ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קליין צבי נגד אריה חב' לבטוח בע"מ ואח' :

בתי־המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 044188/03

בפני:

שופט: ס.נ. שריר מיכל

תאריך:

20/07/2009

בעניין:

צבי קליין

תובעת

נ ג ד

1. אריה חברה לבטוח בע"מ

2. אבנר איגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ

נתבעות

פסק דין

1. התובע יליד 21.1.1961, נפגע בתאונת דרכים ביום 6.6.02.

אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק.

2. הפגיעה

א. התובע נפגע בעמ"ש צווארי, כתף שמאל ובית החזה. למעט רגישות במישוש צוואר תחתון והמטומה בזרוע שמאל, לא נמצא בחדר מיון כל ממצא פתולוגי והתובע שוחרר עם המלצות לחימום מקומי, אנלגטיקה, המשך מעקב רפואי ו- 5 ימי מנוחה.

ב. ביום 9.6.02 חזר התובע להיבדק בחדר מיון עקב כאבים עזים בעורף, בגב תחתון וביד שמאל. נמצאה הגבלת תנועות והומלץ על טיפול תרופתי, פיזיותרפיה ודיקור סיני, המשך מעקב רפואי ו- 7 ימי מנוחה.

ג. התובע היה באי כושר עפ"י תעודות חדר מיון כאמור לעיל עד יום 16.6.02 ועפ"י אישור מחלה מיום 21.6.02 עד 29.6.02.

ד. התובע היה במעקב אורתופדי, נוירולוגי וקיבל טיפולי פיזיותרפיה.

ה. בדיקת סי.טי של עמ"ש צווארי העלתה בקע דיסק משמעותי בגובה C6-7. למרות שהומלץ על המשך בירור ע"י אם.אר.אי לא הומצאו תוצאות בדיקה זו.

ו. התובע היה גם במעקב אצל רופא א.א.ג. בגלל תלונות על טנטון וירידה בשמיעה.

ז. ביום 20.2.06 החליטה הוועדה הרפואית של משרד הבריאות כי יש סיבה רפואית מספקת להפסקת עבודתו התקנית בצה"ל כתוצאה מטנטון דו צדדי מתמיד, מצב אחר חבלת צוואר בעקבות תאונת דרכים ושינויים אישיותיים.

ח. ד"ר צ'צ'יק אשר נתמנה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה היה בדעה כי: "בבדיקה כיום קיימת הגבלה בתנועות הצוואר. אין הגבלה בתנועות הגב התחתון. אין סימני חסר עצבי בידיים או ברגליים. צילומי הרנטגן מדגימים שינויים ניווניים ניכרים בעמ"ש צווארי – בלטי דיסק במס' גבהים ובלט דיסק מסויד בגובה 6-7 Cממצאים אלה אינם ממצאים חבלתיים. צילומי עמ"ש מתני ללא ממצא.

יש לציין כי היה בחופשת מחלה כבר לפני התאונה עקב בעיות בריאות אחרות.

מצבו הנוכחי גורם לנכות הבאה.

7.5% נכות לבעיית הצוואר לפי סע' 37 (5) (א).

מתוך כך, אני מייחס 50% למצב קודם ו- 50% לתאונה.

בעיית הגב התחתון אינה גורמת לנכות אורתופדית אובייקטיבית".

ט. ד"ר צ'צ'יק נחקר על חוות דעתו והודה כי לא מצא תלונות רלבנטיות בעברו של התובע למעט בגין תאונה משנת 1994 בעקבותיה לא מצא המשכיות של תלונות או כאבים, אך הסביר: "לאור הממצא שהיה בצילומי סי.טי. ובצילומים הרגילים, ראיתי שיש בעיה משמעותית קודמת בצוואר, כי הממצאים מתפתחים לאורך שנים רבות ולא לאורך מס' חודשים... לאור זאת הנחתי, כי קיימת בעיה מבנית קודמת בעמ"ש צווארי שעל רקע ניווני מתמשך, לאור זאת חשבתי שעל רקע בעיה קיימת נוצרה בעיה חדשה בעקבות התאונה. לאור נתונים אלה, חשבתי שיש מקום לחלק את הנכות לשניים".

(עמ' 20 לפרוטוקול שורה 10 מלמטה).

"סביר שכאשר יש לאדם שינויים ניווניים תהיה לו הגבלה בתנועות הצוואר. היות והנכות נקבעה בעיקר לפי תקנות המל"ל על סמך הגבלות בתנועה, אני מניח ללא הוכחה שהיו לו מגבלות גם לפני התאונה, זה על סמך ניסיוני כרופא".

(עמ' 21 לפרוטוקול שורות 5-8 מלמעלה).

י. ד"ר צ'צ'יק הודה אומנם, כי לא ניתן לשלול כי התובע היה ממשיך במצבו האסימפטומטי אלמלא התאונה, ייתכן שלמרות הממצאים בבדיקות לא היה סובל מכאבים, המחלה הינה גלית וגם אם התאונה גרמה להופעת הכאבים "אני חושב שהדיסק לא החמיר בגלל התאונה, אלא הכאבים החמירו" (עמ' 22 לפרוטוקול ש' 6 מלמעלה).

יא. למרות כל האמור לעיל, עמד ד"ר צ'צ'יק על דעתו כי יש לחלק את הנכות באופן שעשה בחוות דעתו כשהוא מסביר:

"הסיבה שחלקתי כך בגלל הממצא הרנטגני הגדול שהיה בצילומי הרנטגן שאותו ייחסתי לתהליך ניווני ולא לתאונה.

אני חושב שאין מקום לחלוקה אחרת. יש מצבים שבהם יש בליטות קטנות או זיזים קטנים שבד"כ לא עושים צרות ואז אפשר לייחס פחות נכות למצב קודם או בכלל לא.

או כאשר יש ממצא כזה גדול, אני ברושם שצריך לייחס יותר למצב הקודם אפילו אם לא התבטא בתלונות, כאבים, או תיעוד.

אין שום סולם מדויק איך לקבוע חלוקות של דברים אלה... זו החלוקה שחשבתי שצריך להיות. אין לי סולם מוחלט איך עושים דברים אלה".

(עמ' 22 לפרוטוקול שליש אחרון של העמוד).

יב. ד"ר המילפרב שהתמנה כמומחה רפואי בתחום א.א.ג. היה בדעה כי: "חבלת גולגולת ו/או צוואר עלולה לפגוע במערכת השמיעה ובמערכת הוסטיבולרית ולכן יש לדון בתלונותיו בהקשר לתאונה מן ה- 6.6.02.

ליקוי שמיעה וטנטון – בדיקות השמיעה מצביעות על ליקוי שמיעה בשתי האוזניים בטונים הגבוהים ונתמכות בבדיקה אובייקטיבית של OAE. בהעדר סיבות אחרות לליקוי שמיעה מעברו יש לייחס את ליקוי השמיעה לחבלת צוואר. אבל, כדאי לציין כי כבר ב- 2.2.94 סבל מחבלת צוואר. מאידך, לא נמצאו בתיק הרפואי כל תלונות אוטולוגיות (תופעות באוזניים) לאחר תאונה זו בעוד שב- 15.8.02 נכתב בכרטיס הרפואי (ד"ר הדר) כי הוא מתלונן על טנטון בשתי האוזניים מזה שבועיים וב- 8.9.02 נרשם בכרטיס הרפואי כי הוא מתלונן על צפצופים בשתי האוזניים. על כן, אין אלא לייחס את ליקוי השמיעה בטונים הגבוהים כמו גם את תלונת הטנטון לתאונה מן
ה- 6.6.02 כיוון שאין פגיעה בתדירויות הדיבור הרי שאין מקום להענקת נכות בגין ליקוי שמיעה. בגין הטנטון יש להעניק 10% לפי סע' 72 (4) ד'
II.

סחרחורת – תלונה זו נרשמה כבר ב- 18.6.02 עת התלונן על סחרחורת מדי פעם. גם היום סובל לדבריו, לפעמים, מסחרחורת רגעית. יש לציין כי הבדיקות הקליניות כמו גם בדיקות העזר (ENG ויציבה) היו תקינות. מסיבות אלה אין מקום להענקת נכות בגין תלונה זו.

סיכום:

הנכות המגיעה לתובע היא 10% בגין תלונת הטנטון לפי סעיף 72 (4) ד' II".

יג. ד"ר הימלפרב לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת.

יד. ד"ר קריצ'מן, שנתמנה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הפסיכיאטריה היה בדעה כי:

"מדובר בגבר בן 45 אשר עבר תאונת דרכים בשנת 2002 עם מכות יבשות בצוואר ובגב. בתיקו הרפואי מקופ"ח נרשם שסבל מביטויי מתח וחרדה עוד לפני התאונה על רקע מתחים בעבודה. בשנה האחרונה שלפני התאונה, היה שרוי במתח ותסכול על רקע אי קידום בעבודה דבר שציפה לו מאוד.

בעקבות התאונה, החל לסבול לדבריו... במהלך השנים מאז התאונה נרשמו 3 ביקורים אצל פסיכיאטר... בהן התלונן על תופעות של מתח.

בבדיקתו התרשמתי מנטיה בולטת לדרמטיזציה המשדרת חוסר אמינות מסוים.

לא בלטו בבדיקה ממצאים אובייקטיביים המתאימים לנפגעים הסובלים מהפרעה פוסטטראומטית.

לא נצפו גילויי רגש חריגים כאשר תאר את התאונה וסיוטי הלילה מהם סובל. הסיוטים עצמם אינם כוללים תכנים הקשורים לתאונה.

מצד אחד, תאר חוסר עניין בחיים ומצד שני, כאשר נשאל בצורה מכוונת דיווח על מס' נסיעות לחו"ל לצורך חופשה ובילוי עם המשפחה כמו גם צורות בילוי אחרות, הוא תאר את עצמו כחסר סבלנות וחסר ריכוז בצורה קיצונית, אך לכל אורך הפגישה ישב על כיסאו ולא זז ומסר את האינפורמציה בצורה שוטפת ומאורגנת. ביטויי רגש אוטנטיים של מתח וכעס ניכרו עת תיאר את ה"עוול" שנעשה לו בעבודה.

לאור כל זאת, אינני סבור שהתובע סובל מתחלואה נפשית קטגוריאלית (PTSD או דיכאון), הקשורה לתאונה שעבר.

ביטויי המתח מהם סבל עוד לפני התאונה, קשורים למבנה אישיותו ולאכזבה הרבה אותה חווה במקום עבודתו בשנה האחרונה שלפני התאונה...

אין להערכתי תחלואה פסיכיאטרית כלשהיא הקשורה לתאונה שעבר".

טו. ד"ר קריצ'מן נחקר על חוות דעתו, הסביר כי הגזמה אין פרושה שאין בסיס אמת בתלונות, אלא יש לקזז את עניין ההגזמה מהבסיס האמיתי וממילא: "אחרי כמה זמן כשביקשתי ממנו שבצורה כזו לא נוכל להמשיך בבדיקה, הוא התנהג אחרת...".

(עמ' 13 לפרוטוקול שתי שורות אחרונות).

יז. ד"ר קריצ'מן סבר: "להערכתי, האישו המרכזי באותה תקופה, זה הבעיות שהיו לו בעבודה, זה הנושא שדיבר עליו אצלי בחדר ואז באמת היתה השתתפות אמוציונאלית, היה נסער, הגיב מאוד רגשית לתכנים שעליהם דיבר.

כשתאר התאונה, לא תאר אותה עם אותה השתתפות רגשית... בעת התאונה כבר היה בחופשת מחלה.

בשנה האחרונה לעבודתו בממר"מ, היה לחוץ מאוד ופרטתי זאת בעקבות מינוי אדם לתפקיד ראש ענף, תפקיד שהוא חשב שמגיע לו אחרי השקעה רבת השנים.

הוא הרגיש תסכול, כעס, התמרמרות. בתקופה שלפני התאונה, אני התרשמתי מהמסמכים שסבל מביטויים שונים של חרדה ומתח. לא התרשמתי שחלה החמרה... אם הייתי סובר שיש החמרה הייתי קובע" (עמ' 14 לפרוטוקול).

ד"ר קריצ'מן לא סבר שהתאונה היוותה טריגר או קו שבר "בתקופה האחרונה ובסמוך לתאונה הוא כן היה בחופשה עקב תופעות שאני הבחנתי כמתח וחרדה על רקע מתחים בעבודה. אני חוזר ואומר, גם בעת בדיקתי, התגובה הרגשית והאוטנטית ביותר היו בדברים שקרו בתוך העבודה שלו, לגבי זה שמישהו אחר מונה לתפקיד בו רצה וייחל וזה היה בחדר הבדיקה". (עמ' 16 לפרוטוקול).

"אני חושב שהארועים במקום עבודתו, גרמו אצלו לארוע מאוד משמעותי שהוא דיבר עליו שנים אח"כ אצלי בחדר והיה נסער מאוד. זה משהו שהוא חי בדבר הזה לא מעט, באכזבה כפי שתאר שלא מונה לתפקיד שלו ייחל.

היא ערערה לו את המוטיבציה וגרמה לו למתח ולתסכול גדול". (עמ' 18 לפרוטוקול לפני ח.ח.).

יח. ד"ר קריצ'מן העריך נכותו של התובע ללא קשר לתאונה ב- 5% - 10% נכות (עמ' 17 לפרוטוקול מיד לאחר שאלת ביהמ"ש).

ב"כ התובע, מבקש כי אקבע כי יש לייחס הנכות לתאונה, כיוון שרק לאחריה החל התובע לקבל תרופות פסיכיאטריות ואין ראיה כלשהיא לפיה סבל מבעיות פסיכיאטריות קודם לארוע התאונה. לא זו בלבד שד"ר קריצ'מן לא ראה, כאמור, את התאונה כגורם להחמרה ולו חלקית (עמ' 17 לפרוטוקול בתשובה לשאלת בימ"ש), אלא היה נחרץ בדעתו כי: "התאונה ייחסית ללחצים שהיה בהם כל התקופה ההיא עקב השינויים שהיו במקום עבודתו, התאונה היא לא סיבה שגרמה לאיש לרצות להפסיק לעבוד במקום בו עבד. הוא לא המשיך לעבוד שם אלא היה בחופשת מחלה כל הזמן מלפני התאונה". (עמ' 16 לפרוטוקול משורה שביעית מלמעלה).

יט. ב"כ התובע מבקש כי אייחס את כל הנכות האורתופדית לתאונה בלבד מבלי להפחית על חשבון העבר ולייחס לתאונה גם את הנכות הפסיכיאטרית או לפחות חלקה.

כ. אכן, "... בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות-דעתו של המומחה, ולהלכה אין בית-המשפט חייב לפסוק על-פי חוות-דעתו של המומחה, אם כי למעשה יתן, כמובן, לחוות-דעת מוסכמת כזאת את מלוא משקלה בכל הנוגע לצד הרפואי המקצועי..." (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי (1),
בעמ' 168).

כמו כל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, כך גם חוות דעתו של מומחה רפואי: היא אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות לפני בית המשפט, ובית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו (ע"א 311/66 נחמיאס נ' לקט קואופרטיב לאיסוף נייר פסולת (2), בעמ' 50; ע"א 123/79, 124 מדינת ישראל נ' קמינר ואח' (3), בעמ' 621-622; ע"א 675/77 אלטשולר נ' נציב המים (4), בעמ' 737; ע"א 409/84 מדינת ישראל ואח' נ' שגב ואח' וערעור שכנגד (5), בעמ' 710-711).

הידע הרפואי הוא אמנם נחלת המומחה הרפואי. כשבית המשפט ממנה מומחה רפואי, חזקה עליו שימנה מומחה רפואי המתמחה בתחום הרפואי שלגביו הוא מתבקש ליתן חוות דעתו. ואמנם, אם אין בחוות דעתו מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות אחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה. אך לעתים, מתוך עיון בחוות הדעת עצמה או במכלול נסיבות העניין, מתברר לבית המשפט שהתשתית העובדתית, שעליה היא נשענת, אינה מהימנה. במקרה כזה, בית המשפט רשאי שלא לסמוך על חוות דעתו של המומחה, וראוי כי לא יבסס מסקנתו על אותה חוות דעת". (הדגשה שלי מ.ש.).

כא. מאידך, לא מצאתי בחוות הדעת מסקנות שאינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההיגיון או שאינן מתיישבות עם ראיות אחרות.

ד"ר צ'צ'יק הסביר מדוע לא ניתן להתעלם מהממצא שלא יכול להיות קשור בתוצאות התאונה וחלוקתו, עפ"י ניסיונו, עדיפה על כל חלוקה אחרת כשממילא אין סולם חלוקה קבוע.

שוכנעתי גם מעדות ד"ר קריצ'מן ואני מקבלת עמדתו כי: "אני לא אמרתי שאיש זה לא חרד, או שאין לו אישיות נוירוטית, רק חשבתי שזה לא קשור בתאונה". (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 9-10 מלמעלה).

כב. דעתי אינה משתנה גם לאור חוו"ד הווע"ר של משרד הבריאות אשר אינה מחויבת בשאלת הקשר הסיבתי לארוע התאונה בלבד ואף אינה קובעת אותו, נהפוך הוא, ההתייחסות ל"בעקבות תאונת דרכים", היא רק למצב אחרי חבלת צוואר, אפילו לא לגבי הטנטון ובוודאי שלא לגבי השינויים האישיותיים. התובע, היה מעוניין לצאת לפנסיה מוקדמת, דבר שמתיישב עם אכזבתו ותסכולו מחוסר הקידום כקביעת ד"ר קריצ'מן. למותר לציין כי גם התובע לא התלונן במסגרת תלונותיו על התאונה (נספח 16 לת/1).

כג. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לתובע נותרה נכות משוקללת כתוצאה מפגיעתו בתאונה הנדונה בשיעור 13.37% בתחום האורתופדי ובגין טנטון בלבד.

לא הוכח כי התובע פרש מעבודתו בגין התאונה הנדונה וממילא נכות בשיעור כזה, אינה מצדיקה פרישה מוקדמת.

3. נזקים

א. הפסדי השתכרות בעבר

1) לטענת התובע, היה נסיון להחזיר אותו לעבודה אחרי התאונה מיום 6.6.02 וכשנשאל על איזה תקופה יש לו תעודות אי כושר שבגללן לא יכול היה לעבוד בגלל התאונה השיב כי כל התעודות מצורפות לתצהירו (עמ' 30 לפרוטוקול למעלה). כמפורט לעיל, התובע המציא תעודות אי כושר עד יום 29.6.02 ולא באופן רציף.

2) התובע העיד את הגב' קלרה ליבוביץ', ראש חוליית בקרת רשומות במת"ש שהעידה: "אני המצאתי אישור אבל אני לא יודעת מה קשור ומה לא לתאונה. לא דיווחתי על תאונה, אלא לפי ימי מחלה שדווחה היחידה... אם היה מדווח על תאונה היה מקבל אולי מהמל"ל אבל פה דווח על מחלה ולכן שלמנו על מחלה... לא ידענו בכלל שהיתה תאונה" (עמ' 33 לפרוטוקול) "אני לא יודעת אם ימי המחלה קשורים בתאונה... אתה אומר שהחישוב הוא למצב תאורטי שכל ימי המחלה הם מהתאונה – נכון.

אני לא מתייחסת לתאונה כי אני לא יודעת שהיתה תאונה ולא דווח לנו" (עמ' 34 לפרוטוקול לפני ואחרי שאלת ביהמ"ש).

3) הדברים מקבלים משנה משמעות, כשעפ"י אישור הגב' ליבוביץ מיום 27.5.08 עליו מסתמך התובע בתביעתו להפסד ימי מחלה (נספח 17 לת/1). התובע היה באי כושר כבר ביום 2.6.02 למרות שאין מחלוקת שהתאונה ארעה רק ביום 6.6.02.

4) לאור האמור לעיל, משלא הוכח קשר בין ימי המחלה לפגיעה בתאונה דווקא, משהוכח שלתובע תחלואים שאינם קשורים בתאונה, והומצאו תעודות אי כושר הקושרות את ימי המחלה לתאונה לתקופה של פחות מחודש בלבד, אין התובע זכאי לפיצוי עבור ימי המחלה כנטען.

5) אין מחלוקת כי התובע קיבל שכר גם בתקופת ההעדרות והפסיד פדיון ימי מחלה מכיוון שניצל מעל ל- 65% מימי המחלה שעמדו לרשותו עד הפרישה ביום 26.3.06, אך מאחר ולא הוכח כאמור הקשר בין הניצול המירבי של ימי המחלה לפגיעה בתאונה, אין הנתבעים חבים בפיצוי עבור הפסד זה.

6) לטענת התובע, שוב אינו עובד ואינו משתכר מאז פרישתו לפנסיה, ומאחר והתשלום החודשי נמוך בצורה משמעותית מגובה שכרו עובר לתאונה, הינו זכאי להפרש בגין כל התקופה בעבר.

7) כאמור לעיל, לא הוכח הקשר בין הפרישה לפגיעה בתאונה, וממילא נכות בשיעור 13.37% בגין טנטון והגבלה קלה בתנועות הצוואר, אינה מצדיקה הימנעות מכל עבודה שהיא ועל כן אם אין התובע משתכר, אין הנתבעים חבים בפיצויו כאמור בע"א 320/87 גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח' פ"ד מ"ה (1) 743, 746: "במסגרת חובתו של ניזוק כאמור (להקטנת נזקו - מ.ש.) עליו לעשות באופן סביר גם כדי למנוע נזק של הפסד כושר ההשתכרות, אם את כולו ואם את חלקו. אם מסוגל הוא לחזור לעבודה או להמשיך בעבודה בה מוצא הוא את פרנסתו, אך מטעמים שאינם סבירים אינו עושה כן - אין המזיק חייב לפצותו בגין הפסד ההשתכרות שנגרם בעקבות התנהגות בלתי סבירה כזו... ניזוק אשר מסוגל לחזור לעבודה קודמת בה עבד, ומקום העבודה שמור לו, או ניזוק אשר יכול למצוא עבודה אחרת בה יעשה לפרנסתו אך 'מחליט' שלא לעשות כן, ללא כל סיבה סבירה, אין לומר, שאותו נזק שנגרם לו בשל הימנעותו לעבוד לפרנסתו כאמור הינו נזק הנובע מהתאונה. לא די שניזוק יוכיח שלא חזר לעבודה או לא התמיד בעבודתו לאחר התאונה, כדי שיפוצה בגין נזק ממון שנגרם לו עקב כך. עליו גם להוכיח שלא חזר לעבודה או לא התמיד בה מנימוקים שהתאונה גרמה להם" .

8) לא זו אף זו, אלא שהתובע הודה כי הינו, יחד עם אשתו, בעלים של שתי חברות, אחת, שהוקמה לצורך רכישת נכס מקרקעין לשם השכרתו לחברה השניה, אך "משתי החברות הנ"ל אינני מקבל שכר שכן מצבן של שתי החברות אינו מאפשר זאת". (סע' 32 לת/1).

הצהרה זו אינה מתיישבת עם עדותו של התובע, כי ההכנסה השנתית של החברה המסחרית הינה מעל מליון ₪ בשנה (עמ' 27 לפרוטוקול שורה רביעית מלמטה), החברה מעסיקה עובדים ומשלמת שכר למזכירה ולבניו.

9) לא זו אף זו, אלא שהתובע לא המציא את מסמכי החברה או אישורי רוה"ח, או דוחות שנתיים, כדי להוכיח כי אכן אינו משתכר מחברות אלה לחלוטין, למרות שהודה, שהדוח השנתי משקף את הכנסותיו, כולל קצבה ומשכורת והכנסות אשתו ולא היתה צריכה להיות מניעה להגשתם או לקבל את הפרטים מרוה"ח שלא הובא לעדות (עמ' 28 לפרוטוקול).

כידוע "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בביהמ"ש הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך, ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...

התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד... - היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב.

הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע.

בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה".

(קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט-1999, עמ' 1391).

לא ניתן, אפוא, לשלול את מסקנת ב"כ הנתבעים כי: "יש להניח שעיון באותם דוחות (שומה – מ.ש.) היה מגלה את הכנסות התובע – הכנסות אותן הוא רוצה להסתיר. ניתן להניח שאלו הכנסות בסכומים העולים על הסכומים שהשתכר לפני התאונה... נראה שהתובע מעלים מביהמ"ש באופן בוטה, מידע בדבר הכנסותיו, מידע שעלול לפגוע בו. אין מקום להאמין לתובע כאילו החברות שלו מפסידות שעה שאפילו לפי הצהרתו שלו, מדובר במחזור לא קטן וילדיו עובדים בחברות ומושכים שכר". (עמ' 7 לסיכומים).

למותר לציין, כי גם אם החברות מפסידות והדבר לא הוכח, אין כל סיבה להניח שיש לכך קשר לפגיעה בתאונה, שרק בגינה חייבים הנתבעים.

10) לאור כל האמור לעיל, נדחית הדרישה לפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר.

ב. הפסדי השתכרות בעתיד

1) לתובע נותרה כאמור נכות בשיעור 10% בגין טנטון ו- 3.75% בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר. לא הוכח קשר בין הפרישה המוקדמת לפגיעה בתאונה הנדונה ולא הוכח הפסד השתכרות בפועל מאז הפרישה המוקדמת ועל כן לכאורה לא היה מקום לפסוק פיצוי גם עבור העתיד כאמור ע.א. 413/88 אלג'נזאראה נ. שמיר חב' לביטוח בע"מ תק' על 91 (2) 1081 "ביהמ"ש גם קבע שלא היתה ואין כל מניעה למערער לעבוד עבודות נוספות כפי שעבד קודם התאונה, אם רצונו בכך ומכל מקום בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ועפ"י ממצאיו של ביהמ"ש, רשאי היה ביהמ"ש להגיע למסקנה, על פיה לא הוכיח המערער אבדן כושר השתכרות כתוצאה מהתאונה. עפ"י עובדות המקרה, ביהמ"ש יכול היה להגיע למסקנה שהסיכון שבגלל תאונה תקטן השתכרותו בעתיד מזו שהיה מגיע אליה ללא התאונה הינו אפסי, ספקולטיבי או היפותטי בלבד (ראה ע.א. 237/80 ברששת נ. האשאש ואח' פד"י לו (1) 281 בעמ' 307) ועל כן אין יסוד להתערבותנו".

2) מאידך, בפני התובע עוד 19 שנות עבודה והעתיד מי ישורנו, וגם הנתבעות בהגינותן הודו כי מן הראוי לפסוק לתובע סכום גלובלי עבור העתיד ועל כן נראה לי לנכון לפצותו עבור העתיד בסך 130,000 ₪.

ג. הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות

1) אין מחלוקת כי לא נגרמו לתובע הפסדי פנסיה (עמ' 36 לפרוטוקול), אך לטענתו, נגרמו לו הפסדים של זכויות סוציאליות אחרות, כגון הבראה וחופשה וכן תשלומים שוטפים בגין טלפון, בטוח רכב, גילום הוצאות רכב, קרן השתלמות ועוד אשר שוב אינם משתלמים לו בעקבות פרישתו לפנסיה ועל כן הינו זכאי לפיצוי בגינם.

2) משקבעתי שהתובע לא פרש לפנסיה כתוצאה מפגיעתו בתאונה, אין הנתבעות חבות בגין הפסדים אלה.

3) משלא הוכחו הכנסותיו של התובע, לאחר פרישתו לפנסיה, לא מן הנמנע כי הן עולות על שכרו עובר לתאונה לרבות בתוספת ההטבות הנ"ל.

4) לאור האמור לעיל, נדחית הדרישה בראש נזק זה.

ד. הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות

1) התובע המציא קבלות ע"ס 9,912.14 ₪ (לא כולל הכפולות) שבחלקן עקב הטיפול בצוואר שמחציתו מיוחס ע"י ד"ר צ'צ'יק לעברו של התובע, ועל כן צודקות הנתבעות כי יש לקחת בחשבון רק מחצית מהוצאות אלה.

2) לאור האמור לעיל ובהנחה כי לתובע נגרמו הוצאות נסיעה לצורך קבלת הטיפולים הפיזיותרפיים והמעקב הרפואי, נראה לי לנכון לפצותו בראש נזק זה בסך -.7,500 ₪.

3) אף מומחה לא מתייחס לצורך בטיפולים עתידיים ועל כן ממילא לא יגרמו לתובע הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעתיד.

4) לא זו אף זו, אלא שגם אם יזדקק התובע לטיפולים בעתיד, יכוסו אלה במסגרת ציבורית, כאמור בע"א 6881/95, 5557 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נ"א(2) 724, 752:

"הענקת הזכות בסעיף 22 לחוק הבריאות לקופת-חולים לתבוע מהמזיק את סכום ההוצאות שהוציאה עבור טיפולים רפואיים שסיפקה לניזוק, מעבירה את זכויותיו של הניזוק כלפי המזיק אל קופת-חולים. גם כאן חל עקרון הסוברוגציה. גם כאן יש למנוע את המצב על פיו יחוייב המזיק לשלם לניזוק בגין הוצאות רפואיות ואחר כך היה חשוף לתביעה מצד קופת-חולים...".

אין לתובע עילה לתבוע בגין טיפול רפואי אותו יקבל מהקופה חינם, עפ"י חוק בריאות ממלכתי. כאמור בע"א 2675/92, 2596 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' כהן ואח' (טרם פורסם, תקדין עליון כרך 95 (1) תשנ"ה/תשנ"ו - 1995 עמ' 576, 581):

"אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה, עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 30/89 שבו ואח' נ' אילוז פ"ד מ"ו (2) 456, 462).

ה. כאב וסבל

התובע לא היה מאושפז אך נותרה לו נכות בשיעור 13.75% ועל כן הינו זכאי לפיצוי בסך -.24,852 ₪.

ו. שכ"ט המומחה

לא יכול להיות ספק, כי היתה ראשית ראיה למינויו של ד"ר קריצ'מן. גם ד"ר קריצ'מן לא שלל כי לתובע בעיה נפשית, אך קבע כי אינה קשורה בתאונה הנדונה.

בנסיבות אלה, ומשלא עמדה לתובע כל דרך אחרת להוכיח את נזקו הנפשי, חייבות הנתבעות בשכר המומחה, גם אם קבע כי לא נותרה לו נכות רפואית, כחלק מהוצאות משפט להן זכאי כל תובע הזוכה בתביעתו.

4. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, שלם לתובע כדלקמן:

א. הפסד השתכרות בעתיד -.130,000 ₪

ב. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה -.7,500 ₪

ג. כאב וסבל -.24,852 ₪

סה"כ -.162,352 ₪

בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, אגרת משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

5. מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק מהחלטתי ישירות לב"כ הצדדים עם אישור מסירה.

ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"ט (20 ביולי 2009) בהעדר הצדדים

מיכל שריר, שופטת

קלדנית: מרי ל.



מעורבים
תובע: צבי קליין
נתבע: אריה חברה לבטוח בע\'מ
שופט :
עורכי דין: