ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שבו אבנר נגד בטוח לאומי-סניף :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 011214/08

בפני:

כב' השופט אייל אברהמי

23/07/2009

בעניין:

שבו אבנר

ע"י ב"כ עו"ד

רוטנברג צבי

תובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

יפה רוטשילד

נתבע

פסק דין

פתח דבר

בפנינו תביעה להכרה בליקויי התובע כפגיעה בעבודה שנגרמה עקב אירוע תאונתי לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי

1. העובדות שאינן שנויות במחלוקת, כפי שנקבעו בדיון מיום 3.2.09, הן אלה:

1. התובע הינו יליד שנת 1961.

2. ביום 5.12.07 כאשר עבד במקום עבודתו בסופר "מיסטר זול", נפל התובע מסולם ונחבל בצווארו וברגל ימין.

3. התובע המשיך בעבודתו.

4. ביום 17.5.08 עבר התובע ניתוח כעולה מהחומר הרפואי שהועבר למומחה.

5. מצבו הרפואי של התובע, כולל מצבו הקודם וכולל הטיפול הרפואי מאז האירוע ועד הניתוח עולה מהחומר הרפואי שהועבר למומחה.

6. ביום 3.2.09 מונה כמומחה של בית הדין ד"ר י. פעילן (להלן: "המומחה") אשר נתבקש לחוות דעתו בעניין מחלתו של התובע בצוארו וברגלו הימנית והשפעת האירוע על ליקויי התובע. בפני המומחה עמד תיקו הרפואי של התובע.

דיון והכרעה

7. ביום 2.3.09 נתקבלה חוות דעתו של מומחה בית הדין. בחוות דעתו קבע המומחה כדלקמן:

1. אצל מר שבו אובחנה מילופתיה בע"ש הצוארי, על רקע של שינויים ניווניים (גרמיים, דיסקלים, רצועתיים).

2. לא. אין קשר סיבתי לאירוע החבלתי הנטען, המוזכר לראשונה רק ביום 13.5.08. תהליך היווצרות השינויים הניווניים הינו תהליך איטי, הדרגתי, כרוני ואורך שנים רבות.

מדובר בתהליך תחלואתי רגיל, על רקע קונסטיטוציונלי-התפתחותי.

התהליך הניווני ידוע ואובחן לפני האירוע הנטען ביום 5.12.07.

3. לא. אין קשר סיבתי לאירוע הנטען ביום 5.12.07, כפי שכתבתי לעיל.

4. מדובר בתהליך תחלואתי, ללא קשר לאירוע החבלתי הנטען.

(עמוד 2 לחוות הדעת)

8. כן קבע המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם התובע ביום 1.5.2009 כדלקמן:

- המילופתיה הצווארית אובחנה לפני האירוע הנטען ובגינה אושפז בביה"ח ביקור חולים בשנת 2007.

- לאחר האירוע הנטען לא נזקק לאשפוז בגין ע"ש הצווארי, אלא ביום הניתוח (18.5.08).

- הרישומים השונים מעידים על מצב כרוני, ללא קשר לאירוע טראומתי כלשהו.

- האירוע הנטען מופיע לראשונה רק ביום 13.5.08.

- ברור כי האירוע לא היה טריגר להופעת המילופתיה.

לאור הנ"ל, ברור כי אין קשר סיבתי לאירוע הנטען ביום 1.12.07, לא כגרימה ולא כהחמרה. (ההדגשה במקור, א.א.)

9. נמצא אפוא כי חוות דעתו המנומקת של המומחה שוללת את הקשר הסיבתי בין מחלת התובע, מילופתיה שמקורה בתהליך ניווני הדרגתי, לבין האירוע בעבודתו.

10. קביעת קיומו או אי קיומו של קשר סיבתי בין אירוע חריג לבין ליקוי רפואי, היא קביעה משפטית המושתת על חומר הראיות שלפני בית הדין (ר' עב"ל 1146/00 צבי פחטר - המל"ל (לא פורסם, ניתן ביום 18.5.03)).

11. הואיל ובתיק זה לא נשמעו עדויות בפני בית הדין, יינתן משקל מכריע לחוות הדעת של המומחה הרפואי. "חוות דעת המומחה שנתמנה על-ידי בית-הדין אינה עדות "לטובת" אחד הצדדים, והמומחה אינו עד של צד זה או אחר" (בג"צ 1199/92 לוסקי - ביה"ד הארצי לעבודה פ"ד מז (5) 734). לפיכך, נוטה בית-הדין ליתן משקל רב לחוות דעתו של המומחה, אלא אם כן יש סיבות כבדות משקל שלא לעשות כן.

12. יפים לעניין זה דברים שאמר בית המשפט העליון באשר למשקלה של חוות דעת שניתנה ע"י מומחה אשר נתמנה ע"י בית המשפט:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדין, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (לא פורסם); ע"א 558/96 חב' שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל דינים עליון, כרך נה 46).

13. ד"ר פעילן, המומחה שמונה על ידי בית הדין, קבע באופן חד משמעי, בחוות דעת מפורטת ומנומקת, כי לא ניתן להצביע על קיומו של קשר סיבתי בין המצב הרפואי לאירוע. אף בתשובותיו לשאלות ההבהרה, חזר המומחה על עמדתו ונימק אותה, תוך שהוא עונה בצורה סדירה ובהירה על השאלות שהוצגו לו.

14. למעלה מן הצורך נתייחס לטענה שהעלה התובע לראשונה בסיכומיו, לפיה יש לראות במחלתו התפתחות של מחלת מקצוע. דין טענה זו להדחות ולו רק בשל כך שלא נטענה קודם לכן במשך כל ההליך ואף עתה לא נטענה באופן ברור. מעבר לדרוש נציין כי לא הוכחה מחלת מקצוע לפי ס' 79 ו-ס' 85 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") וכמו כן מחלת המילופתיה אינה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע שבחלק ב' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד 1954.

סוף דבר

15. לאור כל האמור, אנו מאמצים את חוות דעתו של מומחה בית הדין וקובעים, לאור האמור בה, כי אין קשר סיבתי בין מחלת המילופתיה ממנה סובל התובע לבין האירוע בעבודה וכי לא הוכחה בנדון דנן פגיעה בעבודה.

16. אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' באב, תשס"ט (23 ביולי 2009) בהעדר הצדדים .

אייל אברהמי, שופט



מעורבים
תובע: שבו אבנר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: יפה רוטשילד,רוטנברג צבי