשה שלי – ד.פ.).

מכאן, הבנק שדרש חתימה אישית בנושא ההודעה לערב, ובהיותו המנסח של המסמך, היה הפעם צריך לדאוג "ברחל בתך הקטנה" שאמירה זו נכונה; שהרי, נראה, שרק בגלל הנסיבות המיוחדות של מקרה זה, התבקשה חתימה אישית של המבקשת.

והנה גם הפעם לא הבנק הוא זה שעשה את הבירור. לא נשאלה כל שאלה ספציפית אודות החתימה הראשונה על שטר המשכנתא, שנעשתה באמצעות יפוי הכח הכללי, והבנק השאיר לבנה של המבקשת לנהל את העניינים.

אין לי ספק כי מי שעומד מאחורי התביעה, והפניית עוה"ד למבקשת, הינו המשיב מס. 2 שנעדר מההתדיינות, ואשר יש לו אינטרסים כלכליים בנצחונה של האם, ובכך בשיפור של חובותיו.

אני נכונה לצאת מנקודת ההנחה כי המבקשת מצד אחד אמרה שהיא תעשה כל מה שהיא יכולה כדי לעזור לבנה, אבל מצד שני, לא הוסבר לה ע"י נציג הבנק, שקיימת אפשרות שהדירה תילקח ממנה, ולא יהיה מי שישלם את שהותה בבית האבות. הסבר מצד הבנק הוא הסבר "מאיים" ומשפיע יותר מאשר הסבר "עדין" באמצעות עו"ד שמביא הבן; והוא גם מדגיש את חשיבות הענין ואת העובדה שהבנק לא יהסס לממש את המשכנתא אם הבן או חברה שבבעלותו לא ישלמו את החוב.

לא ניתן ל"העמיס" על אשה כבת 87 (נכון למועד החתימה) את מחדליו של הבנק; ולא ניתן בדרך עקיפה לגרום לכך שאפילו אמרה בעת ההודעה על הערבות שתעשה הכל למען בנה, תהא זו הסכמה גם בדיעבד שיש ליחסה עובר למועד החתימה על שטר המשכנתא.

כפי שציינתי גם הבנק יודע שהוא לא דק פורתא בנושא הגילוי עובר לחתימה על הסכם המשכנתא, ובנסיבות לא ניתן היה לרפא פגם זה ע"י הודעה בדיעבד.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה וקובעת כי אין להמשיך בהליכי מימוש המשכנתא.

בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום 29.7.2009, בהעדר.

המזכירות תמציא עותק פס"ד זה בהמצאה כדין לב"כ הצדדים.

ד"ר דרורה פלפל, שופטת

סגניתֿֿנשיא


מעורבים
תובע: פנינה כרמל
נתבע: בנק דיסקונט לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: