ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בדר נגד בטוח לאומי-סניף ירושלים :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 010713/08

בפני:

כב' השופט אייל אברהמי

23/07/2009

בעניין:

בדר מוחמד

ע"י ב"כ עו"ד

גדעון מרואן

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

י. רוטשילד

הנתבע

פסק דין

רקע עובדתי

  1. התובע קיבל כפל גמלאות, אבטלה והבטחת הכנסה, מחודש 8/04 ועד 3/05, בשל טעות מצד הנתבע ונוצר לו חוב בגין תשלום יתר.
  1. התובע הגיש לועדה לביטול חובות בקשה לביטול חובו בשני מועדים. הועדה לביטול חובות בהחלטתה מיום 29.11.07 (להלן: "הועדה הראשונה") דחתה את בקשתו בנימוק ש"החוב התגלה תוך שנה ממועד התשלום השגוי ועל כן ניתן לומר כי המבוטח עוד לא התרגל לכספים ששולמו לו בטעות" בהתאם ל"פרק ב' לתדריך מינהל הגמלאות". בהסכמת הנתבע, התובע שב והגיש בקשה נוספת לאור מצבו הכלכלי הקשה. הועדה לביטול חובות מיום 20.11.08 (להלן: "הועדה השניה") דחתה את בקשתו זו של התובע בשל כך שקיבל כספים שלא כדין ו"לאור הפסיקה האחרונה".

גדר המחלוקת

  1. הפלוגתאות שנקבעו הן כדלקמן:

1. האם פעל הנתבע כדין ביצירת חובו של התובע וכן בקיזוזו ואי ביטולו, והאם פעל הנתבע על פי הנחיותיו.

2. האם נפל פגם בהחלטת הוועדה לביטול חובות המצדיק את התערבות בית הדין.

לגופם של דברים

  1. ס' 315 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע כך:

שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גמלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות אלה:

(1) המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות הענין;

(2) המוסד רשאי לתבוע החזרת כל סכום ששילם, בטעות או שלא כדין, אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב;

(3) המוסד רשאי לנכות או לתבוע את הסכומים ששילם כאמור, בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום החזר התשלום בפועל לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד שבו שולם הסכום בטעות או שלא כדין;

(4) סכום שנוכה או שנתקבל לפי סעיף זה שלא לטובת המוסד, יעבירו המוסד למי שנושא במימון התשלום.

  1. כפי שניתן ללמוד מלשון החוק, ישנה הבחנה בין מקבל תשלום בתום לב לבין זה שאינו, לענין אופן גבית החוק ואפשרות הפעלת שיקול דעת ביחס אליו. בעוד שכלפי מקבל תשלום שלא בתום לב ניתן לפנות בתביעה להחזרת החוב, הרי שממקבל תשלום בתום לב רשאי הנתבע לנכות את הסכום לשיעורין או בבת אחת, בהתחשב במצבו ובהתאם לנסיבות. ברי כי אין כלל גורף לפיו על הנתבע לבטל את חובו של מי שקיבל תשלום בתום לב עקב טעות של הנתבע, כבענייננו והאופן בו נוצר החוב הינו רק שיקול בין יתר השיקולים שעל הועדה לביטול חובות לשקול (ר' גם דב"ע מב/0-48 פרג' - המל"ל פד"ע יט ; דב"ע נו/37-04 אורי כהן- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד, 528).
  1. עיון בהחלטות הועדה לביטול חובות בעניינו של התובע מעלה כי הועדות נימקו את החלטותיהן. שתי הועדות התייחסו לכך שהתובע לא תרם ליצירת החוב אלא באשמת הנתבע וקבעו כי הדבר עומד לזכותו של התובע. עם זאת, שיקול זה לא הכריע את הכף לטובת התובע, מאחר שנשקלו שיקולים נוספים.
  2. בהקשר זה נדגיש, כי אמנם אין שאלת תום הלב מהווה נימוק בלעדי שאחריו אין ולא כלום, מאחר שאין בכך כדי לשנות את המצב העובדתי לפיו לתובע שולמו כספים שלא כדין אשר על הנתבע, כאחראי על שמירת הקופה הציבורית, להקפיד על השבתם, אלא אם כן מתקיימות נסיבות מיוחדות. קביעה זו מתיישבת עם לשון החוק כדלעיל והפסיקה בנדון.
  1. כך קבע בית הדין הארצי בפרשת אולחובק (עב"ל 1381/01 ויולטה אולחובוק נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2004(1), 483 ,עמ' 488):

"מבוטח שאינו מוסר למוסד את מלוא הפרטים הנוגעים לעניינו או שמוסר חלילה פרטים שאינם נכונים, עשוי להיחשף לדרישה להחזר הכספים מכח סעיף 315 לחוק. ודוק: הדרישה להחזר כספים לפי החוק אינה מותנית בקיומו של חוסר תום לב מצד המבוטח; גם שגגה שיצאה מלפניו בתום לב מקנה למוסד זכות להחזר כספים, אם לאמיתו של דבר קיבל המבוטח כספים שאין הוא זכאי להם."

(ההדגשה אינה במקור)

  1. בית הדין הארצי חזר על דברים אלה בענין אבו אחמד (עבל 298/07 בסאם אבו אחמד נ' המוסד לביטוח לאומי תק-אר 2008(2), 110 ,עמ' 113) והוסיף:

"גם אם נניח שהמערער פעל בתום לב ושבידי המוסד היו נתונים המצביעים על זכאותו של המערער לקצבת נכות, הרי נעלה מספק שהמערער קיבל לידיו מקופת הציבור כספים לא לו ועליו להחזירם. כך הוא מכח הדין הכללי וכך הוא מכח ההוראה המיוחדת בסעיף 315 לחוק. מסקנה זו עולה לא רק מהוראות החוק הנוגעות לעניין, אלא גם מכח תפקידו של המוסד לשמור על הקופה הציבורית ולדאוג שמבוטחים יקבלו את המגיע להם, לא פחות אך גם לא יותר."

  1. הועדה הראשונה שקלה אפוא בנוסף לשיקול זה בדבר תום ליבו של התובע גם את התקופה שחלפה עד שהתגלתה הטעות, בהתאם לנהלי הנתבע, לפי ס' 2.3.1.2 (1) הקובע תנאי סף של חלוף שנה ממועד תחילת הזכאות השגויה בגינה נוצר החוב. נטל ההוכחה בדבר סטית הנתבע מהנחיותיו הפנימיות רובץ על התובע, אשר בחר שלא להביא את ההנחיות הפנימיות במלואן ולא הוכיח טענתו כי אין חלופה המתייחסת לנסיבות דנן, כאשר הנתבע לעומתו הצביע על ס' 2.3.1.2 (1) כדלעיל. משכך אנו קובעים כי בהחלטת הועדה שהסתמכה על הנחיותיו הפנימיות של הנתבע פעל הנתבע כדין ולפי הנחיותיו.
  1. כמו כן, לא נפל פגם בשיקול דעתה של הועדה עת יישמה הנחיותיו הפנימיות של הנתבע. החלטה זו נופלת במתחם הסבירות שכן אמנם יש היגיון מסוים בקביעת משך זמן בו לא נחשב המבוטח שקיבל כספים ביתר כמי ש"התרגל אליהם". כשהמבוטח מקבל את תשלומי הכפל זמן לא רב קודם לפני שמתבררת הטעות לא חלה הסתמכות משמעותית מצידו ביחס לסכומים אלה והם מצויים אצלו באופן זמני בלבד, כך שניכויים אינו פוגע בו מעבר למידה הדרושה. אין זאת אומרת שלא ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת, אולם בית הדין איננו שם עצמו במקומה של הועדה כי אם בוחן את סבירות החלטתה, כאשר במקרה זה לא נפל פגם בשיקול דעתה של הועדה.
  1. באשר לועדה השניה, אשר שקלה גם את מצבו הכלכלי של התובע, אמנם מצב כלכלי יכול ויוביל בנסיבות המתאימות לקביעה כי אין על המבוטח להשיב את הכספים ששולמו ביתר, אך אין בכך למנוע מהועדה להפעיל שיקול דעתה, כמו גם בשאלת אופן יצירת החבות ותום לבו של התובע. לא הוכח כי נפל פגם בהחלטת הועדה לפיה מששולמו לתובע כספים שלא כדין עליו להשיבם.
  1. באשר ליישום ההנחיות המנהליות על ידי הועדה השניה, מסתבר שהועדה השניה בחנה את עניינו של התובע בנוסף להחלטה הראשונה, כך שלא הוכח שבכך שלא ציינה כי הדחיה היא על פי אותן ההנחיות היא לא פעלה לפיהן. גם אם אמנם הנימוק בועדות הינו שונה, כאשר הועדה השניה מתייחסת לפסיקה החדשה (ומקובלת עלינו הבהרת הנתבע כי מדובר בענין אבו אחמד) שנפסקה בזמן שחלף מאז החלטתה של הועדה הראשונה, הרי אין למצוא בכך טעם לפגם, אלא להיפך, הדבר מעיד כי הנתבע בחן את עניינו של התובע מחדש באופן ענייני ומקצועי ומבלי להסתפק בקביעה הראשונית.
  1. מעבר לדרוש נציין כי ייתכן שניתן היה להגיע לתוצאה אליה הגענו גם דרך החלת החובה הקבועה בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, המחייב השבה של כספים ששולמו שלא כדין. זאת כאשר לא מתקיימות נסיבות מיוחדות לפטור את התובע מהשבה לפי ס' 2 לחוק זה. אולם, לא נזקקנו לכך מאחר שבחרנו לילך בדרך המלך בסוגיה שבענייננו תוך בחינת החקיקה והפסיקה הספציפיות החולשות על התחום.
  1. באשר לטענת התובע (סעיף 13 לסיכומיו) כי אין לנכות מקצבת הבטחת הכנסה שלא לפי חוק, נציין כי ס' 315 שמכוחו נוכו הסכומים הינו הוראת חוק, וכבר נקבע בפסיקה כי "ניכוי הסכומים אינו קיזוז, אלא ניכוי מתשלום עתידי מכח הוראה מפורשת בחוק" (דב"ע מג/ 61-0 המוסד - פריד פד"ע טו 141).

סוף דבר

  1. לאור כל האמור לעיל פעל הנתבע כדין ועל פי הנחיותיו בהתנהלותו ביחס לחובו של התובע. החלטת הועדה הינה סבירה ולא נפל בה פגם המצדיק את התערבותנו. משכך, אין מנוס מלדחות את התביעה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ב בסיון, תשס"ט (14 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

נציג ציבור

נציג ציבור

אייל אברהמי, אב"ד

שופט

010713/08בל 730 אילנית ג'והרי



מעורבים
תובע: בדר מוחמד
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: י. רוטשילד,גדעון מרואן