ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מחמד נאצר זכו נגד בטוח לאומי-סנ :


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 010296/07

בל 011323/07

בפני:

כבוד השופטת שדיאור שרה

נציג ציבור (מ) מר חביב אהוד

נציג ציבור (ע) מר אלון מרדכי

20/07/2009

ע"י ב"כ עו"ד

דיק מוחמד

תובעים

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

אפרת לבנוני

נתבע

החלטה

לפתחו של בית הדין הונחה השאלה המשפטית כפי שהוגדרה בהחלטת בית הדין מיום 11.11.08 האם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") יכול לחזור בו ממכתב הדחייה שנשלח אל התובע ביום 14.8.06 ולפתוח את כל יריעת המחלוקת לגבי תושבותו של התובע החל מיום 1.1.03.

בית הדין בהחלטתו קבע כי מאחר ומדובר בשאלה משפטית, תידון שאלה זו על פי טיעוני הצדדים שיוגשו בכתב.

רקע עובדתי

1. בתיק זה המאוחד עם תיק בל 11323/07, נדונה זכאותו של התובע לקצבת זקנה ולקצבת ילדים העולה על שנה רטרואקטיבית ממועד הגשת התביעה לה, כנגזרת משאלת מעמדו כתושב.

2. ביום 5.2.07 הגיש התובע את תביעתו לבית הדין בה הוא הלין על החלטת הנתבע לדחות את תביעתו לקצבת זקנה הואיל ואינו עונה על הגדרת "מבוטח".

3. בכתב ההגנה, טען הנתבע כי על פי המידע המצוי בידו, התובע נעשה תושב לראשונה ביום 1.1.03 ולכן לא היה תושב ישראל בהגיעו לגיל המזכה בקצבת זקנה.

4. ביום 8.5.07 התקיים דיון מוקדם במסגרתו ביקש הנתבע לבדוק את עמדתו לאור הטענות שהעלה ב"כ התובע בדיון בעניין מעמדו של התובע.

5. ביום 19.9.07 התקיים דיון מקדמי נוסף, אשר בסופו הוסכם כי הנתבע יבדוק את טענת ב"כ התובע על כל חלקיה ויגיש את עמדתו בתיק.

6. ביום 15.5.08 הודיע הנתבע לבית הדין כי לאחר בדיקה חוזרת שנערכה בעניינו של התובע ולאחר בדיקת המסמכים החדשים שהומצאו, לרבות סירוב התובע לאפשר לחוקר מטעם הנתבעת לבקר בביתו שבקלנדייה, הוחלט כי הנתבע מוכן להכיר בתובע כתושב ישראל מיום 1.7.67 ועד ליום 15.6.81 ולפיכך, הנתבע חוזר בו מהכרת התובע כתושב ישראל משנת 2003 ואילך.

טענות הצדדים

1. התובע טוען כי אין לאפשר לנתבע לחזור בו מהודאתו בעניין תושבותם של התובע ואישתו. מדובר בשני הליכים אשר מתנהלים במשך למעלה משנה וחצי והנתבע לא חלק על תושבותו של התובע קודם לתאריך 1.1.03 והתובע אף פירט בטיעוניו את המסמכים מהם לומדים על ההכרה בתושבותו של התובע על ידי הנתבע (סעיף 3 לטיעוניו). עוד טען כי עמדת הנתבע לאורך ניהול ההליך בדבר הכרה בתושבות התובעים מיום 1.1.03 ואילך הינה הודאת בעל דין והרחבת יריעת המחלוקת תפגע באינטרס ההסתמכות של התובעים ולכן אין להתיר לנתבע לחזור בו.

2. הנתבע טוען כי יש להתיר לו לחזור בו מההכרה בתושבות התובע על מנת להעמיד את הפלוגתא האמיתית לדיון ולפרוס את כל יריעת המחלוקת בין הצדדים. כמו כן, לאור ההלכות הקיימות בנוגע לתיקון כתבי טענות ובפרט בשלב המקדמי בו מצוי ההליך וטרם תחילת שלב הראיות, יש מקום להיעתר לבקשתו. עוד טען הנתבע כי מאחר והומצאו לו מסמכים חדשים המעידים כי התובע אינו תושב ישראל, ביקש להרחיב את יריעת המחלוקת גם לתקופה שלפני שנת 2003, בשים לב כי המדובר בכספי ציבור שנועדו להבטחת בטחון סוציאלי לנזקקים הזכאים לכך ובתשלומים המבוצעים על פי חוק.

הכרעת הדין

1. לאחר עיון בטענות הצדדים ובכתבי הטענות, אנו סבורים כי יש להתיר את חזרת הנתבע ממכתב הדחייה ולהרחיב את יריעת המחלוקת לגבי תושבותו של התובע. להלן נימוקינו.

2. ככלל, ראוי שבית הדין יפעל לבירור העובדות לאשורן ולחקר האמת. דיני הראיות וסדרי הדין תכליתם להוות מכשיר בידי בית המשפט, על מנת לרדת לחקר האמת אך אין הם מהווים מטרה בפני עצמה. נכונים הדברים על אחת כמה וכמה בבתי הדין לעבודה, אשר בהם נוהגים סדרי דין גמישים, בהתאם להוראות סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 הקובע כי: "בכל עניין של סדרי דין שאין עליו הוראה אחרת בחוק זה או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק". למותר לציין, כי על פי סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, בית הדין אף אינו קשור בדיני הראיות בבירור הליך אזרחי.

במקרה זה, אף עולה הבקשה לתיקון כתבי הטענות גם אם באיחור, בקנה אחד עם סדרי הדין עצמם המתירים תיקון בשלבים אלו ולפני הליך הראיות, ובכך אין לראות הרחבת חזית אסורה, בטרם מוסכמות ופלוגתאות.

3. עוד, במקרה שלפנינו, סבורים אנו כי יש להתיר לנתבע לפרוס את כל גדר המחלוקת בפנינו שכן בתביעות כנגד המוסד, מדובר בתביעה לזכות מכח החוק והתקנות שתוקנו מכוחו, ועל בית הדין לעשות ככל יכולתו על מנת לברר את העובדות לאשורן ועל מנת לבחון האם מבקש הגימלה עומד בכל התנאים שנקבעו בחוק ובתקנות, לקבלתה (לעניין זה ר' ברע (ארצי) 150/08 המוסד לביטוח לאומי נ' רסמייה בדר, בעמ' 4 - פורסם בנבו, להלן: "פסק דין בדר").

4. בנוסף, על פי ההלכה הפסוקה, הדיבור "עילת תביעה" היא מסכת העובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לזכות על פי החוק (דב"ע נה/198-0 נעים עומרי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל 9). ההסדר הקבוע בחוק בדבר הצורך בהגשת תביעה לקבלת גמלת כסף לא נועד להכביד על הזכאי לגמלה אלא כדי להביא את עניינו בצורה מסודרת בפני הגורם המוסמך להחליט בתביעתו. יש לזכור כי הזכות לגמלה מותנית בתנאים כאלה ואחרים הקבועים בחוק, כגון – גיל, רמת הכנסה, תושבות ועוד ומידע זה במלואו חייב להיות בפני הגורם המוסמך (ראו דיון לח' 95-0 המוסד לביטוח לאומי – בר פד"ע י' 247, 251).

כללי מינהל תקינים מחייבים את המוסד לשלם כספי ציבור על בסיס תביעה מסודרת לגמלה בה מוכיח המבוטח רצונו לקבל אותה והיא נבדקת כראוי ובמידת הצורך מאומתת בעזרת מידע אחר או נוסף הקיים במוסד.

5. על פי הודעת הנתבע מיום 15.5.08 עולה כי התעורר הצורך לבדוק מחדש את עניינו של התובע וזאת "לאור המסמכים החדשים שהוצגו, ולאור סירובו של התובע לאפשר לחוקר מטעם הנתבע לבקר בביתו בקלנדייה" (סעיף 5 לתגובת הנתבע). בנסיבות אלה בהן הוצגו מסמכים חדשים הרלבנטים לתובע ולעניין בפנינו, אך ברור כי על המוסד היה לבחון את העניין ולשקול את עמדתו בשנית וזאת על מנת לבדוק את המידע שבפניו כראוי ולאמתו. כך גם נפסק לאחרונה בבית הדין הארצי בעב"ל 754/08 באסמה נ' ביטוח לאומי.

6. יש לזכור כי הביטוח הלאומי הינו "ביטוח סוציאלי" מכוח חוק ואיננו "שירות סוציאלי" וככזה, היקפו נקבע בחוק (דב"ע תש"ן /0-22 המוסד לביטוח לאומי – משה גליק, פד"ע כ"ב 161, 167); יפים לעניין זה דברי כבוד השופט רבינוביץ בעב"ל 181/99 מרים מן נ' המל"ל, עבודה ארצי, כרך לג (79), 31:

"עוד יצויין, כי גם לו הוכח, כי המערערת הוטעתה על ידי פקידת המוסד לא היה בכך כדי להועיל למערערת שכן: 'התנהגותו של גוף ציבורי, דוגמת המוסד לביטוח לאומי, אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק... אף מקום בו המוסד הטעה מבוטח - דבר שלא קרה במקרה דנן - אין הוא רשאי להעניק לו זכויות מבלי שהן מעוגנות בחוק" (עב"ל 20105/96, דגש שלי – ש.ש.).

7. בפסק דין בדר קבע בית הדין הארצי כי בהימצא ראיה חדשה, אין הנתבע מנוע מלחזור בו :

"אף אין אנו סבורים, שעדות העדים הנוספים, תפגע בניהול תביעתה של הגב' בדר. באשר היא תהא רשאית לבקש להעיד עדי הזמה מטעמה לאחר שמיעת עדות כלל עדי המוסד. בנסיבות אלה, אין לומר כי למוסד יצמח יתרון דיוני ממשי ביחס לגב' בדר. במאמר מוסגר ועל פני הדברים, אף יתרון מהותי לא ישיג המוסד באמצעות העדת העדים ה"נוספים". זאת, כיוון שממילא ככל שמגיעה לידי המוסד ראייה מכרעת חדשה, אשר לא התאפשרה השגתה בעבר ואשר יש בה לשמוט את הקרקע תחת הכרה קודמת בזכאות, אין המוסד מנוע מלחזור בו מן ההכרה. זאת, אף אם ההכרה הינה תוצאת פסק דין שניתן שלא על יסוד אותה ראיה חדשה ומכרעת."

(סעיף 21 לפסק הדין, דגש שלי – ש.ש.).

8. לאור האמור, על מנת שבית הדין יוכל לדון ולהכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ומאחר ודרך המלך בבתי הדין לעבודה מאפשרת תיקון כתבי הטענות כאמור בתקנה 41 לתקנות בית הדין (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ועל מנת לייעל את הדיון, מצאנו כי במקרה שלפנינו יש להתיר את התיקון כך שהמחלוקת בין הצדדים תורחב ותכלול גם את התקופה שלאחר יום 1.1.03.

כמו כן, אין אנו סבורים כי הרחבת יריעת המחלוקת עקב המסמכים החדשים שהתגלו, תפגע בניהול תביעת התובע, זאת גם לאור הפסיקה וגם מאחר והבקשה הוגשה בשלב כה מקדמי בו מצוי התיק, טרם קביעת המוסכמות והפלוגתאות.

סוף דבר

9. בקשת המוסד מתקבלת. הנתבע יכול לחזור בו ממכתב הדחייה מיום 14.8.06. המחלוקת בתיק תורחב כך שתיכלל גם שאלת תושבותו של התובע לאחר יום 1.1.03.

10. בנסיבות אלה, כל צד ישא בהוצאותיו ושיקולי הוצאות יילקחו בחשבון בסוף ההליך.

ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"ט (20 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.

______________ ____________ ________________

נציג ציבור, מר אלון נציג ציבור, מר חביב שרה שדיאור, שופטת



מעורבים
תובע: מחמד נאצר זכו
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: אפרת לבנוני,דיק מוחמד