ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נירוק נגד בטוח לאומי-סניף ירושל :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 011350/06

בל 011358/07

בפני:

דיתה פרוז'ינין – נשיאה

נציגת עובדים – גב' רבקה לוי

נציג מעבידים – מר מאיר ברלך

23/07/2009

בעניין:

למיס נירוק

ע"י ב"כ עו"ד

ב. כרכבי

ס. טיקוצקי

התובעת

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

ח. מנדלסון

הנתבע

פסק דין

1. התובעת הגישה לבית הדין שתי תביעות: האחת – לקביעת מעמדה כתושבת ישראל; והשניה – לתשלום קצבת שאירים.

2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו:

א. התובעת, ילידת 1952, נישאה בשנת 1969 למר מוסא ניירוך.

ב. מר מוסא ניירוך המנוח נפטר ביום 8.7.2004 (נספח ה' לתצהיר התובעת).

ג. התובעת מוכרת כתושבת ישראל משנת 1967 ועד 1976 ומ-1.1.2006.

3. בין הצדדים שנויה מחלוקת בשאלה האם היתה התובעת תושבת ישראל מ-1976 ועד 1980, ומ-92003 ועד 12/2005. מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי בבעלות בני הזוג ניירוך בית דירות באלראם (סעיף 3 לתצהיר התובעת), ובני הזוג התגוררו שם במשך למעלה מ-20 שנה. אולם התובעת לא מצאה לנכון לציין בתצהירה מתי עברה להתגורר באלרם (סעיף 9 לתצהיר). בכתב התביעה (בתיק בל 11350/06) לא ציינה התובעת ממתי היא מתגוררת בבית בנה סאמר (סעיף 2), ובהודעתה לעניין מקומות מגורים, שהוגשה לבית הדין ביום 9.1.2007, לא נזכרה כלל העובדה שהתובעת התגוררה במשך למעלה מ-20 שנה באלראם, אשר מחוץ לתחום ישראל. יתר על כן, בטופס הדין וחשבון הרב שנתי שהגישה התובעת ביום 29.1.2006 (נ/2) העלימה התובעת את העובדה שבבעלות בן זוגה נכס באלראם, ולשאלה "האם בבעלות בן זוגך או בחזקתו דירה או נכס במקום אחר?" השיבה בשלילה (ע' 3 סעיף 6). התנהלותה זו של התובעת, והעובדה שמצאה לנכון להסתיר עובדה רבת חשיבות זו, פוגעת במהימנותה.

4. האם התגוררה התובעת בתחום ישראל מ-1976-1980?

התובעת טוענת כי בתקופה זו התגוררה בישראל, והיא מוסיפה עוד כי מאחר שהיא מחזיקה בתעודת זהות ישראלית, נטל ההוכחה מוטל על הנתבע להוכיח כי לא התגוררה בתקופה זו בתחום ישראל.

הנטל להוכיח כי אדם הינו תושב ישראל מוטל על הטוען זאת. אך כאשר התובע נושא תעודת זהות ישראלית, ככלל, מועבר נטל הראיה אל כתפי הנתבע להוכיח כי התובע אינה מתגורר בתחום ישראל (דב"ע נו/229-0 נאסר נאוול – המל"ל, לא פורסם) . ואולם בענייננו שונה המצב, ומקובלת עלינו במלואה טענת הנתבע כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת, שכן האמור בתעודות הזהות של התובעת, אשר הוצאו ביום 20.11.2007 וביום 31..1.2005, אינו משקף את מקומות מגוריה. התעודה הראשונה הוצאה לאחר התקופה הרלבנטית לענייננו, ובשניה נכתב כי התובעת מתגוררת בראס אל עמוד, בעוד שעל פי גרסתה התגוררה בתקופה זו בבית חנינה. מאחר שהאמור בתעודות הזהות לא משקף את מקומות מגוריה של התובעת אף לא לכאורה, מוטל הנטל על התובעת להוכיח כי התגוררה בתחום ישראל בתקופה הנ"ל. לא עלה בידי התובעת להרים נטל זה המוטל עליה.

5. ראשית, כפי שכבר נאמר לעיל, מהימנותה של התובעת מוטלת בספק, הן משום לא מצאה לנכון להציג לפני בית הדין ולפני המוסד לביטוח לאומי את העובדות כהוויתן, והן משום שלא הציגה ראיות כלשהן התומכות בגרסתה כי התגוררה בתחום ישראל מ-1976 ועד 1980. בעדותה אמרה התובעת במפורש כי אינה זוכרת מתי עברו להתגורר באלראם (ע' 5 ש' 17-20). על כן לא ברור על מה מבוססת הטענה כי התגוררה בתחום ירושלים לפני 1980. לא הוצג לפנינו חוזה שכירות או ראיה אחרת התומכת בגרסת התובעת. הנתבע הגיש את הודעת בעלה המנוח של התובעת מיום 4.8.88 (נ/4), אשר נגבתה באלראם. שם נכתב כי:

"בשנת 1976 בניתי את ביתי זה".

אמנם נותן ההודעה לא נחקר על תצהירו, אולם לנוכח האמור בעדותו המהימנה והמשכנעת של חוקר הנתבע מר עבד חממי (ע' 2-4 לפרוטוקול מיום 14.7.2008), גם אם ניתן להודעה זו משקל מיזערי בלבד, די בכך כדי לדחות את טענת התובעת כי התגוררה בתחום ישראל בתקופה הנ"ל, שהרי לא הוצג לפנינו ולו בדל ראיה התומך בגרסת התובעת.

6. האם התגוררה התובעת בתחום ישראל מחודש 9/2003 ועד חודש 12/2005, והאם היה מר מוסא ניירוך המנוח תושב ישראל לפני פטירתו?

סעיף 252(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) קובע כי:

”נפטר מבוטח, ישלם המוסד.... קצבת שאירים חודשית באחד משיעורים אלה:..."

סעיף 240(א) לחוק קובע כי מבוטח הינו תושב ישראל שמלאו לו 18 שנה.

התובעת טוענת כי התגוררה בבית חנינה בתקופה הנ"ל, אולם בעדויות התובעת ועדיה בנושא זה התגלו סתירות רבות ומשמעותיות ביותר. ראשית, התובעת טענה כי הדירה בבית חנינה נקנתה על ידי בעלה המנוח בשנת 2000 (ע' 6 ש' 12, פרוטוקול הדיון מיום 17.3.2008), ואולם יפוי הכוח שהגישה התובעת אינו מאשר את גרסתה זו, הן באשר לתאריך הקניה, והן באשר לזהות הקונה. שם נכתב כי הדירה נקנתה בשנת 2002, וכי הקונה הינו בנה של התובעת וואל, והוא מעביר את הנכס לאחיו, סאמר. הבן וואל אמנם ניסה בעדותו לתמוך בגרסת אמו כי אביו הוא שקנה את הדירה, ואולם הדבר לא עלה בידיו. העד לא נתן הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע קנה אביו דירה לסאמר, אף כי לא קנה דירה אף לא לאחד מילדיו האחרים, ומדוע הועברה הדירה אליו אם הכוונה היתה לתיתה לאחיו סאמר (ע' 10 ש' 13-21 לפרוטוקול הדיון מיום 17.3.08). נוסיף עוד כי בתצהיר התובעת לא נכתב כלל כי הדירה נקנתה על ידי בעלה המנוח של התובעת. כל שנכתב הוא כי:

"מחודש 9/03 או בסמוך לכך, התחלנו אני ובעלי המנוח ז"ל להתגורר בירושלים בשכונת בית חנינא..." (סעיף 2).

מכאן, שהגרסה כי מר מוסא ניירוך המנוח קנה את הדירה בבית חנינא, ואחר כך העבירה לבנו סאמר, הועלתה לראשונה בעדות התובעת, כשנתיים לאחר הגשת התביעה.

גם לגבי המועד שבו עברו בני הזוג, לטענת התובעת, להתגורר בבית חנינא, התגלו תמיהות לא מעטות. כאמור אמרה התובעת בעדותה כי הדירה נקנתה בשנת 2000, ואולם בני הזוג עברו להתגורר בה בשנת 2003. לא ברור מדוע עבורו בני הזוג להתגורר במקום רק לאחר 3 שנים, כאשר הדירה היתה מושכרת במשך תקופה זו למשך 6 חודשים בלבד. לא ניתן לכך כל הסבר (ע' 7 ש' 20-22 פרוטוקול מיום 17.3.2008).

7. לכל אלה יש להוסיף כי בהודעתה מיום 20.7.05 (נ/3) אמרה כלתה של התובעת, לינה ניירוך, את הדברים הבאים:

”ת. התגוררתי עם בעלי ב"אלראם" בדירה נפרדת מבית חמי וגיסיי.... והמשכנו להתגורר שם עד שבאנו לדירה הזו לפני 15 יום, לפני כן היינו גרים בדירתנו הפרטית ב"אלראם" ולפני שהתגוררנו בדירה הזו. הדירה הזו היתה מושכרת ולא זוכרת את שם השוכרים שהיו גרים לפנינו בדירה הזו והתגוררו בה למשך ארבעה חודשים בשכירות ולפני כן הדירה הזו היתה ריקה ולא מאוכלסת.

ש. מתי קניתם את הדירה הזו בבניין "אבו אצבע"

ת. לפני ארבע או חמש שנים בערך גיסי ובעלי קנו את הדירה הזו לפני פטירת חמי אבל היא ע"ש בעלי וגיסי "ואיל" וחמי נפטר לפני שנה בהיותם גרים ב"אלראם" וגם אנחנו היינו גרים ב"אלראם" בדירתנו ב"אלראם"" (ההדגשות הוספו ד.פ.).

כלת התובעת אמנם חזרה בה בעדותה מן הדברים הנ"ל, אולם יש להעדיף את דבריה בהודעתה על פני הדברים שנאמרו בעדותה לפנינו, שכן לא עלה בידי העדה להציג גרסה עקבית, משכנעת ואמינה בעדותה. כך למשל אמרה העדה תחילה כי חמה המנוח גר בדירה לפני שעברו הם עצמם להתגורר בה, ואולם לאחר מכן אמרה כי עברו לגור בדירה ביחד (ע' 14 ש' 11-19, פרוטוקול מיום 17.3.08). בהמשך התחמקה העדה ממתן תשובה לשאלה מתי העביר חמיה את הדירה על שם סאמר, ואף טענה כי חמיה המנוח עשה כן לאחר פטירתו (ע' 15 ש' 9-27, פרוטוקול מיום 17.3.08(. כמו כן לא עלה בידי העדה ליתן הסבר משכנע לשאלה מדוע עזבה דירה שבה התגוררה עם בני משפחתה בלבד, ועברה לגור עם הורי בעלה, כגרסתה (ע' 16 ש' 12-17).

מכל מקום עדותה היתה הססנית, וניכר בה כי היא חוזרת על דברים שנאמרו לה. כמו כן יש לזכור כי סוכת האבלים, לאחר פטירתו של מר מוסא ניירוך המנוח, נפתחה בבית באלראם.

כל אלה מצביעים על כך שהמנוח לא התגורר בתחום ירושלים לפני פטירתו. כמו כן לא עלה בידי התובעת להוכיח כי התגוררה בתחום ישראל לפני 1.1.2006.

לפיכך נדחות שתי התביעות.

מתוך התחשבות בתובעת – אין צו להוצאות.

ניתן היום 30/6/09 בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

נציג עובדים

גב' לוי

ד. פרוז'ינין - שופטת

אב"ד

נציג מעבידים

מר ברלך

011350/06בל 730 אילנית ג'והרי



מעורבים
תובע: למיס נירוק
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: ח. מנדלסון,ס. טיקוצקי,ב. כרכבי