ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ניסני יצחק נגד בטוח לאומי-סניף :


בית הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

בל 002781/06

בפני כב' השופטת יהלום הדס

נ.צ.ע. – גב' הרצברג

נ.צ.מ. – מר גז'בין

23/07/2009

בעניין:

ניסני יצחק

ע"י ב"כ

עו"ד הוניג

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ

עו"ד מילוא

הנתבע

פסק דין

1. הוגשה תביעה להכיר באירוע שארע לתובע ביום 4.1.04 כאירוע חריג, לצורך הכרה באירוע מוחי שבו לקה כפגיעה בעבודה.

2. מחומר הראיות עולות עובדות אלה:

א. התובע עבד כמהנדס מכירות בחברת ג. איתן טכנולוגיות מתקדמות בע"מ, משנת 1994.

ב. בתוקף תפקידו היה אחראי על ההתקשרות העסקית של החברה עם חברת תרכובות ברום (להלן: ברום).

ברום רכשה מדי שנה מהחברה מסננים בשווי של כ 150,000$ .

ג. במהלך חודש 10/03 אמור היה להתחדש הסכם ההתקשרות השנתי בין החברה לברום.

ד. ברום דרשה שהחברה תיתן לה הנחה במחיר, כתנאי לחידוש החוזה.

3. בתצהירו מציין התובע מספר פגישות שהתקיימו עם ברום באשר לדרישתה למתן הנחה.

בעיקר התובע מציין את הפגישה מיום 23.12.03.

לטענתו, במסגרת פגישה זו דחתה ברום את הצעת המחיר של החברה, אלא שהתובע הבטיח למנהל הרכש של ברום לבדוק אפשרות לפתרון טכני, אשר יקטין את העלויות.

התובע טען בתצהיר שהיה סמוך ובטוח כי הצעתו זו תתקבל על ידי ברום וההתקשרות בין החברות תחודש כבכול שנה.

4. באשר לאירועי יום האירוע הצהיר התובע בתצהירו כך:

"21. ביום 4.1.04 , מאחר שההזמנה השוטפת לא הגיעה ממחסני הלקוחה ומאחר שלא הגיע אישור בכתב להצעתי על ההזמנה השנתית של הלקוחה, יצרתי קשר עם קניינית טכנית של הלקוחה, גב' מימון. בשיחה קצרה עימה אמרה הגב' מימון כי חידוש חוזה ההתקשרות לא יתממש מאחר שהלקוחה לא קיבלה את ההנחה שדרשה ומאחר ש "לא עשיתי שיעורי בית", כטענתה.

22. ניסיתי ליצור קשר עם מר מרציאנו ומשלא הצלחתי לעשות כן שוחחתי עם עובדים בכירים של הלקוחה, מר אבי בנדט (מנהל מחסן ראשי), ומר צבי צולנג (מהנדס מכונות ראשי). מהם הבנתי שכל עוד לא תינתן הנחה גדולה יותר על המסננים הרגילים, אותה נאסר עליי לתת, לא יתממש חידוש חוזה ההתקשרות ושאין די בגדמים אחרים ופתרונות הטכניים שהצעתי ללקוחה.

23. במהלך השיחה האחרונה עם צבי צולנג, הבנתי שהחוזה לא יתממש ושלא יהיו הזמנות,שהחברה תתקע עם מלאי ושאני לא יכול לעשות כלום, התחלתי לחוש סחרחורת, חולשה , כבדות ואובדן תחושה . רק לאחר מכן הצלחתי לקום מכיסאי ויצאתי לביתי, זאת מוקדם מהרגיל, בשעה 18:00 לערך.

24. כאשר שבתי לביתי בשל החולשה בשל החולשה הרבה שחשתי נרדמתי בחדר העבודה , אשר בביתי , כאשר עודני לבוש.

25. בבוקר יום המחרת הרגשתי כבודת ברגליים ויובש בפה. ניסיתי לנסוע בכוחות עצמי ברכבי, אך מכיוון שכוחי לא עמד לי, התקשרתי לאישתי שלקחה אותי לקופת חולים ברמת אביב.

26. מקופת חולים נלקחתי באמבולנס לבית החולים איכילוב שם אובחן שעברתי אירוע מוחי".

