ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלמלך אבניאל נגד גנון נאור :

בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בירושלים

בר"ע 953/09

בפני

כבוד השופטת אורית אפעל גבאי

20/07/2009

בעניין:

אבניאל אלמלך

ע"י ב"כ עו"ד יחיאל הרוש ואח'

המבקש

- נגד -

1. גנון נאור

ע"י ב"כ עו"ד חיים קליר ושות'

2. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

ע"י ב"כ עו"ד ליפא ליאור ואח'

המשיבים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט כ' מוסק, סגן נשיא), שניתן ביום 19.4.09 ב-ת"א 1043/07.

החלטה

המשיב 1 (להלן: המשיב) נפגע בתאונת דרכים ביום 10.7.05 עת נסע ברכב שהיה נהוג על-ידי המבקש. מאחר שהמבקש נהג ללא רשיון נהיגה תקף וללא כיסוי ביטוחי, הוגשה התביעה גם נגד המשיבה 2, אשר שלחה הודעה לצד ג' למבקש ולאדם נוסף. המבקש טען בכתב הגנתו כי רכש את הרכב בשותפות עם המשיב, ולכן היו השניים בעליו המשותפים. עוד נטען, כי המשיב ידע שהמבקש נוהג ללא רשיון, ואף על-פי כן חבר אליו בנסיעה. טענת המבקש, אליו הצטרפה גם המשיבה 2, היתה כי בנסיבות הענין יש להחיל את סעיף 7(6) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), לפיו בעל רכב שהתיר לאחר לנהוג ברכב כאשר אין תעודת ביטוח המכסה את נהיגתו, אינו זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים.

בפסק הדין מושא הבקשה לרשות ערעור קבע בית המשפט, על יסוד הראיות שבאו לפניו, כי המשיב לא היה בעליו של הרכב וכי לא היה לו חלק ברכישתו. כפועל יוצא מכך נקבע, כי לא חל החריג הקבוע בסעיף 7(6) לחוק הפיצויים, ולכן אין כל נפקות לשאלה האם ידע המשיב כי המבקש נוהג ללא רשיון וחרף זאת התיר לו לנהוג. בית המשפט קבע, כי המבקש והמשיבה חבים יחד ולחוד לפצות את המשיב על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. כמו כן, דחה בית המשפט את ההודעה לצד ג' נגד האחר. בשולי פסק הדין ניתנו הנחיות באשר להמשך הדיון בתביעה ולמינוי מומחים רפואיים.

בבקשה לרשות ערעור שלפני טוען המבקש כי טעה בית משפט קמא כאשר קבע כי המשיב אינו בעלים משותף של הרכב, ולא החיל את סעיף 7(6) לחוק הפיצויים.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי לדון בבקשה לגופה ומבלי לבקש את תשובת המשיבים.

ראשית אעיר, כי על אף שבית משפט קמא הכתיר את החלטתו בכותרת "פסק דין" המדובר למעשה בהחלטה אחרת שאין בה כדי לסיים את הדיון בין בעלי הדין (זולת הצד השלישי שההודעה לצד ג' נגדו נדחתה). בהחלטה זו קבע בית משפט קמא את אחריותם של המבקש והמשיבה לפצות את המשיב על הנזקים שנגרמו לו בתאונת הדרכים, והמשך הדיון בה ייוחד לשאלת גובה הנזק.

לגופו של עניין, נפסק לא אחת, כי אין להתיר הגשת ערעור בשאלת האחריות קודם שפסקה הערכאה הראשונה גם בענין גובה הפיצויים, אף אם קבלת העמדה לפיה אין חבות תייתר את הצורך להמשיך ולהתדיין בנושא הפיצוי (למשל, רע"א 6905/01 המרכז הרפואי סורוקה ואח' נ' גזית ואח', החלטה מיום 14.10.01). הוא הדין מקום שהוגשה בקשה לרשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות (בר"ע (ירושלים) 612/06 עג'מי יוסף נ' אפי כדורי ואח', החלטה מיום 21.3.06); מחמת היעדר עילה והיעדר יריבות (בר"ע (ירושלים) 3348/07 בנק הפועלים נ' היפר גבעת שרת בע"מ, החלטה מיום 31.12.07); או מחמת קיומו של מעשה בית דין (בר"ע (ירושלים) 710/05 אבו חמדה נ' אלנבולסי, החלטה מיום 20.4.05).

לא למותר לשוב ולהביא דברים בדבר המדיניות הראויה מתוך ההחלטה ב-רע"א 2459/04 אלה ר' הנדסת בנין והשקעות בע"מ נ' פקיד השומה ירושלים (החלטה מיום 9.5.04, מפי כב' השופט גרוניס), שהוזכרו לא אחת במצבים דומים. באותו ענין החליט בית המשפט לפצל את הדיון, ובשלב הראשון נדונה שאלה שאילו הוכרעה לטובת המבקשת היתה מביאה לסיומו של ההליך. המבקשת נכשלה בשלב הראשון ופנתה לבית המשפט העליון בבקשה לרשות ערעור. ואלה הדברים:

"אילו ניתן היה לומר מיד, כי על פני הדברים טעה בית המשפט המחוזי, אפשר שהיה מקום לפתוח את שעריה של ערכאתנו כבר בשלב הנוכחי. ברם, העניין מורכב ואין לומר כי זכייתה של המבקשת מובטחת או קרוב לכך. על כן, ייתכן ודווקא היעתרות לבקשה לרשות ערעור תביא להתמשכותם של ההליכים. טענה מעין זו שמעלה המבקשת להצדיק מתן רשות ערעור עשויה לעלות במקרים לא מעטים בהם מתנהל דיון מפוצל. הכלל הוא, בכפוף לחריגים, כי ראוי שההליך יתנהל עד תומו. המקרה הנוכחי אינו מצדיק סטיה מהכלל. ראוי אף לזכור, כי ייתכן ובסופו של ההליך בערכאה הדיונית תזכה המבקשת".

כך הם פני הדברים גם בענייננו. יש לאפשר את בירור התביעה עד תומה, ולאחר מכן יוכלו הצדדים לשקול את המשך צעדיהם על פי התוצאה אליה יגיע בית המשפט. יתכן, כי ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת אילו ניתן היה לומר על פני הדברים כי בית משפט קמא שגה בקובעו כי אין לראות במשיב בעל הרכב או המחזיק בו אשר התיר לאחר להשתמש בו. ואולם, לא ניתן לומר כך, שכן נראה כי החלטתו של בית משפט קמא מבוססת על הערכת העדויות שבאו לפניו ועל ממצאי מהימנות שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם.

על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה מבלי להידרש לגופן של הטענות שבפי המבקשת ומבלי לבקש תשובה (תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי,
התשמ"ד-1986). בנסיבות אלה איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח בתמוז תשס"ט (20 ביולי 2009), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אורית אפעל-גבאי, שופטת