ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בורקאן נגד צדוק :


בתי המשפט

בית משפט השלום ירושלים

א 017594/08

לפני:

כב' השופטת ליפשיץ-פריבס מרים

20/07/2009

בעניין:

בורקאן זידאן

ע"י ב"כ עו"ד

מהנא נאיל

התובע

נ ג ד

1 . צדוק דינה

2 . הראל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

גוט נועה

הנתבעות

פסק דין

1. בפני תביעה כספית ותביעה, שכנגד לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לשני הרכבים שהיו מעורבים בתאונה בצומת אפרת ביום 20.10.08. כל נהג, טוען לאחריותו של האחר לתאונה.

2. התובע והנתבע שכנגד (להלן – "התובע") נסע ברכבו לכיוון ירושלים ואילו הנתבעת 1 המבוטחת ע"י הנתבעת 2 (להלן – "הנתבעת"), נסעה מימין לצומת והחלה בפניה שמאלה בצומת בעוד התובע, נוסע ישר בנתיבו. בנסיבות אלו, התנגשו הרכבים זה בזה ונגרמו לרכבו של התובע נזקים לכל רוחב החזית הקדמית, כפי שהללו מתוארים בחוות הדעת של השמאי מטעמו ובתמונות הרכב שצורפו לה.

המסכת העובדתית:

3. לדברי התובע, עובר לתאונה, בהיותו במרחק של כ-100 מ' מהצומת הוא ראה את התובעת במצב של עצירה בנתיבה. לפיכך הוא הופתע מיציאתה הפתאומית של הנתבעת לצומת בהיותה במרחק של כ-10-5 מ' ממנו, עד לחסימתה את נתיבו. לדבריו, הוא צפר וניסה למנוע את התאונה, אך הנתבעת המשיכה בנסיעתה ולא ניתן היה למנוע את התאונה, אף שבלם את רכבו (עמ' 1 שורות 17-12). התובע, שרטט את הכביש בת/1 וכן הציג תמונה של הכביש והרכבים בו לאחר התאונה (ת/2).

4. הנתבעת, העידה שעצרה את רכבה בטרם כניסתה לצומת. לדבריה, לאחר שבחנה את התנועה בכביש וראתה את רכבו של התובע מרחוק, היא שיערה כי יעלה בידה לחצות בביטחה את הצומת בפנייתה שמאלה תוך שהיא חוצה את הנתיב בו נסע התובע.

לדבריה, משראתה את התובע מתקרב אליה ברכבו, היא עצרה את רכבה בנתיב הנגדי בו הוא נסע. התובעת הדגימה את מצב הרכבים בקרות התאונה, בעוד רכבו של התובע פוגע בצד השמאלי ברכבה, שהסתובב ב-360 מעלות עקב כך. בכך נגרמה פגיעה נוספת לרכבה מאחור והרכב, נהדף למרחק של כמה מטרים, עד לתחנה אוטובוס סמוכה (עמ' 3 שורות 28-25).

מעדות הנתבעת עולה, כי התובע היה מצוי בנתיב הימני מבין שני נתיבים בכיוון נסיעתו, אף שהוא הודה כי בתמונה ת/2, ניראה רכבו של התובע בנתיב השמאלי.

5. הנתבעת, העידה במשטרה כי ראתה תמרור בכניסה לצומת המורה לה לעצור, ובניגוד לכך, טענו הנתבעות כי לא היה תמרור עצור בצומת. לדברי הנתבעת, היא עצרה את רכבה הביטה ימינה ושמאלה וראתה את רכבו של התובע במרחק של כ-40 מ' ממנה שנסע עם אורות נמוכים (שורות 24-20 להודעה).

התובע, מסר אף הוא הודעה במשטרה בה הוא תיאר בין השאר, את סטייתו שמאלה מנתיב ימין בו הוא נסע, כדי למנוע את התאונה לנוכח התפרצותה של הנתבעת לצומת. לדבריו, הוא נהג עם אורות דולקים (שורות 6-5 ו-17 להודעה).

דיון ומסקנות:

6. אין מחלוקת, כי לתובע ניתנה זכות קדימה ואילו על הנתבעת היתה חובה לעצור בטרם כניסתה לצומת. מהעדויות שבפני עולה כי הנתבעת, אכן נעצרה בטרם כניסתה לצומת וכך גם עולה, כי כל אחד מהנהגים, ראה את רכבו של השני בטרם אירעה התאונה.

7. התובע, הניח כי הנתבעת תמתין עד שיחלוף בצומת בפרט, משנוכח לראות כי היא מצויה בעצירה ואילו הנתבעת, למרות תמרור עצור בנתיבה ואף שהבחינה ברכבו של התובע מתקדם לצומת, נכנסה לצומת בניגוד לסעיף 65 לתקנות התעבורה, מבלי שווידאה כי עלה בידה להשלים את חציית הצומת ללא פגע.

8. מיקום הנזקים ברכבה של הנתבעת, בחלק הקדמי של הדופן השמאלי, מלמד כי עלה בידי התובעת לחצות כבר את הצומת עובר לתאונה, רק עם חלקו הקדמי של רכבה. מכאן אני למדה, כי השערתה של הנתבעת כי תספיק לחצות את הצומת, היתה מוטעית והיה עליה להימנע מכניסה לצומת.

גם אם סברה הנתבעת שהרשות בידה להיכנס לצומת, היה עליה לגלוש לצומת בזהירות ולבחון, בכל פעם מחדש, אם הנתיב אותו היא מתכוונת לחצות פנוי.

תוצאות התאונה ומיקום רכבה של הנתבעת בנתיבו של התובע, מלמד כי היא לא עשתה כן.

9. בנסיבות אלה אני קובעת, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת אשר התפרצה לצומת וחסמה בכך את נתיב נסיעתו של התובע.

יחד עם זאת, אילו האט התובע את מהירות נסיעתו שהיתה 90-80 קמ"ש לגירסתו, בפרט משהבחין מרחוק ברכבה של הנתבעת, יכול היה להקטין את נזקיו ואת הנזקים ברכבה של הנתבעת. זאת עשה התובע, רק בהיותו כבר בצומת בעת שהנתבעת, היתה מצויה כבר במרחק של 10-5 מטר לפניו, אף שראה שהרמזורים מהבהבים.

עקב כך, נפגע רכבה של הנתבעת והועף ממקומו עד לפגיעה נוספת בו מאחור. בה בשעה, השתכנעתי מהעדויות ומתמונה ת/2 כי התובע, ניסה להקטין את הנזק, בכך שסטה במהירות לנתיב השמאלי, אך לא עלה בידו למנוע את התאונה לנוכח מצג רכבה של הנתבעת בכביש.

לפיכך, אני קובעת כי לתובעת רשלנות תורמת לתאונה בשיעור של 10%.

10. התובע, הגיש חוות דעת של שמאי בו הוערכו נזקיו ולא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעות. יחד עם זאת, צודקת הנתבעת בטיעונה כי היה על השמאי להתחשב בקביעת ערך הרכב בריבוי בעלים (9 במספר) כפי שעולה מרישיון הרכב שצורף לכתב התביעה.

11. בהתאם לכך ולשיעור האחריות של הנתבעת לתאונה, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי לתובע בסך של 15,750 ש"ח ובצירוף הוצאותיו לשכ"ט שמאי בסך של 1,350 ₪, בכפוף להמצאת קבלת כדין לנתבעת על הוצאה זו. בנוסף, אני מחייבת אותן בתשלום הוצאות התובע לגרר בסך של 689 ₪. לתשלומים אלו, יתווספו ריבית והפרשי הצמדה ממועד התאונה ביום 20.10.08 ועד ליום התשלום בפועל.

12. לאור קביעותיי בעניין שיעור האחריות לתאונה, אני מחייבת את הנתבע שכנגד בתשלום פיצוי לתובעות שכנגד בשל נזקיהן בסך של 5,644 ₪ ובהוצאות לשכ"ט שמאי ולגרר בסך של 85 ₪.

13. בנסיבות אלה, אני מחייבת את הנתבעות בתשלום הוצאות משפט לתובע וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ ואין צו להוצאות בתביעה שכנגד.

14. הרשות בידי הנתבעות, לקזז את חיובי הנתבע שכנגד כלפיהן, מהתשלומים אותן הן חוייבו לשלם לו.

15. התשלומים, ישולמו תוך 30 יום מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

16. המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"ט (20 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.

ליפשיץ-פריבס מרים, שופטת



מעורבים
תובע: בורקאן זידאן
נתבע: צדוק דינה
שופט :
עורכי דין: גוט נועה,מהנא נאיל