ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד ליבקין דוח-א נגב-34200598513 :


בתי המשפט

בית משפט לתעבורה באר שבע

ת 005842/08

בפני:

כבוד השופט דיויד לנדסמן

תאריך:

20/07/2009

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31


בעניין:

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

נועה חקלאי

המאשימה

נ ג ד

ליבקין מיכאל- בעצמו

ע"י ב"כ עו"ד

הורוביץ

הנאשם

הכרעת דין

הנאשם מואשם בעבירה של נהיגה בשכרות בכך שנמצאה כמות של 330 מיקרוגרם אלכוהול בלוטר אוויר נשוף, בניגוד לסע' 62(3), 64 ב (א) ו – 39 (א) ל-פ"ת וכן תק' 169 א ל-ת"ת.

במענה לאישום כפר הנאשם באמינות המכשיר ובמהימנות תוצאת הבדיקה.

מטעם התביעה העיד השוטר יניב אסרף (להלן: "השוטר").

המסמכים שהוא ערך (ת/1 עד ת/7) הוגשו כראייה בתור עדות ראשית והוא נחקר בנגדית ע"י ב"כ הנאשם.

לפי דו"ח הנסיבות (ת/1) כאשר נעצר הנאשם לבדיקה, אמר כי שתה 2-3 כוסות ודקה ובעקבות תוצאה חיובית לבדיקת הנשיפון, נלקח לתחנה לעריכת בדיקת נשיפה באמצעות מכשיר ה"דראגר".

השוטר רשם את תגובתו כדלקמן:-

"ההרגשה שלי ששתיתי כוסית אחת מעל המותר ואינני נוהג לשתות בזמן נהיגה ואין לי דו"חות תנועה ואני נוהג 31 שנים".

גם בטופס התחקיר (ת/3) מסר הנאשם כי שתה 2-3 כוסות וודקה עם XL.

השוטר ערך לנאשם בדיקת מאפיינים (ת/4) לפיה מצא כי הנאשם תחת השפעה כבדה של אלכוהול. הופעתו היתה מרושלת, ריח חזק של אלכוהול, התנהגותו היתה עליזה, צחק הרבה, מתנדנד ונכשל בדיקות עמידה והליכה על הקו.

גם בדו"ח העיכוב, חזר הנאשם על תגובה דומה (ת/7).

בדיקת הינשוף התקבלה תוצאה של 330 מיקרוגרם (ת/6).

השוטר "הודה" כי תיקן את תאריך ביצוע העבירה על הדו"ח ועמד על כך כי העבירה בוצעה בשעה 01:25 ולא 09:25.

עיון בכל המסמכים שערך השוטר מביא אותי למסקנה ברורה כי השוטר כתב שעת העבירה ב – 01:25 ולא 09:25.

הוא העיד כי הנאשם היה עליז, צחק כל הדרך וכפתורי חולצתו היו פתוחים.

השוטר נחקר ארוכות על הבדיקות שערך למכשיר לפני תחילת ההפעלה, כולל בדיקת כיול, שבהלכה בודק השוטר שיש גז במכשיר. הוא משווה את תוצאות כיול מול הערך של 349.2 שהיה על הבלון.

עוד אישר השוטר כי הנאשם אמר לו כי הוא לוקח תרופות וביקש בדיקה נוספת. הוא סיפר כי הרבה דורשים בדיקה נוספת ואי אפשר להיענות לכולם.

יחד עם השוטר, היתה שוטרת עדן אפרגן. היא לא הגיעה לעדות, התביעה ויתרה עליה וההגנה לא ביקשה לחקור אותה בחקירה נגדית.

הנאשם העיד כי "לא חסר לו מחלות" ולראיה הגיש מסמך רפואי (נ/1) שהינו סיכום רפואי המכיל רשימה של "בעיות" ותרופות קבועות. עוד הצהיר "אני לא שותה אלכוהול בכלל כי אסור לי" (ע' 6).

הוא העיד כי היה חתונת קרובי משפחה, שתה כוסית וודקה עם קוקטייל ולפני שנסע, "הכריחו" אותו לשתות כוסית נוספת, אבל לא הרגיש כי היה שיכור.

לדבריו, הסכים מיד להיבדק "כל זה בצחוקים ובנחמד", עוד הוסיף כי "יכול להיות ששתיתי תרופה בבוקר ויש השפעה"

ב – ח.נ. שוב אישר כי שתה 2 כוסות אבל לא היה שיכור. השוטר ביקש ממני ללכת בקו ישר (מבחן מאפיינים ד.ל.) ו – "מרוב צחוק אני התחלתי לרקוד ולצחוק" (עמ' 7).

לגבי הלבוש שלו, טען כי כך הוא נוהג להתלבש ולראייה לכך, יכול היה ביהמ"ש להתרשם מהופעתו עם חולצה פתוחה גם בעת המשפט. בתחנה נערכה לו בדיקת הנשיפה עליה העיד הנאשם "ראיתי 330 והכל מקובל".

עוד השיב: -

"במשך 15 שנה זו היתה פעם ראשונה ששתיתי. לא אוכל להגיד לך כמה השפיע עלי השתייה..." (עמ' 7).

הנאשם מכחיש כי היה שיכור ולטענתו "40 גרם וודקה בתערובת של גזים ומים מזוקקים אינו משפיע... זה מניסיון".

אעיר כי אם מעולם אינו שותה או לפחות ב – 15 שנים אחרונות, מהיכן הניסיון והמומחיות הזו?!

התביעה מסתמכת על תוצאות הבדיקה בצירוף יתר הראיות כולל בדיקת המאפיינים ודברי הנאשם עצמו.

מאידך, סבור ב"כ הנאשם כי הצליח הנאשם להטיל ספק בגרסאות התביעה. הוא סבור כי הוטעה השוטר מהופעתו המרושלת של הנאשם שאינה קשורה כלל לשתיית אלכוהול, שעת ביצוע העבירה שהביאה לקיצור תקופת פסילה המינימאלית וכן אי הוכחת אמינות תוצאות הבדיקה, כולל אי המצאת יומן הפעולה, ואי עמידה בהוראות תק' 169 ז' (4) (1) ל – ת"ת בעניין בדיקת א...??

כבר בשלב זה, אציין כי למרות שאשת הנאשם היתה איתו בעת האירוע, ואף נכחה באולם, המשפטים בעת ניהול ההוכחות, היא לא הובאה לעדות ואף לא הובאה כל ראייה ו/או עדות אחרת מצד הנאשם.

כפי שצוין לעיל, לא מצאתי כל בעיה בעניין שעת ביצוע העבירה כפי שנרשמה על הדו"ח אבל לגבי צורת הלבוש של הנאשם, אכן כך הוא הופיע למשפט ואין אפשרות לדעת אם זה היה מיועד לצורך המשפט או כך הוא מתלבש באופן כללי.

בעניין הטיעונים כנגד אופן עריכת המדידה ואי עמידה בתנאים שנקבעו בת' 169 ל – ת"ת, הנני סבור כי השוטר פעל בהתאם לתק' הנ"ל בכל אופניה.

הפלטים שב – ת/5 מראים שנעשו שתי בדיקות כיול תקינות ואילו ב – ת/6 מכיל הפלט גם תוצאת בדיקת אויר חופשי (Blank) לפני תוצאת המדידה הסופית.

עוד בעניין בדיקת הכיול, לא הובאה כל ראייה מצד ההגנה לסתור או להפריך תוצאות הבדיקה.

(ראה : ע"פ (ת"א) 71256/07 רגב נ. מ"י).

עוד אני סבור כי תוצאות בדיקת המאפיינים, יחד עם גרסאות הנאשם עצמו לא רק שמחזקים ומאמתים את תוצאות המדידה אלא למעשה יש בהם כדי להוות בסיס עצמאי להוכחת אשמתו של הנאשם.

הנאשם אומנם טוען כי לא הרגיש שיכור אבל יחד עם זאת, מוסר כי יתכן והשתייה ותרופות שנטל השפיעו עליו. הוא אינו רגיל לשתות ולמעשה אם אסור לו לשתות ועוד במספר הזדמנויות כפי שציינו לעיל, מסר כי שתה 2 – 3 כוסיות. לא רק שתי כוסיות.

עוד נראה לי כי מבחינת ההיגיון "המפגש" עם השוטרים והדרישה לערוך בדיקת שיכרות אינו דבר "משמח" או "מצחיק" ואדם שנמצא בשליטה מלאה על תנועותיו / תכונותיו וחושיו יתנהג בכובד ראש ולא בעליזות ובצחוקים, אלא אם אכן הוא נמצא תחת השפעה של אלכוהול.

המצב המשפטי

בהתאם לחוק (תקנה 169ד (ב) לתקנות) תשמש תוצאת בדיקת נשיפה ראיה בבית משפט הדן בעבירה לפי סעיף 62(3) לפקודה.

כמו כן רשאי בית המשפט לקבל כראיות תעודות הנלוות לבדיקת הנשיפה מכח תקנה 64ב (ד) לתקנות.

תקנות 169 ז ו- 169 ט מפרטות את אופן הבדיקה במכשיר הנשיפה וקובעות את הפעולות שחייב שוטר לבצע טרם בדיקתו של חשוד עם מכשיר הנשיפה.


ביחס למכשיר דרגר MK III IL 7110 (להלן – ינשוף) שבאמצעותו בוצעה הבדיקה לנאשם, קיימת מכח פסיקת בתי המשפט חזקת אמינות נכון למועד כתיבת שורות אלו.

בשורה ארוכה של החלטות אשר ניתנו כפסקי דין מנחים, החליטו בתי משפט מחוזיים ברחבי הארץ כי מכשיר זה הינו אמין באופן בו נהנית המדינה מחזקת אמינות כלפיו והטוען כנגד חזקה זו, עליו הראייה.

ב - ע"פ 40420/07 עופר שלם נגד מדינת ישראל (תיק אשר אוחד עם שני ערעורים נוספים וזהים בטענותיהם) החליט כבוד השופט עזרא קמא (מחוזי ירושלים) את הדברים הבאים:

"בענינים שבאו עד כה לפתחו של בית המשפט העליון ולבתי המשפט המחוזיים כערכאות ערעור, לא נמצא פגם במכשיר ולא נקבע חוסר אמינות, חרף הביקורת על ההיבט הפורמאלי של אישור המכשיר.

בע"פ 40230/07, 40202/07 בענינו של שלמה יהודה הנ"ל, אמרתי כי בתיקון מספר 72 לפקודת התעבורה, קבע המחוקק את השימוש במכשיר נשיפה לבדיקת רמת האלכוהול באוויר נשוף.
הלכה למעשה נקבעה "חזקת אמינות" של המכשיר והטוען אחרת – עליו הראיה
"

ב - ב"ש 92994/07 יחיד יוסף נגד מדינת ישראל, החליט כבוד השופט שוחט (מחוזי ת"א) את הדברים הבאים:


"קיימת חזקת אמינות למכשיר ועל הטוען אחרת (הנבדק) הראייה"

ב - ע"פ 40085/07 איתן חסידים נגד מדינת ישראל נקבע שוב מפורשות ביחס לשאלת האמינות -

"הלכה למעשה נקבעה "חזקת אמינות" של המכשיר האמור ומי שטוען לסתירת החזקה – עליו הראיה"

וכך גם ב - ע"פ 07-10-4291 (מחוזי מרכז) בפרשת ענקי נגד מדינת ישראל שם הגדיר בית המשפט חזקת תקינות למכשיר:


"מעבר לכך קיימת הלכה למעשה חזקת תקינות למכשיר הינשוף. כשמערער מבקש להפריך "חזקת תקינות" זו, צריך היה להניח תשתית מתאימה באמצעות חוות דעת של מומחה".

ראה גם ע"פ (ת"א) 7125/07 המוזכר לעיל.

כמובן, שהפעלת המכשיר בניגוד לחוק או בניגוד להוראות היצרן (אם אלו הופכות לחלק מחומר הראיות) עשויה להוביל להחלטה לפיה לא ניתן לסמוך על תוצאות הבדיקה, אך אין המדובר בשאלת אמינות המכשיר כי אם בשאלת תפעולו בהתאם להוראות החוק או נהלי ההפעלה שלו.


מעבר להוכחת עבירה של נהיגה במצב שכרות בדרך של בדיקת נשיפה, רשאית המדינה להוכיח אישום זה (ביחס לתקנה 169 ב לתקנות או סעיף 62 (3) לפקודה) שלא באמצעות בדיקה מדעית של נשיפה אלא באמצעות דוח מאפיינים הכולל התרשמות כללית של השוטר מהנהג החשוד שבפניו.

במקרה זה פסיקת בית המשפט העליון הינה חד משמעית ודרך ההוכחה זו של עבירה זו מעוגנת בהלכה ותיקה ויציבה שנחזרה ובוססה אף לאחרונה.

כך נקבע מפורשות ב - ע"פ 424/90 גנני לב נגד מדינת ישראל, כך נקבע ב - רע"פ 3503/04 יוסף אהרון נגד מדינת ישראל וכך גם חזר וביסס בית המשפט העליון הלכה זו ביום 10.8.08 עת החליט ב- בש"פ 6595/08 יעקובסון נגד מדינת ישראל את הדברים הבאים:


"השימוש במכשיר הינשוף איננו אלא דרך מדעית, מדוייקת יותר, על מנת להוכיח כי פלוני נהג בעת שהיה שיכור, אך היא אינה באה להוציא מכלל תחולה את האפשרות כי קיימות ראיות אחרות כנגד מי שנאשם בנהיגה בשכרות אשר די יהיה בהן כדי להוכיח מעל לכל ספק סביר את התקיימותה של העבירה"

בית המשפט העליון חזר באופו עקבי אחר הלכת גנני לב.

כך ב - רע"פ 10284/07 רועי קדוש נגד מדינת ישראל (פורסם במאגר נבו) נקבע מפורשות:

"במקרה דנן, המבקש לא הורשע בעבירת הנהיגה בשכרות מכוח החזקה שבפקודת התעבורה בשל סירובו לבדיקה, אלא על-פי מאפייני שכרות שניכרו בו, כפי שעלה מהעדויות שהובאו בפני בית-משפט השלום לתעבורה. וכך קבע בית-משפט השלום לתעבורה בהכרעת דינו:

"התנהגותו הפרועה של הנאשם כאשר בקשו ממנו להבדק בדיקת שכרות, תומכת בכך שהנאשם ידע שהוא שיכור לכן סרב להבדק כדי ששכרותו לא תתגלה.

ובהמשך -

התפרעותו של הנאשם, ריח האלכוהול שנדף מפיו, עיניו האדומות וסירובו לבצע בדיקת שכרות, כל אלה שכנעוני שהנאשם היה שיכור בעת שנהג ונעצר ע"י השוטר בגין עבירת נהיגה במהירות מופרזת".

מדברים אלה עולה, כי סירובו של המבקש להיבדק שימש בבית-משפט השלום לתעבורה ראייה, אשר חיזקה את כלל הראיות נגדו, אולם הוא הורשע מכוח כלל הראיות שהובאו בפני בית-המשפט ולא אך בשל סירובו להיבדק.....

עוד טוען המבקש, כאמור, כי לא ניתן היה להרשיעו בעבירה של נהיגה בשכרות על סמך מאפייני שכרות בלבד ובהעדר ראייה אובייקטיבית.....

דין הטענה דחייה.

לא אחת קבע בית-משפט זה, כי אין ללמוד, כי קיומה של דרך הוכחה מדעית בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב היא תנאי בל יעבור להרשעה בעבירה לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה. נקבע, כי ניתן להוכיח נהיגה בשכרות אף ללא הסתמכות על בדיקה מדעית. כך למשל נקבע בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (4) 463, בעמ' 467:

משמע, ניתן להוכיח שכרות בדרך שאינה מדעית על-פי מאפייני שכרות, אולם ברי, אפוא, כי ככל הרשעה בפלילים, על הרשעה כזו להישען על ראיות המוכיחות את השכרות מעל לכל ספק סביר, כפי שקבע בית-משפט השלום לתעבורה בענייננו."

ב - בש"פ 6595/08 יעקובסון נגד מדינת ישראל, חזר והדגיש בית המשפט העליון את ההלכה הותיקה מפסק דין גנני לב לעיל –



" יתר על כן, יש להבחין מבחינה מושגית בין העבירה הקיימת בסעיף 62(3) לפקודת התעבורה ובין האופן בו יש להוכיח כי היא נעברה. תקנה 169ב(ג) לתקנות התעבורה לא תוקננה אלא כדי להוות כלי עזר לבית המשפט ולרשויות אכיפת החוק על מנת להוכיח כי הנאשם שנתבע לדין הינו שיכור (ודוק: תקנה 169ב(ג) מורה כי "יראו אדם שיכור.."). תקנה זו איננה מוציאה מכלל תחולה את האפשרות כי נאשם יורשע בגין נהיגה בשכרות אף אם לא נשף לתוך מכשיר הינשוף או באם קיימות ראיות אחרות המוכיחות את אשמתו מעבר לספק סביר כנדרש בדין הפלילי. תוצאת הבדיקה במכשיר הינשוף מהווה ראייה מדעית, אולם היא איננה ההוכחה היחידה האפשרית לשם הוכחת העבירה."

ודוק – החלטות אלו ניתנו כאשר תיקון 72 של פקודת התעבורה כבר חוקק, כך שאין לקבל טענה לפיה תיקון 72 מנע אפשרות של הוכחת שכרות בדרך אחרת למעט בדיקה מדעית.

המדינה רשאית אם כן בכל תיק המייחס עבירה של נהיגה במצב שכרות להגיש מערך ראיות כפול כאשר כל קבוצת ראיות, בין אם מתייחסת היא לראיות הנשענות על בדיקת מכשיר ובין אם לבדיקת מאפיינים חיצונית, יכולה להביא להרשעה אם מערך ראייתי עצמאי זה יוכיח את יסודות העבירה מעבר לכל ספק סביר.

סיכום

הצטברות שתי מערכות הראיות שפורטו לעיל וכן כל מערך לחוד מובילה אותי למסקנה אחת כי התביעה הוכיחה את עבירות המיוחסות לנאשם.

מכל המובא לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בתיק זה.

ניתנה היום 20.7.2009 במעמד הצדדים

דיויד לנדסמן, שופט

גל מלול



מעורבים
תובע:
נתבע: בעצמו
שופט :
עורכי דין: הורוביץ