5. באשר למשא ומתן שניהל עם ברום, העיד התובע שניהל שיחות רבות עם נציגי החברה וזאת משום שהיה לו חשוב שהעסקה עם ברום תצליח, היות וברום היתה לקוח מרכזי וחשוב שלו.

6. התובע מציין כי בעת ששלח לברום את המכתב מיום 28.12.03, הוא חשב שברום מתכוונת בסופו של דבר לחתום על החוזה, כפי שעשתה מדי שנה.

לטענתו, הופתע מאוד כשנודע לו מהשיחה עם צבי צולנג שלא יחתם חוזה עם ברום.

לטענת התובע, בהפסד החוזה עם חברת ברום, היתה מעסיקתו אמורה להפסיד סכום של כ- 150,000 $ לשנה וכי דבר זה גרם לו להתרגשות רבה.

7. בהודעה לחוקר המל"ל מיום 21.4.05 אמר התובע:

"ניסיתי לחזור ולשוחח עם דני מרציאנו מנהל הרכש של ברום אך לא תפסתי אותו בטלפון אז דיברתי עם מהנדס מכונות בכיר של תעשיות ברום- צבי צולנג, לגבי פתרונות טכניים והורדת העלות וזאת עשיתי על מנת להרוויח זמן. פחדתי שיקנו מהמתחרים שלנו. הפתרון הטכני מבחינתי לא נראה לו ואז נכנסתי לחרדה ומצוקה אמיתית והרגשתי שהראש מתפוצץ והכל מתמוטט סביבי. אחרי שיחת הטלפון עם צולנג חשתי סחרחורת חולשה ולא יכולתי לקום מהכסא לפחות שעה. נחתי קצת , נרגעתי ונסעתי הביתה בערך ב 18:00 (במקום ב 21:00 כפי כל יום ) הייתי בחדר לבד הפקידה עליזה סיימה בשעה 15:00 העבודה".

8. בטופס התביעה למל"ל נכתב:

"תוך כדי שיחת טלפון עם לקוחות חשובים על המשך הסכם שנתי, נגרמה לי התרגשות ומועקה כיון שהשיחה הייתה ....... כתוצאה מכך הרגשתי באופן פתאומי כאלו לחץ הדם עולה והתחלתי להרגיש סחרחורת ..... הפסקתי את השיחה וישבתי לנוח. כשעה לאחר שהתאוששתי קצת נסעתי הביתה וכשהגעתי נשכבתי לנוח בחדר נפרד ולמחרת בבוקר כשלא שבתי לאתני פניתי לקופת חולים ומשם שלחו אותי באמבולנס לבית חולים איכילוב".

9. מטעם התובע הגיש תצהיר מר ערן גרטמן מנכ"ל החברה שבה עבד התובע.

כך נאמר בתצהיר העד:

"2. אני מנכ"ל חברת "ג. איתן טכנולוגיות מתקדמות" (להלן: "החברה").

3. מר ניסני עבד בחברה כ- 10 שנים כמנהל מכירות.

4. למר ניסני היו לקוחות קבועים בהם טיפל. לקוחתו העיקרית וחשובה היתה חברת "תרכובת ברום" (להלן: "הלקוחה").

5. הלקוחה עובדת עם החברה החל משנת 1994. בדרך כלל, במהלך חודש אוקטובר אחת לשנתיים מתחדש חוזה ההתקשרות עימה. מר ניסני מתוקף תפקידו אחראי על נושא זה והוא מנהל את המו"מ עימה לבדו.

6. לקראת חודש אוקטובר 2003, עת היה אמור להתחדש חוזה ההתקשרות בין החברה ללקוחה, באה הלקוחה בדרישות גבוהות וביקשה הנחה מסוימת, אותה לא התאפשר לנו לתת.

7. מר ניסני ניהל שיחות רבות עם אנשי הלקוחה והמו"מ עימם היה ארוך, קשה ומייגע ולא דומה כלל למו"מ בשנים קודמות.

8. מהכרותי את מר ניסני תוצאות המו"מ הלחיצו אותו מאוד, מאחר שהיה לו חשוב כי חוזה ההתקשרות עם הלקוחה יימשך.

