ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קלדרון נגד המאגר בע"מ - חברה לב :


בתי המשפט

בית משפט השלום ראשון לציון

א 000638/08

בפני:

כב' השופטת מ. עמית-אניסמן

תאריך:

20/07/2009

בעניין:

קלדרון שמואל

ע"י ב"כ עו"ד

ברץ קמי

התובע

נ ג ד

המאגר הישראלי לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

גנות מרדכי

הנתבעת

פסק – דין

לפני תביעה בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"), שהגיש התובע, קלדרון שמואל (להלן: "התובע") כנגד הנתבעת, המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") (להלן: "הנתבעת") לפיצוי בגין נזקים, שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים.

הרקע העובדתי

1. התובע, יליד 6.9.1954, נפגע בתאונת דרכים ביום 19.102005, בדרכו לעבודה בעת שנהג בקטנוע מ.ר 55-765-57 (להלן: "הרכב"), החליק על כביש רטוב, איבד שליטה על הרכב והתהפך (להלן: "התאונה").

2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), ובגינה שולמו לתובע תגמולי ביטוח לאומי, כפי שיפורט בהמשך.

3. עצם התרחשות התאונה, נסיבותיה וחבותה של הנתבעת אינם שנויים במחלוקת, וסלע המחלוקת בין הצדדים הוא אך בסוגיית היקף הנזק ושיעורו, אליה אדרש עתה.


הנכות הרפואית

4. התובע פנה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים ביום בו אירעה התאונה, שם אובחן שבר בכתף ימין, טופל ושוחרר לביתו. ביום 31.10.005 אושפז התובע לצורך טיפול ניתוחי. אולם, לאחר בדיקת C.T ונוכח גילו הצעיר הוחלט על ניסיון לטיפול שמרני תוך מעקב רפואי, והתובע שוחרר לביתו באותו היום.

5. התובע עמד בפני הוועדה הרפואית לעררים של המל"ל (להלן: "הוועדה הרפואית של המל"ל"), אשר קבעה בישיבתה ביום 25.1.2007, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע, החל מיום 1.10.2006, נכות רפואית צמיתה בשיעור של 15% בהתאם לתקנה 35(1) בין ב' לג' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), בגין השפעה קלה עד בינונית על כושר הפעולה הכללי או התנועות.

6. הוועדה הרפואית של המל"ל בישיבתה ביום 9.8.2007 החליטה להפעיל את תקנה 15 לתקנות המל"ל, והעמידה, בהתאם לכך, את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 19%.

7. בהיות התאונה תאונת עבודה, ובהעדר בקשה להבאת ראיות לסתור, הרי שקביעת הוועדה הרפואית של המל"ל את דרגת נכותו הרפואית הצמיתה של התובע מהווה קביעה על פי דין בהליך זה לפי סעיף 6ב לחוק.

נכות תפקודית ואובדן כושר השתכרות

8. עובר לתאונה, בהיותו בן 51, עבד התובע במפעל לייצור גלופות למכונות הדפסה כעובד ייצור. עבודתו זו של התובע היתה כרוכה בביצוע פעולות פיזיות, ובין היתר, בהרמת פלטות. לאחר תקופות אי הכושר הזמני שנקבעו לו על ידי המל"ל כתוצאה מפגיעתו בתאונה, שב התובע לעבודתו בהיקף מוגבל של 4 שעות עבודה למשך חודש לפי המלצת רופא תעסוקתי.

9. התובע טען בתצהירו, כי עם חזרתו לעבודתו בהיקף שעות מוגבל, זכה להתחשבות מצד מעבידו היות ולא היה מסוגל להרים משאות כבדים ולהפעיל כוח פיזי. אולם תוך זמן קצר, נדרש התובע לשוב ולבצע את אותה עבודה לה לא היה מסוגל עקב המגבלה בכתף יד ימין [ידו הדומינאנטית]. לטענתו, העובדה כי איבד את כושר עבודתו הפיזי הביאה לפיטוריו ביום 24.8.2006. לאחר פיטוריו, טוען התובע, כי לא הצליח במשך תקופה ממושכת להשתלב בשוק העבודה, והשתתף בתוכנית שיקום מטעם המל"ל.

10. בחודש ינואר 2008, בהיותו בגיל 53, החל התובע לעבוד בחברה לעיבוד שבבים, לאחר שעבר קורס לתיכנות במסגרת תוכנית שיקום מקצועי במל"ל.

