ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סלאיימה נגד מל"ל :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

עב 010166/07

בפני:

כב' השופט אייל אברהמי

23/07/2009

בעניין:

סלאימה נדא

ע"י ב"כ עו"ד

בסאם כרכבי

תובעת

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

נתבע

פסק דין

רקע עובדתי

1. בפנינו תביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: "החוק") לחודשים אוגוסט-ספטמבר 2006 (להלן: "התקופה שבמחלוקת"). התובעת צריכה היתה להשתתף בתוכנית מהל"ב (תוכנית ויסקונסין) אך לא התייצבה בה במשך התקופה שבמחלוקת ועל כן לא שולמה לה גמלת הבטחת הכנסה. בחודשים מאי-יולי 2007 ושוב בחודש אוקטובר 2006 שולמה לתובעת גמלה חרף אי התייצבותה בשל מחלה.

טענות הצדדים

  1. התובעת טוענת כי אף בחודשים שבמחלוקת, אוגוסט-ספטמבר 2006, כמו בחודשים שלפניה ולאחריה, יש להכיר בה כמקיימת את החלופה שבס' 2(א)(1) לחוק וכן לפי ס' 10 לתוספת הראשונה לחוק.
  1. הנתבע טוען כי אין להכיר במסמך הרפואי מיום 3.7.06 שהציגה כבאישור מחלה העונה על דרישות תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע), תשמ"ב-1982 וכי גם לגופו אין בו כדי להורות על אי כושרה כנדרש לפי החוק.

4. כמו כן טוענים הצדדים ביחס למשקל שיש לייחס לחוות דעתו של מומחה בית הדין שמונה בהסכמת הצדדים כפי שיפורט בהמשך.

המסגרת הנורמטיבית

5. כאמור, זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה לפי החוק מותנית בהיותה דורשת עבודה במסגרת תוכנית מהל"ב (תוכנית ויסקונסין), אך התובעת לא קיימה זאת משלא התייצבה. משכך, יש לבחון האם חלף זאת מקיימת התובעת את החלופה שבס' 2(א)(1) לחוק לפיה תשולם גמלה למי ש"אין לו הכושר לעבוד ולהתפרנס כדי מחייתו..." וכן לפי ס' 10 לתוספת הראשונה לחוק הדן במי ש"אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגלל מחלה הנמשכת יותר מ-30 ימים רצופים".

  1. כמו כן, על האישור הרפואי המוגש לנתבע לעמוד בין היתר בתנאי תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע), תשמ"ב-1982 (להלן: "התקנות") הקובעות כך:

(א) לתביעה לגימלה יצורף אישור רפואי המעיד, כי

(1) התובע אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגלל מחלה הנמשכת יותר מ-30 ימים רצופים אם עילת תביעתו היא שמתקיימים בו תנאים אלה;

(2) החולה זקוק להשגחה תמידית תקופה של 45 ימים רצופים לפחות אם עילת תביעתו היא שהוא מטפל בחולה כאמור.

(ב) באישור רפואי כאמור בתקנת משנה (א) יצויין גם מועד תחילת המחלה ומהותה, משך הזמן שבו מתקיימים, עד למתן האישור, התנאים האמורים בפסקאות (1) או (2) לתקנת המשנה האמורה וכן משך הזמן המשוער שבו עלולים להמשיך ולהתקיים תנאים אלה.

(ג) אישור כאמור בתקנת משנה (א) יינתן:

(1) לגבי חולים שהם חברי קופות חולים שהוסמכו כשירות רפואי לפי סעיף 89(א)(3) לחוק הביטוח בידי רופא קופת החולים;

(2) לגבי חולים שהם עובדיו של בית חולים שהוסמך כאמור כשירות רפואי בידי רופא אותו בית החולים;

(3) לגבי חולה אחר בידי הרופא המטפל;

(4) לגבי חולה המאושפז בבית חולים גם בידי רופא בית-החולים.

(ד) רופא מוסמך רשאי לדרוש, הבהרות ופרטים נוספים, לרבות רישומים רפואיים בכל ענין הקשור באישור הרפואי, והכל אם המידע דרוש לצורך מתן חוות דעתו בדבר מצב בריאותו וכושרו של התובע לעבוד, הצורך בהשגחה תמידית עליו ובדבר תקופת תוקפו של האישור הרפואי.

(ה) בהחלטתו בתביעה, יביא פקיד תביעות בחשבון את חוות דעתו של הרופא המוסמך.

(ו) בתקנה זו, "רופא מוסמך" כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז–1956.

(ההדגשות אינן במקור)

7. נקדים ונאמר כי לאחר בחינת טענות הצדדים לגופן ועיון בעובדות המקרה ובפסיקה הגענו למסקנה שבתקופה שבמחלוקת התובעת לא היתה בגדר מי ש"אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגלל מחלה הנמשכת יותר מ-30 ימים רצופים" כנדרש בחוק, זאת הן מאחר שהאישור הרפואי שהביאה איננו מלמד על כך והן לאור חוות הדעת של מומחה בית הדין כפי שיפורט להלן.

חוות דעת מומחה בית הדין

8. ביום 22.5.08 מונה בהסכמת הצדדים מומחה רפואי מטעם בית הדין, ד"ר י. פעילן (להלן: "המומחה") להשיב על השאלות הבאות:

1. מה המחלה ממנה סובלת התובעת?

2. האם התובעת לא היתה מסוגלת לעבוד בעבודה כלשהי בכל הימים בתוקפה שמיום 1.8.06 ועד ליום 30.9.06 בגלל מחלה אשר נמשכה יותר מ-30 ימים רצופים.

9. מומחה בית הדין קבע בחוות דעתו מיום 4.7.2008 כך:

"1. שינויים ניווניים במפרק הברך הימנית.

2. לפי המסמכים הרפואיים שהובאו לעיוני – אין ממצאי בדיקה "חריפים" המונעים את עבודתה בין התאריכים 1.8-30.9.05. מדובר במצב כרוני, אשר נוצר והתפתח באיטיות ובהדרגה במשך שנים רבות.

פרט לתקופה הסמוכה ליום הבדיקה הארתקוסקופית (11.5.06) – אין מקום למתן תקופת אי כושר."

10. בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 29.9.08 הבהיר המומחה בסעיף 1 לתשובותיו ביחס לתקופת אי הכושר הסבירה כך:

"לאחר הבדיקה הארתרוסקופית האבחנתית של הברך – תקופת אי כושר של עד ל-3 שבועות, נחשבת תקופה סבירה, כפי שאכן הומלץ ביום 11.5.06."

כן הבהיר המומחה בסעיף 3 לתשובותיו כי הוא סבור שאין קשר בין הארתרוסקופיה לחופשת מחלה בתקופה שבמחלוקת:

"ארתרוסקופיה משמעותה בדיקת וסריקת מפרק עם סיבים אופטים. ...

אם אכן הכוונה לארתרוסקופיה בברך מחודש מאי – אין כל הסבר או נימוק למתן ח.מ. לאחר כ-4 ח'. הרישום מיום 3.7.06 מתעלם מהרישום ביום 27.6.06 (כפי שכתבתי בתשובה 2) ומהעובדה שאצל הגב' סאלימה בוצעה בדיקה ארתרוסקופית אבחנתית בלבד של הברך. ..."

11. מחוות דעתו של המומחה עולה כי אין הוא מוצא ממצאי בדיקה חריפים התומכים במתן תקופת אי כושר לתובעת בתקופה הרלוונטית, שהיא משך זמן משמעותי, כחודשיים ומחצה עד ארבעה חודשים, לאחר הבדיקה הארתרוסקופית האבחנתית. המומחה קבע כי בתקופה שבמחלוקת לא היתה התובעת במצב של אי כושר לעבוד לתקופה של יותר מ- 30 יום.

12. לא נכחד כי ישנה בעייתיות בתשובתו של המומחה בהתייחסו לעצם היות השינויים מצב ניווני, כשולל מתן חופשת מחלה, כאשר למעשה אין הדבר כך. אולם, לא מצאנו שהדבר משנה ממסקנתו הברורה. המומחה הבהיר כי אין בדיקת הארתרוסקופיה האבחנתית כשלעצמה מצדיקה חופשת מחלה בתקופה הרלוונטית, חודשים לאחר הבדיקה. נציין כי ביחס למצב הניווני ניתנו לתובעת אישורי מחלה לשבוע בלבד כל פעם בתאריכים 20.6.06 ו-27.6.06 ולא לתקופות ארוכות ולא מוגדרות של חודשיים-שלושה כבאישור הרפואי נשוא דיוננו - מיום 3.7.06, עליו סומכת התובעת.

  1. הפסיקה חזרה ושנתה בדבר החשיבות שנודעת לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין:

בית דין זה פסק לא אחת, כי חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו 244 - 0 המוסד לביטוח לאומי נגד יצחק פרבר, לא פורסם, עב"ל 1035/04 דינה ביקל נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).

בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם) וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377).

(עב"ל 579/06 צמח - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 23.8.2007) (2007); ר' גם עב"ל 797/06 וליד סוויטי נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 9.7.2008 (2008))

מעמדו של המסמך הרפואי

14. אולם, דינה של התביעה להדחות לא רק מחמת חוות דעתו של מומחה בית הדין כי אם גם לגופו של ענין – או שמא נאמר, לגופו של מסמך – מחמת שהתובעת לא הגישה אישור רפואי כנדרש בתקנה 11 לתקנות.

  1. תקנה 11 לתקנות שהובאה לעיל מסדירה את אופן הגשת האישורים הרפואיים לנתבע בתביעות לגמלת הבטחת הכנסה ודורשת קיומם של תנאים ספציפיים באישור הרפואי. תנאים אלה לא התקיימו במסמך הרפואי מיום 3.6.07 (להלן: "המסמך הרפואי") שהגישה התובעת לנתבע כבסיס לתביעתה לגמלה עבור התקופה שבמחלוקת ולכן דין תביעתה להדחות ולו מטעם זה בלבד.

16. ראשית, המסמך הרפואי עליו נסמכת התובעת איננו ברור דיו בנוגע לאי כושרה של התובעת לעבוד. מעיון במסמך עולה כי לא מדובר באישור מחלה כי אם במסמך רפואי המפרט מצבה של התובעת כמי שאיננה מסוגלת ללכת או לעמוד לתקופות ארוכות, ללא שתהא בו קביעה ביחס לאי יכולתה לעבוד בכל עבודה שהיא כנדרש בחוק. אי יכולת לעמוד או ללכת לתקופות ממושכות איננו בהכרח מונע מלעבוד בכל עבודה שהיא, מאחר שישנן עבודות רבות שאינן מצריכות עמידה או הליכה מרובות. משכך, אין במסמך זה כדי לתמוך בקביעת אי כושר כלשהו לתובעת.

17. כמו כן אין אמירה ברורה ביחס לתקופה שבה אין התובעת יכולה לעבוד, כי אם המלצה רפואית כללית שאיננה בהירה כל צרכה לנוח בבית: לשנים – שלושה חודשים, ללא שנקבעה תקופה מוגדרת עם תאריכים ספציפיים. לא ניתן להסתמך על אמירה כללית בדבר מנוחה מומלצת של חודשיים שלושה לשם קביעת תקופת אי כושר לתובעת. (במאמר מוסגר יוער שייתכן שזו הסיבה שבשלה קיבל הנתבע את תביעתה של התובעת לחודש אוקטובר, כיון שבאישור מיום 16.9.09 מצוינים תאריכים מדויקים ונקבע בה כי מדובר בחופשת מחלה, אולם אין זה רלוונטי לתביעה זו).

18. בהעדר אישור רפואי המפרט תקופת אי כושר לתובעת אין לתביעתה על מה שתסמוך והרי היא נופלת מאליה. כאמור, המסמך הרפואי שהביאה התובעת כלל איננו נופל להגדרת אישור רפואי בתקנות. ודוק: אין ענייננו בצורתו הפורמלית, כי אם בתוכנו, באשר אין הוא קובע אי כושר לעבודה כלשהי למשך תקופה ספציפית עקב מחלה המונעת מהתובעת לעבוד למשך 30 יום.

סוף דבר

19. כאמור לעיל, מצאנו כי אין לתובעת אי כושר לתקופה שמיום 1.8.06 ועד ליום 16.9.06 ממנו הכיר הנתבע באי כושר לתובעת. על פי הפסיקה זכאות התובעת לגמלה נבחנת לפי חודש קלנדרי שלם, כך שאם קוימה עילת הזכאות באופן חלקי, אין זכאות לגמלה (דב"ע נד/151-0 המוסד לביטוח לאומי - שושנה נאבל פד"ע כח 553, 559 (1995)). משכך דין תביעתה של התובעת להדחות ביחס למלוא החודשים אוגוסט –ספטמבר 2006.

  1. בשולי הדברים מצאנו לנכון להתייחס לכך שאמנם נוצר מצב בו הנתבע שילם לתובעת עבור החודשים מאי-יולי שקדמו לתקופה שבמחלוקת ואף עבור חודש אוקטובר שלאחריה אך לא בחודשים אוגוסט-ספטמבר עצמם. אולם, לא ניתן לקבל טענת התובעת כי הדבר מקים "חזקה". העובדה ששולמה לתובעת גמלה, בצדק או שלא בצדק, בתקופה מסוימת, אינה יוצרת מניעות אצל הנתבע מלשלול תשלום גמלה בתקופות סמוכות כאשר אלה אינן מוצדקות, על פי דין.

21. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לתובעת לא היתה תקופת אי כושר מחמת כל אחת מהסיבות הבאות: הן בהסתמך על חוות דעתו של המומחה ובעיקר מאחר שהמסמך הרפואי שהציגה התובעת איננו מהווה תעודת מחלה כנדרש על פי החוק ואף לגופו של מסמך אין בו אמירה מפורשת כי התובעת איננה מסוגלת לעבוד, אם במקצועה ואם בכלל ואין משך זמן מוגדר מתוארך. משכך, אין מנוס מדחיית התביעה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ה בסיון, תשס"ט (17 ביוני 2009) בהעדר הצדדים .

נציג ציבור

נציג ציבור

אייל אברהמי, אב"ד

שופט



מעורבים
תובע: סלאימה נדא
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: בסאם כרכבי