ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פנינה בליכברד נגד אליהו דיאס :

1

בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות ירושלים

תק 001474/08

בפני:

כב' השופט בן-עטר מוריס

תאריך:

29/07/2009

בעניין:

פנינה בליכברד

התובעת

נ ג ד

אליהו דיאס

הנתבע

פסק דין

1. התובעת תובעת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבה (מס' רישוי 56-072-63) (להלן – רכב התובעת) בתאונת דרכים, שארעה ביום 24.1.08 בין רכב התובעת לרכב בו נהג הנתבע (להלן – רכב הנתבע) ברחוב קרן היסוד בירושלים. בעת שרכב התובעת עמד ברמזור אדום, רכב הנתבע פגע בה מאחור.

2. התובעת תובעת סך 5,945 ₪ בגין תיקון הנזק (4,245 ₪) בהתאם לחוות דעת השמאי מר מאיר ויצמן (להלן – שמאי התובעת), שכר טרחת שמאי (500 ₪) ואבדן ימי עבודה לטיפול בתביעה (1,200 ₪).

3. הנתבע הודה כי פגע ברכבה של התובעת מאחור, ואין מחלוקת בנושא האחריות. המחלוקת היא בנושא הנזק בלבד.

4. התיקון שבוצע ברכב התובעת, בהתאם לחוות הדעת של שמאי התובעת, כלל החלפת הפגוש האחורי ברכב התובעת. בתמונות הנזק, שצילם שמאי התובעת (מוצגים מ/1 עד מ/5), רואים קרע בצדו השמאלי של הפגוש האחורי ברכב התובעת.

5. הנתבע הכחיש כי זה הנזק שנגרם לרכב התובעת בתאונה. לטענתו, הנזק שגרם בתאונה הינו שתי שריטות קלות בפגוש האחורי ברכב התובעת. הנתבע טען לקנוניה. לטענתו, עובדת המוסך כפתה על השמאי מה לרשום בדו"ח השמאי והורתה לו לנפח את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת. לפיכך, ביקש לדחות את התביעה על הסף ולחייב את התובעת בהוצאות לדוגמא.

6. בדיון שהתקיים ביום 07/07/08 העידה התובעת כי הוצע לנתבע להביא שמאי מטעמו כדי להעריך את הנזק והוא לא עשה כן. התובעת חיכתה לו במוסך והוא הודיע שהוא לא מגיע ואז השאירה את הרכב במוסך לטיפולם. הנתבע לא הכחיש את דבריה.

7. לבקשת הנתבע, נדחה הדיון ביום 07/07/08, כדי שיוכל להגיש חוות דעת שמאית נגדית.

8. ביום 04/09/08 הוגשה חוות דעת השמאי מר בני אורון (להלן – שמאי הנתבע). לצורך עריכת חוות הדעת הסתמך שמאי הנתבע על חוות הדעת של שמאי התובעת, חשבון התיקון של המוסך, תצלומי הנזק ברכב התובעת, כתב ההגנה של הנתבע ופרוטוקול בית המשפט מיום 07/07/08. כמו כן, שמאי הנתבע בדק ביום 31/08/08 את רכב הנתבע. לדבריו, פנס איתות ימני קדמי ברכב הנתבע הוחלף בחדש והנתבע הציג בפניו פנס איתות קדמי ימני שבור, שלטענתו (של הנתבע) נשבר בתאונה. בסיכום חוות דעתו העריך שמאי הנתבע, כי נראה שהנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה הם בחלק האמצעי העליון של הפגוש האחורי ולנזקים בחלק השמאלי של הפגוש האחורי אין קשר לאירוע הנדון. כמו כן, ציין כי לא ייתכן נזק גדול לפגוש רכב התובעת, כאשר לרכב הנתבע נשבר פנס איתות בלבד. להערכתו, שיעור הנזק שנגרם לרכב התובעת בתאונה מסתכם בסך 750 ₪ כולל מע"מ.

9. בדיון שהתקיים ביום 30/10/08 טענה התובעת נגד חוות הדעת של שמאי הנתבע. לטענתה, לא ניתן להביא דו"ח שמאי לאחר שהתיקון בוצע. כמו כן, חזרה התובעת על טענתה כי במועד הפגיעה, כאשר שני הרכבים טרם תוקנו, הוצע לנתבע להביא שמאי וכך היה יכול להביא תמונות אותנטיות, אך הנתבע נמנע מלעשות כן.