11. עוד טען התובע בסיכומיו, כי מלוא הנכות שנקבעה לו על ידי המל"ל, בשיעור של 19%, בכתף יד ימין, הינה נכות תפקודית, וכי בעבודתו הנוכחית משתכר שכר נמוך משכרו בעבודתו הקודמת.

12. הנתבעת טוענת מנגד, כי לאחר התאונה שב התובע לעבודתו בהיקף משרה זהה ומלא כפי שעבד קודם לתאונה, וכי מדו"ח רציפות ביטוח במל"ל [מוצג נ/4] עולה כי התובע המשיך לעבוד בעבודתו הקודמת כפועל ייצור בבית דפוס במשך שמונה חודשים, ועובדות אלה מעידות על העדר כל נכות תפקודית.

13. כמו-כן, טוענת הנתבעת, כי התובע פוטר מעבודתו עקב צמצומים במקום עבודה וללא קשר לנכותו בגין התאונה, ובעניין זה מסתמכת היא על מכתב הפיטורין שצורף כנספח ה' לתצהיר התובע.

14. בסיכומיה, טוענת הנתבעת, כי החל מחודש ספטמבר 2006, לאחר פיטורי התובע, ועד לחודש אוגוסט 2007, קיבל התובע דמי אבטלה, עובדה העולה ממסמכי תיק תביעת דמי האבטלה של התובע שהוגש וסומן נ/2.

15. נוכח טענות אלה של הנתבעת, טוענת היא, כי אין לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר מעבר לתקופות אי הכושר, ולחילופין - יש לנכות את דמי האבטלה מכל פיצוי בראש נזק זה שייפסק מעבר לתקופת אי הכושר.

16. התובע לא נחקר על תצהירו, ומכאן כי תצהירו לא נסתר בחקירה נגדית.

17. הנכות התפקודית היא כלי עזר לחישוב הפסד ההשתכרות שנגרם לנפגע, והיא מבטאת את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית [ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 797 (1995) (להלן: "עניין גירוגיסיאן")].

18. בבוא בית המשפט לקבוע אם קיימת פגיעה בכושר השתכרותו של נפגע, ואם כן - מהו שיעורה, עליו קודם לבחון את הראיות שהובאו בפניו, ורק אם אין בראיות לסייע לחישוב ישיר של הפגיעה בכושר ההשתכרות, תבוא הנכות התפקודית כפרמטר לסייע, וכך נפסק: "מקום בו עומדים בפני בית המשפט נתונים המאפשרים לחשב באופן ישיר את הפגיעה בכושר ההשתכרות, בידו לעשות כן. במקרים אחרים, תשמש הקביעה בדבר הנכות התפקודית כלי עזר - ואף מודד - לקביעת אובדן כושר ההשתכרות: "בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני בית-המשפט, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית. אך קביעת שיעור הנכות התפקודית יכול שתשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההשתכרות. במקרים רבים, היא משמשת מודד לקביעתם" (עניין גירוגיסיאן, בעמוד 800, וכן ע"א 7617/07 יחזקאל יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק - על 2008(4), 184).

19. לאור תשתית הלכתית זו תיבחן שאלת הנכות התפקודית.

20. מתלושי השכר עובר לתאונה ומתלושי השכר בתקופה שלאחר התאונה ועד לפיטוריו שצירף התובע בנספחים ד' ו-ו' לתצהירו עולה, כי שכר היסוד של התובע לאחר התאונה [סך של 6,971.30 ₪] זהה לשכר היסוד ששולם לו קודם לתאונה. עוד עולה, כי שכרו של התובע בניכוי מס עובר לתאונה [בהתבסס על תלושי השכר לחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר 2005] עמד על סך ממוצע של כ-6,000 ₪, וכי שכרו בניכוי מס בתקופה שלאחר התאונה [בהתבסס על שלושת תלושי השכר לחודשים מאי, יוני, יולי 2006] עמד אף הוא על סך ממוצע של כ-6,000 ₪. מכאן המסקנה המתבקשת כי לאחר התאונה - כשחזר התובע לעבודתו ערב התאונה - שכרו לא נגרע.

21. שכרו הממוצע של התובע בעבודתו הנוכחית בתיכנות על בסיס שלושת תלושי השכר האחרונים [יולי, אוגוסט, ספטמבר 2008] שצורפו לתצהירו כנספח י' מגיע לסך של 6,300 ₪ [לאחר ניכוי מס]. מתלושי שכר אלה עולה עוד, כי בעבודתו הנוכחית - עובד התובע שעות נוספות.

22. התמונה העולה מהנתונים שלעיל, היא כי לאחר פגיעתו של התובע בכתף יד ימין כתוצאה מהתאונה, וחזרתו לעבודה לאחר שלושה חודשים, ולאחר שפוטר מעבודתו זו ועבר הסבה מקצועית במסגרת המל"ל, החל לעבוד במקום עבודה אחר, לא נגרע שכרו של התובע.

23. התובע, כאמור, קושר בין פיטוריו מעבודתו הקודמת כפועל ייצור כשמונה חודשים לאחר התאונה, לבין מגבלותיו כתוצאה מהתאונה, וטוען כי בעקבות התאונה התקשה בביצוע עבודות פיזיות הכרוכות בעבודתו בייצור גלופות ולא עמד בדרישות מעסיקו.

24. טענתו זו של התובע סותרת, ולו לכאורה, את תוכן מכתב הפיטורין שקיבל ממעסיקו [נספח ה' לתצהיר], ובו צוין במפורש, כי סיבת הפיטורין היא צמצומים במפעל המעסיק, ואין כל התייחסות למצבו הפיזי של התובע כתוצאה מהתאונה.

25. הנתבעת, מצידה, ויתרה על חקירתו הנגדית של התובע בעניין זה, והסתפקה בלטעון בסיכומיה דבר הסתירה העולה, לכאורה, בין תצהיר התובע לבין מכתב פיטוריו.

26. בהעדר סיוע לטענתו זו של התובע בדבר הסיבה לפיטוריו, מהווה עדותו עדות יחידה של בעל דין לפי סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971, הטעונה הנמקה.

27. לאחר שנתתי דעתי למכלול העובדות והנסיבות שהובררו בפני, מצאתי לסמוך על עדות התובע כי פוטר מעבודתו הקודמת, בין היתר, עקב המגבלה הפיזית בהפעלת יד ימין שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה. ולהלן אפרט נימוקיי.

28. ראשית, הנכות הרפואית שנקבעה לתובע בגין מגבלת פעולה ותנועה בידו הדומינאנטית מהווה, מעצם טיבה, נכות שיש בה כדי להשפיע במידה רבה וישירה על כושר תפקודו הפיזי של התובע בעבודתו כפועל ייצור, הנדרש במסגרת עבודתו לו להרים ולשאת לוחות ולהפעיל את כפיו.

29. שנית, התובע עבד טרם פיטוריו אצל מעסיקו הקודם במשך שבע שנים, ולאחר התאונה שב מיד בתום תקופת אי הכושר לעבודתו ועבד בה משך שמונה חודשים עד לפיטוריו.

30. שלישית, אין להתעלם ממציאות החיים המלמדת כי כשם שנכותו של עובד מהווה שיקול במכלול שיקוליו של מעביד בבואו להחליט האם לקבל עובד לעבודה, כך גם סביר כי עובדה זו מובאת בחשבון במכלול השיקולים בעת קבלת ההחלטה האם לפטר עובד. ובענייננו, גם אם פיטורי התובע היו על רקע "צמצומים", הרי שלא מן הנמנע, כי נכותו של התובע היוותה גורם נוסף, ויתכן אף מכריע, שהביא להכללתו ברשימת המפוטרים.

31. יחד עם זאת, לא נעלמה מעיני העובדה, כי התובע לא העלה בתצהירו כל הסבר משכנע להבהרת הסתירה לכאורה בין טענתו בדבר סיבת פיטוריו לבין הסיבה העולה ממכתב הפיטורין, ואף לא הביא מטעמו כל ראיה נוספת לתמוך בטענתו כי הסיבה לפיטוריו היא נכותו מהתאונה, עובדה אשר יש בה להקים חזקה כי הימנעותו זו מעידה על חולשת טענתו.

32. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי נכותו של התובע מהווה גורם – אם כי לא גורם בלעדי – לפיטוריו של התובע ממקום עבודתו .

33. ולעניין שיעור הנכות התפקודית: לאחר פיטוריו, התובע לא ישב בטל והלין על מר גורלו, אלא פעל, במסגרת המל"ל, לשיקומו המקצועי ולהכשרתו לתפקיד אחר שאינו כרוך בעבודה פיזית – בתכנות. לאחר הכשרה זו, השתלב התובע בעבודה חדשה ובתפקיד החדש התואם את כושרו הפיזי לאחר התאונה. עובדות אלה מלמדות כי התובע חפץ להמשיך במסלול עבודה, פעל להסבתו המקצועית, וזאת על אף שנאלץ לוותר על הניסיון שרכש כפועל ייצור גלופות.

34. אכן, למגבלתו הפיזית של התובע כתוצאה מהתאונה - נוכח סוגה וטיבה - קיימת השפעה ישירה על כשירותו לעבוד בעבודה פיזית. אולם, אין מידת השפעתה של הנכות על כושר תפקודו הפיזי של התובע בעבודתו הקודמת ובעבודה פיזית אחרת, כמידת ההשפעה שיש לנכות על כושרו לעבוד בעבודתו הנוכחית בתיכנות.

35. כאמור, התובע עבר הסבה מקצועית והתעלה מעל למומו, כך שהנכות הרפואית שנקבעה לו, לא גרמה בפועל להפחתה בכושר השתכרותו.

36. על כך נקבע בע"א 286/89 מיכאל קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, תק - על 91(2), 1472:

"אמת, כשאין לבית המשפט נתונים הולמים אחרים לקביעת כושר הפסד ההשתכרות, רשאי בית המשפט לחשב הפסד זה על פי שיעור אחוז הנכות לצמיתות של התובע עקב התאונה, כמשקף את שיעור הפסד כושר ההשתכרות. אך במה דברים אמורים? כשהנכות, והמגבלות הרפואיות שבעקבותיה, אכן מגבילים את כושר ההשתכרות, ויש בהן ללמד לכאורה על גבהו של ההפסד.

השאלה אם כך הוא, תלויה בטיבה של הנכות, טיב התעסקותו של התובע ומידת הסתגלותו של התובע לעבודתו על אף נכותו, ושיקולים כיוצא באלה הקשורים בכושר השתכרותו על אף מומו . . . השאלה היא האם בפועל מגבילה נכותו, או עתידה להגביל, את כושר השתכרותו. ואם כן - האם ההגבלה, על פי הראיות או אומדנת בית המשפט, היא בשיעור הדומה לשיעור הנכות. ברי, שקורותיו של התובע מיום התאונה ועד מועד פסק הדין יש בהם להשליך וללמד בדבר קיומה או אפשרות קיומה של הגבלה כזו" (הדגשה שלי - מ.ע.א.).

37. התובע מחשב את נזקו בגין אובדן כושר השתכרות בחישוב אקטוארי, על בסיס הפסד חודשי בשיעור של 19%, מבסיס שכר בסך של 7,348 ₪, מהוון למשך 13 שנה. הנתבעת טוענת, כי התובע אינו זכאי לפיצוי שכן חרף מומו השביח את שכרו, ולחילופין טוענת כי לכל היותר יש לפסוק לו פיצוי גלובלי.

38. התובע - במומו כתוצאה מהתאונה - הצליח, כאמור, לשקם את מסלולו המקצועי ולהשתלב בעבודה אחרת, בהתאם למצבו הפיזי כתוצאה מהתאונה, וכן הצליח לשמור על רמת השכר שקיבל עובר לתאונה.

39. בנסיבות אלה, ברי כי התשתית העובדתית אינה מקימה בסיס לחישוב הפסדים בכושר ההשתכרות לעתיד באופן אריתמטי- אקטוארי מלא. יחד עם זאת, בהתחשב בסוג הנכות הרפואית המתבטאת במגבלת תנועה וכושר פעולה קלה עד בינונית ביד ימין - ידו הדומינאנטית של התובע, ובהתחשב בגילו, קיים סיכון כי התובע עלול להיתקל בקושי תפקודי גם בעבודה שאינה עבודה פיזית. נוסף על כך, על רקע המציאות הכלכלית המשתנה בזמננו, קיים סיכון כי התובע יפוטר מעבודתו הנוכחית, בה טרם רכש ותק רב, והוא יפלט לשוק העבודה, וכי אז עלולה מגבלתו הפיזית להיות לו לרועץ.

40. לפיכך, אני מוצאת לנכון לפסוק לתובע פיצוי על דרך האומדן תוך שיובאו בחשבון מכלול השיקולים הרלבנטיים הנ"ל [על דרך החישוב הגלובלי והפסיקה בנושא ראה בספרו של ד. קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, מהדורה חמישית, עמוד 525 ואילך].

41. אשר על כן, בראש נזק של אובדן השתכרות לעתיד אני פוסקת לתובע הסך של 70,000 ₪.

הפסד השתכרות לעבר

42. בתצהירו, טוען התובע, כי לאחר התאונה לא עבד במשך שלושה חודשים, וכי בתום תקופה זו שב לעבודה ועבד בחודש הראשון בהיקף של 4 שעות ביום לפי המלצת רופא תעסוקתי. אישור הרופא התעסוקתי לא צורף לתצהיר התובע, אולם מתלוש השכר לחודש ינואר 2006 עולה, כי שכרו של התובע הופחת בשכר השווה ל- 151.20 שעות בגין חיסור.

43. מדו"ח רציפות דיווח למל"ל [נ/4] עולה כי התובע קיבל מהמל"ל דמי פגיעה עבור חודשים 10/05 עד לחודש 12/05.

44. התובע שב לעבודתו בחודש ינואר 2006, ואין חולק כי נעדר מעבודתו כתוצאה מהתאונה במשך שלושה חודשים לאחר התאונה. לפיכך, זכאי התובע לפיצוי בגין הפסדי שכרו בתקופה זו, על בסיס שכר חודשי ממוצע [בניכוי מס] בסך של 6,000 ₪ במכפלה של 3 חודשים, ובסך של 18,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה אשר לנוחות החישוב תיקבע על יום 5.12.2005.

45. ממסמך המל"ל [נספח ג' לתצהיר התובע] עולה, כי הוועדה הרפואית של המל"ל קבעה לתובע נכויות זמניות חלקיות לתקופה שמיום 16.1.2006 ועד ליום 15.2.2006 בשיעור של 50%, ולתקופה שהחל מיום 16.2.2006 עד ליום 30.9.2006 בשיעור של 35%.

46. באשר לתקופה שהחל מיום 16.1.2006 ועד ליום 15.2.2006 מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בשיעור השווה למחצית מהיקף העבודה היומי, בהתבסס על העובדה כי על פי תלוש השכר של חודש ינואר 2006 היקף עבודתו היומי המלא של התובע עמד על 8 שעות והתובע הצהיר כי עבד בחודש זה במשך 4 שעות ביום. סכום הפיצוי יועמד על הסך של 3,000 ₪, בתוספת ריבית מיום 1.2.2006.

47. באשר לתקופה החל מיום 16.2.2006 עד ליום 30.9.2006 - מתלושי השכר לתקופה זו, עולה כי משכורתו של התובע הופחתה בגין חיסור שעות. שיעור השעות שהחסיר התובע אינו תואם לחלוטין לשיעור הנכות הזמנית שנקבעה לו במל"ל לתקופה זו. ואולם, מצאתי כי יש מקום לייחס ההפחתה בשכרו בתקופה זו והחיסור בשעות המפורט בתלושי שכר אלו, לפגיעה כתוצאה מהתאונה. משכך, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בסך של 7,500 ₪.

48. באשר לתקופה שהחל מחודש אוקטובר 2006 ועד לחודש אפריל 2007 - ממסמך ענף אבטלה במל"ל [נ/2] עולה כי התובע קיבל דמי אבטלה בעבור 175 יום בתקופה זו. בנסיבות אלו, יש מקום לפסוק עבור התובע הפסד השתכרות לתקופה זו, ולנכות דמי האבטלה (ראה ד' קציר, פיצויים בשל נזקי גוף (מהדורה חמישית) בעמוד 1529; ליישום עקרון זה ראה: ת"א (י-ם) 1021/95 אגמי נ' קרנית. ניתן ביום 19.1.2003; ת"א (י-ם) 1001/95 סטרשינסקי נ' אררט חב' לביטוח בע"מ, תק-מח 2001 (3) 4560). לפיכך, אני פוסקת לתובע הפסד השתכרות עבור תקופה זו בסך של 42,000 . לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע התקופה, קרי מיום 15.12.2006.

49. באשר לתקופה שלאחר תום תקופת האבטלה [מאי 2007] ועד לתחילת עבודתו החדשה בינואר 2008, במשך שמונה חודשים, התובע לא פרט בתצהירו האם השתכר ואם כן – כמה השתכר, ואולם טוען הוא לפיצוי מלא בעבור תקופה זו. משמצאתי כי פיטוריו של התובע מעבודתו הקודמת קשורה באופן חלקי לתאונה, הרי שאני מוצאת לפסוק לתובע הפסד שכר בעבור תקופה זו, של שמונה חודשים חישוב בהתאם לנכות של 15% על בסיס שכר חודשי נטו של 6,000₪ לעבר, מזכה בסכום של 7,200 ₪. לסכום זה תתוסף ריבית מאמצע תקופה, מיום 1.9.2007.

הפסדי פנסיה

50. התובע טוען בסיכומיו כי זכאי הוא לפיצוי בגין אובדן פנסיה בשיעור של 10% ממשכורתו, ובסך מהוון של 18,000 ₪. מנגד, טוענת הנתבעת, כי התובע לא פירט את טענותיו בראש נזק זה, וטענתו אף לא נתמכת בתלושי השכר שצורפו, ולפיכך יש לדחות תביעתו בראש נזק זה.

51. כאמור, טענתו של התובע בדבר הפסדי פנסיה הינה טענה שלא עלתה בתצהירו או בתחשיב הנזק מטעמו, והועלתה רק בסיכומיו. לפיכך, יש מקום להתעלם מטענה זו. זאת ועוד, התובע לא הניח תשתית מספקת לפירוט החישוב שנעשה על ידו, ולא הוכיח את הנתונים הדרושים לכימות הנזק. אין ביכולתו של בית המשפט לקבל טיעון כללי ולהניח כי תנאי הזכאות של התובע לפנסיה ושיעורי ההפרשות מכיסו ומכיס המעביד הינם בגדר "מפורסמות שאינן צריכות ראיה".

52. לפיכך, מצאתי שלא לפסוק בראש נזק זה.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

53. התובע טוען בתצהירו, כי במשך שלושת החודשים לאחר התאונה בהם שהה בחופשת מחלה, נזקק הוא לסיוע בנו ובתו בביצוע פעולות יומיומיות של אכילה, הלבשה ורחיצה. התובע הצהיר, כי אשתו נכה וכי עוד קודם לתאונה ניהל הוא בעצמו את משק הבית. עוד הוסיף התובע כי כיום - עקב מגבלתו לאחר התאונה - נזקק הוא לעזרת הזולת. בגין הפיצוי לעבר, טוען התובע, כי נזקק לעזרה בהיקף של 50 שעות ובעלות של 40 ₪ לשעה. בגין הפיצוי לעתיד, טוען התובע כי יזדקק לעזרה בסך של 1,000 ₪ לחודש עד הגיעו לגיל 81.

54. מנגד, טוענת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח את נזקו, שעה שלא הביא לעדות מי מקרוביו, וממילא זכאי להוצאותיו בגין זה מהמל"ל.

55. באשר לפיצוי בגין נזקי העבר, הרי שמדובר בנזק מיוחד שהינו בגדר עובדה, וככזה טעון הוא הוכחה בראיות ברורות. גם אם נוכח שיעור הנכות הזמנית שסבל התובע במהלך תקופת המחלה סביר כי נזקק לעזרה, לא הוכח לפני, כי עזרת בני המשפחה שניתנה לו חרגה מהעזרה המקובלת ביחסי הורה – ילד, ולא הוכח לפני כי התובע לא העסיק עזרה בשכר עקב חוסר אמצעים. משאלו הם פני הדברים, הרי, שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את עצם זכאותו לפיצוי בגין ראש נזק זה, ואף הנתונים עליהם ביסס התובע את חישוב נזקו לא נתמכו בראיות. על כן, איני מוצאת מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה.

56. באשר לפיצוי בגין נזקי העתיד, התובע טען בתצהירו כי עובר לתאונה ועקב מצבה הרפואי של אשתו ניהל הוא בעצמו את משק הבית וכי כיום בעקבות מצבו עקב התאונה מתקשה הוא בהרמת משאות ובניהול משק ביתו. התובע לא נחקר נגדית על תצהירו, ומכאן כי עדותו לא נסתרה.

57. בשוקלי את מכלול הנתונים, סבורני כי עקב סוג המגבלה ממנו סובל התובע לאחר התאונה והעובדה כי המדובר במגבלה ביד ימין, יזדקק התובע לעזרה בניהול משק הבית בעתיד, הכוללת עזרה בעבודות אחזקה שאינן דורשות איש מקצוע.

58. לפיכך, אני מוצאת לאמוד את הפיצוי הראוי בראש נזק זה, לעתיד בלבד, בשיעור כולל של 10,000 ₪ עבור עזרת צד שלישי.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד

59. התובע טען בתצהירו, כי נזקק למתלה לתמיכה בידו הימנית בתקופת המחלה, ולא טען דבר בנוגע להיזקקותו להוצאות רפואיות בעתיד. הנתבעת טוענת כי התובע נכשל בהוכחות הנזק המיוחד, וכי בכל מקרה זכאי הוא להחזר הוצאותיו אלה מהמל"ל.

60. כנפגע תאונת עבודה זכאי התובע למימון הוצאותיו הרפואיות גם כשאלה חורגות מסל שירותי הבריאות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994, ולמימון הוצאותיו בגין נסיעות לטיפולים רפואיים, מכוח תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968. לפיכך, לכאורה לא אמור להיגרם לתובע כל חיסרון כיס בגין הוצאות אלה.

61. באשר להוצאות העבר- התובע לא הציג אסמכתא לתשלום עבור המתלה ובסיכומיו הסתפק בתביעת פיצוי בסכום גלובלי ללא פירוט בעבור "הוצאות נסיעה ואחרות". חרף כשל ההוכחה, משוכנעת אני כי בתקופת המחלה נזקק התובע להוצאות עבור נסיעה לטיפולים רפואיים, ולפיכך אני פוסקת לתובע על דרך האומדן פיצוי לעבר בסך של 2,000 ₪.

62. באשר להוצאות העתיד- לא הובאו לפני ראיות כלשהן לצורך עתידי בטיפולים רפואיים החורגים מ"סל הבריאות" ולצורך בהוצאות נסיעה, שלגביהם אף לא פורטה התכלית. אולם, לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הנוגעים לעניין, מוכנה אני להכיר בכך כי התובע יידרש, בכל זאת, לשאת בהוצאות כאלה ואחרות מכיסו, אשר לא יוחזרו על ידי המל"ל או ימומנו במסגרת סל הבריאות, ולפיכך אני מוצאת לנכון לאמוד הפיצוי בגין ראש נזק זה, לעתיד, בשיעור של 5,000 ₪.


כאב וסבל

63. בהתאם לשיעור נכות הרפואית של התובע העומדת על 15%, ובהתחשב בגילו, זכאי התובע לפיצוי בראש נזק זה בסך של 21,574 ₪.

ניכויים

64. מסכום הפיצויים שנפסק לתובע יש לנכות את מלוא תגמולי המל"ל ששולמו לתובע בקשר לפגיעתו בתאונה, כשעליהם יתווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום.

65. כמו כן, מסכום הפיצויים ינוכה סכום דמי האבטלה שקיבל התובע מהמל"ל.

66. מהסכום הנפסק יש לנכות התשלום התכוף ששולם לתובע [ממוצג נ/1] בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

סוף דבר

67. בהתאם למפורט לעיל, להלן סיכום סכומי הפיצויים בגין רכיבי הנזק:

67.1. פיצוי בגין הפסדי שכר לעבר - כמפורט בסעיפים 44, 46, 47, 48 ו- 49 לעיל.

67.2. פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות – כמפורט בסעיף 41 לעיל.

67.3. פיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד – כמפורט בסעיף 58 לעיל.

67.4. פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעתיד – כמפורט בסעיפים 61 ו-62 לעיל.

67.5. פיצוי בגין כאב וסבל – כמפורט בסעיף 63 לעיל.

68. מהסכומים המפורטים בסעיף 67 לעיל יש לנכות דמי אבטלה, דמי פגיעה, מענק נכות (ככל שקבל) ותשלום תכוף.

69. לסכומי הפיצויים יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ והוצאות משפט.

70. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין אצל בא-כוח הנתבעת ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח פסק דיני זה לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"ט (20 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.

מיכל עמית-אניסמן - שופטת

000638/08א 126 איריס יפת



מעורבים
תובע: קלדרון שמואל
נתבע: המאגר הישראלי לביטוח בע\'מ
שופט :
עורכי דין: גנות מרדכי,ברץ קמי