ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קאפח נגד בטוח לאומי-סניף ירושלי :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 011795/07

בפני:

דיתה פרוז'ינין – נשיאה

נציג ציבור (ע) מר רפאל כהן

נציג ציבור (מ) מר מאיר ברלך

23/07/2009

בעניין:

קאפח אברהם

ע"י ב"כ עו"ד

מרדכי מלכה

תובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

עדי וידנה

נתבע

פסק דין

1. התובע טוען כי לקה באוטם שריר הלב בשל אירוע חריג שארע במהלך עבודתו. משכך, יש לראותו כמי שנפגע בעבודה, והוא זכאי לדמי פגיעה. מנגד טוען הנתבע כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו של התובע, אשר גרם להתפתחות האוטם, וכי מאמץ או מתח מתמשך אינם בבחינת אירוע תאונתי.

2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א. התובע, יליד 1961, עובד במשרד התחבורה משנת 1979.

ב. משנת 2000 לערך התובע הינו מנהל מחלקת משאבים חומריים במשרד.

ג. התובע ממונה על 8 עובדים.

ד. בחודש יוני 2006 או בסמוך לכך הוכנסה למשרד התחבורה מערכת ארגונית חדשה בשם "מרכבה".

3. התובע טוען כי הכנסתה של מערכת ה"מרכבה" גרמה לעומס עבודה ולמתח רב במשרד, וכי לקראת סיום הפרויקט נקלע לשני ויכוחים קשים: האחד – בינו לבין אחד ממנהלי הפרויקט; והשני – בינו לבין הממונה הישיר עליו, מר דב לוינשטיין. בעקבות זאת לקה באוטם שריר הלב. התובע מוסיף עוד כי עדויות התביעה היו מהימנות ומשכנעות, וכי יש לקבל את תביעתו.

4. מנגד טוען הנתבע כי תנאי הכרחי להכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה הינו אירוע חריג או מאמץ פיזי בלתי רגיל, אשר גרם לבוא האוטם. מתח מתמשך ותנאי עבודה קשים, המשתרעים על פני תקופה, אינם בגדר אירוע חריג. התובע לא הוכיח כי ארע אירוע תאונתי או חריג במהלך עבודתו ביום 25.6.06. דבריו לוקים באי דיוקים ובסתירות לא מעטות, ואין ליתן אימון בגרסתו. לפיכך יש לדחות את תביעתו.

5. אין מחלוקת כי התובע לקה באוטם שריר הלב, ואולם השאלה שעלינו להכריע בה בענייננו הינה האם יש לראות אוטם זה כתאונת עבודה. אוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה רק אם הופיע בסמוך למאורע חריג בעבודה, אשר החיש את בואו, שהרי להוציא מקרים נדירים ביותר, אוטם שריר הלב אינו פוקד אלא את מי שמקנן בקרבו תהליך תחלואי המהווה בסיס ורקע להיווצרות האוטם (דב"ע מו/0-139 דן יצחק – המל"ל, פד"ע יח 315; בג"צ 1063/91 פפו – ביה"ד הארצי ואח', פ"ד מה(4) 267).

הנטל להוכיח כי ארע אירוע חריג במהלך עבודתו, והוא שגרם לבוא האוטם, מוטל על הטוען זאת, היינו על התובע. נאמר כבר בראשית דברינו כי לא עלה בידי התובע להרים נטל זה המוטל עליו. התובע לא הציג גרסה ברורה, חד משמעית ועקבית, ולא עלה בידו לשכנענו כי אכן ארע לו אירוע חריג לפני שלקה באוטם.

6. למסקנה זו הגענו משום שנתגלה חוסר אחידות משמעותי בין גרסאותיו השונות של התובע, הן לגבי המועד שבו ארע האירוע החריג, והן לגבי הצמידות בין שני הויכוחים, ומשום שהתובע לא הוכיח כי הויכוחים האמורים חרגו בטיבם ובעוצמתם מן ההתנתהלות הרגילה שהיתה באותה תקופה. בכתב התביעה לא נקב התובע בשם מנהל הפרויקט שעמו התווכח. התובע הסתפק באמירה כי "התעורר ויכוח חריף עם מנהלי הפרויקט" (סעיף 4 לכתב התביעה). היתכן כי התובע לא זכר עם מי התנהל ויכוח, שלטענתו היה חריג בחומרתו? בכתב התביעה לא צויין התאריך שבו ארעו הויכוחים בין התובע לממונה עליו, ובינו לבין מנהלי הפרויקט, אך נטען כי הם ארעו באותו יום (סעיף 4). בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה נכתב כי תאריך הפגיעה הינו 25.2.06, ובמכתב שצורף אליה (ת/1) נכתב כי שני הויכוחים היו באותו יום. ואולם בתצהיר התובע נכתב כי הויכוח בינו לבין אנשי הפרויקט היה ביום 23.10.06, והויכוח עם הממונה הישיר היה למחרת, היינו ביום 24.10.09 (סעיפים 8-9). יש לייחס חשיבות רבה לגרסה המופיעה בתצהיר התובע, שכן יש להניח שהתצהיר נכתב לאחר תכנון ומחשבה, ובלא לחץ של זמן.

בעדותו חזר התובע לגרסתו הראשונה כי שני הויכוחים היו באותו יום, זה אחר זה, כי מיד לאחר הויכוח עם אנשי הפרויקט נכנס לחדרו של הממונה הישיר מר לוינשטיין (ע' 3 ש' 25-27, ע' 4 ש' 1-3), וכי האמור בתצהירו הינו "טעות" (ע' 4 ש' 20). ). בסופו של דבר אמר התובע כי אינו זוכר אם הויכוח עם מר דב לוינשטיין, הממונה עליו, היה באותו יום או למחרת, אף כי למחרת כבר היה בבית החולים (ע' 4 ש' 15-21).

העדר אחידות בין גרסאותיו השונות של התובע פוגע באמינותו, ומערער את גרסתו.

7. זאת ועוד. התובע טוען כי הויכוח ביום 23.10.06 הינו בגדר אירוע חריג, למרות זאת לא זכר מה היה נושא הויכוח. לדבריו:

"דיברנו בנושא מסויים שאני לא זוכר מהו, היה ויכוח רציני מאד עם עמי ואבי מהמרכבה" (ע' 3 ש' 22-23).

אם אכן היה זה ויכוח רציני וחריף, יש להניח שהתובע לא היה שוכח מה היה נושאו. אמנם בהמשך פירט התובע את נושאו הכללי של הויכוח:

"אם צריך להקליד חשבוניות או לא" (ע' 8 ש' 26),

אולם העד מטעמו מר גלעד כהן, ציין כי הויכוח היה בנושא שונה לחלוטין: תוספת כוח אדם, והאטת התהליך (ע' 10 ש' 25-26, וראו גם ע' 12 ש' 4-6).

8. בשל סתירות אלה בין גרסאותיו של התובע של התובע עצמו, ובין גרסתו לזו של העד מטעמו, לא עלה בידי התובע לשכנענו כי הויכוחים שהתנהלו בינו לבין מנהלי הפרויקט ובינו לבין הממונה הישיר היו חריגים באופיים ובעוצמתם. מסקנתנו זו נסמכת גם על העובדה שאיש מעדי הנתבע, היינו מנהל הפרויקט אבי לוי, והממונה הישיר על התובע, דב לוינשטיין, לא תמך בגרסתו. מר לוי אמר שהויכוח היה בחודש דצמבר או נובמבר, ומנהלו הישיר של התובע הדגיש בעדותו כי לא היו אירועים יוצאי דופן ודרמטיים (ע' 13 ש' 19-21). לא מצאנו בעדותם תימוכין לגרסת התובע. מר לוינשטיין אישר שהיה ויכוח בין התובע לבין אבי לוי, אולם לא הובהר מתי היה הויכוח, ואם חרג בעוצמתו מן הויכוחים שהיו באותה עת בין העובדים, וגם בין התובע לבין מנהלי הפרויקט. מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי בתקופה זו אכן היה עומס עבודה ומתח רב, אולם מתח מתמשך אינו בגדר אירוע חריג, הנדרש לצורך הכרה באוטם שריר ההלב כתאונת עבודה. לא שוכנענו כי היה אירוע החורג בעוצמתו בסמוך למועד שבו לקה התובע באוטם שריר הלב, התובע עצמו ציין בעדותו כי הויכוח שהיה עם אבי לוי "לא היה הויכוח היחיד שהיה" (ע' 5 ש' 3), ולא הבהיר במה שונה ויכוח זה מויכוחים אחרים שהיו באותה תקופה.

לפיכך יש לדחות את התביעה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום 17/6/09 בהעדר הצדדים.

נציג עובדים

מר רפאל כהן

ד. פרוז'ינין - שופטת

אב"ד

נציג מעבידים

מר מאיר ברלך



מעורבים
תובע: קאפח אברהם
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: פסק דין,עדי וידנה,מרדכי מלכה