ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלדן תחבורה נגד ועקנין :


בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד

א 000450/08

א 000219/09

בפני:

כב' השופט גיל דניאל

תאריך:

20/07/2009

בעניין:

אלדן תחבורה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

אדרי אילנית

התובעת בת.א 450/08

הנתבעת בת.א 219/09

נ ג ד

1 . ועקנין משה

2 . פרץ שלום

3 . מגדל חברה לביטוח בע"מ

התובעים בת.א 219/09

ע"י ב"כ עו"ד

לקס-סלונימסקי דבירה

הנתבעים בת.א 450/08

פסק דין

לפניי שתי תביעות שהדיון בהן אוחד, אשר נוגעות לתאונת דרכים שאירעה ביום 5/9/07 בין רכב פרטי השייך לתובעת בת.א 450/08 לבין רכב מסוג מונית, אשר בבעלות הנתבע מס' 2, בו נהג הנתבע מס' 1 (להלן – נהג המונית) ומבוטח ע"י הנתבעת מס' 3.

על פי הנטען בכתב התביעה בת.א 450/08, רכב התובעת נסע ברח' בני ברית באשדוד. עת בלמה מכונית התובעת את מהירות נסיעתה, בגין רמזור, נהג המונית שנסע מאחורי מכונית התובעת פגע במכונית התובעת מאחור. גירסה דומה הועלתה ע"י התובעת במסגרת כתב הגנתה שהוגש בת.א. 219/09 (בעת שהתיק נדון בתחילה כהליך בבית משפט לתביעות קטנות קודם שהועבר לדיון בפני ביהמ"ש השלום ואוחד עם התביעה הנוספת).

על פי הנטען בכתב ההגנה בת.א 450/08, המונית נסעה בנתיב ימני מאחורי רכב התובעת. לפתע נהג רכב התובעת איבד שליטה על רכבו ככל הנראה עקב מפגע שהיה בכביש. נהג המונית ניסה להימנע מתאונה תוך שהוא סוטה לנתיב השמאלי, אולם רכב התובעת סטה לנתיב השמאלי ופגע במונית. גירסה דומה הועלתה בכתב התביעה שהגיש בעל המונית בת.א 219/09.

בדיון שנערך בפניי העידו נהג רכב התובעת, בעל המונית, נהג המונית ונוסע שהיה במונית.

נהג רכב התובעת העיד כי נסע ברחוב בני ברית באשדוד. כ-200 מטר לפני הרמזורים, בעודו נוסע אחרי משאית, החל להאט מהירות נסיעתו לקראת הרמזור. המשאית בלמה פתאום ובעקבות זאת גם הוא בלם את רכבו. בשלב זה פגעה ברכבו מאחור המונית. לעדותו, הוא נסע בנתיב הימני וגם כאשר בלם את רכבו נותר בנתיב הימני. המשאית עצרה באופן פתאומי כי היא דרסה כלב.

העד מסר כי נסע במהירות של כ-50, 60 קמ"ש. הכחיש הטענה כי איבד שליטה על הרכב וכן הכחיש הטענה כי רכבו הסתחרר. במענה לשאלת ביהמ"ש השיב כי גם לאחר הפגיעה ברכבו, המשיך הרכב ישר. עוד העיד כי לא פגע במשאית שכן שמר ממנה מרחק.

בחקירתו הנגדית הוסיף וציין כי המשאית בלמה והוא נאלץ לבלום. הוא הבחין ברכב מתקרב מאחור אך לא יכול היה לעשות כלום. גם לפני התאונה וגם לאחר התאונה היו הרכבים בנתיב הימני ולא הגיעו לנתיב השמאלי.

כעולה מהמפורט לעיל, גרסתו של נהג רכב התובעת לגבי נסיבות התאונה שונה מהגרסה אשר הועלתה בכתבי הטענות מטעם התובעת. בקשר לכך מסר העד כי סיפר את הגרסה המלאה לנציג התובעת בעת שהגיע לדווח על התאונה ונציג התובעת היה זה שציין את הדברים כפי שנרשמו בכתבי הטענות תוך שהוא מסביר כי אם רכב התובעת כבר האט לפני צומת מרומזר ואז פגע בו רכב אחר, צריך לרשום זאת כך.

עוד הוסיף העד בחקירתו הנגדית, כי במהלך התאונה הרכבים לא נעצרו. המונית פגעה ברכבו והמשיכה עד שנעצרה מאוחר יותר. לדבריו, הוא לא פגע בכלב שהיה על הכביש.

נהג המונית העיד כי נסע ברחוב בני ברית ואז לפתע רכב התובעת, שנסע לפניו, איבד שליטה. הוא ברח לצד שמאל ולדבריו רכב התובעת נתקע ברכבו, בלית ברירה הוא בלם. ביחס למיקום הפגיעה במונית, מסר נהג המונית גרסאות שונות, אולם נראה כי אין מקום לייחס משמעות לסתירות בעניין זה הואיל ואין מחלוקת כי המונית נפגעה בחלק הקדמי מצד ימין. נהג המונית אף הדגים באמצעות מכוניות צעצוע את נסיבות התאונה, ויכולתי להתרשם מהאופן שבו הציג את קרות התאונה.

לכתב ההגנה צורף מכתב המפרט את גרסת נהג המונית לגבי נסיבות התאונה, והעד אישר בעדותו את האמור באותו המכתב.

נוסע שהיה במונית העיד כי רכב התובעת נסע לפני המונית בנתיב הימני. בשלב מסויים החל רכב התובעת לסטות ואיבד שליטה. המונית סטתה לנתיב השמאלי ורכב התובעת פגע בה. לגרסתו, התאונה אירעה לאחר שהמונית כבר עברה לנתיב השמאלי והייתה נגיעה בין הרכבים. בסוף התאונה הם היו בנתיב השמאלי ושם נעצרו.

בחקירתו הנגדית מסר העד כי האירוע התרחש בשניות בודדות. אישר כי מן הראוי היה שהמונית תעצור אך לא הספיקה לעשות כן ולפיכך סטתה לנתיב השמאלי.

העד אישר כי הוא חבר של בעל המונית ודיבר עמו על התאונה ובכלל זאת סיפר לו על המקרה.

בעל המונית העיד כי הגיע למקום התאונה לאחר שהרכבים כבר עברו בינתיים לשולי הדרך בצד ימין וכן מסר עדותו ביחס לנזק אשר נגרם למונית. לאחר התאונה הוא החליף פנס. כמו כן, היה שפשוף בפח הרכב בחלק הקדמי מצד ימין באזור הפנס. עוד העיד בעל המונית, כי מאוחר יותר הסתבר כי קיים נזק פנימי במצנן הרכב. הנזק התגלה לאחר כשלושה חודשים. כאשר הגיע למוסך, אז הסתבר כי מדובר בנזק שמקורו בתאונה.

לכתב התביעה בת.א 450/08 צורפה חוות דעת שמאי, אשר בחן את הנזק לרכב התובעת. כמו כן, הוגשו תצלומים (ת/2) אשר מתעדים את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת. לכתב התביעה בת.א 219/09 צורפה חוות דעת שמאי, אשר בחן את הנזק למונית וכן צורפו תצלומים המתעדים את הנזקים אשר נגרמו למונית.

בחינת נסיבות המקרה מלמדת כי מדובר בשני רכבים אשר נסעו בנתיב הימני. לפני רכב התובעת נסעה משאית אשר פגעה לפתע בכלב שחצה את הכביש. בעקבות פגיעה זו, בלמה המשאית את מהירות נסיעתה ובהמשך לכך נאלץ נהג רכב התובעת לבלום את רכבו וזאת על מנת שלא לפגוע במשאית ובאותו כלב.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם רכב התובעת בלם תוך שהוא נשאר בנתיב הימני בו נסע או שמא סטה באופן ממשי לנתיב השמאלי, לאחר שהמונית כבר עברה לנתיב זה קודם לכן כאשר הבחין נהג המונית ברכב התובעת שהחל לבלום.

עדותו של נהג רכב התובעת בהקשר זה שונה מעדותם של נהג המונית והנוסע ברכבו. בחנתי את העדויות ומצאתי כי לא ניתן לקבל את אחת הגירסאות כמשקפת באופן מדוייק את שאירע ובמקביל לדחות באופן מוחלט את הגירסה הנגדית שהוצגה. יש לזכור כי מדובר בתאונה שאירעה תוך שניות מעטות לנוכח מצב חירום אשר התרחש בעקבות פגיעת המשאית בכלב, שאומנם חצה את הכביש באותה עת, ובלימת המשאית אשר הצריכה גם בלימת חירום של שני הרכבים שנסעו אחריה.

שני העדים המרכזיים, הנהגים אשר היו מעורבים בתאונה, תיארו את נסיבות התאונה מתוך זווית הראייה שלהם וכך הדבר גם ביחס לנוסע במונית, לגביו יש לציין, כי הינו חבר של בעל המונית ועל כן לא מדובר בעד אובייקטיבי לחלוטין.

מעבר לעדויות שהובאו בפני ביהמ"ש אשר מבוססות כאמור על התרשמות סובייקטיבית של הנוכחים לגבי נסיבות התאונה, יש להתחשב גם בראיות האובייקטיביות הקשורות למיקום הנזקים בשני הרכבים. רכב התובעת נפגע בחלק האחורי מצד שמאל ואילו המונית ניזוקה בחלק הקדמי מצד ימין.

לנוכח התרשמותי מהעדויות וכן לנוכח בחינת הנזקים לשני הרכבים ניתן להגיע למסקנה, כי רכב התובעת החל בבלימה בעוד שהמונית אשר הבחינה ברכב התובעת בולם, ולא שמרה מרחק מספיק על מנת לעצור מבלי לפגוע ברכב זה, החלה בסטייה שמאלה. סטיית המונית שמאלה הייתה משמעותית יותר. אין לשלול גם האפשרות כי רכב התובעת סטה קלות בעת הבלימה לצד ימין וכן לצד שמאל אולם אין לקבל גירסת נהג המונית לפיה רכב התובעת עבר באופן ממשי לנתיב השמאלי לאחר שהמונית עברה כבר לאותו נתיב. גירסה זו אינה עולה בקנה אחד עם מיקום הפגיעה בשני הרכבים אשר מלמד כי רכב המונית היה ממוקם שמאלה מרכב התובעת בעת הפגיעה.

המסקנה אליה הגעתי היא כי שני הנהגים המעורבים בתאונה לא נהגו רכבם בזהירות המתבקשת לנוכח האפשרות כי בשל התפרצות פתאומית של כלב לכביש, יהיה עליהם לבלום את רכבם בבלימת חירום. שני הנהגים לא נסעו במהירות המתאימה לתנאי הדרך ולא שמרו מרחק מספיק מהרכב שלפניהם ועל כן בעת חירום היה עליהם לבלום את רכבם מבלי אפשרות לעצור הרכב באופן מסודר ותוך שמירה מלאה על נתיב הנסיעה. כעולה מהמפורט לעיל בשל אי שמירת המרחק בין רכב המונית לרכב התובעת, לא היה בידי המונית כל אפשרות לעצור תוך שמירה על נתיב הנסיעה ועל כן נאלץ נהג המונית לסטות באופן ממשי שמאלה על מנת לנסות ולהתחמק מהפגיעה ברכב שנסע לפניו ובלם באופן פתאומי. אפשר וגם רכב התובעת סטה קלות שמאלה וימינה בעת הבלימה אך כאמור לא מדובר היה בסטיות משמעותיות.

נראה, איפא, כי תרומתו של נהג המונית לקרות התאונה הייתה משמעותית יותר מתרומתו של נהג רכב התובעת. גם כאשר מדובר בתאונה שמקורה באירוע בלתי צפוי עמו צריכים הנהגים להתמודד, ניתן לבחון היטב את אופן קרות התאונה ולהגיע למסקנה כי הגם ששני הנהגים ניסו לפעול כמיטב יכולתם על מנת להימנע מתאונה והגם שכל אחד מהם לא נהג בצורה פזיזה או תוך ביצוע עבירות תנועה חמורות, תרומתו של אחד הנהגים לתאונה הינה משמעותית יותר מאשר הנהג האחר.

בנסיבות העניין, אני סבור כי ניתן לחלק את האחריות בין הנהגים כך שחלקו של נהג המונית בנזקים הכוללים שנגרמו בעקבות התאונה יעמוד על 60%, ואילו חלקו של נהג רכב התובעת יעמוד על 40% מכלל הנזק.

באשר לנזקים אשר נגרמו לתובעת, התביעה הועמדה על סך 8,990 ₪ וכאמור נתמכה בחוות דעת שמאי אשר התייחס בין היתר לגובה הנזק ולירידת ערך הרכב. כמו כן כללה התביעה גם דרישה לפיצוי בגין אובדן יום השכרה ותשלום שכ"ט השמאי. במהלך הדיון העמידה ב"כ התובעת את סך הנזק שנגרם לתובעת על סכום של 6,897 ₪. ביחס לסכום זה, לא הובאו ראיות לסתור וניתן לקבלו כמשקף את נזק התובעת.

באשר לנזקים שנגרמו לבעל המונית, הוגשה חוו"ד שמאי לפיה הנזקים כוללים פגיעה בפח החזית והחלפת מצנן אוויר. ביחס להחלפת המצנן, קיימת מחלוקת בין הצדדים שכן הנזק האמור התגלה לבעל המונית רק לאחר כשלושה חודשים ממועד התאונה. לנוכח פרק הזמן שחלף ממועד התאונה ועד למועד בו התגלה הנזק וניתנה חוו"ד השמאי, טענה ב"כ התובעת, כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה במצנן לבין התאונה. אכן, חלוף הזמן מציב סימני שאלה בקשר לנזק האמור. עם זאת, השמאי אשר בחן את הנזקים למונית מצא כי מדובר בחלק אשר ניפגע בעקבות התאונה. בתצלומים אשר נלוו לחוו"ד השמאי, ניכר כי המצנן מצוי במקום בו אירעה הפגיעה במונית. מכיוון שמדובר בחלק פנימי, הרי שגם אין לשלול גירסת בעל המונית לפיה לא הבחין בנזק שנגרם לחלק זה כבר בסמוך לאחר התאונה.

הנה כי כן, טענת בעל המונית לפיה המצנן ניזוק בתאונה נתמכת בחוו"ד השמאי מטעמו. השמאי לא זומן למתן עדות ועל כן חוות דעתו לא נסתרה בחקירה נגדית וכן לא נסתרה באמצעות חוו"ד נגדית. לפיכך, יש לקבוע כי הנזק למונית הינו כמפורט בחוו"ד השמאי.

מטעם זה גם אין לקבל את טענות בעל המונית, אשר חולק על האמור בחוו"ד השמאי מטעמו, לגבי שיעור הפחתת הבלאי שנקבעה בחוות הדעת. בעל המונית לא הציג חוו"ד אחרת, מלבד חוו"ד השמאי התומכת בתביעתו, אשר יכולה לסתור את עמדת השמאי מטעמו לעניין שיעור הפחתת הבלאי.

על פי חוות דעת השמאי הנזק למונית עומד על סך של 2,985 ₪. בעל המונית נשא בתשלום שכ"ט השמאי בסך של 433 ₪.

התביעה כוללת גם דרישה לפיצוי בגין ימי עבודה שבוטלו כתוצאה מהצורך בתיקון המונית. בהקשר זה לא הוגשו מסמכים כלשהם אשר יכולים ללמד על שיעור ההכנסות שמפיקה המונית וכן על שיעור הרווחים אשר נמנעו בשל השבתת המונית במהלך התיקון במוסך. השמאי ציין בחוות דעתו כי לצורך התיקון נדרש יום אחד. כאשר מדובר במונית, ברור כי עמידתה במוסך לצורך תיקון מסבה נזק בשל היעדר היכולת להפיק ממנה הכנסות. בהיעדר מסמכים רלוונטים אני מוצא מקום להעריך את הנזק שנגרם בדרך של אומדנה ולהעמידו על סך של 300 ₪.

הנזק לבעל המונית עומד איפא על סך כולל של 3,717 ₪. הנזק הכולל שנגרם לצדדים בעקבות התאונה הינו צירוף הנזקים של שני הצדדים ועומד על סך של 10,614 ₪. לנוכח חלוקת האחריות כפי שנקבעה לעיל, על נהג המונית לשאת בשיעור של 6,369 ₪ מהנזק הכולל ואילו אחריותו של נהג רכב התובעת עומדת על שיעור של 4,246 ₪. באיזון בין שיעור האחריות לבין הנזק שנגרם (ההפרש בין שיעור חלקו של נהג המונית לבין הנזק שנגרם למונית המהווה גם את ההפרש שבין שיעור חלקו של נהג רכב התובעת לנזק שנגרם לתובעת) עולה המסקנה כי על נהג המונית לפצות את התובעת בסך של 2,651 ₪.

על בעל המונית אחריות לפיצוי התובעת בהיותו המעסיק של נהג המונית ועל הנתבעת 3 אחריות לפיצוי התובעת בהיותה מבטחת המונית.

לפיכך, התביעה בת.א 219/09 נדחית. התביעה בת.א 450/08 מתקבלת בחלקה.

הנתבעים בת.א 450/08 ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעת סך של 2,651 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, יום 30/3/08, ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת את אגרת ביהמ"ש וכן הוצאות ביהמ"ש ובנוסף ישאו בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"ט (20 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

גיל דניאל - שופט

000450/08א 139 ורד מימוני



מעורבים
תובע: אלדן תחבורה בע\'מ
נתבע: ועקנין משה
שופט :
עורכי דין: סלונימסקי דבירה,אדרי אילנית