ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מד"י נגד חסן אלחלאילה ואח' :


בתי המשפט

בית משפט השלום קרית גת

ת.פ 000865/09

בפני:

כבוד השופט אלון אינפלד

תאריך:

20/07/2009

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

ע"י ב"כ עוה"ד

עדי כהן

נ ג ד

1. חסן אלחלאילה

2. צדאם חלאילה

3. שחדה אלחלאילה

[שלושתם ע"י ב"כ עוה"ד יפעת זינר - ס. ציבורית]

4. אחמד סופיה

5. אחמד חלאילה

6. יזן חלאילה

[שלושתם ע"י ב"כ עוה"ד שפיק דרבאשי - ס. ציבורית]

הנאשמים

גזר דין

ששת הנאשמים הודו והורשעו בעבירה של שהייה בלתי חוקית.

הנאשמים נתפסו כולם במושב נוגה, באמצע הלילה. נוכח נסיבות תפיסתם, יש להניח לטובתם כי הם שהו בישראל למטרות עבודה.

כל אחד מן הנאשמים מואשם בעבירה מעט אחרת. הנאשמים 1, 2 ו- 5 הודו בשתי עבירות של שהייה בלתי חוקית. הנאשמים 2, 5 ו- 6 הודו כי שהייתם בזו הפעם הייתה למשך 10 ימים.

עוד יש לציין לעניין ביצוע העבירה, כי הנאשם 3 הוא בעל אישור כניסה, המוגבל לשעות היום, עד השעה: 19:00. העבירה שלו מתבטאת בכך שלא יצא במועד הקבוע מן הארץ ונתפס בשעה: 01:30, כאמור, במושב נוגה.

עוד יש לציין, כנסיבה כללית של כל הנאשמים, כי כפי שמסרו הצדדים, המעביד לא נתפס.

שני הצדדים התייחסו להלכה המנחה שיצאה מפי ביהמ"ש העליון לאחרונה, רע"פ 3173/09 מוחמד פראג'ין נגד מדינת ישראל, מיום 5.5.09. המדובר בפסק דין עקרוני, הפורש את השיקולים הראויים בדבר הענישה בעבירת כניסה בלתי חוקית לישראל. בית המשפט מונה את שיקולי ההרתעה החשובים בשל צורכי הביטחון מחד גיסא, ואת השיקולים האישיים שאותם יש לקחת בחשבון מאידך גיסא. מן הצד האחר נקבע, שכאשר מדובר בשהייה קצרה מאוד, ללא עבירה נוספת, ללא הקשר ביטחוני, כאשר המעשה נעשה בפעם הראשונה, ניתן יהיה להסתפק בעונש שהוא מאסר על תנאי. כן נאמר שהענישה תהיה בדרך כלל עונש מאסר בפועל, כאשר מדובר בעבירת שהייה שניה. זאת, תוך התחשבות בנסיבות אישיות חריגות. עוד נקבע כי, עבירות נלוות כגון זיוף או התחזות יביאו בדרך כלל למאסר ממושך וכך גם עבירות חוזרות ונשנות. מאידך גיסא, למרות האמור, במקרה של המערער דהתם הוטלו עליו 7 שבועות מאסר בפועל, למרות שלא התקיימו בו תנאים מחמירים מכל סוג.

עתה יש לבחון את נסיבותיהן האישיות של כל נאשם ונאשם במקרה זה:

הנאשם 1 – הורשע בשתי עבירות של שהייה בלתי חוקית. האחת במועד בו נתפס והקודמת בחודש נובמבר, אז שהה בישראל במשך 10 ימים. לנאשם אין הרשעות קודמות. נמסר כי אביו נפטר ובתור האח הבכור הוא מפרנס את אמו ואת אחיו הרבים ולמעשה הוא נכנס לישראל על מנת לשבור שבר ולהביא לחם למשפחתו הרעבה. הוא אף מסר כי יש לו אח חולה הזקוק לתרופות.

הנאשם 2 – הורשע בשתי עבירות של שהייה בלתי חוקית. בזו הפעם שהה כ- 10 ימים בישראל ובחודש מרץ שהה לזמן קצר יותר. אף לגביו נמסר כי אביו נפטר, הוא מפרנס 9 אחים. הנאשם מסר כי הוא זקוק לניתוח בבטנו וחסרים לו 2,000 ₪ לצורך כך.

הנאשם 3 – הורשע בעבירה אחת בלבד של שהייה בלתי חוקית ולמעשה מדובר בשהייה מעבר לשעות המותרות, במספר שעות בלבד. עם זאת, לנאשם 3, בניגוד לשני קודמיו, יש הרשעה קודמת אחת בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין, משנת 01', אז הוטלו עליו עונשים צופי פני עתיד בלבד. נמסר כי הנאשם נשוי, אב לשלושה, אשתו בהיריון ובמקביל חולה בסרטן השד. היא אמורה לעבור ניתוח והנאשם שואף להיות לצידה בעת הניתוח. כן נמסר, כי הנאשם מתגורר במשק אחד עם משפחתו המורחבת כאשר הוא המפרנס העיקרי של כל המשפחה. הסניגורית טענה לנסיבות ביצוע העבירה, אך המדינה לא הסכימה לעובדות אלה ובנסיבות אלה אין מקום להניח לטובתו עובדות שאינן מוסכמות.

הנאשם 4 – הורשע בעבירה אחת בלבד של שהייה בלתי חוקית. שהייתו הפעם, יש להניח, הייתה קצרה, אולם לנאשם 4 יש שלוש הרשעות קודמות בגין כניסה לישראל שלא כדין. הוא אף ריצה עונשי מאסר בפועל. באחת מהרשעותיו אף הורשע בעבירה נוספת של התחזות. יחד עם זאת, מן הראוי לציין, כי ההרשעה האחרונה הייתה בשנת 01'. נמסר, כי הנאשם בן למשפחה ברוכת ילדים, רווק עם 9 אחים והורים, המסייע בפרנסת המשפחה.

הנאשם 5 – הורשע בשתי עבירות של שהייה בלתי חוקית. השהייה האחרונה הייתה בת 10 ימים. השהייה הקודמת הייתה גם כן בת 3 ימים ובאותו מושב עצמו. זאת, פחות מחודש לפני ששב לישראל לביצוע העבירה האחרונה. לנאשם הרשעה קודמת, משנת 04', בעבירת כניסה לישראל שלא כדין, אשר לוותה בעבירות רכוש. על הנאשם נגזר אז מאסר בפועל.

הנאשם 6 – הורשע בעבירה אחת בלבד של שהייה בלתי חוקית, אם כי בת 10 ימים. לנאשם זה אין הרשעות קודמות כלל. הוא מסר כי אמו חולה וזקוקה לניתוח והוא נכנס אך לפרנס את משפחתו בת ה- 15 נפשות.

הסניגור ביקש, בעניינו של הנאשם 5, שלא לקחת בחשבון את השהייה הקודמת, אשר בוצעה לאחר צאת הלכת פראג'ין. לדבריו, הנאשם הבין שהתיק נגדו נסגר ובכך פיתח אינטרס הסתמכות אשר הופר על ידי המדינה בהגשת כתב האישום הנוכחי.

לא אוכל לקבל טיעון זה של הסניגור. לא ניתן לאחוז בחבל בשתי קצוותיו. הפסיקה קובעת, שיש להתחשב בכניסות קודמות לישראל. הדרך הראויה ביותר להוכיח כניסות קודמות היא על ידי הגשת כתב אישום ביחס לאותן כניסות קודמות. העובדה שתיק נסגר מחמת חוסר עניין לציבור אינה מקנה לנאשם זכות הסתמכות, כאשר הנסיבות משתנות. להיפך, יש לעודד את המדינה לילך בדרך שהלכה בתיק זה, היינו כאשר מוצאת לנכון לסגור תיק למי שאין לו הרשעות קודמות, הרי אם הוא לא ישוב לארץ, תבוא עליו הברכה.

אולם, נאשם ששוחרר ויודע שכבר נתפס פעם אחת, יהיה צפוי להישפט כמי שנכנס לא רק פעם אחת אלא פעמיים, ובדין. בוודאי שלא תחול עליו האמירה בהלכת פראג'ין, המאפשרת להטיל מאסר על תנאי בלבד למי שביצע אך עבירה אחת קצרה בתנאי מצוקה.

כעולה מהסקירה לעיל, אף אחד מן הנאשמים אינו עומד בקריטריון למתן עונש שאינו כולל מאסר בפועל, שכן לכל אחד יותר מעבירה אחת או הרשעות קודמות ולמצער ביצע את השהייה הנוכחית לתקופה של 10 ימים.

בהתחשב בכך שכל הנאשמים ביצעו את העבירה מתוך מצוקה כלכלית ויש חשש שלא יוכלו לשלם קנס, המשמעות של הטלת קנס תהיה מאסר בפועל ומן הראוי לכתחילה להעריך את המאסר בפועל הראוי לכל אחד, ולהימנע מהטלת קנס. מאותו טעם עצמו, דומני שאין מקום להטיל התחייבות.


נוכח כל האמור, אני דן את הנאשמים לעונשים הבאים:

הנאשם 1:

חודש מאסר בפועל, אשר יימנה מיום מעצרו, 15.7.09.

מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים, למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות בהן הורשע.

הנאשם 2:

חודש מאסר בפועל, אשר יימנה מיום מעצרו, 15.7.09.

מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים, למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות בהן הורשע.

הנאשם 3:

21 ימי מאסר בפועל, אשר יימנו מיום מעצרו, 15.7.09.

מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות בהן הורשע.

הנאשם 4:

חודשיים מאסר בפועל, אשר יימנו מיום מעצרו, 15.7.09.

מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים, למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות בהן הורשע.

הנאשם 5:

שלושה חודשי מאסר בפועל, אשר יימנו מיום מעצרו, 15.7.09.

מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים, למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות בהן הורשע.

הנאשם 6:

15 ימי מאסר בפועל, אשר יימנו מיום מעצרו, 15.7.09.

מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות בהן הורשע.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום כ"ז בתמוז, תשס"ט (19 ביולי 2009) במעמד ב"כ המאשימה, מר אורן בן משה, מתמחה הנאשמים 1-6, ובאת כח הנאשמים 1-3 עו"ד יפעת זינר.

אלון אינפלד, שופט

000865/09פ 140 לירז ביטון.