ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמויאל נגד חברת פרטנר תקשורת בע :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

בש"א 205445/09

בפני:

כבוד השופט מנחם (מריו) קליין

תאריך:

29/07/2009

בעניין:

אמויאל שולמית

המבקשת

נ ג ד

חברת פרטנר תקשורת בע"מ

המשיבה

החלטה

מונחת בפניי התנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב שהוגשה לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצל"פ בסך 2,162 ₪.

פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: "המשיבה") שהינה חברה העוסקת בשיווק, מכירה התקנה ומתן שירותי רט"ן (להלן: "השירות") טוענת, כי אמויאל שולמית (להלן:"המבקשת") התקשרה איתה בהסכם לקבלת השירות וציוד הקצה. המבקשת נותרה חייבת למשיבה סך התביעה. משכך הגישה תביעתה זו.

המבקשת הגישה התנגדותה באיחור תוך שהיא מנמקת כי האיחור נובע מכך שניסתה להגיע להסדר עם המשיבה בקשר לחוב הנטען וכן מאחר ופנתה למרכז זכויות האישה בראשון לציון לקבלת סיוע משפטי ותהליך אישור הסיוע ארך מספר ימים משכך איחרה בהגשת ההתנגדות במס' ימים.

בהתנגדותה דחתה המבקשת את טענות המשיבה. לשיטתה, במהלך ינואר 2008 כשביקשה לנייד את מספר הטלפון אצל המשיבה לחברת פלאפון בע"מ, נודע לה כי חובה למשיבה עומד על סך 2,688.61 ₪. מבירור עם נציג המשיבה עלה כי סכום זה הינו סופי וכולל בתוכו אף את יתרת ההתחייבות בגין ציוד הקצה.

המבקשת שילמה את מלא חובה הנטען בחמישה תשלומים, האחד במזומן וארבעה בצ'קים – כל השקים נפרעו. כחודשיים לאחר מכן ולאחר שקיבלה דרישות תשלום מהמשיבה בסך 78 ₪ כל אחת אשר לטענת המשיבה היו בגין חיובים עבור המכשיר עצמו. המבקשת טענה לפני נציג המשיבה כי שילמה את מלא מחיר המכשיר, אולם דבריה נפלו על אוזניים ערלות. המבקשת טענה כי פרעה את מלא חובה לתובעת בסך 2,688.61 ₪ בהסתמך על נציג התובעת אשר הסביר לה כי התשלום הוא בגין כל חובותיה למשיבה לרבות בגין ציוד הקצה.

בדיון שנערך לפני בתאריך 05.07.09 וויתר ב"כ המשיבה על חקירת המבקשת על תצהירה וביקש לסכם בעניין הארכת המועד וההתנגדות. המבקשת טענה בטיעוניה כי איחור של שבועיים אינו איחור גדול ובהתאם לפסיקה הוכר האיחור בנסיבות שתיארה כטעם מיוחד אשר על פיו מתבקש ביהמ"ש להאריך את המועד ולתת להתנגדות להישמע, וכן חזרה על טענותיה לגופו של עניין.

המשיבה טענה כי המבקשת לא הוכיחה מתי פנתה לסיוע משפטי ויש לראות באיחור רשלנות מצידה שאינה מהווה "טעם מיוחד".

דיון

אי קיום סדרי הדין

המשיבה טענה כי הנתבעת לא עמדה בדרישות הפרוצדורה, והגישה התנגדותה באיחור שלא בהתאם לתקנה 206 לתקנות סדר דין אזרחי תשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") משכך, דין הגנתה להידחות על הסף.

לדידי, ישנה חשיבות רבה לסדרי הדין וההכרח לעמוד בהם. יחד עם זאת, לא ניתן להקריב זכויות מהותיות על מזבח היעילות וסדרי הדין תוך התעלמות מעקרונות חוקי היסוד וזכותו הבסיסית של בעל דין למשפט הוגן, במיוחד כשזה לא מיוצג על ידי "יודעי דת ודין".

ולעניין זה יפה ההלכה שנקבעה בע"א 189/66 עזיז נ' קדמה בע"מ, פד"י כ(3) 477, בעמ' 479 ומקובלת מימים ימימה:

"הפרוצדורה איננה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל כדין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן. הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעלי – דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את עניינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל העדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות".ב

יתרה מזו, מה לב"כ המשיבה לבוא בטרוניה כלפי הנתבעת המאחרת בהגשת התנגדותה, כשהוא עצמו שם את התקנות פלסתר כשמגיש תביעה בה טענות עובדתיות חלופיות (סעיפים2, 3א ו-5 לכתב התביעה) תוך שימוש במילים "ו/או" בניגוד לתקנה 72(ב) לתקנות. על כך כבר אמרו חז"ל: "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" (בבא בתרא, דף ס', עמ' ב').

סבורני שלאור עקרונות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וההכרה בזכות גישת האזרח לערכאות כזכות יסוד במדינה דמוקרטית, אין לראות באיחור המבקשת במימוש זכויותיה כזלזול בבית המשפט או בתקנות אלא טעם מיוחד המאפשר לדון בטענותיה לגופם של דברים.


בקשת רשות להתגונן

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן: בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא – באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות. יחד עם זאת, על בית המשפט לבדוק האם אין בטענות הנתבע להוכיח כי מטרתו למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר והאם טענותיו של הנתבע "סתמיות" או נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית. על בית המשפט לבדוק האם קיימת בהן בבקשה עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע.

המבקשת טענה כי שילמה למשיבה את כל חובה ובהתאם לסכום שמסר לה נציג המשיבה, ובהסתמך על דבריו כי סכום זה הינו סכום סופי לכל חבותה למשיבה וכולל בתוכו את עלות ציוד הקצה. כמו כן, המבקשת הוכיחה ששילמה את התשלומים על פי אותו הסדר לסילוק החוב הנטען.

טענות אלו של המבקשת הן טענות המצריכות בירור עובדתי רציני ולא ניתן לשלחה לדרכה ולדחות את בקשתה על אתר.

לאור האמור לעיל אני נותן למבקשת רשות להתגונן ומעביר הדיון בה לפסים של "סדר דין מהיר".

המשיבה תשלם למבקשת הוצאות הבקשה והדיון בה בסך 900 ₪ ללא קשר עם תוצאות הליך העיקרי.

הנני קובע התיק לדיון מקדמי בפני ביום 24.11.09 שעה 15:00.

המזכירות תפתח תיק אזרחי ב"סדר דין מהיר" ותשלח העתק החלטה זו לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ח' באב, תשס"ט (29 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.

מנחם קליין, שופט

עורכת: שלומית נחום-שלום


מעורבים
תובע: אמויאל שולמית
נתבע: חברת פרטנר תקשורת בע"מ
שופט :
עורכי דין: