ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קציר נגד אברהם :


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

הפ 000710/08

לפני:

כבוד השופט שמעון פיינברג- סגן נשיא

בעניין:

1 . קציר אריה

2 . המבורגר יעל

3 . המבורגר ראובן

4 . המבורגר תמר

ע"י ב"כ עוה"ד

עו"ד שטובר עידו ואח'

המבקשים

נגד

אברהם חיים

ע"י ב"כ עוה"ד

עו"ד יגאל עיני

המשיב

פסק דין

1. בפני תובענה למתן צו הצהרתי המצהיר על בטלותו של הסדר גישור שקיבל תוקף של פסק דין בתובענה שהתנהלה בין הצדדים בת.א. 13415/07 (שלום-י-ם) (להלן: ההליך הקודם).

2. התשתית העובדתית, הדרושה לעניין, לא שנויה במחלוקת בין הצדדים, וזו תוצג להלן במסגרת הדיון בתובענה:

3. במסגרת תביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשים בעילת של הפרת הסכם שכירות בהליך הקודם הופנו הצדדים לגישור בפני כב' השופט יעקב בצלאל (בדימוס) (להלן: המגשר).

4. ביום 11/3/08 נתקיימה ישיבת גישור בין הצדדים בפני המגשר, במסגרת ההליך הקודם. בסופה של ישיבת הגישור הגיעו הצדדים להסכמות, אשר תועדו בפרוטוקול הישיבה על ידי המגשר ונחתמו על ידי הצדדים, באי כוחם והמגשר (להלן: הסכם הגישור).

5. במסגרת סעיף 4 להסכם הותנה כי לכל אחד מן הצדדים הזכות לבטל את ההסכם עד ליום 20/3/08 בדרך של מסירת הודעה בכתב לבית המשפט ולצד שכנגד. בהתאם להסכמה זו, רשם המגשר בהמשך הפרוטוקול, תחת הכותרת "החלטה", כי ההסכם יועבר לבית המשפט למתן תוקף של פסק דין, אלא אם כן יודיע אחד הצדדים על ביטול ההסכם עד ליום 21/3/08 (להלן: התוספת של המגשר).

6. ביום 21/3/08 שלח המבקש 3 וב"כ המבקשים 1,2, ו-4 (הנתבעים שם) הודעת פקסימיליה לבית המשפט, בה הודיע על ביטול הסכם הגישור עם המשיב (התובע שם), מבלי שהודעה דומה נמסרה לב"כ המשיב.

בהחלטה מיום 1/4/08 הורה כב' השופט בר-עם להעביר את ההודעה לתשובת ב"כ המשיב. ב"כ המשיב התנגד להודעת המבקשים הנ"ל בטענה כי הם איחרו את המועד לביטול ההסכם, ובשל כך שההודעה לא נמסרה במקביל גם אליו.

ביום 6/5/08 נתן כב' השופט בר-עם פסק דין, הנותן תוקף של פסק דין להסכם הגישור, תוך שהוא קובע כי אין להיעתר לבקשת הנתבעים לביטול ההסכם, בשל כך שזו נמסרה לאחר שחלף המועד למסירתה.

7. המבקשים הגישו בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ, שהמשיב פתח בהם לביצוע פסק הדין, ובקשה זו נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 21/9/08. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הנ"ל גבה המשיב את מלוא החוב שנפסק לזכותו בהליך הקודם.

8. בתובענה שלפנינו טוענים המבקשים כי מרגע שגילו את דעתם כי אינם מסכימים להסכם שהושג בגישור וכי הם תובעים לממש את הזכות הקנויה להם לבטל הסכם זה ולא ליתן לו תוקף משפטי, הרי שלא היה מקום שבית המשפט יאכוף עליהם הסכם זה ויתן לו תוקף של פסק דין. מטעם זה עותרים המבקשים לפסק דין הצהרתי שיצהיר על בטלותו של הסכם הגישור ושל פסק הדין שנתן לו תוקף בהליך הקודם.

9. בתשובה לתובענה חזר המשיב על אותן טענות שהעלה בפני כב' השופט בר–עם בהליך הקודם, ובעיקר בדבר פקיעת הזכות לביטול הסכם הגישור בשל איחור של המבקשים במתן הודעת הביטול לפי האמור בהסכם הגישור.

10. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 23/4/09 הועלתה ביוזמת בית המשפט טענת סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה, שם הבעתי את דעתי הלכאורית, כי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי בהיותו ערכאת ערעור על פסקי דין של בית משפט שלום. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ושקלתי בדבר שנית, הגעתי למסקנה כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית משפט זה, ככל שזו נוגעת ליסוד ההסכמי שבפסק הדין שלביטולו עותרים המבקשים בענייננו. במה דברים אמורים?

11. פסק דין שניתן בהסכמה ממזג בתוכו שתי תכונות: זו של הסכם וזו של פסק דין, כאשר מהות כפולה זו מייחדת את ההליך ומכתיבה את אפשרות תקיפתו (ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח (4) 689). כאשר התקיפה מתייחסת ליסוד ההסכמי של פסק הדין, התביעה תוגש לבית המשפט שהינו בעל הסמכות לדון בה, כאשר במקרה של תביעה לביטול ההסכם, יש להגיש את התביעה לבית המשפט אשר נתן את פסק הדין. בעוד כאשר התקיפה מתייחסת להליך שיפוטי של מתן תוקף של פסק דין להסכם יש לנקוט בהליכי ערעור רגילים (שם, עמ' 698-699).

12. בענייננו, התובענה של המבקשים אכן מתייחסת לשני המישורים – המישור ההסכמי והמישור השיפוטי – ותוקפת את פסק הדין שבהליך הקודם בשניהם.

13. בפן השיפוטי, טוענים המבקשים, כי מתן תוקף של פסק דין להסכם הגישור ניתן על ידי בית המשפט בהליך הקודם שלא כדין ובניגוד לקביעותיו של כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 8769/08פלוני נ' פלונית שניתן ביום 31/12/08 (להלן: פסק דין פלוני). באותו פסק דין קבע בית המשפט העליון, כי אין להיעתר לבקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם הגישור שהוגשה ללא הסכמת הצד שכנגד, שכן בקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר גישור צריכה להיות על דעת שני הצדדים, ללא קשר לעצם הסכמה חוזית שבחתימה על הסדר הגישור. באשר לצד שנפגע מהתנערותו של הצד השני מהסדר הגישור בשלב הביניים, נפסק בפסק דין פלוני, כי תרופותיו מצויות במישור ההסכמי, במסגרתו רשאי הוא לפעול בהליכים משפטיים מכוח החוק.

14. ובחזרה לענייננו: עותרים המבקשים להצהיר על בטלותו של פסק הדין שניתן בהליך הקודם בטענה שזה ניתן בניגוד לעמדתם של המבקשים, אשר ביקשו לבטל את הסכם הגישור, בטרם ניתן לו תוקף של פסק הדין. אם כן, בנדון דידן, תקיפתם של המבקשים מתייחסת להליך השיפוטי של אישור הסכם הגישור, כאשר הערכאה המוסמכת לדון בה היא ערכאת הערעור על פסקי דין של בית משפט השלום, ולא בית המשפט שנתן את פסק הדין. לפיכך, תובענה זו, ככל שהיא נוגעת לסעד של ביטול ההליך השיפוטי שהתנהל בהליך הקודם, נדחית בהיעדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה.

מעבר לצורך, אעיר כי איני סבור כי נפל פגם בהליך של אישור הסדר הגישור בהליך הקודם, שכן אין הנדון דומה לראיה. נסיבות המקרה שנדונו בפסק דין פלוני היו שונות מהמקרה שלפנינו, שכן שם חזר בו אחד הצדדים מהסכמות שנחתמו עם הצד שכנגד כבר במהלך הליך הגישור, ולכן הודיע המגשר לבית המשפט כי הוא מחזיר את התיק בהעדר הסכמה. שלא כמו במקרה של פסק דין פלוני, בענייננו הגיעו הצדדים להסמכות לסילוק מלא וסופי של התביעות ההדדיות ביניהם וביקשו להעבירו לבית המשפט למתן תוקף של פסק הדין במסגרת הליך הגישור עצמו. הסכמה זו משתמעת הן מהאמור בסעיף 4 להסדר הגישור, בו הוסכם, בין היתר, על מתן הודעת ביטול ההסכם לבית המשפט, והן מהתוספת של המגשר, במסגרתם ראו הצדדים לנגד עיניהם, בהיעדר הודעת ביטול ההסכם, את העברת הסכם הגישור לבית המשפט לקבלת תוקף של פסק הדין. אין זו אלא אף תוצאה טבעית הנובעת מהליך הפנית תיק של בית משפט להליך גישור, שבסיומו מוחזר הסדר הגישור לבית המשפט לצורך סיום ההליך המשפטי בין הצדדים באמצעות מתן תוקף של פסק דין להסדר הגישור.

15. באשר לפן ההסכמי של פסק הדין בהליך הקודם, טוענים המבקשים, כי הסכם הגישור היה מותנה בתנאי מתלה, הקבוע בסעיף 4 להסכם הגישור, ומשהתקיים תנאי זה תוך התקופה שנקבעה לכך, חדל הסכם זה להתקיים ואין לו תוקף משפטי. בהקשר זה, טענת המבקשים היא כי הודעת ביטול הסכם הגישור נמסרה לבית המשפט במועד שנקבע לצורך כך בהסכם הגישור, בהתחשב בכך שבתוספת של המגשר הוארך המועד להגשת הודעת הביטול ביום אחד, זאת מיום 20/3/08 ליום 21/3/08. המבקשים הגישו את הודעת הביטול ביום 21/3/08, ולכן, לטענתם, מימשו את זכות הביטול אשר הוענקה להם בהסכם הגישור כדין ובהתאם לתנאי ההסכם. לחילופין, טוענים המבקשים לעילה מכוח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 [להלן: חוק החוזים (חלק כללי)] בייחסם למבקש חוסר תום לב בעצם עמידתו על מתן תוקף של פסק דין להסדר הגישור שנכרת בין הצדדים. בהקשר זה, הטרוניה של המבקשים מכוונת כנגד היאחזות של המשיב בטענה לאיחור של יום בהגשת הודעת הביטול לבית המשפט, שהיא, לשיטת המבקשים, טענה פורמלית, שנטענת בחוסר תום לב על ידי המשיב.

16. אומר כבר עתה, כי לא מצאתי ממש בטענות המבקשים. ראשית, שלא כטענת המבקשים, בתוספת של המגשר לא הוענקה למי מהצדדים זכות לבטל את הסכם הגישור שלא בהתאם להסכמות שהושגו בין הצדדים במסגרת אותו הסכם גישור. אמנם התוספת של המגשר מתייחסת לתאריך 21/3/08 ולא לתאריך 20/3/08, אך הדברים אמורים במועד בו היה אמור המגשר להעביר את ההסכם לבית המשפט לקבלת תוקף של פסק דין, הא ותו לא. בכל הקשור לזכות ביטול ההסכם על ידי מי מן הצדדים, קיימת התייחסות מפורשת לכך בתוספת של המגשר, אשר מכפיפהּ לתנאים הקבועים בסעיף 4 להסכם הגישור. בשל חשיבותם של הדברים, יובאו דברי המגשר שבתוספת להסכם הגישור, במלואם, כדלקמן:

"החלטה

להמתין עד ליום 21.3.08 ואם עד ליום זה לא בוטל ההסכם לפי הוראות סעיף 4 כדלעיל כי אז יש להעביר לבית המשפט למתן תוקף של פס"ד והשבת מלוא האגרה (הדגשה שלי – ש.פ.)"

נמצאנו למדים, שגם בתוספת של המגשר לא היתה סטייה מהמועדים שנקבעו לצורך מתן הודעת הביטול בהסכם הגישור גופו, וטענות של המבקשים בעניין זה לא עולות בקנה אחד עם האמור באותה תוספת. מכל מקום, גם אם היו דברים בגו, ממילא לא היה בסמכותו של המגשר לשנות תנאי מתנאי הסכם הגישור שנכרת בין הצדדים בלעדי הסכמת הצדדים לכך, ואין נפקא מינה מה הכותרת, בה השתמש המגשר, משזו לא היוותה חלק מהסדר הגישור בין הצדדים. משכך, לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את טענת המבקשים להארכת מועד הודעת הביטול מכוח הערה שנרשמה בתוספת של המגשר להסדר הגישור שבין הצדדים.

17. המבקשים לא קיימו אחר התנאים הקבועים בהוראת סעיף 4 להסכם הגישור למימוש זכותם לבטל את הסכם הגישור, שהיתה אמורה להיעשות בדרך של מסירת הודעה בכתב לבית המשפט ולצד שכנגד.

אין חולק על כך שהמבקשים כלל לא טרחו להודיע למשיב ו/או לבא-כוחו על ביטול הסכם הגישור מטעמם, וגם את הודעת הביטול לבית המשפט שלחו באיחור של יום מהמועד שהוסכם עליו בהסכם.

אני דוחה את הניסיון של המבקשים לייחס למשיב חוסר תום לב בעצם עמידתו על זכותו לקיים את הסכם הגישור שנכרת בינו לבין המבקשים וליתן לו תוקף של פסק הדין. התנאי הקבוע בסעיף 4 להסכם הגישור היווה תנאי מפסיק לקיום ההסכם בין הצדדים, שבהתקיימו היה בא החוזה על סיומו. סעיף 29 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע מפורשות כי במקרה שחוזה היה מותנה בתנאי מפסיק, והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, מתבטלת ההתנאה. משמע, שבחלוף התקופה הקבועה בסעיף 4 להסכם לביטול חד-צדדי של הסכם הגישור, התבטלה כליל הזכות לביטול ההסכם באופן חד צדדי על ידי מי מהצדדים להסכם הגישור, וזכות זו אינה נתונה להם יותר מכוח הוראות החוק.

אם כן, התנגדותו של המשיב להודעת הביטול של המבקשים במסגרת ההליך הקודם לא היתה משום היאחזות פורמלית בהוראות ההסכם, אלא תוצאה המתחייבת מכוח הדין.

18. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התובענה, ככל שזו מכוונת לביטול הסכם הגישור שנכרת בין הצדדים.

19. אני מחייב את המבקשים לשלם למשיב הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח + מע"מ.

20. המזכירות תשלח את העתקי פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"ט (20 ביולי 2009) במעמד הצדדים.

שמעון פיינברג, שופט

סגן נשיא



מעורבים
תובע:
נתבע:
שופט :
עורכי דין: עו\'ד יגאל עיני