9. ביום 4/1/04 בשעות הערב הבחנתי שמשהו לא בסדר עם מר ניסני. התנהגותו היתה שונה לגמרי מהתנהגותו הרגילה, הוא היה שקט, מהורהר ומופנם.

10. בבוקר יום המחרת נודע לי שמר ניסני עבר אירוע מוחי".

10. הנתבע ויתר על חקירה נגדית של מר גרטמן.

11. לאחר שמיעת עדות התובע, ביקש התובע לזמן לעדות עובדים מחברת ברום.

בדיון שהתקיים ביום 18.1.2009 העידו מר בנדט, מר צולנג וגב' מימון, כולם עובדי ברום.

12. מר בנדט העיד כי הוא לא קשור להסכם ולא לתנאים שלו ואין לו שום עניין כלשהוא בהסכם בין החברות.

העד לא זכר מה נאמר בשיחה שהתקיימה בינו ובין התובע ביום 4.1.04.

לדבריו, הוא והתובע דיברו על ההסכם באופן כללי והתייחסו לשאלה האם הוא הולך להתחדש או לא, אולם מכיוון שהוא לא היה קשור למשא ומתן, לא יכול היה לתת מידע לתובע אם ההסכם הולך להיחתם אם לאו.

13. מר צולנג העיד כי עסק בעיקר בהסכמים חד פעמיים.

לדבריו, התובע נתן לו הצעת מחיר בקשר למסננים ולעסקה חד פעמית, והוא השיב לתובע שההצעה יקרה מדי.

באשר לאירועי יום 4.1.04, העד לא זכר על מה דיבר עם התובע.

לדבריו, אינו יודע אם הייתה בעיה כלשהיא בחידוש של ההסכם מול מעסיקתו של התובע, שכן אינו קשור להסכמים שנתיים אלא רק להסכמים חד פעמיים.

לדבריו, מי שמחליט בברום לגבי הסכמים שנתיים הוא מר מר דני אשכנזי.

14. במהלך עדותו, המציא העד הודעת מייל שקיבל מהתובע ביום 4.1.2004 בשעה 15:14 (ת/1).

במסמך הציע התובע למר צולנג הצעה כספית לרכישת מסנן. תוקף ההצעה ל- 30 יום.

15. גב' מימון העידה כי ההסכמים עם הספקים לא מתחדשים באופן אוטומטי.

לגבי המשא ומתן עם מעסיקתו של התובע, העידה כי משא ומתן זה נמשך זמן ממושך, מכיוון שהחברה לא הסכימה לעשות הנחה.

לדבריה:

"הייתי מעורבת בשיחות שהיו בסוף 2003.

יש פגישות שמתנהלות איתי ואם לא יוצא מזה משהו אז מתקדמים לדרגים יותר גבוהים. במקרה הזה, היה צריך להעלות את זה הלאה כי זה היקף גדול והספק לא נענה למחיר שדיברתי עליו".

16. גב' מימון לא זכרה מה ארע במדויק בשיחה של 4.1.04.

17. במהלך עדותה התברר כי בסופו של דבר נחתם הסכם בין החברה לברום, מספר חודשים מאוחר יותר, באוגוסט 2004.

העדה הדגישה כי היא לא הייתה מודיעה לתובע באשר להמשך ההתקשרות של ברום עם החברה שבה הועסק, עד שלא הייתה מתקבלת החלטה רשמית חתומה וכתובה.

18. סיכום האמור לעיל מעלה שלמעט עדותו של התובע, לא הובאה כל עדות שתתמוך בטענתו באשר לארוע חריג שארע בעבודתו ביום 4/1/04.

19. מעסיקו של התבוע תאר מצב של תקופת לחץ ואי ודאות אך לא העיד דבר לגבי ארוע כלשהו בעבודה ביום 4/1/04.

20. העדים מטעם ברום, אף הם לא אישרו את טענת התובע בדבר ארוע חריג ביום 4/1/04, בשונה מימים אחרים במהלך התקופה שבה נוהל משא ומתן.

אף לא אחד מהעדים תמך בגירסת התובע ולפיה ארועי יום 4/1/04 היו חריגים ושונים.

21. זאת ועוד.

במהלך דיון ההוכחות הוגשו מספר מסמכים רפואיים ממועדים סמוכים לארוע המוחי שבו לקה.

במסמך מקופת חולים מיום 5.1.04 בשעה 9:15 (נ/1) נכתב כך:

"מהבוקר יש כבדות ברגליים ובידיים בעיקר מצד שמאל ובשרירים תפקוד לא רצוני, יובש בפה".

במסמך מבית החולים איכילוב מיום 5.1.04 (ת/2) נכתב:

" ... החולה קם ב 6.30 עם תחושת אי יציבות בעמידה והליכה עקב חוסר תפקודי ברגל שמאל , באותו זמן שם לב על חולשה ביד שמאל, בעוד שעתיים הצטרפה הפרעה בדיבור-דיסארטריה ללא הפרעות ברא"ר. פנה לרופא משפחה ונשלח לחדר מיון. היום התעורר בשעה 7:00 בבוקר עם הרגשת חולשה קלה בגפיים השמאליות..." .

בדו"ח חדר מיון מיום 9.5.04 (נ/4) נכתב:

"הופעת חולשה פתאומית בפלג גוף שמאל , אי יצבות בהליכה. ....

ביום קבלתו בבוקר החולה חש חולשה בפלג גוף שמאל ואי יציבות בהליכה. כעבור שעתיים הצטרפה הפרעה בדיבור (הדיבור נעשה לא ברור). ללא הפרעה בראיה , ללא הפרעה בבליעה. התקבל במחלקתנו להמשך וטיפול".

22. התובע נשאל מדוע לא סיפר לרופאים שהתופעות הגופניות שחש בהם, התחילו יום קודם ונמשכו לאורך כל הלילה.

על כך השיב התובע :

"התופעות האלה לא היו יום קודם . ביום קודם ייחסתי את המצוקה הגופנית שלי למצוקה נפשית שלא הצלחתי לקבל את ההזמנה ואיבדתי לקוח. בלי שום קשר , יום למחרת הרגשתי חולה והרגשתי חולשה שבאה מהתרגשות".

עוד העיד:

"יום קודם ייחסתי את ההרגשה לבעיה בעבודה כלחץ נפשי".

23. אמת המידה להכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה, דומה לזו שבאוטם שריר הלב.

יש להוכיח שהגורם לאירוע המוחי הינו אירוע חריג.

24. מחומר הראיות עולה כי התובע היה במתח נפשי מתמשך במשך תקופה ארוכה.

25. במשך תקופה ארוכה נוהל משא ומתן בין מעסיקתו של התובע לבין ברום.

לא הוכח כי בנקודת זמן מסוימת ניתנה הבטחה לתובע שלפיה יחתם הסכם בין החברה לברום.

כן לא הוכח שנודע לתובע דווקא ביום 4.1.04 כי חברת ברום עומדת להפר את ההסכם או לא לחתום על הסכם חדש.

26. מעדויות עובדי ברום עולה כי לא ארע ביום 4.1.04 שום אירוע חריג.

27. המסמכים הרפואיים שצורפו, מלמדים על כך שאף התובע עצמו לא סבר שביום 4.1.04 התרחש אירוע חריג בעבודתו .

התובע כלל לא הזכיר שחש חולשה כבר בערב של יום 4.1.04 .

בכל המסמכים מצוין שהתובע הרגיש חולשה בפלג גופו השמאלי, ביום 5.1.04 בשעות הבוקר.

28. סוף דבר.

בהתחשב במכלול הראיות אנו דוחים את גרסתו של התובע באשר לאירועים חריגים כלשהם ביום 4.1.04.

29. התובע לא הוכיח כי אירע לו אירוע חריג.

30. התביעה נדחית.

ניתן היום כ"ז בתמוז, תשס"ט (19 ביולי 2009) בהעדר הצדדים

________________

__________________

_________________

נ.צ.ע. – גב' הרצברג

נ.צ.מ. – מר גז'בין

יהלום הדס, שופטת

תשובה חן-קלדנית.



מעורבים
תובע: ניסני יצחק
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: