ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שקיראת נגד בטוח לאומי-סניף ירוש :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 010164/07

בפני:

כב' השופט אייל אברהמי

נציג ציבור (ע) מר פוסט

נציג ציבור (מ) מר ענר

23/07/2009

בעניין:

פאטמה שקיראת

ע"י ב"כ עו"ד

ב. כרכבי

התובעת

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

א. בלום

הנתבע

פסק דין

רקע עובדתי

  1. בפנינו תביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: "החוק"). הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם לתובעת חלק בנכסי מקרקעין, כאשר לשאלה זו משמעות לענין זקיפת הכנסה רעיונית מנכס בחישוב זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה.
  1. התובעת מתגוררת עם בעלה, עלי (אשר היא אשתו השלישית) וילדיו מאשתו השניה, ג'מילה, בבית אשר נבנה על ידי הבעל לפני כ-20 שנה בג'בל מוכבר על אדמת אביו המנוח (להלן: "בית המגורים"). מסביב לבית חלקת אדמה. בטרם עבר בעל התובעת לגור בבית זה עת נישא לאשתו השניה, התגורר עם אשתו הראשונה, עליא, בנכס בסואחרה אלשרקיה (להלן: "הנכס"). תביעתה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה נדחתה בראשונה לפי ס' 19 לחוק ותביעה נוספת שהוגשה נדחתה לגופו של ענין בגין זקיפת הכנסה מהנכס האמור.

טענות הצדדים

  1. התובעת טוענת כי הנכס בסואחרה אשרקיה הינו בבעלות אשתו הראשונה של בעלה, עליא (להלן:"עליא") ולא בבעלות בעל התובעת, עלי.
  1. הנתבע טוען כי הנכס בסואחרה הינו בבעלות בעלה של התובעת ועל כן יש לזקוף לו הכנסות ממנו. כמו כן טוען הנתבע כי יש לזקוף לתובעת ובעלה הכנסות מהאדמה שסביב בית מגוריהם בג'בל מוכבר.
  1. בדיון שהתקיים העידו בפנינו התובעת, בעלה מר עלי שקיראת וכן עד נוסף בשם מר עלי שקיראת, כיום תושב ג'בל מוכבר ועד לשנת 1975 תושב סואחרה אלשרקיה, אשר אביו הינו בן דוד של עליא. הנתבע לא הביא עדים מטעמו אך הגיש מסמכים שונים בחתימתה של התובעת.

המסגרת הנורמטיבית

  1. ס' 9 לחוק קובע כלל בדבר זקיפת הכנסה מנכס, גם אם בפועל לא צומחת למבוטח הכנסה ממשית. קביעה זו מתיישבת עם הרציונל העומד בבסיסו של החוק, באשר - כפי שכבר נאמר פעמים רבות בפסיקה - "מטרתו של חוק הבטחת הכנסה היא לאפשר סיפוק צרכיו המינימליים, של מי שאין לו הכנסה מתאימה." (דב"ע נב/111-04 המוסד לביטוח לאומי נ' אל חג'וג'י פד"ע כד 507). גמלת הבטחת הכנסה איננה מיועדת למי שביכולתו להשתכר בכוחות עצמו, אם מעבודה ואם מנכס (דב"ע נא 04-28 מטלון נ' המל"ל פד"ע כב 498, 500).
  1. לפיכך, נקבע בפסיקה:

"נשללת בסעיף 9 לחוק הקצבה ממבוטח שברשותו נכס שהחזקה היא כי ניתן להפיק הימנו הכנסה מינימאלית. ההשקפה הגלומה בחוק היא שהציבור אינו חייב לתמוך באדם שיש לו רכוש ממנו ניתן להפיק למצער, הכנסה מינימאלית"

(עב"ל 685/05 שרון נ' המוסד לביטוח לאומי פורסם בנבו, (27.10.06) (2006)).

דיון והכרעה

הנכס בסואחרה אשרקיה

  1. נקדים ונאמר כי התובעת לא עשתה עלינו רושם מהימן. גרסתה של התובעת אינה אחידה ונוצר הרושם כי מצג אי הבהירות העובדתית שמציגה התובעת בא לכסות על עובדות שונות שאינן נוחות לה. במספר נקודות משמעותיות בגרסתה של התובעת ישנן סתירות משמעותיות עוד בדבריה שלה עצמה בהזדמנויות שונות וכן אל מול דברי בעלה. נציין כי אף עדות העד מר עלי שקיראת לא היה בה כדי לתמוך משמעותית בגרסת התובעת, שכן אף בדבריו התגלו סתירות לעומת גרסתה וכן הודה העד ביחס לעניינים עיקריים כי אלה נודעו לו מבעלה של התובעת או משמועות (ר' למשל פרוטוקול מיום 4.2.09 עמ' 21 ש' 30, עמ' 23 ש' 1).

להלן נפרט בקצרה גרסתה של התובעת על הבעייתיות והסתירות שבה.

  1. כך, גרסתה של התובעת לא ברורה בשאלה האם בעלות עליא על הנכס היא מכוח רכישתו מאחיה או מכוח ירושה מהוריה. מחד גיסא, התובעת נסמכת על חוזה מכר בין עליא (הקונה) לבין אחיה של עליא (המוכר) משנת 1956 (נ/5). נציין כי בתצהירה מסרה התובעת כי נודע לה רק לאחרונה על חוזה המכר מאחייניתה של עליא, אך בעדותה העידה כי ידעה על קיומו מאז שהתחתנה (פרוטוקול עמ' 4 ש' 17-22). לגופו של חוזה, לא ברור שחוזה זה אכן מתייחס לחלקת האדמה הנדונה. התובעת לא הוכיחה כי החלקות המתוארות בחוזה בשמות בעליהן כגובלות בחלקה הינן אלה המקיפות את החלקה הנדונה וכשנשאלה על כך בחקירתה הנגדית טענה כי איננה מכירה את השכנים, על אף שלדבריה היא באה לחלקה הרבה לבקר את ילדי בעלה (פרוטוקול עמ' 9 ש' 8-25).
  1. מאידך, התובעת חזרה ואמרה במספר הזדמנויות כי מדובר בירושת הוריה של עליא (ראה למשל בכתב התביעה). הנתבע מציין כי אביה של עליא נפטר לאחר שנחתם חוזה המכר כך שאף ענין זה איננו הגיוני. גרסה מעט שונה ו"משולבת" יש בפיה של התובעת בעדותה, לפיה עליא קיבלה את הקרקע מאחיה שחילק את ירושת ההורים ונתן לה את חלקה בירושה במתנה בחינם (פרוטוקול מיום 19.11.08 עמ' 5 ש' 25-28, עמ' 6 ש' 1-4), אך גם גרסה זו אינה מתיישבת עם האמור בחוזה המכירה לפיו ניתנה תמורה של 30 דינרים (נ/5). השאלה המתבקשת מאליה, מדוע זה היה צורך בחוזה מכר אם אמנם מדובר בירושה, לא נענתה על ידי התובעת (פרוטוקול עמ' 7 ש' 22-25).
  1. לא די בכך, בעלה של התובעת מסר בתצהירו ובעדותו גרסה שונה לפיה אשתו עליא קבלה את החלקה כתמורה למוהר ששילם עבורה. מעבר לכך שגרסה זו לא תואמת גרסת התובעת, הרי אף לגופה אין היא ברורה. ראשית, לא ברור מדוע קיבלה עליא את החלקה ולא הבעל ששילם עבורה. שנית, החוזה (נ/5) נערך בשנת 1956, שנה לאחר נישואיהם ואירוסיהם של עליא ועלי, שהיו בשנת 1955. שלישית, החוזה כלל לא מזכיר כי הוא בא בתמורה למוהר ששילם בעל התובעת כי אם בתמורה לסכום של 30 דינרים ששילמה עליא.
  1. כמו כן, התובעת בעדותה מסרה מספר גרסאות שונות לגבי אופן מגוריהם של עליא ובעלה עלי בנכס המדובר: בתחילה מסרה שגרו יחד במערה (כפי שאף העיד בעלה - פרוטוקול מיום 19.11.08 עמ' 11 ש' 1-3), אחר כך מסרה שילדיהם בנו מעל, ולבסוף העידה כי עלי ועליא גרו בחדר שבנו למגוריהם (פרוטוקול מיום 19.11.08 עמ' 3 ש' 5-16) – בסתירה לדברים שאמרה לפיהם בעלה לא בנה בית זה בו גר עם עליא (שם, ש' 2-5).
  1. בהקשר זה חשוב לציין כי ענין המגורים במערה בנכס הופיע אף ביחס להורי בעל התובעת, דבר המלמד על הקשר ההדוק שלהם לנכס זה. כך מסר בעל התובעת בעדותו כי הוריו גרו במערה שבחלקת האדמה המדוברת בסואחרה אלשרקיה, אך טען כי זו היתה החלקה של עליא, כאשר לא נתן כל טעם הגיוני למגורי הוריו על אדמת אשתו הראשונה טרם נישואיהם (פרוטוקול מיום 19.11.08 עמ' 12 ש' 4-17). בעדותה הכחישה התובעת כי מסרה לנתבע על מגורי הורי בעלה במערה, אך לא ידעה להשיב אם אמנם גרו הוריו של עלי במערה ואם לאו - היכן התגוררו (פרוטוקול מיום 19.11.08 עמ' 4 ש' 4-12).
  1. מה מקורו של הנכס אם כן? ממכלול הראיות והעדויות נראה מסתבר יותר שאמנם כטענת הנתבע הנכס התקבל אצל בעל התובעת בירושה מהוריו, אשר גרו במערה בנכס זה כאמור.
  1. כך, בהצהרתה לנתבע מיום 20.1.08 (נ/4) בשפה הערבית שנחתמה על ידי התובעת, שאישרה חתימתה (פרוטוקול עמ' 7 ש' 1) מצהירה התובעת כך:

נאיף יגור עם ילדיו באדמת אביו המנוח וילדיו יגורו איתו.

עלי גר ליד נאיף על אדמת אביו המנוח, ובנה חדר אחד לפני שהתחתן עם עליא, בניה של עליא בנו ליד בית אביהם, החדר של עלי בעלי נשאר ריק וסגור.

והוא בנה באדמה של אביו בג'בל מוכבר, חוץ מהאדמה בסואחרה אלשרקייה, והוא בנה בג'בל אלמוכבר, לאחר שהתחתן עם ג'מילה האישה השניה.

בדבריה אלה התובעת שבה ומדגישה כי הקרקע האמורה היא של אביו המנוח של בעלה, כמו גם הקרקע בג'בל מוכבר עליה מתגוררת. כך גם לגבי בניו של בעלה מעליא היא מציינת כי בנו ליד בית אביהם – ולא ליד בית אמם. אף בתביעתה להבטחת הכנסה מיום 18.6.06 (נ/3) היא מצהירה לגבי בנים אלה כי בנו על אדמת אביהם, דהיינו בעלה.

  1. לאור דברים אלה מובהר ענין מגוריו של נאיף, אחי בעל התובעת, וכן בניו, אשר בנו על חלקת האדמה האמורה בסואחרה אלשרקיה ומתגוררים בה, כירושת הוריו יחד עם אחיו בעל התובעת. התובעת לא הצביעה על סיבה הגיונית לרשות שנתנה עליא לגיסה נאיף, לגרסתה, להתגורר על חלקת האדמה. התובעת לא הביאה לעדות את נאיף, אשר ביכולתו להסביר נסיבות מתן רשות זו והאם נתקבלה תמורה כלשהי בגינה. מקום שבעל דין בוחר שלא להעיד עד רלוונטי ניתן להסיק כי עדות זו אילו הובאה היתה פועלת כנגדו (דבע נז / 70 - 04 דודפור ברוך נ' המוסד לביטוח לאומי [פדע-אור (לא פורסם) 98 (9) 454], 3). אנו מוצאים כי הדברים מתיישבים עם היות הנכס ירושה של בעל התובעת מהוריו אותה ירש יחד עם אחיו נאיף.
  1. בשולי הדברים נתייחס לטענות המועלות בסיכומי התובעת ביחס לאמינות ראיות הנתבע (נ/1- נ/5), נבהיר כי המסמכים התקבלו במהלך עדותה של התובעת אשר אישרה חתימתה עליהם (פרוטוקול מיום 19.11.08 עמ' 6 ש' 15-24). אין משמעות לכך שחתימתה על הודעתה משנת 1996 (נ/1) היא באמצעות טביעת אצבע חלף חתימתה הרגילה משאישרה התובעת את חתימתה זו וללא שהיתה כל התנגדות מצידה לקבלת ההודעה במהלך הדיון (שם, ש' 15-16).
  1. מקום בו התובעת מאשרת חתימתה על מסמך, חזקה כי הדברים שנרשמו בו נאמרו מפיה ואין היא יכולה להתנער מהם כעת. אין זה סביר כי פקידי הנתבע –אשר הינם עובדי ציבור וחזקה עליהם כי התנהלותם תקינה - רשמו דברי כזב בכוונה בניגוד לדברים שמסרה להם התובעת, כאשר לא הוכח אחרת.
  1. זאת ועוד. הפסיקה קבעה כי יש ליתן משקל רב יותר לגרסת המבוטח בהודעות שנגבו קודם לדיון המשפטי, מכיון שבמועד זה לא היה מודע לתוצאות המשפטיות של דבריו שנאמרו באופן ספונטאני, זאת בשונה מדבריו הנאמרים במהלך עדותו בדיון המשפטי אשר עלולים להיות מכוונים לתוצאות המשפטיות הרצויות. לפיכך יש להתייחס בחשדנות לעדות בבית הדין הסותרת דברים שנאמרו קודם לדיון המשפטי. (דב"ע מח/0-42 ורטינסקי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יט 471, 473 ; דב"ע מא/0-72 פרידמן נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יב 309 ; דב"ע מט/0-95 שאער נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ 457).
  1. מכל האמור לעיל עולה כי הגרסה העובדתית העולה מהודעותיה של התובעת קודם לדיון המשפטי – לפיה הקרקע הנדונה בסואחרה אלשרקיה הינה בבעלות בעל התובעת - מתיישבת יותר מגרסתה בדיון המשפטי, לפיה קרקע זו הינה רכושה של עליא ועל כן יש להעדיפה. משכך, אנו קובעים כי הקרקע האמורה הינה בבעלות בעל התובעת כטענת הנתבע ויש לזקפה.

האדמה בסמוך לבית המגורים

  1. בענין חלקת האדמה הסמוכה לבית מגורי התובעת בג'בל מוכבר, מדובר בחלקת אדמה בגודל דונם אחד לערך, כאמור בתצהירי התובעת ובעלה (בעדותה העידה התובעת שמדובר בדונם או חצי דונם, פרוטוקול מיום 19.11.08 עמ' 5 ש' 1-2). בחלקת האדמה מצויים 20 עצי זית המניבים זיתים, אשר התובעת העידה כי הרכיבה את העצים כדי להשביחם, אם כי לטענתה אינם מפיקים מהם שמן (עדות התובעת, שם ש' 4-15) וכן ענבים (עדות בעל התובעת בפרוטוקול עמ' 15 ש' 11-16). מדובר בחלקת אדמה גדולה יחסית החורגת מהמקובל והנצרך למשק הבית ועל כן אל אף שהיא סמוכה לדירת המגורים היא איננה חלק ממנה. לפיכך מדובר בנכס אשר יש לזקוף הימנו הכנסה רעיונית בחישוב הגמלה.

סוף דבר

  1. לאור כל האמור לעיל, לתובעת ובעלה נכסי מקרקעין אלה:

1) נכסים בסואחרה אלשרקיה: הבית שבנה בזמנו בעל התובעת (בית עליא) בסואחרה אלשרקיה והקרקע שסביבו וכן זכויות הבניה של בניו ונכדיו שבנו בנכס (ללא הבתים שבנו בעצמם).

2) חלקת אדמה עודפת הסמוכה לבית מגוריהם של התובעת ובעלה בג'בל מוכבר שגודלה דונם בקירוב.

נכסים אלה יילקחו בחשבון לענין ההכנסה הרעיונית מהם (בהתאם לחוות דעת שמאי) בחישוב הכנסותיהם של התובעת ובעלה בבחינת זכאותם לגמלת הבטחת הכנסה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום ו' בתמוז, תשס"ט (28 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

נציג ציבור

מר פוסט

נציג ציבור

מר ענר

אייל אברהמי, אב"ד

שופט

010164/07בל 730 אילנית ג'והרי



מעורבים
תובע: פאטמה שקיראת
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: א. בלום,ב. כרכבי