ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בלחמן נגד מ"י :

8

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

בש 009012/09

לפני:

כבוד השופטת חנה בן-עמי

29/07/2009

בעניין:

לאוניד בלחמן - ת"ז 306146044

ע"י ב"כ עו"ד

אהוד מלמה

המבקש

נ ג ד

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

לוי ברחד

המשיבה

החלטה

ערר על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין), בב"ש 577/09, מיום 28.6.09, לפסול את העורר מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים נגדו.

1. כמתואר בכתב האישום, ביום 16.3.09, בשעה 3:05, נהג העורר ברכבו בכביש מספר 1 לכיוון ירושלים, במהירות של 172 קמ"ש, שהיא 72 קמ"ש מעל המהירות המותרת באותו מקום. השוטרים נסעו לאחר העורר, שנעצר סמוך למחלף לטרון. עת התקרבו לרכב הריחו "ריח חזק של אלכוהול" נודף מהעורר, ובהתייחס לכך ביקשו ממנו לבצע בדיקה על ידי מכשיר "נשיפון". העורר סרב לבצע הבדיקה או להתלוות אליהם לתחנה על מנת לבצע את הבדיקה במכשיר ה"ינשוף". בגין עובדות אלה הואשם העורר בעבירה של נהיגה במהירות גבוהה מהמותר על פי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, וכן בעבירה של נהיגה בשכרות.

2. ביום 17.3.09 נפסל העורר פסילה מינהלית ל-30 יום. ישיבת ההקראה הראשונה בתיק בית משפט קמא התקיימה ביום 30.4.09, אז הגישה המשיבה בקשה לפסילת העורר מהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטה נשוא הערר דנן נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר, בין בהתייחס לעובדה כי המכשיר בו נעשה שימוש לצורך בדיקת המהירות (מסוג B11) היה מכויל ורכבו של העורר נקלט בו כשהוא "בודד לחלוטין" בשטח, ובין בהתייחס לכך שהוסבר לעורר כי עליו לבצע בדיקה וכן הוסברה לו משמעות הסירוב אולם הוא טען שאינו מאמין לבדיקות וגם סירב להגיע לתחנת המשטרה על מנת לבצע בדיקת נשיפה אחרת. עוד נקבע, כי בנסיבות העניין המשך נהיגתו של העורר מסוכן למשתמשים בדרך, הן נוכח העבירות המיוחסות לו והן בהתייחס לעובדה כי לעורר 8 הרשעות בעבירות מהירות, כולל מהשנים האחרונות. עוד צוין, כי על אף שרישיונו של העורר הוחזר לו בתום תקופת הפסילה המינהלית אין בכך כדי להוות מניעה בפני פסילתו עד לתום ההליכים נגדו.

3. בא-כוח העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה בעניינו, וטענתו העיקרית היא כי משהוחזר לעורר רישיונו בתום תקופת הפסילה המינהלית, ומשהמשיבה השתהתה בהגשת הבקשה לפסילת הרישיון, יש בכך כדי להעיד על העדר מסוכנות מצדו, מה גם שהוא לא עבר כל עבירת תעבורה נוספת בתקופה בה הוחזר לו הרישיון.

עוד לטענתו, על אף שהעורר סירב לבצע בדיקת נשיפה אין בכך כדי להעיד על שכרות שכן מדובר בבדיקה לא אמינה והשוטר שעצר אותו לא הציע לו להיבדק במכשיר הינשוף. זאת ועוד, כנטען, במועד ביצוען לכאורה של העבירות לא היה העורר שיכור כלל ואף עבר את בדיקת המאפיינים בהצלחה. כמו כן הוא טוען כי המכשיר בו נעשה שימוש למדידת המהירות לא אושר על ידי בית המשפט העליון, בניגוד לממל"ז, לדוגמה.

טענה נוספת בפי העורר היא כי היה על בית משפט קמא לקצוב את תקופת הפסילה, שכן הדבר פוגע בזכויות האדם הבסיסיות של העורר ובחזקת חפותו. כן ציין כי פסילת הרישיון וההליכים נגדו עלולים לפגוע במקור פרנסתו, שכן הוא מתגורר בירושלים ואילו מקום עבודתו מצוי בתל אביב.

4. בא-כוח המשיבה, מנגד, סומך ידיו על החלטתו של בית משפט קמא. לטענתו, הגשת הבקשה לא היתה נגועה בשיהוי שכן היא הוגשה כבר ביום 6.4.09 אלא שבשל סיבות טכניות נדונה מאוחר יותר, מה גם שעל פי הפסיקה אין בכך כדי למנוע הגשת בקשה לפסילת רישיון. כן ציין את חומרת העבירות המיוחסות לעורר ואת עברו התעבורתי המכביד. בתשובה לטענה בדבר אמינות המכשיר בו ביקשו השוטרים לעשות שימוש בעניינו של העורר וכן טענתו כי הסכים להיבדק בבדיקת "ינשוף" טען בא-כוח המשיבה כי מדובר במכשיר אמין שעבר בדיקת מומחים בטכניון, וכי ההסכמה הנטענת אינה מעוגנת בחומר החקירה.

5. דין הערר להידחות.

על פי סעיף 46 לפקודת התעבורה, רשאי בית המשפט לפסול נאשם מהחזיק ברישיון עד לגמר בירור הדין (או עד שתבוטל הפסילה בעילה סטטוטורית), מקום בו "יש יסוד מספיק להאשים בעל רשיון נהיגה או בעל רשיון רכב" בעבירות שסעיפים 35 עד 42 או 43 ו-44א חלים עליה. סמכות זו, אינה אקט עונשי קודם למשפט, אלא באה לקדם פני סיכון לשלום הציבור. משכך, בבואו של בית המשפט להחליט בבקשה בעניין האמור עליו להעמיד לנוכח עיניו את השאלה האם נסיבות האירוע ונסיבותיו של הנאשם, ובעיקר עברו התעבורתי, מצביעים על מסוכנות לשלום הציבור.

אמנם, וככלל, ראוי כי הרשות המינהלית תפעל להגשת כתב אישום ובקשה לפסילת נאשם מהחזיק רישיון במועד (בש"פ 6298/00 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.9.2000), לעתים אף יש בשיהוי להוות אינדיקציה לכך שלא נשקפת מסוכנות מהנאשם (בש"פ 7726/02 חסיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 562, 564-565 (2002)). עם זאת נפסק לא אחת, כי שיהוי כשלעצמו אין בו כדי להכריע בשאלת הפסילה (ראו, לדוגמה, בש"פ 8645/07 חדש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.10.2007); בש"פ 2653/99 זיאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.4.1999))

6. בענייננו יש לכאורה ראיות מספיקות לכך שהעורר נהג במהירות גבוהה במידה ניכרת מהמותר, ובדו"ח אף צוין כי הרכב היה בודד בכביש, ומכאן כי הסבירות לקיומו של רכב נוסף אותו כנטען קלט המכשיר, היא לכאורה נמוכה מאוד. בנוסף, מהעורר נדף לכאורה ריח חזק של אלכוהול והוא סרב לבצע בדיקת נשיפה. בנסיבות אלה, ונוכח עברו התעברותי המכביד של העורר, שאף כי הוא מחזיק ברישיון נהיגה מזה כשמונה עשרה שנה לחובתו עשרים ושתיים הרשעות בעבירות תעבורה, מתוכן שמונה בעבירות של מהירות מופרזת, יש כדי להצביע על כך שהמשך נהיגתו מקימה רמת מסוכנות המצדיקה פסילתו.

בנסיבות אלה, אין בשיהוי הנטען כדי להפיג המסוכנות הלכאורית העולה מהעורר, מה גם שמדובר בתקופה של כשבועיים מהמועד בו הוחזר לו רישיונו ועד להגשת הבקשה.

באשר לבקשה לקציבת התקופה – על פי ההחלטה נשוא הערר תקופת הפסילה היא עד לתום ההליכים. עם זאת, על פי סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה, בטלה הפסילה מאליה במידה ולא ניתן פסק דין בפרק זמן של ששה חודשים מיום הפסילה, וככל שבית המשפט לא הורה אחרת.

בנסיבות אלה, משנקבע מועד להוכחות ונוכח תקופת הפסילה המנדטורית בעבירת השכרות המיוחסת לעורר, נדחית הבקשה.

7. אשר על כן וכאמור הערר נדחה.

ניתנה היום, ח' באב תשס"ט (29 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקי ההחלטה לב"כ הצדדים.

מותר לפרסום מיום 29.7.09.

חנה בן-עמי, שופטת

שרה


מעורבים
תובע: לאוניד בלחמן - ת"ז
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: