ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דנון נגד איילון בע"מ - חברה לבט :


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 046712/07

בפני:

כב' השופטת מיכל שריר

תאריך:

20/07/2009

בעניין:

דנון עדי

ע"י ב"כ עו"ד

מצגר אסתר

התובעת

נ ג ד

1 . איילון בע"מ - חברה לבטוח – ניתן פס"ד

2 . אבנר אגוד בע"מ - חברה לבטוח – ניתן פס"ד

3 . גוטהלף שרון

4 . חברת בטוח שירביט

ע"י ב"כ עו"ד

1. צחייק אלי

2 . בלטר משה

הנתבעות

פסק דין משלים

1. התובעת יליד 1979, נפגעה בתאונת דרכים ביום 4.8.06.

אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעות 3,4 (להלן: "הנתבעות") על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל.

2. הפגיעה

א. התובעת נפגעה בפלג גוף עליון, צוואר, כתף שמאל וגב תחתון. למעט תלונות על כאבים ורגישות בבטן שמאל עליונה, לא נמצאו בחדר מיון ממצאים פתולוגיים והתובעת שוחררה, בלא שאושפזה עם המלצות לאנלגטיקה לפי הצורך, המשך מעקב רפואי ו- 4 ימי מחלה.

ב. התובעת אובחנה כסובלת מפגיעה מסוג צליפת שוט והיתה במעקב רפואי אורתופדי ונוירולוגי.

ג. גם פניה חוזרת לחדר מיון ביום 22.8.06, לא העלתה ממצאים פתולוגיים, אך התובעת הופנתה למרפאת טראומה, שם הומלץ על ייעוץ נוירולוגי וחופשת מחלה עד 31.8.06 שהוארכה עד 14.9.06 .

ד. בדיקת סי.טי. עמ"ש צווארי מיום 6.9.06, העלתה בקע דיסקאלי בין חוליות C3-4 ו- C6-7 .

ה. התובעת קיבלה טיפולי פיזיותרפיה.

ו. ביום 1.12.06 הופנתה התובעת לפסיכיאטר וביום 19.12.06 למרפאת פוסט טראומה.

ביום 25.12.06 הופנתה לטיפול פסיכותרפי, אך מסתבר כי מימשה ההפניה האחרונה בלבד במהלך 2/08 בלבד.

ז. בדיקת מיפוי עצמות מיום 24.1.07 העלתה "קליטה מודגשת בזיז הספינאלי של חוליה C2 – וריאנט נורמה קרוב לוודאי. כמו כן, הודגמה קליטה מוגברת באספקט הקדמי מדיאלי של ראש ההומרי משמאל – שינויי סטרס קלים ככל הנראה" וכן קליטות מוגברות היכולות להתאים לאוסטאיטים פוביס.

ח. ד"ר טנצמן, אשר נתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה, היה בדעה, כי: "בנדון עמוד השדרה המתני – הבדיקה קלינית כיום של עמוד השדרה תקינה: אין חסר נוירולוגי בגפיים התחתונות, טווחי התנועה טובים, אין ספזם בשרירי עמוד השדרה המתני או ליסט או השטחת לורדוזה. במיפוי עצם אין כל קליטה בעמוד שדרה מתני ובצילומים שבוצעו בחדר המיון לאחר שתי התאונות, לפי מכתבי חדר המיון, לא היתה כל פתולוגיה, כמו גם CT עדכני.

לא נותרה אשר על כן כל נכות אורתופדית צמיתה בגין הגב התחתון, נשוא התאונות הנדונות.

אשר לעמוד השדרה הצווארי – התרשמתי בבדיקה הקלינית מחוסר שיתוף פעולה בולט בבדיקת תנועות עמוד השדרה הצווארי, אין כל הסבר אורגני מדוע לא תוכל לסובב את צווארה לכל כיוון אפילו 10 מעלות – 20 מעלות, לא באופן אקטיבי ולא באופן פסיבי. אין ספזם בשרירי עמוד השדרה הצווארי ואין נוקשת בשרירי הטרפציוס, אין חסר נוירולוגי בגפיים העליונות ואין דלדול שרירי, הדפקים נמושו.

ב- CT של עמוד השדרה הצווארי אין כל ממצא שיכול להסביר את חוסר היכולת לסובב את הצוואר לכל כיוון, אין כל פתולוגיה גרמית והתנוחה הלורדוסטית שמורה. גם במיפוי עצם שבוצע לאחר התאונה השניה לא היתה כל קליטה פתולוגית בעמוד השדרה הצווארי.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, לא נותרה לדעתי כל נכות אורתופדית צמיתה בגין עמוד השדרה הצווארי, נשוא התאונות מתאריכים 12.5.01, 4.8.06".

ט. ד"ר ברג מונל אשר נתמנה ע"י ביהמ"ש בתחום הנוירולוגיה, היה בדעה כי: "עבור התאונה מתאריך 4.8.06, נותרה נכות זמנית לשנתיים לאחר התאונה, עבור התסמונת הפוסט טראומטית בת 5% לפי סע' מותאם בין 34 א' ל- 34 ב'. לא נותרה נכות נוירולוגית קבועה. נלקחו בחשבון גם התאונות מעברה".

י. שני המומחים לא נשאלו שאלות הבהרה ולא נחקרו על חוות דעתם ועל כן נותרו אלה בלתי מעורערות.

3. נזקים

א. הפסדי השתכרות

1) התובעת, בעלת תואר אקדמאי בתקשורת, הועסקה עובר לתאונה כסוכנת מכירות ושיווק מוצרי תחנת רדיו ת"א, לרבות מוכרת פרסום, מנהלת תיקי לקוחות ותקציבאית.

2) לטענת התובעת, הועסקה עפ"י חוזה עבודה שצורף כנספח 4 לסיכומיה אלא שמסמך זה, אינו נושא תאריך, אינו נושא את שם התובעת ואינו חתום ע"י איש מהצדדים. בנסיבות אלה, ומשלא הומצא אישור כי הצדדים פעלו עפ"י טיוטה זו, אין למסמך כל רלבנטיות לענייננו.

3) התובעת המציאה תלושי שכר לחודשים יוני – אוגוסט 06, לפיהם היה ממוצע שכרה -.11,321 ₪ נטו.

4) התובעת המציאה תעודות אי כושר עד יום 26.8.06, אישור ממרפאת טראומה על אי כושר עד 28.9.06 ואישורי מחלה נוספים מ- 15.10.06 עד 31.12.06 ואישור על 6 שעות עבודה מיום 1.1.07 עד 31.1.07.

5) התובעת המציאה תלושי שכר לחודשים ספטמבר, אוקטובר, נובמבר, דצמבר 06 לפיהם ממוצע שכרה הינו -.7,300 ₪ נטו, משמע, חלה ירידה משמעותית בהשתכרותה. מאידך, הנתבעות הציגו לכאורה תלושי שכר אחרים שצורפו בעבר ע"י התובעת לתחשיב הנזק מטעמה לפיהם השתכרה בחודשים אלו שכר נוסף העולה על השכר הנטען. טענה זו, בטעות יסודה. תלושי השכר המצורפים לסיכומי הנתבעות, חסרים את חודש השכר והשוואתם לתלושי השכר שצורפו כנספח 5 לסיכומי התובעת מעלה כי המדובר באותם תלושים לחודשים יוני – אוגוסט 06 לפני התאונה ולא לאחריה.

6) לאור האמור לעיל, בהשוואת שכרה לאחר התאונה ביחס לשכרה לפני התאונה, הפסידה התובעת בחודשים ספטמבר – דצמבר 06 -.16,084 ₪ נטו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה סה"כ -.19,017 ₪

7) לטענת התובעת, היתה אמורה להתחיל לעבוד לפי חוזה עבודה חדש ומתגמל יותר החל מ- 1.9.06, אך המו"מ לא הסתיים עקב העדרויותיה ועבודתה החלקית לאחר התאונה. התובעת צרפה שוב טיוטת הסכם שאינו נושא תאריך, אינו נושא את שם התובעת ואינו חתום ע"י מי מהצדדים. בנסיבות אלה, בהעדר אישור המעביד כי ההסכם היה אמור להחתם ומשלא הומצאו תלושי שכר מעבר ל- 31.12.06 לא הוכחו הפסדי שכר מעבר לתקופה זו.

8) לטענת התובעת, נאלצה להתפטר מעבודתה בעקבות התאונה ביום 4.7.07. לאור העובדה כי התובעת התפטרה רק לאחר שנה, כשאליבא דמומחה של ביהמ"ש היתה לה נכות נוירולוגית בשיעור 5% בלבד והחלה לעבוד בידיעות אינטרנט עוד ב- 6/07 (נספח 10 לסיכומיה) לכאורה, לפני שהפסיקה לעבוד ברדיו ת"א, לא הוכח הקשר בין התפטרותה לבין פגיעתה בתאונה הנדונה ועל כן גם אם השתכרה בידיעות אינטרנט פחות מאשר ברדיו ת"א, אין הנתבעות חבות בהפסדים אלה. למותר לציין, כי התובעת לא המציאה כאמור לעיל, תלושי שכר מ- 1/07 ואילך ועל כן לא הוכחה עבודה מופחתת ובהכרח הפסדי שכר שיכלו לתמוך אולי בטענתה כי נאלצה להתפטר.

9) "... ממה שנקבע בע"א 147/87, אין בשום פנים להבין - כפי שמשתמע מטעון ב"כ המערערת (ומטעון ב"כ התובעת בענייננו - מ.ש.) - שגם כשלא נותרה נכות, סביר להניח שנגרמה פגיעה בכושר השתכרותו של התובע. בדרך כלל, כשאדם נשאר מוגבל בדרך כלשהיא בכושר עבודתו, מוצא הדבר את ביטויו בנכות כלשהיא, פשיטא, משלא נותרה לו נכות כלשהיא - לא נפגע כושר השתכרותו. רק במקרים חריגים ביותר, תיתכן אפשרות שנוצרה הגבלה כלשהיא בכושר ההשתכרות, על אף שלא נותרה לתובע כל נכות. כזה היה המקרה בע"א 146/87 (ע"א 834/88 עטיה ואח' נ' זגורי, פד"י מ"ה[1] 99, 162 - מ.ש.).

... אין ללמוד מהיוצא מן הכלל שם על הכלל" (ע"א 473/88 צנעני (קטינה) נ' צנעני ואח' [לא פורסם, מופיע בפדאור] מפי כב' השופט אור שכתב גם פסק הדין בערעור 147/87).

המקרים החריגים בהם הוכרה הגבלה בכושר ההשתכרות על אף שלא נותרה כל נכות היו כשנמצאו ממצאים אשר לא מצאו ביטויים או כימותם בתקנות המל"ל כאמור בע"א 146/87 כץ ואח' נ' רוזנברג, פ"ד מ"ג (3) 421.

10) בענייננו, כל הבדיקות הנוירולוגיות היו תקינות, גם בדיקת ד"ר ברג מונל לא העלתה ממצאים אובייקטיביים ועל כן ובהעדר כל ממצא פתולוגי שיכול להשליך על העתיד אין התובעת זכאית לכל פיצוי מעבר לתקופה בה הוכחו הפסדי שכר בפועל.

ג. הוצאות רפואיות ונסיעות

1) התובעת המציאה קבלה אחת בלבד על פקדון בסך 176 ₪ (יתר הקבלות הן על הוצאות משפט לצורך איסוף חומר רפואי). לטענת הנתבעות, הנתבעת 4 נשאה בסכום זה, אך משלא הומצא קבלה זכאית התובעת להחזר הפקדון. התובעת לא המציאה קבלות נוספות על הוצאות רפואיות אך המציאה מרשמים לתרופות.

2) התובעת לא המציאה אומנם קבלות על הוצאות נסיעה, אך הוכיחה ביקורים רבים בביה"ח תה"ש לצורך בדיקות וקבלת טיפולי פיזיותרפיה.

3) לאור כל האמור, נראה לי לנכון לפצותה בראש נזק זה בסך -.1,000 ₪ .



ד. עזרת צד ג' בעבר

התובעת לא היתה במצב סיעודי, לא הוכיחה העסקת עזרה בשכר וגם אם קיבלה עזרה מבני משפחה לא חרגה זו מהמקובל ועל כן אינה ברת פיצוי כאמור בע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד ל"ד(3) 580, 588:

"לא היה מקום לפסוק פיצוי לאביו של המערער כמיטיב, בקשר לטיפול בבנו בעת מחלתו בעקבות התאונה, משלא השתכנע בית המשפט כי הדבר היה מעבר לדאגת אב לבנו וכי נגרם בגין נזק ספציפי".

ה. כאב וסבל

1) "מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו.

סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135).

תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום" (ע"א 284/88 גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842).

2) בענייננו, התובעת לא אושפזה, לא נגרם לה שבר, היא לא נזקקה לטיפולים חודרניים, הוכיחה אי כושר 5 חודשים בלבד, אך נותרה לה נכות זמנית בשיעור 5% למשך שנתיים.

3) בנסיבות אלה, אין הצדקה למכסימום הפיצוי עפ"י תקנה 2 ב' לתקנות
הפלת"ד (חישוב נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו – 1976
ונראה לי לנכון להעריך הפיצוי בסך 10,000 ₪.

ה. שכ"ט המומחים

1) לא יכול להיות ספק כי היתה ראשית ראיה למינוי שני המומחים ואכן ד"ר ברג גם קבע נכות זמנית למשך שנתיים ועל כן זכאית התובעת כי הנתבעות תשאנה בהוצאות המומחים כחלק מהוצאות המשפט להן זכאי כל תובע הזוכה בתביעתו גם אם לא נותרה לו נכות לצמיתות.

2) רע"א 4915/08 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' ד"ר וסילבסקי מתייחס לחובת ההפקדה הראשונית של שכר המומחים, אך אינו קובע מי ישא בהם בסופו של יום.

4. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן:

א. הפסד השתכרות בעבר -.19,017 ₪

ב. הוצאות -.1,000 ₪

ג. כאב וסבל -.10,000 ₪

סה"כ -.30,017 ₪

בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, הוצאות משפט (אגרה ואיסוף חומר רפואי עפ"י נספח 15 לסיכומים) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

5. הגזברות תגבה אגרה על פי תקנה 5 (ב) (2) (ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

6. מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מהחלטתי ישירות לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.

ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"ט (20 ביולי 2009) בהעדר הצדדים

מיכל שריר, שופטת

קלדנית: מרי ל.



מעורבים
תובע: דנון עדי
נתבע: ניתן פס\'ד
שופט :
עורכי דין: צחייק אלי,מצגר אסתר