ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סלינס נגד בטוח לאומי-סניף ירושל :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 011790/07

בפני:

דיתה פרוז'ינין – נשיאה

דן-יחיד

23/07/2009

בעניין:

יפה סלינס

ע"י ב"כ עו"ד

מ. דיק

התובעת

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

ע. לש

הנתבע

פסק דין

1. לפנינו תביעה תשלום קצבת זקנה. תביעת התובעת לקצבה כאמור נדחתה בשל כך שאינה תושבת ישראל, ולא היתה תושבת בעת שהגיעה לגיל זקנה (מכתב דחיה מיום 4.12.06 צורף לכתב התביעה).

2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א. התובעת, ילידת 1945, הגיעה לגיל זקנה ב-12/06.

ב. בעלה של התובעת מתגורר בספרד מחודש 11/92.

ג. ביום 29.11.06 נשלחה אל התובעת הודעה על הפסקת תושבותה מ-21.3.02.

ד. לתובעת ניתנה אפשרות לערער על ביטול תושבותה תוך 45 יום, אך התובעת לא עשתה כן.

3. התובעת טוענת כי היא אמנם שוהה פיזית בספרד, אך ליבה בארץ וכאן נמצא מרכז חייה מבחינה סובייקטיבית. לתובעת בית בארץ, היא עבדה בארץ במשך שנים רבות, יש לה בארץ קרובי משפחה וחברים, והיא מגיעה לביקורים לעיתים קרובות. התובעת נמצאת בחו"ל בשל מחלת בעלה, המרותק לכסא גלגלים וזקוק לטיפול.

4. מנגד טוען הנתבע כי תביעת התובעת התיישנה, והעובדה שהתובעת לא קיבלה את מכתב הדחיה שנשלח לכתובתה בירושלים תומכת בעמדת הנתבע כי אינה תושבת ישראל. כמו כן התובעת אינה מתגוררת בארץ שנים רבות, והיא מתגוררת בספרד עם בעלה וילדיה.

5. נפנה תחילה לטענת הנתבע כי תביעת התובעת התיישנה. כעולה מן האמור בסעיף 2.ג לעיל נשלח אל התובעת מכתב המודיע לה על הפסקת תושבותה ביום 29.11.06, וניתנה לה אפשרות לערער על האמור בו. התובעת לא עשתה כן, ותביעתה לבית דין זה הוגשה רק ביום 25.10.07, היינו קרוב לשנה לאחר שנשלח המכתב הנ"ל, ובניגוד להוראת תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969, הקובעת כי יש להגיש תובענה לבית הדין תוך 6 חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע. בתצהירה טוענת התובעת כי לא קיבלה את המכתב בשל שהותה בחו"ל (סעיף 14 לתצהיר), וכי הגישה את התביעה מיד לאחר שנודע לה על קיומו. עיון במכתב מגלה כי נשלח בדואר רשום, העובדה שהתובעת לא קיבלה את המכתב מבססת את טענת הנתבע כי אינה תושבת ישראל. מכל מקום, ניתן לדחות את התביעה גם מחמת התיישנות, ואולם דין התביעה להידחות גם לגופה, כפי שיפורט להלן.

6. סעיף 240 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) קובע כי זכאות לקצבת זקנה מותנית בכך שהמבוטח הינו "תושב ישראל". הקביעה אם אדם הינו תושב ישראל אם לאו נעשית על פי מכלול הנסיבות, ובחשבון סופי תקבע הזיקה למעשה, זיקה שלא יהא בה מהזמניות, ויש בה כדי להוכיח כי מקום המגורים שפלוני טוען לו הינו ביתו, שם הוא חי, ואין בו סממנים של זמניות וארעיות (דב"ע 73-04 סנדוקה – המל"ל, פד"ע יז 79). אין די בכך שאדם שוהה בתחום ישראל באופן מזדמן או ארעי, על מנת שיראוהו כתושב, ותקום לו זכאות לתשלום קצבאות (עב"ל 190/99 שמעון רחמיאן – המל"ל, פד"ע לו 548).

7. מן האמור לעיל עולה כי למקום מגוריו של האדם חשיבות רבה בקביעה אם הינו תושב ישראל אם לאו. מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי התובעת וכל בני משפחתה הקרובה, היינו בעלה וילדיה, מתגוררים בספרד מזה שנים רבות, ושם מרכז חייה. התובעת אמנם עבדה בארץ, אולם מאז שפרשה מעבודתה בשנת 2002 היא מתגוררת בספרד דרך קבע (סעיף 8 לתצהירה), ואף קיבלה מעמד של תושבת ארעית שם למשך 10 שנים (סעיף 12 לתצהירה). אמנם לתובעת דירה בירושלים, אולם אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לשנות את העובדה שמרכז חייה הינו בספרד, ואין במגוריה שם כל סממן המעיד על זמניות או ארעיות. התובעת טוענת כי היא נמצאת בספרד על מנת לטפל בבעלה החולה. גם עובדה זו, אין בה, לדאבוננו, כדי לשנות את מסקנתנו, שכן מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה בבירור כי התובעת מתגוררת בספרד דרך קבע, גם אם היא מבקרת בארץ לעיתים. בעלה של התובעת מתגורר בספרד משנת 1992, והינו בעל אזרחות ספרדית, ושהותה של התובעת עמו בספרד אינה ארעית או זמנית, אלא שהות קבועה במשך שנים רבות.

8. באחרונה שב בית הדין הארצי לעבודה ודן בשאלה מהי הפרשנות הנכונה למושג "תושב", והדגיש כי:

"לאורה של הפרשנות התכליתית הדינאמית, אין לייחס פרשנות נוקשה ודווקנית למושג "תושבות". כך דרך כלל, כך במיוחד בעידן הגלובליזציה בו מתקיימת ניידות תכופה ולעיתים אף קבועה ברחבי העולם, אין לשלול מציאות לפיה יהיו לאדם זיקות מהותיות לישראל, גם אם הוא מחלק עיתותיו בשהייה בארץ ומחוצה לה, כשם שאין לשלול בהכרח תושבות כפולה, בדומה לאזרחות כפולה. במסגרת זו ובהיותם חלק אינטגראלי מתופעה כלל עולמית זו, רבים וטובים מאזרחי ישראל ותושביה, צעירים ומבוגרים כאחד, עושים תכופות בביקורי בני משפחה הפזורים ברחבי תבל, וטועמים טעמו של "העולם הגדול" בהתפתחותם המקצועית והעסקית לצרכי לימודים, או עבודה מחוץ לישראל, כמו גם בידע שהם מביאים עמם לקהילה הבינלאומית.

על רקע זה, מוצאת ביטויה המגמה שבדין להגמשת פרשנות המונח "תושב ישראל" אף בהוראות חוק הביטוח הלאומי, במסגרתן מוכרת שהות ממושכת של תושב ישראל בחוץ לארץ, מבלי שתישללנה זיקתו לישראל וזכותו לגמלה, כגון בסעיפים 324 ו- 324א לחוק. זאת מתוך נקודת מוצא לפיה, עצם שהייתו של אזרח ישראל בחו"ל לצרכי עבודה, לימודים או ריפוי וכל כיוצ"ב, אין די בה כדי להסיט "מרכז חייו" של אדם מחוץ לישראל ובכך למנוע ממנו מיצוי זכויותיו הסוציאליות כ"תושב ישראל".

עם זאת שב בית הדין וקבע כי:

"בהגמשת דרישת התושבות לשם קבלת קצבת זקנה אין משום זניחת תנאי התושבות. תנאי זה שריר וקיים ואין לרוקנו מתוכן. גם בהתחשב בשינוי העתים ובמגמות הגלובליזציה של המאה ה-21, מוסיפה לעמוד על כנה הדרישה לפיה מרבית הנסיבות יצביעו על קיומה של זיקה יציבה בין תובע הקצבה לבין ישראל. רק כך יתמלא תנאי התושבות, שאם לא כן יבַּקָע הקרום הדק העוטף את גבולות הפרשנות לתנאי התושבות שבחוק הביטוח הלאומי בדבר הזכאות לקצבת זקנה, עד שתוכנו של תנאי זה ירוקן מתוכן. ודוק. דרישת ה"תושבות" לצורך זכאות לקצבת זקנה, משמעותה זיקה מהותית וקבועה לישראל, ולא זיקה משוללת תוכן, המתמצית בקשר פורמאלי בלבד עם ישראל" (עב"ל (ארצי) 83/06 ג'אן טייץ – המל"ל, ניתן ביום 2.6.09, סעיפים 8-10 לפסק הדין).

ואולם בענייננו, לא ניתן לראות בשהותה של התובעת בספרד שהות ארעית, ולא נוכל לומר כי קיימת זיקה יציבה בין התובעת לישראל. התובעת אמנם מבקרת בארץ מפעם לפעם, אולם בשנת 2008 ביקרה התובעת בישראל פעם בחודש ינואר, ואחר כך בחודש ספטמבר, היינו לאחר למעלה מחצי שנה, ופרט לדירה אין לתובעת כל זיקה אחרת לארץ, וכל בני משפחתה הקרובים מתגוררים בחו"ל. העובדה שהתובעת מרגישה קשר לארץ מבחינה סוביקטיבית אינה יכולה לשקול לענייננו.

לפני סיום נציין כי ב-12/06 מלאו לתובעת 61 שנים, משמע שהתובעת הגיע לגיל הזקנה המותנה, ואילו היתה זכאית לקצבה, היתה זכאותה מותנית בבחינת הכנסותיה. מכל מקום אם תשוב התובעת להתגורר בארץ, תהיה זכאית, כמובן, להגיש תביעה לנתבע לתשלום קצבת זקנה.

סוף דבר – התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום י' בתמוז, תשס"ט (2 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

דיתה פרוז'ינין, שופטת

011790/07בל 730 אילנית ג'והרי



מעורבים
תובע: יפה סלינס
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: מ. דיק