10. בדיון חזר הנתבע על מסקנות שמאי הנתבע, וטען כי לאחר התאונה, לא היה קיים ברכב התובעת ו/או בפגוש האחורי שום נזק מלבד שני שריטות, שלדבריו רואים במקום שסומן בתמונה הימנית העליונה במוצג מ/4. לדבריו, הקרע בפגוש האחורי ברכב התובעת, שרואים בתמונות במוצג מ/1, נגרם לאחר התאונה.

11. על סמך החומר שבפני ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וטיעוניהם, אני סבור כי גרסת התובעת אודות הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה עדיפה על גרסת הנתבע, זאת מהטעמים דלהלן:

א. שמאי התובעת בדק את רכב התובעת בסמוך לאחר התאונה ובטרם תוקן הנזק.

ב. שמאי הנתבע לא ראה במו עיניו (שלא דרך תמונות) את הנזק באיזה מהרכבים שהיו מעורבים בתאונה, ובדק את רכב הנתבע למעלה משבעה חודשים לאחר התאונה ולאחר שכבר תוקנו הנזקים שנגרמו לו בתאונה.

ג. בקביעת מסקנותיו בחוות דעתו הסתמך שמאי הנתבע, בעיקרו של דבר, על הצהרות הנתבע. כך, לדוגמא, קבע שמאי הנתבע, כי לא ייתכן נזק גדול לפגוש רכב התובעת, כאשר לרכב הנתבע נשבר פנס איתות בלבד; אולם, שמאי הנתבע, שכאמור לא ראה את רכב הנתבע לפני שתוקנו הנזקים שנגרמו לו בתאונה, מסתמך אך על דברי הנתבע בהנחותיו כי פנס האיתות הימני הקדמי ברכב הנתבע ניזוק בתאונה, כי הפנס השבור שהציג לו הנתבע נשבר בתאונה, וכי לא ניזוק כל חלק אחר ברכב הנתבע בתאונה. כך גם קבע שמאי הנתבע, כי "מהירות הגלישה של רכב צד א' (רכב הנתבע – מ.ב.) והנזק שנגרם לרכב צד ג' (רכב התובעת – מ.ב.) אינם עולים בקנה אחד", כשברור כי דבריו האמורים מבוססים על דברי הנתבע אודות "מהירות הגלישה".

ד. מתמונות הנזק של רכב התובעת רואים כי באיזור הקרע בפגוש האחורי קיימים סימני צבע כחולים, ומעיון בתמונות רכב הנתבע, שצורפו לחוות דעת שמאי הנתבע, רואים כי רכב הנתבע הוא בצבע כחול.

ה. כל טענות הנתבע בדבר אופן התנהלות עובדת המוסך ושמאי התובעת הינן טענות בעלמא ולא הובא בדל ראיה בתמיכה לטענות האמורות.

ו. הנתבע העיד כי "לא היה קיים ברכב התובעת ו/או בפגוש האחורי של הרכב שום נזק מלבד הנזק שהשמאי מטעמי סימן בתמונה העליונה בצד ימין במוצג מ/4 (דהיינו שריטה או שתיים – מ.ב.)" (עמ' 4 לפרוטוקול, שלוש השורות האחרונות). פירוש הדבר, שהנזק של הקרע בפגוש האחורי ברכב התובעת נגרם לאחר התאונה, דבר שאינו סביר בהתחשב בכך שבפחות משעתיים לאחר התאונה רכב התובעת כבר היה במוסך (ראה דברי הנתבע עצמו כי קבע להיפגש עם התובעת במוסך שעתיים לאחר התאונה – סעיף 3(ב) לכתב ההגנה – וכי התובעת הגיעה למוסך עוד קודם לכן – סעיך 3(ג) לכתב ההגנה).

12. לאור כל האמור, יש לפסוק לתובעת את הסכומים שתבעה בגין עלות תיקון הנזק ברכבה ובגין שכר טרחת שמאי (חשבון שכ"ט צורף לכתב התביעה). אני מוצא כי תביעת התובעת בגין "בזבוז ימי עבודה וטיפול בתביעה" מופרז, ויש לפסוק לה 600 ₪ בלבד. כן יש לפסוק לה 59 ₪ בגין אגרת משפט ששולמה על ידה.

13. סוף דבר: אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 5,404 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961, לתקופה שממועד הגשת כתב התביעה (11/02/08).

ניתן היום, ח' באב תשס"ט (29 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

מוריס בן-עטר, שופט

ציפי.ח.


מעורבים
תובע: פנינה בליכברד
נתבע: אליהו דיאס
שופט :
עורכי דין: