ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמר יוסף נגד המל"ל :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

בל 001739/08

בפני:

כב' השופטת ורד שפר, נשיאה

נציג ציבור (מעבידים): מר טוביה לוי

21/07/2009

בעניין:

יוסף עמר

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

מהלשכה המשפטית

הנתבע

פסק דין

1. התובע פנה לנתבע וטען כי ביום 26.09.02 אירע לו בקע מפשעתי בצד שמאל עקב מאמץ שביצע בעבודתו באותו היום (להלן: "האירוע").

בקשת התובע לשלם לו דמי פגיעה נדחתה ע"י הנתבע, מהנימוק שלא הוכח התרחשותו של האירוע, וכי פניתו לטיפול רפואי לא היתה תוך שבעים ושתיים שעות, כנדרש על פי החוק.

מכאן התביעה שבפנינו.

2. תביעה זו, למעשה, מובאת אל פתחו של בית הדין בשנית לאחר שכבר נדונה בפני בית דין זה אשר דחה אותה לגופה.

למען הסדר והנוחות, נחזור ונפרט להלן את השתלשלות ההליכים בעינייננו.

3. התביעה נדונה תחילה במסגרת תיק בל 2174/03, בבית דין זה בפני מותב בראשות כב' השופט הראשי (כתוארו דאז) חיים סומך. בית הדין שמע את עדותו של התובע ועל יסוד הראיות שהוצגו בפניו, קבע כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את התרחשות האירוע.

4. לצורך קביעת הקשר הסיבתי – רפואי בין האירוע לבין הליקויים מהם סובל התובע, מונה בתאריך 11.10.05, פרופ' פרוינד אורי כמומחה רפואי מטעמו של בית הדין.

להלן העובדדות הרלבנטיות, כפי שהונחו כתשתית בפני המומחה הרפואי –

א. התובע עובד עצמאי, ולו עסק לבורקס ופיצות.

ב. לגירסתו ביום 26/9/02 הביאו לו מספר סוחרים סחורה והיה צורך בפריקה והעמסה, מדובר בקרטונים של פטריות (30 ק"ג הקרטון) וגלידה (25 ק"ג הקרטון).

ג. בדרך כלל העמסה והפריקה נעשית על ידי עובדים וכן תלמידים העובדים בחופשה, אך במועד זה התלמידים החלו ללמוד והוא היה צריך לעזור בהעמסה והפריקה.

ד. לגרסת התובע כבעל עסק אין זאת עבודתו, אך ביום זה הוא עזר כאמור עקב העדר עובדים.

ה. כאשר הרים את אחד הארגזים הרגיש כאבים במפשעה בצד שמאל ולאחר מכן ניגש לרופא.

5. בחוות הדעת מיום 06.11.05, השיב פרופ' פרופ' פרוינד בשלילה לשאלה האם השפיעו תנאי העבודה על מחלת התובע, והאם יש קשר סיבתי בין האירוע לבין הבקע במפשעה השמאלית, וציין כי התובע "סבל מבקע מפשעתי ומכאבים באזור הבקע עוד לפני מועד התאונה ב 26/9/02. קשה למצוא הקשר סיבתי בין התאונה לבין הבקע במפשעה השמאלית".

6. בתאריך 05.12.05 הופנו, לבקשת התובע, שאלות הבהרה למומחה אליהם צורף מסמך רפואי.

בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה מיום 08.02.06 ציין כי ניכר חוסר במסמכים לשם תשובה ממצה על אותה שאלה, והוזמנו מסמכים נוספים, ובסופו של דבר המומחה המשיך להחזיק באותה דיעה כאמור בחוות הדעת, ובה צויין – "גם לאחר התאונה היה מדובר בתלונה על כאב במפשעה ובחשד בבקע ולא בממצא ברור בבדיקה גופנית. בבדיקה ב 2001, ד"ר מזור לא יכול היה לאשר ממצא של בקע בוודאות אך גם לא יכול היה לשלול ממצא כזה. לכן נותרתי עם חשד סביר שהסיבה לתלונותיו של יוסף עמר על כאבים במפשעה השמאלית בשנת 2001, לפני התאונה, הייתה זהה לסיבה ולממצא בבדיקה בשנת 2002 לאחר התאונה".

7. בתאריך 15.10.06, ולאחר השלמת המסמכים כאמור, השלים המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה כדלקמן:

"1. ב-4/11/02 נותח מר יוסף עמר במרכז רפואי חורב על ידי פרופ' מיכאל קראוס בגלל בקע ישיר במפשעה השמאלית. הבקע תוקן בעזרת רשת. למחרת שוחרר מאשפוז.

2. כעבר 3 שנים, ב-14/11/05 נותח מר יוסף עמר שוב במרכז רפואי חורב על ידי פרופ' קראוס בגלל בקע ישיר במפשעה הימנית. הבקע תוקן בעזרת רשת. למחרת שוחרר מאשפוז.

3. המסמכים הרפואיים מתארים בקעים ישירים הנגרמים לרוב על ידי חולשה של הרקמות באזור התעלה המפשעתית ומופיעים אצל מבוגרים גם ללא טראומה. במקרים רבים חולשת הרקמות היא דו צדדית (מימין ומשמאל). בשנת 2002 נותח הבקע משמאל ובשנת 2005 נותח הבקע מימין.

4. לאחר עיון במסמכים הנ"ל לא השתנתה חוות דעתי כפי שבאה לידי ביטוי במסמך מ-6 נובמבר 2005 ובתשובות לשאלות ההבהרה מ-8 בפברואר 2006".

8. ביום 09.11.06 ניתן פסק דין בהעדר כל תגובה מטעם ב"כ התובע להחלטת בית הדין הנוגעת להשלמת סיכומים לאור העולה מחוות הדעת ותשובות המומחה לשאלות ההבהרה. באותו פסק דין דחה בית הדין את התביעה באמצו את קביעתו של פרופ' פרוינד, לפיה לא קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין הבקע במפשעה השמאלית.

9. התובע ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 828/06), וביום13.03.08 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה יוחזר עניינו של התובע לבית הדין על מנת שתופנה לפרופ' פרוינד שאלת ההבהרה הבאה:

בהתאם לחוות דעתך (תשובותיך לשאלות הבהרה) מיום 06.03.07 ציינת בין היתר, כי אינך יכול לקבוע אם המאמץ החיש את הופעת הבקע שנגרם לתובע עקב המאמץ מיום 26.09.02.

לפיכך, האם סביר יותר לקבוע שאכן המאמץ שעשה התובע באותו מועד כמתואר בהחלטה בה נקבעו העובדות, מיום 11.10.05, החיש את הופעת הבקע בגינו הוא נותח ב – 04.11.02 או שסביר יותר להניח שהבקע היה מופיע כפי שהופיע גם אלמלא המאמץ שעשה התובע ביום 26.09.02?

10. פרופ' פרוינד במסגרת תשובתו על שאלת ההבהרה הנ"ל, הפנה לכך כי אותה שאלה נענתה על ידיו לאמור -

"1. בתשובותי לשופט חיים סומך כתבתי שמר עמר סבל מבקע מפשעתי ומכאבים במפשעה השמאלית עוד לפני מועד התאונה ב 26/9/2002 ולכן לא מצאתי קשר סיבתי בין התאונה לבקע..

2. בתשובה לשאלות ההבהרה מס' 2 לשופט חיים סומך הסקתי כי יש חשד סביר שהסיבה לתלונותיו של מר יוסף עמר על כאבים במפשעה השמאלית בשנת 2001, לפני התאונה, הייתה זהה לסיבה ולממצא בבדיקה בשנת 2002 לאחר התאונה.

3. לאחר עיון במסמכים נוספים שנשלחו אלי, עניתי בשאלות הבהרה מס' 3 שבקעים ישירים במפשעה, כמו זה שממנו סבל מר עמר, נגרמים לרוב על ידי חולשה של הרקמות במפשעה ומופיעים אצל מבוגרים גם ללא טראומה.

4. בתשובה לשלות הבהרה מס' 4 עניתי כי אינני יכול לקבוע אם המאמץ באותו יום החיש את הופעת הבקע.

5. בתשובה לשאלתכם – בקהילת הרופאים יש ספקות רבים על חלקה של טראומה בגרימת בקע במפשעה. הסיבה להופעתם של מרבית המקרים של בקע מפשעתי איננה טראומה (הרמת משא כבד וכו'). אפשר לקבוע את מידת הסבירות, שבמקרה של עמר הוחשה הופעת הבקע בגלל ה"תאונה", על בסיס של ניחוש בלבד. לקביעה כזו לא תמצא תמיכה מוצקה בניתוח ההתרחשויות במקרה הנדון, וגם לא בספרות המקצועית".

11. נוכח תשובות פרופ' פרוינד דלעיל, מצאנו לנכון להורות על מינוי מומחה רפואי אחר, זאת משהגענו למסקנה כי לא ניתן לבסס על חוות דעתו הכרעה חד משמעית בתביעה שבפנינו. לפיכך, מינינו ביום 10.08.08 את דר' שילוני איתן כמומחה רפואי נוסף. בהמשך הוברר כי דר' שילוני עשוי לשהות בחו"ל, משכך וכדי לא לעכב המשך הטיפול בתיק, בוטל מינויו של דר' שילוני ובמקומו מונה דר' אלישיב אבינועם כמומחה רפואי נוסף, אשר התבקש להשיב על השאלון שצורף להחלטה מיום 11.10.05.

12. דר' אלישיב בחוות דעתו בהשיבו על השאלות שהופנו אליו, הגיע למסקנה כי האירוע גרם להחמרה בבקע המפשעתי השמאלי ממנו סבל התובע עובר למועד אותו אירוע, לאמור -

"1. המחלה ממנה סובל התובע היא בקע מפשעתי משמאל.

2. כבר בתאריכים 20/5/01 ובתאריך 5/6/01 נבדק בגלל נפיחות במפשעה שמאל.

אמנם בגלל עודף משקל וכפי שנכתב "כפל שומן" לדעת הרופא לא ניתן לאמר בוודאות אם יש בקע (ראה מכתב מתארך 5/6/01), ובתאריך 20/5/01 באבחנה חשד לבקע מפשעתי. כל זה מביא אותי למסקנה שהבקע המפשעתי היה קיים כבר בתאריכים הנ"ל והארוע מיום 26/9/02 הוא גורם מחמיר של מצב קיים ולא הגורם הסיבתי להופעת הבקע".

13. לאור קביעת המומחה הנ"ל, ביקשה ב"כ הנתבע להפנות למומחה שאלת הבהרה הבאה -

האם לדעתך, סביר יותר לקבוע שאכן המאמץ שעשה התובע באותו מועד כמתואר בהחלטה בה נקבעו העובדות, מיום 11.10.05, החיש את הופעת הבקע בגינו הוא נותח ב – 04.11.02 או שסביר יותר להניח שהבקע היה מופיע כפי שהופיע גם אלמלא המאמץ שעשה התובע ביום 26.09.02?

14. לשאלה הנ"ל השיב המומחה כדלקמן -

"לאחר עיון מדוקדק ומשני בחומר הרפואי שהועבר אלי, אינני חוזר בי מחוות דעתי בה אני מציין שכבר בבדיקות קודמות לארוע ב-26/9/02 היה חשד להמצאות בקע מפשעתי מכאן שהאירוע עצמו גרם להחמרת מצב קיים ולכן אין מקום להשתמש במונח החשת הופעת הבקע כי הבקע לדעתי היה קיים כבר לפני מועד האירוע. המאמץ שעשה התובע החמיר מצב קודם ויכול רק להגביר את עוצמת ההפרעות כגון כאבים ואי נוחות".

15. התובע אף הוא ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, אולם הוחלט לא להיעתר לבקשתו משנמצא כי אין באותן שאלות כדי לתרום להבהרת חוות הדעת.

16. לאחר שדר' אלישיב השיב לשאלה הנ"ל, הופנו אליו, לבקשת ב"כ הנתבע, שאלות הבהרה נוספות -

א) האם ביום 26/9/02 סבל התובע מבקע כלוא?

ב) האם הניתוח שעבר התובע ביום 4/11/02 היה עקב מצב חריף כלשהו או בגדר ניתוח אלקטיבי? נא הסברך.

ג) מה משקל האירוע מיום 26/9/02 על ההחלטה/הצורך בניתוח ביום 4/11/02?

ד) ביחס לתעודות אי הכושר שהוצאו לתובע, מהו אי הכושר הסביר לפני ואחרי הניתוח בהנחה שהתובע אינו עוסק בעבודה פיזית? נא הסברך.

17. לשאלות הנ"ל, השיב דר' אלישיב כהאי לישנא -

"1. בכל החומר שהועבר אליי אין שום בדיקה המעידה על בקע כלוא.

2. הניתוח שעבר התובע ביום 4/11/02 הוא בגדר ניתוח אלקטיבי. לא מצאתי בחומר שהועבר אלי את דו"ח הניתוח עצמו אך במכתב השחרור ממרכז הרפואי חורב נכתב בקע מפשעתי משמאל ללא כל תוספת המעידה על ניתוח דחוף או סימני כליאה.

3. כפי שכבר כתבתי בחוות דעתי הקודמת מהעיון במסמכים עולה כי מר' עמר סבל מבקע מפשעתי וכאבים בעבר קודם לארוע ב- 26/9/02 יש לראות בארוע אולי גורם מחמיר אך לא סיבתי להופעת הבקע, והוא החיש את ההחלטה על הניתוח שנשאר בגדר ניתוח אלקטיבי.

4. ביחס לתעודות אי הכושר שהוצאו לתובע, הן נראות לי מאוד נדיבות אך קטונתי מלהוכיח ולשפוט רופאים אחרים."

18. מטעם התובע הוגשו סיכומים, בגדרם ביקש, לאור העולה מחוות הדעת שהוגשו בתיק, לקבל את התביעה ולקבוע כי הוכח בעניינו קשר סיבתי בין הבקע ממנו הוא סובל לבין לאירוע.

19. ב"כ הנתבע, מנגד, ביקשה לדחות את התביעה משלדעתה לא הוכח קשר סיבתי בין הבקע ממנו סובל התובע לבין האירוע ולא בדרך של החמרת מצב, הן כעולה מחוות דעתו לש פרופ' פרוינד והן כעולה מחוות דעתו של דר' אלישיב.

20. דיון והכרעה -

בפנינו הונחו שתי חוות דעת:

על פי ההלכה הפסוקה, כאשר יש שתי חוות דעת של מומחים שבהם עמדה מנוגדת בענין הקשר הסיבתי - הכלל הוא שיש להעדיף את זו הקובעת שיש קשר סיבתי. בענין זה נאמר -

"אם היו בפני בית הדין שתי חוות דעת מומחים, כאשר לפי האחת - קיים קשר סיבתי בין הפגיעה למחלה ועל פי השניה - יש לשלול קיומו של אותו קשר, ראוי ככלל, להעדיף את חוות הדעת הראשונה משבביטוח סוציאלי הספק פועל לטובת הנפגע." (בעב"ל 141/97 המוסד לביטוח לאומי נגד יהונתן פורת, עבודה ארצי, כרך לג (12), 23).

כבר קבענו בהחלטה מיום 10.08.08 כי מחוות דעתו של פרופ' פרוינד ותשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, לא היה ניתן לבסס מסקנה חד משמעית לשאלות שהופנו אליו והן נראות חיוניות למתן פסק הדין.

ואכן, חרף זאת שבפסק הדין שניתן בתיק זה כאמור, דחינו את התביעה לגופה משאימצנו את חוות דעתו של פרופ' פרוינד, הרי בתשובותיו לשאלת ההבהרה בדבר אפשרות שהאירוע החיש את הבקע ממנו סובל התובע, השיב פרופ' פרוינד כי "אינני יכול לקבוע אם המאמץ באותו יום החיש את הופעת הבקע", בהמשך ציין כי "אפשר לקבוע את מידת הסבירות, שבמקרה של מר עמר הוחשה הופעת הבקע בגלל ה"תאונה" על בסיס ניחוש בלבד...", חוסר וודאות זו הובילה למסקנה לפיה לא ניתן לבסס הכרעה חד משמעית בתביעה.

לפיכך, כאמור, מינינו את דר' אלישיב כמומחה נוסף.

דר' אלישב, לעומת פרופ' פרוינד, בחוות דעתו ובהשלמתה על דרך מתן מענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, היה בדיעה די בהירה כי קיים קשר סיבתי בין הבקע המפשעתי השמאלי ממנו סובל התובע לבין האירוע בדרך של החמרת מצב קיים.

בהקשר לכך, הפסיקה קבעה כי יש לראות בהחמרה מצב קודם, כיוצרת את הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סבלו תובעים לבין עבודתם.

באותו הקשר גם נאמר כי "החמרת מצב מעצם טיבעה נקבעת כאשר קיים מצב רפואי קודם...הועדה הרפואית היא שמומחית לבחון את מאזן ההשפעה והיא עושה את "חשבון העובר ושב" של גובה הנכות כתוצאה מן העבודה" (עבל 401/05 נדאף ניקולא נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17.08.06).

בדומה הובהר, כי "הלכה היא שלוועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע אם הנכות שטוען לה מבוטח נובעת מפגיעה בעבודה ואם קיים קשר סיבתי בין גורם התאונה לבין הנכות..." (בר"ע 578/05 אברהם ג'ולי נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.11.05, וכן ראו בג"צ 593/06 אברהם ג'ולי נגד בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 19.6.06).

לפיכך, לנוכח קביעותיו הבהירות די צורכן של המומחה הנוסף, דר' אלישיב, אנו מעדיפים את מסקנתו והעולה ממנה.

21. אשר על כן, ונוכח האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי יש לראות באירוע מיום 26.09.02 כתאונת עבודה שהסבה לתובע בקע מפשעתי בצד שמאל וזאת על דרך של החמרת מצב קודם.

22. בנסיבות העניין אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,000 ₪.

23. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום כ"ט בתמוז, תשס"ט (21 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.

___________________ _______________

ורד שפר, שופטת נציג ציבור (מעבידים)

נשיאה



מעורבים
תובע: יוסף עמר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: מהלשכה המשפטית